האימון שהשתבש
זה סיפור לא עלינו הצוללנים אלא סיפור על יחסי העבודה שלנו עם יחידת הקומנדו הימית, אנשי הצפרדע.
אנו המשרתים מהצוללות הראשונות של הצי הישראלי (צוללות מדגם S) שהיינו אחראים על הבאת הידע של הפעלת הצוללות מאנגליה, הרגשנו שזאת חובתנו לפתח את הזרוע התת מימית החדשה של חיל הים. חובה זאת דרשה מאתנו להמשיך להתאמן, לרכוש ניסיון ולפתח את כל האפשרויות הגלומות בכלים החדשים הללו.
בקיצור, היינו צריכים לאמן את עצמנו, לשלב ציוד חדש, לחקור את הסביבה הימית החדשה ואת העומקים בקרבת חופי הארץ. בין היתר היינו צריכים לפתח את שיתוף הפעולה עם הענפים השונים של חיל הים, כולל: המודיעין ואנשי הדממה – שייטת 13. היו הרבה תחומים אחרים אך בסיפור זה אני רוצה להתרכז באחד מהאימונים שלנו עם אנשי הצפרדע.
רוב האימונים שלנו התרכזו בהתקפות על כלי השייט של צי הסוחר או ספינות מלחמה מזדמנות באזורנו, אך בגלל מחסור ספינות סוחר באזור באותה תקופה, נהגנו להפליג מרחק רב מערבה בים התיכון, כדי להיות קרובים לנתיבי השייט הבינלאומיים וזאת כדיי שיהיו לנו מספיק מטרות להתאמן עליהן.
די עם ההבהרות, אני רוצה לחזור לתקופת האימונים שלנו עם אנשי הצפרדע.
רוב האימונים שלנו עם הלוחמים בוצעו במים רדודים על מנת שנוכל להושיב את הצוללת על קרקעית הים ולבצע את תהליך הוצאת אנשי הצפרדע מהצוללת אל הים הפתוח.
למעשה ההכנות לאימון החלו בחוף. צוות הקומנדו הימי עם הציוד הרב שלהם הועלה אל הצוללת להתארגנות להפלגה. צוות הצוללת אשר חי בצפיפות רבה נאלץ להצטופף עוד יותר כדי לקלוט את הלוחמים עם ציודם הרב.
להפתעתנו הרבה, אף פעם לא היו תלונות בנושא וצוות הצוללת הסתדר עם הצפיפות ועם הצוות הנוסף של הלוחמים.
ביום אימונים ספציפי זה, התכוונו לנסות מספר הליכים חדשים בתחום הוצאת לוחמים מהצוללת.
כדי שהקורא יבין, אני עומד לכתוב מספר מילים על הליך הוצאת אנשי צפרדע מצוללת שקועה ומונחת על קרקעית הים.
חדר הבקרה בצוללת S מוצב במרכז הצוללת והיה מחובר אל הגשר על ידיי צינור אנכי בקוטר יחסית גדול הנקרא "מגדל הפיקוד" (CONNING TOWER) .למגדל זה, שני מחבטים (דלתות סגירה אטומות) אחת בתחתית המגדל והשנייה בחלק העליון, ביציאה אל הגשר. על ידי סגירת אותם פתחים, נוצר תא אטום שמשמש כתא צלילה המאפשר הוצאת לוחמים.
באותו בוקר לאחר שהצוללת בצעה את כל הפעולות הדרושות, מצאנו את עצמנו יושבים על קרקעית הים בעומק של כ:15 מטר מתחת לפני הים. העומק נבחר בקפידה משתי סיבות. הראשונה: לאפשר לצוללת להעלות את הפריסקופ מעל פני הים לתצפית ובמקביל להפעיל אות האינפרה האדום המחובר לפריסקופ ולאפשר לאנשי הצפרדע להתביית על האות בחזרתם לאחר פעולה. הסיבה השנייה הייתה: לא להיות עמוק מדי כדי שאנשי הקומנדו ייצאו מהצוללת באזור נוח ובטוח מבחינת לחץ מי הים המופעל עליהם.
תא הצלילה היה צר למדי ואפשר רק לשני צוללנים כולל ציודם לבצע יציאה בו זמנית מהתא. אם הייתה קבוצה של שישה צוללנים, התהליך היה צריך להתבצע שלוש פעמים, וזה היה מצריך הרבה זמן.
הפעולה החלה עם הכנסת שני לוחמים לתוך תא הצלילה, סגירת המחבט התחתון שניתקה את הלוחמים מחדר הבקרה. כאן החל תהליך היציאה מתא הצלילה אל הים הפתוח.
בצוללת היה צוות שלם אשר היה מעורב בתהליך, אחד מהם הייתי אני.
הפעולה השגרתית החלה עם הפקודה ממפקד הצוללת. פתחתי את השסתום דרכו התחלנו להציף את תא הצלילה במי ים. האוויר הלכוד בתא הצלילה נדחס בחלקו העליון של התא וכאשר הלחצים הפנימיים והחיצוניים השתוו, ניתן היה לפתוח את המחבט העליון. פתיחה זאת אפשרה לאוויר הדחוס לצאת בתור בועה גדולה בעוד אנשי הצפרדע יוצאים מהצוללת בעקבותיה כדי להתחיל במשימתם.
הליך זה נמשך הרבה זמן ולכן באותו אימון הוחלט, לנסות לקצר את זמני הפעולה על ידי קיצור זמן השוואת הלחצים. זה גם קיצר את זמן שהייתם של הלוחמים בלחצים הגבוהים. הוחלט לנקז את האוויר הנדחס מתא הצלילה לתוך הצוללת. במצב זה ,מי הים הנכנסים לתא הצלילה ייתקלו בהתנגדות מינימלית וימלאו את תא הצלילה במהירות רבה יותר.
ביום האימון זוג אנשי הקומנדו הראשונים לבושים בבגדי צלילה וציוד צלילה נכנסו לתא הצלילה. המחבט התחתון נסגר ומי הים החלו להציף את תא הצלילה.
התבוננו בלוחמים דרך חלון קטן ועגול המותקן במחבט התחתון. כאן התחלנו את התהליך עם הנוהל החדש של ניקוז האוויר לתוך הצוללת (תהליך מהיר) פתחנו את שסתום הניקוז של האוויר לתוך הצוללת. ניקוז האוויר לצוללת נשמע בבירור.
כאשר מפלס מי הים בתא הצלילה הגיע לראש תא הצלילה, להפתעתנו הרבה, הלוחמים לא המשיכו בפעולת פתיחת המחבט העליון.
הרגשנו שמשהו השתבש. כשהתבוננו בצוללנים מבעד לחלון הזכוכית הקטן ראיתי את שני הצוללנים מאבדים שליטה.
אחד מהם, הסתובב במעגלים אנכיים כאילו הוא רוקד בלט חסר משקל. השני צף בתא כשראשו מופנה כלפי מטה ומסתובב כמו סביבון כאשר הוא ממשש כל חלק בתא.
מיד הבנו ששני הצוללנים נמצאים במצוקה קשה. מיד התחלנו לרוקן את המים מתא הצלילה. כל דקה הייתה קריטית והתארכה כמו נצח.
כאשר המים התנקזו, פתחנו את המחבט התחתון, שני הלוחמים נפלו לתוך זרועותינו.
היה לנו מזל גדול ששני הלוחמים לא איבדו את אחיזתם בפיות של מכשירי הנשימה שלהם.
שני הצוללנים התלוננו על כאבים עזים באוזניהם ועל אובדן חוש הכוון בנוסף לחוסר יציבות. זאת הייתה הסיבה לאי הצלחתם לבחון בין החלק העליון והתחתון של תא הצלילה.
הכנסנו את שני הלוחמים אל תא המגורים, השכבנו אותם וניסינו להבין מה קרה.
התברר: לשני הלוחמים נקרעו תופי האוזניים עקב עליה מהירה וחדה מדי של לחץ המים ברגע שהמים הגיעו לתקרת התא.
ניקוז האוויר מתא הלחץ החיש את מילוי התא, אך ברגע שהמים הגיעו לתקרה, הלחץ קפץ מעלה בצורה קיצונית מפאת חוסר כרית אוויר. הלחץ קפץ מאטמוספרה אחת בקרוב, לשתי אטמוספרות תוך שבריר של שניה. זאת הייתה הסיבה לקריעת תופי האוזניים של הלוחמים. מצב זה גרם לאובדן חוש הכיוון וחוסר יציבות אשר מנעה מהם למצאו את המחבט העליון והובילה אותם לבצע בלט תת מימי מוזר.
זוהי רק סיטואציה אחת מני רבות ומסוכנות שאנשי הצפרדע נאלצו לעבור במסגרת האימונים שלהם.
לי, זו הייתה רק הצצה קטנה לתוך אופיים של לוחמי השייטת. האופי החזק, אומץ ליבם , עמידותם בפני אתגרים והתמדתם במשימה. השאירו רושם רב על כל צוות הצוללת.
סא"ל דימ' סוני קרני
