הטבעת המשחתת "אילת" ב-21 באוקטובר 1967.

כתבות באתרים מצרים – תרגם ועיבד: אל"מ  (מיל) פסח מלובני

המקור: מלחמת ההתשה, יוני 67 – אוגוסט 70.  אגף המחקרים הצבאיים במשרד ההגנה בקהיר, 1998.

המשחתת איקרב ה-21 באוקטובר 1967 – הטבעת המשחתת הישראלית "אילת"

הטבעת המשחתת "אילת" היתה נקמה לנוכח תמונות היוהרה של חיל הים הישראלי, שביכולתו לשייט במים הטריטוריאליים המצריים, ככל העולה על רוחו, ללא כל חשש, או עונש.

בבוקר יום שבת, ה-21 באוקטובר 1967, הבחין מכשיר ההתרעה שבבסיס חיל הים בפורט סעיד, במטרה גדולה המתקרבת מכיוון מזרח, במרחק של 20 מייל ממגדלור פורט סעיד. מיד הועלתה הכוננות בבסיס וביחידות הערוכות בו, לרמה הגבוהה ביותר. עם התקרב המטרה למרחק של 15 מייל, היא זוהתה כמשחתת ישראלית, ומיד ניתנו הוראות לשתי פלגות של ספינות טורפדו וטילים להתכונן לכניסה לקרב עם המשחתת העויינת, כך שהמהלומה הראשונה תתבצע על ידי טילים,

לצרכי הונאה, שלחה מפקדת חיל הים המצרי מברק גלוי לבסיס פורט סעיד המורה שלא להכנס לקרב עם המטרה העויינת. בסביבות השעה 16:00 נמצאה המשחתת הישראלית במרחק של 14.5 מייל מפורט סעיד. מיד יצאה פלגה של שתי ספינות טילים, והחלה לנוע במסלול שיאפשר לה לבצע שיגור טילים. בשעה 17:20 בערב ה-21 באוקטובר 1967 בדיוק שיגרה ספינת הטילים הראשונה את טיליה לעבר המשחתת, ולאחר מספר דקות החלה המטרה לעלות באש. בסביבות השעה 18:50 הופיעה מטרה על מסך המכ"מ, ומיד ניתנו הוראות לתקוף אותה בטילים כדי להשמידה ולהטביעה. לאחר מספר דקות היא נפגעה ישירות, והמשחתת התפוצצה ברעם עצום, ויצא ממנה ברק חזק, שהאיר את האופק. אחר כך שקעה המשחתת אל קרקעית הים לנצח, וזאת לאחר 7 דקות מאז שנפגעה. כאשר חזרה ספינת הטילים במעבר הכניסה לבסיס, עמדו תושבי פורט סעיד על לשון היבשה, כשהם מריעים בשמחה ובגאווה לאנשים שהחזירו להם את התקווה מחדש, בניצחון שאין בו ספק.

ישראל העבירה איגרת דרך הגנרל אוד בול, מפקד כוחות האו"ם בירושלים, בו ביקשה את סיועה של מצרים לחלץ את ההרוגים, וביקשה שחיל הים המצרי יפסיק את האש, ויסייע לחלץ את המשחתת הטבועה אילת כמחווה אנושי. משחתת זו היתה פאר חיל הים הישראלי, וכלי השיט הגדול ביותר שלו, הדחק שלה הגיע ל-2,500 טון וצוותה מנה 200 איש. המומחים הצבאיים הגיבו לארוע זה כי התקפה זו נחשבת לראשונה מסוגה בשימוש בטילי ים-ים, וכי היא החלה תקופה חדשה בלוחמה הימית.

המקור: מצר אל-בלד, 21 אוקטובר 2016

ב-11 ביולי 1967, חודש לאחר סיום מלחמת 1967, יצאו הוראות מהמפקדה הישראלית למשחתת "אילת" לנוע בליווי שתי ספינות טורפדו, ממקומה בים התיכון לעבר החוף המצרי מצפון-מזרח לפורט סעיד, ולחדור לתוך המים הטריטוריאליים המצרים, וכך לארוב למי מספינות הצי המצרי שתצא מנמל פורט סעיד, כדי לבצע סיורים באזור זה. הוראות יצאו לנקיב (סרן) עוני עאזר, מפקד פלגת ספינות טורפדו, שכלל שתי ספינות, לצאת לסיור לזיהוי המטרה, אך לא להכנס איתה לקרב, אלא רק במצב של הגנה עצמית.

הפלגה המצרית סבלה מתקלות טכניות, והכוח הישראלי ניצל את ההזדמנות, הספינות הישראליות יצאו ממקומן, והצליחו להטביע את הספינה המצרית השנייה, שבפיקוד נקיב ממדוח שמס. הספינה הראשונה בפיקודו של נקיב עוני עאזר נשארה לבדה בעימות לא שוויוני מול המשחתת אילת, אשר ניסתה לבסוף להטביע אותה בעת שנקיב עוני עאזר ניסה להתנגש במשחתת כדי לפוצצה, לאחר שהסירו את נצרות הביטחון של פצצות העומק.

ב-18 אוקטובר 1967 חדרה המשחתת אילת פעם נוספת לתחום המים הטריטוריאליים המצרים בעומק של מייל וחצי, במטרה להתגרות בכוחות המצרים. לאחר מכן הסתובבה וחזרה למים הבינלאומיים. עמיד (תא"ל) ימי מחמוד פהמי, ראש מחלקת המבצעים (בצי המצרי דאז, בהמשך היה מפקד חיל הים במלחמת התשה) ביקש את אישורו של לואא' (אלוף) טלעת חסן, ראש אגף המבצעים של הכוחות המזויינים המצרים, להלחם נגד המשחתת הישראלית במידה והיא תחדור פעם נוספת לתחום המים הטריטוריאליים המצרים. הנ"ל ביקש את אישורו של המפקד הכללי של הכוחות המזויינים, פריק אוול (גנרל 4 כוכבים) מוחמד פאוזי (שהיה גם שר ההגנה לאחר מלחמת ששת הימים, בה שימש רמטכ"ל), שמצידו קיבל את אישורו של נאצר לפניית הצי.

מפקד קומאר 504 סרן אחמד שאכר, משמאל וסגן חסן חוסני, מימין,. שהטביעו את המשחתת אילת

בעקבות כך ניתנה ב-21 באוקטובר הוראה לשתי ספינות טילים מבסיס הצי בפורט סעיד להלחם ולהשמיד את המשחחת. הספינה הראשונה – מס' 504 – היתה בפיקוד נקיב אחמד שאכר והשנייה – מס' 501 – בפיקוד נקיב לוטפי ג'אב אללה

סטי"ל 504 שיגר לעבר המשחתת טיל ים-ים מדגם סטיקס, שפגע בה פגיעה ישירה, והיא החלה לנטות אל צידה. בעקבותיו שוגר טיל שני שהשלים את טביעתה, כשהיא במרחק של 11 מייל ימי מצפון-מזרח לפורט סעיד, כשצוותה, שמנה כמאה איש, נמצא עליה, ובנוסף קבוצה של חניכי המכללה הימית, שהיו בהפלגת אימון.

לאחר כשעה  מהתקפת הטילים הראשונה, הופיעה על מסך המכ"ם של בסיס פורט סעיד ספינה. סטי"ל 501 יצא ושיגר לעברה שני טילים, שחיסלו אותה לגמרי. בעקבות הירי השני התפתח ויכוח, האם הטביע סטי"ל מס' 501 משחתת שנייה, היא המשחתת יפו, שכן שני הסטי"לים דווחו כי הטביעו שתי משחתות, וכך גם הודיעה מפקדת הכוחות המזויינים בתחילה, לפני שחזרה בה מדיווחים אלה, שכן לא היתה הוכחה להטבעת המשחתת השנייה. עם זאת, המשחתת יפו לא הופיעה מאז בזירת המבצעים אפילו פעם אחת.

לוח לציון המתקפה במוזיאון הצבאי בקהיר

ישראל הגיבה בתגובת נקמה ב-24 באוקטובר 1967 בהפגזת בתי הזיקוק בנמל סואץ, והפכה אותם לגוש אש ענקי.

חגיגות והנצחה

.יום ה-21 באוקטובר בו הוטבעה המשחתת אילת נעשה יום חג של הצי המצרי, שכן אנשיו ביטאו בו גבורה, אומץ ושליטה בהתמודדות מול האויב.

במוזיאון הצבאי בקהיר הוצב לוח לציון המתקפה המוצלחת.

לזכרו של נקיב ימי (סרן) אחמד שאכר, גיבור הקרב ב-21 באוקטובר 1967 בו הוטבעה המשחתת אילת על ידי פלגת הסטי"לים שבפיקודו. נקראה כיכר על שמו  בכניסה לעיר אל-מנוף, שבמחוז אל-מנופיה והוצבה בו אנדרטה. בטכס הסרת הלוט מהאנדרטה שנערך בינואר 2011, נכחו בכירים – מהשלטון – מושל המחוז ואחרים, וכן בכירים מהצבא ומהצי המצרי, ובני משפחתו הגרים במחוז.