מאת "בוטרוס" ברוך תירוש 2016
ספינת המעפילים האחרונה אורכידיאה-נרקיס, 1948.
כאותו שודד החוזר למקום הפשע, יצאתי עם בני משפחתי לנופש בפפוס שבקפריסין, על מנת להגיע בשייט לאי 'קרפטוס' מצפון מזרח לאי כרתים, שם פעלתי בשנת 1948 , לא הצלחתי להסדיר שייט לקרפטוס, ונשארנו לנפוש בפפוס,
אבל אחזור לשנת 1948, כאשר בגיל 19, לוויתי ארצה את ספינת המעפילים האחרונה 'נרקיס- אורכידיאה'. ספינת 100 טון מעץ "מרכב" עם מנוע 'אנסאלדו' קטן ושני תרנים, שהוכנה ע"י אנשינו בנמל נאפולי, אך לא הניחו לי לבדוק את הספינה לפני היציאה, כפי שלמדו אותנו בקורס החובלים של הפלי"ם.
יצאנו, ואיתי האלחוטאי-גדעוני חיים גירון, לימים עורך דין במשרד החוץ, דרך מיצרי בוניפצ'יו בין קורסיקה לסרדניה הסוערים, לעבר סלעי חוף 'לה סיוטה', מזרחית למרסיי, שם ציפו לנו בחורשה, 275 מעפילים.
במיצרים נתקלנו בסערה קשה שטלטלה את הספינה כקליפת אגוז, ואז הבחנו בהעדר GOVERNOR המפחית את סיבובי המנוע כאשר המדחף עולה מעל פני המים, ונאלצנו לעמוד ליד ההגה ולהפחית ידנית את סיבובי המנוע מדי טלטול. הבחנו גם שבספינה היה רק תא בית שימוש קטן, ולמזלנו המכונאי האיטלקי היה גם נגר מיומן, ותוך שעות הוא בנה מעל הדופן, בית שימוש משוכלל, לארבעה גברים וארבע נשים, וחיבר את צינור מי קירור המנוע לשטיפה תדירה של הקרקעית. התברר גם שלא היו לנו עצים להסקת מתקן הבישול, ומיקו בכור, האלחוטאי במרסיי נדהם כאשר דרשתי להכין עבורנו כמות של עצים להסקה.
הגענו בחושך לחוף 'לה סיוטה', וגילינו את החורשה, כיום מוקפת בוילות מהודרות, ובזריזות העלנו בשתי סירות גומי את המעפילים, רובם ממזרח אירופה, וגם כמה עשרות מצפון אפריקה ו- 30 בית"רים גאים מבולגריה. המעפילים הצטופפו באורח מסודר ובאווירה טובה, על 8 קומות של דרגשי עץ ללא מזרונים ושמיכות, וביניהם הרופא, בודאי מוכר לאנשי אל על רבים כפרופ' יז'י לבנטון מתל השומר.
ידענו מראש שבגדי המעפילים נקרעו או אבדו בעת מסע רגלי בחורשות הסבוכות של דרום צרפת, והבאנו איתנו מאיטליה כמות גדולה של בגדים, שחולקה לנזקקים בתחילת מהלך השייט. למחרת נמסר לי שהבית"רים ממורמרים על שלא קיבלו דבר, אולי עקב השתייכותם המפלגתית.
קראתי לאחראי והזכרתי לו שגם הוא כאשר נשאל, ענה על כל הצעת בגד בנענוע הראש מימין לשמאל וחזרה, באורח המסמל שלילה. לא ! הוא זעק, הנענוע האופקי מסמל 'חיובי' בבולגריה. כמובן שהענקנו בגדים לכל החבורה, והם הפעילו את הניקיון, הבישול והסדר על הספינה, במהלך 12 ימי השייט.
במזל טוב גם נולדו שני ילדים בריאים, והתקרבנו לארץ ללא בעיות מאחר והבריטים כבר התמתנו במאבק נגד ההעפלה, אבל כפי שלמדתי בקורס חובלים של הפלי"ם, השטנו את הספינה בהטעיה, על הקו בין פורט סעיד ללטקייה בסוריה. המעפילים הורדו בהשקט בקרבת חיפה, והם העניקו לי דגל ישראל כחול-לבן שתפרו מבד סטין על הספינה, וגם אקדח, אך שניהם נעלמו למרות שמסרתים במגמה לתצוגה במוזיאון.
אנשי החוף העלו לנו כמות אוכל קטנה, ובעיקר 144 ביצים, וגם רופא 'יקה' שקבע אז שאסור לאכול יותר מתריסר ביצים ביום. הרמנו עוגן ושטנו מערבה במגמה לחזור לנאפולי, ולאחר הפלגה לא ארוכה נשמע קול נפץ מחדר המכונות, והתברר שאחת הבוכנות ניזוקה, כנראה מאותה תקלה שכבר ידענו עליה, והמנוע נדם.
למזלנו נמצא בתחתית הספינה מפרש ישן כמעט רקוב, שהותאם בשעתו למבנה ספינת העץ בת 100 הטונות, ונשכח שרוי במימי התחתית. בעזרת הצוות האיטלקי המיומן הועלה המפרש המקומט, ופתחנו בשייט מפרש מול הרוח המערבית שכפתה עלינו מסעות ארוכים לסירוגין לצפון מערב ולדרום מערב, כאשר הספינה והמפרש כמובן אינם יעילים בלשון המעטה, והמנוסים בשייט מפרשים, יבינו מה כרוך בהתקדמות ספינה מגושמת נגד הרוח המערבית. אך המכונאי המוכשר והמבטיח, פירק את המנוע, והחל בתיקון כללי ממש בבטן הספינה.
הימים נקפו, והמזון, כולל הביצים, החל לאזול, וגם המים, ואנחנו 'שעטנו' באיטיות מערבה כאשר המכונאי האיטלקי טורח מסביב למנוע המפורק, מחבר חלקים בהלחמה, מלטש בוכנות ומבטיח שהמנוע אכן יתוקן. לאחר 18 יום התקרבנו לאי סקרפנטו, הנקרא כיום ביוונית 'קרפטוס', צפונית מזרחית לכרתים; והחלטתי להיכנס למפרץ ולחפש מים ומזון כלשהו להמשך השייט. מעל הספינה הונף דגל איטליה, וברוח צד נעימה החלקנו על המים השקטים והתקרבנו לרציף אבן, שהיווה למעשה רחוב ראשי בכפר הנידח.
והנה ממול, מתקרבת שיירה או יותר נכון תהלוכה של תושבי האי בהנהגת כמרים, נושאים צלבים ופסלים קדושים, ומתקרבים עד לספינה בקריאות רמות באיטלקית. יצאתי אליהם (חבל שלא הייתה אז מצלמה בנמצא) וברכתי אותם לשלום באיטלקית. מביניהם יצא אחד הגברים וביקש בקול תחנונים שהצבא האיטלקי יחזור וישחרר את התושבים ממוראות המלחמה בין הקומוניסטים היוונים למונרכיסטים. אלה ואלה פושטים על האי ועושים שמות ברכוש התושבים, ובעיקר בנשים.
אנחנו לא ידענו אז על המלחמה הנוראה הזאת, ומיד הבטחתי לתושבים ב'הן צדק של ימאי איטלקי', שאם הם ימכרו לי מזון רב ככל האפשר, אשוחח באופן אישי עם מלך איטליה, שכבר לא היה קיים אז, ואבקש את כיבוש האי מחדש. התנהל מו"מ ידידותי, והם הביאו כמה תרנגולות וביצים, תפוחי אדמה וירקות ומלפפונים ארוכים שלא ראיתי מעודי, וחששתי שהם מורעלים. ליתר ביטחון חתכתי קצה אחד המלפפונים ויחד עם זקן התושבים טעמנו, כמובן הוא לפניי, כהבטחה לברית בינינו, ובציפייה להיחלצותם מעונשן של חבורות הלוחמה היווניות.
שילמתי עבור המזון במטבעות זהב ונפרדנו בחיבה וברוח טובה שגם נשבה מצפון, ויצאנו מהמפרץ והמשכנו מערבה בין האיים שמצפון לכרתים, עד שלאחר כמה ימים נוספים סיים המכונאי האיטלקי בהצלחה את התיקון הכללי של המנוע שחזר לחיים טובים, והספינה חזרה לשוט במהירות, בעצם באיטיות של 6 קשר, עד לקרבת מיצר מסינה שם הצלחנו לסייע לספינת דייג איטלקית שמנועה נדם גם כן, וגררנו אותה לאחד מנמלי הדייג בדרום המגף. מהעיסוק בהעפלה עברנו להובלה חשאית של נשק המגן לחימוש ההגנה ואח"כ צה"ל, במלחמת העצמאות, ותקוות כפריי סקרפנטו נשכחה. כך את חטאיי הזכרתי היום, ואני מקווה שתושבי סקרפנטו מצאו ניחומים ורווחה בהפיכת האי ליעד תיירותי, וגם אני אזכה להגיע אליהם לביקור ידידותי עם בני משפחתי המודעים לסיפור האנושי מאיי יוון.
באחת ההפלגות עם ספינת נשק, נפגשתי עם ישראל חרקובסקי, חורב, מוותיקי הפלי"ם שהוביל בשעתו את הספינה הנודעת 'חנה סנש', והוא סיפר לי שהוא מפעיל את ה'אורכידיאה' להובלת מעפילים חשאית מהמנהרה בקפריסין ארצה. הזהרתי אותו בדבר חוסר ה- GOVERNOR, והוא חייך, טפח לי על הגב, ואמר אל תדאג; אבל כחודש מאוחר יותר, במהלך סערה, ניתק המדחף מהציר, והספינה עמוסה במעפילים נסחפה לעבר חוף לבנון, מזל שהיה 'גדעוני' על הספינה והוא הזעיק את חיל הים, ומיד יצאה סירת טורפדו (שלל מהבריטים) בפיקודו של חברנו יוסקה' אלמוג, (הוא 'יוסקה' מהשיר 'שושנה' ש'על כל הענין התגבר וזמר עליז כה זימר') והוא הגיע במועד וגרר את הספינה לחיפה. לאחר הקמת המדינה, שופצה הספינה ע"י חב' שוהם-צים, להובלת משאות בין לרנקה וחיפה, עד שנגנבה יום אחד ע"י מלחיה היוונים.
לסיכום, לפני כשנתיים נתבקשתי מקיבוץ עין שמר ללוות 100 בני נוער מהקיבוץ בשייט על הים בספינת 'סבבה' העוגנת בנמל יפו, ולספר להם מעלילות ההעפלה. הגענו לספינה, וההגאי, שעיר מכף רגל ועד ראש שאל אותי אם באמת עסקתי בהעפלה. אבא שלי, הוא הוסיף, היה מלח על ספינת המעפילים 'אורכידיאה'. שאלתי: אתם יוונים? ועם אישורו קבעתי בקול: אתם גנבתם את הספינה!
נכון, הוא אמר, אבי עם דודי עבדו על הספינה ואני הצטרפתי כילד עד שבאחד הלילות הנענו בשקט את המנוע, ויצאנו מנמל חיפה מבלי שהרגישו בנו. במשך שלוש שנים עסקנו בהובלת חמורים מקפריסין למצרים, עד שתפסו אותנו והובילו אותנו לחיפה עם הספינה. ישבנו שנתיים בבית הסוהר ליד חיפה, ולאחר השחרור הפכנו לישראלים לכל דבר.
וזה הסיום לעלילות הספינה 'אורכידיאה-נרקיס'.
ברוך תירוש, (בוטרוס בפלי"ם)
נ.ב. לפני הסיפור עם הספינה 'מאווי מרמרה' הטורקית, נעצר היווני באשמת ניסיון הברחת מוצרים לחוף עזה. ולאחרונה, הוא נקרא לסייע בחילוץ נוסעים מספינה שהחלה לשקוע. ובחפזונו, יצר גל מים שהפך את הספינה והטביע כמה מנוסעיה. ב.ת.
בוטרוס שלח תמונות רלבנטיות. הסיפור על יוסקה אלמוג והטרפדת אינו מתאים כאן. את הנרקיס חילצה אח"י מעוז בפיקוד מילה ברנר. את הכוונה ליוסקה בשיר אזכיר בערך שכותבת עליו בתו. א.ר.
כבקשתך מצורפות שתי תמונות ממסע 'אורכידיאה' שבמהלכו ליווינו ותדלקנו מדיי יומיים את הספינה 'אלבטרוס' לימים- 'מעוז', במסעה ארצה, כשהיא מלווה ע"י יוחאי בן נון ועמי זינגר, ללא קשר אלחוטי, וללא שליטה באיטלקית להכוונת צוות המלחים. לאחר כמה ימים, ליד חופי קורפו, כשאנחנו מוקפים בשייטת גדולה של 'הצי השישי', דרש ממני יוחאי, בייאושו מהשיוט האיטי 5 – 6 קשר, להעמיס על 'אלבטרוס' שתי חביות דלק, והוא ידהר ארצה במהירות. הזהרתי אותו מפני הסיכון בחוסר קשר אלחוטי, ואי הבנה עם הצוות, אבל נאלצתי להסכים, והמכונאי שלנו התקין את שתי החביות על הסיפון, והסדיר צינור לתדלוק. יוחאי שעט קדימה, ונתקע כשבועיים במעגן באחד האיים, עקב סערה; ואישית נאלצתי להתגונן בארץ מנזיפה, על שאפשרתי לו את השייט לבד.
בתיאור אודות 'אורכידיאה', סיפרתי על הקשיים החמורים שאירעו בשיוט, עקב חוסר שליטה על סיבובי המנוע, אך ישראל חורב, מי שהיה מפקד ספינת המעפילים 'חנה סנש', ועמד להפעיל את 'אורכידיאה', היה בטוח בעצמו; אך בעת סערה ניתק המדחף שלא עמד בתיגבור סיבובי המנוע, והספינה נהדפה בסערה דרומית-מערבית, לעבר נמל ביירות. זכור לי בבירור, שיוסקה' קיבל את הקריאה לעזרה מהספינה, ויצא אליהם בסירת משמר משלל הבריטי, ולאחר ניסיונות, הצליחו לקשור חבל לספינה, ולגרור אותה דרומה. ה'מעוז' הגיעה גם כן, והובילה את 'אורכידיאה' בשלום לנמל חיפה.
הגדעוני חיים גירון מימין וברוך בוטרוס תירוש משמאל.
בתמונה העליונה המצורפת,- נראים המעפילים על סיפון 'אורכידיאה', וכן היכטה 'אלבטרוס' במהלך התדלוק והעמסת חביות הדלק ליד חוף קורפו. בתמונה השנייה, אני ליד התורן, ומשמאלי הגדעוני, חיים גירון, על 'אורכידיאה' עם מפרשים, אחרי הורדת המעפילים והתפוצצות במנוע. במשט עם מפרשים עלובים, וגלסים מול הרוח הדרום-מערבית במשך 18 יום, נכנסנו למפרץ באי קרפטוס לרכישת מזון ומים, ובינתיים גם הצליח המכונאי המוכשר, להשלים ממש 'אובראול' במנוע, והמשכנו כרגיל עד נמל נאפולי. אלה מקצת ההרפתקאות שחווינו ושרדנו בהצלחה, במהלך עלילות ההעפלה והרכש.
ברוך תירוש, (בוטרוס בפלי"ם)
