קרב רומאני 11 יולי 1967
תרגם ועיבד: אל"מ (מיל) פסח מלובני
מקור א: משרד ההגנה המצרי, אגף המחקרים, מלחמת ההתשה, עמ' 58-57
קרב יום ה-11 ביולי 1967 ממזרח לפורט פואד: המפקדה הישראלית ניצלה את תקופת הפסקת האש והתכוננה לקרב ימי בפאתי פורט סעיד. הכוח הישראלי כלל אנית פיקוד, היא המשחתת אילת, ובנוסף לה שתי ספינות טורפדו. הכח שט הלוך וחזור במטרה לקבוע מה הם נתיבי השיט הטובים ביותר מהם יוכלו לזהות יציאה של כלי שיט מצרי כלשהו מפורט סעיד, שיחשף להתנגשות/למפגש עם נתיבי השיט של המשחתת ושתי ספינות הטורפדו.
לפיכך ניתנו הוראות (לכלי השיט המצריים) לצאת ולבצע את תכנית הסיור במרחב הטקטי של בסיס הימי בפורט סעיד, ולדווח על כל מטרה שתתגלה. במרחק של כ-16 מייל מצפון-מזרח לפורט סעיד גילתה הפלגה מטרה גדולה שהיתה בפועל המשחתת הישראלית אילת. לאחר מכן השתנה המצב כאשר הופיעו שתי ספינות הטורפדו של האויב והחלו לתקוף את הפלגה המצרית מאחור. גם המשחתת אילת שינתה את נתיב שיוטה, כדי לחמוק מאש הספינות המצריות. הפלגה המצרית המשיכה בקרב הלא שוויוני עם הספינות הישראליות והמשחתת. המשחתת החלה לירות פגזי תאורה כדי להאיר את השטח כולו, וירתה אש צפופה. מפקד הפלגה המצרי שינה את כיוון (שיוטו) בכיוון ישיר (לנתיב) התקדמות המשחתת, אך המשחתת הצליחה, בשל מהירות שיוטה הגבוה, להתרחק מן הספינה המצרית, שהמשיכה למשוך אותה לאזורי מים רדודים או לטווח אש תותחי החוף המצריים.
בשעה 23:50 החליטו מפקד וצוות אחת הספינות המצריות לבצע התקפת התאבדות תוך שימוש בפצצות עומק. (כתוצאה מכך) נהרגו מרבית מאנשי הספינה, זאת לאחר שגרמו לנזקים גדולים בספינות הישראליות, ובמיוחד במשחתת אילת, לה נגרמו פגיעות בעיקר בצידה הימני, שיצרו 20 חורים.
מן הראוי לזכור שקרב זה נרשם על ידי הגורמים הצבאיים הבינלאומיים כאחד הקרבות הימיים שנערכו בעת החדישה בין ספינות טורפדו ויחידות ימיות גדולות, וכל הגורמים הצבאיים, ובכללם גם האויב עצמו, שיבחו את אומץ הלב יוצא הדופן שהפגינו צוותי הספינות המצריות.
מקור ב: מבצע/קרב המשחתת אילת בויקיפדיה בערבית
(מבוסס על: הספר של עבדה מבאשר: הטבעת אילת, זכרונות לואא' מחמוד פהמי, מפקד ח"י: מלחמת גבורה על אדמת סיני, וזכרונות מושיר (פילדמרשל) מוחמד אל-ג'מסי)
לאחר הניצחון במלחמת 1967 הורתה מפקדת הצבא הישראלי למשחתת אילת לחדור לתוך המים הטריטוריאליים המצריים, ולהכנס לאזור הימי של פורט סעיד, תוך שימוש בכוח ההרתעה שלה, שבא לידי ביטוי בעליונותה האווירית ותותחיה שהיו מוצבים בגדה המזרחית של התעלה, כשהם מאיימים על עריה, תוך הפרה של המים הטריטוריאליים המצריים בים התיכון ובים האדום. המפקדה הישראלית חשבה שהכוחות המצריים אינם יכולים למנוע אותה מכך.
ב-11 ביולי 1967 (במקור כתוב בטעות ביוני) תקפה המשחתת את הפלגה המצרית שעבר לידה ונכנסה איתה לקרב, והוטבעה על ידה. על הפלגה המצרית פיקדו הקצינים עאוני עאזור וממדוח שמס. מאז, עקבה מפקדת (הבסיס) בפורט סעיד אחר תנועות המשחתת, וכוחות הבסיס התכוננו לתקוף אותה בהנתן הפקודה. אחת הפעולות המתגרות (של האויב) היתה כניסת המשחתת אילת ועימה שתי ספינות טורפדו מדגם גולדן בליל ה-12-11 ביולי 1967 לתוך טווח תותחי החוף המצריים שבפורט סעיד. כאשר ספינות הטורפדו המצריות פעלו נגדה היא פתחה לעברם באש. להלן פרטי הקרב:
בשעה 21:30 בערב ה-11 ביולי 1967 איתר מכ"מ בסיס פורט סעיד הימי מטרה נעה במרחק של 18 מייל ימי. מפקד הבסיס, עקיד (אל"מ) סמיח אבראהים, הורה להעלות את הכוננות בפלגת ספינות הטורפדו שבפיקודו של נקיב (סרן) עוני עאזור. בשעה 22:30 בערב נפגש מפקד הבסיס עם נקיב עוני עאזור ובנוכחות מפקד מג'מועת (שייטת?) ספינות הטורפדו במרכז המבצעים של הבסיס, במהלכה הבהיר לו מפקד הבסיס את פרטי המשימה השגרתית המוטלת עליו – לצאת עם הפלגה שלו ולבדוק את המטרה החשודה, ואם ימצא שהיא חדרה לתוך המים הטריטוריאליים המצרים, עליו למשוך אותה עד לטווח תותחי המשחתת סואץ, העוגנת בנמל פורט סעיד, תוך המנעות מהתנגשות/כניסה לקרב עם המטרה העוינת "בשל האפשרות שהמטרה נמצאת מחוץ לגבולות המים הטריטוריאליים", אלא אם הפלגה תותקף באופן ישיר.
בשעה 22:45 בערב יצאה הפלגה, שכללה שתי ספינות טורפדו, האחת בפיקודו של נקיב עוני עאזור ובסיוע מלאזם (סג"מ) רג'אא'י חתאתה, והשנייה בפיקודו של ממדוח שמס ובסיוע מלאזם אוול (סגן) סלאח ע'ית. תוך כדי השיוט חלה תקלה במכשירי המכ"מ של שתי הספינות, דבר שמנע מהן לעקוב אחר המטרה.
בשעה 00:15 בבוקר ראה מפקד הפלגה שהמטרה העוינת מתקרבת אליו במהירות (לאחר מכן התברר כי מדובר במשחתת אילת לפי מקורות ישראליים), ובשעה 00:20 הופיעו מטרות עוינות (לאחר מכן התברר כי מדובר בספינות טורפדו מדגם "מלאן". לפי מקורות ישראליים), שתקפו את הפלגה המצרית בניגוד לחוקים הבינלאומיים. מפקד הפלגה הודיע למפקדת הבסיס כי הוא החליט להלחם עם המטרות העוינות בשל זכותו להגנה עצמית. בשעה 00:46 הוא הודיע למפקדת הבסיס כי פרצה אש בספינה מס' 2, ובכך הוא לא יכול היה לקחת חלק בקרב לצד ספינת הפיקוד.
בשעה 00:50 הודיעה ספינת הפיקוד שהיא נפגעה פגיעה קשה שמונעת ממנו להלחם. המשחתת אילת ירתה פגזי תאורה כדי למנוע מהספינה של נקיב עוני לצאת ממרחב הלחימה. באותה עת החליט עוני לתמרן כדי להכנס עם ספינתו בין ספינות האויב, וכך להמנע מפגיעה, אך מפקד המשחתת הישראלית הבין את תכניתו, והחל לבצע תמרון נגדי, והוא להתרחק מספינת הפיקוד המצרית.
תותחי המשחתת אילת שהיו בקוטר 40 מ"מ היו משמעותיים יותר (במקור: משפיעים יותר) מתותחי הספינה, שהיו בקוטר 25 מ"מ, פגזיה פגעו בספינה והרגו חמישה אנשים מצוותה. מפקד הספינה, נקיב עוני, וסגנו, החליטו לפנות מהספינה את הצוות שנשאר עליה, ולבצע מבצע התאבדות, כך שינועו במהירות לעבר המשחתת הישראלית במטרה להתנגש בה באמצעיתה. מפקד המשחתת הבין את תכנית נקיב עוני והורה למקד את ירי תותחי המשחתת לעבר ספינת הפיקוד המצרית, שגרמו להתפוצצותה במרחק של 30 מ' מהמשחתת. נקיב עוני וסגנו/עוזרו מלאזם רג'אא'י חתאתה נהרגו וכך גם כל אנשי הצוות של הספינה. כן נפצעו שמונה מאנשי צוות המשחתת אילת במהלך חילופי האש עם צוותי הסיור הימי המצרי, בנוסף להשמדת מנוע המכ"מ של המשחתת ופגיעות ישירות בצידה הימני של הספינה.
לפי הכתבות השונות המתייחסות לקרב, לא היו ניצולים וכולם נהרגו. אין גם כל התיחסות לכך שהמצרים שלחו ספינה אחרת לחפש ניצולים, אולי מחשש שגם אותה יטביעו. גם לא ידוע על פנייה מצרית לאו"ם, כמו שאנחנו עשינו במקרה של אילת, כדי שיתאפשר להם לחפש ניצולים.
הערה: סדר ההתרחשויות נכון אך לוח הזמנים מפגר בשעה אחרי הארועים בפועל. א.ר.
