הפשיטה על רשידיה, יולי 1975 – אל"מ יושע

0

בס"ד

"היה יושב בספינה או בקרון או באסדה

יכוון את לבו כנגד בית קודשי הקדשים"

מסכת ברכות פרק ד משנה ו

הפשיטה  על רשידיה וראס אל עין 6 ביולי 1975

נוהל קרב:

ביום שישי 4 יולי 1975 יצאתי לחופשת שבת. טרם צאתי לחופשה, אמר לי מפקד היחידה שייתכן ואצא למבצע מתוכנן של השייטת בלבנון, ועלי להיות מוכן לכך.

יצאתי לחוף הים וביצעתי שחייה, ובצאתי הביתה לקחתי במכונית צ'ימידאן כוננות מלא.

מספר שעות לפני כניסת שבת, קבלתי טלפון שעלי להתייצב בעתלית בחמ"ל שייטת 13 לנוהל קרב. הייתה זו הפשיטה הראשונה שביצעתי עם השייטת.

הצמידו אלי לוחם ותיק, בשם איתן מקיבוץ בית השיטה.(איתן פלג כיום בקיבוץ אורטל) חתמתי על כל הציוד הנדרש, ארגנתי אותו למבצע בהדרכת הלוחם, וירדנו לים לבצע את התרגולות הנדרשות. בגמר התרגולות, התפללתי תפילת מעריב, עשיתי קידוש, אכלתי ארוחת ערב חפוזה וחזרתי לנוהל הקרב.

קבלנו פקודה ראשונית ממפקד הצוות אליו חברתי סגן ידידיה יערי (לימים אלוף-מפקד חיל הים). את ידידיה הכרתי בקורס מכי"ם של גולני ב"ג'וערה". ידידיה בן קיבוץ מרחביה, שתקן, לוחם עז נפש. בתקופת מלחמת ההתשה באביב 1968, בעמק הירדן התלווה אלינו ידידיה למבצע חודר מעבר לירדן בגזרת כפר רופין / מעוז חיים. שנפצע קשה במלחמת ההתשה בפשיטה, וחזר לשייטת לאחר החלמה של מספר שנים.

מטען גור בשימוש שייטת 13

מטען גור בשימוש שייטת 13

בשלב זה עדיין לא נאמר לנו מהו יעד הפשיטה אלא רק פורטו מאפייני היעד. עם סיום הפקודה יצאנו לתרגיל משולב כולל חבירה לסטי"ל, החפה ותרגול על מודל יבש ורטוב. הציוד שלי כלל בנוסף על הציוד האישי גם תרמיל עם מטען "גור" חומר נפץ במשקל 5 ק"ג.

בתרגול באש שמתי לב שזוויות הביטחון שבין הרתק לחוליית הפריצה, מצומצמות יותר מאשר בגולני או בצנחנים, אך הדבר לא הפריע לי, משתי סיבות:

א. מכיוון שבעת שירותי בגולני עדיין גם אנחנו עבדנו בזוויות ביטחון מכונסות.

ב. מכיוון שהירי של הרתק היה מדויק.

יותר מאוחר נאמר לנו שיעדי הפשיטה הנם: בניין במחנה פליטים "רשידיה" ובניין במחנה פליטים "ראס אל עין". "רשידיה" נמצאת מדרום לצור,  ו"ראס אל עין" מדרום מזרח ל"רשידיה".

סא"ל גדי שפי מפקד המבצע

סא"ל גדי שפי מפקד המבצע

מפקד הכוח המבצע היה מש"ט 13, אל"מ גדי שפי ז"ל.

 

 

 

 

 

 

 

 

עמי אילון (עדיין סרן) בגשר דבור בתחילת שנת 1973

עמי אילון (עדיין סרן) בגשר דבור בתחילת שנת 1973

 

 

 

מפקד הכוח  הפושט על המבנה במחנה פליטים "רשידיה" היה סרן עמי איילון (לימים אלוף-מפקד חיל הים).

מפקד הכוח הפושט על המבנה ב"ראס אל עין" היה סגן דידי יערי (לימים אלוף-מפקד חיל הים).

 

 

כוח נוסף היה כוח חסימה בפיקוד יהודה גושן – מפקד יחידת הצוללים ההגנתיים שבאותה עת היו ת"פ שייטת 13.

נשאלת לכאורה השאלה למה לחלל שבת לצורך הכנות למבצע ביום ראשון, הרי הלוחמים מאומנים והציוד מוכן תמיד?

אין הדברים כך: המוכנות של יחידה למבצע הנה מוכנות גנרית, אך המבצע הוא ביצוע נקודתי, ציוות כוחות "תפור" על פי המשימה, וצריך להתכונן למבצע כדי לבצע הכל בצורה מדויקת ומהירה.

במקביל התבצע נוהל קרב של הצנחנים, שאליהם חבר כשייט סג"מ (לימים סא"ל ד"ר)  איתן גרוס ז"ל. הכרתי את איתן מנוהל קרב קודם שבוטל, ונפגשנו בסטי"ל בעת התרגול. בזמן הקצר למדנו יחד משנה במסכת ברכות שרלבנטית לענייננו:

"היה יושב בספינה או בקרון או באסדה

יכוון את לבו כנגד בית קודשי הקדשים"

מסכת ברכות פרק ד משנה ו

נפרדנו לדרכינו איש למשימתו והמשכנו בהכנות למבצע בשבת, ובמוצאי שבת, כולל מסדרים, תרגולים על מודל ותחקירים. האימונים היו אינטנסיביים. כללו אימון באש וכן מקרים ותגובות.

בצהרי יום ראשון כ"ז תמוז תשל"ה, 6 יולי 1975 לאחר פקודה אחרונה יצאנו לדרך. חברנו בים לסטי"ל סער 4 אח"י "תרשיש" (בפיקוד רס"ן אפרים אשד, א.ר.)

הפלגה באח"י "תרשיש"

אח"י תרשיש בניו יורק יולי 1976

אח"י תרשיש בניו יורק יולי 1976

עלינו על הסטי"ל לבושים בגדי דקרון בהירים והציוד בצ'ימידנים. בעלותי על הסיפון, הקביל את פני רס"ר הספינה – רס"ר יצחק בן צור "סטרטר". הוא ראה אותי ואמר לי: "רבה, מעך א-מישבירך" (רבי תעשה ברכת מי שבירך). עניתי לו: "אעשה זאת לפני הירידה למים".

ירדתי למגורי ירכתיים, הנחתי את הציוד שלי ועליתי לסיפון הקדמי, לחרטום, שם היה המקום הטוב ביותר מבחינת ניקיון האוויר, מכיוון שכאשר הסטי"ל עומד במקום, הירכתיים מתרוממות, פתחי הפליטה של העשן עולים אל מעל לפני המים, והעשן עוטף את אזור הירכתיים.

התפללתי תפילת מנחה, שוחחתי עם גושן, מפקד יחידת הצוללים ההגנתיים, ועם רופא הכוח, ד"ר יהודה מלמד (לימים אל"מ), אשר היה באותה תקופה רופא השייטת, ויצא למבצעים כרופא לוחם. ד"ר יהודה מלמד היה האדם שמיזג בתוכו את כל הדרוש לתפקידו: גם קצין לוחם  (שירת בעבר כמפקד צוות בסיירת שקד), גם רופא, גם מדריך הצלילה מס' 1 ארץ, גם אוהב ארץ ישראל, אוהב אדם ואוהב חיים.

במהלך ההפלגה השתדלתי לשוחח עם כל אחד מאנשי הכוח אליו הייתי מצוות, כדי להכיר את האנשים ושמותיהם. כך נהגתי גם במבצעים אחרים, כדי לשפר את השילוב שלי בכוח המבצע.

דמדומי ערב, נשמע צלצול 30 דקות לפני ירידה למים. הסטילאי"ם החלו להוריד את סירות הגומי למים, אנחנו במגורי ירכתיים לובשים חליפות צלילה ואפודי קרב ועורכים ביקורת ציוד.

חלק מצוות אח"י תרשיש "סטרטר" באמצע עם הקרחת.

חלק מצוות אח"י תרשיש "סטרטר" באמצע עם הקרחת.

עלינו לסיפון ואני רואה את "סטרטר" עובר עם "קונטיינר" קפה, כוסות ומצקת, ומחלק לכל לוחם כוס קפה אחרון לפני ירידה למים. כשהוא מגיע אלי אני אומר לו "עכשיו" (התכוונתי לברכה שאמר לי לעשות בעלותי לספינה). הוא מסתכל עלי, מופתע לחלוטין, ואומר ככה? אז, ….. בוא איתי.

עלינו לגשר הפיקוד והוא מסר לי את מיקרופון מערכת הדיבור הציבורית. אמרתי את התפילה שלפני יציאה לקרב. סיפון הסטי"ל שהמה ככוורת דבורים, נאלם דום, וכולם מקשיבים לתפילה.  "סטרטר" אמר לי: "עכשיו אף אחד לא ייפגע".

לא היה לי זמן לענות כי מיהרתי לסירה.  סירת הגומי שבה הייתי אמור לצאת הייתה כבר במים, בדקתי בדיקה אחרונה של הציוד, ניפוח קל בחגורת ההצלה, וקפצתי לתוך הסירה. התחלנו להתקדם.

התפללתי בסירה תפילת מעריב, לגבי כיוון העמידה התבססתי על המשנה במסכת ברכותך פרק ד' משנה ו: "היה יושב בספינה, או בקרון או באסדה-יכוון ליבו כנגד בית קודש הקודשים". אני מאמין באמונה שלמה שהכל מאת השם יתברך, אבל אנחנו צריכים מצד אחד להאמין ולהתפלל ועלינו לעשות את הכל בצורה הכי מקצועית.

הישט סירות גומי  והחפה

ההישט בסירות הגומי היה ארוך מכיוון שנקודת פריקת הסגי"ם למים הייתה במרחק כ 17 מיל ימי מהחוף. ירדנו למים התארגנו בסדר תנועה והתחלנו להתקדם.כשהיינו במרחק כ 400 מ' מהחוף, עצרנו לתצפית על החוף. הסתבר שעל החוף, בנקודת ההחפה המתוכננת, ממתין ג'יפ עם מקלע.

מה עושים? גדי שפי מחליט להמתין בסבלנות. היינו צריכים לשמור מיקום במים: לא להתקדם לחוף וגם לא להיסחף צפונה או דרומה. פעולה כזו במים מחייבת עבודת שרירים מאומצת מכיוון שאסור לפתח תנופה אלא לעבוד בצורה מבוקרת, ויחד עם זה גם לוודא שאיננו משנים מיקום.

לאחר כשעה הג'יפ הסתלק, ופרצנו בהתקדמות מהירה לכיוון החוף. עלינו לחוף, התארגנו למצב יבשתי, ופתאום אנו רואים את הג'יפ מתקדם לעברנו. התארגנו למארב חפוז נגד רכב, אך הג'יפ פנה צפונה.  פיצלנו כוחות, עמי איילון צפונה לכיוון מחנה פליטים "ראשידיה", והכוח שלנו + חסימת גושן, מתקדמים מזרחה לכיוון מחנה פליטים "ראס אל עין".

הביצוע בראס אל עין:

על פי התכנית, החסימה נעה בסוף הכוח, לפני ההגעה ליעד הייתה אמורה להתפצל, ולהתמקם, ותחילת הביצוע הייתה מותנית בהתמקמות החסימה.

אנחנו מתקדמים לכיוון היעד, אני הייתי מאחורי החוד ליד מפקד הכוח, החסימה זה אך פוצלה אך טרם התמקמה, פתאום נדלקים לכיווננו האורות הגבוהים של הג'יפ, חלקנו מוארים וחשופים.

מפעיל ה R.P.G. של החסימה דילג ימינה בשבריר שניה,  ירה את הפצצה למרכז הג'יפ  וראינו 4 לפידי אש עפים מתוך הג'יפ. השלמנו מכת אש, ומהרגע הזה התעוררה הגזרה. תגובתו של מפעיל ה ר.פי.ג'י. הייתה ראויה לכל שבח, והצילה את חיינו ואת כל המבצע.

הרתק פתח באש, ניגשנו לבניין, עמדתי ליד הדלת וקראתי לאנשים לצאת. איש לא יצא ואיש לא ענה. הורדתי את מטען ה"גור" מהגב, הוצאתי מהתרמיל, מסרתי לחבלן שהפעיל אותו. התרחקנו מהבניין, נשכבנו על הקרקע והבניין התפוצץ.

התחלנו בנסיגה לכיוון הים. בשלב זה הסטי"ל פתח באש מתותח החרטום שלו לכיוון עמדות מחבלים בחוף.

מזווית נוספת – דברי ד"ר יהודה מלמד

ראיתי לנכון לצרף את דבריו של אל"מ מיל' ד"ר יהודה מלמד, רופא הכוח:

"תיקון קטן לעניות זיכרוני, הפגיעה בג'יפ הייתה כשאנו כבר ביעד והחברה של גושן שהיו בחסימה הם שפגעו בג'יפ. עובדה זו זכורה לי כי כשאנו כבר נסוגונו מהיעד לאחור לאחר הביצוע עברנו ליד הג'יפ הבוער והערתי לגושן שלא יעמדו ליד המדורה כי הם גלויים וימשיכו  מהר לים.

הערת יושע: מהמקום שעמדתי , כפי שאני זוכר, סדר הדברים היה: פיצול חסימה – הדלקת פנסים של הג'יפ – ירי RPG של החסימה והשמדת הג'יפ – פתיחה באש של כל הכוחות.

המשך ציטוט "באשר לאירוע הטיפול של עמי בפצוע,  אירוע זה זכור לי כאילו היה זה אתמול:

ד"ר יהודה מלמד לפני צלילה בשנת 1975

ד"ר יהודה מלמד לפני צלילה בשנת 1975

התכנון היה שמיד בהחפה נתפצל, עמי אילון  עם כוחו ל"רשידיה" ואנו בפיקודו של דידי יערי  ל"ראס אל עין" ושעת ה"ש" מתואמת להתחיל בשני היעדים באותו זמן. לאחר גמר הביצוע הנסיגה תוכננה לאותה נקודה בחוף ומשם לחבירה לסירות הגומי. – בנקודה זו זכור לי כי הערתי כי לא רצוי שנקודת היציאה לים לאחר ביצוע תהא זהה לנקודת הכניסה, זאת מניסיוני כקצין בשקד.  אך לא קיבלו את דעתי.

לאחר הביצוע שהגענו לנקודת החבירה עם עמי בחוף, עמי עדין לא הגיע, כולנו חכינו בקו המים  בשפיפה, זמן שניראה כנצח ועמי לא מגיע.  איני זוכר שימוש בקשר, לדעתי הייתה דממת אלחוט, (אוכל לשאול את דידי) זכור לי שכרעתי ברך ליד דידי והמצב היה  די קריטי כי כבר כוחות החלו לחפש אותנו ואני זוכר צרורות מקלע, לא אפקטיבי לכיוון הים מעל לראשנו. ודידי עדין לא נתן את ההוראה להיכנס למים. אכן היו אלה דקות מתוחות.

ואז, באיחור די גדול מגיע עמי בשפיפה עם הכוח שלו ונותן פקודה להיכנס כולם למים ולהתחיל לשחות לחבירה עם סירות הגומי ולי הוא אומר, "יהודה הישאר איתי רגע". וכך, שאנו במצב שפיפה בקו המים וכל שאר הכוח כבר החלו בשחייה לסירות,  עמי מספר לי כי הוא התעכב כיוון שלאחר הביצוע ב"רשידיה", תוך כדי הנסיגה, גילה נער ערבי פצוע בכתפו ובידו, ועמי עצר  באמצע הנסיגה, כדי לחבש אותו ולכן התעכב, עמי תאר לי את הפציעה ושאל האם עשה זאת בסדר. אישרתי וחיבקתי אותו.  קפצנו למים וידעתי שהוא יהיה לי חבר לחיים." סוף ציטוט.

המשך דברי יושע

הגענו לחוף, התפקדנו, עברנו למצב ים, נכנסנו למים וניתקנו מגע. עקב התעוררות הגזרה היינו צריכים לשחות מהר ורחוק יותר כדי לחבור לסירות הגומי, ובאמצעותן חברנו לסטי"ל הרחק מהחוף.

מאחר וביום הקודם הגענו לסטי"ל באמצעות סירות גומי, לא לקחתי איתי סידור ותפילין מחשש שיירטבו במים. אמרתי בעל פה קריאת שמע, וברכותיה, תפילת עמידה, וחזרנו לעתלית.

אחר שארגנתי את הציוד מבחינת שטיפה במים מתוקים, ניקוי ושימון, הנחתי תפילין ועמדתי להשלים את תפילתי  מתוך תחושת הודיה על שזכיתי להשתתף במבצע, ועל זה שחזרנו מהמבצע בשלום ובלי פגע.

בערב שבת שאל אותי ראש הישיבה: יהיה הגומל? השבתי בחיוב, ובשבת עליתי לתורה ובירכתי ברכת הגומל-זו הברכה שתקנו חכמים לאדם שרוצה להודות על הצלתו.  פרק ק"ז בספר תהילים מפרט את אלה שחייבים להודות לה' ובין השאר:

יוֹרְדֵי הַיָּם, בָּאֳנִיּוֹת;    עֹשֵׂי מְלָאכָה, בְּמַיִם רַבִּים.
הֵמָּה רָאוּ, מַעֲשֵׂי ה'  וְנִפְלְאוֹתָיו, בִּמְצוּלָה.

דיווח עיתונאי למחרת המבצע

יעקב ארז במעריב

יעקב ארז במעריב

תובנות:

  • הוצא אל הפועל מבצע מורכב בנוהל קרב מהיר של פחות מ 3 ימים.
  • המבצע צפן בתוכו התפתחויות שחייבו שינויים בהתאם.
  • התגובה המהירה של הלוחמים ובמיוחד מפעיל ה RPG הפכה סיכון לכישלון להצלחה.
  • התנהגות רגועה בעת נסיגה תחת אש.
  • שמירה על ערכי צ.ה.ל. תוך הקפדה על בטחון כוחותינו.

תובנות אישיות:

למבצע זה יצאתי עם הכשרת פושט ימי שנמשכה יומיים בלבד. הייתה זו סייעתא דשמיא, מבחינתי זה היה הישג אדיר, אך ברור היה לי שעלי להתמקצע בנושא. נושא הפשיטה הימית דיבר אלי, ואיתגר אותי. אחר מבצע זה התמדתי לשחות מספר פעמים בשבוע כדי לשמור על כשירות שחייה.  מבצע זה היה בשבילי הראשון במסכת של מבצעי פשיטה עם לוחמי ש-13.

לימים אמר עלי האלוף במיל' עמי איילון: "מצאנו את עצמנו במלחמה שעיקרה בטרור, שכשאנו יורדים לחוף אנו חייבים מישהו שידע להפיק מידע הדרוש לצורך ביצוע המבצעים.  היינו צריכים בן אדם שמוכן ללמוד את הטירוף שלנו, ללמוד את כל תהליכי הפשיטה הימית ולהשתלב אתנו במבצעים, ולהביא לידי ביטוי את היכולות שלו מבחינת הכרת המגזר הערבי ושפתו"  ואני מודה לה' שזכיתי לענות על צורך זה.

בשולי הדברים:

אצל ד"ר יהודה מלמד (אשר ליווה מבחינת בקרה רפואית את הכשרותיי בצלילה), ראיתי בין השאר את הדברים המיוחסים לרודיארד קיפלינג (כיום אומרים שכתב את זה וולטר וינטל)

אם תחשוב כי הובסת, כבר הובסת
אם תחשוב "לא אעז", לא תעז
אם תרצה לנצח, אך תחשוב "לא יכול",
אז ודאי שתוכל להכריז על הפסד.

אם תחשוב להפסיד, כבר הפסדת.
שהרי בעולמנו ידוע מראש,
שהצלחה תחילתה ברצון
והכל תלוי במה שבראש.

אם תחשוב שאתה פחות טוב, כבר נכשלת.
רק אם תחשוב גבוה, תגיע גבוה.
ורק כשתהיה בטוח בעצמך
תזכה לתמורה שלך ראויה.

בחיים, החזק והמהיר
לא תמיד מנצחים.
והכלל הוא שזה שבניצחון יזכה
הוא זה שבעצמו מאמין!

תרגום לעברית רם אזרח מזרחי

בברכה    אל"מ דימ' יושע 2 ביולי 2020

———

מאת רס"ר דימ'  יצחק בן צור "סטרטר"                               9 ביולי 2020

תיאור המשך לסקירתו של יושע על הפשיטה בראס אל עין וראשדיה.

במשך שרותי הארוך בחיל הים, שייטת הסטילי"ם ביצעה פעולות מבצעיות רבות, ובין השאר הובילה את לוחמי ש-13 למבצעים.

המבצעים ברובם חסויים, ולוחמי הסטילי"ם בכלל ואני בפרט כרס"ר, הייתי עסוק בעת ההפלגה בעניינים רבים, אך עם שובו של הכוח מפשיטה זו לסטי"ל, שמענו והבנו שהם ראויים להערכה ולהוקרה ולכן אנו הסדירניקים הצדענו להם הצדעה ב "הא" הידיעה.

כמו רבים ששירתו בים באותם הזמנים, גם אני נוצר בליבי מספר פעולות שבוצעו ע"י לוחמי ש-13. הסקירה של יושע, עוררה בי זיכרונות מאותה התקופה והפעולה המתוארת זכורה לי במיוחד.

הלוחמים סיפרו שבעת הפעולה, עמי אילון חבש פצוע לבנוני בתחבושתו האישית, ומעשה זה הרשים אותי במיוחד. לימים, בעת לימודי הנדסת רכב באוניברסיטה באנגליה, נזכרתי והזכרתי מבצע זה.

במסגרת הלימודים, בנוסף לנושאי ההנדסה, היו מספר נושאי חובה, לא הנדסיים, וביניהם נכלל גם דו-שיח בין שני נציגים המעורבים ומייצגים בעיות אקטואליות.

באוניברסיטה למדה קבוצה לא מבוטלת של מוסלמים, והוענקה להם כיתת לימוד שהפכה למסגד שבו ערכו הסטודנטים המוסלמים את תפילותיהם. בנוסף לכך בערך בתדירות של פעם בחודשיים, היו מגיעים אנשי דת מוסלמים בכירים שערכו הרצאות בשבחי האסלם.

הנושא שנבחר לצורך הדו שיח היה הסכסוך הישראלי – פלסטיני, והדו שיח הונחה ע"י ד"ר רפעת עלי, (מרצה בכיר בנושאי אלמנטים סופיים, דינמיקת החוזק, וכלי רכב עתידיים). אגב חובתי לציין שאלי הוא התנהג בצורה ישרה והוגנת מכל הבחינות.

היות והייתי היהודי והישראלי היחיד במקום, היה ברור כי יוטל עלי להשתתף בדו-שיח זה. את הצד הפלסטיני הציג לבנוני ממוצע פלסטיני, הדו-שיח התנהל בבוטות ובתוקפנות עם לא מעט "מכות מתחת לחגורה" (למעט אלימות פיזית). בסוף הדו-שיח. נדרשנו להגדיר כל אחד את עצמו מחד, ואת הצד השני מאידך.

בן שיחי הגדיר עצמו כלוחם חופש וצדק שמטרתו: שחרור "פלסטין", חיסול מדינת ישראל, וחיסול כל יהודי וציוני. אותי הוא הגדיר כנאצי,  ויחס לי אישית את טבח מחנות הפליטים "צברא" ו"שאתילה".

אני הגדרתי אותו כמחבל, הרוצח חפים מפשע ואת עצמי הגדרתי בפשטות—חייל בצבא הגנה לישראל, אשר אחד מערכי היסוד שלו הנו עזרה לחסרי ישע בכל מקרה.

לחיזוק דברי הבאתי את מעשהו של עמי איילון, אשר למרות כל הסיכונים לכוח המבצע, לא עזב את השטח עד שחבש נער לבנוני פצוע. והדגשתי את ההבדל ביני לבינו:   חייל צהל חובש פצוע לבנוני ובמקרה ההפוך. או שהמחבל היה עוזב את הפצוע למות, או שהיה הורג אותו מידית במקרה הגרוע.

בסיום דבריי קרה הבלתי יאומן: המנחה רפעת עלי עמד על רגליו, ומחא כפיים ואליו הצטרפו האנגלים המועטים שנכחו באולם. מחיאות הכפיים כוונו לפעולתו של לוחם אשר טיפל במחבל פלסטיני פצוע, בעת מבצע, באחד משלביו הקריטיים. זה צ.ה.ל. ואני גאה להשתייך אליו.

סטרטר

 

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות