יובל 3 – סיור בנמל בירות 1958

0

מבצע יובל 3  סיור שייטת 13 בנמל בירות

סא"ל דימ' אמנון בן ציון

1 בינואר 1958, אל"מ יוחאי בן-נון ז"ל חוזר לפקד על שיטת 13 בפעם השניי. יוחאי שהקים בשנת 1945 את חולית החבלה הימית בפלי"ם, (הפלוגה הימית של הפלמ"ח), ובשנת 1948 ביצע את ההתקפה על הצי המצרי שבו הוטבעה אניית הדגל של הצי המצרי "האמיר הפרוק" ונפגעה שולת המוקשים.

יוחאי בן נון על חרטום סירת "ציפור" של שייטת 13

יוחאי בן נון על חרטום סירת "ציפור" של שייטת 13

יוחאי הקים את שייטת 13  בשנת 1948 והיה מפקדה הראשון עד 1950. בתקופת פיקודו השניה הבין שהוא חייב להפעיל את הלוחמים במשימות מבצעיות, ולכן "לחץ" על מפקד חיל הים האלוף שמואל טנקוס ז"ל וחבריו במטה הכללי לקבלת אישורים לסיורים בנמלי לבנון.

תקופת פיקודו היתה גם מאופיינת בהידוק הקשרים עם הצי הצרפתי ובמיוחד עם הקומנדו הימי הצרפתי (קומנדו הייבר) שבסיסו היה בנמל טולון, אנו בוגרי קורס חובלים ה' הצטרפנו ללוחמי וקציני השייטת שיצאו לאימונים ותרגילים בנמל טולון הגדול. שם נחשפנו לציוד נדיר מבחינתנו:  מכשיר צלילה חדש בחמצן (אוקסיגרס) המאפשר צלילה ארוכה עד 1.5 שעות במקום המכשיר האיטלקי (ממלחמת העולם השנייה) שבקושי הספיק לחצי שעה. סנפירים חדשים. בגדי גומי חדשים.  והחשוב ביותר – סירות גומי, תוצרת זודיאק, קלות עם מנוע חיצון.

האימונים בנמל טולון הקנו לנו בטחון ביכולתנו לפעול בנמל זר. אלא שעד חודש אוגוסט 1958 הגיע רק חלק מהציוד שהוזמן: מכשירי צלילה (אוקסיגרס) בכמות קטנה (אבל לא נרכש מדחס מיוחד למילוי חמצן במיכלים  האישיים.) ולכן נאלצנו להמשיך למלא חמצן ישירות ממיכלי חמצן גדולים. רק הראשון הצליח למלא 200 אטמוספרות ואילו הרביעי הצליח למלא רק 100 אטמוספרות).

כאשר הגיעו המכשירים "גנבתי" 10 מיכלים ובהם 200 אטמוספרות וסגרתי אותם בארון בחדרי כעתודה למקרה שנאלץ לצאת למבצע.

מסע "השכנועים" של יוחאי עזר וקיבלנו אישור לבצע סיורים בנמלי צור וצידון בלבנון כהכנה לסיור הגדול בנמל ביירות.

הסיורים התבצעו בהובלת ספינות טורפדו ו"ציפור" -סירה גדולה של שייטת 13- כאשר אנו חותרים בקיאקים עד קרבת הנמל, 2 זוגות יורדים לשחות ולצלול וזוג נוסף שומר על הקיאקים. סיור שני נעשה בהובלת ה"ציפור". שני  הסיורים עברו בהצלחה והקנו לנו בטחון ביכולתנו להכנס לנמלי אוייב.

נמל ביירות

נמל ביירות נמלה העיקרי של לבנון כבר "בוקר" שלוש פעמים על ידי קומנדו ימי ישראלי:

א ב-1948 בוצעה פעולת חבלה באוניה שהייתה היאכטה של היטלר "הגריליה" שהיה חשש שהיא תהפוך לאונית מלחמה. "מבצע דוד" . את הפעולה ביצע "מסתערב" בשם אליהו ריקה שעבר אימון בשייטת.

ב. בחודש יוני 1955 בוצע סיור בצלילה בנמל ביירות "מבצע רירי".  ולי אישית נודע על "רירי" רק ב-2020 בעת ביקור אצל צבי גבעתי "קרוזו" שהיה אחד מהצוללים.

ג. טרפדת  ישראלית שחזרה מסיור הגנת דייג בחופי טורקיה נכנס בטעות לנמל (הדומה לנמל חיפה), הסתובב ויצא.

התכנון

כללי – נמל בירות דמה באותם שנים מאד לנמל חיפה דבר שהקל עלינו את התכנון והביצוע

מודיעין – בנמל היו 3 ספינות משמר חמושות בתותחי 20 מ"מ ומקלעים כבדים, שעיקר עיסוקן היה סיורים למניעת הברחות.

היו בנמל גם נחתת טנקים עם תותח 20 מ"מ שלא היה ברור באם היא פעילה ולידה ספינת משמר דוממת, כמה סירות מנוע של המשטרה והמכס.

על הנמל שמרו כ-25 שוטרים. כשאחד מהם היה מוצב בשורש שובר הגלים כדי למנוע מדייגים לעלות על השובר.

בנמל הגיעה לביקור משחתת אמריקאית, שהייתה קשורה לשובר הגלים הצפוני הקטן. עשרות סירות דייג דגו בלילות במבואות הנמל כשהם מוארים בפנסי לוקסים חזקים.

התוכנית כניסה בחציית שובר הגלים

ביצוע סיור מודיעין בנמל ביירות ע"י 4 צוללים בתובלת שתי טרפדות ושתי סירות נפץ (ללא חביות חומר נפץ).

הצוללים מובלים ע"י 2 סירות הנפץ ללא החימוש
עד לקרבת שובר הגלים, טובלים שוחים\צוללים ופורצים ביחד את השובר. משם  (2) מתפצלים לביצוע המשימות.

זוג א' – בדיקת 2 כלי שיט של הצי הלבנוני שעגנו בנמל.  גרוד "הזקן" בתחתית  ותצפית האם יש להם מכשיר מכ"ם. חזרה לשובר הגלים עליה עליו וירידה לים מחוץ לשובר.

זוג ב' – שחיה וצלילה לאורך השובר ותצפיות על השמירה בנמל (סירות משמר ומכס) (5 במפה).

נספח מקרים ותגובות

יוחאי בן נון בתקופת פיקודו השנייה הנהיג תכנון וכתיבה של "נספח מקרים ותגובות" לקראת ביצוע פעולות מבצעיות. הכתיבה והתכנון נדרשו לכסות את כל המקרים שפעילות האויב והתקלות שעלולים להתרחש בעת ביצוע המבצע.

נהגנו לשבת בצוותא כמו לומדי תלמוד בישיבה להציג ארוע  או הבעייה ולחשוב על פתרון. נהגנו לשבת שעות ארוכות על הנספח עד כיסוי כל הבעיות. רק לאחר גמר כתיבת הנספח היה מוצג למפקד השייטת. לאחר אישור המש"ט היה נלמד בע"פ על ידי המשתתפים. תכנון מוקדם זה וכתיבת הנספח הצילו אותי מנפילה בשבי הלבנוני – ועל כך בהמשך.

ההכנות

חביות הנפץ הוצאו מהסירות והותקנו בהן ספלים ומתקן למקלע 0.3" (בראונינג) שקבלנו בהשאלה מחטיבת גולני.

תרשים סירת נפץ ששימשה להובלה ואיסוף הצוללים

תרשים סירת נפץ ששימשה להובלה ואיסוף הצוללים

ציוד הצוללים – על חגורת ההצלה הותקו תפסים: לעפרון זקוקים קטן + מארז לזקוקים.  תפס לפנס אטום ולמרית (שפכטל) ועל חגורת המשקלות הותקן תפס למשקפת "עטלף" (משקפת אינפרה-אדומה) ולסכין. מאובטחים בחבלים.

אימונים

ביצענו תרגילי מודל בנמל חיפה כולל פריצות שובר גלים, צלילות בנמל ומפגש עם סירות האם הפורצות לנמל לאיסוף.   באחד מהתרגילים נשארנו כל היום בבסיס חוף בתוך סלעי שובר הגלים. לא ישנו כל היום מפחד העכברושים הענקיים שהתרוצצו בינינו ולמחרת בלילה שחיה למפרץ ואיסוף ע"י סירות האם.

הרכב הכח

מפקד המבצע – מפקד השייטת אל"מ יוחאי בן נון על ספינת טורפדו. מפקד פלגת הטרפדות רס"ן יצחק שושן מפקדי הטרפדות : סרן אוריאל ישובי , רס"ן אהרון בן יוסף (אסקימו).

מפקד כח שייטת 13 – רס"ן דוד פרומר  מפקד סירות האם – סרן עמי מאור. מפקד הצוללים – רס"ן עמי עמיר.

סירה מס' 1: המפקד – רס"ן דוד פרומר. הנהג – רב סמל רן אדר (גוסדורף).

המקלען , סגן דוב רם.

סירה מס' 2:  המפקד סרן עמי מאור. הנהג רס"ר ישראל רוטהמקלען רס"ל בני וגמן

זוג צוללים ב' – סגן זאב אריאל ז"ל – מס' 1 (מפקד זוג הצוללים) וסגן זאב אלמוג מס' 2.

אישור התוכנית – מפקד חיל הים אלוף שמואל טנקוס והרמטכ"ל רב אלוף חיים לסקוב אישרו את התוכנית ובתחקיר לקראת ביצוע שהתקיים בשייטת ביום 8 ביולי 1958 יום לפני הביצוע השתתף גם אלוף פיקוד צפון יצחק רבין.

הצבעתי והצעתי כי במקרה היתקלות בכח לבנוני נדבר באנגלית מאחר ואניית מלחמה אמריקאית עוגנת בנמל ליד השובר הקטן דבר שירתיע ירי עלינו, דבר שהוכח יעיל במבצע.

הביצוע ולוח זמנים

תרשים הסיור בנמל בירות. באדיבות מייק אלדר

תרשים הסיור בנמל בירות. באדיבות מייק אלדר

 ביום רביעי 9 ביולי 1958 החל הסיור. בשעה 15.00 הועמסו הסירות על הטרפדת עזרת מנוף כנפיים. יחד עם כל המבצעים ורופא השייטת ד"ר דן הראל ובשעה 16.42 יצאנו לדרך.

20.50 הורדת הסירות למים, סט"ר הסיוע נשאר במקום וסט"ר הפיקוד ושתי הסירות נעות לעבר היעד.

21.25 סט"ר הפיקוד עוצר והסירות מתחילות ל"התגנב" לכיוון הנמל. היינו חייבים להיזהר מאחר והים היה מלא בסירות לוקסים – שהן סירות דיג המושכות אליהן את הדגים הדגות בעזרת פנס גדול .

בשלב זה עשה רס"ן פרומר טעות ונווט לכיוון המגדלור של שדה התעופה ביירות במקום למגדלור של נמל ביירות. סרן עמי מאור  לקח את הנווט והוביל אותנו למקום הטבילה (ירידת הצוללנים למים) ולאחר מעשה נודע לנו כי רס"ן פרומר היה עיוור צבעים חלקי.

21.30 נקודת הטבילה 2 זוגות הצוללים יורדים מהסירות לבושים וחגורים בכל הציוד. מכשיר צלילה (חמצן) "אוקסיגרס" ובמיכל שלו 200 אטמוספרות (החמצן מספיק ל-1-1.5 שעות צלילה) זוג טלפים, משקפי צלילה, חגורת הצלה, סכין קומנדו, פנס אטום, אקדח זקוקים קטן ולי ועמי גם מריות (שפכטלים) לגרוד הזקן של המטרות שלנו.

בהתאם לתוכנית זוג א' 1סרן עמי עמיר ואנכי סגן אמנון בן ציון הינוו חייבים להמתין לזוג ב' סגן זאב אריאל וסגן זאב אלמוג, אבל עמי עמיר התחיל לשחות לכיוון השובר בלא להמתין לזוג ב' שהתעכב בגלל איטיות בהתארגנות של אחד הצוללים. עמי עמיר החליט לא להמתין לו למרות שאני ביקשתי ממנו להמתין.

פעולת הזוגות בנמל

זוג א' רס"ן עמי עמיר ואנכי סגן אמנון בן-ציון מגיעים לשובר קרוב לשורש מטפסים על הסלעים הגדולים (שמהם בנוי השובר) ועולים על השובר. אנו רואים את השומר היושב מחוץ לצריפון שלו מתחת לפנס רחוב ומאזין למוסיקה ערבית.

22.30 אנו על השובר . זוג א' , עדותו של אמנון בן-ציון, ובהליכה שפופה יורדים לתוך הנמל. פעולה די קשה מאחר והשובר היה גבוה ממי הנמל כ-3 מטר, ואנו נעזרים בזיזים וצינורות חלודים, שהיו לאורך קיר השובר. ירדנו למי הנמל והתחלנו לשחות לכיוון הדוברות והמנוף הצף.  הגענו למנוף וקבענו שהוא יהיה נקודת מפגש במקרה וניפרד. אנו לוקחים קורס לכיוון המטרות שלנו ומתחילים בצלילה. עולים לתצפית קרוב למטרות מתקנים את הקורס ומגיעים לנחתת. שתי הספינות חשוכות ואין צוות עליהן.

אנו מגרדים את "זקן" הנחתת בעזרת המריות (שפכטלים) ומבינים שהיא לא שמישה. גם בספינת המשמר הזקן היה גדול (לא שמישה). צפינו על התורן של הספינה ולא ראינו מכ"מ. אנו מתחילים לחזור לכיוון השובר.

22.35 זוג ב' מתחיל לעלות על השובר.  סיפורו של מס' 1 (סגן זאב אריאל ז"ל) הגענו לשובר והתחלנו לטפס עליו. כשהגענו כמעט לפסגת השובר הבחנתי בשומר היוצא מהצריפון שלו וצועד לכיוון שלנו. הייתה לנו הנחיה לעשות הכל כדי להיחלץ בשקט במקרה של התגלות ללא שימוש בכוח (בדיחה). לא היה לנו נשק. חיכיתי יחד עם בן זוגי בשקט בתקווה שהשומר יחזור לעמדתו, אך השומר צעד אלינו. מס' 2 (אלמוג) עבר את השובר וזינק למי הנמל. זינקתי אחריו ומכיוון שלא הערכתי את גובה השובר נפלתי מגובה 3 מטר על שטח מיובש מלא אבנים.

באותו רגע ראיתי את השומר רץ אלי באקדח שלוף. הוא נעמד מעלי ועשה לי סימנים לעלות אליו. חשבתי לטפס ולהפיל אותו אך באותו רגע הגיע שומר נוסף גם הוא עם אקדח שלוף. היה לי ברור שלא אוכל להתגבר על שני השומרים וידעתי שאני חייב למצוא דרך לברוח מהם והתחלתי לצעוק עליהם באנגלית שאני מלח מהאונייה האמריקאית ואסור להם לירות עלי.

כנראה שזה השפיע עליהם, והם גם הביטו לכיוון אחר (כנראה שזוג א מנסה לעלות) מיד זינקתי לתוך מי הנמל הגעתי למס' 2 (אלמוג), התקשרנו למכשירים וצללנו לכיוון פתח הנמל. על השובר החלה מהומה וסירות משמר החלו לפטרל להאיר לתוך המים ולירות. תוך כדי הצלילה נגמר למס' 2 החמצן לאחר  כחצי שעה ונאלצנו להמשיך את סוף הדרך בשחייה.

00.05 הגענו לפתח הנמל נצנצנו בפנסים וכעבור 5 דקות הגיעה הסירה של עמי מאור ואספה אותנו.

23.10 המשך קורות זוג א'  – אנו מגיעים לשובר הגלים ואנו לא יודעים מה קרה עם זוג ב' על שובר הגלים. התחלנו לטפס על השובר, אני הראשון ועמי ממתין כשאני נעזר בזיזי מתכת וצינורות חלודים ועמי אחרי.  עלינו על השובר ורצינו לרדת  לים, והנה סירת משמר קטנה מפליגה לאורך השובר בים ומאירה אותו בזרקור.

על השובר התפתחה "חגיגה שלמה" צעקות ויריות. מיד החלטנו לרדת לנמל בחזרה. אני הצלחתי ליפול והטלפיים נפלו בנפרד. לקחתי את הטלפיים, ירדתי למי הנמל למכשיר הצלילה. לבשתי את הטלפיים והתחלתי לצלול לנקודת המפגש.  אני מגיע ולא מוצא את עמי, לא מעל המים ולא מתחת למים. נשארתי "יתום".

מאחר ועל השובר המהומה ממשיכה וסירות מפליגות לאורכו ויורות לתוך המים, החלטתי לצלול למרכז הנמל ומשם לעבר הפתח, ומעלי מהומה רבתי. סירות מפליגות מאירות ויורים לתוך המים. לא פחדתי מהיריות (מאחר ובניסויים מוקדמים שעשינו בהוראת יוחאי ראיתי כיצד הקליעים פוגעים במים מאיטים את מהירותם, משנים כיוון ופשוט נופלים.

מדי פעם שהייתה עוברת סירה מעלי הייתי מסתובב תוך כדי צלילה כדי לראות את כיוון הפלגת הסירה. באחת הפעמים תוך שאני מסתובב בחזרה הרגשתי התכווצות שריר ברגל ימין וחששתי שלא אוכל למשוך החוצה. מאחר וברשותי הייתה משקפת "עטלף", בתחום אינפרא אדום לראיית לילה,  ציוד סודי באותם ימים.  החלטתי לקבור אותה בקרקעית הנמל כדי שמקרה ואפול בשבי לא יוכלו לגלות בעזרתה את כלי השיט שלנו. הצלחתי לרדת לקרקעית הנמל, בעומק 13 מטר.  פרקתי את המשקפת  ל-2 חלקים וקברתי אותה בחול. המשכתי בצלילה וקבלתי שוב התכווצות שרירים. לא הצלחתי להמשיך וגם לעלות ואז ניפחתי את חגורת ההצלה שלי וחשבתי להמשיך בשחייה בעזרת הידיים בלבד אך זה לא הצליח.

00.07 יריתי את הזיקוק שהיה ברשותי, ומיד ראיתי 2 סירות מפליגות לכיוון שלי, סירה לבנונית וסירת האיסוף שלנו שמפקדה היה עמי מאור.

00.17 הסירה של עמי מאור הגיעה אלי כבר עמוסה עם הצוות שלה והצוללים: אריאל, אלמוג וגם עמי עמיר. הושיטו לי יד ועזרו לי לעלות על החרטום הסירה. מייד קיבלתי מכת חשמל.  על חרטום הסירה הייתה פרוסה אנטנה של מכשיר הקשר מ.נ. 16. הסירה החלה מיד לצאת מהנמל כשליד הפתח הצטרפה אליה הסירה השניה של דוד פרומר.

לוחם השייטת דב רם

לוחם השייטת דב רם

00.25 הסירה הלבנונית החלה "לזנב" בנו ופתחה באש עלינו.  נהג הסירה השנייה רן אדר הסתובב לכיוון הסירה הלבנונית והמקלען דב רם פתח באש לעברה. חילופי האש נמשכו מספר דקות עד אשר סט"ר הפיקוד ועליו יוחאי בן נון מגיע ופותח באש בתותחי 20 מ"מ על הסירה הלבנונית. הסירה הלבנונית מסתובבת ו"בורחת" לנמל.

00.35 אנו ממשיכים בהפלגה בעקבות הטרפדת.

01.05 הטרפדת  עוצרת ומעלה את הסירות במנוף הכנפיים.  אנחנו ומפליגים  לכיוון צפון לצורך הטעייה. במרחק 8 מיל מהחוף משנה כיוון דרומה.

04.20 הגענו לעתלית. תוך כדי ההפלגה בדק הרופא ד"ר דן הראל את הרגל שלי ואת הטלפיים ומראה לי קרע בטלף שעל רגל ימין. מסביר כי זאת הייתה הסיבה להתכווצות השריר.

במדינות ערב עקב המבצע – בלא כוונה הביא הסיור תועלת:  סוריה מעבירה שתי חטיבות לרמת הגולןשייטת מצרית ובה משחתות ואוניות תובלה עמוסות צבא מצרי בדרך לסוריה משנה כיוון וחוזרת למצרים.

תחקיר המבצע בשייטת

אלוף חיים לסקוב

אלוף חיים לסקוב

התחקיר מתקיים כאשר הרמטכ"ל חיים לסקוב ומפקד חיל הים שמואל טנקוס משתתפים בו. הרמטכ"ל "התלהב" מאד מסיפור המבצע ובמיוחד שבה את לבו נוהל "מקרים ותגובות" שעבד היטב בזמן מהלך הפעולה.

הקומזיץ להבעת הערכה הזמין לסקוב "קומזיץ" על שפת הים והוא עצמו  "תורם" לכך כבש ובקבוק ויסקי. הכבש והויסקי הגיעו ובתאום עם הרמטכ"ל נערך בלילה קומזיץ בשפת הים של מפרץ עתלית. זכיתי לשבת קרוב לרמטכ"ל. אנו לוחמי וקציני השייטת לבשנו בגדי עבודה ואילו הרמטכ"ל לבש מדי א'. וכאשר אכל מצלע הכבש נטף השמן על בגדיו ובזה הוא קנה את עולמו אצלי ואצל כל לוחמי השייטת.

ציונים לשבח

יוחאי מעולם לא הודה כי הפעולה הזו הקנתה לו את הפקוד על חיל הים בחודש מרץ 1960. אך להתרשמותו של לסקוב מהמבצע הייתה תוספת חיובית להחלטתו. ל-3 מהמשתתפים הוענק "ציון לשבח" שהומר ל"עיטור העוז".

רס"ן דוד פרומר – מפקד הכח.  סגן זאב אריאל – מס' 1 בזוג א' ורס"ל רן אדר – נהג סירה מס 1.

אמנון בן ציון כלוחם בשייטת 13

אמנון בן ציון כלוחם בשייטת 13

אישית מאוד הערכתי את עמי מאור  שאסף אותי מתוך הנמל.

סא"ל דימ' אמנון בן ציון 3 ביוני 2020

 ומקורות

  1. הספר "שייטת 13" מייק אלדר 1993.
  2. הספר "הפלגות חיי" זאב אלמוג 2014.
  3. תחקיר יובל 3 – דברי יוחאי בן נון ז"ל.
  4. תחקיר יובל 3 –דברי זאב אריאל ז"ל.
  5. תחקיר יובל 3 – דברי זאב אלמוג.
  6. תחקיר יובל 3- דברי אמנון בן ציון
  7. מפות "מבצע דוד" שייטת 13 מייק אלדר, 1993.

8 מפות מבצע יובל 3 שייטת 13 מייק אלדר 1993.

הטלף הקרוע שגרם להתכווצות שרירים

הטלף הקרוע שגרם להתכווצות שרירים

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות