מאת אל"מ דימ' אלכס שדמון 22 דצמבר 2020
התנדבות לצוללות
מקורס חובלים הגעתי לשייטת הנחיתה שהיתה מורכבת מאוניות ישנות שחלקן היו בעבר אוניות מעפילים.
ב קיץ 1955 בצה"ל ממציאים את המושג " מהנדס צבאי " ויוצאים לדרך לגייס מועמדים. אני שומע על זה מחברי מוליק ינאי שמשכנע אותי להרשם כי "אם לא על חשבון הצבא איך נגיע לטכניון?" היה מדובר על לימודים בטכניון שנה א', שנה ב' וחצי שנה ג'. חיל הים היה מאד מעוניין בשליחת אנשים ללימודים ולכן אירגנו קורס הכנה בבית המלח בשעות הערב. נרשמו גם מוליק ינאי, וולטר שנון ועוד מספר קצינים. לאחר קורס ההכנה עברנו את בחינות הכניסה ואנחנו הפכנו לסטודנטים!
נהגנו לעשות את השעורים ולהתכונן לבחינות ביחד : ולטר, מוליק, זאב ואני כאשר המקום המועדף היה על המרפסת של ולטר ברחוב פבזנר – ממש מול הטכניון. בחופשות הקיץ אנחנו, אנשי הצבא, למדנו עוד חצי סמסטר ובקיץ 1957 צה"ל קיבל אותנו כ"מהנדסים צבאיים". אבל, אז חל שינוי בתפיסה וכל מי שהטכניון המליץ עליו, צה"ל אישר לו להמשיך בלימודים עד לקבלת התואר. מהקבוצה שלנו רק מוליק המשיך.
גם לי היה אישור להמשיך בלימודים בשנה ג', אבל אז חלה התפתחות: קראו לי למחלקת כח אדם בחיל הים, שהיתה אז ממוקמת במרתף של המינזר בסטלה מאריס, והציעו לי להתנדב לצוללות, שכמובן עוד לא היו קיימות בחיל הים בכלל! ההחלטה לא היתה קלה – הנושא מאד עניין אותי – התיעצתי עם המשפחה, עם חברים, מה יהיה עם הלימודים?….
בהסתמך על הבטחה שתתאפשר לי החזרה ללימודים בשלב מאוחר יותר, נתתי תשובה חיובית ונכנסתי לנושא הבלתי ידוע באותם הימים בשם "צוללות חיל הים" !
חיסלתי את העיניינים שלי בטכניון תוך אמירה : "אני אחזור" – כמו מק-ארתור בפיליפינים – ונסעתי לבה"ד חיל הים. המתנדבים לצוללות הגיעו לבה"ד. מכל יחידות חיל הים – אני מהטכניון. החלה תקופת המתנה לקבלת האישור לצאת לקורס צוללן בצי הצרפתי. ההמתנה נוצלה היטב ללימוד צרפתית. איבן דרור ואני היינו משוחררים וכן גם חיילים יוצאי מרוקו ומצריים. לימוד יסודות החשמל, מבנה צוללות וכו. באביב 1958 כולנו יצאנו לקורס צלילה ולאחריה קיבלנו ספינת משמר ישנה להפעלה כצוות לאורך חופי המדינה. כך שהפעילויות היו מכוונות למטרה אחת: גיבוש צוות שבבוא היום יהווה גרעין עליו תבנה שייטת הצוללות.
אוניית הנוסעים א/ק ארצה של חברת צים
ביוני 1958 הגיע האישור ועלינו על א.ק. ארצה עם המזוודות החדשות ובתוכן החליפות החדשות ומדי הייצוג ויצאנו לכוון מרסיי. בלה אשתי יצאה לצרפת ביחד עם כל המתנדבים על מנת לשמש כפקידת היחידה ולארגן את המשרד. ועוד הדביקו לה גם את התפקיד של מנהלת מועדון היחידה. כל זה התנהל בדירה הגדולה שבה גרנו אנחנו, הזוג שדמון.
תחילת הכשרת צוללני חיל הים
בצי הצרפתי עברנו בטולון קורס צוללן, שהסתיים בספטמבר 1958. המשך ההכשרה נעשתה על צוללות צרפתיות. חילקו אותנו לחוליות של 4 וכל חוליה הוצבה על צוללת צרפתית פעילה. החוליה שלי הוצבה על ה-"MILLE" שהיתה צוללת גרמנית ממלחמת העולם השנייה. היא שופצה ע"י הצרפתים והוכנסה לשרות. בצוללת הייתי צמוד לקצין המכונה הצרפתי שהיה אדם חביב מאד והסתדרנו נהדר.
הצוללת הצרפתית "מילה"
בד"כ היינו יוצאים לים ביום ב' בבוקר לאימונים עם כלי שייט אחרים וחוזרים ביום ה' לבסיס. אגב, הבסיס היה קרוב לבית שלנו כך שהייתי הולך ברגל, בבגדים אזרחיים כי ההוראה היתה לא לצאת במדים מהבסיס. הסיבה היתה כמובן לא לפרסם את העובדה שאנחנו מתאמנים עם הצרפתים – אבל טולון עיר קטנה בה דברים כאלה מתפרסמים די מהר.
לאחר סיום קורס צוללן בבי"ס של הצי הצרפתי בטולון, חלק מהקבוצה – המכונאים והחשמלאים – נשלחנו לבסיס הצוללות בלוריאן שבחבל בריטני. זה היה בסיס שנבנה ע"י הגרמנים במלחמת העולם השנייה כבסיס טכני/מבצעי לשליטה באזור. בבסיס היו בונקרים לצוללות ע"מ למנוע פגיעה ממטוסים והייתה גם מספנה עם ממשה ובתי מלאכה.
היינו אמורים ללמוד את המערכות של הצוללת ROLAND MORILLIOT שהייתה בשלבים אחרונים של שיפוץ. זו הייתה צוללת גרמנית שהצרפתים צירפו לצי שלהם. על מנת לא להפריע לעבודות בצוללת אנחנו נכנסנו בשעה 16:00 ועשינו "חפרפרת" עד 22:00.
שיחה עם האדמירל הצרפתי
יום אחד מודיעים לי שיהיה מסדר החלפת מפקד הבסיס ואנחנו מתבקשים להשתתף. למרות שאין אנו יודעים תרגילי סדר בצרפתית. בצילום רואים את האדמירל הצרפתי בא להיפרד מהקבוצה שלנו. בסיום המסדר קצין צרפתי בא לומר לנו שהופעתנו הייתה מרשימה מאוד.
מעבר לאנגליה – בתחילת 1959 התברר שהתכנית לרכישת 2 צוללות מגרמניה לא תתממש ומשרד הבטחון שהחל לחפש מקור אחר, מנהל מו"מ עם אנגליה. בחודש ינואר היתה כבר תכנית קורסים עבורנו בצי הבריטי ודי מהר הוקמה יחידה שכללה שני צוותים: צוות שממוקם בפורטסמות אשר יטפל בחיילים שהגיעו מהארץ לקורס ב – HMS DOLPHIN וצוות טכני ממוקם במספנה ליד ליברפול שיטפל בשיפוץ שתי הצוללות שלנו.
הבחורים שהיו בטולון החלו לזוז לאנגליה בקבוצות על מנת להתחיל מחדש קורס להכרת הצוללת המיועדות לנו. אני כמיועד לשמש קצין מכונה על הצוללת הראשונה שדוד בן גוריון החליט ששמה יהיה "תנין". לא עברתי קורס נוסף כמו האחרים אלא נשלחתי למספנה בליברפול על מנת לעבוד עם הצוות הטכני וללמוד את הצוללת בעצמי. זאת הייתה החלטתו של יוסלה' דרור. לא הייתי מאושר מזה כי כל החברים שלנו איבן, אקה, מנשה ואחרים היו בפורטסמות. מדי פעם הושג מקום על צוללת בריטית והייתי נוסע לפורטסמות לכמה ימים.
עם סיום הקורסים וההשתלמויות השונות – כולל הפלגות על צוללות בריטיות – אנשי צוות נוספים הגיעו למספנה עד שכל הצוות כבר היה במקום. החלה ההתארגנות ליציאה לניסויי ים, ובאוגוסט 1959 עברנו את הניסויים באיזה לוך בסקוטלנד ואח"י תנין הפכה לצוללת פעילה. זה לא אומר שהיינו כבר מוכנים ליציאה לארץ – בכלל לא! עבודה רבה עוד לפנינו!
בנוסף לצוות המלא של הצוללת היו איתנו גם 3 קצינים בריטים: מפקד, סגן וצ'יף. שהמשיכו להדריך אותנו וגם לוודא שלא נעשה טעויות. הצ'יף עזב די מהר כי ראה שיש צ'יף ישראלי טוב (אני) אבל שני האחרים נשארו איתנו עד סוף נובמבר 1959 כאשר יצאנו להפלגה לישראל. נוכחות הקצינים הבריטים חייבה אותנו להפעיל את הצוללת בשפה האנגלית כך שהם יבינו מה אנחנו עושים. בסופי השבוע היינו בד"כ חוזרים לפורטסמות כך שיכולנו לבלות עם המשפחה .
בגשר הצוללת בעת הפלגתה, מתרווחים המכונאי הראשי אלכס שדמון מכונאי וחשמלאי
בדרך ארצה, עצרנו בגיברלטר לשם תדלוק וריענון וב–15 בדצמבר 1959 נכנסנו לנמל חיפה והתקבלנו ע"י מפקד חיל הים דאז אלוף טנקוס בטקס רב רושם. לכל הצוות ענדו את סמל הצוללן. אני קיבלתי סמל מספר 006.
למעשה שייטת 7 הוקמה עם הגעתנו ארצה. אח"י רהב הגיעה ביוני 1960. המשכנו להפעיל את תנין בשפה האנגלית ע"מ למנוע בילבולים בפקודות ובמקביל שקדנו על תירגום כל ה"תורה" לעברית. כאשר הכל היה מתורגם עשינו "הפלגות רציף" לשם תירגול ורק אז עברנו סופית לשפתנו.
אל"מ אלכס שדמון
אל"מ דימ' אלכס שדמון
