זיכרונות סא"ל משיח נסים קצין הגנ"ק של אח"י אילת מקרב רומני
בתאריך 11 ליולי 1967 סיירנו – כוח משולב כלי של המשחתת אח"י אילת ושני סט"רים בפקודו של סרן אלי רהב מול חוף סיני במסלול מתוכנן ובמשימה למנוע הסתננות של שייט אורחים מצריים והשמדת כלי שייט צבאיים מצריים ששטים מזרחה מקו האורך של פורט סעיד.
נמצאה איתנו חולית מצוטטים מחיל מודיעין. בשלב מסוים הודיעו המצוטטים שקלטו תשדורת על שני סטי"לים מצריים שעזבו את פורט סעיד. מפקד אח"י אילת, סא"ל שושן יצחק שהיה מפקד הכוח שלנו, שינה את מסלול הסיור המתכנן כך שלא יביא אותנו לטווח קרוב מ- 15 מייל מהסטי"לים – טווח הטילים שלהם.
בשעה 22:50, בהיותי קצין משמרת בנשר, גיליתי על צג מכם הנווט שני כלי שייט קטנים בכוון דרום מערב בטווח של 15 מייל המפליגים מזרחה במהירות גדולה ובמבנה קרבי. הודעתי מיד למפקד והכרזנו על עמדות קרב. במקביל גם אחד הסט"רים שלנו גילה את המטרות. סברנו שאלה שני הסטי"לים שעזבו את פורט סעיד.
דיווחנו למפקדה ברשת המי"ק על גילוי האויב והכוונה להיכנס למגע אתו. סא"ל שושן, שהיה בעצמו קצין גנ"ק מאוד מנוסה, ובוגר האקדמיה הימית של צרפת, תמרן את הכוח כך שיבצר משולש שבקודקוד הצפוני תהיה אח"י אילת, בקודקוד הדרומי הסט"רים שלנו ובקודקוד המזרחי ספינות האויב. זאת במטרה לחסום את דרך הנסיגה של ספינות האויב ובו זמנית למנוע אש על כוחותינו.
בשלב מסוים אחת מספינות האויב, פתחה באש על הסט"רים שלנו. אלי רהב הסתער בכל הכוח אל האויב ופתח באש עם כל הכלים. אחת מספינות האויב נפגעה והחלה לבעור. השניה התנתקה ממנה ופנתה מערבה. שושן נתן הוראה לאלי שימשיך להעסיק את הכלי המזרחי הפגוע והוא לוקח עם אח"י אילת את הכלי המערבי.
תשע דקות לאחר פתיחת האש ע"י האויב, קיבלתי מברק מיידי מוצפן מהמפקדה, המורה לנו לא להסתבך ולהיצמד לחוף שלנו. המברק הרגיז אותי מאוד. זינקתי לגשר להגיש אותו למפקד. שושן ראה אותו וצעק עלי בקול תיאטרלי "אין לי זמן בשביל זה עכשיו. תראה לי אותו בגמר הקרב." הכנסתי את המברק לכיס בשמחה והמשכתי בעבודתי.
במשך הקרב תמרן שושן את האנייה כך שתמיד נהיה עם דופן ימין אל האויב היות והזרקור השמאלי לא היה תקין. הארנו את המטרה עם פנסי תאורה והעסקנו אותה עם כל התותחים. תוך כדי קרב הטווחים נפתחו ונסגרו לסירוגין ואנחנו נכנסנו למים רדודים. הפעלתי את מד העומק ודיווחנו כל הזמן למפקד על קריאת העומקים על מנת למנוע ירידה מתחת ל- 5.5 פדום. פחדנו לא לעלות על שרטון או לחילופין להיקלע לתופעה הידועה כשכלי שייט מהיר שט במים רדודים, הירכתיים מתחפרים והחרטום מתרומם. בסוף התקרבנו לספינת האויב עד כדי טווח של כ- 50 ירד, הארנו אותה עם הזרקור וראינו שזה סט"ר ולא סטי"ל. פתחנו עליו באש מכל התותחים והוא התפוצץ לידינו. רסיסים וחלקים גדולים ממנו נחתו על סיפון האנייה ומספר אנשי צוות נפצעו קל.
במקביל גם אלי רהב דווח שהמטרה שלו טובעה. סרקנו את הים לחפש ניצולים אך לא מצאנו איש. שלחנו מברק מוצפן למפקדה על טיבוע שני סט"רים מצריים וסיום המשימה.
מספר דקות אחרי שליחת המברק בחצות, הגיע מברק בהול מהמפקדה המורה לנו לפנות במהירות מזרחה… כנראה שהוא נשלח אלינו לפני שפוענח המברק שלנו על סיום הקרב.
הפלגנו אל נמל אשדוד עם מטאטא על התורן. שם קיבלו אותנו בחגיגיות גדולה אנשי הבסיס ונציגי המפקדה. איש לא הודה על שליחת שני המברקים המוזרים.
הייתה לי הרגשה לא נוחה מכל החגיגה. ראיתי בה הפגנת זלזול באויב וטעם רע. כעבור מספר חודשים נזכרתי בהרגשה זו כאשר טובעה אח"י אילת קרוב לפורט סעיד.
נסים משיח
מיקי רענן קצין התותחנות בקרב רומני
צוות אח"י אילת
שמי חיים "מיקי" רענן, סרן, שימשתי כקצין הנשק של המשחתת אילת בקרב רומני.
אילת, משחתת בריטית מדגםZ , הייתה עיקר כוחו של חיל הים באותה תקופה.
החימוש העל מימי כלל: 4 תותחי 4.5 אינץ', 4 תותחי בופורס 40 מ"מ, תותח דו-קני 40 מ"מ ו- 6 מקלעי 0.5 אינץ'.
צוות האונייה כלל 200 איש בזמן המלחמה ובסיומה שוחררו המילואים ונותרנו 150 איש, כמות שלא יכלה לאייש את כל העמדות. חלק מהצוות הגיעו מבה"ד חיל הים שנסגר (כולל אני), רובם ללא ניסיון בהפעלת הנשק שעל האונייה. בסיום המלחמה, חשבנו שנחזור לנמל למנוחה. אז חשבנו. התחלנו בסיורים ימיים שחלקם הגיעו עד פורט סעיד.
הודעה מוקדמת – באחד הסיורים הודיע המפקד שקיים סיכוי סביר שניתקל בכלי שייט מצריים באיזור פורט סעיד-ככל הנראה סטילים מדגם אוסא. הוא אמר לי שנחתור למגע בטווח של 2000 יארד ושעלי להכין את האונייה לירי תאורה בטווחים אלה. לא היה שום תרגול לירי בטווחים קצרים אלה, שכן במשך השנים ביצענו ירי תאורה אך ורק בטווחים בין 8000 ל-14000 יארד. לאחר בדיקה מצאתי פיתרון לבעיה ותרגלנו את הירי באור יום (מבלי לירות) בדרך לסיור.
פגז תאורה תותח 4.5 אינץך'
כאשר הסיור החל היינו בעמדות קרב נ"מ, תותח 4.5 אינץ' מספר 2, תותח תאורה ראשי, תותח מספר 3 תאורה משני וכל תותחי הנ"מ מאוישים. צוות העלאת התחמושת אויש בפיקודו של קצין האפסנאות.
כאשר נתקלנו בכלי השיט, המפקד היה משוכנע שלפניו זוג סטילים. הוא דהר לעברם וסגר את הטווח במהירות. היה חושך מצרים. כאשר הגענו לטווח ה-2000 יארד נתתי פקודה להאיר את המטרה. תותח מס' 2 פתח בירי של קבוצת תאורה ולשמחתנו גילינו את המטרה במרכז קבוצת התאורה.
ניתנה פקודה: תותחים חופשיים. תותחי 40 מ"מ פתחו באש רצחנית לכיוון כלי השייט המצרי. הירי בתחילתו היה מאוד לא מדויק. תותח מס' 2 המשיך בירי תאורה וכלי השייט נראה בבירור. במשקפת היה ניתן לראות פגיעה בכלי השייט. ירי מתותח 2 נפסק ואז התאורה נפסקה.
מתותח 2 נשמעו צעקות: "פלייר, פלייר"! בדיווח שקיבלתי התברר שאין אפשרות לשחרר את שמורת מרעום הפגז, שנסגר ע"י חוט פלדה שלא ניתן לשחרר בידיים. נתתי פקודה לתותח 3 לעבור לירי תאורה אך הוא לא היה מסוגל לירות בכיוון החרטום. המפקד נתן פקודה להדליק את זרקור האונייה. הטווחים התקצרו ותותחי 40 המ"מ המשיכו בירי לעבר המטרה. מקלעי 05 ירו בכל שלבי המפגש ברגע שראו את המטרה.
הטווח היה ממש קצר לאחר זמן-מה שהטווחים נפתחו, בין 2000 ל-1000 ירד, חזרנו לירי תאורה. כאשר הטווח נסגר שוב, ירי התאורה הפך לבלתי יעיל, לכן נתתי פקודה לפתוח חלונות בתותחי 4.5 ולירות בכינון ישיר דרך המשקפות למטרה. התקרבנו במהירות אל הספינה, כאשר מפקד האונייה משוכנע לאורך כל הדרך שמדובר בסטיל.
הוא צעק:"אני הולך לנגח אותה!". אמרתי לסגן המפקד אורי פז שהיה לידי שלא יעז לעשות זאת, מכיוון שאם היא תתפוצץ מתחתינו גם אנחנו נתפוצץ. המפקד ויתר על הרעיון לאחר שהובהרה לו הסכנה שבדבר.
כשכלי השייט האויב חלף לימיננו ראיתי את פגיעות ישירות לתוך הספינה. פרט להגאי לא נראה אף אחד אחר על הסיפון. תותח 3 ירה בכינון ישיר פגז תאורה אל הספינה, מה שגרם לפיצוצה.
באמצע הקרב קיבלתי דיווח שמחסן התחמושת של 40 מ"מ ריק, ולא הבנתי איך הגענו למצב כזה. התברר שכל הסיפון היה זרוע בעשרות ארגזי תחמושת מלאים. בסוף הקרב נשלח מברק המדווח על הוצאות התחמושת אל המפקדה.
כשהגענו לאשדוד, קצין הנשק החילי התנפל עלי:"השתגעת?! הוצאת את כל הקצבת התחמושת השנתית של השייטת!". לאחר מכן התברר שהדיווח על עשרות פגזים הפך בטעות למאות פגזים.
סגל הקצינים של המשחתת אילת בתקופת מלחמת ששת הימים
מספר שבועות לאחר הקרב הגיע למשחתת המחליף שלי יעקב אלון שסיים קורס נשק באנגליה. הגיע זמני לרדת מהאונייה (למזלי הרב).
נפרדתי בפעם השנייה מאח"י אילת בשמחה ועם צביטה בלב. מיקי רענן
אברי שפלר קצין המכוון בקרב רומני
שמי אברי שפלר סרן מיל, סיימתי את קורס חובלים בינואר 1967 והוצבתי על אח"י יפו ק-42 ושירתתי במשך שנה וחצי כסגן קצין תותחנות, בסיור קרב רומני הוצבתי באח"י אילת ק-40 כקצין מכוון.
ב-6 ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. בעוד חברינו לנשק פורצים למרחבי סיני ומשחררים בגזרה המרכזית גם את הכותל המערבי לעיני אומה העוצרת נשימתה, ניהלנו אנו בחיל הים מלחמה סטטית ומייגעת בפטרולים וסיורים של אניות חיל הים , משחתות וטרפדות .
ניהלנו סיורים לאורך חופי סיני וסמוך לנמלי מצרים כדי לשמור על חופי הארץ ועל הנתיבים לכיוונה. הסיורים לאורך חופי סיני המשיכו בתום מלחמת ששת הימים כדי להבטיח ולשמור על חופי סיני הארוכים, הכוללים את אזור חוף רומני שבצפון סיני.
בעודנו חוזרים מסיור שגרתי עם אח"י יפו ק-42 לנמל חיפה ואני מתכונן לצאת לחופשה קצרה קיבלתי הודעה על הצבה לאח"י אילת ק-40 כדי למלא את תפקיד קצין המכוון. אח"י אילת עמדה לצאת לים ביחד עם שתי טרפדות למשימת סיור באזור צפון סיני חןף רומני.
היות והייתי כבר מיומן בתפקיד של קצין מכוון באח"י יפו השתלבתי מייד במערכת התותחנות של אח"י אילת שכן המשחתות יפו ואילת היו תאומות ודומות לחלוטין במערכות הנשק.
המשחתת אילת מצולמת מהמשחתת יפו
המכוון היה חדר בקרה קטן וצפוף הממוקם מעל ומאחורי גשר פיקוד האנייה , המכוון מאויש בחמישה מפעילים , את המכוון ניתן היה לסובב ולצודד סביב צירו כדי לעקוב אחר מטרות שסביב האנייה וכך לכוון את התותחים בשעת תקיפה. לפיכך כונה המכוון "העיניים של התותחים" . הייתי גאה מאוד בתפקידי והרגשתי ביטחון מלא ביכולתה הקרבית של המשחתת להתמודד מול ציי ערב הניצבים מולנו.
עם דמדומי שחר יצאנו אח"י אילת ק-40 ושתי טרפדות , ט-203 וט-204 לסיור שגרתי ימי באזור צפון סיני. היום עבר בשקט מופתי, שטפנו את עינינו נוכח המרחבים האדירים שזה עתה נפלו בידינו.
לפני חצות למשמע צפירות האזעקה לעמדות קרב, עליתי מיד לסיפון ונטלתי את מקומי במכוון בעמדת קרב. עד מהרה הבנתי שהעסק רציני ושמדובר בתקיפת אמת.
חדר הבקרה והמכ"מ זיהה לפנינו שתי מטרות נעות במהירות. דווח שאלה הן שתי ספינות קרב מצריות.
יצחק שושן, מפקד אח"י אילת , הורה להגביר מהירות עד לשלושים קשר (מהירות מירבית) , היישר לכיוון הספינות המצריות. המשחתת נטלה על עצמה לטפל באחת מהן, ואילו שתי הטרפדות טיפלו בשנייה.
ננעלנו על המטרה , צפיתי בה מהכוונת במשקפת ארוכת הטווח , היתה חשכה מוחלטת, עד שסגרנו טווח, בשלב זה ניתנה הוראת ירי למטח פגזי תאורה מתותח מספר 2 שממוקם בחרטום האונייה.
פגז התאורה חשף את הספינה המצרית אשר נעה לעברנו במהירות גבוהה (יחסית לתקופה) לאור פגזי התאורה זיהיתי בוודאות את המטרה במשקפת כספינת טורפדו מצרית .
בשלב זה ניתנה הוראת אש , התותחים ירו בעוצמתם המרבית האש נמשכה מספר דקות , המרחק בין המשחתת לבין הספינה המצרית הצטמצם בקצב מסחרר. כאשר המרחק הגיע לכדי כמה מאות מטרים נשמע פיצוץ גדול מאוד, וספינת האויב, התפוצצה לרסיסים בקרבת דופן ימין של המשחתת, הרסיסים עפו לעברנו וגרמו לפציעתם של מספר מאנשינו באורח קל.
עפתי מהכיסא של המכוון ונחתתי בחוזקה על ריצפת המכוון, אך מיד התאוששתי וחזרתי לעמדתי במכוון, וכבר לא ראיתי דבר. המטרה ירדה למצולות.
חזרנו לנמל אשדוד עד עלות שחר , וכמיטב המסורת תלינו מטאטא על התורן כאות ניצחון.
שפלר משמאל (עם אריה מרמרי מימין) למחרת הקרב בנמל אשדוד
פעולה זו נקראה "קרב רומני" . לאחר קרב רומני חזרתי לשרת ביחידתי הרגילה , אח"י יפו.
אברי שפלר
מצב התחלתי טרפדות במזרח אילת בצפון מצרים במערב.
הערה: בקשר לתיאור של קצין הגנ"ק "יצחק שושן…. תמרן את הכוח כך שיבצר משולש שבקודקוד הצפוני תהיה אח"י אילת, בקודקוד הדרומי הסט"רים שלנו ובקודקוד המזרחי ספינות האויב. זאת במטרה לחסום את דרך הנסיגה של ספינות האויב ובו זמנית למנוע אש על כוחותינו."
לשושן היה מידע שגוי על מיקום הטרפדות. לא היינו בדרום אלא רחוק במזרח. בצהרי אותו יום בעקבות כניסת צי רוסי לפורט סעיד קיבלנו הוראה ממפקדת חיל הים להמצא מזרחה מקו אורך 33E. וכך עשינו. נראה שאח"י אילת לא קיבלה או לא ביצעה הוראה כזאת ונמצאה יותר מערבה.
את פקודתו "כנס עכשיו" לא ביצעתי הודעתי "אני מחכה". שושן שואל "למה אתה מחכה?", תשובתי "שיבואו". אלי רהב
