משמר המורשת 15 בדצמבר 2018
הנדון: חיל הים במלחמת שלום הגליל
בהצגת חיל הים במלחמת שלום הגליל נכתב כי:-
"החייל עמד היטב בכל המשימות. ספינות הסער בודדו את זירת לבנון מהתערבות סורית. הנחתות העבירו רכב משורין להנחתה בחופי לבנון באיגוף התנגדות המחבלים בצור וצידון ואף מצפון לבירות. תותחי ספינות הסער הנחיתו אש על מוצבי מחבלים בחוף בהיענות מהירה לדרישת הכוחות בחוף, ובמדויק. צוללות תצפתו על הנמלים וכוחות קומנדו פשטו מהים.
כל הפעילות המבצעית נעשתה כאשר חיל הים מוכן ומקדים את דרישות השת"פ וללא נפגעים או נזק לכוחותינו."
חיל הים היה יכול לפעול יותר חזק ואלגנטי עם מנהיגות וסגנון פיקודי נכון. בסגנון של יומי ברקאי, גדעון רז או אברהם בן שושן היו הישגי חיל הים טובים יותר.
פירוט הנושאים
הכנת הכוח – צה"ל ידע על מבצע הדורש נחיתה שהחל מתבשל כבר שנה קודם לכן. הוא התחיל כאורנים קטן והלך והתפתח למה שהיה. היו תאריכים ודחיות כמי שישב בפורום מטכ"ל יכול היה להעריך את הרצינות שבה כוחותינו לקחו את הענין. חיל הים נדרש לתת שירות של הובלה. לא ניתנה הנחייה שכל הכלים היכולים להוביל ישופצו יאוישו יאומנו ויגיעו מוכנים. במקום זאת משחק עצבים עם סגן הרמטכ"ל על תקציבים.
את ההנחתה ביצעו שני נט"קים 60 מטר ונט"ק 90 מטר כשחסר לו מנוע אחד. בסד"כ חיל הים היה נט"ק 60 מטר "אח"י אשקלון" שהמתין לתיקון במספנות ישראל אך לא תוקן כי התקציב לא הספיק לכך. אף כי היה מספיק זמן חיל הים לא התארגן עם תקציב ולא ביקש את עזרת המטה הכללי שודאי היה מקצה את הסכום.
איוש המפקדים עשה בשיקולים זרים. שני קצינים בדרגת אל"מ דב בר ואבנר קורא שהיו בעלי נסיון רב בניהול מבצעים לא שובצו לשום תפקיד. במקום זאת אוישה נציגות חיל הים בפיקוד צפון בקצין שלא שירת בעבר במפקדת חיל הים. במטרה לתת לו חשיפה לפיקוד המטכ"ל. הקצין לא הפסיק להתלונן וגרם למתח בין מפקד חיל הים למטה בתל אביב
פיקוד המבצע הביצוע נמסר לפיקודו של מפקד בסיס אשדוד אל"מ אברהם אשור. מרבית ההתנהלות נעשתה בגזרה הצפונית. השייטות המשתתפות הן דרך קבע בפיקודו של מפקד בסיס חיפה. המועמד הטבעי לפיקוד על מבצע כזה היה תא"ל בן שושן. אך לפי קביעת מח"י יועד לו רק תפקיד של הכנת הכח. סגן מפקד בסיס אשדוד סא"ל אפיק נעשה מפקד חוף העמסה באכזיב. כל בזירת אשדוד נשארה ריקה ממפקדים.
חופי הנחיתה –חיל הים התחייב על הנחתת הכוחות בחוף זהרני מדרום לצידון. שיפוע החוף היה מתאים אך התקרבות לחוף חסומה סלעים במים הרדודים וחגורת סלעים בעומק הים לא ניתן לנחות בו. חוף שבנחיתת יום במהלך המבצע נגרס בו מדחף. מי שהכריז על עצמו מוסמך לפיקוד על נחתת לא מבין שאין תנאים מינימליים לנחיתה קרבית? דבר שראיתי במבט ראשון.
החוף מצפון לצידון בשפך האוואלי נבדק קטע חוף והוכרז כלא ראוי לנחיתה. לא בוצעה בדיקת חוף נוספת עד שימצא החוף המתאים. לקחתי את דב בר ונפגשתי עם מפקד האוגדה עמוס ירון, והצגתי לו את האפשרות לנחיתה באוואלי מותנית בבדיקה. כך פיקוד צפון דרש ואילץ את חיל הים לעשות בדיקה נוספת הבדיקה בוצעה ונעשה שימוש בחוף אל-אוואלי המועדף.
חיל הים לא רצה להודות שאין אפשרות לנחיתה בזהרני. ביציאה לים הייתה מול שתי האפשרויות. בגלל הדרישה הבלתי אפשרית לנחיתה בזהרני הועמסה אח"י בת-שבע במחצית יכולת הנשיאה שלה. כלי רכב קרביים שהיו חסרים בחוף הנחיתה.
נחיתה תחת הפגזה – הסבב השני באוואלי תוכנן גם הוא להיעשות בלילה במחסה החשיכה, אך הייתה דרישה למהר ולחזק את הכוח בחוף ונעשתה באור יום. אתר הנחיתה היה ידוע למחבלים ותותח מפאתי צידון הפגיז את הנחתות המתקרבות. מפקד האוגדה עמוס ירון דרש בדחיפות את ההנחתה. פגיעת פגז בנחתת עמוסה יכולה לגרם נזק רב. חיל האוויר היה בשלב הזה פנוי ויכול היה להשמיד את תותחי המחבלים. עמדת התותח הייתה קרובה לבתי אזרחים לכן לא הושמד. הרמטכ"ל רפאל איתן העביר הודעה דרך מפקד חיל הים אל אל"מ אשור "אם ההפגזה יעילה לא לנחות". כלומר ההחלטה בידי אשור.
פיקוד חיל הים יכול היה לדרוש זאת בתוקף.. לאחר שנחתות 60 מטר פרקו את הטנקים. נשארו בהוראת מייק אלדר באזור הנחתה כדי ליצור מטרות נוספות למחבלים. עד גמר הנחתה על ידי ה'בת שבע'. הנפילות היו קרובות אך רק במזל אף נחתת לא נפגעה.
שבירת הדיסקרטיות – במשך שבוע שלם שמרנו בסוד את זהותה של אח"י מעוז שעמדה בשטח כבסיס לפעילות 13. מפקד חיל הים הגיע במסוק ונחת עם על סיפון המעוז. בנוכחות אנייה רוסית שמתקרבת לבדוק ומזהה את המעוז.
שיקולים לא עניניים במבצע – כוחות חיל הים מוחזקים ימים ולילות בלב ים ללא תועלת. זאת על מנת למחיש תפישת תפעול לקויה ביסודה "שהייה מוקדמת ורצופה" שהוצגה כבסיס לרכישת קורבטות "סער 5". כח שייטת 13 נשאר שבועיים בכוננות בים לביצוע תקיפה בנמלים הסורים בעוד שאלה נמצאים כבר בהגנת השייטת הרוסית.
העברת נחתות מאילת – 3 נט"קים 36 מטר נמצאו מושבתים כבר למעלה משנה באילת. מצבם הטכני היה גרוע הם נבנו על ידי מספנות ישראל בתחילת שנות ה-60 ומעולם לא שופצו. יכולת הנשיאה שלהם קטנה. להנחתה ובעיקר להעמסה ודרשו חוף עם שיפוע תלול יותר ממרבית החופים בלבנון. מכל הסיבות הללו החליט ח"י שלא להשקיע בהם. הם אוחסנו באילת על הרציף.
בשבוע שלפני הלחימה נתן הרמטכ"ל הוראה להעבירם לים התיכון. רען תכנון מבצעים שקיבל את ההוראה זימן קבוצת תכנון. הכנתם הוטלה על זירת ים סוף ומספנת אילת. רמח"ים ביקש מרמ"ח מבצעים אג"ם לבטל את ההעברה. בעת תחילת המבצע עוד לא היו מוכנות. לאחר שמפקד חיל הים חזר מהפלגה מבצעית בוטלה קבוצת התכנון. לקראת פתיחת הלחימה נמסר מאג"ם מבצעים שההעברה בוטלה.
לאחר כשבוע הוציא מפקד חיל הים הוראה להעברתם אפילו כשכבר היה ברור שלא צריכים אותם. שתי נחתות הוכנו להפלגה ויצאו בפיקוד מוטי דקל ואל"מ משה אורון. בדרכם במפרץ סואץ פגשו את הצפונית החזקה. התגברו על תקלות עברו בתעלה והגיעו לנמל אשדוד. לא נדרשו להנחית ונשלחו לסיור הפגנתי מול חוף דרום לבנון.
תמיכה במפקד – כאשר ממנים מפקד למבצע צריך לתמוך בו בכל אשר אפשר. לצורך העברת ציוד לנוצרים בג'וניה בחרתי באניה "בת גלים" לבדה. הסיבה העיקרית הייתה שתוכל להגיע בדיסקרטיות בשטח היו 3 כלי שייט של ציים אירופאים וגם אנית ביון רוסית. הבת גלים נראית כאניית סוחר ואינה מסגירה כונה לנחיתה.
לקראת הביצוע נוסף נט"ק 60 מטר. למפקד המבצע מונה מפל"ג הנחתות מייק אלדר. מפקד חיל הים מתערב לו את מי יוריד קודם לחוף? איפה השכל ומדוע נכפה עליו להנחית את האנייה הגדולה ראשונה? כשהוא רוצה להנחית קודם את ה60 מטר שיש עליו טנק גישור, עם גשר רחב ולקבל אחריו את הבת גלים. כל זאת כדי לספר לרמטכ"ל שמפקד הבת גלים הינו ממשפחת בוכריס.
עמידה על הדם – קרה מקרה מצער, צוללת שביררה את הוראות הפתיחה באש קיבלה תשובה לא נכונה. נגרם נזק רב בלתי הפיך.
מניעת תחקיר – לתחקיר שנערך בחיל הים לא הוזמנתי. מהתחקיר המטכ"לי שנדרש ע"י הרמטכ"ל הצליח מח"י להתחמק בטענות שונות. למרות שלחיל הים היה הרבה מה להציג ולהתגאות העדיף שלא לאפשר דיון. כדי שלא יצא לאור כמה הרלבנטיות שלו הייתה קטנה למלחמה הזאת.
העלמת דו"ח הפקת לקחי מלחמה– תא"ל גדעון רז מונה לקיים צוות הפקת לקחי מלחמה. הפעיל צוות גדול והפיק חוברת שבה טרח לכתוב הרבה המלצות. הדו"ח הוגש למח"י שמנע את הפצתו ועשה ככל יכלתו להעלימו. לאחר שנים התגלה והועבר לעיון במוזיאון.
בחוברת הלקחים מעלה גדעון רז את נושא השליטה. היות ומרבית הכוח הימי סטילים ושייטת 13 הסתובבו ימים ארוכים בים ללא צורך ולא ידעו מה כוונת המפקד נוצרה הרגשת חוסר מידע ושליטה.
תא"ל דימ' אלי רהב