הפעלת הגוררת מיכל במלחמת יום הכיפורים – מרדכי שלו

2

למשמר המורשת הימית                                               23 באפריל 2021

מבצע הבאת הגוררת "מיכל " לחיל הים

במהלך מלחמת יום הכיפורים

היה זה יום קיצי בתחילת חודש נובמבר שנת 1973, מספר ימים לאחר כניסת הפסקת האש, כשכוחות צה"ל שולטים בנמל עדביה והמרחב שמסביבו.

חיל הים היה בעת הזו בפריסה קדמית של המערך הטכנולוגסטי שקודם משארם א-שייח לראס סודר ,כשנקראתי למפל"ג הטכני אז אל"מ חנוך בן אליהו לשיחה דחופה. אמר לי כך: "מפקד חיל הים ראה במהלך טיסה באזור תעלת סואץ בעיירה עתקה כלי שייט שנראה כמו גוררת העוגנת במעגן הדייג, שתתאים לחיל הים" חנוך המשיך ואמר לי "אני רוצה שתצא היום יחד עם עוד שני קצינים למעגן עתקה כדי להביא את הגוררת לחיל הים".

עוד באותו הבוקר הגיע דבור בסביבות השעה 09:00 כדי לאסוף אותנו, להפליג לנמל המסחרי הגדול עדבייה, הנמצא כ- 25  מיילים  דרום מערב מראס סודר, וצפון מערבה  ממנו בין העיר סואץ לעדבייה נמצאת העיירה עתקה  ובמעגן  שלה היה רציף אחד ששימש כמעגן לספינות הדייג באזור.

שמחתי מאד על כך שנבחרתי לבצע את המשימה, יחד איתי היו קצין המילואים רס"ן איתן שפושניק וסרן שמואל קט . אני אז סרן קצין מכונה צעיר, ראיתי אתגר מקצועי גדול בביצוע המשימה. ההפלגה ארכה כשעתיים, נכנסנו לנמל עדבייה, כשברקע אנו שומעים הדי התפוצצויות וירי טנקים מעל הגבעות הדרומיות של הנמל.

הדבר הראשון אליו נחשפנו היה ריח חריף ועשן שהיתמר מאניה שעגנה  ליד הרציף. בדיעבד היה זה מטען של בצל שעלה באש ובער מספר ימים. ירדנו לחוף וקיבל אותנו קצין לוחם מחי"ר, שרצה להסיע אותנו עם הגי'פ שלו לנמל עתקה.

לאור מצב הלחימה שהייתה סביבנו, הבהרנו לקצין החי"ר שלא ניסע בגי"פ, אלא שאנו מבקשים כלי רכב משוריין כגון טנק או נגמ"ש. לאחר שיחה קצרה בינינו, הבין הקצין כי עליו למצוא פתרון יותר יצירתי להסעתנו. המתנו כחצי שעה להגעתו של הנגמ"ש M-113 ,נכנסנו לתוכו ויצאנו בנסיעה רועשת כמחצית השעה עד למעגן עתקה.

בהגיענו לנמל הדייג בעתקה, קיבל את פניניו קצין מודיעין שלקח אותנו לרציף שבו עמדה הגוררת. תוך כדי ההליכה סיפר הקצין כי החיילים המצריים ואנשי הצוות של הגוררת ברחו לפני זמן קצר מהנמל. בשלב הזה החלו לרוץ במוחנו מחשבות שיתכן ומכינים לנו מלכודת בתוך הגוררת, ורצוי שנעלה עליה רק לאחר שבדקו ווידאו שהיא אמנם ריקה ואין בה מצרים מסתתרים.

הסברנו לקצין המודיעין את חששנו ואמנם הוא הבין ודאג שיביאו חייל מצרי שבוי שנתפש במעגן מספר שעות קודם לכן. החייל המצרי הונחה בערבית ע"י הקצין לבצע סריקה בכל מדורי הגוררת וקריאה בקול רם לוודא שאין בה חיילים מצרים. לאחר מספר דקות וצעקות רמות שהשמיע החייל המצרי ,הוא יצא ואמר כי הגוררת ריקה מאנשים, ואנו השתכנענו שאכן בטוח לעלות לגוררת.

עלינו על סיפון הגוררת דרך כבש אוניה קטן שהיה בה. סיכמנו שאני כקצין מכונה ארד לחדר המכונות במטרה להניע את המנועים של הגוררת ,ואילו שני הקצינים האחרים שהיו איתי, רס"ן איתן וסרן שמואל יעלו לגשר ולסיפון להכיר את הספינה והציוד שעליה.

בטרם ירדתי לחדר המכונות, עשיתי סיבב סקרנות קצר במגורים בסיפון הראשי ובמטבח שהיה ליד, כשנכנסתי למטבח התנור היה עדין חם וביצים מוכנות לאכילה היו במחבת השחורה. בשאר החדרים היו מגבות, סדינים וכלי אוכל רבים בארגזי קרטון. לאחר הכרת השטח התחיל אצלי הסיוט האמיתי. כיצד אוכל להתניע את מנועי הגוררת שאין לי מושג מהם? מאיזו חברה וכמה מנועים יש לגוררת?

וכך היה ,ירדתי דרך פתח הכניסה במדרגות לחדר המכונות החשוך, נתתי לעצמי דקה להתרגל לחשכה, והבחנתי לשמאלי בלוח החשמל הראשי של הגוררת צמוד למחיצה הקדמית של חדר המכונות. מהכרתי כלי שייט קודמים כולל אזרחיים, ידעתי שאמור להיות מפסק שיפעיל את תאורת החרום בחדר המכונות, שיקל עלי להתמצא בו ושיסייע בידי להניע את המנועים.

הארתי בפנס שהיה לי על הלוח וזיהיתי מפסק קטן שתקוותי הייתה שהוא המפסק שאני מחפש והרמתי אותו. אך לרוע מזלי היה זה מפסק ההפעלה של פעמון החרום שבחדר המכונות. הרעש מחריש האוזניים הבהיל והקפיץ אותי לאחור. התאוששתי מההלם הראשוני, טיפסתי על לוח החשמל ושברתי את מקש הפעמון. שקט השתרר בחדר המכונות, כשאוזני עדין מצלצלות בשריקה מטרידה.

המשכתי שוב לצפות בלוח החשמל ,עד שראיתי את המפסק הראשי  ואת מפסק תאורת החרום שכל כך חיפשתי, סובבתי אותו "ויהי אור" מתאורת החרום של הספינה. מכאן ואילך נעשו חיי קלים יותר, כשאני מכוון מטרה וממקד את כל הידע המקצועי שצברתי בניסיון שיעזור לי להכיר ולבסוף להניע את מנועי הגוררת.

עד מהרה זיהיתי כי 2 מנועי הספינה הם מנועי חברת GM ,שמונעים בלחץ אויר דחוס, המנועים היו מנועים טוריים עם 8 בוכנות. ניסיתי ללמוד ולהבין היכן ממוקמים המכלולים החשובים של הספינה, כולל להבין את מערכת השליטה והתשלובת של המנועים לציר המדחף. זיהיתי את 2 מכליי האוויר הדחוס הראשיים לטובת הנעת המנועים והגנרטורים. בספינה היו גם 2 גנרטורים מתוצרת GM שגם הם הונעו ע"י אויר דחוס. לרוע מזלי הלחץ במכלי האוויר היה נמוך מאד.

תוך כדי בדיקות של מערכות הספינה זיהיתי מדחס חרום ידני, והבנתי שאם אנפח בעזרתו את מיכל האוויר הקטן שלידו, אצליח להניע את הגנרטור ולספק חשמל לכל מערכות הספינה. וכך היה. מוט מתכתי שהיה ליד המדחס הידני שימש אותי ובתנועות מהירות דחסתי את האוויר למיכל הקטן  שהיה צמוד לגנרטור. תוך מספר דקות הגעתי ללחץ סביר, שהאמנתי שיהיה מספיק כדי להניע את הגנרטור.

הנעתי את הגנרטור בשמחה רבה, ועברתי להניע את הגנרטור השני במטרה לסנכרן את שניהם ללוח החשמל הראשי. כמובן שהפעלתי את המדחסים החשמליים הראשיים למילוי לחלץ אוויר לטובת הנעת המנועים הראשיים.

מאחר שבעברי עבדתי קצת באניות צי סוחר, ידעתי כיצד תהליך הסנכרון מתבצע והצלחתי להניע ולסנכרן את 2 הגנרטורים ללוח החשמל הראשי.

ניסיתי להבין כיצד להניע את המנוע הראשי ונזכרתי באח"י בת ים שבה שמשתי כסגן קצין מכונה וגם את מנועיה היינו מניעים בלחץ אויר. את המצמד ומערכת הגיר ממש לא הכרתי, אך היה ברור לי שהמצמד פועל בלחץ אויר דחוס, עברתי על המערכת והודעתי לחברי בגשר הפיקוד, (שמדי פעם היו יורדים למכונה לראות איך אני מתקדם) כי אני מתכוון להניע את המנועים הראשיים, ומיד לאחר מכן אעביר את השליטה אליהם. התקשורת בינינו הייתה דרך צינור דיבור  כמו במשחתות.

חלף עוד זמן אך לבסוף הצלחתי להניע את מנועי הגוררת. וידאתי כמובן שכל המערכות התומכות של המנועים: דלק, שמן וקירור מנועים פועלים כשורה ויש לנו מספיק דלק להגיע לראס סודר. לאחר שהרגשתי בטוח העברתי את השליטה על המנועים לגשר הפיקוד. עליתי לגשר הפיקוד אחרי כ 3-2 שעות לראות כיצד ומתי מתכננים לעזוב את הנמל בעתקה.

במעגן עתקה היו מספר סדג"ים גדולים יחסית שעליהם הייתה תחמושת רבה של טנקים ותותחים בארגזים, שהיו מיועדות לארמיה השלישית. בנוסף, היו מספר סירות קטנות שהיו קשורות אחת לשנייה שבעצם חסמו את מעבר היציאה אל מחוץ למעגן. החשש שלנו היה שהן ממלוכדות ,וכל פגיעה בהן תגרום לפיצוץ גדול במעגן.

אלי מרק מקבל דגרת סא"ל מאלוף יומי ברקאי 1977

אלי מרק מקבל דגרת סא"ל מאלוף יומי ברקאי 1977

קציני הסיפון יצרו קשר עם החוף ופיקוד ח"י ותיארו את המצב. דבור עם מספר לוחמים שביניהם היה לוחם ש-13 אלי מארק הגיעו למעגן עתקה ,ומטרתם העיקרית הייתה לפוצץ את הסדג"ים הגדולים בטרם יכנסו כוחות האו"ם לשטח.

אך פעולתם הראשונה של הלוחמים בפיקודו של אלי מרק הייתה לפנות לנו את הנתיב היציאה מהמעגן, בדיעבד הסירות לא היו ממולכדות כפי שחששנו. עזבנו את המעגן אחר הצהריים ,והסדגי"ם בסופו של דבר פוצצו וטבעו לאחר מספר שעות ע"י כוח הלוחמים. הגענו למפרץ הקטן מול הבסיס הזמני בראס סודר, ולאחר כיומיים העברתי את הפיקוד על המכונה לחברי הטוב איציק הדר (פלקס) שכמדומני שירת בה תקופה ארוכה. הגוררת "מיכל" שירתה בחיל מספר שנים למשימות שונות, ולבסוף היא הוטבעה ע"י טיל גבריאל מספינה ששרתה בשארם א-שייח .

מרדכי שלו בתקופת מלחמת יום הכיפורים.

מרדכי שלו עם רעעיתו ובתו הבכורה, בתקופת מלחמת יום הכיפורים.

תודה לתת אלוף במיל' חנוך בן אליהו ולחבריי לצוות שמואל קט ואיתן שפושניק ז"ל על ההזדמנות שניתנה לי להיות חלק מהמבצע המעניין והמוצלח של הבאת הגוררת לשרות בחיל הים. בנוסף, אני מודה לסא"ל במיל' אלי מרק שהזכיר לי את פעולתם במעגן.

סא"ל (מיל) שלו מרדכי (שילונציק)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

2 תגובות

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות