פגיעת אח"י חיפה בסלע – אהוד סביון והשלמה של מוטי קלמר

0

אל"מ מיל אהוד סביון                                                    15 במרץ 2021

עליית אח"י חיפה על אי יונים ליד רודוס

מלחמת יום כיפור הסתיימה עם חתימה על שביתת נשק עם מצרים ב-24 באוקטובר 1973. חיל הים קיבל משימה ללוות אוניות סוחר שהגיעו מארצות הברית עם הספקה של חומרי גלם, כלי נשק, מטוסים, טנקים, על מנת למלא את המלאים של צבא ההגנה לישראל שהתרוקנו במהלך המלחמה. חיל הים שלח שלושה זוגות של ספינות טילים ללוות את אוניות הסוחר ותנועתם בים התיכון לקראת ההגעה לנמל חיפה. האיום שהיה קיים על אוניות הסוחר הוא תקיפת צוללות מיצריות שבמהלך המלחמה לא הצליחו לממש את יכולתן וההערכה הייתה שהן ינסו לתקוף תקיפות טורפדו את ההספקה החיונית כל כך למדינה. משימת ספינות הטילים אח"י חיפה ואח"י סופה הייתה לשהות באיזור מיצרי רודוס ולקבל את אוניות הסוחר וללוותן מרחק קצר עד קבלת זוג הספינות הבא.

אח"י חיפה  סער 2

אח"י חיפה סער 2

ב-24 באוקטובר 1973 יצאה אח"י חיפה בפיקוד רב סרן שמואל שריג, לליווי אוניות הסוחר יחד עם אח"י סופה. מפקד הכוח  היה סא"ל גדעון רז באח"י סופה. תפקידי היה סגן מפקד אח"י חיפה. על הספינה היו כ-70 אנשי צוות. בינהם היה גם  סרן דודו בן בעש"ט כמתמחה לקצין גנ"ק.

במהלך הימים הראשונים בהפלגה הים היה סוער עד 5 מטר גלים. לאחר תנועה איטית הגענו למסתור  במפרץ בקפריסין ליד העיר פאפוס קרוב מאוד לחוף. לאחר כ-12 שעות יצאנו לכיוון צפון מערב להגעה לאזור רודוס.

בשלב זה הים נרגע וארגנתי את הספינה לשגרת סיור. זכור לי בדמדומי בוקר שהתעוררתי בחדר המפקד למכה חזקה בחרטום הספינה. דודו בן בעש"ט שישן מעליי בחדר המפקד קפץ מלמעלה והשכיב אותי על הרצפה. חששתי שצוללת מיצרית תקפה אותנו ונפגענו מטורפדו.

עליתי לגשר וראיתי מולי אי ציפורים קטן. פגשתי שם את קצין המשמרת סג"מ בר ליאה ואת נגד הגשר מילר. מילר דיווח לי שלפתע בדמדומים הבחין מולו באי קטן ומיד ללא פקודה מקצין המשמרת הפעיל את שני המנועים שהיו בקדימה למלא אחורה. הספינה פגעה באי אבל עצם הפקודה אחורה הורידה את חרטום הספינה מהאי והספינה התרחקה כמה מטרים מהאי. בדיעבד פעולתו של מילר הצילה את הספינה מפגיעה חמורה ואפשרות של אובדן של חיילים ששהו בחרטום הספינה.

ירדתי מיד לחדר חרטום לראות אם יש נפגעים. פתחתי את הדלת בין חדר הנצ"ל לבין חרטום הספינה. להפתעתי רצפת החרטום לא הייתה קיימת, מי הים היו בגובה הריצפה וכל אנשי הצוות ישבו על המיטות אחד מעל השנייה ולא יכלו לרדת למטה כי אחרת היו נכנסים למים.

נתתי פקודה לספור את אנשי הצוות, התברר שכולם ישנם ואין נפגעים או נעדרים. ארגנתי בצוע בקרת נזקים ולשאוב את המים ממדור החרטום. מהר מאוד התברר שאנחנו שואבים את הים ואין לכך סוף. דיווחתי על האירוע למפקדת חיל הים.

אח"י רשף ואח"י קשת בפיקודו של סא"ל אלי רהב שנמצאו מדרום לנו  קיבלו הוראה להפליג לכיווננו כדי לסייע. מפקד הספינה שריג החליט להתחיל להפליג לאט לכיוון רודוס כדי לראות את הנזקים ולהציל את הספינה. פקד על תחילת תנועה איטית קדימה. באותו רגע חדר החרטום התמלא מי ים עד גובה התקרה. הספינה החלה לשקוע עם כיוון התנועה לתוך המים. זכור לי שצעקתי לנוע אחורה בכל כוח המנועים.

הנזק בתוך מדור החרטום הייתה גדול כאשר כל המיטות וכל פח הנוי נעלמו בחור למטה. מאותו רגע היה ברור לי שיש להקל על המשקל באזור החרטום. נתתי הוראה להקים מחיצת K בין חדר הנצ"ל לחרטום כדי לחזק את הקיר וליצור הפרדה בין מדורים. מפקד חיל הים האלוף ביני תלם הודיע לנו שאונית ההספקה חנה נמצאת בדרכה אלינו לעזור לנו.

היה ברור לי שאח"י חיפה לא יכולה בכלל לנוע קדימה אלא רק בתנועה אחורה. כאשר הגיעה א/מ חנה ביצעתי תמרון עם תנועה לאחור ונצמדתי לאונייה. העליתי לחנה את תותח ה-40 מ"מ שהיה בחרטום הספינה ואת שני טילי גבריאל.

לפני העברת הטילים קיבלתי הנחיות ממפקדת חיל הים איך לשחרר את החימוש של מרעום הטילים. לאחר שהסתיימו ההכנות להורדת המשקל מחרטום הספינה העברתי אל החנה את מרבית אנשי הצוות כאשר בן בעש"ט פיקד עליהם. התקשרנו ירכתיים לירכתיים לחנה

אחר שהעלנו לחנה את תותח ה-40 מ"מ ואת שני טילי גבריאל בחרטום הכנתי את הספינה לגרירת ירכתיים לירכתיים עם אוניית הליווי חנה.

על החנה שהו מרבית הצוות בפיקודו של סרן בן בעש"ט דוד לימים מפקד חיל הים יחד עם רב החובל שלה גדעון חלמיש.

החנה העבירה חבל גרירה בקוטר 8 אינץ אותו חיברתי עם כבל לכבל הגרירה בירכתי הספינה. החנה התחילה לנוע תוך כדי פרישת חבל הגרירה. להפתעתי החנה לא קשרה את חבל הגרירה לירכתיים שלה וכתוצאה מכך כל החבל מהצד שלה נפל למים.עקב משקלו הכבד של החבל והכבל המחובר אליו הוא מיד שקע למים ובאופן כזה שמיד הסתבך במדחפי הספינה.

בספינה היה מילואימניק בשם זהבי. ימאי מנוסה עם ניסיון רב בצלילה שהחל לצלול בשלב ראשון עם ציוד צלילה ובשלב שני רק עם שנורקל וסכין כדי לשחרר את הכבל.

הורדנו גם סירת גומי כדי שתוכל לעזור לו בשחרור חבל הגרירה הכבד.לאחר כשעה עבודה החבל שוחרר והתחברנו מחדש לחנה.

מאותו רגע נגררנו במשך 5 ימים בגרירת ירכתיים לירכתיים לחנה עד הגעה לנמל חיפה. עם ההגעה לנמל נפגשנו עם הגוררת של חיל הים של פרנקו. השתחררנו מהחנה ונגררנו ישירות להספנת חירום.

הנזק בחרטום אח"י חיפה מהפגיעה בסלע.

הנזק בחרטום אח"י חיפה מהפגיעה בסלע.

כאשר הספינה עלתה התברר שנפתח פתח בתחתית החרטום ברוחב של 2 מטר ובאורך של 6 מטר.

בתחקיר היה ברור שהיו כשלים בהתנהגות פיקוד וצוות הספינה הן במרכז ידיעות הקרב והן בערנות האנשים בגשר שהביאו לפגיעה.

אהוד סביון

 

 

השלמה מאת סא"ל דימ' מוטי קלמר , 9 ביוני 2021

תרומת המערך הטכנו-לוגיסטי וצוות בקרת הנזקים של אונית הלווי חנה באירוע אח"י חיפה

התייחסות למאמר שפורסם במורשת ימית בנושא אח"י חיפה ועלייתה על סלע ליד רודוס ב – 1973. במאמר שפורסם על ידי אהוד סביון, חסרים פרטים שדורשים הוספה תיקון והבהרה: תפקיד המערך הטכנו-לוגיסטי של חיל הים באירוע ככלל, ותפקוד צוות התדלוק/בקרת נזקים של חיל הים באוניה חנה. מערך זה שלמעשה התכונן לכך מראש, וגם ביצע את העבודה בפועל לא מוזכר כלל במאמר.

רקע – עם גיוס האניה חנה של חברת צים  – האוניה לא נשאה דגל חיל הים, על מנת לשמש כאונית תדלוק לסטי"לים, הותקנו בה 2 מכליי סולר של  – אחד בכל מחסן  – והותקן בה מערך תדלוק נייד. לצורך ביצוע התדלוקים, גויס צוות מילואים המורכב ממספר בעלי מקצוע – נגר, רתך, ימאי, חשמלאי, ומספר מכונאים. הצוות כלל כ-10 איש. היה לי הכבוד להתמנות כמפקדם – כקצין מכונה של אח"י מזנק לשעבר וכמתמחה להנדסה בציוד 4 בזמן הלימודים בטכניון, היה לי ניסיון בשני התחומים. הצוות לא לבש מדים. לבשנו סרבלי עבודה כחולים. ייתכן וזו הסיבה שצוות החיפה לא זיהה אותנו כאנשי חיל הים.

את התיכון ביצע ענף ציוד 4 (דאז) בראשות רס"ן (דאז) איציק שחם. תוך כדי בניית הצוות הוחלט במצ"ד שהוא ישמש גם כצוות בקרת נזקים שיבוא לסייע לצוותי הסטי"לים למקרי של היפגעות. צוידנו בכל הציוד הסטנדרטי של בקרת הנזקים, קורות חדשות, מסורים חשמליים, משאבות טבילה, ציוד לכבוי אש, חליפות מגן,, מכשירי נשימה ואבקות כבוי אש למיניהם. למען האמת חששנו יותר משריפה שעלולה לפרוץ כתוצא מהיפגעות מאקט מלחמתי ופחות מהיפגעות של עליה על שרטון או סלע. על ההכנות, ולאחר מכן על הפעילות פיקח אישית הרמצ"ד דאז עקיבא פגי.

חנה בשגרת הפלגה – החנה תודלקה בנמל הקישון  הן לצריכה עצמית והן למילוי המכלים שהכילו את הסולר למנועי הסטי"לים. כתוצאה מלקחים שהופקו ממבצעי תדלוק קודמים, מערכת התדלוק כללה אביזרים למניעת כניסת מים למכלים ובעיקר לתוך צנרת העברת הדלק לסטי"לים. תוך כדי השהות בים – בין 2 שבועות ל2 שבועות כל סבב– הפעלת מערכת התדלוק תורגלה 2 פעמים בשבוע על ידי הצוות. במקביל תרגלנו הפעלת הציוד לכבוי אש וגם בניית תמיכות מקורות העץ שהיו ברשותנו. לקראת השבוע השני, הצוות היה מאומן.

נקראים לעזור לסטי"ל שהיה במצוקה – במקביל  להנחיות שקיבל קברניט האוניה לגבי מיקום האירוע, קבלנו דרך מברק תיאור ראשוני על הנזק בחיפה. והוראה אישית מרמצ"ד לדווח לו ישירות על כל התפתחות. החנה הגיעה לאח"י חיפה. בעזרת  סירת גומי עליתי עם חלק מהצוות עליה.

מצב החיפה – בחרטום נפער חור באורך של מעל ל- 2 מטר והרוחב שבמקומות מסוימים היה כמעט מטר אחד. לא הייתה שום פגיעה נוספת בספינה. כל מערכותיה, מערכת ההנעה והכוח, הגילוי, הקשר ומערכת הנשק היו תקינות.

בחדר הסונר מצאנו את קצין המכונה של החיפה – סגן (אז) בודנהיימר בונה תמיכה מסוג K עם אנשי ציוותו לצורך חיזוק המחיצה האטומה. מחשבה ופתרון נכונים. הוא וגם הצוות היו מותשים מהשעות הרבות שהיו ערים תוך מאמץ פיזי ממושך. מאחר שהעצים לקורות היו ישנים וסדוקים וגם מסורי היד  קהו משימוש, העבודה הייתה סיזיפית. שלחתי אותם לישון.

הבהרה – סטילי סער 1,2,3 תוכננו נבנו על פי תקן גרמני שחייב יכולת ציפה גם אם 3 מדורים בספינה מוצפים. לכן מלכתחילה היה לנו ברור שאין נשקפת סכנת טביעה מיידית לסטי"ל. עם זאת המחיצות האטומות נבנו מאלומיניום וחוברו לצילוע הפלדה של הספינה עם מסמרות. מפקד הספינה ניסה לנסוע קדימה, אבל המים שנכנסו בחרטום דרך החור, לחצו על המחיצה האטומה והיא "נשמה". הייתה סכנה שהמסמרות יגזרו והמחיצה תקרוס.

פעולות שנקטנו – התמיכה שצוות האוניה בנה קרסה עם המגע ראשון שלנו. בנינו תמיכת K חדשה והוספנו עוד תמיכה מסוג J אחת ושתי תמיכות H. הבטחנו שהמחיצה לא תקרוס. למרות שהיה ברור לנו שהמחיצה המחוזקת תחזיק מעמד, לא רצינו לקחת סיכון והיצענו לרמצ"ד – שהיה בקשר ישיר איתי, גרירת ירכתיים. וכך גם הוחלט. אני מניח שהחלטה זו יש "הרבה אבות", וייתכן והיא התקבלה במטה חיל הים על סמך כמה המלצות. אני מביא כאן את המלצת מצ"ד. עתה הדילמה הייתה כיצד להגיע לנמל הבית מבלי לגרום נזקים נוספים, בעיקר כאלה שעלולים להאריך את זמן השהות של הסטי"ל בתיקונים במספנות חיל הים.

הבהרה – בגרירת ירכתיים המדחפים מסתובבים הפוך. אלא שמערכת השימון בתמסורות לא בנויה לכך אלא אם המנוע הראשי עובד. אלתרתי – בעזרת המכונאים בצוות שלי – מכשיר שקיבע את הצירים על ידי קשירת כל שני צירים שמסתובבים הפוך, אחד לשני. כלקח מהמקרה הזה, המכשיר המאולתר הזה שימש כבסיס למכשיר תיקני שהוכנס לאחר מכן לכל הסטיל"ים בחיל.

אח"י חיפה מועלית לממשה לתיקון הנזק

אח"י חיפה מועלית לממשה לתיקון הנזק

סיכום – החיפה הגיעה בגרירה לחיפה. במפרץ חיפה היא התנתקה מה"חנה" הגוררת, ונכנסה בכוחות עצמה לנמל, ישירות לממשה. מאחר ולא ניזוקה מעבר לפגיעת הגוף בחדר מגורים חרטום, התיקון ערך זמן קצר יחסית והיא חזרה לשירות מבצעי.

אחרית דבר – שנים מאוחר יותר הוזמנתי לערב קצין בכיר שעורכים חובלי מגמת מכונה בקורס חובלים. בערב כזה מנתחים אירועי עבר בחיל הים וקצין הבכיר אמור להתייחס לניתוח שהחובלים עורכים. לא ידעתי מה נושא האירוע שהחובלים אמורים לנתח וגם החובלים לא הכירו אותי. להפתעתי הנושא היה עבודת בקרת הנזקים על הסטי"ל אח"י חיפה. לאחר ניתוח האירוע החובל שהציג את הנושא סיים את המצגת במשפט: "ואז ירד מה”חנה” נגר מומחה וסיים את בניית התמיכות". התגובה שלי הייתה: "הנה הנגר לפניכם…"

את כל זאת הרמצ"ד עקיבא פגי ז"ל לא שכח, וזכיתי להישלח ללימודי ארכיטקטורה ימית בארה"ב. אני מניח שלא במעט בגלל אירוע ה"חנה".  קיבלתי את תמונת הספינה בממשה ובכתב ידו "לסרן קלמר הודות לך הצלחנו להציל אניה זו. כל הכבוד" תא"ל עקיבא פגי רמצ"ד אוקטובר 1973

סא"ל דימ' מוטי קלמר

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות