חבלה בדוברת קידוח ישראלית בנמל אביג'אן פסח מלובני 21 במאי 2019

0

מאת: אל"מ (בדימוס) פסח מלובני                                                    21 במאי 2019

מבצע החבלה בדוברת הקידוח בדרכה לישראל

מבצע ה"חאג'" – "העלייה לרגל")[1]

רקע

אחד המבצעים המשולבים שביצעו גורמי המודיעין המצריים וחיל הים המצרי בתקופת מלחמת ההתשה היה מבצע החבלה בדוברת הקידוח שנרכשה על ידי ישראל לצורך חפירת בארות נפט בסיני לאחר מלחמת "ששת הימים".

הכתבה שלהלן המתארת את המבצע, מבוססת על מקורות מצריים שנטלו חלק במבצע, מראשיתו ועד סופו, הן בתחום המודיעיני והן בתחום המבצעי של חיל הים[2].

לאחר כיבוש סיני החלה ישראל להפיק נפט מבארות שהיו בחצי האי, בעיקר במפרץ סואץ, ואף ביקשה להרחיב את חיפושי הנפט באזור זה, ולצורך זה רכשה דוברת קידוח מקנדה, כדי לחפש ולחפור באמצעותה בארות נפט חדשות באזור מפרץ סואץ. הייתה זו דוברת קידוח. הדוברה הייתה מתוצרת בריטניה, אותו רכשה חברה אמריקאית-קנדית שהייתה רשומה בדנבר בארצות הברית, דבר שהפך אותה לבעלת זהות בינלאומית. ההבנה המצרית הייתה כי כוונת ישראל במעשה זה היא מדינית ולא כלכלית, ונועדה להתריס בפני המצרים שישראל מפיקה את אוצרות הטבע מאדמה מצרית (סיני) ועושה זאת לנגד עיניהם.

מידע על כך הגיע למודיעין הצבאי המצרי בסוף 1969. (לפי גרסאות אחרות, בתחילת 1970) כי חברה ישראלית עומדת לרכוש יחד עם חברה איטלקית בינלאומית, דוברת קידוח גדולה מסוגה לחיפושי נפט בשם קנטינג 1 (Kenting), שהיתה אמורה להגיע למפרץ סואץ כדי להתחיל לעבוד שם. בעקבות כך הורה נאצר לצבא ולמודיעין הכללי למנוע את הגעתה לאזור, ולהשמידה במהלך תנועתה מקנדה למפרץ סואץ.

בעקבות החלטה זו זימן אליו שר המלחמה דאז, פריק אוול (מקביל לגנרל 4 כוכבים) מוחמד פאוזי את מפקד חיל הים המצרי, לואא' (אלוף) מחמוד פהמי, ועדכן אותו בעניין זה, ומסר לו כי הנשיא נאצר הטיל עליו אישית את המשימה למנוע את הגעת הדוברה לאזור מפרץ סואץ, וכי הוא מעדיף שהיא תושמד בדרכה, לפני כניסתה לים סוף (הים האדום בטרמינולוגיה המצרית), וזאת באופן חשאי, כדי שהדבר לא ישמש את הישראלים כתירוץ לתקוף את שדה הנפט מורגאן (מרג'אן – במקור) שבמפרץ סואץ. גם ראש המודיעין הכללי המצרי דאז, אמין הווידי, נפגש עם נאצר באותו עניין ואמר לו כי תקיפת הדוברה מהאוויר עם כניסתה למצרי באב אל-מנדב בים סוף עשויה ליצור בעיה קשה למצרים, ולכן הוא ממליץ לעשות זאת במבצע חשאי הרחק ממצרים, כדי שלא יתעוררו אחריו בעיות והסתבכות בינלאומית. נאצר הסכים עימו והטיל את המבצע על המודיעין הכללי, אך רצה לדעת האם הם יכולים לבצע זאת וכיצד יעשו זאת. הווידי ענה לו כי הם ינסו לעשות זאת, ומינה את אחד מאנשי המבצעים הבכירים והמנוסים בארגון, מוחמד נסים (Nasim), שנחשב לאיש המשימות הקשות וכונה "לב האריה", לעמוד בראש המבצע ולהוביל אותו. למבצע צורפו גם גורמי המודיעין הצבאי, משרדי ההגנה והחוץ המצריים וכן שותפו בו גם נציגויות המודיעין הכללי המצרי במספר מדינות באפריקה.

כך התחיל המבצע, שקיבל את הכינוי "אל-חג'" (העלייה לרגל), למרות הסיכון שהיה בו לתגובה חריפה מצד ישראל, העשויה להידרדר למלחמת נפט בין שני הצדדים. זאת, במיוחד כשהצבא המצרי עדיין לא סיים את פריסת מערכות ההגנה האווירית שלו, שהיה אחד ממוקדי הפעילות שלו באותה עת, בשיא מלחמת ההתשה. בנוסף, מעשה כזה היה יכול להביא גם להסתבכות בינלאומית של מצרים, בשל ההקשרים הבינלאומיים של הדוברה, בה היו מעורבות מדינות שונות כבריטניה, ארצות הברית, הולנד, ישראל ומדינה אפריקאית כלשהי, בה עשוי להתבצע המבצע. למרות כל זאת, ההחלטה המצרית לפעול נגד הדוברה ולהשמידה היתה מוחלטת, יהיה המחיר אשר יהיה.

התכנון וההכנות

שלב ראשון היה החיבור בין גורמי המודיעין הכללי לבין גורמי המודיעין הצבאי וחיל הים, וארגון הצוות למבצע. הכנת המבצע ותכנונו נערכו בתנאי סודיות מירביים, שותפו בו רק מספר קטן של שותפי סוד, וגם נאסרה כל התכתבות אודותיו בין הגורמים המעורבים בו. במסגרת זאת, הגבירו גורמי המודיעין את מעקבם בנושא, ואף יצרו קשר עם החברה האמריקאית-קנדית בדנבר, והציעו לה להחכיר להם את הדוברה בסכום גבוה יותר מזה שישראל שילמה עבורו, אך הדבר לא צלח.

תכנון מבצע החבלה בדוברה כלל חמש תכניות, למקרה ותכנית כלשהי תכשל, ואז ניתן יהיה לעבור לתכנית אחרת. הערכת גורמי המודיעין המצריים הייתה שהדוברה תחצה את האוקיינוס האטלנטי ותקיף את יבשת אפריקה מדרום, בתנועתה למפרץ סואץ.

התכנית הראשונה הייתה ביצוע חבלה בדוברה על ידי אנשי צפרדע, באמצעות מוקשים מיוחדים שפותחו על ידי חיל הים המצרי, שכל אחד מהם כלל 16 ק"ג TNT והותקנו בהם מרעומי השהייה, והתכנית הייתה להניחם מתחת לדוברה כדי לפוצצה. אנשי הצוות המבצע תוכננו להגיע אל היעד בו תמצא הדוברה כל אחד בנפרד. הייתה זו תכנית פשוטה ובסיסית, והיא זו אשר בוצעה בסופו של דבר.

התכנית השנייה התבססה על שימוש בספינת דייג מצרית היכולה לפעול במים עמוקים, כדי להעביר באמצעותה את צוות אנשי הצפרדע והמוקשים ליעד הנדרש אליו תגיע הדוברה, ולפעול נגדה.

התכנית השלישית עסקה בשכירת יאכטה בנמל שבו תמצא הדוברה, ולערוך עליה קונצרט, שישמש חיפוי לאנשי הצפרדע, שירדו ממנה במהלכו ויבצעו את החבלה באמצעות המוקשים, ואחר כך להסתלק עם היאכטה מהמקום.

התכנית הרביעית תתבצע במקרה והדוברה תסתלק, וזאת באמצעות ירי מרנ"טים RPG לעברה, במידה והיא תכנס לים האדום. סוכם שירי המרנ"טים יתבצע מסירות זודיאק על ידי לוחמים מיחידות הקומנדו של חיל הים ואנשי הצפרדע, שהיו מיומנים בכך.

התכנית החמישית הייתה, במקרה של כשלון כל התכניות הקודמות,  שימוש במפציץ מצרי, שימריא משדה התעופה בעדן ויתקוף את הדוברה בדרך,

כדי להכיר טוב יותר את הנושא, ואת מבנה הדוברה, פנה המודיעין הצבאי לראש רשות הנפט המצרית, שסיפק להם את המידע הדרוש, ואף הפגיש את קצין המודיעין הצבאי שעסק בנושא, עם מומחה אמריקאי בנושא, שפעל בקהיר ונתן לו את כל המידע הדרוש על הדוברה, כולל תמונתה. מידע על הנמלים הנמצאים לאורך חופי מערב אפריקה, ועל הנתונים האוקיינוגרפיים באזור זה נמצא במפקדת חיל הים באלכסנדריה.

מפקד חיל הים המצרי מינה את הצוות שיבצע את הפעולה, ואיש המודיעין הכללי, נסים, נסע יחד עם נציג המודיעין הצבאי לחטיבת אנשי הצפרדע של חיל הים המצרי באבו-קיר, כדי לפגוש בהם, וגם לקבל מידע. על פי אחת הגרסאות, נסים היה מעורב בבחירת אנשי הצפרדע עבור המבצע. אלה כללו שתי קבוצות, כשבכל אחת מהן ארבעה אנשים. המודיעין הצבאי וחיל הים היו אחראים לתכנן את המבצע כולו, ואת ביצוע החבלה בדוברה, לתכנן את כמות חומר הנפץ הדרושה לכך, כמות המוקשים וכן מקומות הטמנתם ביעד, ואילו המודיעין הכללי עסק באיתורו ובמעקב אחר תנועת הדוברה באוקיינוס, ובהכנת ויצירת התנאים לביצוע המשימה.

בשל סודיות המבצע, לא סיפרו אנשי המודיעין בתחילה לצוות אנשי הצפרדע מהי מטרת המבצע, ואמרו להם כי מדובר בהטבעת ספינת סוחר בעלת גודל בינוני, וזאת באמצעות מוקשים ימיים רגילים, פעולה שאינה שונה מפעולה בחופים עוינים. אנשי המודיעין הכינו עבור הלוחמים זהויות חדשות וסיפורי כיסוי לקראת המבצע. נסים הפעיל מספר מקורות של המודיעין המצרי שנמצאו במדינות שנמצאו בנתיב התנועה המשוער של הדוברה, כדי להשלים את המודיעין הנדרש למבצע זה.

המרדף אחר הדוברה

תרשים תנועת הדוברה מקנדה למערב אפריקה. כפי שפורסם באל אהרם

תרשים תנועת הדוברה מקנדה למערב אפריקה. כפי שפורסם באל אהרם

משימה ראשונה הייתה להשיג מידע על מקומה המדויק של הדוברה. למצרים נודע כי הדוברה נגררת על ידי גוררת הולנדית מכיוון שלא היה לה מנוע משלה. המצרים ניתחו את נתיבי התנועה האפשריים של הגוררת והדוברה, והגיעו למסקנה כי נתיב השייט שלהן יעקוף את כף התקווה הטובה שבדרום יבשת אפריקה, ימשיך באוקיינוס ההודי וייכנס לים האדום, בואכה מפרץ סואץ. כן הניחו כי המסע יאובטח על ידי ישראל. על פי הבנתם יהיו אלה גורמי המוסד ואנשי חיל הים הישראלי, בסיוע סוכנות הביון המרכזית האמריקאית, ה-CIA.

כן נודע למצרים כי הדוברה אמורה לעגון באחד מנמלי אפריקה המערבית, כדי להצטייד בדלק עבור הגוררת, והיה חשוב להם לדעת לאיזה נמל הן אמורות להגיע. הם גם עשו חישובי זמן ומרחב לגבי תנועת הגוררת והדוברה, על פי הנתונים שהיו בידיהם.

כאמור, המצרים בחנו בתכנית הפעולה שלהם גם מהלכים למקרה והם ייכשלו בהשמדת הדוברה לפני הגעתה למפרץ סואץ. כך תוכנן להכין עבורה מארב באזור נמל מסאווה באריתריאה, שבחלקו הדרומי של הים האדום, ואפשרות נוספת שתוכננה היתה תקיפתה מהאוויר על ידי מטוסים שימריאו מבסיס חיל האוויר המצרי בע'רדקה.

בשלב הזה לא ידעו המצרים דבר על נתיב תנועתן של הגוררת והדוברה, ולכן שלחו את אנשי המודיעין לאירופה במטרה לאסוף מידע על היעד ולנסות לאתרו. בעקבות כך נודע להם שהדוברה תגיע לדקאר בירת סנגל שבאפריקה בשעות אחר הצהרים של ה-12 בפברואר 1970.

נסים היה אז בצרפת במסגרת החיפוש אחר מידע, והוא הורה לצוות המבצע להגיע לדקאר. מאחר ולא היתה אז טיסה ישירה בין קהיר לדקאר, נאלצו המצרים לטוס דרך אירופה, כשהם נושאים עימם את המוקשים ואת כל הציוד הדרוש, כולל חליפות הצלילה של אנשי הצפרדע, במזוודותיהם. המומחים הטכניים של המודיעין הכללי הכינו את המזוודות, כך שתוכנן לא יתגלה על ידי אמצעי הגילוי שפעלו בשדות התעופה באירופה, בהם הם אמורים לעבור. וזאת על ידי הכנסת חומר מסויים לתוכן, שהיה אמור למנוע זאת.

הדבר היה כמובן מסוכן מאוד מבחינת המצרים, שכן אירופה נמצאה אז תחת חששות כבדים מפני חטיפות מטוסים, וערבים נחשבו לחשודים בכל שדות התעופה בהקשר זה. חשיפת האמצעים האלה והאנשים הנושאים אותם, הייתה עשויה להביא לכישלון המבצע כבר בשלב הזה.

מפקד המבצע, נסים, הגיע ראשון לדקאר ב-17 בפברואר, והחל לבדוק את המצב בשטח, כדי להתאים ולעדכן את תכנית המבצע. הצוות המבצע יצא לדרך בשתי קבוצות נפרדות. חלק טס דרך פריז, והשני דרך ציריך ואקרה שבגאנה, ומשם הגיעו לדקאר. קצין המודיעין הצבאי טס דרך אמסטרדם. נסים אימץ לעצמו זהות של קבלן למיזמים הנדסיים, שבא להגיש בקשה להשתתף במיזם ממשלתי כלשהו בסנגל, ואילו אנשי הצפרדע הגיעו בזהות של טכנאים למיזמי גישור ולמיזמים הנדסיים שונים.

תוך 24 שעות נאסף הצוות המצרי בדקאר והמתין להוראות לביצוע, אך הוראה כזאת לא הגיעה. נסים ביטל את המבצע באותו הלילה, כשראה שהגוררת נעצרה בתוך הים במרחק של כ-50 מ' מהבסיס הימי הצרפתי שבמקום, שכיסה בתצפית את כל האזור שבקרבתו. לאור מצב זה, ועל רקע עזיבתן המפתיעה של הגוררת והדוברה את דקאר ב-19 בפברואר להמשך דרכן, חזרו אנשי הצוות עוד באותו היום בטיסות לפריז ולפרנקפורט, יחד עם המוקשים ושאר הציוד, כשהם מסרבים לשלם את דמי האגרה שנדרשו מהם על ידי שלטונות סנגל, עבור הבקשה שהגישו להשתתף לכאורה באותו מיזם ממשלתי.

עם עזיבת הדוברה את נמל דקאר, כשהיא מלווה באבטחה ישראלית (על פי המצרים), אבדה הדוברה פעם נוספת למודיעין המצרי, והחיפושים אחריה לא העלו דבר. מה שהגביר את המתח והלחץ אצל המצרים היה גורם הזמן שהלך ודחק, והחשש שהדוברה תגיע לים האדום. הערפל הוסר עם קבלת ידיעה מימאי אפריקני, ששיתף פעולה עם המצרים, שבעת שהותה בדקאר נתגלה פגיעה בגוף הגוררת, ומאחר וחלקי החילוף לתיקון הפגיעה לא נמצאו בדקאר, היא תעצור בנמל אביג'אן שבחוף השנהב, בו נמצאו החלקים הדרושים, כדי לתקן את הנזק וגם כדי להצטייד בדלק ובאספקה. ואכן הגוררת והדוברה הגיעו לנמל בערב ה-2 במרס 1970. בעקבות כך יצא נסים מקהיר לפריז ומשם לאביג'אן, אליה הגיע בערב ה-7 במרס.

הביצוע

בהמשך הצטרפה אליו הקבוצה הראשונה של אנשי הצפרדע של הצוות המצרי, שכללה 4 אנשים, ובכללם מפקד הקבוצה, ראא'ד (רס"ן) ח'ליפה ג'ודת, שגם הם עברו דרך שדות תעופה שונים באירופה בדרכם לאביג'אן, כשהם מציגים עצמם הפעם כצוות צילום מקצועי, העוסק בצילומי טבע וחיות בר בג'ונגלים, דבר שהיה נפוץ מאוד באותה תקופה, שצוותי צילום זרים הגיעו למדינות אפריקה על ציודם כדי לצלם סרטי טבע.

במקרה באותו הזמן הגיעה משלחת של אסטרונאוטים אמריקאיים לביקור במקום, כשהיא מלווים בקבוצה גדולה של צלמים מאמצעי תקשורת בינלאומיים שונים, כך שנוכחות צוות הצילום המצרי במקום נראה טבעי לחלוטין.

איש המודיעין, נסים, ואנשי הצפרדע שהגיעו לאביג'אן ראשונים, ערכו סיור בחוף ויצאו לעבר הדוברה באמצעות סירה מהירה, ולמדו את סדרי האבטחה שלה, בסיוע אנשי השגרירות המצרית שבמקום. ממקורותיו נודע לנסים כי הדוברה אמורה לעזוב את הנמל כבר למחרת היום. כן נודע לו כי בעיר מתקיים אירוע קבלת פנים גדולה לאותה קבוצת האסטרונאוטים האמריקאים, שהגיעו לאפריקה זו לראשונה, וכי באותו היום גם חגגו במקום את יום האישה הבינלאומי בטכסים שונים שנערכו לאורך היום.

על רקע זה הוא הגיע להחלטה כי זו הזדמנות פז לנצל את כל האירועים האלה לטובת הביצוע. כוחות הבטחון המקומיים יהיו עסוקים באבטחת האירועים, ולא יהיו פנויים כדי לעקוב אחר מישהו שירצה לפגוע בדוברה, שנמצאת במרחק קצר מארמון הנשיאות, וכך נמצאת לכאורה תחת מטריית האבטחה שלו.

המידע שנאסף לקראת המבצע היה מספק ונסים החליט על ביצוע המבצע. התכנית הייתה שהצוות יצא מתוך יער הנמצא בסמוך לחוף במקום בו נמצאת הדוברה, ובמרחק של ק"מ אחד ממנו. שעת חצות ב-8-7 במרס נקבעה כמועד יציאה לביצוע. אנשי הצוות יצאו למקום ברכב, ועימם ארבעה מוקשים ימיים וכן ציוד הצלילה שלהם. על פי אחד המקורות, ההחלטה התקבלה למרות שרק חלק מהמבצעים הגיעו למקום, ולכן ביצעו שינוי מסוים באופן הנחת המוקשים בדוברה, שהיה שונה מכפי שתוכנן במקור.

לקראת הביצוע ערכו המצרים פעולת הסחה בשטח. נסים סיכם עם מספר דייגים מקומיים שיחגגו בחוף את נישואיהם של זוג נורבגי ששהה שם, במקום שהוא מרוחק מאזור הפעולה. הוא הביא להם ארבע קופסאות של זיקוקין די נור, וביקש מהם להפעילם בדיוק בחצות. נסים פגש את הזוג בבית המלון בו השתכן הצוות המצרי, ולמד מהם שהם הגיעו לאביג'אן כדי לחגוג את חופשת ירח הדבש שלהם, והחליט מייד לנצל זאת כדי להסוות את הפעולה המתוכננת. נסים עצמו חגג באותו היום את יום הולדתו ה-43.

כמתוכנן, החלו הזיקוקין להתפוצץ בחצות הלילה. סירה מהירה יצאה ממקום המצאה של הדוברה, לעבר האזור ממנו שוגרו הזיקוקין, כדי לבדוק את פשר הדבר. באותה עת יצאו אנשי הצפרדע המצרים מהיער לעבר הים, למקום בו עגנו הדוברה והגוררת ההולנדית, כדי לבצע את משימתם. הם הטמינו את ארבעת המוקשים הימיים מתחת לדוברה, לאחר שכיוונו אותם כך שיתפוצצו כעבור ארבע שעות (לפי גירסא אחרת – שלוש שעות), ויצאו במהירות מהמקום, לפני שהסירה המהירה שיצאה מהמקום תחזור לשם.

דייגים מקומיים ראו את אנשי הצפרדע יוצאים מן הים, דבר שהבהיל אותם וגרם לבריחתם מהמקום, בחושבם שמדובר בשדים וברוחות רפאים, בהתאם לסיפורים שהיו נפוצים באפריקה בהקשר זה. בדיעבד התברר למבצעים כי המקום בו שחו לעבר הדוברה שורץ בתנינים, כאשר ברשותם לא היו כל אמצעים להתגונן בפניהם במידה והיו נתקלים בהם ותוקפים אותם. לפי מקור רשמי התבצע המבצע בין השעות 0500-0400, והפיצוץ ארע בסביבות השעה 0800 בבוקר, כפי שהמוקשים כוונו על ידי אנשי הצפרדע שהניחו אותם.

על פי גרסת המקורות המצרים, השאירו המבצעים שפעלו באביג'אן פריטים מהציוד בו עשו שימוש במבצע במקום מרוחק מהמקום בו נמצאו הגוררת והדוברה, זאת כדי שכולם יראו את "טביעות האצבע" המצריות שבמבצע זה, ויבינו כי המצרים מסוגלים להגיע לכל מקום בעולם כדי להגן על ענייניהם. ייתכן כי מדובר בהסבר שניתן בדיעבד, בעקבות גילויי העקבות שהושארו בשטח כנראה בטעות.

בבוקר יום המחרת זעזעו מספר התפוצצויות עזות ועוקבות את העיר אביג'אן הרדומה, בהתאם לתזמון הפיצוץ שנעשה מראש על ידי המצרים. על פי אחת הגרסאות, התנהגו אנשי הצוות המצרי (שהתחזה כאמור לצוות צילום) באופן טבעי ורגיל בבית המלון בו שהו, ולאחר מכן יצאו לבצע את משימתם האחרת, ולערוך צילומים בג'ונגל של חוף השנהב, כפי שתוכנן. לאחר 24 שעות הם נעלמו מהמקום, והיו בדרכם לקהיר דרך פריז. לפי גרסה אחרת, בשעה שהמוקשים התפוצצו, הגיעו כבר אנשי הצוות לשדה התעופה כדי לצאת מהמדינה ולטוס הביתה.

מפקד המבצע, נסים, נשאר במלון לעוד מספר ימים, כדי לוודא את תוצאות המבצע ולצלם את הדוברה לאחר החבלה בה. בעקבות כך שיגר מברק הביתה כדי לבשר על ההצלחה בשתי מילים "ברכות לחג'" (כינוי המבצע). הקבוצה השנייה של אנשי הצפרדע הגיעה לאביג'אן רק ב-9 בחודש, דרך אקרה שבגאנה, ושבה על עקבותיה עוד באותו היום.

גורמי הבטחון של חוף השנהב ערכו סיורים באזור בו נפגעה הדוברה, שספגה פגיעות קשות ונזק רב שהביאו לסיום דרכה. הם גם מצאו את הציוד שהמצרים השאירו בשטח, שרובו היה מתוצרת זרה (איטלקית, גרמנית ויפאנית) וגם פריטים מתוצרת מצרית. פרטים על כל ממצאי המבצע פורסמו בעיתונות המקומית והבינלאומית. נסים חזר לאזור המבצע ב-11 במרס וצילם עשרות תמונות של הדוברה הפגועה מזוויות שונות, ואחר כך חזר לקהיר בטיסה דרך פריז, כדי לחגוג עם אנשי המודיעין ואנשי הצפרדע של חיל הים את הצלחת המבצע.

לאחר זמן מה פרסם חסנין הייכל, עורך העיתון אל-אהראם, כי דוברה ישראלית חובלה באביג'אן, וכי האצבעות מופנות כלפי מצרים, שביצעה זאת באמצעות אנשי צפרדע שלה, אך ציין כי אין כל בסיס להאשמה זו.

סופו של סיפור

בעקבות מידע שהגיע למצרים כי הדוברה הפגועה הועברה לגאנה לצרכי תיקון, הם שלחו לשם את מפקד כוח אנשי הצפרדע, ח'ליפה ג'ודת, כדי שיעמוד מקרוב אחר הנזקים שנגרמו לה, והאם ניתן לתקנם. במקביל החלו במודיעין הכללי להכין תכניות לפגוע בה מחדש, במידה ומאמצי התיקון שלה יצליחו. הקצין הצליח להיכנס לסדנת התיקון שהייתה אמורה לבצע את התיקונים, וראה את הנזק שנגרם לדוברה מפיצוצי המוקשים, וחזר למצרים כדי לקחת חלק בתכנון מבצע נוסף לפגיעה בה. אנשי הצפרדע המצריים יצאו ללאגוס שבניגריה כדי להיות מוכנים לפעולה. הציוד שלהם נשלח הפעם בדואר הדיפלומטי המצרי.

הם תכננו לעשות שימוש בספינת דיג מצרית שפעלה באזור ומכרה דגים בניגריה, ממנה היו אמורים לצאת עם סירותיהם כדי לבצע את המבצע החדש, במידה ויקבלו מידע כי הדוברה תוקנה והיא אמורה לצאת לשייט חדש באוקיינוס. הם שהו בניגריה 32 יום עד שביום ה-33 הודיעו שלטונות גאנה כי לא הצליחו לבצע את התיקונים הנדרשים בדוברה ולהשיט אותה, ועל הכוונה למכור אותה במכירה פומבית כגרוטאה.

יצויין כי ג'ודת פיקד במלחמת יום הכיפורים על כוח הקומנדו שחיבל במתקנים שבאתר הנפט בבלאעים שבחוף מפרץ סואץ, ונפל בשבי כוחותינו בשלהי מלחמת יום הכיפורים ע'דביה.

המצרים רואים במבצע זה את אחת מגולות הכותרת של הצלחת המודיעין שלהם במלחמתו נגד המודיעין הישראלי בתקופה זו, ורואים בו מבצע משולב ומוצלח מכל הבחינות, במיוחד בכל הקשור לשיתוף הפעולה והתאום המלא בין כל הגופים שנטלו בו חלק – המודיעין הכללי, המודיעין הצבאי, חיל הים ומשרד החוץ – בו כל אחד ביצע את חלקו באופן יוצא מן הכלל.

המפקדים המצרים בבמבצע  מימין לשמאל אל"מ אנואר עטיה- איש המודיעין, אלוף מוחמד נסים -מפקד המבצע, אלוף מחמוד פחמי -מפקד חיל הים המצרי וג'מאל עבד אל נאצר.

המפקדים המצרים בבמבצע
מימין לשמאל אל"מ אנואר עטיה- איש המודיעין, אלוף מוחמד נסים -מפקד המבצע, אלוף מחמוד פחמי -מפקד חיל הים המצרי וג'מאל עבד אל נאצר.

[1]   על שם תקופת העלייה לרגל (חאג') לערים הקדושות בערב הסעודית – מכה ואל-מדינה – שהיתה באותה עת.

[2]  המקורות העיקריים: מלחמת ההתשה יוני 1967- אוגוסט 1970, בהוצאת משרד ההגנה המצרי, אגף המחקרים (1998), חלק 3, פרק 9, עמ' 135-135. ספרו של ראש המודיעין הכללי דאז, אמין הווידי: "אורות על סיבות תבוסת יוני ומלחמת ההתשה (בירות 1976) וראיון שנתן לאל-ג'זירה אודות מבצע זה (התפרסם ב-6 בפברואר 2006); כתבות באינטרנט על המבצע: ראיונות עם לואא' (אלוף) אנואר עטיה, איש חיל הים המצרי, ששימש אז ראש מדור חיל הים הישראלי בענף המידע וההערכה (המחקר) במודיעין הצבאי המצרי בדרגת ראא'ד (רס"ן), ראיונות של אנשי הצפרדע שהשתתפו במבצע, וכן כתבות שונות שהתפרסמו אודות מבצע זה בתקשורת המצרית.

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות