אלי מרק פעילותי במבצעי מגבית במלחמת יום הכיפורים

סא"ל מיל' אלי מרק                                                  1 באוגוסט 2018

הנדון: מבצעי מגבית – פעילותי במלחמת יום הכיפורים עם שייטת 13  בגזרת הים האדום

מבוא

אני בן למשפחה ממוצא הונגרי ולמדתי בבית הספר לקציני ים עכו מחזור י'. למדתי והתחנכתי לבצע בדרך הנכונה ולא להתכופף עם הרוח. בתקופת מלחמת יום הכיפורים  הייתי עם ותק של שש שנים בשייטת 13 מפקד פלגת ב-10 מאז 1971 וקיבלתי דרגת רס"ן יומיים לפני המלחמה.

קבלת דרגת רס"ן ממפקד חיל הים ביני תלם 3 באוקטובר 1973

הסנוניות – בתקופת שירותי נרכשו מחברת ברטרם סירות מהירות כדי  לשמש סירות פיקוד למבצעי השייטת. עם מנועים של מכונית אמריקאית באמריקה שמשו לשיט כייפי באגמים. הראשונות  הגיעו בצבע לבן ואדום עם סטראו ומזרונים. אחרי שראו אותן בוהקות בלילה נצבעו בשייטת מחדש  בירוק.   חיל הים התעקש לתדלק אותן בבנזין 115 אוקטן. וזה סיבך את ההובלות המנהלתיות תמיד היה צורך להביא איתן גם חביות דלק.

למדנו לעבוד עם הסנוניות. כל אחד מהלוחמים ידע להחליף משאבות מי קירור ולבצע בקרת נזקים תוך כדי הפלגה בים. הייתה תופעה שבקפיצה חזקה מגל המכ"ם היה נכבה. למדנו שיש נתיך שנשרף וידענו להחליף בים. לצורך מבצעים עם סטי"לים התקנו אורות תורן צבעוניים להזדהות הדדית.

חימוש – הייתה גירסה של סירות תקיפה שנקראו סנוניות נשק. החימוש הקבוע שלהן היה 3 מקלעי מאג. שניים קבועים לכיוון החרטום עם מערכת  הפעלה חשמלית מעמדת המפקד. מיועדים להפעלה בעת התקיפה החל מטווח 300 כשהגאי מכוון את חרטום הסירה ומנצל את תנועת הגלים לשטוף באש את המטרה. מאג שלישי מעל מכסה המנוע מאחור. על מנת לירות על המטרה בזמן החליפה אחרי ההתקרבות אליה.

יעד לא מוכר – לא הייתה תכנית מגירה לתקיפת כלי שיט בע'רדקה שנחשב כמעגן דייגים. נמל הצי המצרי הקרוב היה ספאג'ה ועליו כן הייתה תכנית ותרגולת. המצרים קידמו לע'רדקה את הקומארים ואלה תקפו את שארם א-שייח' בטילי סטיקס. ממערב למעגן נמצא שדה תעופה צבאי והאזור היה מוגן בטילי נ"מ.

נמל ע'רדקה סגור ממזרח על ידי האיים סלעיים: ג'פתון בגובה  8 מטר והאי מנקר קצת נמוך יותר.

התארגנות

ביום פתיחת המלחמה 6/10 בערב חזר המש"ט שאול זיו מהערכת מצב במפקדה. הוא הורה לשלושת יחידות הלחימה להתכונן למבצעים יבשתיים בסוריה. וציין שפעילות ימית צפויה בצפון בלבד.

למחרת 7/10 בבוקר חל שינוי. המש"ט הורה ליחידות צ-1 בפיקוד גדי קרול וב-10 בפיקודי להתארגן למבצע תקיפת כלי שיט בזירת ים סוף. רס"ן אילן אגוזי נקבע כמפקד ומתאם של הכח שיפעל בזי"ס. כמו כן צורפה קבוצה של כ-30 לוחמי מילואים לביצוע מארבים ומיקושים.

זוג סירות סנונית בעת קליטתן בשייטת 13

אין סנוניות – על פי הנסיון שגובש בשייטת במהלך מלחמת ההתשה. לגבי אפשרויות פעולה בזי"ס כלי התובלה העדיפים הם הסנוניות. בגלל יכול הניווט וכושר התנועה  בים גלי וטווחי השיוט הנדרשים.

העברת הסנוניות חייבה שיירת משאיות מסורבלת ופגיעה לתקיפתה. על פי ידיעות מודיעין היה חשד להמצאות כוחות מצריים על ציר אילת-שארם, אשר עלולים לסכן שיירה כזאת. לכן סוכם שכח התקיפה יפעל בשיטת צ-1 בתובלת סירות גומי.

ארגון הכח בתנועה מנהלתית הוחלט לשלוח את סירות הגומי והלוחמים ביחד על משאיות D-400  כך תהיה יכולת תגובה למקרה של התקלות בכוחות מצריים. התנועה עברה ללא התקלות. בבוקר ה-8/10 הגענו לשארם.

קבוצת פקודות ראשונה –  מיד בהגעתנו נקראנו לקבוצת פקודות במפקדת זירת ים סוף. מפקדנו מטעם השייטת היה רס"ן אילן אגוזי, גדי קרול ואנכי. קיבל אותנו האלוף אברהם בוצר כשלידו מפקד הזירה וכן ותיקי החיל יוחאי בן נון ויוסלה דרור. בוצר הסביר שהוא מונה לפקד על הזירה כמפקד בכיר. המז"ר ינהל את פעולות הזירה – בעיקר ההכנות להנחתה "אור ירוק". יוחאי ויוסלה יצטרפו אלינו (כח ש-13) כיועצים ותומכים.

הוסבר שהמשימה העיקרית לחיל הים בזירה זאת תהיה פעולת הנחתה – "אור ירוק". שבמצב הנוכחי אין אפשרות לבצעה משתי סיבות:

• הכח המשורין אוגדה 14 בפיקוד מנדי מרום אינו זמין עדיין.
• אזור ע'רדקה מוגן בטילי קרקע אוויר אינו מאפשר פעילות חיל האוויר או תנועת כוחות הים של הזירה.

גם התברר שהמצרים קדמו לע'רדקה שני סט"ל קומאר והם מאיימים על אפשרות ההשטה של כוחות "אור ירוק". לכוחות הזירה, דבורים בלבד, אין יכולת התמודדות איתם. הקומארים מוגנים מתקיפה אווירית על ידי האמ"ט של ע'רדקה יוצאים בלילות לגבול האמ"ט ויורים טילים על שארם.

אלי מרק 'מפקד הכוח בים' מגבית 10

המשימה – כח שייטת 13 יפעל במעגן ע'רדקה  במטרה להשמיד את שני הקומארים. בכך יושג חופש פעולה ל"אור ירוק".

אילוצים – בגלל הצורך להבטיח הפתעה של כח התקיפה ובגלל אילוצי היעד אין אפשרות לסייע לכח בזמן המבצע.

• דבורים יוגבלו צפונה מקו הרוחב של ראס מוחמד.
• אין אפשרות חילוץ ממסוקים ביעד
• אין אפשרות לסיוע אוויר התקפי.

תכנון – פרשנו למשרד שהוקצה לנו.  בניהולו של אילן אגוזי, ביצענו הערכת  מצב ותכנון מפורט בהתאם לנוהלי התכנון הקבועים בשייטת 13. התכנון ערך כ-8 שעות ובסיומו נכתבה פקודת מבצע עם הנספחים. דגשים עיקריים לביצוע:

* בגלל חוסר ידע על משטר הזרמים בקרבת החוף שאפנו לפיצול מינימלי בין הצוללים לסירות גומי

* כדי להבטיח את ההפתעה לא תהיה שום הפעלת קשר. החריג היחידי דיווח סיום צלילה של כל זוג צוללים. על מנת שנדע להתקרב לאסוף אותם.

* לא תהיה פתיחה באש אלא אם נורתה אש כלפינו או נדלק זרקור עלינו.

במהלך התכנון נתגלעו מספר אי הבנות בינינו לבין יוחאי ויוסלה שנבעו משינויים בתורת הלחימה לאורך השנים ובשפה המבצעית שהשתנתה. נראה בעיקר שלא האמינו ביכולתנו לבצע את הניווט ולהגיע ליעד במדויק. יש לציין כלקחי מלחמת ששת הימים התאמנו ביחידת ב-10  ביסודיות רבה בניווט במצפן ידני. דני אבינון קצין אמל"ח הביא לשייטת מצפן איכותי שאיפשר דיוק מתאים.  לבסוף הגענו להסכמה בכל הנוגע לשיטת הפעולה ביעד.

פיקוד – על פי התו"ל בשייטת מפקד הפעולה נמצא בסירות ואינו צולל. למפקד הצוללים אין שליטה על הסירות. בקטע השחייה הראשוני יש לו שליטה מוגבלת על  הצוללים האחרים ובעת הצלילה יש לו שליטה רק בזוג שלו.

הצגה לאישור – הצגנו את התכנון לפני אלוף אברהם בוצר, הייתה לו התמצאות מלא בתורת הלחימה ובנוהלי השייטת בהיותו מפקד חיל הים בזמן מלחמת ההתשה. בזמנו התגבשו בשייטת 13 כל השיטות וצורות הפעולה של אותה תקופה. בוצר אישר את התכנון.

מגבית  10  צוללים

ביצענו את נוהל הקרב  ובבוקר ה-9 באוקטובר היינו מוכנים ליציאה. בשעה 13:00 יצאנו משארם לנתיב שאורכו 40 מיל עד נקודת פניה שנמצאה בכיוון 090  עשרה מיל מהקצה הצפוני של האי ג'יפתון. בתצורה בה הפלגנו בים שקט מהירות סירות הגומי מתוכננת ל-18 קשר. משמעות הייתה רזרבה גדולה של זמן. הניווט עד נקודת הפניה התבסס על DR. בנקודת הפניה תוכנן לחכות לשעת הדמדומים ואז לקחת כיוון לפסגה הגבוהה באי שדואן. לאמת את כיוון המצפן לפי כיוון לכוכב הצפון. מנקודה זאת להפליג מערבה עד לקצה הצפוני של הג'פתון ומשם לנקודת הטבילה בחוף ממול יש עוד 3 מיל.

קשיי הניווט –  כאשר עברנו את ראס מוחמד והמשכנו דרומה, קיבלנו רוח חזקה וים צפון מערבי גבוה. נעשה קשה לשמור קורס הניווט לפי DR השתבש. נאלצנו לעסוק בשמירה על הסירות ונענו בנתיב המשוער באטיות רבה. עם התקרבות לחוף האפריקאי מדרום לשדואן הים נרגע בהדרגה והגענו לנקודת הפניה עוד לפני הדמדומים. כאן שמנו לב שצריכת הדלק עלתה באופן חריג מעבר לתכנון שעשינו לפי טבלאות המטה.  בתצפית כוכב הצפון גיליתי שגיאת מצפן גדולה כ-14 מעלות. בדקתי לאימות את השגיאה עם הסירות האחרות והחלטתי שי לקחת אותה בחישוב.

אחרי אור אחרון   נענו מערבה על פי התכנון ולשמחתי הגענו בדיוק לקצה הצפוני של הג'יפתון. שם התגלה לנו נצנץ  א\א שהמצרים התקינו לעצמם ועזר לנתב. המשכנו מערבה והגענו לנקודת הטבילה בקרבת החוף בשעה 20:30 כחצי שעה מוקדם מהתכנון.

התקלות במצרים – כאשר הגענו לנקודת הטבילה בקרבת החוף כ-700 ירד צפונית למזח המטרה. התחלנו להתארגן לטבילת הצוללים. עוד לפני שירדו למים, ראינו כלי סיור מצרי,  בדומה לסירת ברטרם שהכרנו בחיל הים, שהיה קשור למזח הדלק במרחק 300 מטר מאתנו מתנתק ושט לכיווננו. בתכנון המקרים ותגובות קבענו שאנו לא מגיבים עד שלא פותחים עלינו זרקור או יורים עלינו ממש.

שמרנו טווח התרחקנו מזרחה חצינו את תעלת המעבר לתוך הריף של הג'יפתון. כלי השיט המצרי המשיך לכוון חרטום אלינו אך לא נכנס לתוך הריף. וגם לא הפעיל זרקור. במשחק חתול ועכבר המשכנו כשעה וחצי.  הברטרם הסתובב אחרינו כיוון אלינו את החרטום אך לא נכנס לאזור הריף. גם לא הפעיל זרקור לא הראה סימן שזיהה אותנו  אותנו. לפתע פנה צפונה והתרחק. חזרנו לנקודת הטבילה.

החלטה לביטול– השעה הייתה 23:00 כבר מעבר לזמן האחרון. בדקתי את מצב הדלק והתברר שנשארנו עם 1/3 הכמות. משתי סיבות אלה החלטתי לחזור מבלי לבצע. פעלתי בדיוק על פי התכנון לא ביקשתי רשות כדי לא להיחשף בקשר.

גדי קרול הסכים אתי. בשבילו, כמי שהשתתף בפעולת מינת אל-ביידא במלחמת ששת הימים, הייתה זאת פעם נוספת להגיע לפתח נמל אויב ולחזור מבלי לבצע. הרגשה קשה ששמר לעצמו. המושג "לבצע בכל מחיר" זה סתם קשקוש החלטתי הייתה על פי התנאים.

יצאנו מהיעד בנתיב ההגעה, בקצה הצפוני של הג'יפתון פנינו מזרחה. כ-20 מיל מזרחית לג'יפתון נגמר הדלק בשתיים מהסירות. נפגשנו עם דבור. קיבלנו ממנו מיכלי דלק וגרר את הסירות.

תחקיר חזרנו לשארם ב-10/10 ב-08:20 בוקר. ביצענו תחקיר מידי בפני בוצר. בסוף התחקיר דיווח בוצר למפקד חיל הים בנוכחות אילן אגוזי גדי קרול ואנכי. ביני תלם הורה מיד לבצע שנית בהפרש לילה אחד למנוחה.

תרשים ניווט מגבית 10 ו-11

מגבית 11 צוללים

עדכון לתכנון – ערכנו דיון בין קציני שייטת 13 במקום במשך מספר שעות. הגענו להחלטה לבצע בדיוק באותה דרך. הלקח העיקרי היה שטעינו בנושא הדלק. התכנון שונה  להיכנס למעגן בשני זוגות צוללים בלבד. זוג צוללים שלישי בוטל  במקומו לקחנו בסירה השלישית תוספת דלק הצגנו שוב לבוצר והוא אישר את התכנית.

ב-11/10 יצאנו באותה שעה ובאותה דרך. הפעם הים היה שקט לאורך כל הדרך.  והנסיון הקודם נתן ביטחון בניווט. הצוללים ביצעו טבילה כמתוכנן, בשעה 20:30.

המתנה בסירות הגומי  במהלך גירוד החוף של כ 2 מייל, ראינו שהחוף, לכל אורכו הוא ריף אלמוגים. לא היה זה מעשי להיצמד לחוף עם סירות גומי. החלטתי לבצע את ההמתנה במרחק של כ- 70 ירד מהחוף. הים היה שקט מאד וזה מצב לא נוח מבחינת אפשרות הגילוי.  מאידך נצמדתי לתכנון שלא לנוע למקום אחר בגלל הצורך החד משמעי לא להפעיל קשר. לא הייתי מחפש מקום המתנה אחר מבלי ידיעת הצוללים.

הצמדנו את הסירות, נקשרנו לעוגן אחד עם החלטה שבניתוק חירום נשאיר אותו בים. הדממנו מנועים.היינו 7 לוחמים, כולנו שכבנו בסירות כדי להקטין סיכויי גילוי. בכל סירה היה מאג ונשק אישי, קלצ'ניקובים, מוכנים להפעלה.

על פי המרחק מהיעד (כ – 700 ירד) הפיצול בין הצוללים והס"ג היה אמור להמשך כשעה וחצי. זו היתה סיבת ההסתכנות בקביעת נקודת הטבילה/המתנה, כה קרוב ליעד, ומול מחנה צבא מצרי. הזמן הצפוי לחזרת הצוללים (22:00) חלף. נצמדתי להחלטה לא להפעיל קשר והמשכנו בהמתנה. היינו שבעה לוחמים. רמת המתח הלכה ועלתה במיוחד בגלל מחנה חיל הים המצרי.

בשעה 23:30 נשמעה בחוף סירנה. תוך דקות החוף הוצף בעשרות אנשים, כנראה חיילים. בתחילה לא הבנו מאיפה הם הגיעו אבל גם לא ניכר שום סימן שגילו אותנו. תוך מספר דקות נוספות התברר שכל האירוע הוא החלפת משמרת בעמדות ובתעלות קשר בחוף המחנה המצרי. הפעילות נרגעה. המשכנו לתהות איך לא מגלים אותנו אבל לפי הבדיחה של האיש הנופל מגורד שחקים ובכל קומה שהוא עובר הוא מרגיע את עצמו ש"בינתיים הכל בסדר" המשכנו להמתין.

ההמתנה נמשכה ועדיין עמדתי בקביעת התכנון שלא לברר בקשר מה קורה לצוללים.

ב"מקרים ותגובות" סוכם שאם לא יצליחו לחזור לסירות בגלל זרם הם יפעילו קשר ויקראו לנו.

בשעה 02:00 בקירוב, נשמע מצפון רעש מנוע דיזל ותוך כ 15 דקות התגלה כלי שייט – ספינת שירות קטנה, גורר 4 סירות גומי. לאור הירח שכבר עבר למערב, ראינו שאלו סירות זודיאק מרק 3 אפורות, ונושאות כ 3 – 4 אנשים בכל סירה. הם עברו במרחק של כ – 200 ירד מאיתנו בקורס כללי דרומי. הופתענו מהעובדה שגם הם לא גילו אותנו כלל.

היינו במתח רציני מכל המצב אך עדיין החלטתי להיצמד לתכנון ולהמתין לתחילת הדמדומים 04:50 כדי לפעול.

בשעה 04:25  הודיע גדי קרול כי סיים את הצלילה. כ – 5 דקות אחריו הודיע גם אבי ברקין סיום. זיהינו את פנסי הא"א של שני הזוגות. בכך נפתחה האפשרות לחילוץ "רועש" באם יידרש. לאחר כ -10 דקות נוספות שמנו לב שאינם מתקדמים לכיוון הס"ג.

הבנתי שלאחר 8 שעות במים הם מתקשים להגיע עד נקודת הטבילה/המתנה, וגם החלו הדמדומים.

הוריתי לכח  להניע ונענו באיטיות, כדי לא להתגלות,  לכיוון הצוללים.

חברנו אליהם בקרבת מזח התדלוק שהיה כ – 300 ירד דרומית לנקודת הטבילה/המתנה.

התרחקות – באור ראשון התחלנו להתרחק  ומיד התגלו בסירה השנייה בעיות במנועים: אחד לא הניע והשני הניע אך גימגם. העברנו את האנשים לשלישית כל הציוד הועבר מהשנייה אל השלישית. יוסי גוזני שם בין מיכלי הדלק לבנת חבלה שהוכנה במיוחד עם השהיה של דקה וחצי. ראינו אותה מתפוצצת והמשכנו שתי סירות.

חששתי שידלקו אחרינו והזמנתי סיוע אוויר שלא קיבלתי. ביציאה מאזור הפעולה פנינו מזרחה ובמרחק של 15 מיל מהג'יפתון חיכו לנו 2 סנוניות נשק בפיקודו של קצין ב-10 דודו מרום.

מגבית 14 סנוניות נשק

סנונית נשק

הפעולה שהוגדרה לי כ"סיור אלים" הייתה יזמה של בוצר. המחשבה הייתה שימצאו בשדואן סירות גומי וכח קומנדו מצרי שמשימתם פשיטה על שארם א-שייח'. נראה שהכוונה הייתה לאותן סירות שנראו בפעולה הקודמת נגררות דרומה. בוצר הדגיש לא שווה שניפגע ואם פותחים עלינו באש שנתרחק.

נעתי עם הסנוניות החמושות שהורדנו את מקלע הירכתיים והוספנו להן מקלעי מאג על חצובה בכל צד. היה לנו הרבה נסיון בפעילות כזאת. עשינו פעולות רבות של סיורים אלימים בקרבת מעגנים בחופי לבנון – מבצעי 'דבש ועוקץ'.

תכננתי לעבור צמוד לצוק השדואן ולהיות מוסתר למכ"ם שנמצא בפינה הדרומית. ולהגיע בהפתעה. לא הצלחנו בכך. כנראה שנראינו מהחוף הרימו בסביבתנו מרגמות תאורה. התרחקנו מזרחה ושבנו מול האי מדרום מזרח.

מכת אש- הגענו בטווח 150 מטר מהחוף במפרצון בדרום שדואן לא ראינו סירות גומי. נתנו מכת אש על כל מיני מתקנים בחוף. קיבלנו אש נק"ל חלשה בחזרה. בצידנו  לא היו נפגעים בצד המצרי שמענו מהמודיעין שהיה הרוג אחד. חזרנו לשארם ודיווחנו לבוצר בתחקיר קצר הביע את שביעות רצונו.

מגבית 15 סירות נפץ

הייתי שותף לשלבי פיתוח ה'פצחנים' תהליך ארוך שעוד לא הסתיים. דני רז פתר יפה את הבעיה של הפלטת הכיסא לאחור עם פתיחת מטריה למים הכיסא מתרומם ממקומו ומחליק על מסילות בזויות מתאימות על שלושה כדורים. המושב בנוי כך שתומך את מירב גוף ההגאי מהגב עד הירכיים כולל. כך מתחלק עליו לחץ סביר. אף כי הפצחנים לא סיימו פיתוח אנחנו לוחמי ב-10 התכוננו להפעלתם. ניווט, תנועה במבנים צמודים איך להיות מוסתרים מול מכ"מ ושאר המכלול המבצעי.

סנונית פצחן מעל החוף לפני השקה. תשומת לב לכורסה ולצינורות ההחלקה

ענין הפעלת הפצחנים לא נידון אתי כמפקד ב-10 לפני הביצוע. כל התכנון ואימון מפעילי  הפצחנים בוצע בעתלית על ידי סגן המש"ט  גדי שפי שמונה כמפקד המבצע על ידי מפקד השייטת שאול זיו. אתי כמי שהיה אחראי לנושא כמפקד יחידת ב-10 לא הייתה לי השפעה על בחירת המפעילים. היו אצלנו מפעילים מנוסים יותר והייתי בוחר אחרים.

הצגת התכנית נעשתה לפני מפקד הזירה. בוצר כבר לא נמצא שם הוא עזב למחרת שנעשתה צליחת  התעלה על ידי אוגדת שרון.

השטה – הפצחנים הושטו כל הדרך  על ידי מפעיל יחיד קיבלו נתזים בעיניים ולא ראו דבר. בדיעבד ניתן היה לשים שני מפעילים עד לקרבת היעד ושם יעבור אחד לסירת האם והתקיפה כמובן עם מפעיל בודד.

ניווט – גדי שפי היה מפקד הפעולה. אני ביצעתי את הניווט שכלל תצפיות במכ"מ והיה יותר קל מאשר בסירות גומי. הגענו והתקרבנו למזח. בטווח 200 ירד ראינו את המטרות.  הצעתי לתקוף ישר עם הגילוי. גדי שפי החליט להתרחק ל-400 ירד. כדי ליצור מרווח להתארגנות התקיפה. שפי החליט לכוון את הפצחנים על קורס התקיפה מבלי שהמפעילים רואים את את המטרות. היו מין ערפילי בוקר בטווח הזה כבר לא ראינו את המטרות ברציף. במגבר אור כוכבים SLS X4 ראינו שוב את הרציף עם שני  קומארים עם החרטום צפונה. הצפוני יותר נראו ירכתיים שקועות חזק. זה שגדי קרול הדביק לו מוקשים. הקומאר הדרומי יותר היה המטרה.

מפעיל הפצחן הראשון דידי יערי לא ראה את המטרה ולא קיבל משקפת SLS. כיוונו נעשה בשיטה העתיקה: שטנו  100 ירד בכיוון המטרה כשיערי שט אחרינו במהירות כ-15 קשר. ואז פנינו חזק שמאלה כשהוא ממשיך ישר.

נתיבי התקיפה של הפצחנים ביעד מגבית 15

פצחן משתולל – המשכנו וסובבנו עד שהגענו בסירת הפיקוד מאחוריו. אספנו אותו מיד לאחר הקפיצה, על פי התרגולת שגובשה באימון. ראינו אותו מיד הולך שמאלה. להערכתי המפעיל שלא ראה את המטרה נעל את ההגה בזוית. אחר כך כשעמדנו בנקודת האיסוף הגיח הפצחן במהירות לאחר שהשלים סיבוב שלם. הסיפור שמנוע אחד הפסיק לעבוד אינו סביר. הפצחן שט בכל המהירות עשה סיבובים עם הגה נעול לשמאל ובא לנקודת ההתחלה שבה כבר אנחנו נמצאנו הנהג איתמר לוי הפנה את החרטום ימינה והפצחן עבר קרוב מאוד לידינו.

פצחן פוגע ולא מתפוצץ – שפי כיוון את הפצחן השני באותה שיטה. המפעיל היה יאיר מיכאלי שנאסף מיד לאחר שירד למים. אני החזקתי את מגבר אור הכוכבים וראיתי את הפצחן  פוגע ברציף בין הקומארים כ-3 מטר לפני חרטום המטרה ומתרסק אך לא מתפוצץ. גם ההשמדה העצמית של הפצחן הזה לא פעלה. חומר הנפץ RDX במשקל 350 ק"ג לו היה פועל היו שני הקומארים מרוסקים. יצאנו צפונה בנתיב בו הגענו.

פיצוץ – חווינו את הופעת הפצחן הדרוך בקרבתנו עוד פעמיים.  בדיוק 17 דקות אחרי שחרורו  ארע פיצוץ גדול. היינו במרחק 3 מיל ממנו וראינו פטרית אש עצומה. חימוש הפצחן הופעל באמצעות מנגנון ההשמדה העצמית שהיה חלק ממנגנון החבלה.

מגבית 16 רקטות נגד טנקים

תכנון הפעולה נעשה על ידי אילן אגוזי גדי שפי יוחאי בן-נון יוסלה דרור ואלי מרק. בתכנונים האלה לא חשוב מי אומר מה אלא מה נקבע בסוף וכולם מתיישרים. הצגת התכנית נעשתה למפקד הזירה במשרדו.

הצטרפות מפקד הזירה – בתום ההצגה הודיע מפקד הזירה שהוא מצטרף להפלגה. גדי שפי אמר שהוא לא יכול לאשר כזה דבר. מכיון שמפקד הזירה אינו שייך יותר לשייטת ואין שום מתכונת תורתית או ארגונית שקצין כזה יפקד על כח במבצע. בנוכחותנו הרים מפקד הזירה טלפון למפקד חיל הים גם שאר הנמצאים בחדר שמעו את המדובר. וביקש להצטרף למבצע. תלם  "תן את גדי" ולגדי שפי אמר "לפי החלטתך". היה יותר נכון שיחליט וימנע את המכשלה הזאת.

גדי שפי צא עם אילן אגוזי ואיתי  החוצה להתייעצויות. שנינו יעצו לגדי שפי לא להסכים. התרומה של מפקד הזירה  בעת היותו מפקד שייטת הייתה בארגון ובהקפדה. בלילה בים אינו מתמצא ותרומתו תהיה אפסית. וגם לא הכיר כראוי את התו"ל ונוהלי ההפעלה של ב-10 בים, שהשתנו רבות בשנתיים מאז סיים את הפיקוד על השייטת. כמו נוהל "דבש ועוקץ" שהיה רלבנטי למבצע זה. אמרתי לשפי  "אם זה יצליח זה הוא ואם זה נכשל זה אתה. למה אתה צריך את זה?" למרות הדברים הללו החליט שפי לאשר את השתתפותו של המז"ר. נתן נימוק שנראה לנו לא עניני.  מאוחר יותר עוד יצטער שפי על כך.

והחפ"ק – מקומו של מפקד הזירה היה בחפ"ק המבצע.  החפ"ק נכנס לפעולה אם קורית הסתבכות ואז צריך להפעיל את כוחות החילוץ. דוקא כשאמרו שאי אפשר. גם הצטרפותו של יוחאי בן נון הייתה מיותרת הוא לא תרם בים דבר. לוא היה נפגע או נשבה היה זה ניצחון מורלי גדול למצרים

נשק לא מוכר – לא ידוע מדוע נבחרו הרקטות 'לאו' לפעולה. אף אחד לא הכיר אותן קודם. הסיפור שביני תלם קבע זאת אבל זה לא מסתדר עם הסיפור שאמר לשפי "תטביע את הקומאר ולא אכפת לי איך". אז כנראה גדי שפי בחר אותן. ללוחמים היה נסיון טוב ואמון מלא במטולי רקטות RPG7 ואם היו משתמשים בהם לא היה צורך להסתמך על המזל.

ביצענו אימון הלוחמים בירי מסנונית אל עבר מטרה צפה. האימון נמשך עד 5 בבוקר. במטרה של זירת ים סוף שהוכנה לירי, היו שתי פגיעות והיה צורך לתקן אותה. אי אפשר היה לבצע את אימון הבוקר שתוכנן החלטתי לאשר ללוחמים שינה עד 9 בבוקר.

אי כשירות זמני –  לא הצטרפתי לסנוניות היוצאות ליעד. נראה שחטפתי  שפעת קשה. היה לי חום גבוה וד"ר חיים שוהם שהיה אז הרופא של שארם א-שייח' הציע לי לא להצטרף. בעת הפעולה נמצאתי  בכוננות עם מסוק חילוץ בשדה אופיר.

עדות שמיעה – שמעתי אחר כך שסנונית הפיקוד נתקעה בשרטון וגדי שפי פקד על ירידה למים לדחוף אותה החוצה. מדחפי הסנונית הם החלק העמוק בה. כאשר שפי גילה  שמפקד הזירה נשאר בסירה הורה לו  לעבור לחרטום כדי להקל על הירכתיים וכך קיווה לשחרר את המדחפים. שפי כשירד למים לא נצר את המאגים הקבועים. מפקד הזירה בעת שעבר לחרטום נגע בכפתור הירי ונפלט צרור בקרבת הראש של הדוחפים במים ולקרבת הסנונית השניה. בדרכו חזרה תפס מפקד הזירה את קנה המאג ונכווה כך "זכה" לפציעה קרבית.

סיכומים

בתחקיר חילי  שנערך  בשייטת 13  בפני מפקד חיל הים בנימין תלם. לא הגיע מפקד הזירה ושלח קלטת עם ראש מדור היסטוריה קינן. בקלטת היה מלל רב אבל המשפט שחרה לי במיוחד  היה "הלוחמים היו שבורים מורלית ולכן החלטתי להצטרף". מדובר על אנשי ב-10 אלה לוחמים תחת פיקודי  ולא יכולתי להסכים שיוגדרו כשבורים מורלית לפני יציאה לפעולה מסוכנת פחות או  יותר.

כאשר ראיתי את שאול זיו וגדי שפי  שותקים קמתי ואמרתי שזה לא נכון. במיוחד חרה לי כשרמ"ד היסטוריה סיפר שמפקד הזירה אמר לו "שההוכחה לכך היא שהלוחמים לא קמו בבוקר הפעולה ונשארו לישון עד 09:00 וזה מראה על דיכאון" והרי זה היה בהחלטה שלי קמתי, להגן על כבודם של לוחמי ב-10  והשייטת בכלל, ואמרתי ש"זה פשוט שקר".

שיחת קידוח בבסיס מפרץ שלמה נשארה יחידה קדמית של שייטת 13 בכינוי "בסיס סנונית" במקום נמצא כח של כ-10 לוחמים ושלושה קצינים קיימו תורנות מפקדים. כחודשיים לאחר המלחמה נמצאתי שוב בשארם. הודעה מהמבצעים להגיע למפקד הזירה. מפקד הזירה מזמין לארוחת ערב  שהוגשה בלשכתו. הבאתי גם את יוסי גוזני באים וסועדים. המז"ר שואל את גוזני לגבי מטען החבלה שהפעיל בסירה שננטשה במגבית 11 וגוזני מתאר בדיוק מה נעשה.

אז פונה אלי המז"ר בטענה ש"אתם בשייטת תיארתם אותי באופן כזה שעשיתם לי עוול חמור. לולא אני לא הייתם יוצאים לאף פעולה…". רצה שאתקן את הזיכרון לגבי מעורבותו של אלוף בוצר  ושאדע שהוא פיקד על הפעולה האחרונה.  ידעתי שזה תגובה לדברים שאמרתי בתחקיר החילי בשייטת. מאוחר יותר קראתי שמאחורי הקלעים יזם תהליך שבסופו יקבל ציון לשבח ועיטור ואולי דברי הפריעו לתהליך.

אין בי יכולת ולא העליתי בדעתי לתקן את הזיכרון לנוחיות של מישהו חשוב ככל שיהיה. הסברתי שפעלתי  תחת פיקוד השייטת 13 ונציגה במקום היה אילן אגוזי. "אתה היית עד מפקדנו שנת 1971 עשית רבות אין לי נגדך כלום" זו הערכתי.

יש לי הערכה רבה למי שהיה  מפקד השייטת במלחמת ההתשה. אך גם נוכחתי  שאין לו ידע טכני בתחומים המקצועיים. יש לו בעיית חוסר  התמצאות בלילה בים. בתקופת פיקודו על השייטת דיבר הרבה על דיווחי אמת והוא בסוף מכזב.  המז"ר החזיק אותנו והמשיך לדבר עד 3 בבוקר. יוסי גוזני המליץ לי אחר כך לעזוב את הצבא. הוא עצמו נעשה מומחה לאנטנות ועיקר חייו בחו"ל.

אלי מרק מקבל דרגת סא"ל מאלוף יומי ברקאי מפקד חיל הים.

ציונים לשבח – לא נשאלתי ולא התבקשתי לתת המלצה ללוחמים. שאול זיו המליץ על מי שמצא לנכון ואם הוא כותב שהתייעץ אז לא אתי. זומנתי  לועדת צל"שים צה"לית ונשאל מה עשית שמגיע לך "ציון לשבח?"

תשובתי הייתה: "לא מגיע צל"ש לאף אחד. עשינו מה שאנחנו כיחידה מקצועית אמורים לעשות. על זה התאמנו כל החיים ולכן הצלחנו. עשינו גם שגיאות."

צל"ש מפקד חיל הים לרס"ן אלי מרק אוקטובר 1975

אבל אם תשאלו אותי מה עשיתי: עבדתי שש שנים בשייטת 13, הפלגתי בסירת גומי למרחק מעל 100 ק"מ וחזרה. ניווטתי למקום מצאתי אותו. החלטתי שלא מבצעים וחזרתי. אחרי יומיים נשלחנו שוב לאותו  מקום והפעם הצלחנו. אספתי את האנשים והחזרתי אותם הביתה.

שנה לאחר מכן קיבלתי הודעה מלשכת מפקד החיל ""תגיע לקבל צל"ש ואל תתוכח"".    קיבלתי צל"ש ממפקד חיל הים ביני תלם

סא"ל דימ' אלי מרק

סגן מנחם רזניק מפקד דבור 863