חיל הים המצרי במלחמת העצמאות – בתרגוומו של אל"מ פסח מלובני

0

חיל הים המצרי במלחמת העצמאות

מאת: לואא' (אלוף) ח"י מחמוד מותוולי, קהיר יוני 2013

המחבר ליווא מחמוד מתוואלי

המחבר ליווא מחמוד מתוואלי

בכל שנה בחודשי מאי ויוני עולים וצפים זכרונות הדף המפואר שנרשמו בתולדות חיל הים המצרי. בחצות ה-15 במאי 1948 החליט מלך מצרים וסודאן, פארוק הראשון, על כניסת הכוחות המזויינים המצריים לתוך השטחים הפלסטיניים כדי להגן השטחים ועל האוכלוסיה הערבית מפני הכנופיות המזויינות הישראליות.

על חיל הים המלכותי המצרי, שהיה אז בתהליך הקמה, הוטלה המשימה להגן על אגף כוחות היבשה שפעלו במקביל לחוף, ולבצע את המשימות הבאות:

  1. חיפוש אחר ספינות אספקה של האויב, השתלטות עליהן או הטבעתן.
  2. לחימה בספינות הקרב של האויב.
  3. הפגזת נמלי האויב.
  4. ביצוע פעולות של סיורים ואבטחה באזור הלחימה.
  5. הובלת אספקה לכוחות היבשה באזור הלחימה.
  6. הגנה על נמל אלכסנדריה מפני התקפות ימיות של האויב, וקיום שליטה על תנועת האניות בנמל אלכסנדריה ובדיקתן, כדי למנוע מהגירת יהודים והעברת אספקה כלשהי לפלסטין.

כן הוטל על חיל הים המצרי לעקוב אחר הפעילות בנמלים הישראליים בעת הפסקת האש.

חיל הים המצרי כלל באותה עת מספר כלי שיט, כלהלן:

האמירה פאוזיה, האמיר פארוק, סודאן ומצרים (מצר), ועוד 8 שולות מוקשים מצויידות בתותח 3 אינץ'. הצי תוגבר במהלך המלחמה בספינות נצר, מטרוח וסולום. למרות יכולותיו המוגבלות של חיל זה שאך זה נולד, הוא הצליח למלא את משימותיו בפיקודם של (תת-אדמירל ) מחמוד חמזה באשא ואמיר אל-בחר(סגן אדמירל)[1] מחמוד בק בדר, שקיבל עליו את הפיקוד במהלך אוקטובר 1948.

להלן המבצעים העיקריים בהם החיל נטל חלק:

שולת המוקשים שהפגיזה את קיסריה וקיבלה בצי המצרי את שמה בהתאם.

שולת המוקשים שהפגיזה את קיסריה וקיבלה בצי המצרי את שמה בהתאם.

  1. הפגזת נמל קיסריה ב-2 ביוני 1948: שולת המוקשים מס' 101, שנקראה אח"כ קיסריה, הצליחה לפגוע במתקני הנמל ולשתקו לתקופת זמן ארוכה, וגם להטביע בו ספינה, וחזרה בשלום לאחר בסיום הפעולה.
  2. ניסיון סגירת נמל תל-אביב, 4 ביוני 1948: מטרת המבצע היתה למנוע את הגעת המהגרים (העולים החדשים) היהודים לפלסטין דרך נמל תל-אביב. ביצוע המשימה הוטל על כוח ימי שכלל את הספינה אמירה פאוזיה, שולת מוקשים (104) ושתי סירות נחיתה עמוסות בחמרי נפץ. הספינה האמירה פאוזיה היתה אמורה לגרור את שתי הסירות לתוך הנמל כדי שתתפוצצנה בכניסה ועל הרציף, כאשר שולת המוקשים מאבטחת אותן וחיל האוויר המלכותי נותן חיפוי אווירי לכוח במהלך המבצע.

במהלך המבצע התפתח קרב בין שולת המוקשים לספינת אויב, שנפגעה. גם מטוסי האויב פעלו כנגד הכוח המצרי במשך יותר משעתיים, ולמרות איטיות מהירותן של הספינות המצריות וחולשת החימוש שלהן, ואי קבלת הסיוע האווירי המתוכנן, הצליח הכוח להדוף את התקיפות האוויריות (של האויב), ולסגת, לאחר שקירב את חמרי הנפץ אל מקום הביצוע. למרות אי הצלחת המבצע, הוא ביטא את רמת המוראל, הגבורה והנחישות של הכוח להילחם באויב, ולמרות אי הגעת הסיוע האווירי, הפעולה הייתה מצליחה אופן שווה למידת הסיכונים מולם עמד הכוח במבצע נועז זה.

  1. הפגזת נמל נהריה : נמל זה הנמצא כ-5 מייל מצפון לנמל עכו, הופגז במשך רבע שעה בלילה על ידי שולת המוקשים 102, שנקראה לאחר מכן נהריה. זו שבה בשלום לבסיסה.

הערה: לפעולה זאת אין רישום מהצד הישראלי א.ר.

  1. קרב הימי במג'דל (אשקלון) ב-17 באוקטובר 1948: בשעה שהספינה מצר נשאה חיילים ואספקה לשדה הקרב מעזה למג'דל היא הותקפה בירי של פגזי ופצצות אויב. הספינה החלה להשיב אש מתותחיה הנ"מ שלה. הספינה לא נפגעה בשל תמרוניה המוצלחים, כדי להימנע מההתקפה. הגעת מטוסי הקרב המצריים גרמה להפסקת ההתקפה ולנסיגת מטוסי האויב, וכך נרשם באותו יום שיתוף הפעולה הראשון בין חיל הים וחיל האוויר המצריים.

למחרת (ב-19 באוקטובר) התרחש קרב אחר בן 3 ספינות עוינות ומטוסי האויב, שאחת מהן נפגעה על ידי הספינה מצר. כן נפגע אחד ממטוסי האויב והקרב הסתיים בנסיגת מטוסי וספינות האויב, והספינה מצר חזרה בשלום לאחר שפרקה את מטענה על החוף – 58 קצינים ו-127 חיילים בעלי דרגות אחרות, וכן 60 ארגזי תחמושת, ו-160חביות דלק במבצע זה, זאת לאחר שקווי התחבורה היבשתיים (ששרתו את הכוח המצרי) היו נתונים תחת התקפת האויב כתוצאה מהפרת הפסקת האש (ההפוגה).

מי ששירת באותה עת על הספינה המצרית כעוזר קצין התותחנות היה לואא' (אלוף) אשרף מחמד רפעת, ששימש ראש מחלקת המבצעים של חיל הים במלחמת ההתשה ומלחמת 1973 ולאחר מכן מפקד חיל הים (1978-1976). זאת כאשר הוחלט לצרף את חניכי השנה האחרונה במכללה הימית ליחידות החיל כדי להתגבר על המחסור בכלי שיט בצי, ולאחר שאיש העסקים המצרי הגדול, אחמד עבוד באשא, תרם שתי ספינות מסחר חדשות מחברת הספנות שלו כדי לתגבר את חיל הים המצרי, שהוקם ב-1948. הספינות נצבעו בצבעים המתאימים לספינות הקרב, וצוידו בתותחי שדה משרידי מלחמת העולם השנייה, בקטרים של 4 אינץ' ו-20 מ"מ נ"מ מדגם אורליקון. אחת מהן היתה ספינת הסוחר מברוק, שהפכה אחר כך לספינת הקרב מצר, אליה סופחו קצינים מחיל התותחנים של כוחות היבשה, כדי לשרת עליה כקציני תותחנות.

  1. הפגזת נמל תל-אביב ב-1 בינואר 1949: האויב הפר את הפסקת האש בליל 22 אוקטובר 1948 כאשר תקף את הספינה האמיר פארוק בעת עגינתה בנמל עזה באמצעות שתי סירות של אנשי טורפדו אנושיים, והטביע אותה. בתגובה לכך חזר חיל הים המלכותי המצרי וביצע התקפת פתע על נמל תל-אביב בליל ראש השנה החדשה.

בשעה 02:00 לאחר חצות ליל ה-1 בינואר 1949 החלו שתי הספינות, נצר (ניצחון) ומצר (מצרים) בהפגזת הנמל למשך 13 דקות, כאשר סך הכל נורו 92 פגזים. הקרב נמשך במשך 3 שעות עם שלוש ספינות אויב, שהסתייעו במטוסים. שתי הספינות המצריות חזרו בשלום לאחר שהשלימו את  משימתן בהצלחה.

ממה שההיסטוריונים מתעלמים והאנשים אינם זוכרים הוא ששניים מהבולטים והחשובים במפקדי חיל הים המצרי, סולימאן עיזת, לימים מפקד חיל הים המצרי בדרגת פריק אוול (אדמירל) בשנים 1967-1959, מחמוד נאשד, לימים ראש מטה חיל הים המצרי בדרגת פריק (מקביל לרב-אלוף או תת-אדמירל) , שהיה להם תפקיד גדול וחשוב בבניית חיל הים לאחר מהפכת ה-23 ביולי 1952. שניהם פיקדו על שתי הספינות המצריות, ופריק אוול עיזת סולימאן כתב על הפגז הראשון שנורה "שנה טובה" באנגלית.

  1. ארגון ההגנה על אזור אלכסנדריה: אחת המשימות החשובות של חיל הים המצרי במלחמה זו היה לאבטח את החוף המצרי ואת נמל אלכסנדריה ואת המים הטריטוריאליים שלה, מאמץ שהצליח למנוע מן האויב לבצע פעולות לחימה וחבלה עוינות כנגד הספינות ורציפי הנמל.

לואא' (אלוף) ח"י מחמוד מותוולי, קהיר יוני 2013

השלמות 

חילות הים המצרי והישראלי הם חילות הים היחידים שפעלו במלחמה הערבית-ישראלית הראשונה, כשחלקן בה היה מוגבל. כאשר הוקם הצי המצרי לאחר מלחמת העולם השנייה הוא כלל מספר מועט של ספינות משמר ומספר יאכטות מלכותיות. ב-1947 נכללו בו גם מספר שולות מוקשים משאריות חיל הים האמריקאי, שתיים מהן חומשו בתותחים, וכן פריגטה ישנה משאריות הצי הבריטי, ששימשה כאנית הדגל של חיל הים המצרי, ונקראה האמיר פארוק. בתחילת המלחמה הוקצו שתי שולות המוקשים החמושות ומספר סירות תובלה כדי לסייע לכוחות המצריים (שנעו) במקביל לחוף הפלסטיני.

בשלב הראשון של המלחמה היתה משימת חיל הים המצרי להגן על החופים, ולבצע תובלות ימיות לצרכי אספקת כוחות היבשה. עם התפתחות המלחמה החל חיל הים המצרי לקחת חלק בהפגזת הנמלים הישראליים כדי להגביל את פעילות התובלה הימית הישראלית בהבאת עולים (מהגרים), אמל"ח וציוד.

הפגזת  קיסריה ב-2 ביוני הפגיזה שולת המוקשים המצרית מס' 101 את נמל קיסריה, (הנמצא) כ-20 ק"מ מצפון לנתניה. ההפגזה התבצע עם שקיעה, בירי של תותח ה-3 אינץ' שלה, ונמשכה רבע שעה רצופה, במהלכה הופגזו מתקני הנמל, וכלי השיט (סירה) היחיד שנמצא בו הוטבע. הספינה (המצרית) חזרה לבסיסה ללא כל התנגדות.

פגיעה בנמל תל אביב – לאחר יומיים מההפגזה הקודמת נעה קבוצת ספינות שכללה את אחת משולות המוקשים, ספינת נחיתה וסירת תובלה כבדה לעבר נמל תל אביב כדי למקש את הכניסה אליו ולהשמיד את מתקניו. הישראלים, שעקבו אחר תנועת הספינות המצריות צפונה, שלחו את שולת המוקשים אילת וסיוע אווירי, כדי ליירט את הספינות המצריות, מחשש שאלה יבצעו מבצע החפה מהים.

בשעה 12:30 ראו הספינות המצריות את שולת המוקשים אילת במרחק של כ-20 ק"מ מצפון לעזה וכ-7 ק"מ מן החוף הישראלי. גם אילת ראתה את הספינות המצריות, וכאשר מטוסי הסיוע האווירי התמהמהו להגיע, היא נצטוותה לחזור ופנתה צפונה, כשבעקבותיה שולת המוקשים המצרית, שהצליחה לפגוע בחלקה האחורי לפני שזו יצאה אל מחוץ לטווח הירי של שולת המוקשים המצרית.

כאשר הגיעו הספינות המצריות אל מול יפו הופיעו המטוסים שהותקנו לשמש מפציצים מטייסת תל אביב (מהדגמים בוננזה ודראגון, רפיד וארגוס). הספינות המצריות התפרסו והחלו להלחם עם המטוסים הישראליים באמצעות תותחי ה-20 מ"מ שלהן, דבר שאילץ את המטוסים שלא להנמיך, ומנע מהם לחזור ולתקוף, וביצעו רק 3 גיחות במשך שעתיים. לאחר שהספינות המצריות ראו כי תחמושת תותחי הנ"מ שלהן הולכת ואוזלת הם ביקשו חיפוי אווירי, ולמקום הוזנק מטוס אחד משדה התעופה באל עריש בפיקוד מפקד הטייסת, נקיב (סרן) טייס מחמד עבד אל-חמיד אבו זיד שהפיל את מטוס הארגוס, ושאר המטוסים (הישראלים) הסתלקו.
מאחר ומשימת השייטת  המצרית נחשפה והיא איבדה את אלמנט ההפתעה שעליו היתה מבוססת הצלחת המבצע, היה נצטוותה לחזור מבלי להשלים את המשימה.
ירוט אניית נשק – ב-2 ביוני הוטל על שולת המוקשים מס' 102 ליירט את ספינת הסוחר קתרין מארי ולהטביעה, כדי למנוע מהגעת מטען הנשק, הציוד והתחמושת שנשאה, לישראל. אחר כך היא אמורה היתה לנוע לנמל נהריה, כ-8 ק"מ מצפון לעכו, כדי להפגיזו ולהשמידו ולהטביע את כלי השיט (סירות) הנמצאים בו.

הפגזת נהריה – תוך כדי תנועה נצטוותה שולת המוקשים לשנות את משימתה, ולנוע ישירות לנהריה, בשל האפשרות שהספינה (הסוחר) הגיעה אליה. כאשר שולת המוקשים התקרבה ליעדה עם שקיעה, לא מצאה אף אניה בנמל, והיא החלה לחפש אחר מטרות להפגיז. עם רדת החשיכה היא התקרבה לנמל והפגיזה אותו בתותח ה-3 אינץ' שלה במשך רבע שעה, ואחר כך פנתה לשוב בחזרה לבסיסה בשלום.

לקוח מאתר אחר פ.מ.

קרב האמיר פארוק, 21 באוקטובר 1948

האמיר פארוק משנתון ג'יינס 1950

האמיר פארוק משנתון ג'יינס 1950

אתר ההסטוריונים המצרי, נכתב על ידי נור אל-ברדעי

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה החליטה מצרים להקים חיל ים כדי לעמוד מול הבריטים. החיל הוקם ב-30 ביוני 1946, ולמפקדו התמנה אמיר אל-בחאר מחמוד חמזה באשא. החיל החדש כלל את מרבית הקצינים והחיילים ששרתו עד אז במשמר החופים, שהיה כפוף עד אז למשרד האוצר. בתוך כך הועברה גם לחיל הים הספינה האמיר פארוק ממשמר החופים, שנרכשה ב-1934 לביצוע משימות פטרול לאורך חופי מצרים כדי למנוע הברחות סמים דרכם, משימה שהיתה הראשונה במעלה של משמר החופים דאז.

נתוני הספינה: הספינה נבנתה בשנת 1926 באנגליה, והיא היתה בעלת כושר נשיאה של 1,441 טון, מצויידת בתותח 3 אינץ' בקדמתה, ושני תותחי 20 מ"מ משני צידיה, במנוע בעל 2,000 כוח סוס, ולה מהירות של 17 קשר. אורך הספינה היה 247 רגל ורוחבה 34 רגל, ובעת שקיעה – 13 רגל.

סיפור תקיפת הספינה וטיבועה תועד בזכרונותיו של אחד הקצינים המצרים, אמיר אל-בחר ג'לאל עלובה יאור, ולהלן הסיפור האמיתי והמלא של הארוע:

ב-21 באוקטובר 1948 היתה הספינה בפיקודו של ביקבאשי (סא"ל) ימי צובחי עבד אל-חמיד. יחד איתה נמצאה אחת משולות המוקשים בפיקוד צאע' (רס"ן) ימי מחמד עבד אל-פתאח אבראהים אל-שאטר. שתיהן נמצאו במשימת סיור מול חוף עזה המצרי ובמרחק של 5 מייל מהחוף, כאשר הוכרזה הפסקת האש השנייה בין הערבים וישראל, החל משעה 15:30 בערב אותו יום.

עם שקיעה הובחן בספינת קרב ישראלית, כשעימה מספר ספינות/סירות תותחים, כשהם מגיעים מכיוון תל-אביב, במבנה של טור אורכי אחד. המפקד המצרי הורה להיכנס לכוננות ללחימה, ובעקבות כך הורמו דגלי הקשר כהכנה לקראת הקרב על התורן הראשי של הספינה האמיר פארוק, והכוח המצרי התקדם בקו אחד רוחבי. הספינה היתה חמושה בתותח עיקרי אחד של 3 אינץ' בקדמתה ועוד שני תותחי אורליקון 20 מ"מ בכל אחד מצדדיה. שולת המוקשים היתה חמושה בתותח 3 אינץ' (76 מ"מ) בקדמתה ועוד שני תותחי אורליקון משני צידיה.

מפקד הספינה שיגר שדר אל סוללת תותחי החוף להתכונן להשתתף בקרב העומד להתחולל. אחר כך הודיע למפקדת החזית המצרית על הקרב העומד להתרחש עם הכוח הישראלי, וקיבל בתשובה שדר ובו הוראה מפורשת מלואא' (אלוף) אל-מוואווי, מפקד החזית המצרית, שלא להכנס לקרב אלא אם הכוח הישראלי יתחיל בכך.

הדבר דווח לראש ועדת שביתת הנשק ולראש ממשלת מצרים. הכוח הישראלי פנה בפתאומיות חזרה כשהוא פונה לעבר תל-אביב. בשעה 21:30 באותו ערב היה עדיין הכוח המצרי במשימת סיור בנתיב צפוני, כשהירח מאיר מצד מזרח, כך שצלליות ספינות הכוח המצרי נראו למי שצפה לעברן מכיוון הים.

 

לפתע נפגעה הספינה  האמיר פארוק מטורפדו בצידה השמאלי מתחת לארובה, מצד הים. שולת המוקשים החלה להאיר את השטח בזרקור שלה, ושתי הספינות פתחו באש לעבר אנשי הטורפדו האנושיים שנתגלו במים.

כתוצאה מהפגיעה החלה האמיר פארוק לנטות על צידה השמאלי ואחר כך בקדמתה. תותח האורליקון שבפיקוד מלאזם אוול (סגן) מחמד עטעוט ירה לעבר הטורפדו האנושי עד הרגע האחרון. היה ברור כי הספינה עומדת לטבוע וניתנה הוראה לנטוש את הספינה. שולת המוקשים סייעה בהגשת ציוד ההצלה, והעבירה שדר של אות מצוקה לנקודת הקישור היבשתית, ובעקבות כך יצאו דייגי המקום בסירותיהם לים כדי לסייע לצוות שנטש את הספינה ולחלצו מן הים. בקרב נהרגו כל אנשי צוות המכונות של הספינה בפיקודו של מלאזם (סג"מ) מהנדס ימי מוצטפא ראשד בנוסף למלאזם אוול מחמד עטעוט, איש חיל התותחנים, שהוצב בחיל הים בשל מחסור גדול בכוח אדם, שטבע. אחד מ(סירות) הטורפדו הישראליות נמצאה על החוף, ונראה כי מפעילה קפץ ממנה למים בשל האש שנורתה לעברו. הכלי נשלח לקצר אל-עאבדין כדי שהמלך יראה אותו במו עיניו.

היה ברור כי בעוד שמצרים שמרה על הסכם הפסקת האש, תכננה ישראל להפר אותה, שכן טווח (סירות) הטורפדו האנושי היה קצר מאד, והיה צורך להובילן בספינה למקום הקרוב ביותר מן המטרה, או לגרור אותן באמצעות ספינה. זה אכן מה שקרה עם התקרבות הספינות הישראליות אל הספינות המצריות, והפנייה שביצעו ושיבתן לאחור לאחר שהשאירו את (סירות) הטורפדו האנושי כדי שיפתחו בהתקפה לאחר מספר שעות ותוך ניצול החשכה, כאשר היה ברור להן בשל אור הירח כי הספינות המצריות נמצאות מאחוריהן.

סירת הטורפדו האנושי שתקפה את האמיר פארוק התמונה ממוזיאון ההעפלה וחיל הים.

סירת הטורפדו האנושי שתקפה את האמיר פארוק
התמונה ממוזיאון ההעפלה וחיל הים.

להלן נתוני ותמונת (סירת) הטורפדו האנושי הישראלית: תוצרת איטליה, נקראת MTM, או סירת נפץ, בעלת קרקעית שטוחה. אורכה כ-5 מ' ורוחבה כ-2 מ', היא מצויידת במנוע אלפא רומיאו ושטה במהירות של  32 מיל לשעה. ניתן לשוט במהירות זו במשך 5 שעות. הסירה נושאת 300 ק"ג של חומר נפץ, המופעלים בעת התנגשות או באמצעות לחץ הידרוסטטי. בשל קרקעיתה השטוחה מסוגלת הסירה לעבור את המכשולים נגד (סירות) טורפדו וצוללות המצויים בנמלים. הסירה מונהגת על ידי נהג, המוביל אותה אל המטרה, הוא מקבע את הגה הסירה בדרכו אליה וקופץ ממנה למים בדקה האחרונה כדי להבטיח את הפגיעה במטרה. הוא מחלץ את עצמו באמצעות מצוף נלווה שמיועד להגן עליו מפני הדף הפיצוץ.

 

הביקורת בפרלמנט

ב-30 בנובמבר 1948 נערכה ישיבה היסטורית בפרלמנט המצרי, בה הוצגו המצב הצבאי והמדיני לאחר הפסקות האש הראשונה והשנייה בפני הממשלה והפרלמנט. שר המלחמה, חיידר באשא הציג את מצב הצבאות הערבים, ולאחר מכן נפתח דיון בנושא. אחד הפוליטיקאים הבכירים, פואד באשא סראג' אל-דין טען כי נעשו שגיאות רבות וטעויות לא מעטות במהלך המלחמה, והוא נשאל על ידי שר ההגנה למה הוא מתייחס. פואד באשא ענה לו והתייחס בין השאר לניהול המלחמה באמצעות הטלפון מקהיר, מבלי שיימצא מפקד מצרי בחזית.

שר ההגנה הכחיש זאת, ואז ציין פואד באשא בקשר להטבעת האמיר פארוק, כי כדי לפגוע בספינות הישראליות היה על מפקד הספינה המצרית לבקש קודם כל אישור, וזאת לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה, ממפקדת חיל הים, וזו שיגרה שדר לשר ההגנה, אשר העבירו לראש הממשלה, שענה: אל תתקפו את הספינות הישראליות, שכן אנחנו נמצאים בהפסקת אש, ואיננו רוצים להפר אותה.
הספינה הוטבעה על ידי שתי סירות ישראליות, למרות שתותחיה היו בעלי טווח גדול יותר מאלה של הסירות הישראליות. שר ההגנה המצרי הכחיש טעון זה ואמר כי הספינה האמיר פארוק נפגעה בפתאומיות באמצעות שתי הסירות הישראליות.

נור אל-ברדעי

המתרגם        

אל"מ מיל פסח מלובני

אל"מ מיל פסח מלובני

                        

אל"מ (מיל) פסח מלובני שירת באמ"ן בתפקידים שונים בתחומי האיסוף והמחקר, ובכלל זה ביחידה 8200. עוסק כיום במחקר צבאות ערב כחוקר עצמאי.

ב-2010 פרסם את הספר "מלחמות בבל החדשה" על צבא עיראק, וב-2014 את ספרו "מצפון תפתח הרעה", על צבא סוריה ומלחמותיו.

ב-2010 זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרו הראשון,

ב-2012 לציון לשבח מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי  INSS  במסגרת פרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל.

א.ר.

 

 

 

 

על  המתרגם                                 

אל"מ (מיל) פסח מלובני שירת באמ"ן בתפקידים שונים בתחומי האיסוף והמחקר, ובכלל זה ביחידה 8200. עוסק כיום במחקר צבאות ערב כחוקר עצמאי.

ב-2010 פרסם את הספר "מלחמות בבל החדשה" על צבא עיראק, וב-2014 את ספרו "מצפון תפתח הרעה", על צבא סוריה ומלחמותיו.

ב-2010 זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרו הראשון,

ב-2012 לציון לשבח מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSSׂׂ) במסגרת פרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל.

א.ר.

 

 

[1]  דרגות אלה הוחלפו ככל הנראה לאחר הפלת המלוכה בהפיכת הקצינים ביולי 1952.

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות