ראובן זאק - על פלגת הנחתות 922 וחולית החוף

ראובן זאק 18 נובמבר 2015

פלגה 922, חולית חוף וביה"ס להחפה

אחרי מלחמת ששת הימים פורקו 3 הנחתות 36 מ' והורדו לאילת. אחרי הרכבתם מחדש נקבע להן בסיס באבו זנימה. הם עסקו רוב בזמן בבט"ש ולא פעם גם ספגו אש מיצרית. המפלג היה אז הררי ("צוץ"). מפקד הזירה היה סא"ל יקותיאל נץ, שהיה לי הכבוד מאוחר יותר לשוט בפיקודו בשתי אוניות בצי סוחר.

בתחילת שנת 68 עברה הפלגה לשרם א-שיח' ואת הפיקוד קיבל סרן חיים רענן (מיקי), רוב הפעילות היתה סיורים לטירן וסנפיר או תפיסת סירות מבריחים. מדי פעם נחתת אחת היתה עולה לאילת, אם לשיפוצים ואם למטרות בט"ש.

בתחילת 69 הגזרה התחילה להתחמם את הפיקוד על הפלגה קיבל סרן זאב יחזקאלי (מחזור ז' קציני ים עכו). בגלל העדר מכ"מ רציני באזור (שהוכם לאחר מכן בצפרה), נחתת 36 מ' יצאה מדי פעם לסיור אתראת מכ"מ בין רס מוחמד לאי שדואן. היציאות היו ביחוד בימים שהים קשה. כולם נענו לסיסמה שקבע המפלג : "מבצעים משימה בכל מצב כל זמן שהמדחפים מסתובבים".

נחתת 36 מטר במצב ים אופייני למפרץ סואץ

על הנחתות 36 מ' בין השנים 68 – 70 פיקדו:
סרן נתי מתוקי (מחזור ח' עכו)
סגן יואל כהן (מחזור ט' עכו)
סגן גדעון עשת
סרן שמואל שריג (מחזור ח' עכו)
סגן שאול חורב (מחזור י' עכו)
סגן בן ציון מרגלית
סרן משה לוי
סגן שלמה רייך
סרן מייק אלדר(מחזור ט' עכו)
סגן אהוד אראל (מחזור יא' עכו)
סגן זאב גולדצקי (מחזור יב' עכו)

בשנת 69 היתה כוונה לרכוש את הספינה שניקראה בעתיד "בת שבע" . לצורך אישור הקניה הגיע אלוף עזר ויצמן (ראש אג"מ) לראות "מה זה נחתות". נערך מיסדר הפלגה על סיפון פ- 53. אחרי ש"עזר" סקר את החיילים והחליף הלצות עלה לגשר ועל הספינה נישאר רק צוות הנחתת. האלוף שאל את שאול חורב המפקד כמה זמן יקח לצאת לים. חורב, איש של מעשים השיב – מייד. ה"ציף" ביצע התנעת חרום ותוך פחות מ-2 דקות הנחתת היתה בפתח המפרץ. חורב קיבל מחמאה מ"עזר". פחות מחודש אחרי אירוע זה שאול חורב העביר את הפיקוד לסגן שלמה רייך ("ציפ") ויצא להביא את ה"בת שבע" ממומבסה.

לקראת מרץ 69 התגברה "מלחמת ההתשה" ואזעקות התרעה על מטוסים מצריים הפכו לחלק מהמציאות היום יומית . באחת הלילות יצאו שתי נחתות בלילה מפתח מפרץ שארם א-שייח' ב"עמדות קרב". ראינו מהחוף הבזקים מהמטוסים המצרים. תותחי האורליקון ומקלעי ה-0.5 של הנחתות מילאו את השמיים בנותבים. כעבור כ-10 דקות נעלמו המטוסים. הנחתות קיבלו הוראה לחזור לנמל. למחרת דווח ע"י יחידת ההאזנה של המודיעין כי הטייסים הודיעו כי הם חוזרים עקב "אש נ"מ כבדה".

אותו זמן במהלך הפלגה לאילת של פ-55 החלו חדירות מים למחסן מחיבורי חלקי הספינה. מפקד הנחתת שמואל שריג החזיר אותה לשרם. השבתתה הגדילה את העומס על שתי הספינות האחרות.

במרץ 69 אחרי הרבה זמן שהנחתות עסקו בהרבה דברים חוץ מהנחתה קרבית החלו אימונים עם טנקים. מדי פעם. ככל שעבר הזמן כמות האימונים גדלה ושטח האימונים הרצוי היה ב"מרסה בריכא".

לקראת סוף מאי 69 ידענו כבר כי הכוונה היא לנחות בצד המיצרי של מפרץ סואץ וקישרי העבודה עם השיריונאים (ביחוד עם סא"ל יואל גורודיש) הפכו ליומיומיים. הצוותים תירגלו עשרות פעמים את המוטל עליהם, יצרו אירואים ומצבים של תקלות שיכולות להיתרחש ותורגלו פיתרונות לבעיות. לפלגה סופק ציוד חדש ומתאים. גם בעיה ישנה בחיבור חלקי הספינה תוקנה. הגיעו צוותות של רתכים ובנוסף לברגים שהחזיקו את חלקי הספינות חוזקו החלקים בלוחות מתכת עבים עם ריתוך איכותי. הנחתות יצאו לאימוני שייט צמוד ליצירת תמונת מכ"מ של כלי שייט אחד (ראה תמונה במצגת), זאת בכל מצבי הים.

ב-6.9.1969 בלילה עזבה פלגה 922 את שרם א-שייך בפיקודם של סא"ל זאב אלמוג (המז"ר) וסרן יחזקאלי זאב ובשייט צמוד ניכנסה למפרצון "שייך ריאך" צד המיזרחי של מפרץ סואץ בסיני. הנחתות עגנו קרוב לחוף צמודות וכוסו ברשתות הסוואה חומות. למחרת בלילה היה הקטע הארוך באותה שיטה בצפונית חזקה נעשה המעבר מ"שייך ריאך" לנמל "אבו זנימה" וגם שם הוסוו.

ב- 8.9.69 נעו הנחתות באותה שיטה ל"רס סודר", בסביבות 22:30 ניגמרה ההעמסה (שני טנקי "טירן ונגמש BTR בכל ספינה) וכעבור כשעתיים וחצי לאחר מכן הונחתו ע"י לוחמי 707 בחוף המצרי צפונית ל"רס אבו דרג" וחזרו לעגון ב"רס סודר" בהסואה. רק בשעה 1100 נודע לנשיא מצרים (נאצר) כי יש כוחות ישראליים באדמת אפריקה. התיכנון היה לפנות אותם בסביבות 1600, אבל עקב נפילת טייס "סקיהוק" וידיעות מודיעין על יציאת משחתות מנמל רס בנאס, החליט מפקד המבצע אלוף אברהם אדן על פינוי מוקדם. בשעה 1300 החל הפינוי שהתעכב מעט עקב תקלה בפ-51. השריון הונחת בחוף אבו זנימה בסיני. הנחתות הריקות שטו לנמל הבית במלוא המהירות עם הרוח הצפונית בגבן. המשחתת המצרית הגיעה ל"מיצרי יובל" כיממה אחרי שהפלגה עגנה לבטח בנמל הבית.

מפקד זירת ים סוף זאב אלמוג (אברוצקי)

זמן לא ארוך אחרי מבצע רביב בא סא"ל זאב אלמוג (אברוצקי) להיפרד מנגדי הפלגה, וציין את המבצע הנחיתה כנקודת זמן המוצלחת ביותר בקרירה שלו כמפקד בחיל הים.

הצלחת מבצע רביב השפיעה על מקבלי החלטות לרכוש עוד 3 נחתות תוצרת ארה"ב (ממלחמת עולם השניה) ה"אופיר" ה"שבא" וה"תרשיש". בפיקודו של רס"ן זאב אריאל וניקראה פלגה 921. ה"אופיר" היתה במצב מצוין היה עליה צוות סדיר בפיקודו של של סג"ן אריה מרמרי, בשתי האחרות היו מעט סדירים והיתאמנו עליהן צוותי מילואים. בחודשים פברואר – אפריל 1970 שתי הפלגות (921 ו-922) עם 6 דוברות הנדסה תירגלו נחיתות בחופים שונים. הבת שבע נעדרה עקב שני האירועים שעברה והיתה בתיקונים באילת. על התרגילים האלו פיקד עם המפלגים המז"ר עזרא קדם (כריש).

במאי 1970 עזב סרן יחזקאלי זאב את תפקיד המפל"ג של 922 וכל הנחתות היו לפלגה 921 תחת פיקודו של רס"ן זאב אריאל.

עד אוקטובר 1970 חוץ מאימוני נחיתה נחתות 36 מטר של פלגה 922 בביטחון שוטף ועצרו עשרות סירות של מבריחים ומסתננים שניסו להגיע לסיני.

באוגוסט 1973 בוצע תרגיל עם 7 נחתות ברס אטנטור (צפונה לנבק) בזמן כוננות למלחמה כוללת. במלחמת יום כיפור לא נעשה בהן שימוש.

הערה את הפעילות לפני מלחמת ששת הימים ובמהלכה מי שמכיר טוב מכולם הם ידידי שמואל שבח ומוסה לוי.

פעילות חולית החוף

חולית חוף הוקמה בחיפה באמצע שנות ה-60 על ידי רס"ן אריה הראל וסגן משה לוי (יוצאי שייטת 13) במסגרת שייטת 11. ערב מלחמת ששת הימים החוליה היתה מורכבת ברובה מבוגרי ביה"ס לקציני ים ומבואות ים. שירתו שם גם קצינים בוגרי קורס חובלים יעקב כהנוב ואלי מרק.

במסגרת זו בהובלה ע"י הטרפדות הם בדקו חופי נחיתה בארצות אוייב במיוחד את חוף אל עריש.

מכיוון שלא בוצעה נחיתה מיבצעית במלחמת ששת הימים ונפתחה זירת ים סוף התחלקה החוליה לשתי חוליות. החוליה בים סוף היתה בתחילה בפיקודו של סרן משה לוי ולאחר מכן של סג"מ אלי מרק.

סירת הגומי שטה בהפגנתיות עם דגל ישראל בתעלת סואץ 14 יולי 1967

ביוני 1967 הורדו שתי סירות גומי לתעלת סואץ (גם שתי סירות של ש'13) לפי הוראת שר הביטחון משה דיין היה על הסירות לשוט בתעלת סואץ עם דגלי ישראל. במיבצע זה נפלו בשבי שני צוותים אחד מחולית החוף – סג"מ יעקב כהנוב ורב"ט אברהם יסעור (שוחררו בפברואר 68).

במרץ 68 היו שתי חוליות חוף , אחת באשדוד בפיקודו (בפועל) של סמ"ר זלמן קרויטרו ואחת בשרם אל שיך בפיקודו (בפועל) של סמל אהרון צוקרט (ז"ל). מפקדים אלו היו כפופים לסגן מפקד הפלגה.

בים סוף צורפו שני אנשי צוות עם סירת גומי כל נחתת שיצאה למשימה כלשהי – סיורי בט"ש, הפלגות לאיים טירן וסנפיר, מעקב אחרי ספינות חשודות ותפיסת סירות מסתננים וכדומה. המשימה הראשונה בתחום התמחותה שביצע חולית חוף זי"ס היה בדיקת חופי נחיתה בכל סיני מאזור צפונית לרס סודר ועד אילת. אחרי פינוי האי סנפיר פעם בשבוע היתה נוחתת שם נחתת עפ צוות סיור. לפני הנחיתה צוות של חולית חוף היה בודק את החוף מפני סימני מסתננים ו-/או מיקוש.

בספטמבר 68 מונה רב"ט יוסי מזרחי כמפקד בפועל של חולית החוף בזי"ס. החוליה הצטמצמה לחמישה אנשים. באותה תקופה בהוראת הרמח"ים תא"ל בני תלם התבקשנו לבדוק אפשרות לנחיתה על משטחי אלמוגים, זאת עקב מיעוט חופי נחיתה חוללים בזירה.

חולית חוף אשדוד התמחתה גם בחציית הירדן ועסקה באימון חיל רגלים ושריון בנחיתה. בסוף שנת 68 קיבל את הפיקוד סג"מ יעקב מילר. לאור מחסור בכוח אדם הוכשרו באשדוד עשרה חיילים חדשים בקורס של כשלשה חודשים.

בתחילת פברואר 69 החלפתי את יוסי מזרחי כמפקד החוליה בפועל, תחת פיקוד סגן המפל"ג סרן משה לוי. שימשתי בתפקידי עד סוף ספטמבר 70. עם הזמן סגני המפל"ג היו סגן שלמה רייך וכשהפלגות אוחדו סגן אהוד אראל.

בתחילת תפקידי הינו רק 4 אנשים (כולל המכונאי), מצב קשה שפגע בפעילות הפלגה. סרן משה לוי אסף 6 ימאים מצטיינים מהנחתות ובמשך כשבועיים מכשרנו אותם בהפעלת סירות גומי . פתרון שאפשר זמנית תפקוד סביר לחוליה. בתחילת אפריל הגיעו מאשדוד 5 חיילים לחוליה, שבזמן די קצר ביצענו להם את ההכרה של משימות החוליה בזי"ס.

במאי 69 החלו אימוני נחיתה והובלת שיריון של ה"בת שבע" בתחילה ב"מרסה בריקה" ולאחר מכן ב"אל-קורה" (דרומית לדהב).

ביולי 69 החלו הכנות ל"מבצע רביב" שנימשכו עד הנחיתה בפועל בספטמבר. המפל"ג סרן יחזקאלי זאב רצה שהחוליה תצטרף ל-707 בהנחתה במצרים. רס"ן שאול סלע מפקד 707 מצא דרך לדחות רעיון זה. עלינו הוטל :
א. לבדוק שוב את המיפרצים והחופים של סיני במפרץ סואץ.
ב. לאמן את הנחתות בהעמסה ופריקה של השיריון במצבי ים שונים.
ג. לבצע חילוץ צוות מטנקים במידה ויסחף לים.

נגמ"ש דוחף נחתת שנתקעה בחוף העמסה בעת מבצע רביב.

נגמ"ש אמפיבי דוחף נחתת שנתקעה בחוף הפינוי בעת מבצע רביב.

ביום – 8.9.69 נסענו סרן משה לוי ואנוכי לרס סודר לבדיקה סופית של חוף ההעמסה. בלילה הגיעו הנחתות ופ-51 ניתקעה ביציאה (היה לה מדחף אחד בעיתי), ירדתי מפ-55 למים ובדקתי מה הבעיה. הנגמש בחרטום הורד לחוף ומי הנטל שנותרו בחרטום רוקנו והנחתת יצאה לדרכה. מפקד חיל הים היה בחו"ל ומפקד המבצע בחוף היה תא"ל בני תלם).

כחודשים אחרי "רביב" יחידת 707 באה ללמוד את זירת ים סוף, בתחלה הם נעזרו בסרן משה לוי, שאחרי יומיים שלח אותי במקומו. אחרי מספר ימים שביליתי עם רס"ן שאול סלע הוצע לי לעבור ל-707 (היה עלי להשלים רק קורסי חבלה וצלילה במים עמוקים. המפלג סרן יחזקאלי זאב מנע זאת (כדבריו שלא אעזוב את "שרם" לפניו).

התגברות מלחמת ההתשה יצרה מצב שההפצצות בעומק מצרים רבו. לאור טביעת הטייס ב"מבצע רביב" מסוקי החילוץ ביקשו שעל כל מסוק יהיה שני צוללים עם ציוד צלילה. במאמץ זה החלו צוללי 707 , אבל ריחוקם משדות התעופה מהם יצאו המסוקים רוב המשימה נפלה על חוליות חוף. באזור התעלה חולית חוף אשדוד ובאזור מפרץ סואץ חולית חוף זי"ס.
הערה: אחרי מלחמת יום כיפור בתחילת 74 מספר לוחמים מחולית חוף אשדוד והפכו ללוחמים ראשונים של יחידת 669.

סירות גומי של חולית החוף באימונים.

בחודשים פברואר – אפריל 1970 כשאימוני הנחיתה של הפלגות ודוברות הנדסה היו רבים, חולית חוף זי"ס תוגברה במילואימניקים ובמנהלן. פתאום מצאתי את עצמי מפקד על 15 איש ומוביל בים מדי פעם 4-6 סירות גומי. פעם אחת חילצנו טנק שהיתדרדר למים פעם אחר מח"ט 7 עף למים עם ציודו ושני לוחמי ח"ח חילצו אותו. בסוף האימונים נערכך תרגיל גדול בשלשה חופי נחיתה בנוכחות כעשרים קצינים מדרגת אל"מ עד אלוף מחילות היבשה. בסוף התרגיל עזב המז"ר עזרא קדם (כריש) את אורחיו והצטרף לחולית החוף בנקודת הכינוס של הס"גים. הוא ציין את הערכתו לביצועינו ולימד אותנו איך אוכלים צדפות מוג נפוץ שם.

באותה עת התגברה ההערכה לחולית חוף. הפיקוח על צוללי מילואים ושיבוצם לבדיקת תחתיות כל שיט נעשו באחריות חולית החוף.

המשימה הגדולה וכמעט האחרונה שלי עם חולית חוף היה לאתר מעגנים מתאימים, בחופי סיני במפרץ סואץ, לספינות הדבור שהיו צריכות להגיע. שוב עשינו סקר חופים מרס מעלב עד רס קניסה .

על הסקר פיקח רס"ן חנוך מנור והקמ"ן סגן יחזקאל קהילה שנעזרו הרבה מנסיונו סמל אהרון צוקרט (ז"ל). אחרי הסקר הוחלט להכין את הכניסה ל רס קניסה, את השוניות סימננו עם "בזנטים" עליהם ירדנו ממסוק. שבועיים לאחר כך ניתבתי עם סירת גומי כשאחרי שטה הפ-51 בפיקודו של סגן אהוד אראל. כך נכנסנו בבטחה למפרצון רס קניסה.

הכרת חופי סיני למיועדים לפיקוד דבורים – הייתי אמור לצאת לחופשת שיחרור באמצע ספטמבר 70 אבל שלשה רבי סרנים שיכנעו אותי ל"משימה לאומית" היו אלה המפל"ג זאב אריאל, מפקד אח"י בת ים יצחק אלמוג "קורל" ואלי לוי. הייתי אמור לעשות הכרה עם חופי סיני במפרץ סואץ לבוגרי חובלים המיועדים לפקד על הדבורים. "קורל" נתן לי מגורי VIP ובזמן ההפלגה פונקתי כאישית החשובה בהפלגה. נהניתי מכך מאוד ביחוד שכמה מהמפליגים היו חברי ממחזור י"ג בעכו או שרתו כקצינים בזי"ס.

כשחזרתי מהפלגה הגיע מחליפי סג"מ סולטן ובשבוע שנותר השתדלתי להעביר לו את התפקיד. לא יודע מה היה שם אבל הסמז"ר עמי מאור כל אימת שפגש אותי באילת (גרתי שם אחרי שיחרורי) ניסה לשכנע אותי לשוב לתפקיד. מספר חודשים אחרי זה הוחלף סולטן ע"י סגן נתן אברהם שהגיע מאשדוד. בסופו של דבר חולית חוף של זירת ים סוף נסגרה ובמקומה הוצבה חוליה קבועה מיחידה 707.

ביה"ס להחפה

באמצע שנות ה-70 במסגרת ראורגניזציה חלק מלוחמי 707 הפכו לילת"מ וחלק צורפו לש-13. חלק מהמילואימניקים של 707 חולית חוף וצוללים מהספינות עברו ריענון צלילה ותחת פיקוח של ש-13 פוזרו בבסיסים לבדיקת תחתיות כלי שיט. בתחילת ה-80 הועברו למילואי הבסיסים.

באשדוד פלגה 922 (נחתות 36 מטר) הונחתו ע"י חילי מילואים אלו שלחלקם לא היה מושג איך בודקים חוף לנחיתה. ב- 76 התחלתי לעבוד בביה"ס ימי אורט אשדוד והמעגן שלנו היה צמוד לבסיס חיל הים בנמל. לא פעם קיבלתי בבקר טלפון ממפל"ג הנחתות לעבור דרך חוף הים בעת הנסיעה לעבודה ולבדוק אם יש מצב לנחות.

אחרי הסכם השלום עם מצרים לפני פינוי סיני הוחלט למפות את חופי צפון סיני. בתחילו עשו זאת לוחמי מילואים של ש-13, את אזור הברדוויל הם עשו זאת לאט מאוד מהמתוכנן. מישהו ניזכר שיש לא מעט לוחמי מילואים ששרתו בחולית חוף (לי אישית הקדימו את המילואים) אספו אותנו וגמרנו את המלאכה בכ-5 ימים פחות מההערכה.

באותה תקופה חזרו דרך תעלת סואץ נחתות 60 מטר והבת שבע לאשדוד והבינו את הצורך בחידוש יחידה כמו "חולית חוף" ואז הוקם ביה"ס להחפה ע"י רס"ן גושן שאיתו עבדתי בהכנות למבצע רביב.

בקיץ 1980 הוקם ביה"ס להחפה כעשיתי מילואים כבודק תחתיות ולבקשת רס"ן גושן העברתי הדרכה ראשונית על בדיקת חופים והנחתה לחילים הראשונים ביחידה.

האיוש הראשוני לבית הספר היו חיילים שנפלטו משלבים מתקדמים מקורס הלוחם בש-13 או מקורס החובלים. בבסיס אשדוד הם יצרו תרבות תפקוד נוח להם ושיתוף הפעולה עם הנחתות לא תמיד היה מוצלח. במלחמת לבנון הראשונה רובם לא השתתפו בנחיתה המבצעית. חלקם השתתפו בהנחתות להעברת ציוד בשטח שבשליטת צה"ל. כעבור מספר שנים (כמדומני 85) ניסגרה היחידה ובמידת הצורך עשו זאת צוללי המילואים.

לסיכום

זה על קצה המזלג, הגורל קשר אותי לנחתות החל בשנת 66 בה יענק'לה ניצן לקח אותנו – מחלקת שייט של מחזור י"ב בקציני ים, – לביקור על הנחתות הנבנות במספנות ישראל. דרך שרות צבאי שרובו בזמן מלחמת ההתשה, בו זכיתי להכיר את חופי זי"ס ולנחית כל כלי שייט שנבנה למטרת נחיתה. שרות זה לימד אותי ימאות של חשיבה – מאנשים כמו שאול חורב זאב אלמוג (אברוצקי) ז"ל ומפקדינו הנערץ אברהם בוצר "צ'יטה". שרות זה הפך אותי למורה לימאות מצטיין והחשוב ביותר סיימתי רבע מאה כרכז ימאות של ביה"ס ימי אורט אשדוד, בהפעלת מאות תלמידים בשבוע ואלפי מיילים במים עמוקים ללא תאונות. זכיתי גם לראות את תלמידי משרתים בהצלחה ובהצטינות בדבורים בסטילים בש-13 ובש-7 .