תיקון תותח 76 מ"מ בעת קרב – סמי סורסקי טכנאי נשק

28 בדצמבר 2021

תיקון תותח 76 מ"מ במהלך הקרב_סטי"לים.
סמי סורסקי – טכנאי  נשק אח"י חץ (סער 3)

התגייסתי לצבא בתחילת 1971 כך שבמלחמת יום הכיפורים הייתי כבר ותיק ומנוסה.
למדתי מכניקה עדינה בבית הספר ביהוד ומורה טוב סידר לי לעבוד כמעט שנה בתעשייה האוירית. נמצאתי מתאים להיות טכנאי נָשָׁק, בספינת טילים של חיל הים.
עכשיו אנחנו במלחמת יום הכיפורים. עכשיו קרב ימי (קרב לטקיה השני) עם ספינות טילים של האויב של חיל הים של סוריה.  לילה, חשוך, הים יחסית נוח, הספינה שלנו, אח"י חץ, בפיקוד משה אורון,  סטי"ל מדגם סער 3, מהירה מטלטת מעט ורוכבת יפה על הגלים הנמוכים יחסית. אנחנו מול חופי סוריה. טילי אויב בדרך אלינו. הם משגרים ראשונים כי הטווח של הטילים שלהם כפול מטווח הטילים שלנו. אנחנו מתמרנים לפי התרגולת ומשגרים רקטות להטעיית הטילים. כשהטווח מתקצר אנחנו יורים בתותח החרטום, תותח 76 מילימטר הנטען אוטומטית ואח"כ, יורים במקלעים.
דמיינו ספינת קרב מהירה, בלילה חשוך יורה בתותח, עם רקטות ובנשק קל, כמה אש, איזו עוצמה. ובמהלך הירי פתאום תקלה. אני הנָשָׁק הבכיר בספינה, איתי בצוות הנשקים, אריה שנקר ואבי לישה.
"סמי יש תקלה" אומרים לי –  "פגז עקר". יש ירי, יש נקירה אבל הפגז לא יוצא. אנחנו הנשקים יוצאים לסיפון חרטום. בסטי"ל סער 3, בהפלגה בשגרה אסור לצאת לסיפונים. אני פותח את דלת הצד בכיסוי הכיפתי של התותח, אני מתקפל ונכנס פנימה. אריה ואבי עם החוטר בחוץ, על הסיפון. המערכת הרותעת הופעלה אבל אין ירי!.
הנוהל בו התאמנו אומר להרים את הקנה ל 30 מעלות ולהמתין כעשרים דקות עד שחומר הנפץ יעשה את שלו והפגז יצא. אבל, עכשיו קרב, אין זמן, חייבים לחזור לירות.
משחילים את החוטר לקנה כדי לחלץ את הפגז החי שננעץ בבית הבליעה. בגלל דחיפת החוטר והלחץ שמופעל בשחרור הפגז, המרעום מתעוות והפגז נפרד מהתרמיל. בתרמיל יש חומר נפץ הודף שמתפזר בבית הבליעה וחייבים לנקות את החלקים הנעים: הסדן ואחרים, מחומר הנפץ שהתפזר. חייבים לעבוד בעדינות.

כל זה קורה כשאנחנו מפליגים במהירות ומתמרנים בפניות חדות להתחמק מהטילים של האויב. אני עם אריה ואבי עובדים על סיפון חרטום. עומדים עם ברכיים קצת כפופות כדי לספוג את טילטולי הספינה. מדי פעם גם נירטבים ממי הים שמותזים בגלל מהירות ההפלגה. אני בתוך גוף התותח, אריה ואבי בחוץ. את הפגז צריך לחלץ. אני תופס אותו בידי ומחזיק אותו כמו שמחזיקים תינוק. עכשיו צריך להפטר ממנו ולזרוק אותו לים. גם את התרמיל הנפלט עם חומר הנפץ חייבים לפנות, לנקות את בית הבליעה ולהשליך לים. רק שלושתנו בחוץ, מטפלים בתותח. רק שלושתנו והכל בידיים שלנו. קצין הנשק מאחור וגם את הגשר פינו ממי שלא צריך להיות שם למקרה ויהיה פיצוץ.

מסיימים את העבודה, סוגרים את הדלת הצדדית בכיפת התותח ורצים לאחור אל תוך המבנה. התותח חוזר לירות, הצלחנו.  אבל אחרי כמה פגזים התותח שוב נתקע. ושוב רצים לחרטום, אריה שנקר, אבי לישה ואני. הכל חוזר כמו קודם. חושך, הספינה מפליגה במהירות, אנחנו עם חגורות הצלה פתוחות ועושים את מה שצריך. ממוקדים בעבודה, הכל מהר מהר וביסודיות. לא מוותרים על כלום. למדנו המון והתאמנו. אנחנו מקצוענים, קפדנים ויסודיים, צריכים להיות הכי טובים וגם הכי מבצעיים, כך למדנו ממפקדנו הקודם, עמי שר אל. "תמיד להיות הכי טובים והכי מבצעיים".

צוות אח"י חץ עם עמי שר אל

פגזי 76 מ"מ במחסנית התותח

סיימנו עוד חילוץ של פגז עקר. חוזרים אחורה למבנה. הספינה יורה שוב בתותח ואז שוב פגז עקר נתקע ולא יוצא. חוזרים בריצה לסיפון, לתותח. שוב חוזרים על הכל, מסיימים ובמהירות רצים חזרה למבנה. התותח יורה ולאחר כמה פגזים שוב נתקע.

סידרת הפגזים הזו, סידרת התחמושת הלא תקינה הזו, הוציאה מאיתנו את כל מה שיכולנו לתת. החשיבות היתה ברורה לנו, לא היה צריך לדרבן אותנו, הצלחנו ובגדול, אבל זה היה מתוח ומתסכל מאוד.  דַּמְיְנוּ ספינה מפליגה במהירות, תוך כדי קרב, בחשכת הלילה, כששלושה עובדים על "תותח סרבן" על סיפון חרטום כדי לשוב ולהפגיז.
לפנות בוקר חזרנו לנמל חיפה, לבסיס. קשורים לרציף, מטפלים בספינה, מכינים אותה ליציאה הבאה לים. לא מדברים על תיקון התקלה בתותח, לא מדברים על הקרב, על המלחמה ועל מה שעברנו הלילה, הכל כאילו רגיל.

סמי סורסקי 1973

אני מקליט את הסיפור הזה כמעט לאחר 50 שנה. הסיפור עליו לא דיברנו, סיפור ששקע אבל לא נשכח.

רס"מ מיל' סמי סורסקי