31 יולי 2007
הנדון: גאוותנו על חיל הים
היוזמה למכתב באה לצורך תשובה לחברי בצוות אח"י קשת הראשונה, יחד נלחמנו במלחמת יום הכיפורים. והוא מכוון לקציני חיל הים בספינות הטילים, לכל מי שכמוני מרגיש "פעם חיל הים תמיד חיל הים" ובעיקר לבוגרי בית הספר לקציני ים.
בעבר העדפתי לשתוק, לקרוא ולהקשיב למה שאומרים אחרים וכך ללמוד ולהחכים. עכשיו בתפקידי במסגרת "בוגרי קציני ים" אסור לי לעבור לסדר היום כאילו הדברים אינם נוגעים לנו.
מדינת ישראל היא מדינתנו היחידה, אנחנו חיל הים הטוב ביותר שיש ואתם הקצינים הטובים ביותר שיש לנו לאייש ולהפעיל את ספינות הקרב של החייל.
בחודש הקודם התקיימו שתי אזכרות שהעלו בי מחדש את המחשבות והרגשות לגבי החייל.
אזכרה ראשונה הייתה במלאות 8 שנים למותו של אלוף יומי ברקאי ז"ל שהיה מש"ט הסטי"לים במלחמת יום הכיפורים. אך יום הזיכרון האמיתי ליומי, הוא בחודש אוקטובר, כאשר השייטת חוגגת את הניצחון.
האזכרה השנייה הייתה במלאת שנתיים ללכתו של אל"מ יעקב אפיק ז"ל קצין וג'נטלמן ששילב בין היותו מקצוען אמיתי ואיש משפחה. במהלך אזכרה זאת, בה נכחו אנשי צוות הקשת הראשונה, נוכחתי כמה עמוק השסע ומה מעט מבינים את פעילות חיל הים במלחמה האחרונה.
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אני לא מדבר אל התם שאינו יודע כלום וניזון מסיפורי הטלביזיה ושמועות האינטרנט. גם לא אל הרשע שלא רק שאינו מכיר את חיל הים, גם לא אכפת לו. הוא רק שש על ההזדמנות לדבר סרה בכל העולם ולהתחיל בנו.
אני פונה אליכם תחת הגדרת "החכם" תבינו ותעבירו ל"מי שאינו יודע לשאול".
לדעתי היסטוריון אובייקטיבי, המתמחה בלוחמה ימית, שיבדוק את חיל הים מלחמה האחרונה, יוכח כי החייל שלנו הצליח להשיג את מטרותיו במלחמה הזאת, לא פחות ואולי יותר מכל גוף אחר שהשתתף בה.
עוד נכונות לנו מלחמות. האויב לא נעלם, הוא יורה ולפעמים גם פוגע. למשפחות ארבעת הנופלים ששילמן מחיר דמים אין ניחומים. המחשבה כי היה ניתן להימנע מהפגיעה מצמררת ונחשוב עליה עוד הרבה.
הזדמן לי כראש מספן ים לנהל את חיל הים בלחימה ב"שלום הגליל" על כן ביכלתי להשוות בין אז והיום.
גם במלחמה ההיא השיג חיל הים את מטרותיו בצורה הטובה ביותר. השטנו כוחות שריון ורגלים לאיגוף אסטרטגי. הנחתנו אותם לחוף אויב במקום ובזמן המדויק. בהמשך כשנדרשנו, מעולם לא חיכה הטנק לנט"ק, ההיפך, הנחתות היו תמיד מוכנות קודם לכן והיחידה זכתה בצדק בצל"ש רמטכ"ל.
ספינות הטילים הפגיזו מטרות בחוף, בתותחים ובטילים. התגובה לבקשות סיוע באש ללוחמים בחוף הייתה מהירה ומדויקת. לא ידוע בכמה "רעים" פגענו אך לא פגענו באנשינו. דבר שקרה בגזרות אחרות יותר מפעם אחת.
במלחמה האחרונה חיל הים העלה ביזמתו את נושא המצור הימי. קיום המצור בצורה יעילה הכריח את לבנון לקבל את התנאים שישראל רצתה לגבי כוח הפרדה בינלאומי בדרום לבנון.
החייל קיבל עליו את המשימה וביצע אותה בצורה טובה ומקצועית. כאשר הוא מפעיל לצורך הביצוע כמחצית כלי השייט שהופעלו במלחמה הראשונה.
כלי השייט עסקו במשימה העיקרית ולא הופעלו במשימות "שהיה רצופה" מיותרות.
הירי על המטרות בחוף בוצע בשליש מספר התותחים שהיו לנו במלחמה הראשונה. נורו כשליש כמות הפגזים. התותחים הופעלו בצורה יותר מדוייקת ונרשמו פגיעות טובות. חוסלו מספר רשעים ויש ידיעות ברורות על סיכול ירי רקטות על ישראל בגזרה המופגזת. ניתן רק לשער כמה פגיעות מנענו בירי זה.
את כל הפעילות במלחמת לבנון השניה ביצע חיל הים כאשר ידו האחת קשורה. הבסיס העיקרי שלנו, בנמל חיפה, היה למעשה מושבת וכל ההכנות נעשו מבסיסים מאולתרים.
לא נתעלם מפגיעת טיל באח"י חנית, בו נהרגו 4 מאנשינו. היו כאן טעויות ושגיאות. יש לי הערכה משלי איך ולמה החלה השאננות הזאת. יש לציין את עבודת הצות בבקרת הנזקים בלב ים והארוע עד שהספינה נעה בכוחות עצמה.
מערכת בלחימה לא נבדקת רק בהיבט של "אפס תקלות". המערכת נבדקת גם כאשר קורה מקרה קשה ויש תקלות איך מתחקרים ומטפלים בהם. הבנתי כי הוחל מייד בתהליך ועדת חקירה והתחקיר השייטתי נעשה באיחור. אישית אני מאמין בתחקיר השייטתי\חילי שבו הדברים יוצאים לאור בצורה הנכונה והלקחים מיושמים בפועל הכי מהר.
איכות התחקיר היא איכות הפיקוד. כאשר המציגים יודעים שהמפקד הוא מקצוען וימצא את כל שגיאותיהם ימהרו ויציגו אותם בעצמם. כאשר הקצין צעיר מגלה את מעשיו ואת טעויותיו ומפקדו הישיר מנתח את שגיאותיו המתחקר מסיק שהמערכת עובדת. נוצר בטחון במערכת אמינה ומקצועית ולא נותר אלא לאזן ולשבח. לעומת זאת בתרחיש מגלים טפח ומכסים טפחיים והמפקדים בשרשרת הפיקוד לא עולים על זה . המפקד המתחקר מרגיש כאילו כל המערכת דפוקה והוא אישית חייב לכסח את כולם.
לפעילות חיל הים במלחמת לבנון הראשונה לא בוצע תחקיר חילי בכלל. משיקולים פוליטיים העדיף אז מח"י להשאיר עמימות להינות מזרי הדפנה. אשליה נעימה והפסד מקצועי ומבצעי.
כאשר לא מבצעים תחקיר לפעילות מבצעית כפי שנעשה במלחמת של"ג אזי נשארים כיסי אי הבנה ואי הסכמה. ולקחים שהיו אולי עולים ומונעים התרחשויות דומות בעתיד.
לגבי המסקנות כנגד האחראים – כל מי שהרגיש כמוני את החרב המתהפכת בבטן כאשר קרה המקרה ודאי היה מעדיף לשלוח את כל שרשרת הפיקוד הביתה. אבל מח"י שלפניו הייתה מלחמה לבצע. החליט להמשיך באותו הרכב ולא לעשות מהפכות באמצע הקרבות. והתוצאות של המשך המלחמה הצדיקו את החלטתו.
מפקד חיל הים, אלוף דודו בן בעשט, ודאי נפגע מאוד, כאשר שמע באמצעות התקשורת ממפקד נערץ לשעבר שהוא מתבייש בחיל הים ושעליו להתפטר.
איני יודע איזה עובדות היו למי שדרש את ההתפטרות, הבעתי אז את דעתי בכתב שעליו להתפטר רק אם לדעתו איננו יכול להפיק את הלקחים ולשפר את המצב. ומאז הלקחים הופקו והמצב שופר.
אני תומך במפקד חיל הים ובכם פיקודיו! לדעתי הסגנון השכלתני, הסבלנות והיכולת לשמוע, הם הסגנון הנכון לפיקוד חיל הים בתקופתנו.
לקיחת אחריות – אלוף בן בעשט לקח על עצמו את האחריות למקרה. הוא הלך למשפחות הנופלים לספר להם. הוא לא שלח אף אחד אחר אלא הלך בעצמו. עברתי חויה כזאת עוד כמפקד סטי"ל והיא מהחויות הקשות ביותר שיש למפקד קרבי. מה זה אם לא לקחת אחריות?
עד היום, יש ההולכים למשפחות הנופלים השקועות ביגונם, לשסות אותם בחיל הים ומפקדו. מוטב שיתביישו בכך!
מח"י בחר והציב את המפקדים במקומות השונים לפי צרכי החייל. קבע לפי קריטריונים שלו ובעיקר ולפי על מי הוא יכול לסמוך. תפקיד בכיר איננו צ'ופר שנותנים או לוקחים אלא קודם כל אחריות. גם קצין שעשה שגיאה יכול לתרום רבות לחייל. בעיקר כאשר הוא מבין אותה מבין את חלקו ולא זורק את האשמה על אחרים. אין כל טענה על שיקולים זרים במינויים שנעשו ונאחל להם כולנו הצלחה.
הלקחים שמח"י הפיק מארועי המלחמה הם לאו דוקא הלקחים שלי. אבל זכותו לקבל את הלקחים שלו וחובתו ליישם אותם.
חשבתי שהיה זה מוקדם לנטוש את תפישת ספינות הסער, ועדיין אני משוכנע שבנין הכוח צריך להסתמך על הרבה ספינות כדי לאפשר לעדיפות אופרטיבית במקום ובזמן הנדרש. ומכאן שבמבנה הכוח אין מקום לאניות או כל דבר שגדול מסער 4.
כבר הבעתי את דעתי על הצורך ביותר תותחי 76 מ"מ גם בעתיד, לא רק לפי ביצועיו המצוינים במלחמה הזאת . בכל עימות בעל עצימות נמוכה טוב שיש כלי כזה לתת סטירת לחי למתחצפים. למען גילוי נאות אינני אובייקטיבי, כמפקד באחי חנית הראשונה הפעלתי את התותח הזה על אמת. השמדנו סירת מחבלים מקילומטר בלילה. ומאז יש לי יחס כבוד והערכה לתותח הזה.
מח"י יודע שחיל הים שלו איננו רק שלו. כשיגמור את הקדנציה שלו, בחודש הבא, כפי שהודיע על כך לא מכבר. ידע שהוא בנה מדרגה בטוחה ורחבה. מח"י הבא אחריו שיבחר מתוך הקצינים הבכירים המוכשרים שלנו. יתחיל מעל המדרגה וימשוך יותר גבוה ויבנה את המדרגה שלו.
בימים אלה נודע כי ממשלת ארה"ב העניקה למח"י, אות הצטיינות גבוה, כהערכה על פועלו המקצועי של חיל הים ושיתוף הפעולה האיזורי שקידם. האמריקאים ערים לויכוח שעוררו אמצעי התקשורת נגד חיל הים והביעו בצורה ברורה את דעתם על כך
לכל אחד מהקצינים– היה בקיא בחומר תהיה בן אדם ושמור על הצוות.
ספינות בט"ש במסדר
למפקדי כלי השייט – כדברי יומי ברקאי מפקד הסטי"לים ביום הכיפורים- "ענה בקשר, היה במקום ופגע באויב" וזכור יש לך ספינה אחת, שמור עליה.
למפקדים ברמות הגבוהות – בצע תחקיר איכותי, היה שקול ומאזן.
ולכולנו – נזכור בגאוה את היותנו החיל הלבן עם הג'ובים השחורים.
אלי רהב תא"ל מיל
