גבי חי שילה – מוצב בודפשט אוקטובר 1973

0

מורשת                                                                                                 8 דצמבר 2013

הנדון: יומן מלחמה

של מפקד תחנת המכ"ם במעוז בודפסט מלחמת יום הכיפורים

סיפורו של סא"ל מיל  גבי חי שילה [1]

יום ו' ערב יום כיפור 5 אוקטובר  1973.

בטרם אתאר את אירועי המלחמה במעוז בודפסט מזווית הראיה שלי ,עלי להבהיר כי מעוז בודפסט לא נפל בעיקר הודות לתפקודו המעולה של מפקד המעוז –מוטי אשכנזי  והודות לטנקים שהצילו את חיינו.

דרגתי היתה סג"מ ,עברו שני חודשי פעילות בלבד מאז סיימתי קורס חובלים. באותו ערב הופרדתי מיחידתי הקבועה זוהי ספינה נחיתה ותובלה נושאת טנקים בבסיס אשדוד בה שרתי כחודשיים.

לאחר תפילת ערב יום כיפור,  מפקד בסיס אשדוד הורה לי  להיערך לנסיעה למוצב בתעלה. מעולם לא הייתי בתוככי סיני או בקו המוצבים או בתעלת סואץ. בספינה שלנו היה סגן מפקד וותיק ואילו אני רק התחלתי בתהליכי הסמכה לתפקיד סגן מפקד נחתת. לכן קבלתי את הירידה מהספינה בהבנה.

קבלתי הסבר מקיף ממפקד הבסיס סא"ל איתן ליפשיץ על חשיבות ארגון תחנת המכ"מ. איתן הסביר שאני יורד לתעלה לצורך תגבור למקרה שיהיה  יום כוננות או יום קרב או מעט יותר מזה. התדרוך המצוין שנתן לי איתן היווה למעשה שיחת מפקדים .שיחה זו הכינה  אותי היטב לכל ההיבטים של ארגון תחנת המכ"מ והביא לנחישותי לעשות הכל כדי להגיע למוצב בהקדם האפשרי.

מרוץ לתעלה ביום הכיפורים – הביא אותי לעולם הפתעות שאינו דומה לשום דבר שהכרתי                                                             רציתי למהר ולהגיע למעוז בודפסט. לאחר יום פעילות ארוך, סמוך לשעה 2100 יצאנו .נהגתי מאשדוד לנחל ים בטנדר רום-כרמל  של מפקד בסיס חיל הים ברדוויל רס"נ עמי שראל. עמי ישב לידי, עמי ריסן אותי בנהיגתי בדרך הלא קלה ברצועה וצפון סיני. הגענו לנחל ים, ישנתי כשלוש שעות.

יום הכיפורים שבת 6 אוקטובר 1973

אני נלחם בעייפות קם מהשינה ומעיר גם את הנהג .סמוך לשעה 0500 יצאנו מנחל ים בג'יפ, זאת חרף בקשותיו של הנהג להמשיך לישון, (אני מבין אותו כולנו עייפים מאוד).

אפשרתי לנהג העייף להמשיך לישון בג'יפ ונהגתי במקומו עד בודפסט. בכניסה לדרך הפלסטית עצר אותי שומר. לאחר בקשות, התקשרויות לבלוזה ולחץ מצידי, אפשרו לי להיכנס לדרך הפלסטית המובילה מבלוזה למוצב. אחרי כ-26 שעות בתנועה עם מעט שינה, חשבתי לעשות הכרות עם הצוות והמערכות בתחנת המכ"מ בבודפסט ואז לנוח מעט כדי להיכנס לחפיפה יסודית יותר בתחנת המכ"מ. לא חשבתי שמיד בהמשך צפויה לי "חפיפה" לתפקיד נוסף . כמו כל עם ישראל הייתי בצום.

בבוקר-צהריים ,לוח הזמנים צפוף , הפתעה רודפת הפתעה –  במעוז הייתי זאב בודד .מקורח הנסיבות, משך ארבע יממות של מלחמה לא פגשתי ולא דיברתי עם  שום מפקד מחיל הים. רק ביום החמישי למלחמה שוחח עימי קורל סגן מפקד מבסיס אשדוד בנל"נ. בעקרון  פעלתי ברוח התדרוך שנתן לי איתן ליפשיץ מב"ס אשדוד. בהמשך נבנו יחסי הדדיות ביני לבין מפקד המעוז היבשתי מוטי אשכנזי שהתגלה כדמות חיובית ומודל לחיקוי.

כשנכנסתי למעוז חשבתי שינתן פרק זמן לי ולצוות תחנת המכ"מ לבנות יחד מערכת מבצעית משותפת, פרק זמן זה התקצר לדקות.

החל מהכניסה למעוז במשך שישה ימים ניהלתי את עצמי, ניהלתי את פקודי וניהלתי גם אחרים בתוך מלחמה בים באוויר וביבשה לפי השיקולים שלי. תוך כדי המלחמה  קבעתי לעצמי תכנית לחפיפה ובצעתי חפיפה לצורך מילוי שני תפקידי פקוד במקביל-מפקד תחנת המכ"מ וסגן מפקד המעוז.

עם המצפ"י היה לי קשר נל"נ . דברו איתי קשרים שהיו עונים מידית לכל קריאה בנל"נ. הקשרים פעלו במסירות וביעילות להעברת בקשות ודווחים שונים .הקשרים השתדלו מאוד מעבר לתפקידם להשגת סיוע אוויר שנחשב לסיוע קיומי לגזרה היבשתית כולה.              בסיס האם המקורי שלי באשדוד לא היה  אחראי כלל לגזרה הימית של "בודפסט ".

הכניסה ל"בודפסט" היתה למעשה מעבר חד למקום שאינו דומה לשום מקום שהכרתי.                                                                מיד עם הגעתי ,נכנסתי לבונקר  חיל הים. בפתח הבונקר -נהג הג'יפ התווכח איתי- הנהג עייף ורוצה לישון בבודפסט, הסברתי לו שעליו לשוב מידית לנחל ים כפי שהורה לנו עמי שראל מפקד בסיס דפנה . (לאחר המלחמה הנהג הודה לי, הוא היה עלול להסתבך שלא לצורך). בשעה 0630 לערך הג'יפ סוף סוף עזב את המוצב בכוון נחל ים.

מוטי אשכנזי מפקד המוצב, סגן במילואים, פוגש אותי לראשונה בכניסה לבונקר חיל הים.  מוטי שואל אותי אם אני הוא שהגיע בג'יפ זה עתה למעוז, אשרתי זאת. מוטי הודיע שביום א' אני אתייצב למשפט בבלוזה על כך שנכנסתי לדרך המובילה למוצב לפני בדיקת הציר. ניסיתי להסביר שמדובר במצב חרום ובאי הבנה. לא נעים להתחיל תפקיד בגזרה חדשה  במצב כזה. החלטתי שזה לא הזמן לוויכוחים וניגשתי לארגון תחנת המכ"מ.

מוטי מגיע שוב לבונקר חיל הים. במקרה מוטי נוכח בתרגולת תפישת עמדות שערכנו ומביע  שביעות רצון מיוזמתי.  הוא אמר שהוא שמח על הרצינות.  רק עכשיו התחלתי להבין שמוטי הינו מפקד קפדן בייחוד בכל הקשור למשמעת מבצעית. ככל הנראה קפדנותו של מוטי הצילה אתנו.

מוטי מורה לי להפסיק לצום.  אני מחליט בינתיים לא להפסיק לצום ומתחיל בהכרת אנשי חיל הים במוצב, לימוד הזירה והמי"ק. אני יוצא אל מגדל התצפית ביחד עם איש חיל הים לתצפת על הצד המצרי להכרת המוצב היבשתי וכדי להפנים את "מפת השטח" שמעל לבונקר.  כמובן שלא הספקתי לסייר במוצב עצמו כראוי. החפיפה חפוזה, מוטי הגיע שוב ומודיע לי שזה לא רק יום קרב וכי היום תתחיל מלחמה.

שעה 1100 מוטי חוזר לוודא שאני מפסיק לצום ומודיע שבערב בשעה 1800 המצרים יתחילו במלחמה  וכי סוללת התותחים שבמוצב לא תחכה למצרים, כלומר התותחנים יתחילו ביוזמתם להפגיז  בשעה 1700 את בסיס הטילים של פורט פואד. אותה עת חשבתי שלמוטי יש במעוז רק חיילי תותחנים, הלכתי לראות את התותחים. בבונקר התותחים קבלתי הסבר.

מוטי מודיע לי שאין סגן למפקד המעוז ואני אהיה הסגן ומחליפו במקרה שיפגע במלחמה. זו איננה ידיעה קלה. המשמעות איננה פשוטה. אני צריך להתכונן עד השעה 1700.  מיד במקום   אני שובר את הצום, לצערי עדיין אינני יודע היכן להשיג קפה.  אני שותה מים מהג'ריקנים אוכל בשר שימורים "לוף" קר ומקיא אותו. למוטי לא היה זמן לבנות איתי יחסי מפקד ופקוד.  בוודאי שלא היה זמן לתטלגי"מ כדי שאוכל לעכל מה נדרש ממני. כל רגע מגיע מידע, הכל חדש, הכל בהפתעה והכל מהר. תוך דקות עוברים מקיצוניות לקיצוניות.

ב-1300 לערך מוטי מגיע ומודיעהקדמה בלוח הזמנים, בעוד שעה תחל מלחמה והמצרים יפתחו בה. שעה 1350-המלחמה החלה, מטוסים מצריים עברו מעלינו לתקיפה בסיני. החלה הפגזה קשה עלינו. [2]

באמצעי הקשר מתחילים דיווחים מדאיגים וחוסר סדר מדאיג. החלטתי שתפקידי עכשיו ליצור סביבי מעגל ברור ומסודר ככל שניתן של תמונת שטח וקשר.  זאת כדי שאוכל לסייע למוטי בקבלת סיוע.  מול המפקדה בבלוזה ומול מפקדת חיל הים.

בהתקשרות אל חמ"ל בלוזה שמעתי את המהומה הקשה בה נאלץ לטפל החמ"ל הזה. שמעתי את בנות חמ"ל בלוזה ואת המעוזים האחרים. בניגוד לרשתות היבשתיות -בקשר הנל"נ עם מצפ"י שהוא החמ"ל הראשי של חיל הים  שמעתי דיבור שקט, בוטח ומסודר. לאור מצבו של חיל הים  איש הקשר במצפ"י  שעבד מולי היה פחות עמוס.  ביוזמתי  העמסתי עליו גם את משימות הסיוע ל"בודפסט" אף כי אלה חרגו מתחום האחריות של חיל הים. להלן סדר הארועים:

א הצעות סיוע חיזקתי את קשר הנל"נ עם בלוזה וחיל הים והתחלתי בעצות למפקד המעוז:-                                                            1) הצעתי למוטי להזמין טנקים – מוטי מאשר – בקשתי סיוע טנקים ובלוזה אישרה. הודעתי זאת למוטי.

2) הצעתי למוטי להזמין מטוסים –  מוטי מאשר – מניסיון ידעתי שמי שמעביר דרישת סיוע מסודרת מרוויח. אני מעביר, דרך חיל הים, מברקי דרישת סיוע אוויר מסודרים, כפי שלמדתי בקורס חובלים. כולל פרוט מטאורולוגיה כמו בספר. אני משתדל להשיג מטוסים דרך מצפ"י ומצליח. ידוע כבר שכל כוחותינו מבקשים סיוע וקשה לקבל מטוסים.  נשארתי בהאזנה דרוכה למקרה שתהיינה שאלות בקשר לסיוע האוויר שבקשתי.

ב מישהו הודיע שהטנקים מחוץ לשער ,בהמשך הודיעו שמוטי ניגש להכניס את הטנקים  לעמדות. הייתי משוכנע שהטנקים הגיעו בזכות החמ"ל שהקמתי,   אך הם כנראה הגיעו לפי פק"ל.

ג הטנקים עצרו את הכוח המצרי. מצפ"י העביר דרישת אוויר והמטוסים אכן הגיעו. כתוצאה מכך שבלוזה אישרו לי טנקים שאכן הגיעו  וכתוצאה מהגעת המטוסים, חשבתי שאני מבהיר היטב את התמונה למוצבי הפיקוד בבלוזה, בחיל הים ובחיל האוויר. ייחסתי חשיבות לחמ"ל שהקמתי במי"ק ואולי הפרזתי בחשיבותו. לאחר המלחמה נודע לי שהטנקים הוקצו למעוזים  זה מכבר במסגרת תכנית שנקראה :- "שובך יונים". מעיון באתר האינטרנט של השריון הבנתי  שהטנקים היו בהמתנה לזינוק ימים רבים. הקריאות מהמעוזים לטנקים רק זרזו את תהליך הגעת הטנקים. בין השאר מוזכר שהטנקים בדרכם קבלו הנחיות בקשר מהמ"פ שלהם. לבודפשט הגיעו ממש בשיא הלחץ.

ד. ככל הזכור לי בקשתי ממצפ"י  לשקול עזרה ממטוסי חיל אויר שבדרך וכו' לסיור  בשטח הים שבאזורנו. עדיפות לבדיקה  האם יש  מטרות ימיות המסכנות אותנו.  או הכנות לנחיתה מהים באזורנו.  רווח לי כשרמזו לי שיש כוחות ימיים שלנו באזור, ברגעים האלה נצמדתי לקשר עם חיל הים .  ממשיכים בהעברת תמונה לחיל הים וממשיכים בסיוע קשר עם בלוזה .

אחרי המלחמה, בתחקיר קרבות ש-3 בראשות יומי הבנתי מי הכוחות שהיו בקרבתי ומתי. על כך תודתי.                                           לאחר שבועיים, עוד במהלך המלחמה, קרא לי מפקד חיל הים אלוף ביני תלם לשיחת דיווח  ואמר שהדיווחים מ"בודפסט" היו טובים במיוחד.  מח"י שבע רצון מצוות חיל הים בבודפסט.[3]

ה. משלב זה התחלתי לעקוב אחר אפשרות "אש על כוחותינו".  דהיינו-סיוע תותחנים וחיל האוויר בהפגזה ישירות על מעוז שלנו שחיילי אויב עולים עליו -בתוך מערכת הקשר העמוסה ,אני שומע שיחה של מעוז שכן המותקף ע"י חיילי אויב העולים עליו. הבנתי שאנשי אותו מעוז יכנסו למחסה כדי שכוחותינו יוכלו להפגיז בתותחים או להפציץ במטוסים את אותו מעוז. אני שומע משהו מבקש להפעיל עליו נוהל "אש על כוחותינו", אני לומד ומפנים את הנוהל אך בינתיים מדחיק זאת.

ו. בינתיים סוללת התותחים של בודפסט יורה כמו שעון שוויצרי פגז אחר פגז לסיוע למעוזים האחרים בתעלה.

ז. הודעתי למוטי שחיל הים הודיעו לי שהעבירו את בקשת סיוע האוויר שלנו ישירות  לחיל האוויר וכי יתכן שגם מטוסים שכבר הוקצו כסיוע לחיל הים ינתנו לנו. כשהמטוסים שהוזמנו עבורנו הגיעו אני מבין שאכן הנהלים עם מפקדת חיל הים פועלים. אני שומע מעוזים אחרים מתקשים בנוהל בקשת סיוע אוויר ולא מקבלים  סיוע מטוסים. אני מסיק שאולי העבודה שלי הביאה לנו את הסיוע  ואני ממשיך להעביר מברקי בקשת סיוע מסודרים, להפעלת אוויר ככל שניתן.                                                                                             

טעיתי לחשוב שהמי"ק שלנו הוא החמ"ל היחידי , למחרת גיליתי שיש במעוז חמ"ל יבשתי שלא ידעתי על קיומו . המכ"מ נפגע, לא מצליחים לתקנו.

ח. לפי המפה שעל שולחן סימון מטרות הגשת דרישות מסודרות  לסיוע אוויר. תמונת כוחות היבשה היתה מובנת  הודות להאזנה לרשתות השונות.

ט. בלילה -חיל הים הודיעו  על הצלחות בקרבות בים. כשמצפ"י אישר לי להעביר את הידיעה ללוחמי בודפסט העברתי ידיעה זו  באינטרקום הפנימי של המוצב. מידית במקום קבלתי ברכות ותודות על העידוד. למחרת פגשתי את יתר חיילי המוצב שהדגישו בפני שהחדשות מחיל הים היו מעודדות וחשובות. חשוב להדגיש כי המידע המעודד מחיל הים הגיע ביחד עם המידע מהמוצבים השכנים על נפילתם בידי המצרים.

י. מחיל הים רומזים לי ששוקלים לעזור לנו – אולי בדרך של חילוץ ימי אם יידרש. אני קשוב מאוד לאפשרות זו ומודע לאחריות שיש לי לגבי כל יתר כוחות צה"ל במעוז. ביחוד, לאחר שאני מבין שיתר המוצבים נופלים בידי האויב. אני ממתין לעדכונים. לאחר המלחמה מסרו לי במתנה פקודת מבצע לכוח ימי שיגיע למוצב בדרך הים לחילוצנו. ככל הזכור לי אחד ממפקדי הכוחות היה יוסי סמירה . בכוח היו  גם יתושים. בסופו של דבר נשארנו במעוז.

יא.מצפ"י מעדכנים אותי שיש כוחות שלנו בים בקרבת מוצב בודפסט –  זה מעודד. מכיוון שאנו הפכנו לאי מבודד. כל כוח בקרבתנו מקל על הרגשת הבידוד. המשכתי לקיים האזנה רצופה.

יב. שני טנקי מג"ח שלנו ורק"מ שלנו נראים בוערים בכביש הפלסטי המוביל  למוצב. אני מעדכן את מוטי. מוטי מורה לי לעדכן את בלוזה, כדי למנוע שליחת כוחות במצב הקים בשטח. מוטי מבין לפני כולם שאין לנו מענה מספק לאיום טילי נ"ט וכי מארב הקומנדו המצרי על הדרך המובילה אלינו מצויד כראוי.[4]

יום א' 7 אוקטובר 1973

לפנות בוקר – עברתי לעמדת הפיקוד של מוטי  ולא חזרתי לבונקר עד סוף המלחמה. גם בזמן שינה נשארתי מחוץ  לבונקרים.

א. אני יושב ליד מוטי בעמדת הפיקוד .למדנו לחיות ב"שגרת ספיגה", לצורך זה אנו מודדים  זמן מיציאת הפגז עד לנפילתו ולומדים לתפקד היטב ב-30 השניות שבין יציאה לנפילה.   מוטי הקצין ה"יקה" המסודר, מכין רשימת חוסרים קריטיים ביניהם פצצות נ"ט, היה לנו משגר נ"ט-בזוקה  ללא פצצות.   (פצצות הנ"ט או רקטות אלה מגיעות רק לאחר כ-5 ימים בשיירת תחמושת אותה פרקתי תחת הפגזה) .

ב. בבוקר אני רואה מול עמדת התצפית הפתוחה שלי  מטוסי סקייהוק שלנו. אלה שבקשתי בנוהל הזמנת סיוע אוויר משך הלילה  תוקפים את המצרים.   הם נתקלים בנ"מ חזק ,כנראה תותח "גן-דיש". באותה תקיפה אף מטוס לא נופל.

ג. בעמדת התצפית אני בהאזנה רצופה על העורקים היבשתיים. באותה עת צוות חיל הים בהאזנה לעורקי חיל הים. הצוות הוותיק והמיומן יודע מתי לקרוא לי לתת מענה בקשר הימי.  עמדת התצפית של מפקד המעוז, בה התמקמתי, מצוינת גם לתצפית ימית וגם ליבשתית. אני לומד  את שמות הקוד של הגורמים היבשתיים שסביבי:– מפקדים, כוחות, בלוזה וכו'. השהייה בעמדת הפיקוד של מפקד המעוז גרמה לי להפנים את התחום המבצעי-היבשתי ואת כל הזירה מסביב. השהייה בצמוד למוטי לימדה אותי את עיקרי הניהול המבצעי של המוצב. כך שבהמשך מוטי היה יכול גם לישון.  ביום השלישי ללחימה כבר ניהלתי לבד אירוע יבשתי-ימי-אווירי, עם מסוק חילוץ, על עורקי  "בלוזה".

ד. חלק מהרק"מ והרכבים שלנו עדיין בוערים על הדרך המובילה למעוז, המארב המצרי פגע בהם .אתמול למזלי למרות העייפות והתנועה הארוכה מאשדוד נכנסתי לבודפסט בהקדם, אחרת אולי הייתי בין נוסעי שיירה זו שנתקלה באויב. הג'יפ שנסעתי היה ה"רכב הרך" האחרון שנכנס ויצא בשלום ממעוז בודפסט.                                                                                                                                          

ה. בהמשך היום – מוטי מורה לי להעביר דרך המצפ"י הודעה לחיל האוויר להפסיק לשלוח סיוע אוויר. המטוסים נופלים מפגיעות טילי נ"מ  ולא משפרים בהרבה את המצב.  ככל הידוע לי חלק ממטוסים אלה הגיעו גם לעזרת "מעוז אורקל" הסמוך אלינו. בקשתי ממצפ"י להגיד לחיל האוויר להפסיק לשלוח מטוסים.

ו.יום א אחה"צ –יתר המעוזים נכבשו. אנו אי מנותק. מוטי יורד מעמדת הפיקוד החיצונית לדבר עם חייליו. אני מחליפו כמפקד עמדת הפיקוד והפריסקופ. הרכבים באזור המארב, בדרך המובילה אלינו, עדיין בוערים.  באוקטובר 2013, לאחרונה מעיון באתר השריון אני מבין שעל הדרך אלינו ישב כוח גדול מאוד עם טילי סאגר, אמצעי ראיית לילה , RPG  וכו' . כוח זה סולק ע"י כוחותינו ב-8 אוקטובר ע"י פלוגה "ל' של גדוד 128, בקרב קשה, בו נפלו המ"פ, שלושת המ"מ ואחרים.

ז. מוטי מתייעץ אתנו לגבי מצבנו ומודיע  שאנו נשארים ולא מנסים להתפנות.

ח. עד כה הייתי עסוק גם בלמוד תפקידי השונים, עכשיו יש מעט זמן לראות שבמעוז יש חמ"ל שלא ידעתי על קיומו  יש בונקרים נוספים ולוחמים מהחטיבה הירושלמית שלא ידעתי על קיומם.

ט. אני רואה עשן בתוך הימה. מוטי אומר לי שהרגע נפל מטוס סקייהוק שלנו לתוך הימה

י יום א אחה"צ מאוחר – לוחמי החטיבה הירושלמית משתקמים ומתכוננים להמשך הקרבות ,חיילי חיל הים בלבד מתכוננים למקרה של נפילה בשבי. מוטי שוחח עם אנשיו כדי להכינם לבאות- מוטי אישר שהמעוזים סביבנו נפלו. נשארנו מעוז יחידי בגזרה. בשיחה מדברים גם על אפשרות התפנות מהמעוז. מוטי ואנשיו דנים ברעיונות אפשריים למילוט מהמעוז. לראשונה אני פוגש את כל אנשיו של מוטי. אני מקשיב ואינני מעלה רעיונות. אין לי מה להוסיף לדיון בשלב זה. מוטי אמר לפקודיו שאם יהיה פינוי בהליכה דרך המים אזי גבי מחיל הים (הכוונה אלי) יוביל את הפינוי במים. לבסוף מוטי פוסק שנשארים במעוז.

מוטי חזר בפני אנשיו על דבריו שאמר לי בארבע עיניים לפני תחילת המלחמה- שאם הוא יפגע אז אני מחליף אותו. דברים אלה הדאיגו אותי. אך אני מבין שאין ברירה אחרת. אנחנו מנותקים, הדרך אלינו חסומה וכל יתר המעוזים נפלו. עם ישראל עסוק בבעיות אחרות. עלי להמשיך ללמוד מהר את תפקוד המעוז היבשתי. למזלי היה לי מורה מעולה – מוטי אשכנזי ולמזלי הוא שרד. (מוטי כנראה ראה טוב ממני איך אני הולך ונבנה. לאחר הלילה הבא מוטי העביר לי משמרת מלאה כמפקד תורן במעוז והרשה לעצמו ללכת לישון על מיטה בתוך בונקר).

הפגישה עם הירושלמים היתה מבחינתי חשובה ביותר. עתה הכרתי את כולם לכל צרה שלא תבוא.  ראיתי כיצד מוטי המפקד מחזק ומעודד את אנשיו לאחר שהם שמעו בקשר מה אירע לחבריהם במעוזים שנפלו. בין לוחמי החטיבה הירושלמית אני פוגש את ציון הקשר המצוין שהינו פצוע באוזניו  וסובל מכאבים. חרף היותו פצוע הוא המשיך לתרום ביעילות רבה לכל מערכי המעוז. בהמשך נלוויתי לקשר הפצוע בחיפוש אמצעים שנותרו במגדל התצפית שהופצץ. ציון מצא משקפת עקומה וכבדה. לקחנו את המשקפת אל עמדת הפיקוד ואלתרנו ממנה אמצעי תצפית. אמנם משקפת 120 עם עינית אחת בלבד. עינית זו אפשרה לבצע תצפית מלאה.  בהמשך המשקפת עזרה בגילוי שחיינים-טייסים בתוך הים וכן לצורכי מעקב אחרי המצרים.

מוטי שלחם בקרבות רבים בעבר מתחיל לטפל באלה שמראים סימני מצוקה. אני צעיר ועדיין לא מזהה סמנים אלה. זה מקרוב הוצאתי את עצמי מהמצוקה. מוטי מורה לי להתחיל להכניס את כל האנשים לעבודה ופעילות. ההפגזות כבר אינן מפחידות להפך הן מחזקות.

בגמר השיחה עם אנשיו מוטי נשאר בעמדת התצפית ואני ירדתי אל בונקר חיל הים לדבר עם אנשי.

יא. לאחר שיחה קצרה עם אנשי חיל הים ניסינו שוב להשמיש את המכ"מ. חיילי חיל הים מתפקדים מצוין ומפנים את תשומת ליבי לכך שמכשיר קשר אחד או שניים מתחילים "לדעוך".  חשדנו שמדובר בבעיית טעינה. יצאתי  לראות מה קורה בבונקר של הגנרטור, מצאתי שהגנרטור מודמם.

הסמל  הירושלמי מחדש את אספקת החשמל -יצאתי ל"חצר" כדי לברר מי יכול לעזור בנושא הגנרטור. מידית הצטרף אלי דדי הסמל המצוין של המעוז מהחטיבה הירושלמית. שנינו ניגשנו   לטפל בגנרטור שהודמם. דדי ביד בוטחת התניע מידית את הגנרטור ואספקת החשמל חודשה. אני מחליט לנסות שוב להפעיל את המכ"מ ,זאת למרות שראיתי פגיעות משמעותיות במכללי אנטנת המכ"מ. חזרתי לבונקר חיל הים, צוות חיל הים המסור  ניסה  להפעיל מכ"מ אך ללא הועיל.

אמנם  אין מכ"מ אך הפעלת הגנרטור חידשה את הטעינה למצברי מכשירי הקשר ולקווי הנל"נ, עכשיו גם התאורה בבונקרים חזרה לפעול כראוי. לתיקון אספקת החשמל למי"ק-  חשיבות מכרעת בכל הקשור לקשר נל"נ עם מצפ"י ובלוזה. הנל"נ שימש באותו יום להפסקת סיוע אוויר ולאחר שלושה ימים שימש אותי להסביר לסגן מפקד בסיס אשדוד את הצורך במכ"מ חליפי שאכן הגיע. הקשר החיוני נשמר והקטין את תחושת הבידוד.

סיכום הכוננות הטכנית –מבצעית נשמרה היטב ע"י לוחמי החטיבה הירושלמית :-                                                                       הגנרטור טופל כיאות הוא היה מתודלק ומוכן, לכן חזר מידית לפעולה. (הגנרטור הדמים את עצמו  בעת שכל המעוז "רעד" מהפגזות והפצצות). לוחמי החטיבה הירושלמית למדו-הכירו את המוצב ואת האמצעים שבו, בזכות זאת הם יכלו לפתור בעיות טכניות ביעילות רבה וגם לאלתר פתרונות. דוגמה לאלתור הינה – משקפת 120 שהוציאו מתוך ההריסות של מגדל התצפית.

מוטי ואנשיו עזרו לטנקים לחלץ קונצרטינות תיל מתוך הזחלים של הטנקים, חוטי התיל האלה השביתו את הטנקים למעשה. לוחמי החטיבה הירושלמית תחת פיקודו של מוטי אשכנזי עשו ככל יכולתם להמשך תפקודו המבצעי של כל המעוז וכך  תרמו לקרב המשולב.

יב. לאחר תיקון הגנרטור מטוסים מצריים החלו להיערך מעלינו. דדי ואנוכי הספקנו לירות עליהם אש נ"מ אך הם הסתלקו מידית עם הופעת הפנטומים, עדיין יש כבוד לחיל האוויר.  דדי ואנוכי הפסקנו את האש עם הופעת הפנטומים.

יג. לאחר אירוע הנ"מ מבלי לעורר יותר מידי מהומות – אמרתי לאנשי חיל הים שמוטי החליט שאנו נשארים במעוז. עם זאת לחיל הים בלבד הוספתי משימה: הורתי לחיילי חיל הים בבונקר חיל הים להיערך לאפשרות של נפילה בשבי.  מבלי לעדכן את האחרים במעוז,על פי החלטתי בלבד אנשי תחנת מכ"מ חיל הים בפקודי התכוננו  לאפשרות נפילה בשבי. הכנו את הבונקר והציוד כולל השמדת הציוד הסודי – זו הייתה  החלטה שלי בלבד.[5]

לכל צרה שלא תבוא, ביוזמתי, צוות חיל הים  התכונן לנפילת המוצב – אנשי חיל הים השמידו חומר סודי, יצאתי לתעלה הקרובה ושרפתי את ההגנ"ק (אותם ימים לא ידעתי שההגנ"ק של בודפסט הינו מקוצר) . חששתי שמכשירי קשר סודיים שיפלו לידי האויב יאפשרו האזנה לחיל הים בצורה שתגרום נזקים משמעותיים.

אחד מאנשי חיל הים עזר לי במיוחד בהשמדת מכשיר קשר סודי שהיה חזק פיזית באופן יוצא דופן ,  הוא הציע לי להשמיד רק את הגבישים של תדרי חיל הים המסווגים, כך עשינו. עקרנו את הגבישים ממקומם וחסכנו עמל והרס מיותרים. כמובן שמ.ק מדגם 43, או 46 לא השמדנו. מ.ק 46 היו במעוזים שנפלו ונמצאים בכל טנק או נגמ"ש, השארנו אותם לרגע האחרון. ידעתי שגם הנל"נ יפעל עד הרגע האחרון.

בהמשך הטמנתי באדמה את הדרגות שלי ותעודת הקצין, חששתי שיחקרו אותי ראשון. ידעתי את עיקרי תורת הקרב הסודית של הסטי"לים ואת תחום תדרי מכ"מ בקרת האש לירי הטילים. חשבתי שזהו מידע חיוני, חששתי שאם ניפול בשבי יוציאו ממני סודות שונים. אמנם הדחקתי את האפשרות של נפילה בשבי אך החשש מגילוי סודות היה ברקע הדברים. ביחוד לאור העובדה שחיל הים היה נקודת האור של מדינת ישראל באותם ימים והיה חשוב לשמר נקודת אור זו.                                                                                                                                                                                  

י"ד. בגמר הטיפול במכ"מ בגנרטור ובהשמדת הציוד הסודי חזרתי לעמדת התצפית-פיקוד העליונה למשך כל הלילה .

במקביל חיל הים מתכנן חילוץ,[6] …. בליל 7-8.10.1973, הלילה השני ללחימה, קיבלו הדבורים משימה להשתתף במבצע חילוץ פצועים ממעוז בודפשט. זוג דבורים יצא מדפנה עם זוג ספינות יתוש. הדבורים ליוו את היתושים עד לטווח שבו עלולים היו הדבורים להתגלות על ידי מכ"ם פורט סעיד. בנקודה זו היה על הדבורים להוריד סירות גומי מדגם מרק 2.  על הסירות היה לנוע אחרי היתושים עד למרחק של כ-1 ק"מ מהחוף.  

על היתושים הוטל לבצע הכוונת מכ"ם של הסירות לכיוון כ-100 מ' מזרחית מהמוצב, על מנת לבצע נחיתה בחוף ולחבור למוצב לחילוץ פצועים. המבצע התנהל בחששות כבדים, מאחר שהיה ידוע שהמעוז מכותר. כשהחלה הורדת הסירות למים, נתקבלה פקודה לביטול המבצע. סטי"ל ישראלי עלה על החוף בימת ברדוויל והדבורים נצטוו להפליג לעברו לסייע בחילוצו. …..

יום א' 7 אוקטובר לילה בהיותי בעמדת הפריסקופ – משך הלילה שמענו בקשר את הקרב הקשה של סיירת שקד ששילמה מחיר כבד בלילה בניסיון לפרוץ אלינו. רוב הפציעות היו פציעות ראש מירי מדויק. למצרים היו מכשירי אינפרה אדום רבים. לכוחותינו אין כלל אמצעי ראיית לילה על גבי הנשק האישי. נדמה לי שרק בשלב מאוחר יותר שלחו מטוס והוא פגע במארב המצרי. מוטי הציב מכשיר ראיית לילה מדגם X4 שאפשר לצפות לכוון המצרים ולכוון הים.

יום ב' 8 אוקטובר 1973

בבוקר– מוטי מלמד אותנו איך להחזיק גזרת אחריות ביבשה.

א. מוטי מגדיר עדיפויות . נקבעה עדיפות שמירה על הטנקים, לדעתו המצרים יודעים שאם הטנקים יושמדו אנחנו בבעיה, לכן הם מחפשים את הטנקים. בלילה הטנקים הוכנסו לתוך המעוז וביום עברו לשוטטות בקרבתנו מחוץ למעוז,

ב. בוקר-בעת שעמדתי ב"חצר" המעוז ליד הטנקים שמעתי במכשירי הקשר של הטנקים ניהול קרב שריון ברשת של כוחותיהם. יום-טוב מג"ד 9 נשמע כשהוא מנהל את הקרב ביד רמה, צוותי הטנקים שלנו שבעי רצון וגאים במפקדם.

ג. הצופים בעמדת התצפית מגלים אדם מצרי בודד המבצע סקר של הטנקים והרכבים המצריים הפגועים. אנו מחליטים לא לפגוע בו בשלב זה ולנסות להבין מה הוא עושה בין הכלים הפגועים. לפתע האיש הבודד נכנס לאחד הטנקים ויורה פגז שפוגע בחול קרוב מאוד לטנק המצרי. הבנו שבכוונת המצרים לבדוק אלו כלים עדיין שמישים לקראת תקיפה חוזרת של המוצב בדרך זו או אחרת.

ד. חוזרים למשמעת – מוטי מוביל ואנו אחריו – מבצעים ניסוי כלים, ניקוי נשק, חיילי החי"ר מכינים ארוחה – ראוי להערכה רבה. מוטי שראה אותי מתרחץ ביחד עם לוחם אחר במי הג'ריקאנים, שיבח  אותנו ועודד את האחרים לעשות כך גם כן.  התותחנים כבר מבצעים משימות של חיילי החי"ר.

ה. אחה"צ–   בעת ששוחחתי עם הטנקיסטים  ליד הטנקים ,שמעתי שיחה בין הטנקיסטים למפקדת הגדוד שלהם:- נבדקת כוונה  לקחת את הטנקים למבצע מחוץ לגזרת "בודפסט". מבחינתנו יש לכך משמעות – למעוז "בודפסט"  אין פצצות או רקטות  לנשק נ.ט, יש לנו רק משגרים לנ"ט. לא דיברתי עם איש על הכוונה לקחת את הטנקים אך עדכנתי  את מוטי.                                               

קיוויתי  שתגיע תחמושת נגד טנקים. כזכור מוטי, מפקד המעוז, הזמין אתמול פצצות ורקטות נ.ט. בטוחני שמוטי יאמן אותנו בהפעלת נשק זה בהקדם האפשרי. באותה שיחה הבנתי  מהטנקיסטים שעתה יש לגדוד שלהם- גדוד 9, אבדות קשות. לא הוספתי לטנקיסטים שאלות וקושיות.

ו. תפקוד יפה של סמל מהתותחנים :-בחצר המעוז פגשתי בהפתעה בחבר לשעבר שהיה עימי בחלק מקורס חובלים, שמו דני אנגל ועכשיו הוא סמל המפי"ק של התותחנים. בידי דני  סרגל מקביל זהה לסרגל המשמש את חיל הים. אמנם התותחים שלנו נפגעו, אך הצעתי רעיון שניזום הפגזה של המתחם המצרי שמולנו ע"י סוללה עורפית ואנו נספק את נתוני הירי.  דני התגייס מידית למשימה.  הכנו על המפה את הנ.צ של המטרה והעברנו נתוני ירי, לסוללת התותחים שבבלוזה.  הודענו להם שבזמנם החופשי ללא אילוץ כל אימת שהם יכולים שיפגיזו את מתחם פורט פואד. הסוללה בבלוזה אישרה את הסיוע. לא ידוע לי אם בוצעה ההפגזה ומתי בוצעה. ידענו שהמצרים מאזינים   לכל מילה בקשר.

המפגש המצוין עם דני אנגל הוליד שותפות מעניינת.  מאחר והתותחנים קבלו משימות חי"ר, בלילה דני אנגל אייש עימי את עמדת החסימה. החסימה הוצבה  נגד אפשרות התפנות המארב המצרי דרך המעוז. לעמדה זו היה גם היבט ימי, שיפורט בנפרד.

יום ב' בלילה   – הלילה בצענו סריקות שטח ביבשה ובים ע"י זרקור הקסנון של הטנק.  בלילה מוטי לימד אותנו כיצד להחזיק גזרת אחריות בלילה, תוך שמירה על הטנקים.   מוטי הצמיד לעמדת הלילה שלי טנק שמנועו מודמם. הטנק נמצא במסתור בעמדה אחורית בצמוד לבונקר חיל הים. מוטי הורה למקם עמדת חסימה כלפי מזרח, בנינו עמדה משקי חול להגנה מפני תקיפת חי"ר  ממזרח, מוטי רצה להיות ערוך למקרה שמארב הקומנדו המצרי שעל הדרך לבודפסט ינסה להתפנות למצרים דרך בודפסט ולכן מיקם חסימות נגד חדירה ממזרח. מיקום העמדה נקבע בין בונקר חיל הים ושפת הים. עמדה זו היוותה עיניים ואוזניים קדמיות של המעוז בגזרה זו. לעמדה "הוצמד" טנק. ביוזמתי השתמשתי במכלול זה גם להארה בכוון הים. הטנק נועד לעזור לנו בזיהוי מטרות חשודות על פי קריאה.

מפת סיריוס ועליה סימון מוצב בודפשט על חוף הים

מפת סיריוס ועליה סימון מוצב בודפשט על חוף הים

 

להלן אופן הפעלת התצפית והעמדה  כפי שמוטי קבע- "ברגע שיש גילוי חשוד" לפי הצורך  הייתי נגש לטנק.  לפי בקשה שלי צוות הטנק היה מניע מנוע, מגיע לעמדה שלי  ומפעיל זרקור קסנון בכוון הגילוי. לאחר הדלקת הזרקור הייתי מבקש מהטנק חתוך ימינה או  שמאלה לבדיקת השטח. במסגרת זו יזמתי  גם סריקה בכוון הים .

התפקיד העיקרי של עמדת החסימה היה למנוע מהמארב המצרי לכבוש את "בודפסט". ככל הזכור לי בעמדה היה ארגז רימונים ואולי גם מקלע מא"ג  .מוטי חשש שהמארב המצרי שעל הכביש המוביל אלינו ינסה לכבוש את בודפסט ממזרח, זאת כדרך מילוט אל עבר פורט פואד. מוטי מציין בספרו שהמארב ספג אבדות אבל הוא עדין היווה כוח משמעותי שנוכחנו ביכולת הלחימה שלו.

באותו לילה מוטי הכניס את קציני התותחנים לאייש את עמדת הפיקוד ובכך עזר להם להתעודד כפי שעזר לי.[7]

יום ג –       9 אוקטובר 1973

ביום ג' 9 אוקטובר 1973 ניהלתי משמרת  רצופת אירועים:- התגוננות מתקיפת מטוסים שהטילו נפל"מ, תדלוק טנק, ניהול קשר עם בלוזה ועם מסוק חילוץ, ניהלתי חילוץ מהים ע"י מסוק והמשכנו בכוננות ספיגה .                                                                                                                                                                                                                  א. בבוקר-מוטי מפקד המעוז מכניס את שאול מוזס מ"מ הטנקים וצוות הטנק שלו לשינה ארוכה בתוך בונקר .אני מפקד תורן בתצפית בעמדת הפיקוד החיצונית , הצופים בעמדותיהם, צוות טנק ה"גור" נמצא עימי בכוננות בחצר.

שאלתי את מפקד הטנק אם הם צריכים תדלוק. המט"ק מחליט שתדלוק לא יזיק וככל הזכור לי מקרב את הטנק למחסן הממוגן  בו נמצא הסולר ששימש גם את המקלחות, למעשה הטנק מתרחק מהנקודה בה נופל נפל"מ מיד לאחר התדלוק, (מ"מ הטנקים וצוותו ישנים בבונקר).

בעת התדלוק אני  עורך הכרות עם מפקד הטנק, בחור נחמד מאשדוד. אני מבין שמגדוד הטנקים  שלהם נותרו מעט צוותים. המט"ק אומר לי שהטנק שלו נלחם בדיוק לפי הספרים, שמחתי לשמוע זאת. לפחות יש משהו בתוך ים ההפתעות שנלחם כמו שלמד וגם מצליח. בגמר התדלוק  תקפו אותנו מטוסים והטילו פצצות נפל"מ על המוצב  והסתלקו מערבה. מפקד הטנק ואנוכי תופשים מחסה לרגע קל, מיד לאחר הפיצוץ יוצאים לכבוי אש ולפעילות כרגיל. כל המוצב הופך שחור. מעט אש אוחזת גם בשולי המזקו"מ של הטנק. מפקד הטנק מפעיל מטפה אבקה ומכבה את האש שאחזה במזקו"מ הטנק, במקביל הגעתי לעמדת כבוי אש לקחת מטפה.

המטוסים שחררו את הפצצות מעל שומר שער המוצב כדי שימשיכו במעופן מערבה עד עמדת הפיקוד ומכ"מ חיל הים . למזלנו הטנק היה מוסתר בתוך המוצב צמוד למחסן הסולר, כוון התקיפה של המטוסים גורם לכך שמרכז נפילת הנפל"מ היה הצידה מהטנק, מזל משמיים . משראיתי  שהמט"ק  מסתדר יפה בעצמו בכבוי האש החלטי לחסוך פתיחת מטפה נוסף, עזבתי את עמדת כבוי האש וחזרתי לעמדת הפיקוד.

motiashkenazi

אני מחליט לרוץ לרגע לבדוק מה שלומו של התותחן שהינו שומר-תצפיתן בשער. מצאתי את התותחן בכוננות טובה על רגליו, התותחן היה נרגש ובצדק, הפצצות ששוחררו בגובה נמוך מאוד ממש מעל לראשו גרמו ללחץ מסוים. דברתי עם התותחן-שומר השער  עד שנראה לי שהוא התעשת. כולנו יודעים את תפקידנו איננו מזעיקים אף אחד שלא לצורך, ממשיכים בכוננות ובעבודות כרגיל ואז התגלו "שחיינים" בים.

להלן תיאור אירוע החילוץ  מהים ע"י מסוק יסעור בסמוך למעוז בודפסט". מתיאור זה  נגזר מכתב ההערכה שהכנתי בסיוע של תא"ל מיל' ניר מאור עבור מח' תולדות חיל האוויר.

……

להלן תמונת השטח שתבהיר לתוך איזה מצב נכנס המסוק :-                                                                                 1) מטאורולוגיה-בהיר, ראות טובה, רוח קלה כוון כללי צפון .ים מעט גלי ,מעט מאוד קצף (ברבורים).

2) תמונה יבשתית– נותרנו מעוז בודד ומנותק, סביבנו אויבים. השטח שביננו לבין המצרים נשלט באש ע"י המצרים בתותחים גדולים מקוטרים שונים ,בכלי נ"מ ,טנקים מקלעים ועוד . מכיוון שהשטח הינו שטוח ,בכל מקום בו ריחף המסוק הענק הוא נראה רצוף ע"י המצרים.

3) תמונה ימית– גלי הים לא גבוהים ,יש בים מעט קצף המקשה על גילוי שחיינים, כלי שייט לא היו.

4) תמונה אווירית– זמן קצר לפני גילוי ה"שחיינים" תקפו אותנו מטוסי מצריים השליכו נפל"מ סמוך לעמדת הפיקוד, סמוך לאנטנה של חיל הים ובסמוך לטנק. המטוסים הסתלקו לפני שמטוסינו התערבו. מטוסים שלנו לא נראו בשטח. עקב הכניסה למחסה בעת פגיעת  הנפל"מ  לא הספקנו לעקוב אחרי המטוסים המצריים בעת שהתרחקו. לאחר שהאש כבתה חזרנו לפעילות.

למרות שמצב הים הקשה מעט על הגילוי, צופה מחיל הים וצופה החטיבה הירושלמית גילו שחיינים בסרבלים שחורים בתוך הים. מקום השחיינים היה סמוך למחצית הדרך שבין המעוז למוצב המצרי וכ-500 מטר מקו החוף בתוך הים. כלומר 1000-1500 מטר מהמוצב המצרי.

למזלנו בטרם האירוע, הקשר המצוין מהחטיבה הירושלמית ציון,  חילץ משקפת 120 שנפלה ממגדל התצפית שהופצץ והתמוטט. למשקפת נותרה עינית אחת בלבד. הקשר חרף היותו פצוע  באוזניו וחרף כאבים הציב את המשקפת על שקי החול בעמדת הפיקוד הפתוחה. עינית זו אפשרה לטפל היטב באירוע.   כשבדקתי במשקפת 120, ראיתי בים שחיינים בסרבלים בצבע כהה. חשבתי שיתכן שמדובר בטייסים או אנשי ים, הודעתי מידית לבלוזה. (לא ידעתי שסמוך לאותו זמן הטייס אל"מ זוריק ז"ל מפקד בכיר בחיל האוויר נפל לים בגזרת  המעוז http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=4858168&skip=1 ). זמן קצר לאחר שדיווחתי על ה"שחיינים"  הופיע מסוק יסעור וקרא למעוז "בודפסט" ברשת היבשתית של "בלוזה" שנשמעה היטב גם בטנק .

מכיוון שמסוק החילוץ הגיע מידית , התחזקה אצלי המחשבה שיתכן ובמים נמצאים אנשים שלנו.   כשהגיע המסוק הוא ריחף בצמוד אלינו ובקש הכוונה לשחיינים. עליתי לנקודה מוגבהת ובולטת, הצבעתי בידי על הכוון לשחיינים והכוונתי את המסוק אל השחיינים. בשלב מסוים נעמדתי על הטנק.  מפקד הטנק הושיט לי קשר ודברתי עם המסוק מהטנק. היסעור יצא לכוון שהכוונתי אותו והגיע לריחוף מעל השחיינים. נראה בברור שהנ"מ של המתחם המצרי יורה על המסוק ביעילות מדאיגה.

היסעור ריחף באופן יציב ובוטח מעל השחיינים-טייסים כשהוא במרחק 1000-1500 מטר מהמתחם המצרי בתוך אש הנ"מ. מכיוון שלא נראה ש"הטייסים"  מנסים לטפס למסוק חשבתי שהם פצועים, כשראיתי שהנ"מ פוגע במסוק בקשתי מצוות המסוק שיאפשר לי לעלות למסוק כדי לרדת למים ולהעלות את ה"טייסים" שנראה כי נדרש לעזור להם בעליה.[8]

המסוק נסוג אלינו וריחף בצמוד למעוז. צוות המסוק הוריד סולם חבלים. הבנתי שצוות המסוק דבק מאוד במטרה וכי הם עומדים לחזור אל תוך האש. הסברתי שוב ושוב לצוות המסוק שאני איש ים לכן עדיף שאצטרף למסוק וארד למים לחלץ את ה"טייסים" חששתי מאוד לגורל הצוות האמיץ שביסעור.

מהמסוק ענו "אתה עוד תספיק להירטב בעתיד" (כלומר תשובה שלילית לבקשתי), חשתי בקשר בנימת צחוק חביב בקולו של איש צוות האוויר. המסוק נע שוב אל ה"טייסים" באיטיות, מתחת למסוק השתלשל סולם חבלים.

בהמשך צוות המסוק אמר שהשחיינים אינם מאנשינו ועזב את האזור המסוכן, לרווחתי הרבה.     לאחר המלחמה תוחקרתי במטה חיל האוויר בניסיון לאתר את מקום נפילתו של זוריק ז"ל ונודע לי שהמסוק אכן נפגע, כפי שראיתי בעין.

להדגשת הערכתי לצוות המסוק אני מדגיש שריחופו של היסעור הבוטח האיטי והפגיע בתוך הנ"מ, מעיד על שליטה עצמית ודבקות במטרה שנראים לי גם היום חריגים ביותר. המסוק פעל באזור בו ראיתי במקרים קודמים את הנ"מ המצרי יורה ופוגע במטוסי קרב מהירים וזריזים הרבה יותר. לפתע באותו מקום מתייצב מסוק ומרחף כמטרה נייחת במשך זמן שנראה לי כנצח.

אולי למצרים יש הסבר משלהם מדוע נמנעו מלהפיל את המסוק, אולם  זה לא מפחית מאומה מהאומץ שהוכיח צוות המסוק בתנאי אי וודאות מוחלטים.

אני חושב שבניגוד למקום בו המחולצים משתפים פעולה, במקרה זה צוות המסוק נאלץ לפעול באופן מסוכן וחריג יותר כדי לחלץ  אנשים שכנראה לא השתדלו לעלות למסוק. אני מבין שהמסוק נאלץ לשהות פרק זמן ניכר בשטח המסוכן עד לברור זהות האנשים.

סיכום–  ככל שאני מבין צוות המסוק בבודפסט סיכן עצמו באופן חריג כדי למנוע מניעת נפילת "טייס בכיר" בידי האויב בזמן מלחמה .סכנת נפילת הסודות ברורה על כל המשתמע מכך ועל כך הם ראויים מבחינתי לכל שבח. באם ניתן, אודה לך אם תסייע בידי להעביר את הערכתי העמוקה לצוות המסוק.[9]

יום ד'– 10 אוקטובר 1973

בוקר-האלוף קלמן מגן מגיע עם הצלם מיכה ברעם שמצלם את דני אנגל כשהוא מתחבק עם ידידו- חייל שהגיע עם האלוף. גם הפעם מוטי המנהיג כדרכו מחזק את פקודיו, הוא הציג אותי בפני האלוף באומרו-"זה רכש מוצלח מחיל הים". זהו רגע מכונן עבור סג"מ שמעולם לא קיבל הערכה כזו בנוכחות אלוף.

אנו יושבים מחוץ לעמדת הפריסקופ, מוטי נראה בתמונה של מיכה ברעם יושב מולנו ומאזין לקשר בשתי אוזניו. ככל הזכור לי מוטי מורה להגיש קפה לאורחים. האלוף החביב שהגיע לבקר ולחזק את המעוז היחיד יצא מחוזק. קלמן מגן הבין בדיוק מה קורה בגזרה. בגישה הצנועה והאבהית שלו אמר לי שהוא מעריך את אומץ ליבנו, אך ביקש להקפיד על לבישת אפוד מגן ולשמור על חיי.

קלמן מגן הג'נטלמן נמנה על האלופים בוגרי הפלמ"ח. אלופים צנועים מקצועיים ואוהבי אדם. הרגשתי כאילו מדבר אלי בן משפחה קרוב. קלמן היה שכן שלי כשהייתי ילד במעוז אביב, הוא השקיע את כל חייו בצה"ל כמו מפקדים נוספים מהפלמ"ח שגרו בשיכון שלנו. לרוב לא היו בבית אך היו מודל לחיקוי בכל מעשיהם. בביקורו במעוז נמנעתי מלהטריד את קלמן בתזכורת על ימי עברו. אני חש חובה להזכיר ולהוקיר את התנהגותו האצילית בביקור במעוז המבודד ומופגז. לצערי  האלוף קלמן מגן הלך לעולמו מספר שבועות לאחר אותה פגישה.

יום ד' צהרים איש חיל הים קורא לי למי"ק.  סמב"ס אשדוד רס"נ יצחק אלמוג "קורל" רוצה לדבר איתי. הסמב"ס שאל אם אני צריך משהו? עניתי שאני צריך רק  מכ"מ חליפי נייד . כל היתר בסדר גמור.

יום ד' צהריים – נפצעתי בשוק ובברכיים מפצצת מטוס ענקית, נשכתי שפתיים בשקט ונשארתי בעמדה. קילוח הדם בפתח הכניסה והיציאה של הרסיס בשוק השמאלית  נפסק אחרי זמן לא ארוך, נותרה רק צריבה בברכיים ותחושה מסוימת באוזניים. אני מחליט "לא להוסיף עומס"  על מוטי מפקד המוצב  ולא לדווח שנפצעתי. מוטי באותה עת עסוק בשיחה עם מפקד הגזרה שהגיע אלינו  באותו יום. אני לא אומר דבר על הפציעה לאנשי חיל הים ולמוטי, גם אחרי שמפקד הגזרה יוצא מהמוצב.

אנו  בכוננות ספיגה. מוטי ואנוכי בעמדת הפיקוד. בנוסף שניים או שלושה תצפיתנים מחוץ לבונקרים. שני הטנקים בפקודו של שאול מוזס נמצאים מזרחה  למעוז ומשנים מיקום לאחר כל "יציאה" של פגז. למעוז מגיע אל"מ לא מוכר בנגמ"ש. מכיוון שחלק ניכר מפורצי הדרך נהרגו או נפגעו ואני שמעתי בקשר איך הם נפגעים. הרגשתי שאני אסיר תודה לכל מי שהעז לפרוץ אלינו את הדרך. אותם רגשי תודה הרגשתי גם לגבי אותו אל"מ. לאחר למעלה כ-40 שנה נודע לי שהיה זה אל"מ אלוש נוי  מח"ט בלוזה שהינו מפקד הגזרה שלנו.

עם הגיעו לקרבת עמדת הפיקוד, האל"מ הורה לי לגשת להודיע לנהגו להכניס את הנגמ"ש שלו למחסה, כדי שלא יפגע בהפגזה. בעת שהסתרנו  את הנגמ"ש  אלוש עלה לפתח של עמדת הפריסקופ . המצרים פתחו בהפגזה קשה מאוד. בהמשך להפגזה מטוסים הטילו פצצת ענק או שתי פצצות. המטוסים ירדו נמוך  מאוד, גם הפעם יכולתי לראות את הטייס מביט בנו. המטוסים ראו שהאנשים מרוכזים רק באזור עמדת הפיקוד. בנוסף לאמור המטוסים ידעו בדיוק היכן עמדת הפיקוד של המעוז והתכוונו לנקודה זו בדיוק רב. [10]

בדיוק כמוני,האל"מ ראה את הפצצה מתקרבת ולכן תפס מחסה בעמדת הפריסקופ בצמוד למוטי. לי כבר היה קשה להדחק לעמדה. הפצצה נעה יחד איתי לכוון עמדת הפריסקופ. ירדתי למצב שפוף בפתח עמדת הפריסקופ. הפצצה הענקית נפלה מטרים ספורים ממני מחוץ לתעלת הקשר בה הייתי. הספקתי לרדת במקום. נוצר מכתש שקצה הרדיוס שלו היה צמוד לתעלת הקשר בה ירדתי למחסה.  הדף עצום וחול עברו עלי ומעלי. לחץ האוויר לחץ אותי כלפי מטה ובשתי ברכי הרגשתי מעין "הצלפה" פנימית. רסיס עבר את ירך ימין שלי מצד לצד. כל  האזור זועזע. הפצצה נחתה על בונקר חיל הים ליד אנטנת המכ"מ. למזלנו אנשי חיל הים לא נפגעו. שכבת הפיצוץ המצוינת  והבונקר העבה מנעו פגיעה קשה באנשי חיל הים שבבונקר מתחתי. למזלי התמקמתי נמוך  בתוך תעלת הקשר בכניסה לעמדת הפריסקופ.

בצמוד לעמדת הקשר וליד אנטנת המכ"מ  נוצר מכתש עצום. קטע ההמשך של תעלת הקשר הוביל לבונקר חיל הים, קטע תעלה זה כולו  זז ממקומו עם הדיפון ועם  החול . הכניסה לבונקר חיל הים שמתחתנו נעשתה צרה וקשה יותר.  עכשיו רק חצי מפתח תעלת הקשר נמצא מול פתח הבונקר של חיל הים. בנוסף לפגיעות ברגליים שמעתי באזנים צליל חזק.    נראה בברור שרצו לפגוע במפקד הגזרה שהיה לידי, ואולי רצו באותה הזדמנות  להפטר גם מבונקר המכ"מ של חיל הים, זאת לקראת הפשיטה מהים שאכן הגיעה בהמשך.

מוטי המשיך בשיחתו עם האל"מ , אני העלמתי משניהם את פציעתי. טיפלתי בעצמי  בשקט כדי לא להוסיף דאגות למוטי. היה חשוב לי שהאל"מ שנתן דוגמא אישית בכך שסיכן עבורנו את חייו  לא יאשים את עצמו בפציעתי.

סיכום– אל"מ אלוש נוי שללא ספק גילה אומץ יצא בשלום, מאז לא פגשתיו. מצא חן בעיני  שהאל"מ כתב באתר של השריון  באופן חיובי על "שרותי הקשר החיוניים"  שחולית חיל הים של "בודפסט" סיפקה.

א משך היום המשכנו בכוננות- נשארתי בתצפית לעבר פורט פואד ולעבר הים.                                                                                                                                               ההפגזות וההפצצות העזות הפכו את שטח המעוז ל"פני ירח". בורות פזורים סביב, התגלו גם תופעות מעניינות:- במעוז היה טנק סטלין אחד או יותר מכוסה חלקית בחול, הסטלין אולי שימש בעבר תחליף לבונקר או עמדה. מעוצמת ההפצצות וההפגזות  הסטלין כאילו התרומם ממקומו ויצא מהדיונה בה היה קבור. בהמשך נודע  שמוטי נפגע מרסיסם בגבו באחת מהתקיפות של המטוסים.[11]

ב.  צהריים – מטוס פייפר "סופר קאב"  (ממלחמת הע' השניה) מרחף מעלינו משך מספר דקות ארוכות, מאיפה לקח את האומץ? אנו מתחילים להבין שחיל האוויר מצא שיטה להתנהל באזורנו בלי להיפגע. כנראה צה"ל כולו תפש את העיקרון והם יודעים איך לפעול נגד הנשק החדש של המצרים. אולי מתכננים משהו מסוים לאזורנו.

ג. יום ד' אחה"צ– מגלים דמויות בימה (סבחה) מדרום למעוז. קראתי למוטי לטפל באירוע העברתי את המא"ג לאחד חיילי התותחנים שיודע להפעיל מא"ג וחזרתי לעמדת הפיקוד. אני מעדיף להימצא בעמדת הפיקוד והתצפית בצד הים. אני מתרכז בתצפית בכוון הים (צפונה)ובכוון פורט פואד (מערבה). בכך אני מאפשר למוטי ולטנקים להתרכז באנשים שבתוך הימה בגזרת דרום.

יום ה' 11 אוקטובר 1973 במשך היום,  הפגזה על המוצב, אנו ממשיכים בכוננות ספיגה.                                                                                     

יום ה'  אחה"צ המאוחרות-  בהפתעה כרגיל ובצדק ,מגיעה שיירת כוחות מחליפים לחטיבה הירושלמית וחולית חיל הים.

מוצב בודפשט לאחר המלחמה

מוצב בודפשט לאחר המלחמה

 

א אני  מוחלף ע"י- רס"נ סנפיר מש-13 וצוות מוכ"מים שהגיעו להחליף את צוות תחנת המכ"מ. התחלתי לערוך לסנפיר חפיפה מסודרת ומהירה בטרם תשקע השמש ובטרם יפגעו הרכבים. הפעם החפיפה  נשלפה מידית ישירות מהחיים, מהאיומים האמתיים שחשתי בשטח ומהאירועים שצפיתי שיקרו לסנפיר בימים הקרובים. אירועים שאכן קרו במדויק. אותה עת סגל החי"ר החדש היה בתוך החמ"ל היבשתי של המעוז. (הרכבים שהביאו את הכוחות המחליפים המתינו ולמזלנו כמעט ולא נפגעו) .

ב השתדלתי לעשות כמיטב יכולתי ללמד את סנפיר, להלן עקרי החפיפה שעשיתי עם סנפיר:                                                           המלצתי לסנפיר להתמקם בעמדת הפיקוד החיצונית של המעוז ובעמדת הפריסקופ, להמשיך את התקדים שקבעתי כי גם מפקד מחיל הים מאייש אותה. הכרתי  לסנפיר את הזירה, כוחותינו, האויב, גנרטור, אמצעים טכנולוגסטיים.  הצבעתי על מקום מיטבי לאנטנת המכ"מ הנייד כך שיהיה מוגן אך ללא הסתרה בגילוי בכוון שממנו מצופה שתגיע הפשיטה הימית. הראתי  דרך ל"קיפול" והסתרת אנטנת המכ"מ בעת הפגזה בתוך בונקר חיל הים. הראתי לסנפיר תעלת קשר שיוכל להניח בה את הכבלים של המכ"מ כך שיהיו מוגנים. השקענו את מירב תשומת הלב מחוץ לבונקרים כל עוד יש אור יום.  מסרתי לסנפיר את אפוד המגן שלי ואת רוב המחסניות שלי. גם לסנפיר היה תמ"ק עוזי. בטוחני שכאשר הוא יוכל הוא יצטייד ברובה סער המתאים יותר לטווחי הלחימה של "בודפסט". המוכמי"ם שבאו עם  סנפיר קבלו את הציוד של הצוות שלי שעמד לצאת מהמעוז.

סנפיר ידוע כמפקד-לוחם אמיץ מאד, מנוסה וצנוע. במקום הבנתי שסנפיר קבל את עצתי.  התברר כי המיקוד שנתתי לפני מספר ימים לאפשרות ההגעה בפשיטה מהים והצורך במכ"מ נייד היה מוצדק. לאחר כשבוע ניסו המצרים לפשוט על בודפסט מהים. סנפיר הביא עימו חומר כ"ס חדש  במקום החומר שהשמדתי.

התקנת המכ"ם החדש- סגן מפקד הבסיס רס"נ קורל שוחח עימי בנ.ל.נ אתמול או שלשום (יום לפני הגעת השיירה). קורל הבין מיד את הצורך ונענה לבקשתי למכ"ם נייד מוזן מצברים שלא יהיה תלוי באספקת המתח של המעוז. ציינתי שמכ"מ הפוינטר שהיה בשרות בחיל הים מתאים לצורך זה.

הפונטר הינו מכ"מ נייד הניתן "לקיפול" בעת הפגזה. המצברים מקבלים טעינה מהגנרטור של המעוז. המכ"ם איננו מפסיק לפעול כשהגנרטור מודמם. הדממת גנרטור עלולה להתרחש עקב תקלה או קפיצה של אחת מההגנות של הגנרטור, כפי שאכן קרה בתחילת המלחמה.

.ג. תחת ההפגזה לוחמי נח"ל 906 בפיקוד סמי מחליפים את לוחמי החטיבה הירושלמית ומוטי בראשם. בנושא אחריות מוטי נאה דורש ונאה מקיים, מוטי יוצא באיחור על גבי טנק לאחר שסיים חפיפה.

ד.  סיימתי את תפקידי כמפקד חולית חיל הים במעוז וכסגן מפקד המעוז ויוצא לדרך. אני נפרד ממוטי  בלחיצת יד חמה. אני מזהה את מפקד הנחלאי"ם -סמי וחלק מאנשיו מביה"ס למכי"ם אותם אימנתי במילוט ימי כהכנה לאימון נחיתה מהים. אני יודע שזה לא הזמן לשיחות. סמי בחפיפה לכן אני ממשיך לכוון השער. ב"חצר" המעוז צפיפות והמולה של כלי רכב. אני ניגש לקומנדקר  של חיל הים הנמצא בקרבת הפתח ומתחיל להיערך לאסוף אנשי והכנה לדרך.

ה. חוזר למעוז מיוזמתי למשימה אחרונה – ההפגזה באזור השער נראית לי מעט יותר חזקה. בעת היציאה מהמוצב  לדרך הביתה אני מבחין בשני זחלמי"ם  וקומנדקר עמוסי תחמושת ללא אנשים. הרכבים חנו בסמוך לבונקר הנברונים. לוחמי הנח"ל שהגיעו בזחלמי"ם נכנסו לבונקרים של הנברונים  ובצדק. זוהי הפגזה ראשונה עבורם. קודם תופסים מחסה ולומדים את המצב. אני מבין אותם ,אני הייתי פחות אמיץ מהם כשהגעתי.

חזרתי למעוז עליתי על הזחלמי"ם והקומנדקר ובדקתי את תכולתם. אני מוצא את פצצות הנ"ט והתאורה שמוטי כל כך רצה. מוטי מפקדי לא צריך להגיד לי מאומה. אני "חי" את הוראותיו גם ללא מילים. ברור לי שיש לתת לכוח החי"ר החדש שמתחיל בחפיפה תחת אש, את כל הסיוע שאנו יכולים לתת לו, בטרם שוקעת השמש.

החלטתי לפרוק את שיירת התחמושת תחת ההפגזה. אמנם הנפילות קרובות אך הכושר שלי בשיא והאדרנלין עושה את שלו. לוחם מהנח"ל מציץ מהבונקר של התותחנים במבוכה. אני קורץ לו בהבנה. נדמה לי כשהבאתי חלק מהתחמושת ל"בונקר הנברונים" בו שהו הנחלאי"ם. סימנתי  לנחלא"י שלא יתבייש, ככה זה בהתחלה.  למדתי משהו ממוטי אשכנזי, ככה מעודדים ובונים אנשים.  ברגעים אלה לא חשבתי על כך שהזחלמי"ם צריכים לפנות את  לוחמי החטיבה הירושלמית. קודם כל חשבתי איך אני מונע התפוצצות התחמושת החשובה שמוטי הזמין. תחמושת זו עשויה להיות גורלית עבור הנחלאי"ם .

השמש שוקעת אני מסיים את פריקת התחמושת ופוגש בשער המעוז את אנשי הרבנות שמתחילים לטפל בגופות של החללים – של התותחנים, מפקדי התותחנים עדיין במעוז.

אני מחליט לצאת עכשיו – הקומנדקר של חיל הים עדיין ממתין ועלול להיפגע מההפגזה. זה כל מה שיש לי. מעכשיו אני מפקד על מבצע חזרה לאשדוד. אני רוצה להחזיר את צוות המכ"ם שלי את צוות הקומנדקר ואת הקומנדקר עצמו שלמים הביתה. דמדומים, כל השטח נראה חום-אדום, גם הדרך הפלסטית באותו צבע. אינני רוצה להפעיל את אורות הדרך של הרכב יתכן ויש קת"ק מצרי הצופה על הדרך הוא עלול לטווח אותנו. אנו צריכים לנוע מהר על הדרך הפלסטית.  כל סטיה תכניס אותי לחולות טובעניים לביצה או לאזור ממוקש. מטבע הדברים חלק מהדרך איננו זכור לי.

ו. יוצאים לכוון באלוזה תחת הפגזה (כרגיל).  – אנו יוצאים מעט לפני אור אחרון, הנ.נ מואפל. ברור לי שמזה מספר ימים מעוז "בודפסט" מהווה  "אי" מנותק וכי אולי יש הפתעות בדרך. אני מתייעץ עם בחור גבוה ורזה שהגיע עם הקומנדקר מאשדוד כמלווה  לגבי אופן התנועה חזרה. המלווה נראה בחור לעניין. אנו מסכמים שהוא יעמוד גבוה ויכוון אותנו בתנועתנו . אני מורה ליתר הצוות בקומנדקר לעזור בתצפית על הדרך.  כולנו בכוננות למענה באש.

הבחור הגבוה מוציא את פלג גופו העליון מהקבינה ועוזר בהכוונה בצורה מקצועית וראויה להערכה. מדי פעם אני צועק אליו "מה יש לפנינו, נדמה לי שנגמר לי הכביש". מכיוון שבכביש כמעט אין פיתולים. לרוב הוא היה צועק לי "אנחנו בסדר המשך ככה". לפחות פעם אחת הרגשתי שאני יורד מהכביש, הדלקתי אור גבוה לרגע להזדהות ומיד כיביתי את האור, המשכתי בתנועה מהירה.

אני רגיל שהמצרים מפגיזים את בודפסט ולא את הדרך הפלסטיק, יש פה שינוי. ההפגזה  מזנבת מבודפסט לכוון האזור שבו היה המארב המצרי, כאילו איזה קת"ק מספק למצרים  נתוני ירי.

אחד מהפגזים נפל קרוב מאד לרכב. מההדף  החלק האחורי של הקומנדקר "המריא" באוויר כמו פיסת נייר, כשהקומנדקר נחת  דלת תא המטען נתלשה ונפלה, אף אחד לא נפגע. עצרנו לרגע. עצירה זו ריסנה את טלטולי הרכב. ירדתי לרגע ובדקתי מה מצבנו וחזרנו מידית לתנועה.  חלק מהקפיצות של הרכב נגרמו ממהמורות, שמקורן בפגיעת פגזים. דרך הפלסטיק, שנראתה לי נוחה כשנכנסתי בג'יפ בשבוע שעבר באור יום, נראית עכשיו שונה וכמובן חשוכה. הרכב ניזוק  גם מפגזים אחרים שנפלו סביבנו, בהמשך גילינו שיש לנו חורים ברדיאטור והמנוע בסכנה. אנו ממשיכים בהאפלה ובערנות מחשש שרכב מואפל  יגיח מולנו.

עכשיו חושך מוחלט– הגענו לאיזור בו היה המארב.  במקום נותרו חלק  מהזחלמי"ם המעוקמים והשרופים שלנו שנפגעו.  כאן מתארגנת שיירה מאובטחת להמשך הדרך. כדי להרים את המורל מארגנים אנשי הרבנות הצבאית ריקוד מעגל חסידי.  יאמר לזכותם שלמרות שהם עוברים חוויות לא קלות הם רוצים לשמחנו.  זהו בעצם חג סוכות. השמחה בערבון מוגבל, אבל אי אפשר לסרב ליהודים הטובים האלה.

הזחלמי"ם עם החברה של החטיבה הירושלמית  מגיעים בהמשך,  הם נעו כשתאורה מינימלית דולקת בחזית הזחל"מים. מאוחר יותר נודע לי כי גם הזחל"מים של הלוחמים של מוטי מהחטיבה הירושלמית עברו גם הם "חוויות" בדרכם אל אזור הכינוס. משלב זה מוטי אשכנזי והלוחמים של החטיבה הירושלמית פנו לדרך אחרת ולא נפגשנו יותר, עד למפגש בירושלים, שערכה החטיבה הירושלמית במחנה שנלר (כנראה לאחר חזרת השבויים מהשבי).

ז. אני ממשיך לפקד גם כשאנו עברנו לרשותו של אחראי שיירה שהגיעה מבלוזה. אני ממשיך להיות דרוך ומגלה מסוקים חשודים.

1) ירח מתחיל להאיר, אנו באזור הכינוס.  חיילים הצביעו על כוכב בולט בקרבת כוכב הצפון ואמרו לאחראי מסוים שזהו מטוס, (חששו מתקיפה). מרוב תקיפות על כוחותינו אנשים טועים, זה אנושי. אמרתי להם שזה כוכב זה לא מטוס. אחד מאנשי השיירה דווח על ה"מטוס" לבלוזה. בקשתי מהאחראי לכוון את הבזנ"ט של הג'יפ על המטוס ולראות לפי הבזנ"ט שה"מטוס" לא נע, אז יוכח לו שזהו  כוכב. האחראי הסכים.  לאחר הבדיקה הוא ביטל את ההודעה על "מטוס".

היה  חשוב לי שלא יעסיקו את חיל האוויר ובלוזה במטרת סרק, עם זאת מוטב שאפסיק להתערב, סה"כ האחראים משתדלים לעשות עבודתם כראוי. מעבר לכך גם אני עשיתי טעויות גדולות יותר בתחילת המלחמה לכן עדיף לא להפריע לאחרים.

2) מיד בהמשך לביטול "אירוע" הכוכב שהפך ל"מטוס" נשמעו טרטורים ברורים של קבוצת מסוקים הנעים בחושך. המסוקים נמצאים עכשיו מעל מעוזי התעלה הכבושים דרומה ל"בודפסט", המסוקים חוצים את התעלה ממערב למזרח אל תוך סיני. חשוב לזכור שאנו מעל שעה באזור ולא שמענו שהמסוקים יצאו קודם לכן משטחנו. בקשתי מהאחראי לדווח זאת לבלוזה, לעניות דעתי אלה מסוקי אויב. הסברתי את המצב , "למזלנו"  לאחר מספר שניות  סוללת נ"מ החלה לירות אש תותחים מאסיבית על המסוקים עכשיו כבר מובן שחייבים לדווח על המסוקים . את הירי שמענו וראינו הבהקי ירי חושפים לרגע גוף נע באוויר בהאפלה.

רעש התותחים וקצב הירי דומים לרעש שמשמיע תותח 40 מ"מ של חיל הים (אני יודע שלנ"מ שלנו יש תותחים כאלה). האחראי החליט לדווח שהרי גם אם אלה מסוקים שלנו וגם אם אלה מסוקי אויב צריך לדווח, בייחוד כשרואים שהנ"מ שלנו יורה על המסוקים. רעש המסוקים מתרחק  מזרחה.  מידי פעם ראיתי  רשף יוצא מהמסוקים. ברור לי שהמסוקים נעים לתוך סיני לאזור בו אני צריך לעבור עם הצוות בדרכנו לאשדוד. אף אחד מהמסוקים לא נראה מתרסק.

יום שישי 12 אוקטובר 1973

לפנות בקר נפרדנו מהשיירה והמשכנו בקומנדקר לכוון  נחל ים תוך כוננות להפתעות. עדיין לא שמעתי על כך שהמצרים הנחיתו קומנדו בגזרות אחרות אך ידעתי מראש שמסוקי סער החודרים בלילה בקבוצה אמורים להוביל פושטים.  לכן רציתי שמסוקים אלה יטופלו.

בבוקר אנו בתנועה לעבר הצומת המובילה לבלוזה ומשם לנחל ים.

מקרה ציוני שמוכיח שבמלחמת קיום מגלים אנשים שמוכנים לתרום מרצונם:-

א בעת שהיינו תקועים אחרי בלוזה בדרך לנחל ים. כשאנו חוששים להפעיל מנוע, שחלילה לא ישרף מחוסר מים, נתקלנו באדם מיוחד. ראינו באופק המדבר גוף מוזר מתקרב כמו מחזה תעתועים. כשנעצר לידנו ראינו ג'יפ ויליס אזרחי אפור ממלחמת העולם השניה מודל 42 ועליו שלט ענק ובו כתוב "שרות תיקונים חינם לכל רכבי צה"ל ". ברכב נהג סבא יהודי נחמד ויקר  בן 60-70 שנה (דור הפלמ"ח), מהוד השרון  שהציע לעזור. הסבא אמר שהוא מבוגר ולא מוכנים לגייס אותו. לכן בתמיכת ראש המועצה של הוד השרון, הוא הכין את הג'יפ שלו לנוע על הכבישים לעזור ולחלץ כל רכב צה"ל שנתקע .

הסבא שביקש לעזור, פשוט נפל עלינו מהשמים. היו לו כלי עבודה הכל מהבית גם האהבה מהבית. הסבא נרתם מיד לסתום את חורי הרדיאטור עם חומר דמוי מסטיק. הסבא הסכים איתי שכדאי שנמשיך לנוע ללא כיסויי מנוע.  ביחד פרקנו את כל כיסויי המנוע כדי לאפשר "קירור אוויר". הסבא התרגש לפגוש בפעם הראשונה אנשים מהמעוזים. הסבא רצה לתקן את הקומנדקר לפחות כמונו אם לא יותר. רק עכשיו מהתרגשותו של הסבא התחלתי לחוש את הדאגה של האזרחים בעורף.    לאחר תיקון הרכב ורק לאחר שביקשנו שוב מהסבא שיאכל איתנו  והוכחנו שיש לנו די מנות קרב, הסבא נאות לאכול דבר מה. הוא באמת היה רעב.

נותר לנו רק להגיע לנחל ים ולהצטייד במים. בנחל ים לא מצאנו בשטח ג'ריקנים למים. הסתובבנו בשטח ואז ניגשתי לשקם והבאתי ארגז בקבוקי "תסס" ללא פקקים. מלאנו את הבקבוקים לגובה 3/4 והתחלנו בתנועה בהפסקות, בכל הפסקה רוקנו בקבוק מים לתוך הרדיאטור.

ב בוקר– בנחל ים, עדכנתי את מפקד בסיס דפנה – רס"ן עמי שראל, באירוע המסוקים שהיה בלילה. עמי הצדיק אותי והודיעני שאכן מזה מספר שעות הם בכוננות נגד קומנדו מצריים שהגיעו במסוקים. עמי  המקצועי והקפדן הינו כרגיל ערני ויודע היטב את תמונת השטח שסביבו. עמי אישר את חששותיי והחמיא לי על העבודה בבודפסט.

ג בתחילת התנועה צפונה מנחל ים, אני מבחין בהמשך הכביש במטוס הטס נמוך מאוד בדיוק עלינו. זהו נתיב ירידה דרומה למטוסינו אבל המטוס עדיין לא זוהה. אני נותן הוראה לעצור בצד הכביש ולפרוק מהרכב, הטייס רואה שירדנו מהכביש וכדי להרגיענו,  הוא סוטה באופן חד וברור, לצד שני של הכביש. תוך כדי הסטייה הוא מבצע חצי תנועת שלום בכנפיים. מיד אני מזהה שזהו סקייהוק ישראלי היורד לפעילות, מנופפים לשלום וחוזרים לתנועה. ברכב המפורק המנוע הגלוי שואג, דלת אחורית חסרה אבל המורל משתפר. אני בודק את מחווני המנוע בתכיפות מחשש להתחממות. מידי פעם עוצרים ומרוקנים בקבוק מים לתוך הרדיאטור. משמאלנו בכוון ההפוך טנקים בודדים שלנו יורדים דרומה על הזחלים  בדיונות הצמודות לכביש. בין חן יונס לעזה עצרנו לצורך חילוץ משאית ליילנד של הנ"מ  שחייליה ביקשו עזרה. הצלחנו לחלץ ושוב חזרנו לעצור למלא מים וליסוע חליפות עד אשדוד.

ד אחה"צ הגענו לבסיס אשדוד. למחרת קר"פ בסיס אשדוד טיפל במסירות ברגל שמאל שלי הוא בדק את החורים  שגרם לי  הרסיס.  מהתחושה בברכיים התעלמתי. אני חייב תודה לרופא  שלא ויתר לי. הקר"פ שלח אותי לצילום "החורים" ברגל ורשם זאת בדו"ח.   במרפאה ברח זמנהוף בתל אביב ראיתי שוב את עם ישראל במיטבו. המרפאה נעשתה ביה"ח היו תיכוניסטים מסורים שמאוד רצו לעזור וממש חיכו לחייל פצוע כדי לעזור לו. הסברתי להם שאני במצב תקין אך לא יכולתי לעמוד בפני אהבתם ודאגתם, לכן אפשרתי להם ללוותני עד לאוטובוס.

משך שנים התעלמתי מהפציעה בברכיים. ב-1996 בעזרת הדו"ח הרפואי  של קר"פ אשדוד פניתי למשהב"ט ו"זכיתי"  מיד  לקבל זכויות המגיעות לי על פציעה בקרב  (לאחר 23 שנים).

21.02.2015

השלמת התמונה הימית במהלך התקופה בה הייתי בבודפסט

תמונת השטח בים התיכון

עם הגיעי לבודפסט ביום הכפורים הקשבתי להשלמות שאנשי המי"ק העבירו למח"מ. בהשלמות דווח על ים נקי מכלי שייט. בעת שצפיתי במכ"מ ראיתי את שורת המצופים בכניסה לתעלה. בהמשך הבוקר ראינו כלי שייט אחד ישן,  ככל הנראה כלי שייט צבאי, מעין מקשת ישנה או גוררת גדולה בצמוד למוצב המצרי שמול בודפסט, כלי השייט היה בטווח כ- 2000 מבודפסט. כלי השייט הישן עזב את השטח לפני תחילת האש המצרית.

שטח הים בגזרת בודפסט היה נקי מכלי שיט עוד בטרם החלה התקיפה המצרית בשעה 1350 (אנו ציפינו לתחילת האש המצרית בשעה 1800) .בתקופת היותי בבודפסט לא ראינו שום כלי שייט מצרי לא צבאי ולא אזרחי, אך נערכנו לקראת אפשרות שכלי שייט וכלים אמפיביים ינחתו בדפנה.

לאחר שנפגע המכ"מ התבססנו על תצפית עין לעבר הים :- ביום בצענו תצפית עין רגילה ובצענו "אימותים" לגילויי העין  ע"י משקפת 20X120.בעת הפגזות ביום ישבתי בעמדת הפריסקופ וצפיתי אל המוצב המצרי שמולנו וכן אל הים.                                                 בלילה צפינו באמצעות אמצעי ראיית לילה אל המוצב המצרי ולעבר הים. כשהיה הצורך בצענו "חקירה" ע"י זרקור של הטנק אותו כוונו אל עבר הכוון החשוד. הקפדנו לא להאריך בסריקות זרקור, כדי שהטנק לא יחטוף טיל מכוון בלתי צפוי. מיד בגמר הסריקה הקצרה לכבות את זרקור הטנק ולהחזיר את הטנק למסתור חלקי,  בצמוד לבונקר חיל הים.

תמונת השטח בגזרת הימה שמדרום ממערב וממזרח לבודפסט                                                                                    

בימה לא נראתה תנועת כלי שייט בשום שלב. באחת מהפעמים בהם הספקתי לראות עשן עולה מתוך הימה עדכן אותי מוטי אשכנזי שברגע זה נפל מטוס שלנו לתוך הימה. ביום השלישי או הרביעי למלחמה כאשר הייתי במשמרת התגלתה תנועת ח"יר ההולכים בימה . רכזתי תצפיתנים בגזרה והבאנו מקלע מא"ג לעמדה שמול הח"יר שבימה. הטנקים שלנו שראו אותנו עומדים וצופים אל הימה הצטרפו לתצפית וטנק אחד דיבר  "בלוזה" . קראתי למוטי לנהל את האירוע ה"יבשתי " וחזרתי לעמדת הפיקוד של מפקד המוצב שהיתה מוצבת מעל בונקר חיל הים.

עמדת הפיקוד הפתוחה היתה גם עמדת התצפית הטובה ביותר לעבר הים ולעבר מתחם פורט סעיד. בצמוד לעמדת הפיקוד הפתוחה היתה עמדת פריסקופ משוריינת , הפריסקופ בלט מתוך גג הבטון או הברזל של עמדת התצפית ואפשר המשך תצפית גם בעת הפגזות. עמדת הפיקוד היתה העמדה הקרובה יותר לקו המים של הים התיכון . לעמדה זו אין שטח מת בכוון הים והיא צופה היטב לעבר המתחם המצרי שמולנו.

התמונה הימית לאחר שעזבתי את בודפסט

לאחר שעזבתי את בודפסט נודע לי מרס"נ סנפיר שהתגלו מטרות בים צפונה לבודפסט היו אלה  טנקים אמפיביים וסירות דלקיי שנחתו על חוף הים הקרוב שמצפון למעוז. הטנקים והחי"ר המצריים שירדו מהכלים נכנסו לתוך שטח השמדה של עמדות בודפסט ושל הטנק.   כוח מצרי זה הושמד ע"י  נח"ל 906, ע"י הטנק של מוזס וכן ע"י רס"נ סנפיר מחיל הים. בגמר הקרב נספרו כ-60 גופות של מצרים, נדמה לי ששנים מכוחותינו נפצעו קלות בקרב זה.

סיכום

הלחימה שלי במעוז התאפיינה בהיבטי ניהול ופיקוד רבים בים ביבשה ובאוויר   –                                                                     לאחר נהיגה ארוכה מאשדוד למעוז בודפסט, פעלתי במעוז בפעילויות העיקריות כדלהלן :-                                                             א. כניסה למשימת הפקוד הראשונה בחיי.                                                                                                                               ב. חפיפת בזק שערכתי לעצמי במוצב לתפקיד מפקד כוח חיל הים.

ג. התנדבתי לרדת ממסוק בשטח המסוכן שבינינו לבין המצרים לצורך חילוץ טייסים, בסופו של דבר לאור החלטת חיל האוויר לא נכנסתי לשטח המסוכן. רק ניהלתי את פעילות החילוץ.                                                                                                             ד. הפעלתי את המי"ק כחמ"ל לסיוע טנקים, מטוסים וכן לשירותי קשר למוטי אשכנזי מפקד המוצב.

ה. נכנסתי בהקדם  לתפקיד סגן מפקד מעוז יבשתי.                                                                                                                 ו. מבלי לשאול אף אחד ,בצעתי גם משימות בעלות רמת סיכון גבוהה .לדוגמא-פריקת תחמושת מ-3 רכבים תחת הפגזה בלחץ זמנים  כדי לאפשר לנחלאי"ם  להיכנס לתפקיד ולאפשר פינוי  לוחמי הח' הירושלמית.                                                                              ז. לאחר פציעתי  טיפלתי בעצמי בשקט. נשארתי בעמדה והמשכתי לבצע את כל תפקידי עד הגיעי לאשדוד.                                      ח. עשיתי שימוש במה שהיה במעוז כדי לכסות את גזרת הים והזמנתי מכ"מ חליפי.

ט. נתתי דגשים מדויקים למחליפי סרן אברהם סנפיר להערך לקראת נחיתת כוח מצרי מהים. ניסיון הנחיתה אכן התקיים כשבוע מאוחר יותר. העברתי חפיפה לסנפיר גם על מערכת משולבת ים-יבשה שהגיעה לרמת תאום טובה.

י. סנפיר במקצועיותו הרבה ובאומץ ליבו השכיל להפיק מהמערכת  את המיטב.                                                                             י"א. השתתפתי בשמירת הכשירות הטכנית-מבצעית ובתיקון מערכות במעוז.                                                                               י"ב. למדתי את התחום היבשתי וכך אפשרתי למוטי ללכת לישון בשקט בתוך בונקר כדי שיוכל לשמור על ערנות בלילה וכן בהמשך הלחימה. התמקמתי ליד מוטי אשכנזי, בעמדה והייתי לעוזרו הצמוד יומם וליל. המשכתי לנהל את התווך הימי ואת הסיוע ההתקפי האווירי. עקב אבדות של חיל האוויר, ביום השלישי כבר לא פנינו כלל למצפ"י בבקשות לסיוע אוויר, אך קבלתי מסוק חילוץ מ"בלוזה"  לחילוץ שחיינים.  אומנם לא הרימו אנשים מהמים, אולם ההכוונה ותיאור היעד לחילוץ היו מדויקים. המסוק הגיע ישירות לשחיינים כבר בגישה הראשונה, המסוק לא היה צריך לבצע חיפוש ולא איבד זמן בתוך הנ"מ שגם כך הקשה עליו.                                                 י"ג. הניהול הטוב של המעוז על ידי מוטי ועל ידי תוך רמת דריכות גבוהה, אפשר למ"מ הטנקים  לישון כל אימת שהחליט לעשות כן, כולל שינה טובה בתוך בונקר. כולם סייעו לשמור ולשמר את הטנקים.                                                                                         י"ד. החזרתי את אנשי חיל הים הביתה בתוך הפגזה (כרגיל) ודרך איום מסוקי הקומנדו המצרי .

משימה אחת מעט התעכבה. אולי חשבתי שהחמ"ל שבניתי עושה סדר ולכן עלי להימצא בו עד שיהיה סדר, אולי לקיתי בהלם קרב זמני, אולי גם זה וגם זה. לאחר הלילה הראשון הבנתי שלא אוכל לתקן את המכ"מ שנפגע, העתקתי את מקומי לעמדת הפיקוד החיצונית בלבד. נכנסתי ללחימה והתגוננות יבשתית רצופה משך 5 יממות מחוץ לכל בונקר ובצמוד שכם לשכם עם מוטי אשכנזי. ממוטי  למדתי את השיעור של חיי. מרגע שנצמדתי למוטי השארתי את חמ"ל חיל הים בידי חיילי חיל הים שעשו עבודתם כראוי, בעוד אני מאייש עמדת תצפית חיצונית שתמכה במשימות הימיות והיבשתיות ולפעמים גם משימות אוויריות.

יתכן שאם היה למוטי ולי היה זמן לחפיפה לפני הכניסה לקרב, הייתי יודע שיש  עמדת הפריסקופ ואז הייתי מתמקם בה עוד לפני פרוץ המלחמה. זוהי עמדת בונקר מוגן שמותקן  בה פריסקופ הרואה את השטח שמעליו. למרות האמור יש לזכור שהחמ"ל שבנינו במי"ק חיל הים תרם את תרומתו בשרותי קשר ובדרישת סיוע  בשעות הראשונות כפי שמציין זאת מפקד הגזרה. לאחר מספר שעות עברתי לשהייה רצופה מעל הקרקע בלבד. תמכתי בעבודת המי"ק מהשטח וירדתי למי"ק על פי הצורך או על פי קריאת חברי מצוות המכ"מ חיל הים.

באתר "יד לשריון" בסיכום למלחמה של אל"מ אלוש נוי מח"ט בלוזה (מפקד הגזרה) כתוב כדלהלן:- "המגינים במעוז זה היו אנשי מילואים מהחטיבה ה"ירושלמית" (חטיבה 16) ועוד ארבעים חיילים מחיל התותחנים שאיישו ארבעה תותחי 155 מ"מ (שנקראו אז "תותחי נברון") ועוד אמצעי ארטילריה שונים. תפקידם היה להגיש סיוע ארטילרי למעוזים אחרים בקו בר-לב ולשתק את התותחים המצרים הימיים ארוכי הטווח שפעלו באזור "פורט סעיד". כן פעלה במעוז חולית מכ"ם של חיל הים שסיפקה שירותי קשר חשובים. כל אלה היוו כוח לחימה משולב שמפקדו היה סרן מוטי אשכנזי"

המידע שהגיע אלי לגבי הלחימה של סנפיר ז"ל

רס"ן מיל אברהם סנפיר הלך לעולמו לפני מספר שנים וחשבתי להביא כאן את סיפורו.

כשבוע לאחר שעזבתי את המוצב השמידו כוחותינו בבודפסט כוח מצרי גדול שפשט מהים בין השאר על גבי ארבעה טנקים אמפיביים .ככל הידוע לי תפקודו  המעולה של סנפיר תרם להבהרת תמונת הקרב   וע"י כך אפשר להעביר את יתרון ההפתעה לכוחותינו שנערכו והשמידו את הכוח המצרי שמנה כ-60 איש ,כמעט ללא נפגעים מצדנו. סנפיר בעצמו היה ממובילי הקרב בו חוסלו לוחמי הקומנדו המצרי. יתכן שמכ"מ ה"פוינטר" היה הגורם הראשון שגילה את הכוח המצרי שפשט  מהים ויתכן שתצפית עין היתה הראשונה לגלות את המצרים , בשורה התחתונה הפעם יתרון ההפתעה עבר לכוחותינו שגילו את המצרים בעוד מועד.

סנפיר כדרכו הצניע את חלקו בקרב ,חרף זאת הצלחתי להבין מסנפיר שהוא היה הראשון או בין הראשונים שהיה מעודכן בתמונת הקרב ולכן יכל להיות בין מובילי הקרב. מספר ימים לאחר הקרב של סנפיר נכחתי בהרצאה של סמב"ס אשדוד רס"נ קורל שסיפר לחיילי הבסיס  שסנפיר הטיל על המצרים מספר ניכר של רמוני יד שהמוכמי"מ הגישו לו לעמדה.

לפי דווח של מח"ט בלוזה באתר חיל השריון :- בשטח נותרו כ-60 גופות של מצרים וכן ארבעה טנקים אמפיביים שהושמדו חלקם בים וחלקם על השרטון.  בפגישתי עם סנפיר הוא אישר שאכן היה לו חלק משמעותי בקרב נגד הכוח המצרי שהגיע מהים.

ב. לימים נפגשתי עם סנפיר. ממנו שמעתי שבמהלך המלחמה הגיעו לבודפסט גם קצינים בעלי ניסיון מתקופת ההתשה. קצינים אלה היו אנשי מילואים שהגיעו בהתנדבות בשנים 1968-1970, הם נקראו ה"נמרים". יעוד ה"נמרים" היה להקרין בטחון על הסדירים בעת ההפגזות הקשות במלחמת ההתשה הראשונה.  סנפיר לוחם השייטת בצניעותו הרבה הביע הערכתו ל"נמרים" שהגיעו לבודפסט גם במלחמת יוה"כ ובעת הפגזות נסכו בטחון בצעירים. ה"נמרים" נהגו לשחק שש-בש בעת ההפגזות, כל זאת לא מתוך שחצנות אלא כדי להקרין לכולם בטחון .

חזרתי  לספינתי ולצוות הנהדר בספינה "אשקלון", משך שבועיים השתתפנו במספר מבצעים מעניינים  ואפילו הגעתי פעמיים לפעילות בסמוך למוצב בודפסט. קדמו אותי מידית  לתפקיד קצין משמרת. שלושה ימים לאחר הסמכתי לקצין משמרת בהיות הנחתת מול חוף רפיח החל מתקרב אלינו מטוס. הזנקתי את כולם לעמדות נ"מ בנוהל אזעקה. מפקד הנחתת  הגיע לגשר בעת שהמטוס עמד לעבור מעלינו ושיבח את קור הרוח והתפקוד.

בצענו  מבצעים ופעילויות, ביניהם מבצע עם שייטת 13 בו נטל חלק לוחם השייטת עלי קמחי שהינו מחזור קודם מבית הספר הימי בו למדתי. לצערי עלי קמחי ומפקדו עודד אמיר מגשר הזיו לא חזרו, נאלצנו לחזור בלעדיהם. בהמשך השתתפנו בהכנות  למבצע ענק של השייטת וכוחות היבשה שלא יצא לפועל כנראה עקב גמר המלחמה.   המבצעים בנחתת הקנו ניסיון לקראת פקוד על נחתת טנקים שהינה כלי שייט נועד לשרת כוחות יבשה. אולם עד היום שום פעילות  לא הגיעה לרמת השילוב  ולאינטנסיביות בהם  נפגשתי בבודפסט.

המשך השרות בקבע אחרי מלחמת קיום כזו היה לי הכרח. בעקבות מה שחוויתי במלחמת יום הכיפורים ויתרתי על העסק המצליח של אבי. העסק  ממוקם במרכז רמת השרון והוא מהווה עד היום מכרה זהב. אבי נפטר שנתיים אחרי מלחמת יוה"כ ,מכיוון שהרצון לשרת את המולדת גבר אצלי על הרצון לצבור הון מכרתי את העסק. חתמתי להמשך בשרות קבע.

גבי חי שילה

לבקשתנו הכותב מספר על עצמו

רקע אישי מקציני ים עכו ,כל העם צבא .                                                                                                                               בעת לימודי בקציני ים עכו עם ישראל לחם במלחמת ההתשה . הדליתים שלנו השתתפו במלחמה זו ופעילויות במפרץ סואץ , עקבנו אחר המבצעים בהם השתתפו הבוגרים וחיכינו לתורנו בקוצר רוח. מנהל צריף סירות היה לוחם איש פלי"מ , הדור הצעיר של המדריכים האישיים והמורים שחנך אותנו היה דור לוחמי סיני וששת הימים. המדריכים והמורים חינכו אותנו לאזרחות מועילה בארצנו ולשרות צבאי משמעותי. בוגרי בית הספר שהגיעו לאירועים שונים שוחחו עמנו על שרותם הצבאי.

התקופה בקציני ים עכו היתה עבורנו מכינה צבאית וימית מצוינת יחד עם חינוך לאחריות לכל מהלך משמעותי בחיים.

בני דורנו ראו בדור הפלמ"ח דוגמא. אנו התחנכנו לתת מעצמנו למדינה בכל דרך אפשרית.  לכן התרגשתי כשפגשתי סבא מדור הפלמ"ח, שלא רצו לגייסו מחליט לתרום לכלי הרכב של חיילי צה"ל בסיני בכל דרך אפשרית, בלי מדים, בלי דרגות, בלי פקודות, בלי תיעוד  ובלי כל גבוי של מסגרת .

. עבורנו ההמשך היה פשוט ומתבקש אנו הבוגרים הבאים נלך בעקבות הבוגרים הקודמים .

במסגרת שעורי ההעשרה שמענו על סיפור קרב הרומני מפי דרור אלוני שראיין את אלי רהב בשנת 1969 -70 לערך. בהמשך סא"ל גבעתי "קרוזו" הרצה  לנו על הסטילי"ם  שעדיין היו כלי מסווג.

הגיוס לשרות קרבי בים היה בשלב זה צורך נפשי אישי ולאומי של כל בני מחזורי בקציני ים עכו . אצל כולנו בשלה המחשבה שעלינו להמשיך לקורס חובלים ,זאת כהמשך ישיר של החינוך בבית הספר. למעשה לפני שהלכתי לראיון בלשכת הגיוס התייעצתי עם חברי לספסל הלימודים שהתראיינו קודם לכן. לא התייעצתי עם משפחתי לפני הריאיון. לא נהגנו לסוע הביתה לעיתים קרובות. משפחתי קבלה את החלטתי.  התנהגות זו היתה רגילה באותם ימים. אנו היינו רווקים, עצמאים מגיל 14 ורגילים בקבלת החלטות ללא ליווי צמוד של ההורים.

בהמשך הדרך כל אחד מאתנו הפליג כקצין בודד בקרב צוותי אניות צי הסוחר.  והיה צריך לבנות מידית את מקומו בקבוצת אנשי ים מקצועיים וותיקים  .היכולת לקבל החלטות במצבים שונים בחיים תעזור לי רבות בהמשך במלחמת יוה"כ בה הייתי מנותק ממפקדי ומבסיס האם שלי בחיל הים.

הידע מקציני ים עכו תרם רבות לי ולחיל הים בתחום הערכי ובתחום המקצועי .בסיום קורס חובלים בקשתי להיות סגן מפקד נחתת טנקים . רציתי להיות קרוב לצבא הירוק בחוף הנחיתה , עדיין לא ראיתי את עצמי ממשיך לשרת אחרי החתימה הראשונה. השרות בצי הסוחר טרם הגיוס נתן לי את החותם הסופי למה שידעתי זמן רב  שיש לי ידע רב בנווט בימאות ובהובלה ימית , רציתי להימצא במקום בו מתבצעות עבודות ימאות מורכבות .

קציני ים עכו מקנה לבוגריו יכולות התאקלמות לניהול עצמי  בכל מקום על הגלובוס היכולת שלי להרכיב מידית בכל מקום בעולם תמונה יבשתית, אווירית, ימית מתצפית וחלקי דיווחים בקשר עזרה לי בעת צרה . כל קצין ים נמצא על עמדת תצפית ניידת במצב תמידי של בניית תמונת שטח משתנה  .התמונה הכוללת המבוססת על  מטאורולוגיה –ראות, נראות, מצב ים, רוח, גלים, חוף, עומק מים ,כלי שייט שכנים ,אויב , כוחותינו, מפה ימית וכו'.

הלימודים בקציני ים עכו הקנו לבוגרי בית הספר כושר התאקלמות מידי בכל העולם  .הודות לכך ששלחו אותנו טרם הגיוס לצה"ל להפליג כקצין משמרת בודד באנית צי הסוחר כושר ההתאקלמות שלי הרקיע שחקים. ההתייחסות היום יומית שקבלתי מרבי חובלים וקציני ים עתירי ניסיון הם שהוסיפו נדבך לכושר ההתאקלמות. כל משמרת  "נפלתי" על תמונת שטח אחרת. יום אחד בחופי איטליה, יום במיצר בוספורוס או גיברלטר ,יום אחר באמצע האוקיאנוס או בכניסה הצפופה לנהר ההאדסון בניו יורק וכו'. קצין משמרת מתאקלם תוך דקות ולוקח אחריות על המשמרת בכל מקום בעולם. כך התאקלמתי גם בגזרת המעוז בתעלה שעם הגיעי מיד הפכה לזירת קרב.

היכולות שרכשתי בביה"ס לקציני ים והידע מקורס חובלים אפשרו לי לבנות בכל מקום בעולם  תמונת שטח מדויקת בים באוויר וביבשה מכל מקור אפשרי. סייעתי במדויק למצפ"י, לחיל האוויר ולמפקד המוצב שקבל ממני תמונה מסודרת בכל העברת משמרת או בעת שהעברתי לניהולו אירועים ,לדוגמא באירוע החיילים שנראו צועדים בביצות בסמוך למעוז.  מוטי נכח מיד בקריאת השטח והמצב שלי ומיד העביר דרכי דיווחי קשר  ובקשות סיוע.

כושר ההתאקלמות שרכשתי בבי"ס לקציני ים זכה להערכה גם בחיל הים-                                                                                   כשלוש שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים בהיותי כקצין משמרת בסטילי"ם – מפל"ג הסטילי"ם רונה ומפקד הסטי"ל רגב אליהו שבחו אותי על כושר ההתאקלמות והניווט שלי. היה זה  בעת שנווטי את הסטי"ל בליל חושך ללא מכ"מ וללא אמצעי נווט אלקטרונים בין איי יוון בטווחים קצרים מהחוף.  קריאת הקרב הטובה שלי הוכחה גם בתרגילי המת"ט.

הידע שלי בימאות ,בחישובי יציבות של אניות ובהובלת טנקים תרם באופן בולט ליחידות בהן שרתי .

גבי חי שילה

[1] הדברים נכתבו מהזיכרון ובדיעבד. מהווים כעין השלמה  לספר שכתב מוטי אשכנזי "הערב בשש תפרוץ מלחמה".

 

[2] קישור לסרט מעוז בודפסט    https://www.youtube.com/watch?v=XCqIERNyP4Y

[3] מפקד חיל הים הביע זאת בציון לשבח שהוענק לגבי חי שילה לאחר המלחמה.

[4] באתר יד לשריון כותב מח"ט בלוזה אל"מ אלוש כי חולית חיל הים בבודפסט סיפקה שרותי קשר חיוניים .הערכה זו מצטרפת למודעות הרבה של מוטי אשכנזי לקרב המשולב. אל"מ אלוש מוזכר בהמשך בהקשר לפריצת הדרך ולחבירתו לבודפסט .(10 באוקטובר).

[5] שקלתי שבניגוד לכוחות היבשתיים, שכל "סודותיהם" נפלו בידי המצרים במעוזים האחרים, אנו כאנשי חיל הים,  היינו צריכים להמשיך לשמור על הסודות של חיל הים שלא יפלו בידי המצרים.

[6] מקור ערך פלגה 916 בויקיפדיה

[7] בלילות הבאים היה לנו מכשיר ראית לילה X4 שהוצב על חצובה, גם בלילות הבאים היה טנק בכוננות אך המשמרת הותאמה לאיומים הספציפיים של כל לילה .

[8] הערה- מבחינתי הבקשה שלי לעלות למסוק ולרדת למים לא הייתה תמוהה , היה לי ניסיון בהיחלצות מהים ע"י מסוק וכן בקפיצה לים ממסוק. כחובלים במהלך קורס צלילה קפצנו לים ממסוקים וחולצנו פעמים רבות ביום ובלילה.   אמון המילוט שבו השתתפנו בקורס חובלים התבצע בחלקו על מסוק שהוטס ע"י בוגר ביה"ס לקציני ים עכו – סרן סופר איל. אחיו של אייל טייס סקייהוק נפל בהגנה על מעוזי התעלה. (דודם היה ראש אכ"א).

[9] השיעור שלמדתי מהחילוץ שלא התקיים בבודפסט לא היה לשווא. לאחר שהכרתי את אופיים וחינוכם של צוותי המסוקים, הצלחתי  בתחילת שנות ה-90 ליזום ולנהל בהצלחה מה"בור" של חיל הים  חילוץ  עולים שהגיעו ביאכטה שהחלה טובעת בסערה קשה מול חופי חיפה. למרות מזג האוויר שכנעתי את ה"בור" של צה"ל להקצות לי יסעור לאירוע. לאירוע זה "גייסתי" מידית אונית צי הסוחר לצורך מתן מסתור מהרוח וסימון בזרקורים ליסעור. צוות היסעור המיומן עם 669 מצא "חור" בעננים, גילה את הזרקורים וחילץ את העולים תוך שהיאכטה טובעת מתחת לרגלי העולים.

[10] אל"מ אלוש ,מפקד הגזרה אמר בברור בקשר שהוא בבודפסט ואז החלה הפגזה קשה ותקיפת מטוסים ,הודעתו של אל"מ אלוש הייתה במקומה והבהירה שמפקדים בכירים נמצאים בקו הראשון.

[11] לאחר כ-3 ימים בבדיקת רופא הבסיס באשדוד, החדיר מכשיר דמוי מסרגה מצד אחד של הירך אל הצד השני. הרופא הראה לי שיש לי חור מצד לצד ושלח אותי לצלום. רצה  לוודא שלא נשארו חלקים מהרסיס בתוך הרגל. לדברי הרופאים זהו מקרה נדיר וכי היה לי מזל שהחור  לא גרם לי זיהום. תודה לאל ברגל נותרו רק צלקות וכן תעלה ריקה בה עבר הרסיס מצד לצד של השוק, ברוך השם. את בעיית הפגיעה בברכיים השארנו לטיפול בשנים מאוחרות יותר.

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות