הפריגטות בסיני רס"ן דימ' עמוס בן אריה

2

61 שנה לפינוי סיני ושארם א-שייח' – מרץ 1957

דרך המשקפת של אח"י מזנק  (ק-32)  הכותב: רס"ן (מיל) עמוס בן-אריה, שרת בחיל הים על אח"י מזנק בימי מלחמת סיני ואחריה.  כל הזכויות שמורות לכותב.

מלחמת סיני

ב- 29 לאוקטובר 1956 פרצה מלחמת סיני – "מבצע קדש". וב- 8 למרץ 1957 כארבעה חודשים ושבוע מיום תחילת המלחמה, פינתה אח"י מזנק את יחידת הצנחנים האחרונה שקפלה את דגל המדינה משארם א שיך ("ממרחב שלמה")  ובזאת הושלם פינוי כל סיני.

האניות הפעילות בזירת הים התיכון בפרוץ הקרבות בשייטת 3 היו שתי המשחתות אח"י אילת- ק40, אח"י יפו- ק42 והפריגטה אח"י מזנק- ק32, עליה שרתי כטכנאי מכ"ם וקשר.

פקודת הקרב שהתקבלה למחרת, 30.10.1956, הייתה להפגיז את עזה ובלילה יצאו שלושת האניות למשימה זו. לפנות בוקר התקבלה הודעה בהולה בחדר אלחוט של האנייה, בשפה גלויה, כי חיפה מופגזת מהים. "הארמדה" שינתה מיד כיוון ליצור מגע עם התוקף, כאשר שתי המשחתות בעלות המהירות הגבוהה (כ-30 קשר- טורבינות קיטור) משאירות מאחוריהן את אחותן הפריגטה, שהעלתה את לחץ הקיטור למהירות מרבית של-19 קשר (מנועי בוכנות).

איבראהים אל-אוואל

גוררת של נמל חיפה מכניסה את איברהים אל אואל שנכנעה לנמל חיפה  31 באוקטובר 1956

גוררת של נמל חיפה מכניסה את איברהים אל אואל שנכנעה לנמל חיפה 31 באוקטובר 1956

את הקרב עם המשחתת איבראהים אל-אוואל מהצי המצרי שתקפה את חיפה, שמענו בקשר. קרוב ליצירת מגע שלנו ולאחר טעינת שלושת תותחי האנייה בקוטר 120 מ"מ (משנת 1916), לא עמדו לה כוחותיה של הפריגטה הזקנה, וצינור המניפה של אחד הדודים נבקע, חלל האנייה התמלא בקיטור בלחץ גבוה. (נפגעי הכוויות פונו אחר כך לחיפה ע"י טרפדת שחברה לאנייה). האנייה הושבתה כשהיא פולטת עשן שחור, משוּאָה בולטת למטוסי האוראגאן של ח"א שעברו מעלינו בדרכם לתקוף מהאוויר את המשחתת המצרית ואני עסקתי בהפעלת תקשורת החירום. בקרת הנזקים פעלה במהירות ותוך זמן קצר החלה האנייה לנוע על קיטור מדוד אחד במהירות נמוכה יותר. בהמשך, היא חברה לשתי המשחתות לליווי האנייה המצרית שנכנעה והובלה לנמל חיפה, כאשר דגל חיל הים מתנופף על התורן שלה.

 

כמלחים באנייה לא היינו חשופים למלחמה הצבאית הכוללת והמלחמה המדינית שהתנהלה בעקבותיה. הרקע למלחמה היה מסובך. צרפת ובריטניה היו מעורבות בפלישה ל"שחרור" תעלת סואץ שהולאמה מידי מצרים וכוחותינו פלשו לסיני. בתום הקרבות ב-5 לנובמבר 1956, סיני הייתה בידנו (להוציא רצועה צרה ליד התעלה) כולל השליטה במפרץ אילת בשארם א שיך ובאזור המֵצרים בראס נאצרני, ששם היו מוצבים התותחים המצריים שחסמו את המעבר, איי טיראן וסנפיר ורוב החלק של מפרץ סואץ.

המערכה המדינית החלה מיד בכל עוזה, לאחר הניצחון המסחרר והמפתיע. ברית המועצות בראשות ניקיטה חרושצ'וב ושר החוץ בולגנין פנו בפנייה מאיימת בחריפותה לממשלת ישראל "על תוקפנותה", עד כדי העמדת ספק בעצם קיומה, על מנת שתיסוג מידית מכל סיני. גם ארצות הברית בראשות הנשיא דווייט אייזנהאואר שזה עתה נבחר לכהונתו השנייה ושר החוץ ג'ון פוסטר דאלאס הגיבו בחריפות, הצטרפו לסובייטים ודרשו נסיגה. ממשלת ישראל בראשות דוד בן-גוריון ששימש גם כשר הביטחון ושרת החוץ דאז גולדה מאיר, שסירבו בתחילה לנסיגה, לא עמדו בלחצים וב- 8 לנובמבר הודיע דוד בן גוריון שישראל מסכימה לסגת.

שלוש מטרות הציב בן גוריון כדי לזכות בפירות הניצחון בנאומו ברדיו ב- 8 לנובמבר 1956.

  • השמדת הכוחות שארבו להשמדתנו.
  • שחרור שטח המולדת שנתפס ע"י הפולש.
  • הבטחת חופש השייט במצרי אילת וגם בתעלת סואץ.

באנייה לא ידענו זאת, אך אנו נבחרנו למלא את המטרה השלישית.

מה שלא פורסם בתקשורת הוא נספח מסווג עם ממשלת צרפת לשת"פ בפתוח ובניית הכור הגרעיני בדימונה (כחלק ממימוש חזונו של בן גוריון עוד משנת 1949) זאת, כתנאי לפעילות ישראל בסיני בתיאום עם תקיפת צרפת ובריטניה באזור תעלת סואץ.

מבצע הרקולס

בתוך ימים ספורים וללא כל הסבר, החלה באנייה פעילות סוערת. מילואים גויסו לפי התקן המלא של האנייה. מחסני התחמושת והמזון התמלאו, תקן המפות במחלקת הגנ"ק (גילוי, ניווט, קשר) הושלם. בתקן האנייה לא היה קצין חשמל/אלקטרוניקה ואני התבקשתי למלא את תקן חלקי החילוף של כל מכשירי הקשר והמכ"ם. קיבלנו גם מכונת הסרטה 16 מ"מ והבאנו מלאי ענקי של סרטים. איש מהצוות לא ידע במה המדובר. משה אוקסמן   שהיה אז סגן קצין המכונה בדרגת סגן היה הרוח החיה בהפעלת האנייה לאחר שהושבתה.

ההפלגה

עמדות קרב באח"י מזנק בעת השייט בים סוף   מול חוף מצריים  24 בדצמבר 1956.

עמדות קרב באח"י מזנק בעת השייט בים סוף מול חוף מצריים 24 בדצמבר 1956.

ב-12 לנובמבר 1956 יצאנו לים – לאחר שקיבלנו יום קודם לכן חופשה להיות עם המשפחות – וכאשר נעלמו חיפה והר הכרמל באופק הרחוק, נתבשרנו כי אנו עומדים להקיף את אפריקה בדרכנו לפרוץ את המֵצרים ולהגיע לאילת.

 

 

 

 

המיזנק חולפת במֵצרי טיראן על רקע תותחי ראס נצראני המפוצצים – לפנות בוקר  25 בדצמבר 1956

המיזנק חולפת במֵצרי טיראן על רקע תותחי ראס נצראני המפוצצים – לפנות בוקר 25 בדצמבר 1956

נמלי עגינה היו:  פאלרמו –איטליה, דאקאר – סנגל, קייפטאון- דרום אפריקה, ביירה –מוזמביק , ג'יבוטי – סומאליה, שארם א' שיך, אילת

 

 ב- 24 לדצמבר בלילה עגנו בשארם א' שיך וב-25 לדצמבר 1956 בשעות אחה"צ הגענו לאילת.

 

סיכום הפלגת מבצע הרקולס ארכה   43 ימים  מ 12 בנובמבר 1956 עד  25 בדצמבר 1956 נתיב באורך  12,500 מיילים  ימיים (כ- 23,150 ק"מ) מהירות ממוצעת על הנתיב כ- 14 קשר 6 ימי נמל ביקורים ותדלוק.

תמונת מכ"ם של אח"י מזנק במעבר מצרי טירן 24 דצמבר 1956.

תמונת מכ"ם של אח"י מזנק במעבר מצרי טירן 24 דצמבר 1956.

כשבועיים אחרינו  הגיעה לאילת הפריגטה אח"י מבטח  (ק-28). הפריגטה השלישית, אח"י משגב  (ק-30), יצאה גם היא להקפת אפריקה אך כאשר הגיעה לקיפטאון שבדרום אפריקה, קיבלה הוראה לחזור לחיפה.  עם הגעת שתי הפריגטות לאילת שוחררו אנשי המילואים שלהן ובאניות נשארו צוותים מצומצמים.

הנסיגה מסיני 

המערכה המדינית התנהלה בכל עוזה. בן גוריון הסכים לסגת אך הדבר נעשה באיטיות מופגנת כאשר הלחץ המדיני מתגבר והולך וגם האו"ם היה מעורב במציאת פתרון מדיני.

הנסיגה מסיני בוצעה בשלבים כאשר בכל אחד מארבעת החודשים, ובכל שלב, נלחם בן גוריון מלחמת מאסף להשיג תנאים טובים ככל האפשר שברובם לא נענו.

הפעילויות הימיות בזירת ים סוף באותה עת היו בעיקר של שתי הפריגטות וכלים קטנים יותר שהורדו בדרך היבשה לאילת. שתי מטרות עיקריות הוטלו על הכוח הימי: הראשונה, הפגנת נוכחות מתמשכת במפרץ אילת ומפרץ סואץ והשנייה, סיוע לכוחות היבשה באספקה סדירה

בנוסף סיוע בהעברת להקות בידור שונות, להקות צבאיות ואחרות לקיום ערבי בידור לחיילים שחנו במקומות אלה. שתי הפריגטות שייטו בתורן הלוך וחזור מנמל הבית באילת למֵצרי טיראן, מפרץ סואץ וחזרה כאשר אחת  מהן עוגנת דרך קבע בנמל הקטן של שארם א-שייח'.

ביקורים בשארם א-שייח':  רוה"מ ושר הביטחון דוד בן גוריון   והרמטכ"ל רא"ל משה דיין

ביקורים בשארם א-שייח': רוה"מ ושר הביטחון דוד בן גוריון והרמטכ"ל רא"ל משה דיין

כחלק מהמאבק המדיני שלא שכך לרגע וכחלק מהפגנת הנוכחות ועל מנת להדגיש את החשיבות שמיחסת ישראל לחופש השיט וכוונתה שלא לוותר על השליטה ברצועת החוף במפרץ אילת, החלו ביקורים של צמרת השלטון באנייה שעגנה בשארם א-שייח'.  בינואר 1957 הגיע מפקד חיל הים שמואל טנקוס וזכינו לביקור של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון מלווה ברמטכ"ל רא"ל משה דיין, מנכ"ל המשטרה עמוס בן-גוריון, שרת החוץ הגב' גולדה מאיר ומבול של אח"מים נוספים.

ביקור שרת החוץ גולדה מאיר ומפכ"ל המשטרה עמוס בן גוריון  מתקבלים עלי די מפקד חיל הים שמואל טנקוס

ביקור שרת החוץ גולדה מאיר ומפכ"ל המשטרה עמוס בן גוריון מתקבלים עלי די מפקד חיל הים שמואל טנקוס

 

 

 

 

 

 

פינוי שארם א-שייח'

שתי הפריגטות במזח שארם א-שייח' מעמיסות ציוד לפינוי פברואר 1957.

שתי הפריגטות במזח שארם א-שייח' מעמיסות ציוד לפינוי פברואר 1957.

הפגנת הנוכחות לא הועילה ועם חלוף הזמן והמשך הנסיגות הקרקעיות וחרף מאמציו של בן גוריון, נאלצנו לסגת גם מרצועת החוף של מפרץ אילת תוך כדי הבטחות עמומות של ארה"ב לשייט חופשי. לקראת סוף חודש פברואר 1957 וכמעט בהפתעה עבורנו התברר לנו כי עלינו להתארגן לפינוי מרחב שארם א-שייח'.

גם בימים כתיקונם היה האזור במידה מסוימת כמו המערב הפרוע, באנייה הצטבר שלל רב של נשק: מקלעים, רובים חצי אוטומטיים, רימונים ותחמושת רבה שהיו נשק תקני בצבא המצרי.

 

 

 

העמסת טנקים AMX13 על ירכתי הפריגטה

העמסת טנקים AMX13 על ירכתי הפריגטה

יצאנו למטווחים מאולתרים מחוץ לאנייה וצדנו דגים בעיקר פלמידות בירי מהאנייה, כולל השלכת רימונים. מבקרים רבים הציפו את המקום שהפך לאטרקציה תיירותית. אך לקראת תחילת הפינוי שררה במקום אנדרלמוסיה מוחלטת.

שתי הפריגטות אח"י מזנק ואח"י מבטח נקראו לקחת חלק בפינוי החפוז. כמויות הציוד באזור היו אדירות: שריון, רכבים תקניים של צה"ל, רכבי שלל, תותחים וציוד שלל מגוון שהיו מרוכזים ברחבי המרחב.

 

 

רכב שלל מצרי שלא נמצא לו מקום להובלה מושלך מהצוק בשארם א-שייח'.

רכב שלל מצרי שלא נמצא לו מקום להובלה מושלך מהצוק בשארם א-שייח'.

הציוד שכלל טנקי AMX-13, שריוניות, משאיות, גנרטורים, רכבים שונים ועוד, התרכז בשיירות בקרבת המזח בשארם והועמס על ירכתי שתי האניות לאחר שפורקו מהם החלקים האחוריים של המעקה (Railing) כדי לאפשר העמסה.  בנוסף, פורק בירכתיים כל ציוד הלחימה כולל תותחי אורליקון 20 מ"מ. לאחר העמסה הפליגה כל אנייה לפריקת הציוד באילת וחוזר חלילה.  לקראת העברת השליטה באזור לידי כוחות האו"ם לא הספיקו האניות לפנות את כל הציוד ואז החלו כוחותינו להשליך לים מהצוקים הגבוהים בשארם ציוד שלל תקין, רכבים שדהרו מהצוקים אל הים, משאיות ועוד. נאמר אז שציוד צה"לי תיקני לא הושאר בשטח אלא הועבר בדרך היבשה צפונה.

 

הורדת הדגל מתורן המפקדה בשארם א-שייח' ביום הפינוי 8 במרץ 1957.

הורדת הדגל מתורן המפקדה בשארם א-שייח' ביום הפינוי 8 במרץ 1957.

ב- 8 למרץ 1957 נערך טקס הורדת דגל ישראל מבניין המפקדה בשארם א-שייח', ע"י גדוד צנחנים אחרון שנשאר באזור. במקומו הונף דגל האו"ם ע"י חולית חיילים פיניים שייצגו את כוחות האו"ם שקיבלו שליטה על המקום.

אח"י מזנק אספה את גדוד הצנחנים על סיפונה יחד עם הציוד האחרון שהועמס עליה בהפלגתה האחרונה צפונה לאילת. מהסיפונים וגשר האנייה ניתן היה לצפות בסדרת פיצוצים שיזמו אנשי שייטת 13 וכן את סירותיהם המהירות ששייטו עדיין במפרץ שארם ופעלו ע"פ תכנית סדורה שהוכנה מראש.  בזאת הושלם פינוי סיני השני. (הראשון היה בשלהי מלחמת השחרור.)

 

 

תום עידן הפריגטות

מסדר בירכתי אח"י מזנק לכבוד יום העצמאות 5 במאי 1957

מסדר בירכתי אח"י מזנק לכבוד יום העצמאות 6 במאי 1957

 

לאחר פינוי סיני עגנו שתי הפריגטות בנמל אילת ונתנו שרותי טכנאות רדיו ומכ"ם למכליות נפט שהחלו לפקוד את נמל אילת וביצעו פעולות שיטור קצרות לאורך מפרץ אילת. עם סיום הקרבות, תעלת סואץ לא נפתחה לשייט הישראלי, אך חלק מפירות הניצחון היו מכליות הנפט שהגיעו מפרס / אירן והניחו את היסודות להקמת קצא"א (קו צינור נפט אילת אשקלון).

בתחילת שנת 1957 הגיעו לאילת בדרך היבשה 3 ספינות טורפדו חדשות מתוצרת איטליה: אח"י אופיר- ט150, אח"י שבא- ט151 ואח"י תרשיש- ט152 – שייטת 15. המציאות החדשה גרמה לכך  שנוכחותן של הפריגטות הישנות באילת הייתה מיותרת. הן נמכרו לציילון. העברתם לשם הסתיימה בשנת 1960.

מפגן חיל הים לכבוד יום העצמאות בפרץ אילת. הצילום מגשר אח"י מזנק שלושת הטרפדות מתמרנות סביב אח"י מבטח

מפגן חיל הים לכבוד יום העצמאות בפרץ אילת. הצילום מגשר אח"י מזנק שלושת הטרפדות מתמרנות סביב אח"י מבטח

שירת הברבור של שתי הפריגטות נחוגה חודשיים לאחר פינוי סיני ביום העצמאות של שנת 1957 במפגן ימי מרהיב במפרץ אילת ביחד עם שלושת סירות הטורפדו החדשות.

מפגן ימי במפרץ אילת ביום העצמאות 1957 (בפנייה לימין). מובילה אח"י מבטח. בהשתתפות שתי הפריגטות אח"י מזנק-ק32, אח"י מבטח-ק28 ופלגת הטרפדות אח"י אופיר- ט150, אח"י שבא- ט151 ,ואח"י תרשיש-ט152.  צילום מסיפון אח"י מזנק שסגרה את המשט –  עמוס בן-אריה

תמונת פרידה של סמ"ר עמוס בן אריה מאח"י מזנק (ק-32) אוקטובר 1957.

תמונת פרידה של סמ"ר עמוס בן אריה מאח"י מזנק (ק-32) אוקטובר 1957.

סוף דבר:   שלושת הפריגטות אח"י מבטח, אח"י משגב ואח"י מזנק, נרכשו בשנת 1949 ושרתו שרות פעיל בחיל הים  הישראלי כ-10 שנים. לאחר מכירתן ותקופת שרות קצרה בצי ציילון, נשלחו שתי הפריגטות אח"י מבטח ואח"י מזנק לגריטה. אחותן, אח"י משגב – ק30, שנשארה בחיפה, שמשה כמטרה לירי טילי גבריאל והוטבעה  במטווח טילים בשנות השישים.

רס"ן דימ' עמוס בן-אריה 

 

 

שתף.

אודות המחבר

2 תגובות

  1. אח"י מזנק הראשונה, ק-32, נמכרה לצי של ציילון, בשם SLNS Gajabahu, אכן שירתה תקופה קצרה (כנראה עד תחילת שנות ה80 ) ולאחר יצאה משירות מבצעי והפכה לאוניית הדרכה לקדטים בטרינקומלי , ציילון.

    ייתכן ועדיין קיימת באותה אקדמיה ימית ואו נגרטה.
    .

  2. סוזי אנגל ב

    מרגש מאד חייתי את התקופה הזאת דרך בעלי זל שהשתתף בכל המבצע הזה והזכרונות עולים בי על כל פרט שבהם.

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות