פסח מלובני – היועצים הסובייטיים במצרים

0

היועצים הסובייטיים והצלחות הצי המצרי במלחמת ההתשה

תרגם ועיבד ממקורות מצריים ורוסיים: אל"מ  (מיל) פסח מלובני 23 אפריל 2014

בנובמבר 1967 הגיעה למצרים קבוצה ראשונה של מומחים ויועצים מהצי הסובייטי בראשותו של תת אדמירל סוטיאגין (Boris Sutyagin), ובה יועצים למפקדים בצי המצרי – מפקדי בסיסים, יחידות וכלי שיט – ולקציני המטה שלו. באותה עת היה הצי המצרי הגדול ביותר מבין ציי המזרח התיכון, וגדול יותר מחיל הים הישראלי. מרבית כלי השיט שלו היו מתוצרת ברית המועצות, והוא כלל[1]:

א. חטיבת צוללות, ובה 12 צוללות, 6 מדגם "ויסקי" (Whiskey) והאחרות מדגם "רומיאו" (Romeo), בה שרת צוות של 15 יועצים ומומחים סובייטים, שכלל מפקדי צוללות בעלי ניסיון, בפיקודו של קפטיין טיוניק (Vasily Tyunik).

ב. חטיבת ספינות טילים, ובה 12 ספינות, 6 מהן ספינות טילים מתקדמות מדגם "אוסא" (Osa) , המצויידות בטילי ים-ים מדגם סטיקס (Styx, P-15), ובה צוות של 5 יועצים ומומחים סובייטים בפיקודו של קפטיין שקוטה (Eugene Shkute).

ג. חטיבת ספינות הטורפדו מדגם "שרשן" (Shershen), ובה גם כן צוות של 5 יועצים ומומחים סובייטים בפיקודו של קפטיין זלנין (או זנין, Zenin/Vyacheslav Zelenin).

ד. כוח המשחתות והפריגטות, שהיה כוח העלית של הצי המצרי באותה עת, מנה 9 כלים, ובכלל זה 4 משחתות מדגם "סקורי" (Skoryy), 2 מהן שופצו בברית המועצות ב-1967, 2 מתוצרת בריטניה שנבנו ב-1944 ושופצו בהודו, ו-3 פריגטות שנבנו גם הן בבריטניה בשנים 1944-1942. היועץ הבכיר לכוח היה קפטיין זוב (V. Zub),  ובנוסף לו היו בצוות זה גם 3 יועצים נוספים, בדרגות קפטיין, כשכל אחד מהם היה אחראי על ההדרכה והמוכנות הקרבית בשלושה כלי שיט.

קבוצת היועצים הסובייטיים ששרתה בחטיבת הסטי"לים המצרית, ובמיוחד היועץ הבכיר בה, קפטיין שקוטה (Eugene Shkute), השקיעו מאמצים רבים לשפר את ביצועי כלי השיט של חטיבה זו, במיוחד בתחומי ירי הטילים לעבר מטרות שונות, ובכלל זה מטרות חוף. הם גם עקבו אחר הארועים האלה, כדי לבחון את יעילות אמצעי הלחימה מתוצרתם, שהופעלו בידי המצרים. כך לדוגמא העבירו דו"ח מפורט למוסקבה על הטבעתה של המשחתת  אילת באמצעות טיל ימי שנורה מסטי"ל מצרי, שניהם מתוצרת ברית המועצות[2].

היועצים בתחום הימי עסקו במגוון של תחומי הדרכה לאנשי הצי המצרי, ובכלל זה: שימוש באמצעי הלחימה, פיקוד על כלי שיט לסוגיהם, כלי שטח וצוללות, הכשרת מפקדים וסגלי כלי השיט לנהל קרבות ימיים, לתקוף יעדים בחופי האויב, לאתר ולהשמיד צוללות אויב, לבצע החפת כוחות בחופי האויב, ולהגן על חופי מצרים, בסיסי הצי, ומתקנים חיוניים שונים מהתקפות עליהם ומהחפת כוחות אויב. היועצים הסובייטיים בצי המצרי היו בדרך כלל הגורם היוזם והמתכנן של מבצעים התקפיים של הצי המצרי בתקופה זו, דבר שקיבל ביטוי בהצלחות הצי בהטבעת המשחתת  אילת, בהפגזת מוצבי צה"ל ברומאני ובבלוזה, בשיוטי צוללות לאורך חופי הארץ ואחרים[3].

כך לדוגמא הם נטלו חלק במבצע הפגזת מוצבי ומתקני האויב ברומאני ובלוזה, שבחוף צפון סיני, כ-40 ק"מ ממזרח לפורט סעיד. במבצע נטלו חלק שתי משחתות מצריות  נאצר ודמיאט, שביצעו את הירי בסיוע מספר ספינות טילים וטורפדו, (ליל 10-9 בנובמבר 1969), כשעל סיפוניהן נמצאו אותה עת יועצים ומומחים סובייטים[4].

כן סייעו היועצים הסובייטים למצרים בתחומים מבצעיים שונים במהלך מלחמת ההתשה. כך לדוגמא הם הציעו לעמיתיהם המצרים לפגוע בנחתת "בת-שבע", שעגנה בבסיס חיל הים הישראלי בשארם אל-שיח', באמצעות צוללנים. כן הציעו למצרים לפגוע בסטי"לים שהוברחו מנמל שרבורג בצרפת, שהיו בדרכם לנמל חיפה, וזאת על בסיס ההנחה שהם אינם חמושים. המצרים אכן שיגרו כוח ימי כדי ליירט אותם במיצרי תוניסיה. שכלל משחתת ומספר ספינות שהוסוו כספינות אזרחיות, אך עוד לפני שאלה הגיעו לזירת הפעולה הצפויה, ארעה תקלה במשחתת, בעקבות כך שדוד הקיטור שלה החל לקבל מי מלח במקום מים מותפלים, ולכן היה עליה לשוב בדחיפות לבסיסה, ולהיכנס לתיקון ממושך.

ספינת טילים אוסה שתוכננה לירוט ספינות שרבורג ממזרח לכרתים.

ספינת טילים אוסה שתוכננה לירוט ספינות שרבורג ממזרח לכרתים.

למצרים נותרה אפשרות נוספת ליירט את הסטי"לים הישראליים על ידי הסטי"לים שלהם הערוכים בבסיס פורט סעיד. הנושא נדון בחשאיות רבה אצל מפקד הצי באותו היום, ובערב הסתבר משידורי הרדיו כי הסטי"לים הישראליים הגיעו לנמל חיפה, דבר שכמובן סיכל את ביצוע המבצע ליירטם. תנועתם המהירה והבלתי צפויה של הסטי"לים הישראליים הוסברה בכך שבתקופה זו הרוח היא חזקה, וכתוצאה מכך הם שטו במהירות של 24 קשר, במקום 18, כפי שהוערך[5].

בנוסף לאימונים אלה התקיימו גם אימוני צוללות של הצי המצרי בביצוע סיורים מבצעיים לאורך חופה הדרומי של ישראל, שנועדו בעיקר לאיסוף מודיעין על נמלי ישראל ויעדים אחרים. היתה זו המשימה העיקרית של חטיבת הצוללות, לבצע סיורים לאורך חופי האויב, ולהיות מוכנים לבצע משימות מבצעיות שונות, הן באופן עצמאי והן במסגרת כוח טקטי. סיורים אלה נמשכו בין 20-11 ימים, כאשר היועץ הסובייטי נמצא ליד מפקד הצוללת. סיורים אלה היו סודיים ביותר, כאשר בשעות היום הצוללת שהתה מתחת למים, ובלילה פעלה מעל פני השטח. סך הכול בוצעו שבעה מבצעים כאלה, במהלכם שייטה הצוללת במימי האויב, צילמה את חופי ישראל, ואספה מודיעין על המכ"מים הממוקמים לאורכם. מטרת המבצעים האלה היתה, בצד הפן המודיעיני, להרגיל את מפקדי הצוללות לפעול במימי האויב, מאחר וחיל הים הישראלי היה חלש באשר לאמצעי גילוי צוללות ואמצעים ללחימה נגדן[6].

[1] זולוטארב: ברית המועצות והמלחמות המקומיות במאה ה-20, חלק א' פרק 2, עמ' 186.

[2] 6: Monakov Mikhail p 169.  Roi and Morozov: The Soviet Union and the June 1967 Six Day War ch זכרונות היועץ לצי המצרי, קפטיין זוב, בספר הווטראנים.

 

[3] זכרונות היועץ לצי המצרי, קפטיין זוב, בספר הווטראנים.

[4] זולוטארב, עמ' 187. שלושה מן היועצים הסובייטיים, שנטלו חלק במבצע זה, קיבלו עיטורים על הצטיינותם ואומץ ליבם רק עם שובם לברית המועצות. קדם למבצע זה מהלך הונאתי, בו ביצעו הספינות המצריות משט קבוע בין בסיסן בנמל אלכסנדריה, לבין נמל פורט סעיד, וחזרה. בליל המבצע הן שטו מזרחה, מול חופי סיני, ביצעו את ההפגזה ושבו לבסיסן. זכרונות היועץ לצי המצרי, קפטיין זוב (V. Zub), בספר הווטראנים.

 

[5] זכרונות המתורגמן בצי המצרי, פאק (Pak), בספר הווטראנים.

[6] פאוזי, פריק אוול מוחמד: מלחמת שלוש השנים, קהיר, 1990, פרק 16, עמ' 255-253; פרק 18, עמ' 311, 317. מלחמת ההתשה, יוני 67 – אוגוסט 70, עמ' 60. מאת אגף המחקרים הצבאיים במשרד ההגנה בקהיר, 1998. זכרונות היועץ לצי המצרי, קפטיין זוב (V. Zub), בספר הווטראנים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפגזת אזורי רומאנה ובלוזה 9 בנובמבר 1969[6]

תרגם ועיבד ממקורות מצריים: אל"מ  (מיל) פסח מלובני 23 אפריל 2014

לאויב היו בחוף הצפוני של סיני שני מוצבים, אחד מהם, באזור רומאנה, שימש למצבורים מנהלתיים והשני, בבלוזה, שהיה מוצב טילי הוק וריכוזים מנהלתיים, כ-40 ק"מ ממזרח לפורט סעיד.

המצרים החליטו להשמידם באמצעות שתי המשחתות אל-נאצר ודמיאט, ובסיוע ספינות טורפדו וטילים. הרעיון הכללי של המבצע היה ששתי המשחתות הנ"ל תצאנה מנמל אלכסנדריה, ותגענה עם השקיעה לאזור מגדלור בורלוס (שעל ימת בורלוס, ממזרח לאלכסנדריה). הן תשלמנה את תנועתן מזרחה עד שתפגושנה בקבוצת ספינות טילים וטורפדו, שיבצעו משימת אבטחה. כל הכוח הזה ינוע מזרחה כדי להגיע למקום ממנו תתבצע ההפגזה בשעה 23:00 בערב אותו היום. בתחילה יפגיז אגד (פוג' – במקור) ארטילריית החופים, הערוך בבסיס פורט סעיד, את המוצב הישראלי הנמצא ממזרח לפורט פוא'ד, כדי שהישראלים ישתכנעו שההפגזה באה מכיוון פורט סעיד. באותה עת תגענה המשחתות למקום שממנו הן אמורות להפגיז את שני המוצבים הישראליים באזורים רומאנה ובלוזה.

המשחתות התקרבו לאזור ברדאוויל, והפגיזו בתותחי ה-130 מ"מ שלהן את המחנות הישראליים ברומאני במשך חצי שעה, וגרמו לאבדות רבות לאויב בנפש ונזקים לציוד ולמתקנים. עם שובן מן הפעולה, ניסו מטוסים ישראליים לתקוף אותן, אך הן הצליחו להתחמק על ידי ביצוע תמרונים, ותוך שימוש במעסוך עשן, ושבו לבסיסן שלמות וללא כל פגע. הסודיות וההונאה היו הגורמים העיקריים להצלחת מבצע זה.

 

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות