איתן לביא – סיפורה של קרוסטלה ספינת משמר 1949 – 1959

0

על   ספינת   חיל   הים   "קָרוֹסטֶלָה"   שמעתם  ?

====================================

מאת : איתן  לביא  (לָבּוֹ)

זהו סיפורה של ספינה אשר הייתה מכלי השייט הראשונים של חיל הים הישראלי בראשית דרכו. קורותיה של ספינה אשר לא זכורה מספיק, למרות שנטלה חלק במשימות החיל בשנים שמייד לאחר קום המדינה.

גורלה של הספינה, ה"קרוסטלה" "Carostella", טלטל אותה מקצה העולם לקצהו, מאמריקה, דרך ישראל ועד לאפריקה. תחילתה כספינת טיולים אמריקאית מפוארת אשר הובאה ארצה על ידי קבוצת מתנדבים מלאי מוטיבציה והתלהבות שמטרתם לתרום ולסייע למדינת ישראל שזה רק נולדה. הספינה שירתה בחיל הים ובמשטרת ישראל אך סופה העגום מצא אותה עזובה ונטושה בנמל באפריקה כאשר בעליה הישראלי (לאחר שרכש אותה מידי משרד הביטחון) נשפט למאסר על בגידה במדינת ישראל ומסירת מידע לסוכני האויב.

היאכטה "קרוסטלה" נושאת דגל ארה"ב

היאכטה "קרוסטלה" נושאת דגל ארה"ב

היאכטה "Carostella" נבנתה במהלך שנת 1932 במספנות Stone Harbor שבניו ג'רזי. נמל הבית שלה היה בוושינגטון די.סי.

מאפייני הספינה

  • אורך : 71.4 רגל.
  • רוחב : 14 רגל.
  • דחי : 56 טון.
  • הנעה :  שני מנועים, 300 כ"ס.
  • שוקע : 7.5 רגל.
  • צוות : 2-3 איש.
  • הספינה הייתה מצוידת במכשיר רדיו (אות הקריאה היה WCFG. בהפלגה לארץ אות הקריאה הוחלף ל- .WA3424)

■ הנתונים על פי "Merchant Vessels of the United States" שפרסם משרד המסחר האמריקאי (Department of Commerce) מהדורות יוני 1933 ומשרד האוצר האמריקאי (Treasury Department) מהדורת ינואר 1947 ועל פי "Signal Letters of the United States Merchant Marine".

בעיתונות הישראלית נכתב שבעל היאכטה "קרוסטלה", מיליונר יהודי אמריקאי, נתן אותה כתרומה אישית לנשיא הראשון של מדינת ישראל, פרופסור חיים וייצמן. היה זה איש עסקים ויהלומן בשם Cecil David Kaufman, בן למשפחת נדבנים ידועה שהייתה פעילה בארגונים יהודיים וציוניים בארה"ב. הנשיא החליט שאין לו צורך בה לצרכי תפקידו ולכן נתן הוראה להעבירה לשירות בחיל הים.

ארה"ב הכריזה ב-14 דצמבר 1947, על איסור ייצוא נשק וחומרי מלחמה לארצות המעורבות בסכסוך בארץ ישראל וצייתה להכרזת אמברגו הנשק של האו"ם מ-29 למאי 1948 עד 11 באוגוסט 1949. מכיוון שסירבה למכור ציוד צבאי לישראל (ה-FBI  אף עצר יהודים אמריקאים שהעבירו נשק לישראל), הוחלט להעביר את הבעלות על ה"קרוסטלה" למגבית היהודית המאוחדת בארה"ב. לישראל היא הפליגה תחת דגל ארצות הברית בבעלות של הארגון " United Jewish Appeal of Greater Washington"  בתאום וסיוע מלא של ארגון המתנדבים והתורמים האמריקאי  "Materials for Israel".

אח"י נוגה ק-26 שירתה זמן קצר והוחלפה בק-22

אח"י נוגה ק-26 שירתה זמן קצר והוחלפה בק-22

בשנת 1949, עם מינויו של שלמה שמיר כמפקד חיל הים, החל החייל בתהליך של בניית והגדלת כוחו הימי. במסגרת זו, התקבלה בברכה התוספת לצי של ה"קרוסטלה", אשר הגיעה מארצות הברית במחצית חודש אוגוסט 1949. טרם היציאה להפלגה לעבר ישראל, בנמל ניו יורק, קיבל אותה בשם חיל הים, דויד נמרי שהיה באותה תקופה שליח צה"ל ומשרד הביטחון בארצות הברית לצורכי רכש אוניות ונשק. נמרי, דמות מופת, איש רב פעלים ועשייה (וכדברי השר לשעבר ישראל גלילי : " יתברך העם שהיה לו איש כזה"), רכש במסגרת תפקידו כלי שייט שונים עבור חיל הים, כולל את אח"י נגה (ק-26) הקרויה על שם בתו.

כתבה בעל המשמר

כתבה בעל המשמר

האמברגו הסתיים עם חתימות על הסכמי שביתת הנשק ב11 באוגוסט 1948. ביום שישי, 26.8.49 בשעות הבוקר, התקיים טקס בו צוות הספינה מסר את ה"קרוסטלה" רשמית לידי חיל הים הישראלי. הדגל האמריקאי הורד מראש התורן ובמקומו הונף דגל חיל הים. בטקס בחיפה נכחו מפקד חיל הים הקברניט (אלוף) שלמה שמיר, נציג עיריית חיפה ומשרד הביטחון מר דוד הכהן, קברניט ה"קרוסטלה" עם צוות הספינה, אנשי חיל הים, עיתונאים ומוזמנים נוספים.

מאמר בדבר 28.8.49

מאמר בדבר 28.8.49

שבוע קודם לכן הגיעה הספינה לישראל לאחר הפלגה קשה ומתישה שנמשכה למעלה משבעה שבועות. לפי עדות הצוות, הים סער במשך רוב ההפלגה, הן באוקיאנוס האטלנטי והן בים התיכון. צוות של שבעה מתנדבים אייש את הספינה ובמהלך ההפלגה היא עצרה לתדלוק והצטיידות במזון ושתייה שלוש פעמים. בפונטה דלגאדה שבאיים האזוריים, בנמל אלג'יר באלג'יריה ובנמל בנגאזי בלוב.

מלבד הכניסה לנמלים לצורך תדלוק ואספקה, אחד האירועים הזכורים במהלך ההפלגה קרה כאשר ה"קרוסטלה" נכנסה לים התיכון. מסיבה לא ידועה פרצה בה שריפה והצוות נאלץ להשתמש בכמות גדולה של מים לצורך כיבוי האש. היה צורך דחוף להקל על משקל הספינה והקברניט הורה להשליך לים ציוד לא הכרחי ובין שאר הדברים שהוטלו למים היה גם מקרר.

צוות הספינה במהלך ההפלגה לישראל

קציני הספינה

חלק מאנשי הצוות: בן הלפרין, רוברט אלן ועמנואל ויינשטיין.

 

קברניט הספינה היה John Ryan, אמריקאי ממוצא אירי, תושב ניו יורק. על הניווט בהפלגה היה אחראי איש הצוות Lionel Cogan, מפקח ימי במקצועו. איש צוות נוסף, גם הוא מניו יורק, מורה בבית ספר, Sam Rosenberg אשר שימש כימאי בהפלגה. הטבח, אשר כל אנשי הצוות הסכימו שהוא "הטבח המופלא ביותר בעולם", היה בחור ממוצא רוסי בשם Sergey Zelenov. עוד איש צוות היה ימאי קנדי מנוסה, איש עליה ב' והפלמ"ח, בשם Emmanuel Weinstein. כמכונאי ראשי של הספינה שימש איש חיל הים האמריקאי, המהנדס Ben Halpern וסגנו היה המהנדס והמפקח הימי, איש אריזונה, Robert Allen.

צוות מקורי של הקרוסטלה ואנשי חיל הים

צוות מקורי של הקרוסטלה ואנשי חיל הים

 

 

 

 

 

עבור חלק  מאנשי הצוות, לא הייתה זו הפעם הראשונה בה הם הגיעו בדרך הים לישראל. Ben Halpern, Emmanuel Weinstein ו- Sam Rosenberg כבר נטלו חלק בעבר במבצעי העפלה ובפעילויות לבניית כוחו של חיל הים.

בן הלפרין

בן הלפרין אשר שרת בצי האמריקאי, התמנה להיות קצין המכונות הראשי של אח"י "נוגה" הראשונה (ק-26, Yucatan) לאחר הגעתה מארה"ב למרסיי. ב-1948 הפליג איתה ארצה ולאחר מכן שב לארה"ב. לאחר שנטל חלק כאיש צוות בהפלגת ה"קרוסטלה" לישראל, הלפרין חזר לניו יורק ועבד במחלקה הימית של משלחת משרד הביטחון. בין השאר היה אחראי על הכנתה להפלגה לישראל של אח"י "מבטח", ק-28 ובשנת 1953, של אח"י "נוגה" השנייה, ק-22.

רוברט אלן

רוברט אלן, מהנדס אוניות, מוסמך MIT והמכון הטכנולוגי WEBB בניו יורק, החליט להישאר בארץ. השתקע בחיפה עם אשתו ובנו וקיבל אזרחות ישראלית.  כאן נולד לו בן נוסף, ג'ייסון.

אלן הצטרף לחיל הים, תחילה שרת כאזרח בתפקיד מפקח ימי מוסמך והוא חתום על סקרים טכניים רבים אשר בוצעו באותן שנים בכלי השייט של החייל. אלן התקדם עד תפקיד ראש ענף אדריכלות ימית במחצ"ד (1951) בדרג סא"ל. בשנת 1956 החליטה המשפחה לעזוב את ישראל ובמשך חמישים השנה הבאות עסק בתחום פיתוח ובניית אוניות בארה"ב, יפן, קוריאה, טייוואן וסין. אלן נפטר בנובמבר 2005.

עמנואל (מני) ויינשטיין אשר שרת בצי הקנדי במלחמת העולם השנייה (משנת 1944), נטל חלק בפעולות עליה ב'. הוא סייע בהכנת האוניה "אקסודוס" והיה איש צוות על אוניית המעפילים "התקווה". ויינשטיין נתפס ע"י הבריטים וישב במעצרעמנואל ויינשטיין

בקפריסין ועתלית. לאחר שהשתחרר התנדב לפלמ"ח, נלחם ונפצע בקרבות בסביבות ירושלים. בשנת 1948 הועבר לחיל הים ונטל חלק בהפלגות רכש (כולל ה"קרוסטלה"). לאחר שחרורו מהצבא עבד בצי הסוחר הישראלי ובשנת 1952 הצטרף ל"מוסד", לאחר הכשרתו חזר לקנדה וב-1954 שינה את שמו ל-Lukas Vongard והמשיך להפליג בעולם (כולל לנמלים שבמדינות ערב) באוניות של ציים שונים, התקדם בדרגות והוסמך לתפקיד רב-חובל. ויינשטיין נפטר בדצמבר 2002.

יתר הצוות – זמן קצר לאחר הגעת ה"קרוסטלה" לישראל, הקברניט John Ryan חזר לארצות הברית וטבח הספינה Sergey Zelenov נסע לאנטוורפן בבלגיה. אין מידע מעודכן לגבי שני הצוות הנוספים, יתכן וגם הם נשארו בישראל.

הצוות בזמן ההפלגה

הצוות בזמן ההפלגה

 

 

 

 

 

 

תקן בחיל הים

מייד עם כניסת ה"קרוסטלה" לשירות בחיל הים הישראלי, הורכב מקלע על חרטום הספינה, היא הוכשרה כספינת משמר / שולת מוקשים והייתה חלק מ"שייטת משמר החופים" ואחר כך "השייטת הקטנה". בתאריך 17.10.49 נשלחה הנחיה כתובה של קצין הקשר של השייטת הקטנה, חובל (מקביל לדרגת סגן של היום) ביני תלם, להעביר ל"קרוסטלה" תת מקלע סטן ומערכת דגלי סמפור.

ל"קרוסטלה" נקבע תקן של 11 אנשי צוות :

  • מפקד
  • סגן מפקד
  • רב מלחים
  • מלח – אתת
  • מלח – אלחוטן
  • 3 מלחים
  • מכונאי ראשי
  • מכונאי שני
  • טבח

 

אחד המפקדים הראשונים של ה"קרוסטלה" היה יצחק דוידוביץ (דביר). איש עליה ב', בוגר קורס חובלים. לימים, מפקדם של אח"י מעוז (ק-24), אח"י אילת (א-16), אח"י הגנה (ק-20), אח"י משגב (ק-30), אח"י מזנק (ק-32) והמשחתת אח"י חיפה (ק-38).

מפקד אחר של הספינה היה, (על פי מידע שמסר האלוף שלמה אראל), הקצין חיים רפאלי (בלטל), בוגר בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה באיטליה ובוגר קורס חובלים מחזור א'. רפאלי המשיך בשרותו בחיל הים, התקדם לדרגת סא"ל והיה ראש ענף מודיעין בשנים 1951-1955. בהמשך, בתחילת שנות השישים, שימש כראש מחלקת כוח אדם במפקדת חיל הים.

ה"קרוסטלה" הייתה חלק מה"השייטת הקטנה" ונטלה חלק בכל הפעילויות שלה :

  • אימונים. לדוגמא, אימון יחידה שכלל יציאה מנמל חיפה, הפלגה לאזור ראש הנקרה וחזרה  תוך ביצוע תצפיות שמש ותרגילי ימאות שונים.
  • מבצעים.
  • ניסויים.  השתתפה, עם כלי שייט נוספים, בהפלגות ניסוי מכ"מ.
  • משימות מיוחדות. כנראה ביצעה הפלגה עם שמונה נוסעים לנמל פמגוסטה בקפריסין בנובמבר 49, על פי בקשת קצין המנהלה החיילי ובאישור מפקד החייל.
  • סיורים לאורך החוף. השתתפה בהפלגות אבטחת חופים שהוטלו על השייטת. לדוגמא, הפלגה לאזור יפו, שהייה בנמל וחזרה לחיפה.
    משימת סיור ספציפית לקרוסטלה 25/10/1949

    משימת סיור מיוחדת לקרוסטלה
    25/10/1949 המסמך באדיבות ארכיון צה"ל

     

בתחילת חודש אוקטובר 49 תכננה מפקדת חיל הים את מבצע "זרקור", אשר בסופו של דבר לא יצא לפועל, על פי פקודת המבצע הייתה מתוכננת להשתתף בו גם ה"קרוסטלה". התוכנית המבצעית קבעה שהספינות מ-21, מ-23, מ-35 וה"קרוסטלה", שתהיה ספינת הפיקוד עם המש"ט עליה, תפלגנה עד למרחק של 4-5 מייל מנמלי טרטוס, לטקיה ופמגוסטה "כדי להשיג ידיעות בנוגע למתקני החוף ותנועת אוניות באזור". במהלך ההפלגה כלי השייט יבצעו גם אימוני יחידה ואימוני ספינה. מפקד חיל הים אשר אישר את המבצע, הגביל "בתנאי שלא יתקרבו לחוף וימנעו מכל פרובוקציה".

 

במשטרת החופים

לאחר זמן לא רב של שרות בחיל הים, הועברה ה"קרוסטלה" לשרות ביחידת משמר החופים של משטרת ישראל. בחודש יוני 1953 שלח מפקד חיל הים, מוקה לימון, מכתב לרמטכ"ל ובו רשימה של שמות כל כלי השייט המשרתים והצעה להענקת שמות חדשים. "קרוסטלה" כבר לא מופיעה ברשימה ועל כן יש להניח שבמועד זה, היא כבר הייתה בשירות משטרת ישראל.

בעיתון "דבר" מתאריך 29.11.57 התפרסמה כתבה על "עכברי הים של המשטרה". בכתבה זו מספר המכונאי הראשי של ספינת המשמר "ירקון" שהוא זוכר היטב את ספינת הדגל הישנה של משמר החופים "קרוסטלה" אשר הצטיינה באיטיותה המשגעת.

סנ"צ צבי שליט, אשר היה מפקד יחידת משמר החופים של המשטרה בשנת 1960, זוכר גם הוא את הספינה למרות שבתקופת פיקודו היא כבר לא הייתה בשירות. לדבריו, ה"קרוסטלה" הופעלה על ידי צוות של 7 שוטרים, נטלה חלק שוטף ופעיל בסיורי ספינות משמר החופים לאורך כל חופי המדינה, מראש הנקרה בצפון ועד זיקים בדרום.

ספינות חדשות למשטרת החופים מח ירדן ומח ירקון

ספינות חדשות למשטרת החופים מח ירדן ומח ירקון (מאוסף התמונות של מיכאל ברעם)

 

סיום השירות במשטרה

בשנת 1957, במסגרת הסכם השילומים שנחתם בין ישראל וגרמניה, הגיעו ארצה שתי ספינות משמר (מח 42 : "ירדן", מח 44 : "ירקון") אשר נבנו בגרמניה. עם כניסתן לשירות מלא במשמר החופים, סיימה ה"קרוסטלה" את השירות במשטרה והיא הוחזרה לידי משרד הביטחון אשר הציע אותה למכירה במכרז שפורסם ע"י אגף בנוי ומשק.

 

הזוכה במכרז של משרד הביטחון לרכישת הספינה היה תושב אילת, יהודה נתנאל בכר. לאחר הכנות והתארגנות, באפריל 1958 הוא העביר אותה בדרך היבשה מחיפה לאילת.  בכר החליף את שם הספינה ל"קאליפסו" ומטרתו הייתה להפעילה לצורך הפלגות תיירות במפרץ אילת, כבית קפה צף וכספינה שתשוט בין אילת למדינות אפריקה המזרחית.

צילום מטושטש (מתוך העיתון "חרות") של הספינה ב-1959, בדגל צי הסוחר

צילום מטושטש (מתוך העיתון "חרות") של הספינה ב-1959, בדגל צי הסוחר

לא כשירה אך מפליגה

בחודש מרץ  1959 הפליגה הספינה לנמל מאסאווה שבחבש על מנת להביא משם צדפים ואלמוגים מתוך כוונה למכור אותם לתיירים המגיעים לאילת. הפלגה זו הייתה "שירת הברבור" העצובה של הספינה.

 

הבקשה לאישור ההפלגה נמסרה למפקד הזירה של חיל הים. אך זה, מסיבות ביטחוניות ולאור מצבה הטכני הרעוע ואי מילוי התנאים המינימאליים של בטיחות שייט סרב ולא אישר את יציאתה להפלגה. בכר הצליח להפעיל את קשריו בחלונות הגבוהים של משרד הביטחון וזה, בהחלטה לא מנומקת, אישר את הפלגת הספינה למרות התנגדות חיל הים.

 

הספינה יצאה מאילת לכיוון דרום אך ההפלגה התארכה מהמתוכנן עקב תקלות חוזרות באחד מהמנועים. בנוסף, משאבות המים לא פעלו כנדרש וגם מכשיר הקשר היה מקולקל. ב"קאליפסו" לא היו מפות מעודכנות והמצפן לא היה מאופס. בנוסף לכל, הספינה הפליגה עם צוות לא מנוסה שחלקו היה נערים בעלי עבר פלילי, מפקד ספינה ללא הכשרה מתאימה ועוד ימאי אחד שחיפש דרך לעזוב את הארץ (מייד עם הגעת הספינה לנמל מאסאווה, התגייס ללגיון הזרים הצרפתי).

יהודה בכר ואשתו על סיפון "קאליפסו" (מתוך "מעריב" 29.3.1959)

יהודה בכר ואשתו על סיפון "קאליפסו" (מתוך "מעריב" 29.3.1959)

 

לאחר ההגעה לנמל מאסוואה התמרד צוות הספינה מאחר ושכרם לא שולם כמתוכנן. בכר, שכספו אזל, החל למכור אביזרים מהספינה ובין היתר את סירת ההצלה. צוות הספינה חזר ארצה ובחודש מאי שב גם יהודה בכר. בשלב זה החליטו שלטונות נמל מאסוואה לעקל את הספינה בגלל אי תשלום דמי העגינה.

בחודש מרץ 1960 בכר יצא שוב למאסאווה בטענה כי אסף מספיק כסף לשלם לשלטונות את מיסי הנמל וכדי לנסות להחזיר לרשותו את הספינה. מצבו הכספי היה דחוק ובגלל הצורך הנואש להשיג סכום מספיק שיאפשר לו את שחרור הספינה, פנה בכר לשגרירות המצרית באדיס אבבה ונפגש מספר פעמים עם הנספח הצבאי. לטענתו, רצה להציע להם ידיעות פיקטיביות תמורת 10,000 דולר. לדוגמא, הוא "רצה" למסור להם מידע על הימצאותה של משחתת ישראלית בימה של אילת, בעוד שלמעשה היא נמסרה זה מזמן לציילון וכן פרטים דמיוניים על תותחים הנמצאים על הגבול באילת.

עם חזרתו לאילת ב-27.8.60, על סיפונה של אוניית הסוחר  "עכו", נעצר יהודה בכר והובא לחקירת המשטרה והשב"כ. הוא עמד למשפט והורשע בעבירות נגד בטחון המדינה על ידי קיום מגע עם סוכני אויב ומסירת ידיעות. הוא נידון לשבע שנות מאסר.

לסיום,

ה"קרוסטלה" הייתה ספינה הדורה  ומפוארת, גאוות בעליה, שחצתה בהצלחה את האוקיאנוס בדרכה לישראל, שרתה בהצלחה בחיל הים ובמשטרת ישראל.

בכתבה שכותרתה "השייטת הקטנה בראשיתה", אשר התפרסמה בביטאון "מערכות – ים" (מס' 92, מרץ 1969), כותב האלוף שלמה אראל את הדברים הבאים : "קרוסטלה, ספינת משמר, אשר הושטה בידי מתנדבים מארה"ב וזכתה לשירות מכובד בשייטת הקטנה".

דרכה של ה"קרוסטלה" הסתיימה, כמעט שלושים שנה לאחר השקתה, כשהיא בבעלות פרטית, נושאת את השם "קאליפסו" וכפי שתיאר זאת כתב העיתון "חרות" : "אי שם, בפינה רחוקה, עזובה, של הנמל החבשי, עוגנת ספינה קטנה, דוממת, נטושה. החום הלוהט, הלחות וגשמי המונסון עושים את שלהם, 'זקן' ירקרק מכסה במהירות את תחתיתה ודפנותיה מתחככים בקול צורמני עצוב בכותלי המזח השומם. הספינה עשתה את מסעה האחרון, הגיעה לקץ דרכה".

◄ תודה לכל מי שסייע באיסוף החומר ובהכנת הכתבה : ניר מאור – מנהל מוזיאון ההעפלה וחיל הים, Jason Allen אשר שמר והעביר לי צילומים מהאוסף המשפחתי, אלוף שלמה אראל,     צבי שליט, מיכה בר-עם, שאול אבני, עמיר לביא, מיקי גוטשלק, ארכיון צה"ל, גנזך יד חיים וייצמן, ארכיון בית אריאלה.

איתן לביא   amdaid1@yahoo.comדגלוןחי

     ותודה לאיתן כמובן

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות