מאת דני נחושתן
25 יולי 2015
קרב הדה-קסטרו 13 באוגוסט 1973
רקע:
גדלתי בטבריה ואני בוגר בי"ס קציני ים מחזור ט"ו. שירתתי בפלגת הדבורים בשארם ונשלחתי לקורס החובלים. לאחר שהות של כשלושה או ארבעה חודשים במסגרת קורס החובלים (כ"ג) אליו הצטרפתי לאחר כשנתיים בצבא, פרשתי וחזרתי לפלגת הדבורים בשארם. המפל"ג דאז היה עמי איילון. מייד כשחזרתי לשארם ניגשתי למשרדו של עמי. עמי קבל אותי בלבביות ובו במקום שאל אותי אם אני מוכן לצאת ל"מונטנה" של כ-10 ימים. הסיור דנן נמשך כמקובל 5 ימים בלבד.
עמי הוסיף רק שיתכן ותהיה פעילות מיוחדת ולכן מדובר על כ-10 ימים. (כמובן ששאלתו של עמי בעבורי הייתה ממין ה"הצעה שלא ניתן לסרב לה…). שמחתי מאד גם רווח שניתנה לי ההזדמנות לחזור מיידית לפעילות בים לאחר תקופה של היעדרות ועל כך שעמי סיפח אותי מיד.
כיוון שהוחלפתי במהלך התקופה כבוס'ן ע"י גרגלי שהיה סגני עד שעזבתי לחובלים – היה צורך למצוא לי ספינה אחרת ותפקיד. סופו של דבר מצאתי לי מקום בדבור של אלי גבריאלי כתותחן ירכתיים. מספר שניים שלי היה ע. ג..
למחרת בבקר יצאנו שני דבורים בפיקוד מוביל הזוג צבי שחק. לראס סודר כאשר תודרכנו כי הכוונה היא להכות בספינת המשמר המצרית, הדה-קסטרו, שהטרידה והבריחה מספר פעמים את הברטראמים בראס סודר שלא יכלו לה מסיבות ברורות.
כך נגרם שקו הגבול (שהוא קו אמצע המפרץ) היה נתון לחסדיהם של המצרים וללא שליטה שלנו במרחב דנן.
זוג דבורים באימון במפרץ
הקרב:
איני זוכר כיום כמה זמן שהינו בראס סודר עד הקרב. זכורני רק שהיינו דרוכים ועקבנו יחד עם מכ"ם החוף אחרי כניסות ויציאות לנמל עדביה בציפיה לדה-קסטרו, כך עד ה-13.8.73 שאז התברר לנו שהדה-קסטרו בדרכו היישר אל קו אמצע המפרץ, הגבול.
הוזנקנו לעברו ע"י מפקדת זי"ס, ובעוד אנחנו בקורס לכיוונו פתח הדה-קסטרו באש לכיווננו.
כיוון שאיני נוטה להסתמך לא על הכתוב ולא על שנאמר ע"י אחרים, אני מסתמך על זכרוני שהוכיח את עצמו עד כה: הדה-קסטרו פתח לעברנו באש מכל הכלים מטווח שעל פי הערכתי היה כ-2000 יארד.
צביקה שחק שהיה מוביל הזוג פקד על הספינות להפליג במסדר מול האש ולא לפתוח באש עד הינתן הפקודה. נראה שלמד לקח מהיתקלות קודמת בה פקד על הצרעות שתחת פיקודו לפתוח באש בטווח עצום וכילה את התחמושת לפני שהגיע לקירבת הדה-קסטרו….
מצאתי את עצמי רכוס אל תותח הירכתיים, יד על ידית הירי וסביבי – מעלי ומצדדי ומאחורי – מתפוצצים פגזי גוריאנוב 0.7 – על הדה-קסטרו היו שתי חצובות של 4 קני 0.7 אינץ' עם כדורים נפיצים.
מודה ולא אבוש – פחד מוות. פשוטו כמשמעו. זוכר את עצמי כביכול מתכווץ בכדי שחצובת התותח תגן לי לפחות על הביצים.
הזמן בו אתה ניצב כ-sitting duck, יורים עליך אש רצינית למדי ואתה לא יכול לעשות מאומה, תמיד יראה כנצח, אם גם חלפו רק מספר דקות עד לפתיחה שלנו באש.
הבטתי סביבי בכדי לוודא שמספר שניים שלי מוכן לטעינת והחלפת מחסניות ולא מצאתי אותו…
קראתי לו (ע. ג.) ולפתע נפתח לוקר המחסניות וראשו של זה הגיח משם. צעקתי עליו שיצא משם. ע. יצא ממחבואו ממש כשפתחתי באש ומאותו רגע תפקד כראוי.
פתיחה באש
ספינת משמר דה קסטרו מצרית
משהגענו לטווח 600 יארד – טווח יעיל של האורליקונים – קבלנו פקודת אש מצביקה. חייב לציין: צביקה פעל על פי תורת הקרב כפי שהייתה קיימת אז. הגענו אל הדה-קסטרו במסדר כך ששני הדבורים יכולים היו לפתוח באש עם שני התותחים ואחד המקלעים.
ברגע שפתחנו באש נורו רק עוד מספר פגזים מספינת הדה-קסטרו עד שחדלה ולפתע החלה להפליג בזיג זג ואחר כך בסיבובים במקום.
על פי עדויות של אנשי הצוות והמפקד הפלאתי לצלוף באנשי האוייב על הסיפון, הנסתי את הצוות בירי מהסיפון לתוך הגשר ואחר כך יריתי אל תוכו.
הדה קסטרו פנה לכיוון החוף המצרי כשאנחנו אחריו עד שקבלנו הוראה לחזור. נראה שהתקרבנו מדי לחוף המצרי ותותחי החוף החלו להפגיז אותנו. זוכר שריקות פגזים מעלינו.
סיום
ספינת הדבור
תוך כדי החזרה, הגיח לפתע ברטראם מצרי מתוך נמל עדבייה כשהוא יורה לכיווננו במקלע קל, אני מניח שגוריאנוב 0.3 בו היו מצויידים הברטראמים של המצרים. הברטראם הלך וסגר טווח תוך כדי ירי, כאשר באותו זמן נתקע לי ה-20 מ"מ. ככל הנראה מחמת התחממות הקנה מן הירי האינטנסיבי. עמוס ואני עמלנו בלחץ אדיר להחליף קנה – אבל העלינו תוהו. אין לי מושג מה עשו ה-0.5 באותו זמן כשיכלו לירות לכיוונו מחמת המאבק עם האורליקון. היו כמה שריקות של מקלעי הברטרם המצרי סביבנו ודומני שאי אלו פגיעות קלות בגוף הספינה.
סופו של דבר הסתובב הברטראם וחזר לעדבייה.
התוצאות כפי שזכורות לי: מספר הרוגים ופצועים אצל המצרים ואין נפגעים לכוחותינו. והעיקר הוא שאותו דה-קסטרו נפגע כל כך קשה והושבת. בזמן המלחמה היה על המבדוק באדביה והשריון שנכנס לשם השמיד אותו כליל בחוף.
את בן הזוג של אותו דה-קסטרו הטביע הכוח בפיקודו של עמי אילון במלחמה עצמה.
ואת הברטראם החצוף או אחיו התאום הבערתי פחות מחודשיים אחר כך בקרב מרסה תלמאת.
רב סמל מיל דני נחושתן
