כניסת הצי הסובייטי לטרטוס במלחמת לבנון 10 ביוני 1982.
ב -10 ביוני, בעקבות ההפגזה על ביירות על ידי חיל האוויר והים וכישלונות כושלים להנחית כוחות בקרבת נמל התעופה הבינלאומי, הוציאו המפקדים הישראלים אולטימטום שהינחה את כולם לעזוב את העיר.
שגרירויות זרות פונו בדחיפות. גם האזרחים הסובייטים היו בסיכון. מביירות, פונו בדחיפות 175 עובדי מוסדות סובייטיים בלבנון ובני משפחותיהם. לשם כך היה מעורב ספינת הקיטור הסובייטית 'רפינו', שהגיעה עם משלוח סחורות לנמל ביירות. הספינה הסובייטית נאלצה לחוות מעשי פיראטיות של סירות צבאיות ישראליות, אשר, בניגוד לכל הנורמות הבינלאומיות, ניסו לקחת אותה לאחד הנמלים הישראלים.
עם זאת, נוכחות הצוות ושל הנוסעים, ביניהם בעיקר נשים וילדים, סייעו להימנע מכך. בעקבות דחיית כל הדרישות חצופות, הצוות הביא בבטחה את הספינה לנמל לטקיה הסורי. שם הועברו למעלה ממאה אזרחים סובייטים לאוניית הנוסעים "לב טולסטוי", שעשתה הפלגות סדירות בין לטקיה ואודסה.
השייטת המבצעית החמישית לא נשארה בצד. מפקד השייטת ולרי איגורוביץ סליבנוב נזכר:
"הכוחות שלי היו ממוקמים במרסא מטרוח, בנקודה 52, וכבר כבר שלחתי קבוצת ספינות לאזור קפריסין.
התקיים דיון בועדה הצבאית המרכזית של הכוחות המזוינים, הגנרל התורן מסר לי את פקודתו של שר הביטחון לעגון עוד היום בנמל טרטוס הסורי.
השעה הייתה בסביבות 16:00, שמונה שעות לפני חצות. שיערתי שהישראלים מתכננים כנראה תקיפת טילים והפצצה נגד טרטוס. כך שאם הספינות שלי יצליחו להיכנס לנמל, אז סביר להניח שישראל לא תעז לעשות זאת. אפשר להבין את הישראלים. יש להם סיבה ליצור איתנו קשר. אך להפציץ את טרטוס כאשר ספינות מלחמה סובייטיות נמצאות בה זו התאבדות. כי אז תהיה לי כל זכות להדהים את הטילים והמטוסים הישראלים על ידי הכוחות שלי – אני לא יודע איפה ולהיכן הפצצותיהם יכוונו , לעיר או לספינות שלי. ויש לי יותר מדי כוח בשביל זה …
במהלך הקרב על סטלינגרד נתן הריוקין (מרשל התעופה לעתיד) פקודה לכל המטוסים הכשירים לעלות לאוויר, מכל שדות-התעופה לטוס כדי להפציץ את טור הטנקים הגרמני שפרץ. נתתי כמעט אותה פקודה לכוחות השייטת. לכל מי שנמצא באזור – במהירות מלאה לטרטוס.
זה היה מראה! הם שטו בחושך, הצינורות היו אדומים ובוהקים, הארובות זרקו גיצים אל השמים, חיממו דוודים אל קצה האפשרויות.
היינו רחוקים מדי, שלא היה לנו זמן להגיע בחצות. בשעה 23:50 היינו עדיין עשרה קילומטרים מהחוף. שמרנו על שלושים קשר, כך שבעשר דקות היינו יכולים ללסגור עוד חמישה מיילים נוספים. אבל העיר כבר נראתה, האורות באופק זהרו.
הנה שוב חוזר הגנרל התורן ושואל מה לדווח לשר הביטחון?
וכאן, אני מודה, החלטתי כי "הפשיטה", מושג זה הוא להרחבה. אני כבר מכסה את העיר עם הנשק שלי. עכשיו אני יכול לבצע כל משימה. לכן דיווחתי ש"אני רואה את העיר, אני מבצע עגינה". ותוך חצי שעה עגנתי. כך מנענו את הפצצת טרטוס. "
חלק מהמנהיגות הצבאית והמדינית של המדינה הציע להשתמש ביכולות של הצי באופן פעיל יותר. ב- 10 ביוני שלח השגריר הסובייטי בלבנון, ג'והין, למוסקבה הצעה לשלוח מספר נוסף של ספינותינו לים התיכון ולדמות נחיתת תקיפה. משרד החוץ קיבל בעוינות הצעה זאת.
אלכס רוזין
המקור
אלכס רוזין, [http://alerozin.narod.ru/Syria81.htm На Сирийском и Ливанском направлении 1981-1984гг Война в Ливане – «Мир Галилеебб».], הפעילות הסורית בלבנון 1984-1981, מאמר באתר האישי של ההיסטוריון, עמודים 40-37 {{רוסית}}