תקיפת מעגן ראס ע'ריב

0

18 באוגוסט 2018

זכרונותי מקרב ראס עריב- סג"מ נמרוד ארז- סגן מפקד דבור 864

ברצוני להדגיש כי הנ"ל מבוסס על זכרוני ועל חוויות (ולא עובדות) כפי שזכורות לי מהקרב. שארע בליל 15-14 באוקטובר.

מפקד המבצע כולו ומפקד השלישיה שיצאה מאבו זנימה ותקפה מדרום – רס"ן עמי איילון בדבור הפיקוד 864 מפקד הדבור סגן צביקה שחק, 862 – בפיקוד מוטי קגנוביץ  ו-881 – בפיקוד אמיר גרדוס.

זוג נוסף בפיקוד סרן ישראל פטשניק יצא מא-טור  תקף בו זמנית את המעגן הצפוני.  דבור 863 – בפיקוד מנחם רזניק – ספינת פיקוד   ו-861 – בפיקוד יעקב עבאדי.

לוחמי שייטת 13 הצטרפו לעיבוי צוותי הדבורים ולהפעלת דבורים שירדו יבשתית לאילת והצטרפו לפלגה 915 שבשיאה גדלה מ-5 דבורים עם פרוץ המלחמה ל 13.

לכל דבור צורף קצין נוסף, חלקם היו משייטת הצוללות (אמנון….., דורון עמיר…צבי מור) לספינתנו  הצטרף כתב צבאי שישב בזמן הקרב במס. לימים נודע לי כי הכתב היה יוסי שריד.

לקראת המבצע נשלחתי לשארם לקבל הדרכה על תול"ר קרגו שהתקבל לא מכבר במטרה להדריך את מפעילי התול"ר בספינות לקראת תקיפת ראס עריב.

הדבור היה באבו זנימה יצאתי לשארם וקיבלתי הדרכת הפעלה ובטיחות של התול"ר ונסעתי עם נהג לכוון הדבורים בא-טור ובאבו זנימה.

בדרך נעצרנו בראס כניסה וסירת גומי אספה אותי לגוררת השלל – מיכל,  לביצוע ירי רטוב לכוון הים.  הגעתי לכוח הדבורים והעברתי הדרכה לארבעת מפעילי התול"ר האחרים. רובם ככולם קצינים נספחים.

חימוש ספינות הדבור במטול נגד טנקים 'קרגו' נעשה תוך כדי מלחמת יום הכיפורים 1973

חימוש ספינות הדבור במטול נגד טנקים 'קרגו' נעשה תוך כדי מלחמת יום הכיפורים 1973

התקיפה בוצעה בלילה. הכוח שלנו בפיקוד עמי איילון הפליג במסדר אחד עד להגעה לטווח יעיל של תותחים ואז ניתנה פקודת הפתיחה באש לתותחים. מהירות התנועה בעת הירי הייתה מאד איטית. מה שאפשר תמרון קל ושליטה בכוח ויכולת לשמור על מיקום בטיחותי בזמן הירי.  הדבורים עמדו בזמן הירי עם חרטומיהם מופנים לחוף כדי לאפשר לתולר"ים לירות מדופן ימין מהירכתיים לכוון המטרות. וכדי שהרשף של הרקטות יופנה למים מאחורי הספינה ולא לסיפון.

בתול"רים היו מותקנות כוונות טלסקופיות שנרטבו בעמדות הקרב לפני התקיפה והתגלו לא יעילות כשהן רטובות. הרקטות היו נפיצות כ-7 רקטות לכל תול"ר.  בראש הרקטה היה צריך להתקין את הטווח למטרה כדי שתהיינה אפקטיביות בעת החדירה למטרה.

בתול"ר שאני הפעלתי יריתי 7 רקטות מהן ה 2 הראשונות היו גבוהות מדי ופגעו בחוף ואפילו נראה צינור נפט שנדלק  אך לא בסדג"ים. 5 הנוספות ניראו פוגעות היטב בספינות המטרה. באחת מהן הבחנתי בפירוק של מבנה ספינת המטרה שכנראה קיבלה את הרקטה בתזמון הרצוי.

לאחר שהסתיים הקרב הבחנתי שסירת הגומי שבירכתיי הדבור קיבלה את רשף הרקטות ואיבדה את האוויר כתוצאה מהמון חרירים קטנים.    יש לזכור שירי התול"ר היה מהכתף ולא מכנה המבטיחה זוויות ירי בטוחות והקלה על המפעיל בהפעלת התותח. כפי שהותקנה מאוחר יותר בכל הדבורים ונהפכה לסטנדרט לאורך שנים.

לאחר הסבב הראשון הרחיק עמי אילון את הדבורים מהיעד כדי לטעון מחסניות וארגזי פעולה לקראת כניסה נוספת שדמתה לראשונה.

היה ירי מהחוף שברובו לא היה יעיל. התקיפה נעשתה גם עתה במהירות מאד נמוכה ואפשרה למפעילי הנשקים לכוון היטב ולירות על פלטפורמה שמאפשרת ירי לכוון יציב ללא צורך לצודד את התותחים.

תחושתי כלוחם על הדבור הייתה שהכוח נמצא בידיים בטוחות ובניצול מיטבי של הספינות ולוחמיהן באופן שנחווה על ידי כאילו אנו (כמעט) במטווח ולא בקרב במלחמה.

אני גם זוכר שבעת התמרון בקרבת מעגן הסד"גים חשנו מידי פעם שאנו נוגעים בעמודים הנעוצים בקרקע , דבר שנראה למחרת בצורת שריטות בצדי ובתחתית הדבור.

למחרת הקרב כשהפלגנו למשימה חדשה עדיין ניתן היה להבחין בעשן סמיך בכוון היעד שתקפנו אמש. תוצאות הקרב המדווחות: 21-17 סדג"ים נפגעים או מושמדים.

השואה לקרב מרסא תלמאת

איני יכול להימנע מההשוואה שעלתה בראשי בין קרב זה לקרב של מרסא תלמאת , כמה ימים קודם.

אין ספק שהרבה נסיבות מקלות אליהן יש להתייחס בהשוואה בין קרב זה לקרב מרסא תלמאת, אם בגלל ההבדלים המהותיים בזמן ההתארגנות ונוהל הקרב שקדם לשני הקרבות, אתגר התמרון והניווט השונה ביניהם, כמות הלוחמים, ניסיון הפעלת כוח תחת אש.

אם כי לשחק היו שני אירועים קודמים שהפכו אותו לאחד הקצינים עם יותר ניסיון תחת אש מאשר לחבריו בפלגה 915. חימוש בתול"ר שיכול היה לשנות את מתווה התקיפה ולהחליף את הרימונים ועוד.

בשל הנ"ל יש להתייחס בתשומת לב לניהול הקרב במרסא תלמאת שהתנהל בתנאים נחותים מחד. אך ברישול ובחוסר אחריות שאינו מותיר ספק שמזל ותושיה חילצו אותנו בשן ועין יותר מאשר מנהיגות, ניסיון וקור רוח של מפקד הכוח.

לא בוצע או תועד תהליך הפקת לקחים מסודר לקרב מרסא תלמאת אך בהשוואה לקרב ע'ריב לא ניתן מלשאול במה בכל זאת בלט קרב ראס ע'ריב לטובה?:

מפקד הכוח עמי איילון היה חופשי מניהוג הדבור עצמו.

במרסא תלמאת השתנתה התכנית 3 פעמים תוך כדי תנועה: כניסה בזוג והטלת מטענים, הפכה לכניסה בבודד והטלת מטענים, ולבסוף התקפה על מטרה מזדמנת שלא תוכננה

למרות הזמן הקצר לנוהל הקרב, ניתן היה להמתין עם הכניסה עד לגיבוש ותדרוך מסודר של שינוי התכנית בכל פעם שלכאורה היו לשחק "תובנות" חדשות לגבי אופי התקיפה – כמו חוסר ברימונים בדבור 867 או רצונו להשאיר כוח חילוץ למקרה שיסתבך- טענה שהועלתה בדיעבד.

בראס ע'ריב הייתה מהירות התנועה טרם פתיחה באש ממש בזחילה כדי לא להתגלות. בתלמאת נעשתה הכניסה במהירות כמעט מירבית כאילו להיפטר מהמשימה. למרות סביבה ימית הרבה יותר מאתגרת ומסוכנת.

סג"מ נמרוד ארז אוקטובר 1973

סג"מ נמרוד ארז אוקטובר 1973

פערים עצומים בניצול כוח האש : ויתור על דבור אחד, תקלות נשקים, מהירות תקיפה שאינה מאפשרת ירי יעיל.

ההבדל בין נסיון שני המפקדים היה לרעת שחק.  והתנאים הקשים יותר של ניהול קרב מרסא תלמת היו מחייבים יתר זהירות ואיטיות מצידו של שחק בהשוואה לניהול הקרב ע"י עמי איילון. ברקע הידהדו הנזיפות שקיבל שחק על כך שבשתי הזדמנויות הוא ביזבז את המרחב והחימוש בירי מוקדם מדי ובקרב מרסא תלמאת הוא ניסה לעבור חוויה מתקנת אך קיצונית לצד השני.

המיתוס

קרב מרסא תלמאת הסתבך באופן פטאלי ואילו קרב ראס ע'ריב נראה כמעט כמו אימון באש חיה  בימי שלום.  והיום את קרב מרסא תלמאת כמעט כל דבורן מכיר. ואת קרב ראס ע'ריב עם ביצוע מקצועי ותוצאות הרבה יותר טובות איש כמעט אינו זוכר – וחבל שכך.

רס"ן מיל נמרוד ארז

השלמה יעקב עבאדי  מפקד דבור 861 בקרב – 5 בספטמבר 2018, שמות הצוות שאני זוכר, אנשי צוות דבור 861 אילן קופרשמיד, נצר אילן, דוד שטיין, גרשון ווישינצקי ז״ל,  אני מעביר לך את סיפורו של אילן נצר תותחן חרטום בדבור 861.

השלמת אילן נצר – תותחן אורליקון חרטום בדבור 861: ירדנו לשארם עם מטוס נורד (מי שזוכר מה זה) שנחת נחיתת בינים באילת לאסוף חיילים. אני זוכר תמונה של חיילים עם קיטבגים יורדים בריצה מהגבעות (אז עוד היו גבעות באילת) ונכנסים למטוס. נחתנו בשארם על מסלול עם אספלט חם שתוקן זמן קצר קודם לכן אחרי שהופצץ ע"י המצרים. הגעתי לספינה דבור 861 בפיקודו של יעקב (כושי) עבאדי.

לא זוכר תאריכים מדוייקים… זוכר את הלילה בו הותקפנו בטילים כאשר כל כלי השייט בשארם היו בחוץ. חלק מהטילים פגעו בחוף באזור המארסה בריכה. למזלנו, אף אחד לא פגע. זוכר את הפגיעה הישירה של טיל הפרוג במוצב הצפרא. ישבנו בתוך הספינה שמענו פיצוץ … רצנו החוצה וראינו את ה"צפרא" בוערת.

מכאן לסיפור הקרב בראס ע'ריב. 

בקרב ראס ע'ריב הייתי  בכוח של עמי איילון – באחת הספינות שנכנסו מדרום, ד-861  לקראת קרב זה התקנו לנו תו"לר "קרגו"  84 מ"מ…., גרשון וושינצקי ז"ל היה ה"קרגואיסט" שלנו , וירה פגזי קרגו ללא הכרה.. כל ירי , פגע בול , והרים עוד סד"ג.

אני הייתי תותחן חרטום, הטען שלי היה דוד שטיין. על החוף היו מקלעים שירו עלינו. אנחנו ירינו לעברם ושיתקנו אותם. זוכר ששטיין החליף לי מחסנית. רק התחלתי לירות המחסנית  הייתה כמעט מלאה פתאום נפגעה ככל הנראה מצרור של מק"כ שנורה מהחוף והתפוצצה במרחק של עשרות סנטימטר  מפרצופי עפתי מעמדת התותח. למזלי נשארתי באופן בלתי מוסבר תלוי על הרילינג. התותח אורליקון היה מרוסק לגמרי.

כעבור זמן קצר התאוששתי וחזרתי לעמדה. בצענו תרגולת של החלף תותח לקחנו את  תותח ירכתיים שהיה מושבת בגין ירי ה"קרגו" העברנו לחצובה בחרטום.  והמשכתי  בירי.

בסיום הקרב יצאנו מאזור התקיפה ובצענו בקרת נזקים כללית. בהתחלה לא הרגשתי כלום בדיעבד הסתבר שגרגירי אבק השריפה נכנסו לי מתחת לעור בכל הפנים + רסיס בתוך העין… שהפריע לי לראות, יצר כמו מחיצת הסתרה.

הפינוי – החובש יוני רודנאי (משארם) ממושב שדה יצחק טפל בי כשהגענו לאבו זנימה פוניתי יחד עם צביקה מור שנפגע מרסיסי פרספקס באמבולנס לתאג"ד.

בהמשך הטיסו אותנו משם ב"דקוטה" ונחתנו בנתב"ג . פוניתי באמבולנס לאסף הרופא ע"מ שיטפלו לי בעין. זכור לי שנהגת האמבולנס נסעה כמו משוגעת מנתב"ג לאסף הרופא מהר ורעשני. זוכר שהערתי לה  "שרדתי שם את הקרב ואת רוצה להרוג אותנו כאן על הכביש תרגיעי" בבית החולים אסף הרופא אושפזתי ליומיים שלושה.

זכור לי שבחדר לידי היה מאושפז טייס סורי פצוע עם 2 שוטרים צבאיים ששמרו עליו,  עניין אותי איך הגיע לשם. שאלתי אותו: "מה קרה לך?" בתנועת ידיים ושריקה הדגים את פגיעת המיראז' והפלתו. הוא נפגע בפניו ועקרו לו עין בהסכמתו.

חזרה לדבור – אחרי יומיים שלושה חזרתי לדבור בא-טור. בצענו כל מיני פעילויות.  אילן נצר

השלמה ישראל פטשניק – מפקד פלגת הדבורים 915: אני הייתי מוביל זוג ולא מפקד דבור
מפקד הדבור שעליו הייתי היה רזניק עמי מתאר היטב את הבעייתיות של הפעילות במעגן הצפוני שהיה קשה מאוד לתמרון ונווט. נכנסנו לתוך מעגן צפוף וחשוך והתנהלנו באופן "מושכל" על מנת למקסם את כוח האש שלנו
ולהקטין עד כמה שאפשר את פוטנציאל ה"התקעות" במכשולים על ותת מימיים (ראה להבדיל אירועי מארסה תלמת)

נכנסתי ממש לתוך המעגן והבחנתי לפחות במצוף אחד גדול  (בויה) דבר שגרם לי לחשוש מעוד פריטים בלתי מזוהים על ותת מימיים כגון כבלים. לכן בניגוד לתנועה שביצע עמי  איילון במסדר 1 ואחכ 2
אני חילקתי גזרות ירי בין שני הדבורים. הדלקתי אורות קרב (למיטב זכרוני) בכדי למנוע ירי דו צדדי ו/או התנגשות. הירי היה כמעט במצב עמידה. ירינו עד שנגמרה התחמושת ולמיטב זכרוני גם קנה אחד של 0.5 התלהט ואולי אפילו נשפך.  כמובן היה ירי של המצרים מכוון אלינו לשמחתי לא היו נפגעים.

סרן ישראל פטשניק מפקד פלגה 915 במלחמת יום הכיפורים

סרן ישראל פטשניק מפקד פלגה 915 במלחמת יום הכיפורים

לא השתתפתי בתדרוך עם עמי אילון. קיבלתי מידע מתצ"א שהביא יואל צדיקביץ.

כל ההתנהלות אתי כמפקד פלגה 915 הייתה הזויה. לפי סיפורו  של עמי אילון הוא ביקש דבורים והמז"ר נתן לו. ברגע זה הפלגה למעשה פורקה ואני אפילו לא ידעתי על ההחלטה. גם אף אחד לא אמר לי שאברהם בן שושן הוא מפל"ג דבורים ורודף אחרי סירות קומנדו.  אני השתתפתי באותו מרדף אחרי אותן סירות קומנדו מצריות כמפקד הפלגה.

מאוחר יותר הודיעו לי שאת הפלגה קיבל אברהם בן-זאב ואני אהיה סגן של שמיר בפנארה. בלי הסבר בלי שימוע בלי כלום.

ישראל פטשניק

השלמה מנחם רזניק – מפקד דבור 863 – פטשניק  היה על הדבור שלי 863.  מקלע 0.5 להט במהלך הירי וראו את הקלעים חולפים בקנה.    מנחם רזניק

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות