משמר המורשת בדוא"ל 16 מרץ 2014
הנדון: סערה שפקדה את המשחתת אח"י אילת
פברואר 1964
חמשים שנה ויותר לסערה שפקדה את המשחתת אח"י אילת (ק-40) בהפלגת הסיום של קורס חובלים מחזור י"א
המשחתת אח"י אילת שסימנה ק-40 פעלה בשירות חיל הים משנת 1956. טובעה בשנת 1967 על ידי סטי"לים מצריים. בארוע נהרגו 47 מלחים ונפצעו 91 מלחים.
נתונים כללים
הדחק מירבי 2,530 טון אורך 110 מ' רוחב 11 מ' שוקע 3 מטר.
מהירות מירבית 32 קשר, איוש בתקן מלא עד 220 איש, טוח פעולה 4,675 מייל במירות חסכונית של 14.7 קשר.
הנעה 2 דודים מסוג אדמירלטי 3 תופים, 2 טורבינות קיטור בנות 20,000 כס כל אחת, 2 מדחפים. כמות דלק 620 טון.
חימוש: 4 תותחים 4.5 אינץ . 5 תותחי נ.מ. 40 מ"מ. 2 תותחי 20 מ"מ.
6 מקלעים 0.5 אינץ. 2 דוכני טורפדו 21 אינץ. 2 מסילות אחוריות לפצצות עומק. 4 מטילי צד לפצצות עומק. מכ"מ ניווט קלוין יוז ,מכ"מ חיפוש שטח ואויר. מגל"מ בת קול. רקיטות הטעיה טקטיות .
קציני אח"י אילת בשנת 1964
מפקד סא"ל יואב יסעור. ס.מ. רס"ן ברקה .קצין גנק רס"ן רמי לונץ. קצין תותחנות סרן יעקב ניצן. ס.ק. תותחנות וקצין בקרת אש סגן מיכה לצרוס. ק. מכוון סג"מ יצחק אלמוג (קורל). קצין טנ"ץ אריה חסידוף. .ס.ק. טנ"ץ סגן אריה שפלר. קצין מכונה רס"ן אריה גזנג. קצין בקרת נזקים ומדריך קורס קציני מכונה סגן משה בר-נר. קצין אפסנאות סרן אהרון בודוך. קצין חשמל סרן שלמה אקסלרוד.
בחודש פברואר 1964 יצאה כמדי שנה הפלגת סיום קורס חובלים על אח"י אילת. החובלים גרו בחלקה הקידמי של האניה, בחדר סמלים. הכשרת החובלים כללה שילוב בחיי כלי השיט וכן ביצוע מישמרות יחד עם צוות האוניה להכשרתם כקציני מכונה וסיפון.
כיוון ההפלגה היה צרפת היעד נמל מרסיי. ההפלגה מחיפה עד מרסיי עברה בשלום. בנמל מרסיי שהינו 3 ימים כאשר הזמן נוצל לקשר עם היהדות המקומית וכן השלמת תרגילים הן בחוף והן באוניה המשלימים את הנושאים הטכניים והימיים.
היציאה מנמל מרסיי עברה בשלום אך זמן קצר מעבר לפתח הנמל ניתקלנו בגלים שהלכו וגדלו. לאחר מספר שעות היגענו לאזור המכונה גולף דה ליאון, אזור ידוע בסערות קשות שמתפתחות בו בעונה זו של השנה.
גלים בגובה 5-7 מטר שטפו את האוניה. הסיפון הראשי כוסה במים.
תותח 4 וירכתי אחי אילת בזמן הסערה
ירכתי המשחתת בסערה
הוכרז ברמקולים של האוניה משטר חרום ימי, שמשמעותו הקפדה על אטימות האוניה. חל איסור מוחלט ללכת על הסיפון הראשי, התנועה מהחרטום לירכתים היתה רק על מעבר החתול כאשר חובה ללכת עם חגורות הצלה. הופעל מערך בקרת הנזקים לניהול, קבלת הודעות, משמרות שסיירו באוניה.
הגשר אוייש ע"י קציני ים ותיקים בלבד בזוגות. במשמרת אחת היו ניצן ולצרוס ובשניה רמי לונץ ושפלר.
חדרי המכונות (מכונה, דוד ותשלובת) אויישו בנגדים ותיקים בתגבור של חניכי קורס חובלים שהפגינו יכולת לתפקד היטב גם בים הסוער.
ככל שהזמן עבר הסערה התגברה. חלק מהצוות בעיקר הטירונים הרגישו מאוד גרוע ,וכשלא היו במישמרות הם שכבו במיטות.
התחילו להגיע קריאות חרום למרכז בקרת הנזקים.
המשחתת נבנתה ב 1944. טכנולוגית בנית אוניות באותם השנים היתה חיבור פלטות האוניה בעזרת ריתוך ומסמרות. השימוש במסמרות נתן לכלי השיט אפשרוית התפשטות מצד אחד, אך גרם להרבה מאנשי הצוות חרדות. עקב תנודות האוניה בסערה הפלטות חרקו והשמיעו קולות מפחידים כאילו האוניה עומדת לקרוס כל רגע.
הים המשיך לסעור, הגלים התגברו הסיפון הראשי היה כולו מתחת למים. גלים התנפצו בסיפון העליון והגיעו כמעט עד גשר הפיקוד. המשחתת התנדנדה לכל הכיונים. 2 המדחפיים ו 40,000 כ"ס לא הצליחו לקדם את כלי השיט. כל הכוחות הושקעו כדי לשמור את האניה בתנועה.
ארגזי פעולה וארגז הפירוטכניקה שבדוכן טורפדו אחורי המחוברים לסיפון הראשי החלו להיקרע מהסיפון. ארגזים אלו שימשו לאיכסון תחמושת והיו מצוידים במערכת הצפה ממערכת כיבוי אש ראשית. קריעתם גרמה לפרץ מים גדול על הסיפון וכן נפילת לחץ המים בקוי כבוי אש, דבר שסיכן את האוניה במקרה של שריפה.
בגשר הפיקוד היה מאוד קר. נתזי המים מכים בדפנות, אך קציני הים והימאים המקצועיים מובילים את האניה בידים בטוחות ונוטעים בצוות הרגשה שיש על מי לסמוך.
משמרת בחדר מכונות
באותו הזמן בדוודים ובחדרי המכונה בטמפרטורה ממוצעת של 45 מעלות צלסיוס מזיעים המכונאים ליצב את כל המערכות לשמור על לחצי אויר לחץ דלק, לחץ שמן ועוד עשרות פרמטרים שחריגה באחד מהם יכולה לגרום לקטסטרופה. על כל המערכת המורכבת הזו מנצח קצין המשמרת בחדר המכונות.
משמרת בחדר מכונות. חק"ח ישי הרמתי על הטלגרף,
סגן משה בר-נר על גלגל הפעלה שמאלי
משמרת בדוד. חק"ח גדי ססובר וסגן משה בר-נר
היו אזעקות חרום רבות. פצצות עומק הישתחררו והחלו להיסתובב על הסיפון ניתקעו בחלקים שונים ועקרו אותם. היתה סכנה מידית. קצין הטנ"ץ חסידוף וסגנו שפלר החלו לדוג את הפצצות על הסיפון כשהם בבגדי סערה וקשורים בחבלים חזקים למנוע מהם לעוף למים.
קריאות הגיעו למרכז בקרת נזקים בקשר לעשן שיוצא ממחסני התחמושת. היסתבר שהעשן נגרם עקב שינוי כיון הרוח שגרם לשאיבת עשן מארובת הדודים ע"י מאוררי חדרי התחמושת.
בכל אותן השעות ליוו חניכי קורס חובלים את צוות האניה, השייטים במישמרות על הגשר והמכונאים במישמרות בחדרי הדוודים, המכונה והתישלובת.
מאחר ואני באותה הפלגה לבשתי שני כובעים: סגן קצין מכונה וקצין בקרת נזקים ומדריך קורס קציני המכונה, הייתי מאוד קרוב לחניכים והרגשתי את התרומה שלהם להפעלת מערכות האניה. רב החניכים הכירו את המערכות, הרגישו טוב ועזרו מאוד בשמירת מורל גבוה באניה. ההפלגה הוותה נסיון אדיר בו כל חניך הוכיח את כושרו – וכל התורה שלמד בקורס הפכה למציאות. זאת היתה הפלגת הסיום.
נכתב ע"י סא"ל משה בר-נר (ברונר)
סגן משה בר נר 1964
זכרונות וחוויות של מספר חק"חים
גדעון מירון (שייט)
במפרץ ליון נתקלנו בסערה עם רוח נגדית (צפון מערבית) חזקה. אז למדתי את המושג מיסטראל שזה שם הסערה האופיינית לאזור זה.
נתזי הגלים הגיעו עד גשר המשחתת וזכור לי הפחד שהרגשתי.
כבלי אנטנות הגלים הקצרים שבמצב רגיל היו בצבע אפור ירוק של קורוזיה ולכלוך נצצו בגוון נחושת זהב.
ארגזי תחמושת שהיו מרותכים לסיפון התעקמו ממכות הגלים.
אני זוכר כשירדנו לחוף הסתכלנו על בחורות, לא זוכר למה ? זכרוני זכרונו לברכה!
גדעון מירון
משה אורן-פינס (מכונאי)
הייתה התראת מיסטראל וכל האוניות בשטח החלו לחזור למפרץ מרסיי. מפקד האילת יואב יסעור חשב כי חיל הים לא חושש מים סוער וכי לא מאבדים ימי הפלגה בדרך לארץ.
זכור לי כי הייתה מסיבה בחדר י"א בחרטום ששמש לנו כ"מס" וכי הים החל לעלות וכולם החלו להרגיש רע.
אני שהייתי רגיש מטבעי- כבר בים 4 הייתי ממלא דליים אך ממשיך לעבוד -"המחלה הזו" כבר הפסיקה להשפיע על הראש אלא רק על הקיבה – וכך יכולתי בהחלט לתפקד.
זכור לי כי הייתי במשמרת חדר מכונות עם איציק שחם (שכטר). כולם כבר היו "פלטים" (flats) לגמרי ורק איציק ואנוכי החזקנו משמרת.
הטלטולים היו ברמות והארובה שהתנדנדה מצד לצד מתחה את כבלי הצופרים וצפרה צפירות מזוויעות בכל טלטול.
שמענו כי ארגזי תחמושת (ארונות פלדה) שהיו מרותכים לסיפון בירכתיים החלו להתעקם ושארגז הפירוטכניקה שהיה בחלקו האחורי של דוכן טורפדו אחורי נקרע ממקומו והתדרדר לים.
הדבר גרם לקו כיבוי האש שהיה מחובר לארון לפרוץ חופשי לשמים ולחץ הקו הכללי נפל.
לאחר המשמרת, בחוזרנו לחדר סמלים בחרטום, קיבלנו הוראה מהמדריך משה ברנר- שציין אתם החובלים למדתם במדויק את כל קווי המים וקווי כיבוי האש באוניה בעל-פה- לכו מיד למצוא את שני השסתומים המפרידים הקרובים לצינור זה, אחד מכוון חרטום והשני מכוון ירכתיים, על מנת לסגור אותם וכן לתקוע קלין עגול (יתד מעץ בצורת קונוס) בצינור.
הדרך היחידה להגיע לירכתיים הייתה דרך מעבר החתול ( Cat walk ) בין המבנה העילי הקדמי לאחורי.
איציק ואנוכי נשלחנו לביצוע המשימה, איציק הלך ראשון במעבר החתול ואני בעקבותיו, כשחלף איציק על פני הארובה לירכתיים חל טילטול ענק לאניה. הארובה הטלטלה והצופר השמיע צפירת ענק ישר מול ראשי במקום בו הייתי, בנוסף גל ענק שטף אותנו -הייתי בהלם מספר שניות אך זכור לי כי איציק הסתובב וצעק בשמי היכן אני, שכן במהלך התקרית השתטחתי על המעבר למען שלא אשטף לים.
בדרכנו למבנה הירכתיים עברנו במעבר החתול מעל איזור ארון הפירוטכניקה והתבוננו בזרם המים האדיר שפרץ מהצינור שנקרע עם הארון והברז שעל הסיפון. המשכנו במעבר החתול וירדנו למבנה הירכתיים, מצאנו את השסתום המפריד וסגרנו אותו. לאחר מכן לקחנו קלינים וכלי עבודה מארון בקרת נזקים בירכתיים, יצאנו מהמבנה לאיזור ה"אין ארון" בדוכן טורפדו אחורי ותקענו את הקונוס בצינור הקרוע.
החוויה הזו הייתה כל כך מכוננת עבורי שזיכרונה ליווה אותי עוד הרבה שנים בעתיד.
אם זכרוני לא מטעה אותי, לאחר שהים נרגע צויין הנושא הזה בפני כל החובלים.
עד כאן הזיכרון שלי….
משה אורן-פינס
