השתתפותי במבצע מתח גבוה אפריל 1980

0
בס"ד"כי תעבור במים אתך אני, ובנהרות לא ישטפוך.כי תלך באש, לא תכווה, ולהבה לא תבער בך." (ישעיהו מ"ג)
"קדש את שמך על מקדישי שמך, וקדש את שמך בעולמך, ובישועתך תרום ותגביה קרננו למעלה, והושיענו בקרוב למען שמך." (מתוך תפילת השחר)

השתתפותי במבצע מתח גבוה                                          25 במאי 2020

הבהרה: האמור להלן נכתב על בסיס התרשמותי כמשתתף במבצע כפי שאני זוכר 40 שנה לאחר הביצוע, על כל הכרוך בכך.

רקע כללי:

ב-7 באפריל 1980 יצאה חוליית מחבלים פלסטינים מלבנון וביצעה פיגוע מיקוח בקיבוץ משגב עם שבו נתפסו ילדים מבית הילדים של הקיבוץ כבני ערובה.

באותו זמן הייתי בחופשת לימודים בישיבה, ואת חג הפסח והשבת ביליתי אצל הורי אשתי בבני ברק לרגל יום טוב שני של פסח.

למחרת החג התקשרו אלי מהיחידה ואמרו לי שככל הנראה אצטרך להפסיק את חופשת הלימודים ולחזור לשירות פעיל למשך שבוע או שבועיים, לצורך מבצע עם השייטת, אמרתי  שאין בעיה. את הימים הבאים ביליתי באימוני כושר ובעיקר שחייה.

הכנות למבצע:

הגענו לבסיס, ניגשתי לחמ"ל, שם המתין לי לוחם בשם א.ח. אשר עזר לי להצטייד, ירדנו למים עשינו אימון ריענון ונגשנו לפקודה.
ביום ראשון  בבוקר אני נוסע ליחידה, לוקח את הנשק האישי שלי (קלשניקוב) + 7 מחסניות + 4 רימוני יד (2 רסס, אחד עשן ואחד זרחן) ונוסע לעתלית. בדרך בצומת בר אילן, ראיתי דמות מוכרת לי, ח. לוחם ש-13 ממתין לטרמפ. עצרתי לו ואמרתי שאנו נוסעים לאותו כיוון.

נושא הפשיטה הימית היה מוכר לי, עד אז זכיתי בין השאר, לבצע פשיטה בראשדיה ראס אל עין בשנת 75, מבצע "שלכת" בשנת 1978 ומבצע "נצר" בשנת 1979.

המשימה שהוגדרה בפקודה הייתה ביצוע פשיטה מהים על בסיס מחבלים בחוף הים, באזור סרפנד – ראס א-שק בלבנון. להלן מיקום כללי של אזור הפשיטה על גבי מפה לבנונית:

מפת אזור הפשיטהראס א-שק  חוף לבנון בין צור לצידון

מפת אזור הפשיטהראס א-שק חוף לבנון בין צור לצידון

הבסיס כלל  3 יעדי משנה:  מבנה מרכזי דו קומתי, אוהלים במחפורות, בונקרי תחמושת.

להלן מרשם פריסה סכמטי של היעד:

תרשים סכמטיאוהלים במחפורת

מפקד המבצע בחוף: אל"מ עמי איילון – מפקד ש-13, לימים אלוף, מפקד חיל הים, ואח"כ ראש השב"כ. מפקד ההישט אלוף מיל (אז תא"ל) בן שושן.

כוח הפשיטה  חולק ל 3 כוחות משנה ולחפ"ק כמפורט להלן:

הכח        המשימה               מפקד             הערות

חפ"ק       פיקוד על הפשיטה  עמי איילון

כוח עיקרי הבנין הדו קומתי     דורון מושינסקי  יפצל מתוכו רתק כבד

כוח מזרחי בונקרי התחמושת  שי ברוש           יחפה על ניתוק המגע

כוח דרומי  מאהל                  ינון בן צור

מהלך מתוכנן ומתורגל של המבצע:

תנועה אחודה עד לגדר האבנים שמצפון לבניין, שם מתפצל שי ברוש וממשיך ליעד שלו.

בנוסף על כך, שי מהווה חסימה מזרחית ולאחר מכן עקב לאחור בנסיגה.

התכנון לגבי הבניין העיקרי היה להתמקם מאחורי גדר אבנים שהייתה במרחק כ 30 מ' מצפון לבניין העיקרי, לירות RPG לקומת הקרקע של הבניין, ואז חוליה רצה ומשחילה מטען גור לתוך החור שנוצר ע"י ה RPG. החוליה חוזרת אל מאחורי גדר האבנים עד לפיצוץ.

להלן מרשם הקרב המתוכנן (עד כמה שזכור לי):

תכנית הפשיטה

תכנית הפשיטה

ביום רביעי לפני הצהריים עוצרים אימונים, ומודיעים על דחיית המבצע עקב ים גבוה. על פי ההנחיות שקבלתי, השארתי בחמ"ל מספר טלפון להתקשרות, ויצאתי הביתה. "פגישת מתנה" עם אשתי והילדים, מנוחה, שיעור, ריצת לילה לא ארוכה כדי לשמור על גמישות השרירים, וכשאני חוזר הביתה מקבל טלפון מחמ"ל השייטת להגיע למחרת בבוקר לשייטת.

יום חמישי בבוקר, אני מגיע לחמ"ל השייטת, תדריך אחרון, מסדר ביקורת אחרון, ויוצאים לסטי"ל.

מהלך המבצע:

חושך, הסטי"ל מאט את מהירות השייט, מוריד סיבובי מנוע, ורעם המנועים מתחלף בהמיה חד גונית. הסטייל עוצר ומתחיל להתנדנד, ועשן המנועים מורגש בירכתיים.

במגורי הירכתיים נשמע צלצול שמשמעותו 30 דקות לפני הורדת הסירות לים.

הלוחמים במגורי הירכתיים לובשים את בגדי הצלילה ואפודי הקרב, והסטילא"ים על הסיפון האחורי, מארגנים את סירות הגומי להורדה למים. כל הסטי"ל רוחש פעילות ככוורת דבורים.

אני לובש במהירות את בגדי הצלילה, אפוד הקרב והנשק, עושה סדרת בדיקות חיוניות, ולאחר מכן עומד להתפלל תפילת מעריב כשכל הציוד עלי. בתחילת התפילה אני מרגיש חששות של טרם קרב, אך כשאני מגיע לברכת "שומע תפילה" (קטע בתפילת העמידה שהמתפלל יכול להוסיף בקשות אישיות) אני מוסיף לתפילה "רבונו של עולם אני שלך ונשמתי שלך, אין לי דבר בעולם חוץ מביצוע המשימה. יהי רצון שתחנני ברוב עוז ועצה, בינה וגבורה לקדש שם שמים ברבים". מהרגע הזה עוטפת אותי שלוות נפש ודריכות חושים.

ח.ג.  לוחם בצוות מושיט לי פלח תפוז, אני מברך, אוכל  ועולה לגשר הפיקוד ואומר את התפילה ליציאה לקרב בהתרגשות עצומה.

ההמולה בסטי"ל פוסקת בבת אחת וכולם מקשיבים לתפילה. לאחר התפילה יורדים לסירות ומתקדמים. ככל שמתקרבים לחוף, מורידים מהירות. סירות הגומי עוצרות ואנו יורדים למים.

מסתדרים בסדר תנועה , מתפקדים ומתקדמים בשחייה.  עקב אילוצים מבצעיים טווח השחייה הפעם גדול במיוחד, אבל בשביל זה בדיוק התאמנתי, ושמרתי על כשירות מבצעית.

מתקרבים לחוף, בהתחלה מריחים את עשן הבערה של הטבונים הכפריים, אחר כך מריחים את ריח האצות שעל הסלעים, לאחר מכן שומעים את הגלים הנשברים, ולבסוף הרגליים נפגשות עם הסלעים שבקרקעית הרדודה.

חוף סלעי, סלעים חדים, לא מתרגשים מזה,  תוך שניות עוברים למצב פעילות יבשתי, התפקדות, כניסה לסדר תנועה ומתקדמים.

מגיעים בניווט מדויק לגדר הצפונית של בניין החווה. כפי שראינו בתצ"א בעת התכנון, הגדר מצידה הצפוני בגובה כ 1 מ', או יותר, אך הדופן הדרומית של אותה גדר הנה קיר בעומק של למעלה מ 2 מ', ולקיר זה צמוד לכל אורך הגדר וברוחב של כ 10 מ' סבך של שיחי פטל. סבך זה "העלה" את מישור הקרקע ויצר למפענחים אשליה שמדובר בקיר בגובה 1 מ' מעל פני הקרקע.

המצב בשטח אינו מאפשר הסתערות לעבר הבניין ברצף לאחר הפעלת הרתק  כפי שתוכנן.

בשלב זה עמי מפצל את הכוח של שי ברוש, והכוח העיקרי עם החפ"ק מאחורי החוד, נע דרום מערבה כ 200 מ' וחוזר מזרחה אל שער הכניסה של חומת האבן שמסביב לבניין.

מתקדמים בשקט לעבר השער, את הקטע האחרון עושים בזחילה. הבניין עצמו מואר, ומתוך הבניין נשמעת מוזיקה מזרחית וצחקוקי נשים. לריח העשן הכללי שבא "מסרפנד" התווסף ריח של מנגל על מרפסת הגג של הבניין.

מגיעים לשער פתוח, אך אנחנו "מנומסים": לא נכנסים לפני שבודקים אם יש מישהו. זוחלים לעבר השער ומציצים מעל מפתן בית השער, ואנו רואים שומר. הזהירות השתלמה, אך עדיין אין לנו פתרון מבצעי.

זוחלים לאורך החומה צפונה עד שמוצאים את מבוקשנו:  חריץ שחרצו המים מתחת לחומת האבן. בחיי הצבאיים, זחלתי לא מעט מתחת לגדרות, אני שוכב לאורך הפרצה ואז תוך שניה אני המצד השני של הגדר. כולנו מרוכזים בקצה הדרומי של סבך הפטל.

כל התהליך הזה של שינוי כיוון הגישה ליעד, חיפוש הפרצה, מתנהל בשקט, כמעט ללא מילים, כמה סימני ידיים של עמי, וכמה לחישות.  כל אחד מאתנו נושא ציוד רב, אך לא נשמע שום רעש ושום צלצול.
אני יחד עם עמי איילון  ו א.ח. משמאל, דורון מושינסקי מימין וקדימה.

בחצר הבית הדו קומתי

בחצר הבית הדו קומתי

להלן תרשים סכמטי של בית החווה ומיקום הכוחות:

מקומנו כ- 20 מ' מצפון לבניין וכ- 10 מ' מדרום לחומה הצפונית של המתחם,

הבעיות שלנו:   שומר מסתובב בחצר, בקרבה מידית לכוח.  קירבת החומה הצפונית של החצר, אינה מאפשרת להפעיל מטולים נפיצים (RPG/LAW ) , כך שאין אפשרות לפתוח את הקיר כדי להשליך מטען לתוך קומת הקרקע.

המרחק 20 מ' מהבניין, הנו קטן מטווח הבטיחות של המטען שנועד לפיצוץ הבניין.

בעיית  טווח הבטיחות מהפיצוץ הצפוי היתה אפילו גדולה יותר, מכיוון שלקחנו כמות חומר גדולה כפליים :  יועץ החבלה שסייע לנו בהכנת המטענים אמר שהוא מתרשם שמטען גור אחד יספיק כדי לקחת את הבניין, אבל ליתר בטחון, עדיף להצמיד 2 מטעני גור בסרט דביק.

הקשר של עמי מנמיך את הווליום והמשקט של מכשיר הקשר ל 0 כדי שלא נישמע בסביבה.

קפאנו במקומנו תוך מוכנות לכך שאם השומר מסכן אותנו נחסל אותו במשתיק קול או בידיים. השומר עובר בקרבתנו, מטיל את מימיו קרוב לאחד הלוחמים, בקומתו השנייה של הבניין בסוכת הגפנים נמשכת החגיגה ואנחנו דוממים.

אחרי ההמתנה דוממת של כ 40 דקות בערך, האורות כבים, המוסיקה מושתקת, והשומר נכנס לבניין.

ממתינים עוד כמה דקות, עמי איילון פותח את הקשר ו"רפול" שואל מה אתכם?  עמי עונה: "מחכים שכל הביצים יהיו בסל, עוד מעט תשמע מאתנו".

עמי מודיע בקשר ל 2 הכוחות האחרים היכון ל"בצל ירוק". אחרי כדקה עמי מסמן לדורון, ודורון עם עוד מספר לוחמים פורצים לבניין באש ויורים במספר מחבלים המנסים להשיב אש. הלוחם עם מטען הגור מוריד את המטען, דורון מנסה להפריד את המטען הכפול אך החיבור היה יסודי מדי. מפעילים את ההשהיה וכולנו נסוגים כמה שאפשר לתוך הפטל.

צעקה "פוצץ", מנסים להתרחק ככל האפשר לכיוון הפטל, מכיוון שלצאת דרך השער לא בא בחשבון מבחינת הזמן שנותר. מצמידים ראשים לקרקע ופיצוץ אדיר ששולח לפנינו גל חום ואת הטעם המריר של ה ט.נ.ט.

שניות ארוכות ומתוחות עוברות (סימן לפיצוץ רב עוצמה שמעיף את האבנים גבוה), ומתחיל ליפול מטר אבנים אינסופי. כולנו חוטפים אבנים. עמי שואל כולם בסדר? דורון מושינסקי אומר שנפגע ביד. ניגש אליו הרופא ומטפל בו, מסתבר שידו כמעט נקטעה, הרופא מבצע במקום את הקיבוע שבזכותו דורון לא יאבד את ידו. יואב גלנט מחליף את דורון כמפקד צוות וממשיכים ברצף המבצעי.

בינתיים בגזרת שי ברוש ממזרח מתנהלת לחימה, ומדרום לנו במאהל מתנהלת לחימה. אני שומע את אחד המחבלים שואל: "פי חדא?" (יש מישהוא?) אני עונה לו "תעאל יא רפיק"  (בוא יא חבר). מתקרב מחבל חמוש , ח.ג. יורה בו ומחסל אותו.

להלן ציטוט דברי שי ברוש ב-19 ביוני 2018: "הכח הגיע לחוף בלוח זמנים אחרון, כיוון שהיו הרבה תקלות בסירות הגומי כתוצאה מלכלוך כבד שהיה בים. בעיקר שקיות פלסטיק שפגעו במנועי הסירות. למיטב זכרוני- כאשר הגענו בזמנים אחרונים כח המחבלים היה בהכנות אחרונות ליציאה- סוף צשל מסיבה לפני יציאה ליד הבית המרכזי שהיה גם מפקדה. מהמקום שבו הייתי, ראיתי רכב נכנס ואנשי החוליה העלו ציוד לחימהוכו" – סוף ציטוט.

מתארגנים לניתוק מגע, לאחר שדורון מוכן לפינוי. הכוח העיקרי מגיע במהירות לחוף, דורון מוכנס לאלונקה מתנפחת, כל השאר מתארגנים במהירות למצב ימי ומתרחקים מהחוף.

בשלב הזה אנו מתחילים לקבל אש מכיוון מחנה פליטים "סרפנד". האש כוללת אש מקלעים כבדים, פצמ"רי תאורה ופצמרי"ם נפיצים לחוף ולתוך הים.

בשלב הזה שי ברוש, שהיה הכוח המזרחי ביותר, מגיע בריצה ומהווה עקב לאחור. טרם הכניסה למים מגיעה חוליית מחבלים והצוות של שי מחסל אותה ונכנס למים.

הסטילי"ם מפגיזים מהים לכיוון מקורות אש פעילים, יעדים להסחה, ואת אזור היעד עצמו לאחר נסיגת הכוחות הפושטים.

אנחנו שוחים "באטרף", כדי להתרחק מהחוף. פצמרי"ם מתפוצצים במים ואנחנו מרגישים את ההדף. אנו מקבלים אש מקלעים לא מדויקת מכיוון סרפנד. טווח השחייה הרגלית מתארך עוד יותר עקב הרחקת נקודת ההמתנה של סירות הגומי מערבה.

מגיעים לסירות עולים עליהן ומסתלקים מהשטח בהתחלה במהירות איטית בשקט  וללא שובלי קצף שיגלו אותנו, ובשלב מסוים פותחים מצערות עד הסוף ודוהרים על הגלים במהירות מרבית. באוויר ריח תערובת שמן ובנזין חצי שרוף (סימן לסחיטת יתר של המצערת), ובלבי מפעם הפסוק והניגון "פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי".

מגיעים לסטי"ל ומטפסים עליו, מארגנים את הציוד וניגשים לתחקיר ראשוני, בסטי"ל ממתין לנו "רפול", שהיה מרוצה מאד מהביצוע.

ברור לנו שהושמדה חוליית מחבלים ממש לפני יציאה לפיגוע. לפי התחקיר היו למחבלים למעלה  מ 20 הרוגים.

לפנות בוקר אני עולה לגשר הפיקוד, מתעטף בטלית, מניח תפילין ומתפלל בהתרגשות רבה  ומתוך תחושת הודיה, תפילת שחרית.

הגעתי הביתה בשעות אחרי הצהריים, בליל שבת סעדנו אצל שכנים מהישיבה, לא דיברתי אתם על המבצע. בשבת בבוקר התפללתי בישיבה תפילת שחרית, אך החלטתי שאת ברכת הגומל לברך במקום אחר ולא בישיבה כדי להימנע משאלות ודיבורים מיותרים.

לתפילת מנחה הלכתי לבית כנסת במרחק מה מהישיבה, מקום שבו לא הייתי מוכר, ובהוצאת ספר התורה אמרתי לגבאי שאני צריך לברך ברכת הגומל, הוא לא שאל שאלות וברכתי בשם ומלכות: "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב"

תובנות:

המבצע התאפיין בהבאת כל היכולות של הלוחמים למכסימום, בתחומים הבאים:

מרחקי שחייה, התמודדות עם האופי הסלעי של החוף, ביצוע התגנבות שקטה במרחק מזערי מהאויב, שהיה דוממת בתוך היעד, תפעול נשק מידי ומדויק, התמודדות עם התפתחויות לכל אורך הדרך.

"מקצוען לא מופתע אלא מתאים פתרונות בהתאם לנסיבות".

התרשמתי מאד מהסינרגיה בין הלוחמים, דבר שהוא תולדה ישירה של תרבות הצלילה מחד, וההכשרה המשותפת והממושכת מאידך.

סגנון הפיקוד שפגשתי היה סגנון מקצועי, ענייני, דבק במשימה, קר רוח, גמיש בביצוע, תוך איזון נכון בין חופש פעולה של מפקדי המשנה לבין ניהול ריכוזי של המבצע.

לדעתי כל שלב משלבי מבצע זה צריך להילמד לפרטיו, ולקחיו ישימים גם היום.

עיתוי המבצע שבוע אחרי פיגוע משגב עם, היה צפוי מבחינת אירגוני המחבלים.

הכוח שתקף את הבניין העיקרי נאלץ בשטח לשנות את נקודת ההיערכות, תוך לקיחת סיכונים מחושבים, ולהתמקם במיקום שחשף אותו לסיכונים הבאים:

  • סיכון גבוה להתגלות הכוח בעת המתנה מבצעית ארוכה בחצר הבניין.
  • סכנת היפגעות עת הכנסת המטען לבניין מאחר והדבר בוצע תוך כדי לחימה.
  • סכנת היפגעות משברי הבניין לאחר הפיצוץ עקב מרחק קטן.
  • חשיפה לניסיונות האויב לפגוע בכוח בשלב ניתוק המגע.

המשימה בוצעה בצורה מיטבית למרות כל הסיכונים,  במסירות נפש ובמקצועיות.

"יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים רבים, המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה" תהלים ק"ז,כ"ג

אל"מ דימ' יושע   (בעת האירוע רס"ן)

——

השלמת תא"ל דימ' שי ברוש  28 במאי 2020

ככלל מסכים עם התיאור ששלחת.   הערות שלי :

  1. בחלק המערבי של היעד היו צריכים להיות שפניות (לא אוהלים) – סוג של מחפורות מתחת לאדמה שפתח היציאה שלהן היה מוסתר ע"י קני הסוף שצמחו באזור.  כך על פי מקור מודיעיני. זה גם היה היעד של כוח ינון בן צור.

השפניות לא נראו בתצ"א ולכן שר הביטחון עזר ויצמן לא אישר את המבצע ורצה לקבל אימות ממקור נוסף להימצאות השפניות.  זו גם הסיבה שאושרה גיחת צילום נמוכה מאוד שבא רואים את הצל של מטוס הפנטום המצלם (בספר של זאב) על היעד . השפניות לא נראו גם אחרי גיחת הצילום הנ"ל.

בסוף נכנסה ידיעה שהחוליה עומדת לצאת לביצוע ולחצו אותנו לקצר תהליכים ולצאת לביצוע.

צריך לזכור ששנתיים לפני כן היה את הפיגוע של אוטובוס הדמים "פיגוע כביש החוף" ושם הייתה ביקורת ציבורית קשה מאוד על שר הביטחון עזר ויצמן .

  1. ערב לפני הביצוע הוקפצנו לבסיס כיוון שנכנסה ידיעה שהחוליה עומדת לצאת לפיגוע. ההתלבטויות שהיו לנו בקבלת ההחלטה – מזג האוויר והים היו סוערים כאשר התחזית במגמת ירידה וקיצור הכוננות לביצוע מ-48 שעות נוהל קרב ל-12 שעות שהמשמעות היא פגיעה בהכנות הכוח לביצוע. הוחלט לצאת למבצע.
  1. בבוקר היום של המבצע , הים היה עדין גבוה מאוד (בעיקר גלי גיבוע , פחות רוח), וכמו כך היו מספר ערכות הרמה חדשות ושונות של סירות הגומי וכנראה שהשילוב של שני הדברים הנ"ל וחוסר הניסיון עם הערכות הנ"ל הביאו לתקלה של קריעת שלושת הסירות בבוקר העמסה לספינות.
  1. תנועת סירות הגומי הייתה איטית מאוד כיוון שהים היה מלא בשקיות ניילון שגרמו להרבה תקלות במנועי הסירות . בנוסף, במקרים שהוחלט לגרור את הסירות ע"י הסנוניות, הסתבר שערכות ההרמה החדשות (שהיו גם ערכות גרירה לסירות) יצרו הרבה בעיות בים עם גלי גיבוע מהסוג שהיה.
  1. היעד שלי (הבית המזרחי והכניסה למתחם) היה המגורים של האנשים ששהו ביעד בדרך קבע (שומרים ותחזוקה) ובונקר תחמושת שנשמר ע"י אותם אנשים.
  1. חולית הביצוע (המחבלים) היו צריכים להימצא במסתור , בשפניות.  תפסנו אותם בזמן היציאה לביצוע, ליד הבניין הדו קומתי (בניין מפקדה וקשר) , בדיוק כאשר הם העמיסו ציוד על הרכב שאמור היה לקחת אותם לאזור הביצוע בגליל העליון, קריית שמונה. לדעתי כל החוליה חוסלה באזור היציאה שלהם וכאשר הם נפרדים מהפיקוד, אלה אם היה משהו מבניהם שנשאר בשפניות שהפתחים שלהם לא נמצאו (ע"י כוח ינון) עד סוף המבצע.
  1. שם מפקד כוח החילוץ לא זכור לי, אמשיך לברר.

אני מקווה שעניתי על רוב הדברים.

תא"ל שי ברוש כראש מספן המודיעין

תא"ל שי ברוש כראש מספן המודיעין

חג שבועות שמח.   שייקה.

ש.ת. בעת השחיה היו גלי גיבוע שלא הפריעו אך בעת ההחפה נוצר גל חוף שהטיח את הלוחמים אל חוף סלעי. קצת בלגן אבל הסתדרנו.

 

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות