רשם צבי בן-צור, עפ"י עדות בעל פה של יהודה בן-צור[1] 24 מאי 2015
"נקמה פורתא" במפקד הצי הבריטי
היחסים בין ישראל הצעירה לבריטניה לא היו ממש ידידותיים, אך הם עלו די מהר על פסים קורקטיים, במיוחד לאחר שבריטניה הכירה רשמית בישראל באפריל 1950. מספיק קורקטיים ע"מ לאפשר בקיץ 1954 לשלש הפריגטות של חה"י – אח"י מזנק ק-32, משגב ק-30 ומבטח ק-28 – לבקר במלטה, שהייתה אז חלק מהממלכה המאוחדת. הביקור, היה חלק ממבצע תיכון שארך כחודשיים וביקור בנמלים רבים. הסתיים ב"נקמה" פורתא, לא מתוכננת מראש (!), במפקד צי הבריטי בים התיכון. אותו פיקוד שאכף את ההסגר על ארץ ישראל והסב לנו הרבה צער ויגון רק שנים ספורות קודם לכן, בתקופת ההעפלה שלפני הקמת המדינה. למרבית הצער סבל ממנה מפקדו הנוכחי של הצי, למרות שלו אישית לא היה קשר לפעילות נגדנו בתקופת ההעפלה. ומעשה שהיה כך היה.
אדמירל לורד לואיס מאונטבטן
בעת ביקור הפריגטות במלטה נמצא במקום אדמירל הצי המפורסם (בתמונה) לואיס פרנסיס אלברט ויקטור ניקולס מאונטבטן, איש משפחת המלוכה, הרוזן מאונטבטן מבורמה הראשון, שלהלן יקרא בקיצור לורד מאונטבטן, כינויו הלא פורמאלי. לא הייתה פה מקריות: באותו זמן היה לורד מאונטבטן מפקד הצי הבריטי בים התיכון ומפקדתו הייתה במלטה[2]. כמקובל בביקור מהסוג הזה, הוזמן מפקד בסיס מלטה לביקור בפריגטת הדגל אח"י מבטח. שלא עפ"י הפרוטוקול, הוזמן גם לורד מאונטבטן לביקור נימוסין קצר והוא נענה להזמנה. יחד עם ההודעה על קבלת ההזמנה הגיעה גם בקשה מיוחדת: הלורד מבקש במפורש שמטח ירי התותח לכבודו, המחויב לפי הפרוטוקול, יתבצע רק כאשר הסירה באמצעותה יעזוב תתרחק מרחק הגון מהפריגטה; זאת מאחר שמאז מלה"ע ירי תותחים מסב לכבוד הלורד כאב אוזניים בלתי נסבל.
אח"י מבטח ק-28 בכניסה לנמל וואלטה מלטה.
הבקשה תורגמה לתוכנית פעולה מיוחדת על פיה מפקד הפריגטה יורה ישירות מהגשר, בזמן המתאים, מתי לפתוח במטח. הגיע המועד, לורד מאונטבטן הגיע בסירתו לפריגטה והתארח על סיפונה ברוב כבוד והדר. בסיום הביקור, בעוד הוא עומד לרדת לסירתו ולהפליג לדרכו, לפתע בום! בום! בום! – התחיל מטח הכבוד ועם כל ירייה הלך הלורד המסכן והתכווץ מרוב כאב[3].
הבריטים לא הסתירו את זעמם, שאותו ניתן להבין. מה קרה? בירור קצר העלה שרס"ר התותחנים הורה על הפתיחה במטח לאחר שפירש בטעות תנועת ראש – התנועה המוכרת לסימון "יאללה קדימה" – מצד קצין התותחנות שעמד בין הגשר והתותח… עכשיו, לך ותסביר לבריטים שקצין התותחנות הנ"ל סובל כרונית מ"טיקים" לא רצוניים בתנועות ראשו ורצה הגורל שאחד מהם התרחש ברגע שבו התרחש והובן בטעות כפי שהובן…
[1] יהודה בן-צור היה קצין בפריגטה מזנק
[2] לורד מאונטבטן היה מפקד הצי בים התיכון בשנים 1952-54; במסגרת תפקידו זה אף ביקר בישראל ב-1952
[3] צחוק הגורל הוא שהביקור במלטה היה בעקבות הזמנה אישית של מאונטבטן. אלוף שלמה אראל, בספרו "לפניך הים" מעיד (עמ' 170) שההזמנה לבקר במלטה ניתנה לו אישית ממאונטבטן בקיץ 1953, בעת שנפגשו ביוון בעקבות רעידת האדמה ההרסנית בקפלוניה, לאחר שהאחרון התרשם עמוקות מתרומתו של חיל הים למבצע העזרה ליוונים, שהצי הבריטי נטל בו חלק מרכזי.
