מעשה בשק שינה צהלי – אגדה שהייתה באמת
רן סולומון, מכון תערובת "אמבר", המחלקה לתזונה
לכאורה, כמו בכל סיפור מעשיות, גם סיפורנו מתחיל כך: "לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, שלט מלך…."
מעגן בסיס שלמה 1979
אולם לא, הבה נהיה מדויקים בזמן, במיקום הגאוגרפי ובתפקיד. בין השנים 1976-79, שרתי בבסיס חיל הים בשארם א-שייך (תמונות משמאל – המקום הכי יפה בעולם), כמפעיל מערכת נשק (בקר אש), על ספינת טילים ששמה בישראל היה "אח"י חיפה" (אחת מספינות שרבורג למי שזוכר). מה קשור שק שינה לשארם א-שייך? זהו שממש לא קשור!
לכאורה אזור אקלים מדברי קיצוני: בקיץ הגיעו הטמפרטורות לשיא של 45 מ"צ, ובחורף – בבקר היה חמים, ובלילה – קר, מקסימום דובון בעת שהותנו בחוף; אולם שק שינה? הס מלהזכיר! החדרים בחוף ממוזגים ומגורי החרטום והירכתיים ממוזגים גם הם (אמנם מיטה חמה, אבל מזגן יש).
אלא מאי? בהיותנו צוות סטי"ל משכמו ומעלה, הוחלט לצ'פר את אנשי הצוות בטיול ספינתי. היות ובכל ימי השבוע אנו מפליגים "ואוכלים ים", את הטיול עושים ביבשה. וכך, בבוקר חורפי, בשנת 1978, הועמסנו על משאית ריו, נסענו משארם לדהב, ומשם, על המשאית, בדרכים לא דרכים, קצת כבישים, הרבה נחלים בלי מים, חצינו את חצי האי סיני ממזרח למערב ובמונחים של חיל הים – ממפרץ אילת (אזור דהב) למפרץ סואץ (חמאם מוסא בואכה אזור א-טור). הדובדבן שבקצפת היה ביקור במנזר סנטה קטרינה – אותו מנזר יווני אורתודוקסי, שנוסד לפני כ-1450 שנה, במקום בו על פי הנצרות היה מעמד הר סיני (ראו תמונה משמאל). המנזר נבנה בגובה רב (כ-2500 מ' מעל פני הים), ובחורף הטמפרטורות יורדות הרבה מתחת לאפס.
מנזר סנטה קתרינה והר משה
זמן מה לפני הטיול, עדיין היה זכור לרע המקרה, לפיו קבוצת חיילים שטיילה לסנטה קטרינה כמעט קפאה למוות משום שלא היו מצוידים כראוי; לכן, הוחלט לצייד את כולנו בשקי שינה… והדגש – חובה! לירוקים שביניכם (חירי-בירי בשפת חיל הים) קצת קשה להבין את גודל הפרדוקס – מה לצוות סטיל, המשרתים בשארם, ולשק שינה? מילא הצמידו לכל אחד עוזי ושתי מחסניות בזמן הטיול (אפשר עוד להבין), אבל שק שינה?
כמו כל חייל מציית, קפצנו לאפסנאות וחתמנו על שק שינה, וכדי להבטיח שגם יהיה לנו על מה להזדכות בתום הטיול, כל אחד מהצוות רשם במרקר בלתי מחיק (פק"ל כיסים) את שמו ואת המספר האישי על השק… וכך גם אני, על שק שינה חדש ג'דיד מהניילון, ולראיה אני מביא את הכתוב בשם כותבו: " סמ"ר רן סולומון, מ.א. 2290841 ". אכן, היה קר מאד בגבהי סנטה קטרינה, כך שזכיתי לעשות שימוש לילי, יעיל וחד פעמי בשק השינה. ביג דיל – ממש סנסציה, לא? סבלנות חברים. לא אלאה אתכם בפרטים, היה אחלה טיול, חצינו את המדבר, טבלנו בחאמם מוסא שעל גדות מפרץ סואץ, נקלענו לריב חמולות בדואיות בוואדי פיראן
רן סולומון מעל חמאם מוסא
למרגלות המנזר וחזרנו הביתה בשלום לספינה לאחר ימים מספר. והכי חשוב – הזדכיתי על השק שינה באפסנאות, חסכתי לי 1065, מה שאפשר קבלת משכורת מלאה של 150 לירות באותו חודש, או קנס לקופת ספינה. לראיה תמונה – אני על רקע מפרץ סואץ באזור חמאם מוסא, בריא, שמח ומאושר.
לא עברו להן יותר משנתיים, וליתר דיוק עברו בדיוק 23 שנה… חוזר שנית – 23 שנה. בתי הבכורה רותם התגייסה לצבא. תחילת השרות הרגילה, טירונות, קורס מכים בהצטיינות יתרה, והגיע הרגע שנדרשת החלטה – לאן הולכים אחרי הקורס? האם להיות "פייטרית" וללכת לירוקים רחמנא ליצלן (מבחינתי, הדרדרות ברמת אסון משפחתי J) או ללכת בדרך הנכונה "לכחולים" ולשרת בחייל הנכון, כמ"כית טירוניות בבה"ד חיל הים בחיפה.
לאחר ויכוחים רבים, הפעלת קשרים ולחצים של גורמים בכירים בחיל הים (דוד איציק), נשברה הילדה ועשתה את הצעד הנכון – יאללה לחיפה לבה"ד. התפקיד – מ"כית טירוניות; המשמעות – כל בת המשובצת
מאהל טירוניות בבה"ד חיל הים
לתפקידי חוף בחייל, עוברת אצלה טירונות של חודש בבה"ד. חדרים לא היו לטירוניות, ולכן, כולן, כולל המכיות ישנו באוהלים ומיטות שדה הממוקמים על משטח אספלט הנושק לחוף הים. בקיץ – פנטסטי; בחורף – לא נעים. אז מה עושים כדי שבחורף לא יהיה קר להן בטוסיק? חותמים באפסנאות על שק שינה!
הנה המעגל מתחיל להיסגר. כעבור יום-יומיים, מגיעה שיחת הטלפון מהילדה, ואני מצטט כמעט מילה במילה: "אבא הגעתי לבסיס, הכול בסדר, התמקמתי והכל נראה סבבה (הילדה רצתה ירוקים, להיות פייטרית, בחול, באבק)…אבל אתה לא תאמין מה קרה לי. מה קרה? שאלתי. בקליטה, בין השאר, הלכתי לאפסנאות וחתמתי על שק שינה. נו יופי אמרתי, לפחות שק שינה חדש דנדש, או אחד מג'ייף? איזה חדש ואיזה בטיח, אמרה הילדה….אתה לא תאמין, החתימו אותי על שק שינה ישן, שעליו רשום באותיות קידוש לבנה, בכתב יד המוכר לי מהבית: " סמ"ר רן סולומון, מ.א. 2290841 ".
רותם סולומון משגיחה במשרד המ"כיות בבה"ד חיל הים 2002
חברה זה אמיתי – 23 שנה, מאות אנשים ישנו בשק שינה שאני ישנתי בו כחייל (פעם אחת בלבד), מאות כביסות ומאות קיפולים הוא עבר מאז, ולבסוף לאן הגיע – לזרועותיה של בתי, רותם.
רק בחיל הים, רק בישראל!!
נכתב בשנת 2014
