מאת רב חובל חנן שזיפי 10 במאי 2016
התייחסות לאסון טביעת המצדה,
הנושא מאד עניין אותי בזמנו גם עקב הכרותי עם גרא לוין (גדלנו באותו רחוב בחיפה) מילדות וגם הפלגתי אתו על המצדה (כמדומני ב-1964 ) הייתי קצין שני והוא היה קצין ראשון. וגם מאחר והדברים קרובים ללבי ואף עברתי ארוע של כמעט טביעה ב-1965 שאספר כאן בהמשך.
קראתי את סיפור הערך הבנתי כי שיקולי קברניט ה"מצדה" לא קיבלו ביטוי בחקירת המקרה ועננה כבדה נשארה מעל דמותו. חשבתי כי חייב אני להגיב על מספר נושאים כדלקמן:
א מדידות גובה נוזלים במכלים ומי שיפולים – שמתי לב כי הוועדה וכן עו"ד גורדון מטעם צים קבעו שרב החובל התרשל בזאת שלא ווידא ביצוע מדידות של מי השיפולים במחסנים בעת הסערה.
אני יכול לקבוע באופן נחרץ כי בכל השנים שהפלגתי בסערות בעלות עוצמות שונות ועם רבי חובלים שונים כולם ידועים בעלי שיעור קומה ומנוסים ביותר, לא נערכו מדידות במכלים ומי שיפולים על הספון הקדמי ואפילו משך הסערה היה כשבוע. מעולם לא נתקלתי במקרה שאיזה שהוא רב חובל הטה את האניה מהנתיב על מנת ליצור מחסה ולהוציא ימאי לספון לשם מדידה כאשר בסבירות גבוהה הוא עלול להיסחף לים.
מה שנעשה במצב כזה וגם על ידי – בעת סערה שאספר בהמשך – הוא לנסות לשאוב את מי השיפולים מכל מחסן לחוד. ולהיוכח בחדר המכונות עם יש יניקה או שהשיפולים יבשים. בנשיאת מטען אשלג בצובר היה צורך להכין לפני הטעינה, את בורות השיפולים במחסנים, כך שהאשלג לא יחדור לבור ויסתום את הצנרת. לא ראיתי בסיפור כל התייחסות לכך.
ב סבוב האנייה דרישת הוועדה לשקול את סיבוב האנייה להפנות את הירכתיים לכוון הרוח והגלים – לא נראית בעיני רצינית כי גם אם היא הייתה מצליחה הרי עקב היות האנייה במעמס מלא ושוקע מרבי היו הגלים שמהירותם גבוהה ממהירות האנייה שוטפים את הסיפון וממשיכים לחדור למחסנים. וגם לקבל גלים בגובה ועוצמה כזו בירכתיים לא נראה לי פתרון רצוי. בנוסף במקרה של נטישה זה היה מאד מקשה ואולי גם בלתי אפשרי.
הקברניט גרא לא היה צריך יעוץ כדי לסובב ירכתיים לגלים להערכתי שקל הקברניט שהחרטום הוא שצריך להיות מול הגלים ממספר סיבות: ב"מצדה" מבנה המגורים סירות ההצלה נמצאו בירכתיים. כאשר הגלים באים מכוון הירכתיים הורדת הסירות הירידה אליהם ותימרונן מאד בעייתי. בעוד שעם החרטום לגלים יכול היה לתת קצת מסתור לכל צד. כשהגלים באים מאחורנית ההגוי הוא מאד בעייתי.
ג הנתיב לחציית האוקיינוס – עומדת השאלה מדוע חברת צים לא השתמשה בשרות של חב' בינלאומית WEATHER WAYS שספקה ייעוץ לאניות למציאת הנתיב הבטוח המהיר והזול ביותר. תמורת סכום מזערי היה רב החובל מקבל נתיב מומלץ Weather Routing מלווה בתחזית מזג האוויר לכל יום בהפלגה עם מעקב צמוד ואזהרות במידת הצורך.
באניות של החברה הימית להובלת פרי בהן הפלגתי כעשר שנים קודם לטביעת המצדה נהנינו משרות Weather Routing כזה שערכו לא יסולא בפז. יש לי ניסיון אישי מצוין בנושא חציתי את האוקינוס ופעלתי לפי עצתם ונמנעתי מסערה חזקה.
לאניה כבת 20 שנה שעברה הארכה ונוסעת בחורף עם מטען בעייתי ושוקע כבד היה זה יותר מנכון לספק את השרות הזה. וזו לדעתי תעודת עניות לצים שלא פעלו כך.
ד מפה סינופטית בפקסימיליה – באותו נושא של מזג האוויר, עולה שה"מצדה" לא צוידה במכשיר פקסימיליה אלחוטי. גם זה היה לנו באניות אחרות וניתן היה לקבל בו מיידית את המפות הסינופטיות. ולא לחכות ולצייר אותן ביד מתוך המברק במורס.
עיתוי האזעקה MAYDAY – אלה פעולות מחייבות. בהשמע הקריאה משתנה הפעילות בכל האזור. האמנה הבינלאומית מחייבת ורוח השיתוף בין הימאים פועלת. פעולות הצלת נפשות אין מחויבות כספית. כל אחד נושא בהוצאותיו.
עיתוי ההחלטה לנטישה – רב החובל עיכב את הירידה לסירות עד שאניות הצלה יתקרבו וחשב גם שיגיעו מסוקים. החלטה על נטישה אינה הפיכה. סיכויי הקיום בים הסוער היו מזעריים. גם בסירות ההצלה ובלעדיהן אפסיים. כדי להוריד את הסירות לים הסוער רצה לתת הגנה עם האניה לכן המשיך בתנועה ובהיגוי עם זוית ימינה מהגלים. כאשר העריך שלא יהיה מספיק זמן להוריד בצד ימין ולשנות כיוון כדי לתת כיסוי לסירה בצד שמאל הורה לאנשיה לעבור כולם לצד ימין. אכן הסירה הימנית הורדה וכמחצית האנשים נכנסו אליה.
מקרה שקרה לי שכמעט והביא אסון
האניה ירדן
אספר על מקרה "כמעט טביעה" שקרה לי ויש מעט דמיון ביניהם. בשנת 1965 הייתי קצין ראשון על האניה "ירדן" של צים ובחורף אותה. שנה עגנו בחיפה ליד (זה היה לפני פתיחת נמל אשדוד ומפעלי ים המלח שלחו את האשלג לחיפה. ) רציף טעינת האשלג שהיה בנמל חיפה בין טרמינל הנוסעים של היום לרציף "דגון".
היינו אמורים לטעון כ-4,000 טון אשלג בתפזורת לנמל אנטוורפן. עקב שביתה של פועלי הנמל לא התאפשרה הטעינה. היות שפועלים אלו היו צריכים להזיז ולכוון את מכונת הפזור שמוקמה בקצה צינור ההטענה, כדי שהאשלג המותז למרחק של כ-12 מטר יכנס מתחת לספון הביניים ובגובה אחיד.
לאחר המתנה של 5 ימים החליטו בצים לא להמתין לטעינה מסודרת אלא למקם את צינור הטעינה במרכז המחסן ע"י האחראי מטעם מפעלי ים המלח ולמלא את המחסנים ללא פעולת הפיזור.
מחאותי לא עזרו ורב החובל שבא להפלגה אחת מעבודה חופית לא ממש היה לעזר. כך הוטענה האנייה עם פירמידות אשלג במחסנים. כאשר הפסגה כמעט נושקת לחלק התחתון של מכסי המחסנים ולמעלה מ-2 מטר מעל גובה סיפון הביניים ומתחתיו בפינות חללים ריקים. הצעתי להביא פועלי חוף ולשטח את האשלג במחסנים זכתה לגיחוך. יש לזכור כי בזמנים ההם לא היו תקנות לטעינה בצובר לא ידעו הרבה על זווית הדרדור ולא היה פקוח של אגף הספנות כמו היום.
לציין כי ל"מצדה" לא הייתה בעיה כזאת. כאוניית צובר אין במחסן סיפון ביניים. טעינתה נעשתה ברציף התפזורת באשדוד. שם צינור הטעינה ומכונת הפיזור פועלים יחדיו.
נתיב הפלגת א/מ ירדן
במהלך ההפלגה עד גיברלטר היה הים סביר אך עם היציאה לאוקיינוס האטלנטי החלה רוח מערבית וגלים שהלכו וגבהו. במשך הנסיעה לאורך חופי ספרד ופורטוגל, הטלטולים מצד לצד גברו והסערה התחזקה. תוך כדי הטלטולים מצד לצד הורגשה נטייה גדולה יותר לצד ימין במורד הרוח.
לעת ערב ולאחר כמה שעות שעברנו את כף פיניסטר לתוך מפרץ ביסקייה, דברתי ברדיו עם חברי הטוב ר/ח מושיקו לוי ז"ל שפיקד על האניה "חלוץ" והיה כ-20 ש' לפנינו בסוף מפרץ ביסקייה והוא הסביר לי כי הסערה שם אף חזקה יותר.
סיפרתי לרב החובל והוא החליט לסוב ימינה ולנסוע לעבר "נמל מפלט" – port of refuge הקרוב La Coruna בספרד. שלח מברק ל"צים" לחברה על general average – שמשמעותו היא בעיקרה כלכלית: הפעולות שינקטו להלן אינן במהלך ההפלגה הרגיל אלא פעולות מיוחדות להקטנת נזק, שהוצאותיהן יחולקו בין בעלי האנייה חברת הספנות ובעלי המטען. אופן החלוקה כפי שיקבע בבוררות שתיעשה לאחר סיום הארוע.
לאחר שהפננו את הירכתיים לכוון הגלים לעבר נמל לה קורוניה. בדקנו במחסנים וגילינו את מה ששערנו שפסגות הרי האשלג זזו ימינה. מלאנו את כל מכלי הזיבורית (באלאסט) בצד שמאל כדי לאזן. עדיין נמדדה זווית הטיה של כ-30 מעלות.
מפרץ La Coruna בחוף הספרדי
הזכרתי קודם שבזמן הסערה לא היתה אפשרות למדוד גובה נוזלים ומי שיפולים. ניסינו לשאוב מבורות השיפולים אך הם היו יבשים.
הגענו בחצות לערך לנמל לה קורוניה. מאחר ורב החובל נפל בגשר קודם לכן הוא רותק למיטה בתאו ואני הכנסתי את האנייה לנמל החיצוני ללא מפות וזרקתי עוגן. למחרת באו פועלים והחלו לשטח את האשלג בעבודת כפיים בתוך המחסנים. יצאנו והגענו לאנטוורפן בשלום.
אילו היו עושים זאת בחיפה האפיזודה הזו היתה נמנעת וכן גם בזבוז הכספים. אפילו שחברת הביטוח החזירה חלק מההוצאות.
בברכה רב חובל חנן שזיפי
