המצרים מתגאים בחבלה ימית באילת – תרגום יצחק ורדי

0

הבעיות שעמדו בפני מבצעי החבלה בנמל אילת

סרטון מצרי בקישור

https://www.youtube.com/watch?v=xzMmYAwjKvc

ראיון טלוויזיוני עם קפטן ראמי עבד אלעזיז עבד א- רחמאן ( השם והתואר מופיעים בהמשך הראיון תחת תמונתו ) ועם עמר ( עין פתוחה, מם שוואית ), שני מבצעי הפיגוע באח"י בת שבע ואח"י בת גלים (ת-81)  בנמל אילת  בליל 6-5 בפברואר 1970.

התאריך: 10 באוקטובר 2013 במסגרת 40 שנה למלחמת אוקטובר – ( יוה"כ) ו- 43 שנים לפעולה בנמל אילת .

המראיין: אבראהים חיג'אזי שודר ברשת החברתית בערוץ א-נהאר TV.

המסגרת: "במעגל האור".  (הערת המתרגם: הסרטון ביוטיוב אינו מתחיל בתחילת הראיון )

להלן תמצית הראיון:

הציוד שהיה לכל אחד מהם הוא מד עומק ומצפן ומוקש. המוקש קשור לרגל בחבל באורך מטר וחצי.

הגיעו לרשת אחרי 6 ק"מ צלילה כי שחו לאורך החוף עד לרשת. הרשת במרחק 100 מ' מהספינות. הם עברו מעל הרשת ולא חתכו אותה. היתה ממתכת. הם קבעו מראש ביניהם מי ילך לאיזו ספינה.

אוניית העזר אח"י בת גלים (ת-81) במעגן שארם א-שייח'

אוניית העזר אח"י בת גלים (ת-81) במעגן שארם א-שייח'

עמר מספר, שלפני שעבר את הרשת הגיע לנש מהצד במהירות, והשובל של הסירה כיסה אותם. כשהתקרב לבת שבע הוא ראה אנשים עומדים ומדברים וחשש שזיהו אותו. בהתחלה הם לא זיהו את הספינות בגלל החשיכה ונאלצו לבדוק את כל הנמל הצבאי. הם שחו לאורך החוף וחיפשו את הספינות. הבעיה היתה שכל האורות היו כבויים. היה חושך מוחלט, רק אור קטן מעל הבת ים עזר לראמי לזהות את הספינה. הוא נכנס מתחת לספינה ואז ראה כמו אור יום ( התיאור שלו ). אף פעם באימונים לא נתקל בתחתית מוארת של ספינה. ליבו התרחב והמראה היה מתוק. הוא פנה לירכתי הספינה לכיוון חדר המכונות וחיפש את המקום המדויק של שאיבת המים, אבל היה שם הרבה "זקן" שהקשה עליו להדביק את המוקש. הוא נאלץ לגרד את הזקן עד שנחשף הברזל ואז התחיל להדביק את המוקש. אחר כך עבר לכוון את שעון ההפעלה והוציא את הנצרה. ההוראה שקיבלו היתה שיכוונו לארבע שעות, אבל הוא ועמר סיכמו ביניהם לכוון לשעתיים. שניהם טוענים כעת בראיון, שהם בשטח קובעים בהתאם למצב ולראייה שלהם.

הוא הוציא את הנצרה ומכאן שם את מבטחו באללה, לא לפני שציטט פסוק מהקוראן (כך לימדו אותם). העומק היה 15 מ'. לא ראו את הקרקעית למרות שהמים בהירים.

המראיין חוזר לעמר: הסירה שעברה מעליו עגנה ליד הבת שבע והאנשים דיברו ביניהם. הוא שמע אותם היטב משום שהד השיחה חזר מההרים שמסביב. הקרקעית של הבת שבע שטוחה משום שהיא נושאת טנקים, והמתכת פשוט "חטפה" והדביקה את המוקש כאשר הוא קירב אותו לקרקעית. הוא כיוון שעתיים להפעלה והוציא את הנצרה. לאחר מכן פנה לכיוון הרשת השניה, כדי להטעות את מי שירדוף אחריו. כשהתחיל לשחות הבחין באיש צפרדע מעליו. הוא ראה את הזרחן ואת חבטות הסנפירים (מראה בידיו), וחשב שזה ישראלי ושיצטרך להיכנס אתו למגע. הוא שלף את הפגיון שהיה ברשותו ואז זיהה שזה ראמי. למרות הסיכום שכל אחד חוזר לבד הם שמחו לחזור ביחד.

אנשי יחידה 707 מתקנים את נזקי הפיצוץ באח"י בת שבע במקום החפתה בחוף הצפוני באילת

אנשי יחידה 707 מתקנים את נזקי הפיצוץ באח"י בת שבע במקום החפתה בחוף הצפוני באילת

כאן מסביר עמר מדוע החליטו לכוון לשעתיים למרות הסכנה שבדבר: המרחק בין אילת לעקבה קצר והם רצו לראות ולשמוע את הפיצוצים כדי לדעת שהפעולה הצליחה.

המוקש של ראמי התפוצץ ראשון מתחת לבת גלים. בשעה 02:00 . פער הזמן בין שני הפיצוצים היה 7- 8 דקות, שנדמו בעיני עמר לשמונה שנים. ראמי מתאר להבה גדולה שעולה ורעש הפיצוץ חזק ומפחיד בשל ההרים שמסביב. זה מראה שבחיים הוא לא ישכח. הם ראו מסוק מרחף מעל וסירות מגיעות במהירות "שיגעון". "אללה הצליח את מעשי ידינו".

לאחר 3 שעות שחיה הגיעו לחוף הירדני למעין מחסן סירות עם בונגלוס מסביב (מדובר כנראה בבית מלון). השעה היתה 4- 5 בבוקר יום חמישי, עם הזריחה. רק בונגלו אחד היה מואר. הם הקישו בדלת, הדלת נפתחה ומיד נסגרה. כנראה האנשים שם פחדו מהם כי היו בחליפות הצלילה ואולי חשבו שהם ישראלים. היו שם שניים, והם הרגיעו אותם והזדהו כאנשי חיל הים המצרי שהונחתו במסוק לבצע את הפעולה והם מבקשים להסגיר את עצמם לשלטונות הירדנים. מתברר שאחד מהשניים בחדר היה מצרי והוא חיבק אותם. בשיחה ביניהם התברר שיש להם אפילו מכר משותף. הגיע גם מנהל המלון והכריח אותם קודם כל לאכול ולשתות. ראמי (המרואיין השמן יותר) אפילו זוכר את האוכל. זה היה מנסף מעופות ואורז . האוכל היה מצוין והוא לא ישכח לעולם. אגב, עמר לא זכר שהגישו להם אוכל, אבל אחר כך נזכר ואישר את הדבר.

 

הגיעו אנשי המודיעין הירדני ואז השניים התחילו להרגיש שהיחס אליהם לא טוב ולא יפה. לקחו אותם לעמאן כשהם עדיין לבושים בחליפות הצלילה והכניסו אותם לחדר ונעלו עליהם דלת ברזל. חוזרים ומציינים את היחס הגרוע מצד המודיעין הירדני.

לווא ( אלוף ) אבראהים ( לא ברור מי הוא ואיך הוא משתלב בשיחה )הודיע לפריק (גנרל ) מחמד פאוזי, שהאנשים ישנם ושהפעולה הצליחה והספינות טבעו, אבל "הילדים" (כך במקור) נמצאים בידי המודיעין הירדני והם בסכנה.

פריק מחמד פאוזי וגמאל עבד א- נאצר סידרו עם המלך חוסיין שישחררו אותם. ( זה על פי מה שפריק מחמד פאוזי סיפר לעמר לאחר מכן.)

המראיין חוזר לעניין המסוק. ראמי מסביר שאי אפשר היה להודות שהם באו מהחוף הירדני. מסוק הנחית אותנו (כך סיפרו לאחר מעשה לירדנים) ואחרי הפעולה אחרנו ולא הצלחנו לחבור למסוק, ונאלצנו לשחות לחוף הירדני.

אז באו מהשגרירות המצרית אחרי 24 שעות ולקחו אותנו ושם פגשנו את המנוח מוצטפא טאהר, שהיה מפקד הפעולה בחוף וחיכה לנו במתח. נתנו לנו בגדים כדי שנצא לשדה תעופה עמאן לטוס לביירות ומשם למצרים.

מספר עמר: ראמי ואני לבושים אזרחית ומחכים בשדה התעופה, ושם יש חבל ועליו תלויים עיתונים, ובכולם מסופר על הפיצוצים בנמל אילת ושאנשי צפרדע מצריים ביצעו זאת. כל האנשים קוראים ומתפעלים: איזה גיבורים! איזה כבוד למצרים! הם מתגאים. כולם ערבים.

(בשלב זה עוברים לדון בניצחון במלחמת אוקטובר)

עמר מחזיר את נושא השיחה: אחרי שהגענו למצרים ונפגשנו במפקדה הכללית עם פריק מחמד פאוזי ועם עבד א- נאצר וקיבלנו כוכב צבאי. עבד א-נאצר אמר להם: אתם הרמתם את הראש של מצרים ואת המוראל של הצבא המצרי כולו.  ראמי ואני הגענו לאלכסנדריה בשעה 03:00 ורצינו ללכת הביתה, אבל הביאו אותנו למפקדת חיל הים. לוואא' ( אלוף ) מחמד פהמי חיכה לנו. ישבנו אתו, מדגישים שהשעה היתה 3 בבוקר. בשלב זה המערכת מעלה תמונה של סאדאת מעניק להם תעודות, אבל זה קרה בשנת 1974, והתמונה מוסרת מהמסך. מעלים תמונה של ראמי במדים וצוחקים כולם איך הוא נראה צעיר עם שפם). עמר ממשיך ומתאר שקיבלו כוכב צבאי עבור מבצע אילת ועבור מבצע אבו רודס (לא מפרט כלל על איזה מבצע מדובר באבו רודס).

לואא' מחמד פהמי שוחח אתם עד 04:30 ורצה לדעת את כל הפרטים על הפעולה. 4 חודשים אחר כך נפטר עבד א- נאצר ועלה סאדאת. הדבר הראשון שביקש זה להיפגש עם קציני חיל הים במפקדת חיל הים ועם האנשים שביצעו

את הפעולה הראשונה באילת ואת הפעולה השניה באילת ואת הפעולה באל חפאר ( אולי הפעולה הראשונה מדובר באח"י אילת? לגבי אלחפאר – איני בטוח בזיהוי נכון של המילה. י"ו ) סאדאת אמר ללואא' מחמוד: כל האנשים האלה הם בדרגת מולאזם אוול ( סגן )? צריך להעלות אותם בדרגה. אמר לו לואא' מחמוד ( לא ברור לי מדוע כאן נוקט בשם מחמוד ולא מחמד ): הם יועלו בדרגה בעוד 3 חודשים. ענה לו סאדאת: כעת יעלו לדרגת ראא'ד (רס"ן).

לקראת הסוף מציין המראיין שעברו 40 שנה ממלחמת אוקטובר וארבעים ושלוש שנים מהפעולה שלהם. מעשה הגבורה שלכם היה בולט במלחמת ההתשה. לדעתכם כיום אנשי הצפרדע המצרים יכולים לבצע מבצע כמו שאתם עשיתם?

עמר עונה: התרבות המצרית בת שבעת אלפים שנה. מזכיר את הנקסה (התבוסה של 67 . י"ו ) זה הצבא המצרי וגם הניצחון ב- 73 זה הצבא המצרי.

ראמי: לשאלה שלך- היום המצב כזה שצריך להתפאר ולהתגאות בכוחות המיוחדים . זה מראה נפלא שיש לשמוח בו. אני רוצה להרגיע אותך ואת העם, הצבא שלנו טוב. שונה לגמרי מ- 1973.

הערות לתמונות:

כשמדבר ראמי מופיעה כיתובית: קפטן ראמי עבד אלעזיז, מבצע פיצוץ ה"בת ים" בנמל הצבאי באילת.

לא נראה כיתוב דומה מתחת לדמותו של עמר.

בצילום התעודה מהנשיא סאדאת כתוב : מהנשיא סאדאת לרב סרן ראמי עבד אלעזיז עבד א-רחמאן, מקבל כוכב צבאי. התאריך המדויק בתחתית התעודה מטושטש אבל השנה היא 1974 .

התעודה  השניה גם היא לראמי מהנשיא גמאל עבד א- נאצר:

א-סיסי מעניק עיטור לעמר בשנת 2014

א-סיסי מעניק עיטור לעמר בשנת 2014

למולאזם אוול ימי ראמי עבד אלעזיז עבד א-רחמאן ….. השאר מטושטש.

עבד אל פאתח א-סיסי מעניק מדלית כבוד לרס"ן גמלאי עמר עלי עז אל-דין על פעולת החבלה הימית באילת במהלך מלחמת ההתשה, 11 בינואר 2014.

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות