הצי המצרי והיועצים הסובייטים במלחמת ההתשה – פסח מלובני

סיוע ח"י המצרי לביצוע פשיטות על יעדי צה"ל בסיני

תרגם ועיבד ממקורות מצריים: אל"מ  (מיל) פסח מלובני אפריל 2014

בתגובה לפשיטות צה"ל על יעדים שונים בצד המצרי, ביצעו גם המצרים פשיטות של כוחות קומנדו על יעדים מרוחקים בשטח הישראלי בסיני. כך לדוגמא לאחר הפשיטה הישראלית על האי גרין, שבצפון המפרץ, נגד מוצב המכ"מ באי, וכן פשיטה על מוצב תצפית מבודד באדביה, בוצעו מספר פשיטות בעיקר על יעדים באיזור התעלה.

עם תחילת השלב השני במלחמת ההתשה ביולי 1969, עת החלה ישראל בתקיפת יעדי עומק במצרים באמצעות חיל האוויר שלה, ובביצוע פשיטות קרקעיות בגזרת הים האדום, הגיבו המצרים גם כן בתקיפת יעדי עומק בסיני. כך לדוגמא תקף כוח קומנדו מצרי מוצב מבודד של צה"ל, 85 ק"מ ממזרח לתעלה, על ציר החוף, השמיד אותו והרג את כל מי שנמצא בו. הכוח הונחת מהים על החוף באזור אל-מסאעיד שליד אל-עריש, באמצעות כלי שיט של הצי המצרי,  ניתק את הציר ותקף את הכוחות הישראליים שנמצאו באותו אזור, וחזר לפורט סעיד באמצעות כלי השיט.

ספינות טילים קומאר שתקפו את אח"י אילת באוקטובר 1967

כלי שיט אחרים של הצי המצרי, שפעלו בגזרת הים האדום, הפגיזו את נמל נצראני שליד שרם אל-שיח', וכן יעדים אחרים באזורים אבו רודס וסדר, זאת בנוסף לפשיטות על יעדים ישראליים שונים בסיני באמצעות יחידות קומנדו קטנות ואנשי צפרדע של הצי המצרי, שתקפו מתקני נפט, ויחידות ישראליות מבודדות. הצלחתן של פעולות אלה נגד יעדים ישראליים בחוף המזרחי של מפרץ סואץ יצרו פחד ומבוכה אצל האויב, ואילצו אותו לתגבר את כוחותיו בגזרה זו הנמצאת למעלה מ-500 ק"מ מדרום לסואץ.

ברבע האחרון של שנת 1969 הפכו חופי הים האדום ומפרץ סואץ לזירת לחימה, בה התבצעו חלק גדול מפעולות הלחימה.

כוח של הכוחות המיוחדים המצריים חצה בליל 6-5 ביוני את הים בכיוון מגדלור זנוביה, פנה מזרחה, והפגיז את כוחות האויב הישראליים שנמצאו במרחק של 4 ק"מ ממזרח למגדלור, כשהוא משתמש בטילים/רקטות, וגרם להם לאבדות רבות. הכוחות המצריים המשיכו לבצע סיורים קטנים רבים, עם הגברת הפעילות הימית שלהם.

בתגובה לפשיטת צה"ל בזעפרנה (מבצע "רביב", ספטמבר 1969), הגיבו המצרים בפשיטה משלהם בליל 2-1 באוקטובר 1969, כאשר כוח מאגד 39 למשימות מיוחדות (קומנדו) הונחת בדרך הים והאוויר באזור ראס מלעב, והתקדם בציר החוף עד ראס מטארמה, כשהוא מפוצץ את כל היעדים הצבאיים, וגם את הציר עצמו, וגם הניח מוקשים ומלכודות במספר מקומות. הכוח שב בשלום, והמוקשים האלה התפוצצו עם הגעת כוחות החילוץ למקום.

חילופי פעולות אלה בין הכוחות הישראליים והמצריים נמשכו בצורה של מארבים ופשיטות מוגבלות בחוף המזרחי של מפרץ סואץ, או בכיוון אל-טור ושרם אל-שיח', וכן גם בחוף המערבי של המפרץ והים האדום, שהתבצעו על ידי הכוחות הישראליים, בסיוע חילות האוויר והים.

בליל 30-29 בדצמבר 1969 יצא כוח מהכוחות המיוחדים המצריים, כשהוא חוצה את הים האדום בשיט, והגיע לחמאם מוסא (7 ק"מ מצפון לאל-טור). הכוח הפגיז את שדה התעופה באל-טור והאזור הסמוך לו ברקטות 130 מ"מ, תוך שהוא משתמש בשני משגרים בעלי 4 קנים, אותם השאיר האויב בשטח המצרי לאחר שהפגיז את שדה התעופה בצאלחיה, שנתפסו אחר כך על ידי הכוחות המיוחדים. הכוח גם תקף את אזור המחסנים והמצבורים, בהם נמצאו דלק ותחמושת רבה, והעלה אותם באש. כתוצאה מכך התפוצצה התחמושת במשך זמן רב. הדבר יצר בהלה ובלבול אצל כוח האבטחה הישראלי.

בליל 3-2 בפברואר 1970 ביצע כוח אחר של הכוחות המיוחדים פשיטה באותו מקום, לאחר שהאויב האיר את השדה, הפעיל אותו בלילה והגביר את האבטחה עליו. לאחר שהכוח חצה את הים בלילה ונחת בחוף המזרחי של המפרץ, פתח בהפגזה על העיירה אל-טור, ושדה התעופה ברקטות. כמו כן הניח מוקשים על הצירים, ונתיבי התנועה, והטמין מטעני נפץ של 150 ק"ג ומלכודות מזדמנות, כדי שיתפוצצו בבוקר ה-3 בחודש, לאחר שובו של הכוח המצרי לבסיסו. תוצאות מבצע זה היו השמדת מספר מטוסי אויב, שנמצאו בשדה התעופה, וכן אבדות ונזקים נוספים בציוד, במחסנים ובנפש.

במקרה אחר השתמש כוח של הכוחות המיוחדים ב-2 במאי 1970, בספינה מקולקלת שנמצאה בקרבת החוף המזרחי של הים האדום. הכוח הגיע למקום באור אחרון, לאחר שחצה את הים האדום באמצעות סירות תקיפה, טיפס על כלי השיט כשהוא מחוץ לתצפית האויב באל-טור, והשתמש בו כבסיס לשיגור רקטות לעבר מבנה שדה התעופה. למרות שהאויב הגביר את מארבי הלילה שלו באזור, ואת סיורי ספינותיו להגנה על החוף בלילה, הצליח כוח הפשיטה להסתנן (לחוף) ולהשמיד את תחנת הקשר שבמבנה שדה התעופה, בנוסף לפגיעה והריסת חלק גדול מהמבנה בשדה התעופה, ובציוד שנמצא בו. כן גרם הכוח לאבדות בנפש אצל אנשי האויב.

על רקע פעולות אלה תגברו הישראליים את סיוריהם הימיים בים האדום, ובמיוחד בכניסה הדרומית למפרץ סואץ, זאת בנוסף להפגזות מזדמנות שביצעו על עמדות המכ"ם, ויחידות ההגנה האווירית שהיו ערוכים באזור, בעיקר באזורי זעפרנה, ע'רדקה, ספאגה, ראס ע'ארב, ראס שקיר ומרסא ברניס, בהן הושמד סטי"ל מצרי ונגרמה פגיעה חלקית למשחתת "קהיר", ב-16 במאי 1970

הפגזת אזורי רומאנה ובלוזה 9 בנובמבר 1969

תרגם ועיבד ממקורות מצריים: אל"מ  (מיל) פסח מלובני 23 אפריל 2014

לישראל  היו בחוף הצפוני של סיני שני מוצבים, אחד מהם, באזור רומאנה, שימש למצבורים מנהלתיים והשני, בבלוזה, שהיה מוצב טילי הוק וריכוזים מנהלתיים, כ-40 ק"מ ממזרח לפורט סעיד.

המצרים החליטו להשמידם באמצעות שתי המשחתות אל-נאצר ודמיאט, ובסיוע ספינות טורפדו וטילים. הרעיון הכללי של המבצע היה ששתי המשחתות הנ"ל תצאנה מנמל אלכסנדריה, ותגענה עם השקיעה לאזור מגדלור בורלוס (שעל ימת בורלוס, ממזרח לאלכסנדריה). הן תשלמנה את תנועתן מזרחה עד שתפגושנה בקבוצת ספינות טילים וטורפדו, שיבצעו משימת אבטחה. כל הכוח הזה ינוע מזרחה כדי להגיע למקום ממנו תתבצע ההפגזה בשעה 23:00 בערב אותו היום. בתחילה יפגיז אגד (פוג' – במקור) ארטילריית החופים, הערוך בבסיס פורט סעיד, את המוצב הישראלי הנמצא ממזרח לפורט פוא'ד, כדי שהישראלים ישתכנעו שההפגזה באה מכיוון פורט סעיד. באותה עת תגענה המשחתות למקום שממנו הן אמורות להפגיז את שני המוצבים הישראליים באזורים רומאנה ובלוזה.

המשחתות התקרבו לאזור ברדאוויל, והפגיזו בתותחי ה-130 מ"מ שלהן את המחנות הישראליים ברומאני במשך חצי שעה, וגרמו לאבדות רבות לאויב בנפש ונזקים לציוד ולמתקנים. עם שובן מן הפעולה, ניסו מטוסים ישראליים לתקוף אותן, אך הן הצליחו להתחמק על ידי ביצוע תמרונים, ותוך שימוש במעסוך עשן, ושבו לבסיסן שלמות וללא כל פגע. הסודיות וההונאה היו הגורמים העיקריים להצלחת מבצע זה.

.הסובייטים וספינות שרבורג

המקור: מתוך זכרונותיו של קפיטן ולדימיר קרישטוב, ששימש יועץ למפקד צוללת מצרית במלחמת ההתשה (ברוסית):

המצרים, וגם שייטת 5 רצו ליירט את הסטי"לים שהיו בדרכם מצרפת לחיפה. זה היה זה בדיוק ב-31 בדצמבר, ערב השנה החדשה. אך בים פרצה סערה נוראית, שלא איפשרה למצרים לעשות דבר. השייטת הסובייטית בים התיכון ניסתה לסייע להם, אך ללא הצלחה. 9 מלחים מצרים נשטפו מהספינות למים בשל הסערה, וכך שבסופו של דבר הם לא הצליחו לתפוס כלום, לא את ספינות ה"סער" ולא את המלחים.

סיורי צוללות בחופי ישראל.

צוללות מצריות דגם Romeo תוצרת ברית המועצות בצי המצרי

בנוסף לאימונים אלה התקיימו גם אימוני צוללות של הצי המצרי בביצוע סיורים מבצעיים לאורך חופה הדרומי של ישראל, שנועדו בעיקר לאיסוף מודיעין על נמלי ישראל ויעדים אחרים. היתה זו המשימה העיקרית של חטיבת הצוללות, לבצע סיורים לאורך חופי האויב, ולהיות מוכנים לבצע משימות מבצעיות שונות, הן באופן עצמאי והן במסגרת כוח טקטי. סיורים אלה נמשכו בין 20-11 ימים, כאשר היועץ הסובייטי נמצא ליד מפקד הצוללת. סיורים אלה היו סודיים ביותר, כאשר בשעות היום הצוללת שהתה מתחת למים, ובלילה פעלה מעל פני השטח. סך הכול בוצעו שבעה מבצעים כאלה, במהלכם שייטה הצוללת במימי האויב, צילמה את חופי ישראל, ואספה מודיעין על המכ"מים הממוקמים לאורכם. מטרת המבצעים האלה היתה, בצד הפן המודיעיני, להרגיל את מפקדי הצוללות לפעול במימי האויב, מאחר וחיל הים הישראלי היה חלש באשר לאמצעי גילוי צוללות ואמצעים ללחימה נגדן[6].

ממעשי הגבורה של הצי המצרי – מבצע הצוללת 24

מבצע זה מבטא את מידת הניסיון שנרכש על ידי חיל הים במהלך מלחמת ההתשה ואת מידת הקרבתם של החיילים המצריים האמיצים.

מבצע זה נמשך 30 ימים שלמים מבלי להחשף, כשהצוללת נעה בתוך הנמל הישראלי בין כלי השיט הישראליים, ומתחת לאפו של הצי השישי האמריקאי, הנמצא בסמוך לנמל כדי לאבטח ולהגן על ישראל, ומתחמקת מאמצעי הסונאר האמריקאיים החדישים בצורה חלקה ובשקט, מבלי שמישהו הבחין בה או ראה אותה.

הצוללת 24 היא מדגם 632 (כנראה הכוונה ל 633.  Project 632   היא צוללת גדולה שתוכננה להנחת מוקשים אך לא נבנתה. ידוע שמצרים קיבלה 8 צוללות בכינוי הסובייטי  Project 633  קיבל במערב את הכינוי Romeo Class ) מתוצרת ברית המועצות, אותה קיבל הצי המצרי ב-15 באוקטובר 1969.

מפקדה היה ראא'ד (רס"ן) ח"י מוחמד מחמוד פהמי. בעקבות הצלחת משימתה זו הוענק לו עיטור כוכב הכבוד הצבאי, וכל אנשי צוותה קיבלו את עיטור האומץ הצבאי מדרגה ראשונה.

פרטי המבצע
המבצע נערך בחודש הרמדאן. מפקדה הצטווה לצאת למזרח הים התיכון, ניתנה לו מעטפה סודית סגורה, ובה משימה מוגדרת לצוללת, כשההוראה היתה לא לפתוח אותה עד שיגיע לנקודה מסויימת בים התיכון.

בזמן המיועד הפליגה הצוללת בדרכה למזרח הים התיכון, ובנקודה שנקבעה  פתח מפקדה את המעטפה ובה המשימה: שהיתה לשוט כדי לעקוב ולאסוף מידע אחר פעילות תנועת (כלי השיט) של האויב, ושיטות ההגנה על הבסיסים והנמלים הישראליים בים התיכון. כן היה עליו לאסוף מידע על אמצעי התצפית/המעקב וההתרעה של האויב, ולאתר את מיקומי המכ"מים שעל החוף, ודרכי הפעלתם, ואופן ביצוע ההתרעה, ולעמוד על כל הפעילות הישראלית הקרבית היומיומית מול בסיסיהם ונמליהם למשך 30 יום.

בעקבות כך הודיע מפקד הצוללת במכשיר הקשר הפנימי לצוות הצוללת מהי המשימה המוטלת עליהם. מיד לאחר מכן דיווח קצין ההתרעה על קליטת אותות מכ"ם במכשיר המעקב המכ"מי של הצוללת, דבר שמשמעו המצאות כלי שיט בקרבת מקום המצאותה. מפקד הצוללת הורה לבצע צלילה מהירה, מאחר וקצין ההתרעה דיווח שאלה כלי שיט השייכים לצי השישי האמריקאי.

מפקד הצוללת החליט להסתנן בין קבוצת כלי שיט של הצי השישי, והצוללת הצליחה להגיע לגבול הביטחון של כיסוי המכשירים של יחידות הצי האמריקאי (מתכוון לומר שהצליחה להתחמק מאמצעי המעקב של הספינות האמריקאיות), ולהגיע לנמל חיפה. הצוללת נכנסה לנמל ונשארה בו, עד שמצאה את עצמה בין כלי השיט הישראליים. הצוללת הרימה את הפריסקופ שלה, והחלה להסתובב בנמל ולצלם את מערכי ההגנה ואת הנמל, וכל דבר אחר חשוב.

{{הערה|עומק המים המירבי בנמל חיפה של אותה התקופה 15 מטר. גובה צוללת מסדרת  Romeo 13 מטר. לכן תנועה בצלילה בתוך הנמל מבלי להתגלות אינה סבירה. נראה שמדובר במפרץ חיפה ולא בנמל עצמו. א.ר.}}

הצוללת המשיכה להסתובב בנמל כשהאויב מתעלם ממנה לגמרי. כשהצוללת התקרבה יותר ויותר, היא יכלה להבחין ברציפים הצבאיים ובתנועה בהם, כאילו שנמצאה ביניהם. מפקד הצוללת קרא לאנשיו כדי להביט אל הרציפים הצבאיים ובתנועה שבהם, וזאת כדי להעלות את המורל בקרבם, וכדי שידעו שהם הטובים ביותר, למרות האמצעים החלשים שבידיהם.
עם סיום היום ה-30 למבצע, קיבלה הצוללת מברק ממפקדת חיל הים , המברכת אותם על ביצוע המשימה ומורה להם לחזור. בשעה 06:00 בבוקר הגיעה הצוללת לנמל אלכסנדריה, ובין מקבלי פניה היה מפקד חיל הים, אדמירל פוא'ד אבו זכרי, כשהוא לוחץ את ידיהם של כל אנשי הצוות ומשבח אותם. באותו מעמד העניק את העיטורים למפקד הצוללת ולאנשי צוותה.

הצוללת המצרית 24 מדגם R

מעורבות הסובייטים בפעילות מבצעית של הצוללות המצריות במלחמת ההתשה

הסובייטים עשו שימוש בצוללותיהם גם לצרכי מודיעין[1]. עיקרה כוונה נגד הצי השישי וציי נאט"ו, אך גם התבצעו פעילויות כלפי ישראל, וצוללות סובייטיות שייטו לאורך חופי ישראל מאז מלחמת 1967, בין השאר לצרכי איסוף מודיעין לצרכי תקיפה. בנוסף, יזמו היועצים הסובייטים מבצעי שיוט של צוללות מצריות לאורך חופי הארץ, כפי שתואר לעיל, במהלכם אספו המצרים מודיעין על יעדים שונים לאורך חופי הארץ, כשהיועצים הסובייטים נוטלים בהם חלק פעיל.

על שניים מהסיורים האלה, שהיו אמורים להיות גם מבצעים לתקיפת יעדים בחופי ישראל, סיפר בזכרונותיו היועץ למפקד אחת הצוללות, קפטיין ולדימיר קרישטוב (Vladimir Kryshtob)[2]. היתה זו צוללת מדגם רומאו (Romeo), מתוצרת ברית המועצות, שמפקדה הוכשר בברית המועצות ודיבר רוסית. מפקד חטיבת הצוללות המצרי, שדיבר גם הוא רוסית, נפגש עם היועץ, וגילה לו שהצוללת קיבלה משימה קרבית, ובמילים ישירות אמר לו: "אתם הולכים להכות ביהודים". כשבוע ימים לאחר מכן, בינואר 1970, התכנסו כולם במפקדת חיל הים באלכסנדריה, שם נכחו מפקד חיל הים המצרי, ראש המודיעין, וכן היועץ הראשי למפקד חיל הים, והיועץ למפקד חטיבת הצוללות. במעמד זה הוצגה בפני כולם המשימה: להטביע כלי שיט ישראלי, וזאת בתנאי שיהיה זיהוי ודאי שלו של 100 אחוז.

הצוללת יצאה לדרך, ועשתה את דרכה במהלך היום מתחת לפני המים, ובשעות הלילה עלתה וצפה. היא הגיעה לתל אביב, אך לא נתקלה בכל מטרה, ולכן החליט מפקדה לשוט לעבר חיפה, שם עלתה על פני המים במרחק של כ-20 מייל מהחוף. תוך ניסיונות להתמקם, נחשפה הצוללת על ידי ספינת תובלה אזרחית, שהדליקה את כל אורותיה לעברה, דבר שגרם לה לצלול מיידית. זמן קצר לאחר מכן איתרה הצוללת 3 מטרות שנעות לעברה במהירות, ומפקדה והיועץ הסובייטי הבינו מייד כי מדובר בספינות טילים ישראליות מדגם "סער". מפקד הצוללת נכנס ללחץ, אך היועץ ניסה להרגיעו, ולעודדו להלחם בהן.

כך החל מרדף של 3 סטי"לים של חיל הים הישראלי אחרי הצוללת, שצללה מתחת למים וביצעה תמרוני התחמקות. המרדף נמשך 10 שעות, במהלכו הטילו הסטי"לים מטעני עומק, אך לא הצליחו לגלות את מיקום הצוללת בשל העדר גלאים אקוסטיים (סונאר). הצוללת עברה לאזור אחר, אך הארוע השאיר את רישומו על צוותה ומפקדה, והכניס אותם ללחץ קשה. זה קיבל את ביטויו כאשר סונאר הצוללת גילה מטרת שטח חדשה, אותה חשבו המצרים למשחתת ישראלית, ומפקד הצוללת הורה לשגר לעברה טורפדו. היועץ, שלא היה בטוח בזיהוי המטרה, הסתער לעברו בצעקות, שלא יבצעו שום שיגור, לפני שיוודאו מה היא המטרה. כשעשו זאת, והעלו את פריסקופ הצוללת, הסתבר להם כי מדובר בספינת משא יוונית. כך מנע היועץ הסובייטי ממפקד הצוללת לתקוף ספינה זו, שניצלה מבלי לדעת אפילו מה היה צפוי לה. בעקבות כך החליט מפקד הצוללת להתרחק לאזור אחר, ובעצם לא לבצע את המשימה שהוטלה עליו, ודיווח על כך למפקדת הצי. בתגובה קיבלה הצוללת פקודה לשוב לבסיסה באלכסנדריה.

המצרים והסובייטים תחקרו את הארוע, ולצורך זה אף הגיע למצרים סגן מפקד הצי הסובייטי, אדמירל קסטונוב Kasatonov. הוא האשים את היועץ בפחדנות ובאי-ביצוע המשימה. בסופו של דבר קיבל מפקד הצוללת עיטור גבוה, ואילו היועץ ננזף.

משימה נוספת

בסוף 1970 קיבלה הצוללת משימה מבצעית נוספת –  להגיע לנמל חיפה, לשגר שני טורפדו לעבר מסוף הנפט (בתנאי שלא ימצאו שם כלי שיט זרים), ובנוסף להניח בכניסה לנמל 12 מוקשים. הצוללת הגיע לנמל חיפה, אך לא שיגרה טורפדו, מכיוון שבמסוף עגנו 4 מיכליות זרות. גם משימת המיקוש לא בוצעה, מכיוון שלא התקבל אישור לכך מהנשיא סאדאת, שהיה אמור לאשר אישית את המבצע.

[1] זכרונות היועץ לצי המצרי, קפטיין זוב, בספר הווטראנים. משרד ההגנה המצרי: מלחמת ההתשה, חלק 2, פרק 5, עמ' 60.

[2]  זכרונות היועץ הימי קרישטוב, זכרונות המתרגם ויקטור יאקושב.

הטבעת הספינה "אורית" 

הגירסה המצרית

הציד הימי האחרון בתקופת פיקודו של לואא' (אלוף) מחמוד עבד אל-רחמן פהמי, היתה ספינת המחקר ישראלית, מול ימת ברדוויל, והטבעתה, שהיה תוצאה של מה שלמדו המפקדים ממפקד הזרוע, פהמי, שראו מהם הסיכונים שישנם בכל החלטה, ואילו פחדו מהם, לא היו מקבלים שום החלטה.

ב-14 במאי 1970 הופיעה ספינת המחקר הציונית מול ימת ברדוויל, בתוך המים הטריטוריאליים. מפקד הספינה המצרית היה מג'די נאציף, ועימו נמצא בספינה גם מפקד השייטת (המצרית). בשעה שמפקד הספינה, מג'די נאצף, ראה את ספינת המחקר, הוא החליט לפגוע בה, אך דעתו של מפקד השייטת היתה שונה, שאין הוראות (לעשות כן). מפקד הספינה התעקש, ואמר שהוראות המפקד (של חיל הים) ברורות, שיש להכנס לקרב עם כל כלי שיט של האויב, מבלי לחכות להוראות. וכך פעל מפקד הספינה, ותקף את ספינת המחקר שנכנסה לתחום המים הטריטוריאליים, והטביע אותה, וזכה בכבוד רב.

גירסה רוסית

ב-13 במאי 1970 ירו המצרים שני טילים לעבר הספינה "אורית", שפעלה במים שבקרבת חצי האי סיני. למרות שהטילים פספסו את המטרה, הספינה הקטנה "אורית" טבעה, (מהיווצרות) חורים בה. שני אנשי צוות שלה נהרגו, ושניים אחרים נשבו על ידי המצרים. הפגיעה בספינה "אורית" הוכיחה כי שטווח הטילים המצרים הוא כ-45 ק"מ, יותר מכפליים מטווח טילי ה"גבריאל" (שבידי ישראל). הרעיון להתקין מנוע חזק יותר בטילי ה"גבריאל" נעלם (ירד), שמשמעותו היתה דחייה לזמן בלתי מוגבל, זאת כאשר טילי ה"גבריאל" כבר נוסו מבצעית בהצלחה. צמח חרות, מהנדס אלקטרוניקה מוכשר, הציע להתקין על הספינה (כנראה הכוונה לסטי"לים) מערכת לוחמה אלקטרונית, שתבלבל את מערכת מכ"מ ההנחיה שבראש הקרב של הטיל של האויב.

מבוסס על ספר של ואדים מנוחין בשם "ספינות המלחמה של ישראל".

במפה על מבצעי חיל הים המצרי במלחמת ההתשה, הנמצאת בדו"ח רשמי של משרד ההגנה על מלחמת ההתשה (יצא לאור ב-1998), נכתב: הטבעת ספינת הריגול הישראלית בטילים ימיים בליל 16-15 מאי 1970.

{{הערה|את פשע המלחמה של תקיפת ספינת דיג קטנה תולים ביזמתו של מפקד ספינה. הציור במפה מתאר את המטרה כאוניית ביון רבת תרנים ואנטנות. בעוד שהייתה זו ספינת עץ רעועה שעסקה בדיג לא גרמה נזק לאף אחד. א.ר.}}

הענקת עיטורים ללוחמי חיל הים המצרי במלחמת ההתשה

שר ההגנה המצרי מוחמד א-סיסי מעניק את העיטור לרס"ן ימי נביל מחמוד עבד אל-והאב.

ב-2 בינואר 2014 העניק נשיא מצרים הזמני, עדלי מנצור, דרגת כבוד של פריק (מקביל לרב-אלוף) לליווא' (אלוף) מחמוד עבד אל-רחמן פהמי, כאות הערכה לתפקידו ולתרומתו בהכנת, תכנון וביצוע המבצעים על ידי חיל הים המצרי בעת ששימש מפקד החיל בתקופת מלחמת ההתשה, בין התאריכים 12.9.1969 ועד ה-26.1.72. בנוסף, ב-11 בינואר 2014, העניק פריק אוול (גנרל 4 כוכבים) עבד אל-פתאח אל-סיסי, סגן ראש הממשלה ושר ההגנה והייצור הצבאי, במהלך ארוע תרבותי שנערך על ידי האגף לענייני מוראל של הכוחות המזויינים, את דרגת הפריק למחמוד עבד אל-רחמן פהמי ולאשרף מוחמד רפעת (שניהם אינם בין החיים), ששימש ראש מחלקת המבצעים הימיים, במהלך מלחמת ההתשה ובמלחמת אוקטובר (1973), ושימש גם מפקד ח"י בעבר, כאות הערכה על שירותיהם הרבים ויקרי הערך למולדת, וחלקם בסיוע לפיתוח היכולת הקרבית של הכוחות המזויינים במהלך מלחמות ההתשה וניצחון אוקטובר. כמו כן הוענקו עיטורי "הכוכב הצבאי" לראא'ד (רס"ן) ח"י גימלאי עמר עלי עז אל-דין, וראא'ד ימי גימלאי נביל מחמוד עבד אל-והאב ולראא'ד ח"י (שאינו בין החיים) חסן עלי ג'איוש, כאות הערכה על ביצוע הפשיטות על נמל אילת במלחמת ההתשה.

אלה הגיבורים שהעם המצרי והצבא המצרי לא יישכחו. נביל מחמוד עבד אל-קאדר קיבל בעבר את אות האומץ מהנשיא גמאל עבד אל-נאצר וגם תעודת הוקרה מח"י.

אל"מ מיל פסח מלובני

על המחבר – אל"מ (מיל) פסח מלובני שירת באמ"ן בתפקידים שונים בתחומי האיסוף והמחקר, ובכלל זה ביחידה 8200. עוסק כיום במחקר צבאות ערב כחוקר עצמאי.

ב-2010 פרסם את הספר "מלחמות בבל החדשה" על צבא עיראק, וב-2014 את ספרו "מצפון תפתח הרעה", על צבא סוריה ומלחמותיו.

ב-2010 זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרו הראשון,

ב-2012 לציון לשבח מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי  INSS  במסגרת פרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל.

א.ר.