רמי רפאלי – השרות בפלגת הטרפדות 914

0

מאת סא"ל רמי רפאלי                                    בדוא"ל 10 ינואר 2015

 

הנושא: השרות בפלגת הטרפדות 914

כללי

התקופה בה שירתתי בפלגה היתה מראשית 1961 ועד להשבתתה של היחידה בבסיס אשדוד. הגעתי לפלגה 914 כסגן מפקד ט-203 בראשית פברואר 1961 , מיד עם סיום קורס החובלים. את השירות הסדיר ביצעתי בטרפדות כך גם את   מלחמת ששת הימים בשירות מילואים  למעשה עד העמדת היחידה.

 מזרח הנמל

הפלגה היתה ממוקמת במעגן, במזרח הנמל , והיתה למעשה היחידה הימית היחידה בבסיס נמל חיפה הישן.

מפקדת הבסיס וחדר האוכל היו באניה א-16 שהיתה קשורה בפתח נמל חיפה.יחידות הבסיס כגון:מרפאה,  בתי מלאכה , אפסנאות , מקלחות וכו' היו פזורות לאורך שובר הגלים הקטן. מפקדת הפלגה היתה גם היא במבנה לאורך השובר הקטן וכללה למעשה רק חדר אחד  גדול שכלל את שולחן המפקד , פקידה וחדר התכנסות לכל קציני הפלגה.

הפלגה כללה באותו זמן 4 ספינות : 3 ספינות הדיזל ואת ט-208 שזה אך עברה התמרת מנועים מיומו לפאקארד. ט-205 וט-207 עדיין עם מנועי יומו הוגדרו כספינות מילואים והיו שייכות לפלגה 915.

בתקופה זו הצוותים התגוררו בספינות, למעט אנשי קבע וקצינים שהורשו ללון בביתם.  תדלוק הספינות בוצע ברציף הדלק שהיה מקביל לרציף הצבאי.  תדלוק הבנזין (115 אוקטן) שבוצע ליד גשרון מחוץ לצידו המזרחי של הנמל.

נקודת תדלוק זו נשמרה גם כשעברנו  לבסיס  החדש  בצידו המערבי של נמל חיפה. שם זכו שספינות הדיזל לשיפור תנאים בתידלוק ממיכלים שהוצבו ע"ג שובר הגלים.

רמת הפעילות – באותם זמנים היתה מאד אינטנסיבית, פעילות  שגרמה כנראה לשחיקה של הכלים ואמינותם הטכנית הידרדרה.

מהירות השיוט – היתה 30 קשר ורק לאחר כשנה הורדה ל – 27 קשר ע"מ לא לאמץ את המנועים.

טווחי השיוט – לספינות הדיזל היו מיכלי דלק בקבולת של 13,400 ליטר סולר והצריכה במהירות שיוט 27 קשר היתה 750 ליטר לשעה ,  בעוד שקבולת ספינות הבנזין היתה 10,000 ליטר ואולם הצריכה במהירות השיוט היתה 1,000 ליטר לשעה. הספינה יכלה לשאת עוד 4,000 ליטר במיכלים חיצוניים.

חימוש הספינות

כלל תותח 40 מ"מ בחרטום , תותח 20 מ"מ בירכתיים ו -2 צמטים לטורפדו גרמני "18. נדמה לי שאת מקלעי ה 0.5 בצדדי הסיפון  הוסיפו בתקופת שירותי בפלגה.

ל הסיפון היו בסיסים לזוג צמטים נוסף , אולם איני זוכר אף פעם שהפלגנו בתצורה של 4 צמטים. במהלך שנת 1961 התחילו (התעש"א) בניסויי התקנה למטילי צד לטורפדו במקום צמ"טים. למעשה ט-203 היתה הספינה הראשונה שעברה לשימוש במטילי צד שהיו קלים ופשוטים מהצמטים ולא דרשו מערכת אויר לירי. יתרון נוסף היה המעבר לשימוש בטורפדו "21 בריטי שהיה הרבה יותר אמין.לשלושת ספינות הדיזל היתה אפשרות להוריד את הצמטים ולהרכיב זוג מנופים עם עריסות להובלה של כלי שיט שייטת 13. בפועל עיקר הפעילות הזו בוצעה ע"י ט-206 שהיתה החזקה מבחינה מבנית מבין השלש.

סמל הטרפדות

סמל הטרפדות

 

הסיבה לכך היתה שט-206 היתה במקורה ספינת בנזין שעברה התמרה לאחר שריפה. גופי הספינות היו בעלי 3 שכבות עץ בדופן ואילו שתי הספינות האחרונות ט-204 וט-203 נבנו  רק עם שתי שכבות עץ בלבד והיו פגיעות מהאחרות.

אני מציין נקודה זו , היות והגעתי לפלגה מיד עם חזרתה לשירות של ט-203 לאחר שנפגעה בים תוך כדי שיוט ורק הודות לתושייתם ופעולתם של המפקד יעקב מינץ -ניצן (לימים אל"מ), סגנו יהודה סמברג והמכונאי הראשי יגאל כפרי והצליחו לאטום את הספינה ולהחזירה לחוף, ועל כך גם צויינו לשבח.

בסיס נמל חיפה

בשנת 1961הועתק בסיס הפלגה לחלקו המערבי של הנמל, ושם גם הוקם רציף הצוללות שזה אך הגיעו. בבסיס השובר  זכו לראשונה חילי 914 למגורי חוף מסודרים. האפסנאות והשלישות היו סמוך למגורים , מקום שעד היום שוכנת מפקדת בסיס חיפה.

על שובר הגלים הראשי היו ממוקמים המבנים ששימשו ע"פ הסדר ממערב  למזרח: מפקדת בסיס נמל חיפה, מפקדת פלגה 914 ובהמשך מפקדת ש – 1,

מבנה שירותים ומפקדת ש-7. בקומות הקרקע של כל המבנים , היו בתי המלאכה השונים של הבסיס , שנועדו לשרת את יחידות הים.

מבחינת "מרחב מחיה" לפלגה היו : חדר לפקידה ובו גם ישב הקצין התורן בלילות, חדר למפקד הפלגה וחדר כפול   שנקרא  "הקמבציה", שימש חדר ההתכנסות של כל קציני הפלגה והיווה את משרדו של סגן מפקד הפלגה.

 

רמי רפאלי ומיכה לימור  בגשר ט 208

רמי רפאלי ומיכה לימור בגשר ט 208

בתקופה זו הועברתי לשמש כסגן מפקד ט-208 שהיתה בפיקודו של מיכה לימור. עקב רמת אמינות נמוכה של הספינות נאלצנו לא אחת להחליף צוותים של הספינות האחרות כדי  לקיים את הכוננות על פי  הסדר שנקבע לצוותים, אולם על ספינה שהיתה בכשירות מבצעית.

 

"נדידות" אלו של צוותים מספינה לספינה גררו בעקבותיהם אינספור תלונות על ציודים שנעלמו ו/או נזקים שנגרמו ע"י הצוות המחליף. משך שירותי בפלגה התחלפו מפקדים , מפקדי ספינות וסגנים. חלקם התקדם בחיל ולחלק כתרו כתרים של "אגדות" .

מנועים קפריזיים ומנוענים ממושמעים

ברצוני לספר כמה אנקדוטות מהתקופה הזו. לצורך כך , אני נאלץ לתת

הסבר טכני על הנעת הספינות. ספינות הבנזין היו מצוידות ב – 4 מנועים עם שילוב מכני. במידה ומנוע לא הונע , היינו מפליגים על המנוע המקביל

התנועה קדימה גרמה גם לסיבוב המדחף השני וע"י שילוב התמסורת  , המנוע הונע. בדיוק כמו שנהוג היה להניע אוטו בדחיפה לפני דור הגיר האוטומטי.

מנועי הדיזל היו מורכבים יותר. לכל ספינה היו שני מנועים שהיו במבנה משולש  ומכאן גם שם המנוע "נפייר דלתיק" (האות דלתא ביוונית נראית כמשולש)

להנעת המנוע , נדרש כדור הדף (קרטוש) שהניע את התמסרת שסובבה את המנוע  להצתה עצמית. במידה ומנוע לא נדלק , היה צריך לנוע על המנוע השני במהירות גבוהה  יחסית (15 – 17 קשר ) ואז , בעזרת העברת שמן הידראולי מתמסרת אחת לשניה , נוצרה התנעת המנוע. מנועי הדיזל לא נועדו לעמידה ממושכת במצב "ניוטרל" ולכן כאשר עמדנו בים מנועים אלו הודממו.

הסיפור הוא על אחת מ"אגדות" הפלגה. מכונאי ראשי רס"ר ראובן רוזן הידוע בשם יונס. הוא היה בכיר המכונאים , קנאי לחדר המכונות שלו, והנקיון אצלו היה לשם דבר. יונס היה מבוגר מאיתנו ועוד הספיק לשרת בצי הבריטי.

באחד האירועים לאחר ירי טורפדו אימונים הורדנו סירת גומי לאיסוף הטורפדו בגמר שיוטו , ע"מ לגוררו לנמל למסירה לגוררת חיל הים.  כשהסירה התקרבה אמר המפקד (מנור) ליונס ,לך תניע. יונס החל בויכוח שהסירה עדיין רחוקה ולא טוב לעמוד בניוטרל וכו'.

מנור שלא היה ידוע בסבלנותו היתרה , ניגש לצפצפה למכונה ולחץ פעמיים כסימן להתנעה. יונס , ללא היסוס קפץ למכונה – והניע את המנועים. כשהגענו לחוף שאלתי אותו  למה התווכחת ובסוף הנעת ? תשובתו הייתה המפתח להבנת אישיותו – " רפאלי , אתה לא מבין שום דבר , עם מנור אני יכול להתווכח , עם צפצפה – לא".

ט-203

בהצבה הבאה שלי הוצבתי כסגן מפקד חוליה 788 בכנרת. באחד הימים הוזעקתי בחזרה לחיפה , כי היה חסר סגן מפקד לט-203 תחת פיקודו של אלכס דרורי בתרגילים חיליים.

התארגנו במהירות, יצאנו לים והפלגנו במבנה של מסדר ימין. ז"א המפקד הפלגה  יצחק קט על ט-206 מספר 1 וסמן המבנה. אנחנו ט-203 מספר 2 אחריו ומימינו.  ומאחורינו  בצד ימין ט-205 בפיקודו של יוחנן יוסף (הנזי) מס' צי  3.   יצאנו בחשיכה וכרגיל מיד עם היציאה מהנמל כובו אורות הניווט.

עליתי מהמיק לגשר , והספקתי לשמע את אלכס דרורי נותן פקודה חדה להגאי ולראות לפנינו ספינת דיג.  תוך שניות "ריחפנו" מעל הספינה והטבענו אותה. כמובן שנפגענו קשה בתחתית , אולם הפעם הצליחו פעולות בקרת הנזקים והשאיבות וללא צורך בצלילות והספינה נגררה לנמל והוספנה בממשה. הפעם ללא צל"שים.

שני הדייגים מעכו ברחו מהארץ, אולם נתפסו בעזה אחרי מלחמת ששת הימים והועמדו לדין. מאז קיים חוק "אלכס דרורי" שכלי שיט של ח"י מפליגים במפרץ חיפה עם אורות ניווט.

אירוע אחר שהיה לי עם אלכס דרורי קרה כשחזרתי לפלגה בתום הקורס המקצועי וקיבלתי פיקוד על (איך לא ?) ט-203. אלא , שעד מבחני ההסמכה , קיבלתי מפקד מלווה לכל יציאה לים. יצאנו מהנמל  לכוון עכו ועגנו מול "אי הזבובים". באותו זמן עברו בחיל , לשימוש בכדורי התנעה מתוצרת הארץ, שלא "סיפקו את הסחורה" ולא התניעו את המנועים.

בשלב מסויים הודעתי לאלכס , שהעוגן נגרר ועלינו להניע ולזוז לפני שניסחף לחוף. ניסיונות ההתנעה  היו ללא תועלת. המכונאי הראשי היה ישי הרמתי – לימים תא"ל וראש מספן ציוד ח"י – אך אז לפני הקפריזות של מנוע הנפייר דלטיק היה חסר אונים.

כשהצלחנו לבסוף להניע , היינו כבר מעל הסלעים ו-ט-203  זכתה ל"סילסול תמידי" בשני המדחפים. כנראה שהשילוש אלכס דרורי , רמי רפאלי וט- 203  , אינו בר מזל.

 

טרפדות פלגה 914

טרפדות פלגה 914

הסמכה לפיקוד על טרפדת

מבחן ההסמכה נערך ע"י שני בוחנים: ביני תלם – לימים אלוף , וכריש לימים אל"מ) ניגשו 6 נבחנים. חלק לא עבר וגם מבין אלו שעברו רק שניים היו מיועדים לפיקוד בפועל:  מיכה רם (לימים אלוף) על ט-205 ואני על ט-203 שנינו בוגרי קורס קציני הגנ"ק  (גילוי , ניווט וקשר)

בשנים אלו של טרום מלחמת ששת הימים, היתה פלגה 914 היחידה הפעילה ביותר בחיל הים. היחידה עסקה בבטחון שוטף , סיורים והזנקות , הובלות של ש – 13 ליעדים רחוקים ומעבר לכך פעילות אימונים שוטפת.

 

הפלגה מנתה 6 טרפדות, שלשת הדיזליות  ושלוש הבנזיניות (כולן במנועי פאקארד) והיתה יחידה אורגנית אחת. (פלגה 915 למעשה לא היתה קיימת.) היות, והפעילויות היו רבות והספינות נשחקו בקצב מואץ , היתה רמת תקלות גבוהה עד כדי  מצבים בהם רק ספינה אחת או שתיים היו כשירות.

 

טרפדת ונחתת בהפלגה להרקליון

טרפדת ונחתת בהפלגה להרקליון

הפלגה להרקליון

כדי להמחיש את הגידול בטווחי ההפלגה,  נספר שעד אותה שנה (1965) ההפלגות לחו"ל היו ליעדים כמו קפריסין ועד רודוס. כנראה בעקבות הקרנת הסרט "זורבה היווני" החליט המפל"ג שבתאי לוי, שיעד ההפלגה יהיה נמל הרקליון שבכרתים – טווח הפלגה כ-560 מיל ימי.

להפלגה זו יצאנו עם שתי ספינות המשמר של משטרת ישראל, נט"ק 36 מ' בפיקוד אריה הראל ושלש טרפדות: ט-204 בפיקוד אלי רהב, ט-203 בפיקודי   וט-207 בפיקוד אריה רונה כשאתו גם סגן המפל"ג גדעון גלובוס ומיכה רם כקצין הניווט של ההפלגה. בכל ספינה היה צוות מוגבר  כדי שמירב אנשי הפלגה יזכו להשתתף בהפלגה. כך הצטרף גם גדי בן זאב כמפקד ותיק ואברהם בכר היה סגן באחת הספינות. להזכיר שט-207 הייתה ספינת בנזין ולכן מוגבלת בטווח ההפלגה. חלק מהזמן נקשרה לנחתת שגררה אותה.

המפל"ג סא"ל שבתאי לוי יצא על ט-204 כספינת הדגל שהיתה משופצת ומצויידת במכ"ם הטוב ביותר בפלגה  -תוצרת קלוין יוז עם צג תנועה אמיתית. ליד כרתים התפוצצה בט-204 בוכנה באחד המנועים והיא המשיכה על מנוע אחד.  הדבר יצר קושי בתמרונים בנמל  אך לא היווה בעיה במהירות השיוט שהוכתבה ע"י הנט"ק שהיה כלי השיט  האיטי במבנה.

בהרקליון בילינו מספר ימים סיירנו באי וביקרנו באתרים היסטוריים ארמון קנוסוס. השתמשנו  ברכבים שכורים שבעת החזרתם נאלצנו רובנו לשלם דמי נזיקין מכובדים על הנסיעה בדרכי העפר. הבילויים במקום היו מוגבלים מאד , עקב שמרנותם היתרה של המקומיים. כנראה שחל שינוי גדול בשנים האחרונות.

אלי מיכה ואני במסגרת הנסיונות למצוא מתנה ראויה לנשותינו , מצאו חן בעינינו וקנינו  שלשה ג'קטים זהים וכמובן "שאכלנו" אותה כאשר במסיבת פלגה שנערכה הופיעו שלש הנשים עם אותו מעיל.

הדרך חזרה

מעבירים יין לקידוש בין הטרפדות

מעבירים יין לקידוש בין הטרפדהדרך חזרה

לקראת היציאה מהרקליון בחזרה לחיפה המפל"ג שבתאי עבר אלי  לט-203 שהפכה ספינת הדגל.  התפתחה רוח צפונית חזקה האופינית לאיי יוון.  מזג האוויר נעשה סוער והיה ספק אם נוכל לצאת בתנאי הים הצפוי. ט-207 נשלחה ל"סיור מקדים" וגלובוס המליץ לדחות את היציאה. המלצתי לשבתאי שנצא במועד,  היות ואנחנו "Navy" ונצמד ללוח הזמנים המקורי של ההפלגה.

יצאנו וכבר בתחילת הדרך, סבלנו מסערה צפונית שטלטלה את הספינות בצורה כה חמורה שהחלטנו לחפש מחסה. תוך עיון במפה, מצאנו  מפרץ במזרח כרתים שסביר היה שנוכל להתחבא עד שהסערה תעבור. נכנסנו בחשיכה מוחלטת ומצאנו מפרצון רגוע שענה לדרישה.

הנט"ק עשה החפה, הטלנו  עוגנים ספינות המשמר התייצבו מייד אך הטרפדות גררו את העוגן.  לבסוף, הצלחנו לייצב את העגינה.   באור השחר מצאנו את עצמנו בפנינת יופי מדהימה עם בתים לבנים בסגנון היווני , עיירה מנומנמת עם גשרון ציורי החוצה אותה. היום , ניתן לומר שפלגה 914 חנכה את "איוס ניקולאוס" הרבה לפני שהפך לאתר נופש בינלאומי.

חילוץ טייס שנטש מעל הים 

אוסיף את סיפור משיית טייס מיראז' שנטש בלב ים. היה זה  בשנת 1965.

כלי שיט ח"י היו במפרץ חיפה בתירגול מודל לפני ביצוע הפלגה מבצעית. במהלך התרגול נתקבלה הודעה על טייס שנטש בים 21 מייל מע' לנתניה.

כל כלי השיט שהיו בים פתחו בהפלגה במהירות המרבית לכוון האתר.

הצ'יף שלי  בט-203 היה אבי ביטון. הכרחתי אותו לרדת למכונה ולתת מכסימום מהירות. המגבלה הייתה טמפרטורה של גזי הפליטה.

ואכן הספינה שלנו ט-203 הגיעה ראשונה לאתר הנפילה המשוער. הראות היתה גרועה היות והיה אובך שיצר מעין שכבה חלבית אטומה. בקשתי את הפסקת ההנרה שבוצעה ע"י מטוס נורד ובחשיכה הבחנתי  בנצנוץ.

שטנו בכיוון הנצנוץ והצלחנו למשות את הטייס שנטש כשהוא בריא ושלם. הוא הועלה לסיפון ושטנו לכיוון נמל תל אביב.  שם מסרנו אותו בריא ושלם לאנשי חיל האוויר שהמתינו.  למיטב זכרוני שם המשפחה של הטייס היה שחר.

מאוחר יותר הוזמנו לביקור בטייסת, וקיבלתי דגם של המיראז'  שגולף ע"י הטייס שנמשה.

לכידות היחידה

בתקופה זו היינו מפקדי ספינות באותו גיל (הפרש שנה בין כל אחד ) ועבדנו בתיאום מלא.   שבתאי המפל"ג היה מכנה אותנו כקבוצה "רמיאלי" שלשתנו (מיכה רם , אלי רהב ורמי רפאלי) היינו בשבילו כמו שלשת הקופים  : אלי – קצת לא שומע , רמי – קצת לא רואה , מיכה – בכלל לא מדבר.  הפלגה עברה לפיקודו של משה אורן. החבורה המורחבת כללה גם את גדי בן זאב, אריה רונה, רפי רז, חיים גבע ואברהם בכר. אלי רהב החליף את גדעון גלובוס הנינוח וקיבלנו סמפל"ג רגזן ועצבני.

הטרפדות היו יורדות מפעם לפעם לאשדוד, אולם יש לזכור שהנמל עדיין היה בבניה והיינו מאלתרים נקודות מקשר לספינות, כדי לאפשר להגיע לעיר לאכול במסעדה הרוסית שבקומה השנייה במרכז א'.

פלגת הטרפדות הייתה בית ספר להרבה קצינים צעירים שעברו בתפקידים שונים ונעשו  לחוט השדרה של החיל.  בתקופה זו כבר החלו בשיבוץ ראשוני הצוותים לפרוייקט הסטי"לים ומפקדים צעירים שובצו במקומם.

כמפקד טרפדת , שירתתי תחת שלשה מפלגים: כריש שהיה גם בין הבוחנים בהסמכתי, שבתאי לוי ומשה אורן (לימים אל"מ).  כל מפקד הטביע את חותמו בצורה אחרת על הפלגה ולא אסתכן בהערכה , השפעתו של מי הייתה מהותית יותר.  לקראת סוף 1966 בעקבות ויכוח עם מפקד החיל , השתחררתי ועברתי למערך המילואים.

מלחמת ששת הימים

אמצע מאי 1967 , התחיל גיוס מסיבי ברחבי הארץ של יחידות וחטיבות ההגנה המרחבית, חטיבותחי"ר וצנחנים , וחיל הים — כלום. הסתבר שבין תאריך השחרור שלי ומאי 67 ,הוצבו קציני המילואים של פלגה 914  לפלגת הנטקים 922 ע"מ ליצור תשתית מפקדים.

המפל"ג משה אורן ביקש לגייס אותי, אבל נזקק לאישור מגבוה לקבל קצין מיחידה אחרת. ב 23/5 בערב קבלתי טלפון מקצין השלישות של בסיס חיפה שמואל שילה, ששאל אם אוכל להגיע. הגעתי "בריצה" ואורן הודיע לי שקיבלתי את ט-203 שעומדת לסיים שיפוץ כללי, ואמורה לצאת למחרת להרצת מנועים.

בבוקר, כשהגעתי לחדר האוכל פגשתי את מפקדי לשעבר – מיכה לימור. הוא שאל : גם אותך דפקו? עניתי לו רק אותך, אני על ט-203. מיכה שלא השלים עם העברתו לנטקים יצא למפקדה וחזר ככתב צבאי, והצטרף לט-206.

הצוות שקיבלתי היה "מן הגורן ומהיקב", אולם התקבל תלכיד מצוין. היו לי 3 צ'יפים ישי הרמתי, נתן זומר וביטון. היו לי שני סגנים עמי שראל (קנטור) ומייק הראבן. בין אנשי הצוות קיבלתי 3 חניכי קורס חובלים שהופסק זמנית. אחד החניכים היה אודי אראל, בנו של מפקד החיל, שבעטיו השתחררתי.

חשבתי שכאן יגיע הפסוק "פוקד עוון אבות על בנים", אולם אודי היה אחד מאנשי הצוות היותר יעילים  ובודאי היותר מסורים. איש צוות נוסף היה תותחן חרטום שלימים הגיע להיות סא"ל ומכהן עד היום כמנהל ביה"ס לקציני ים בעכו.

הספינה עברה בקצב מואץ את ההשלמות וההכנות והצטרפה לפלגה. הפלגה מנתה באותו זמן 5 ספינות. שלשת הדיזליות ט-206 בפיקודו של רפי אפל, ט-204 בפיקודו של  גיל קרן ז"ל וט-203 בפיקודי. שתי ספינות הבנזין:  ט-207  וט-208 היו בפיקוד של אלי רהב וחיים גבע.

פעולת פורט סעיד

במלחמה זו היו שני אירועים שבלטו. האחד היה הקרב במבואות פורט סעיד. שתי הספינות,  ט-203 בפיקודי אולם כספינת הדגל היו עליה גם המפלג סא"ל אורן וגם רנ"ף היסטוריה סא"ל ברק (בוצי ז"ל)  וט-207 בפיקודו של אריה רונה (לימים תא"ל) היו חלק מהכח שליווה את כלי השיט של ש – 13 שנועדו לחבל בכלי שיט בנמל. מפקד הכח היה ביני תלם על אח"י יפו שהייתה כ-30 מייל צפונית לנמל. ט-206 היתה צמודה לא.ח.י. יפו. קרב זה הפך לחלק  מ"מלחמות היהודים" באספקט הרבה יותר רחב, אולם חלקנו היה במכת אש על סטי"לים מצריים שהיו בכניסה לנמל.

למען הדיוק ההיסטורי בעת הירי עצמו חשבנו שאלו  הם ספינות משמר נגד צוללות מדגם אס.או.1.  מפקד הכח התיר מכת אש אחת וניתוק מגע. כמו שהזכרתי על  ט-203 היו שני סא"לים כך שלא יכולתי "לא להבין" את הפקודה. הפתענו את המצרים במכת האש.

אני וגם מפקד הט 207 אריה רונה חלוקים  על אלה  שטוענים כי: עדיפות כח האש של ספינות טילים אוסה המצריות הייתה גורמת לפגיעות קשות בצדנו. לדעתי ההפתעה שגרמנו למצרים ותוך המשך אש וסגירת טווחים היינו גורמים למצרים נזק שלא יאפשר תגובה ברת נזק לכוחותינו. לצערי צייתנו לפקודה וניתקנו מגע בתנועה צפונה.

תקרית ליברטי – האירוע השני שנטלנו בו חלק היה, אירוע ירי הטורפדו על ספינת הביון האמריקאית "ליברטי". כשכוחות היבשה  בצפון סיני  התלוננו על הפגזה מהים יצאנו שלשת ספינות הדיזל מאשדוד דרומה. פנינו לכוון המשוער שבו אמור היה  להימצא כלי השיט המפגיז.

טונות של נייר כבר נכתבו על אירוע זה שתחילתו בירי של 2 מטסי חיל האויר וסיומו בירי טורפדו של פלגה 914. ועדות חקירה וספרים נכתבו אולם כמי שהיה במקום ושותף לזיהוי השגוי אני מצהיר שההתקפה בוצעה בתום לב ובהבנה שזה כלי שיט מצרי. הסכמתי לזיהוי השגוי נבעה מכך  שהאמריקאים פתחו באש לעברנו במקלעים כבדים. כשיורים עליך אין יותר מה לזהות.

תקיפת הטורפדות למרות שהיה ירי פלגתי , בוצעה ספינה אחר ספינה. ט-203 הייתה מס' צי 3 ואכן ירינו אחרונים.  הירי בוצע בזוויות על החרטום בלתי מתקבלות על הדעת ונוגדות את תורת הלחימה. אני מעז לומר שזו היתה ההתקפה ה"מבורדקת" ביותר שעשינו משך כל השנים באימונים. זו הסיבה ששאר הטורפדות שנורו לא פגעו וטוב שכך.

מפת קרב רומני

קרב רומני

כחודש אחרי מלחמת ששת הימים השתתפה ספינתי ט-203 עם רפי רז בקרב רומני. יחד עם ט-204 ואח"י אילת. הקרב השמידו הטרפדות טרפדת מצרית P183.  שמחתי לשמוע ממקור ראשון את מהלך המוצלח של הקרב והתגאיתי בצוות שלי ובפלגת הטרפדות בכלל.

שירת הברבור

לאחר מלחמת ששת הימים התחילה שחיקה במעמדה של הפלגה. ראשית, היות ושטח המעגן תוכנן לרציפי הסטי"לים, הועתקה הפלגה לבסיס אשדוד.

בתקופה זו כלל הבסיס את פלגת הסטרים ופלגת הנטקים. יחידות נוספות היו חולית החוף וספינות הברטרם (עוד לפני הצרעות שהיו מיועדות לים המלח)

למיטב זכרוני הפלגה ירדה לאשדוד בהרכב חסר של ספינות הדיזל. ספינות הבנזין, כבר היו מיועדות להוצאה משירות. חיל הים נערך לקליטת סטי"לים בבסיס חיפה מצד אחד, וכלי שיט הבט"ש העתידיים היו הדבורים שהוזמנו בארה"ב.

הפלגה סיימה למעשה את תפקודה כפלגה סדירה כשהמפל"ג האחרון היה מיכה לצרוס. הסט"רים עמדו באשדוד והיו שייכים מנהלתית לפלגת נמל. מפל"ג נמל לפחות בחלק מהתקופה היה רס"ן  גדי שפי לימים אל"מ ומש"ט 13.

הספינות תופעלו כספינות בודדות ע"י צוותי מילואים ותפקידן היה שמירה על   המיכליות במעגן אשקלון. בתקופה זו היה תרגיל חיילי ובו גויסו מילואי היחידה והפלגה תיפקדה כפלגת סט"רים. מפקד ט-204 היה אחד  מוותיקי מפקדי המילואים חיים וינטר (פאץ'). על ט-203 פיקד עמי נדיר, ואיני זוכר בוודאות מי היה מפקד ט 206  אבל ייתכן שהיה זה ראובן פעמוני. אני שימשתי לראשונה ולאחרונה כמפקד הפלגה.

עיסוק נוסף לפלגה בזמנים אלו היה, פלטפורמה לאימוני מפקדי הדבורים שבדרך. קורס של חמישה סג"מים בפיקודו של סגן אודי אראל היה מיועד לאייש כמפקדים את הספינות הראשונות. מפקד הקורס היה רס"ן לימים סא"ל

רפי רז.  היות, ולא היו עדיין דבורים בארץ, את החלק המעשי של תפעול כלי שיט תירגלו על גבי הסט"רים שהיו  מאוישים בצוותי מילואים.

בזאת הסתיים הפרק של הטרפדות בחיל הים והחל הפרק של הדבורים. ספינות שימשו כמטרות לירי ולמוזיאון חיל הים לא נותרה אפילו ספינה אחת שתספר את סיפור הטרפדות בחיל הים.

 סא"ל מיל רמי רפאלי

 

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות