פסח מלובני – הלחימה במפרץ סואץ מהיבט מצרי

10

3 ביולי 2018

פיקוד הים האדום המצרי במלחמת יום הכיפורים

תרגם ועיבד: אל"מ (בדימוס) פסח מלובני

המקורות: לואא' (אלוף) ג'מאל חמאד: הקרבות המלחמתיים בחזית המצרית, פרק 12. פריק (רב אלוף) עבד אל-מונעים ואצל (מפקד ארמיה 3 במלחמה): הסכסוך הערבי-הישראלי, חלק 5, פרק 2.

מקורות הכתבה סיפורי הגנרלים ואצל וחאמד

מקורות הכתבה סיפורי הגנרלים ואצל וחאמד

פיקוד הים האדום, ומשימותיו במלחמה

מערך הכוחות המצרי מול חצי האי סיני, כלל, בנוסף לארמיות 2 ו-3, שהיו ערוכות מול תעלת סואץ, גם את הכוחות שהוקצו לפיקוד הים האדום. פיקוד זה השתרע לאורך צידו המערבי של מפרץ סואץ, מדרום לעיר סואץ בצפון, ועד כ-800 ק"מ מדרום לה (המחוז עצמו השתרע עד הגבול המצרי עם סודאן בדרום, מרחק של כ-1080 ק"מ). מפקדת הפיקוד היתה ממוקמת בעיר ע'רדקה. בשל גודל שטחו, חולק מרחב הפיקוד לחמש גזרות משנה: הגזרה הצפונית, גזרת ראס ע'ארב, הגזרה התיכונה, גזרת ספאגה וגזרת ואדי קינא.

עיקר משימת הפיקוד היתה הגנתית, להגן על בארות הנפט המצויות בתחומו, במספר אתרים הנמצאים בעיקר לאורך החוף, המהווים אוצרות לאומיים, וכן על המשך ייצור הנפט, שהוא בעל חשיבות רבה לכלכלת המדינה. ההגנה היתה אמורה להתבצע כנגד כוחות אויב העשויים להגיע למרחב הפיקוד בעיקר בדרך של החפה מהים, ו/או הנחתה או הצנחה מהאוויר.

פני השטח מקשים על הקמת מערכי הגנה מתאימים, וכך גם האיים הרבים הנמצאים לאורך החוף, זאת בנוסף לגודל השטח, המקשה על הקצאת כוחות עבור היעדים השונים. לפיכך נקבע כי ההגנה תתבצע על פי העקרונות הבאים:

ריכוז ההגנה על היעדים החיוניים, תוך השארת פערים גדולים ריקים בין "איי" ההגנה.

החזקת עתודות קלות תנועה, שניתן יהיה לשגר לעבר כוחות האויב, במידה ואלה יצליחו לחדור לפערים אלה, בין "איי" ההגנה, במטרה להשתלט עליהם.

הכנת התנאים לשיגורן המהיר של העתודות, על ידי בחירת הדרכים המתאימות, והקצאת אמצעי התובלה המתאימים, בין אם יבשתיים, או אוויריים, כדי שיתאפשר לכוחות להגיע בזמן הנכון למקומות המאוימים. כן יש צורך לספק אמצעים לקיום קשר רצוף, כדי לשלוט על הכוחות. בנוסף, יש להעלות את היכולת העצמית מבחינת אספקה, מים, תחמושת, ציוד הנדסי ורפואי.

כן יש צורך בקיום מערך הגנה אווירית מלא בפיקוד, על ידי מתן אמצעי התראה שונים, כאמצעי תצפית, ותחנות מכ"מ למרחקים, כך שלא ישארו פערים שאינם מכוסים על ידי גילוי מכ"מי. כן יימצאו כוחות הגנה אווירית בעלי יכולת גבוהה, כתותחי נ"מ וטילי קרקע-אוויר מדגם SAM), כדי לפעול מול המטוסים התוקפים.

כאשר אגף המבצעים המצרי הכין את תכנית המבצעים "גרניט 2 המשופרת" (שהפכה אחר כך לתכנית "בדר"), שעסקה בתקיפת חמש דיוויזיות חי"ר על תעלת סואץ, בחזית של 160 ק"מ, מפורט סעיד שבצפון ועד העיר סואץ שבדרום, הבקעת קו ברלב והקמת אזור של ראשי גשר בעומק של 12-10 ק"מ ממזרח לתעלה, מוקדה תשומת הלב גם לאזור דרום סיני, או לחוף המזרחי של מפרץ סואץ, הנמשך כ-300 ק"מ מאזור השט בצפון ועד נמל א-טור בדרום, שנחשב כהמשך לחזית ההתקפה המצרית על תעלת סואץ.

היה צורך לתכנן מבצעים לגבי חלק חשוב זה של זירת המבצעים, להגנה על האגף הימני של הכוחות המצריים שממזרח לתעלה, ולהקלת הלחץ על ראשי הגשר המצריים ממזרח, על ידי משיכת עתודות של האויב דרומה, בכיוון שלא היה מתוכנן מקודם.

כדי להשיג יעדים אלה, קבעו הוראות המבצעים שיצאו לפיקוד הים האדום במרס 1973, את המשימות הבאות:

  1. הגנת החוף – עם תחילת ההתקפה על התעלה, יהיו כוחות פיקוד הים האדום, בשיתוף פעולה עם הבסיס הימי בספאג'ה, כוחות ההגנה האווירית וכוחות חיל האוויר, מוכנים לבצע משימות הגנה במפרץ סואץ וחוף הים האדום, ולאבטח את היעדים החיוניים שבמרחב הפיקוד, נגד פעולות הנחתה ימית ואווירית של האויב.
  2. הנחתה ימית ואווירית – הפיקוד יתחיל לבצע, החל מהלילה הראשון של ההתקפה, בשיתוף פעולה עם חילות הים והאוויר, מבצעי הנחתה ימית ואווירית, בהם יונחת כוח של שני גדודי קומנדו על החוף המזרחי של המפרץ, באזורי סראתיב-אבו רודס-אבו זנימה, שמשימתם היא להשמיד את היעדים החיוניים של האויב, לנתק את קווי הקשר שלו עם אזורים אלה, לשבש את תנועת עתודותיו, ולאבטח את המיצרים שבדרום סיני, במטרה להשיג שליטה על החוף המזרחי של מפרץ סואץ, שבין אבו רודס וראס סדר.
  3. שטיפה מצפון – כן תוקצה חטיבת חי"ר ממוכן 1, מדיוויזיה חי"ר ממוכנת 6, מסד"כ ארמיה 3, שתתקדם מאזור התעלה לעבר ראס מסלה (כ-17 ק"מ מדרום לו), כדי להשתלט עליה. אחר כך תתפתח ההתקפה בכיוון אבו רודס כדי להשתלט על החוף המזרחי של המפרץ, וזאת בשיתוף פעולה עם יחידות הקומנדו, שתונחתנה עוד קודם לכן בדרום סיני, ושתשתלטנה על אבו רודס כמשימה ישירה. האזור כולו יוצב תחת פיקוד פיקוד הים האדום. לביצוע ההנחתה הימית והאווירית על ידי כוחות הקומנדו הוקצו 30 סירות זודיאק ו-12 מסוקי מי-8 בשני סבבים.
  4. מתקפה עוקבת – לאחר המתנה טקטית, יפתחו כוחות פיקוד הים האדום – חטיבת חי"ר ממוכן 1, יחד עם כוחות הקומנדו וחיל הים – בהתקפה דרומה מאבו רודס, לאורך חוף המפרץ, לכיוון א-טור, כדי להשתלט על אזור א-טור, כמשימה סופית. לאחר מכן ינועו הכוחות כדי להגן על האזור, ולאבטח את החוף המזרחי של המפרץ.
  5. הפיקוד ינהל את המבצע כולו באמצעות מפקדה משולבת בראשות רמ"ט הפיקוד, שתכלול קבוצות מבצעים מחיל הים ומהקומנדו, וכן קציני קישור מחיל האוויר. מפקדה זו תדלג לאחר מכן לחוף המזרחי של התעלה, כדי לנהל משם את לחימת הכוחות.

ההכנות למבצע ההתקפי

זירת המבצעים של פיקוד הים האדום היתה כאמור בדרום סיני, והשתרעה מראס מוחמד שבדרום, הגובל בחוף המערבי של מפרץ עקבה/אילת, ועד חלקו הדרומי של מרכז סיני.

הכוחות שנמצאו תחת פיקוד מפקדת הפיקוד כללו שתי חטיבות חי"ר עצמאיות, אגד קומנדו 132, שתי חטיבות הגנה אווירית, 3 גדודי מכוניות משמר הגבול, 3 גדודי ביטחון ואבטחה וגדוד טנקים עצמאי אחד. הפיקוד תוגבר לקראת המבצעים המתוכננים באגד קומנדו 136, שנועד לבצע את ההנחתות הימיות והאוויריות בסיני, על החוף המזרחי של מפרץ סואץ.

מבצע ההנחתה היה משימה קשה ומסובכת, והיא הייתה שונה מהמבצעים האחרים של כוחות הקומנדו לאורך כל החזית. מעבר לעובדה שהיה זה מבצע מנותק ורחוק מהכוחות המצריים שבצד המערבי של המפרץ, שהוא עצמו מהווה מכשול מים שרחבו נע בין 50-25 ק"מ, הרי שהמבצע היה צריך להתבצע באזור שהוא בעל שטח קשה והררי, שהתאפיין בתנאי מחייה קשים, ולכן היה צורך בהכרה טובה של השטח ובהכנות רבות, דבר שחייב את הפיקוד ללמוד היטב את המשימה שקיבל במרס 1973, ואת אופן ביצועה, ובכלל זה את דרכי הפעולה הנבחרות והאמצעים הדרושים לכך. כן התעמק הפיקוד בנתוני המודיעין על גזרת הפעולה המתוכננת, ובבחירת אתרי הנחיתה למסוקים, נתיבי הטיסה שלהם, כך שלא יהיו ניתנים לאיתור על ידי מכ"מי האויב, ולא יחשפו ויהיו נתונים לפגיעה מאש האויב בעת טיסתם ליעד.

תכנון ההנחתה הימית נעשה בשיתוף פעולה עם מפקדת הבסיס הימי שבספאג'ה, וכלל את בחירת אזורי הנחיתה שבחוף המזרחי של המפרץ ואת נתיבי השיט של הסירות אליהם. במסגרת ההכנות הוחלט כי מרכז הפיקוד המשותף יתמקם במרסא ת'למת, שמדרום לזעפרנה, ונעשו הכנות הנדסיות בשטח כדי לאפשר את פעולתו, וגם נפרסו מערכות הקשר השונות הדרושות לתפקודו התקין, ולפיקוד על המבצע. כל אלה הסתיימו ב-11 בספטמבר 1973. כן הושלמו כל ההכנות באתרי היציאה של הכוחות למבצע, בדרך האוויר ובדרך הים, שנועדו להגן על הכוחות, ולקיום הקשר ביניהם לבין המפקדות בעורף שבשטח הפיקוד, כולל עם המפקדה המשותפת. כך הוקצו מה-27 בספטמבר כוחות חי"ר, ארטילריה ונ"מ כדי לאבטח את האתרים האלה.

ב-29 בספטמבר הגיע אגד קומנדו 136 לפיקוד, ונערך בחלקו הצפוני של תל'מאת. כן נערכה מפקדת השליטה המשותפת על המבצע בראשות ראש מטה הפיקוד, ובה נציגי אגד הקומנדו, נציגי בסיס חיל הים בספאג'ה, וכן קצין קישור של חיל האוויר. המפקדה תרגלה את הפעלתה עד סוף ספטמבר לקראת הביצוע.

הצלחת המבצע כולו היתה מבוססת בעיקר על השגת הפתעה, ולכן היה חשוב שבשלב ההכנות תשמר הסודיות המלאה לגביו. לצורך זה נאסר על שימוש באמצעי הקשר הצבאיים של הגורמים השונים, והקשר כולו נעשה באמצעי הקשר האזרחיים שפעלו במרחב הפיקוד, וזאת עד לפרוץ המלחמה ב-5 באוקטובר.

המעבר לשלב ההתקפי

סירת ברטרם חמושה לאבטחת תנועת סירות הגומי

סירת ברטרם חמושה לאבטחת תנועת סירות הגומי

כוננות – בהתאם להוראות המפקדה הכללית הועלתה ב-28 בספטמבר הכוננות בפיקוד למוגברת וב-1 באוקטובר לכוננות עליונה. החלה ההערכות למבצע ברמות הגדוד, הפלוגה והמחלקה, עד ה-2 באוקטובר. ב-3 באוקטובר הגיעו לבסיס ספאג'ה מאלכסנדריה 22 סירות גומי מדגם זודיאק ו-4 ספינות ברטראם, 11 סירות זודיאק ושתי ספינות ברטראם הועברו לראס ע'ארב, עבור מבצע ההחפה הימי.

המפקדה המשותפת – בימים 5-4 באוקטובר הגיעה נציגות חיל הים למפקדה המשותפת שבמארסא ת'למת, כ-7 ק"מ מדרום לזעפרנה. המפקדה היתה ממוקמת באזור ההררי, במרחק של כ-3 ק"מ ממערב למעגן הימי. הכנתה והפעלתה נעשו בסודיות רבה, דבר שמנע מהאויב הישראלי לאתרה עד סוף המלחמה. בימים 5-4 באוקטובר בשלב הזה הוצגה תכנית המבצע בפני מפקדי הכוחות, ובוצעו כל התאומים הדרושים בין הגורמים השונים הנוטלים חלק במבצע. כן הושלמו כל ההכנות הלוגיסטיות לקראת המבצע והמלחמה. בערב ה-5 באוקטובר מסר מפקד הפיקוד למפקדה זו את שעת ה-ש לפתיחת המלחמה, ובהתאם לכך היא העבירה לכל הכוחות את לוחות הזמנים הסופיים לביצוע ההנחתות השונות.

מבצעי ההנחתה

התכנית להנחית שני גדודי קומנדו מאגד 136 על החוף המזרחי של מפרץ סואץ קבעה ששתי פלוגות תונחתנה בהנחתה אווירית ו-4 פלוגות בהנחתה דרך הים.

ההנחתה האווירית היתה אמורה להתבצע בשני גלים: האחד של 8 מסוקים שינחיתו פלוגת קומנדו, מתוגברת במחלקת נ"ט ובכיתת הגנה אווירית של טילי כתף 7-SA. הכוח ימריא משדה התעופה בתלימאת בליל 7-6 באוקטובר, וינחת מצפון לאבו רודס. הגל השני יכלול את פלוגת הקומנדו השנייה, מתוגברת במחלקת נ"ט, וזאת על ידי 5 מסוקים, שימריאו מאותו שדה ובאותו לילה, וינחתו ממזרח לואדי פיראן.

ההנחתה הימית תוכננה להתבצע בשני שלבים:

סירות גומי (ישראליות) על חוף סיני  לקראת מנבצע נחתה

סירות גומי (ישראליות) על חוף סיני לקראת מנבצע נחתה

בשלב הראשון תתבצע הנחתה של 3 פלוגות בליל 7-6 באוקטובר: פלוגה אחת תצא מראס רחומי באמצעות 11 סירות זודיאק ושתי ספינות ברטראם, שתאבטחנה את האזור שמצפון לראס סראתיב, מרחק של 33 ק"מ מהחוף המערבי של המפרץ. שתי פלוגות נוספות תצאנה ממרסא ת'למת, כל אחת באמצעות 11 סירות זודיאק וספינת ברטראם אחת לאבטחה. האחת לאזור אבו זנימה, במרחק של כ-40 ק"מ, והשנייה לאזור שמדרום לראס מלעב – ג'בל חמאם פרעון, במרחק של 25 ק"מ.

פלוגת הקומנדו הרביעית תונחת בליל ה-8-7 באוקטובר, באמצעות 11 סירות זודיאק וספינת ברטראם אחת לאבטחה, באזור שמצפון לראס מלעב – ראס לג'יה, שבמרחק 23 ק"מ. כן תונחת באותו לילה מחלקת נ"ט כתגבור לפלוגה שהונחתה באבו זנימה, וזאת באמצעות 6 סירות זודיאק, וספינת ברטראם לאבטחה.

הביצוע

בפועל בוצעה ההנחתה האווירית, כאשר פלוגת קומנדו אחת הוטסה על ידי 5 מסוקי מי-8 בערב ה-6 באוקטובר לאזור שמצפון לאבו רודס. כן הונחתה מחלקת סיור/מודיעין באזור ראס סראתיב על ידי מסוק אחד. חמשת המסוקים חזרו, אך מפקד היחידה האווירית טען שלא ניתן לבצע את ההנחתה הנוספת באזור אבו רודס, שכן הכוח שהונחת שם נמצא תחת לחץ של האויב. למרות זאת, הונחתה הפלוגה השנייה באותו ערב באזור ראס סראתיב על ידי 5 מסוקים.

באור אחרון של ה-6 באוקטובר התברר כי לא ניתן יהיה לבצע את ההנחתה הימית של ארבעת פלוגות הקומנדו כפי שתוכנן, שכן התברר שמרבית סירות הגומי מדגם זודיאק נמצאו לא כשירות למבצע, וזאת למרות המאמצים שנעשו כדי להתגבר על התקלות הטכניות שנתגלו בהן. רק 5 סירות היו כשירות מתוך סך של 33 שהוכנו למבצע. לכן החליט מפקד מפקדת המבצעים המשותפת לשנות את אמצעי ההנחתה של הכוחות האלה, ולבצע זאת בהנחתה אווירית באמצעות מסוקים. שינוי זה בתכנית אושר על ידי אגף המבצעים במפקדה הכללית בקהיר וגרר בעקבותיו שינויים בתכנית ההנחתה כולה.

אחד המסוקים שביצעו הנחתת כח באזור אבו רודס והופל ליד חוף הים

אחד המסוקים שביצעו הנחתת כח באזור אבו רודס והופל ליד חוף הים

מבצע הנחתה זה התבצע בליל ה-8 באוקטובר, במהלכו הועברה פלוגה אחת לאזור שמדרום לאבו זנימה על ידי 8 מסוקים, ולקראת חצות הועברה פלוגה שנייה לאזור שמצפון לאל-ג'יה באמצעות 6 מסוקים. כך הועברו סך הכל ארבע פלוגות קומנדו (במקום שש פלוגות, כפי שתוכנן) ומחלקות הסיוע שלהן לחוף המזרחי של מפרץ סואץ באמצעות מסוקים בלבד. כל המבצע הסתיים בהצלחה, למעט נפילת שני מסוקים בדרכם חזרה לבסיסם במצרים, לאחר שהנחיתו את הכוחות שנשאו, האחד ב-6 באוקטובר, והשני ב-8 בו.

בדיקה  הועדה הטכנית שהוקמה לאחר הפסקת האש על ידי הבסיס הימי בספאג'ה, במטרה לבדוק את נושא התקלות בסירות, שהיו אמורות לפעול בים בדרגה 2, מצאה כי מרבית התקלות נבעו כתוצאה ממהילה של מי הים בבנזין, דבר שגרם להשבתת מנועיהן, וזה כנראה קרה כאשר כאשר עוצמת הים עלתה על דרגה 2, שכן אז כיסו מי הים לגמרי את חלקן האחורי של הסירות. על פי החוקרים וההסטוריונים המצריים היתה זו כנראה טעות של אגף המבצעים שתכנן מלכתחילה להשתמש בסירות אלה במבצע הזה למרחקים שבין 40-25 ק"מ, שכן הן לא התאימו למשימה זו בשל צריכת הדלק הגבוהה שלהן. הן התאימו למבצעים לטווחים קצרים בלבד, ובים שעוצמתו לא עולה על דרגה 2. הדברים האלה היו צריכים להלקח בחשבון לפני ההחלטה לשלבן במבצע זה, כדי שהדבר לא יפגע בכל מבצע הנחתת הכוחות מההתחלה, כפי שאכן קרה.

הערכה – לפי החוקרים וההיסטוריונים, לא נערכו המצרים להגן על כוח ההנחתה הימית, במידה וזו היתה מתבצעת, כנגד אפשרות של התערבות האויב לשיבושה. התברר להם (כנראה בדיעבד) כי הפעילות המצרית במפרץ וההכנות לביצוע הנחתה ימית בגזרה זו, נחשפו על ידי האויב, דבר שבא לידי ביטוי בהגברת פעילותו הימית בגזרה באופן בולט, על ידי שימוש שעשה בספינות הדבור החמושות שנמצאו ברשותו.

כן קיבל הדבר ביטוי בתגבור המהיר של כוחות, שביצע האויב בחוף המזרחי של המפרץ, באבו רודס ואבו זנימה, לאחר שחשף את ההכנות המצריות לביצוע ההנחתה הימית. למצרים לא היה כל מידע על האויב, עוצמתו ופעילותו בחוף שמנגד, ואם מבצע ההנחתה לא היה מתבטל בשל התקלות הטכניות בסירות, היו כוחות הקומנדו האלה, לדעת החוקרים וההסטוריונים המצריים, נתקלים בהתנגדות עזה מצד כוחות האויב, שהיה מוכן לקראתם בחוף שמנגד, ובכך היה מבצע זה נכשל מתחילתו. לטענתם, שיחק המזל במקרה הזה לכאורה לצד המצרי, שהתקלות בסירות מנעו מכוח הקומנדו שהיה אמור להיות מונחת מהים, גורל לא ידוע, כשכוחות האויב ערוכים על החוף וממתינים לחסלו.

כך התנהל גם סיפור הלחימה הלא מוצלח של הכוחות המצריים ביבשה בחוף המזרחי של מפרץ סואץ, שהביאה לכשלון המבצע כולו, כשחלק מהסיבות נעוצות בתכנון לא נכון, וחלק בקשיים שנבעו במהלך הביצוע, ובכללם הכשלון לבצע את ההנחתה הימית, כפי שתוכנן. בפועל "נתקעה" חטיבה ממוכנת 1 מדרום לעיון מוסא, כמעט מתחילת תנועתה דרומה, שהחלה באיחור מכפי שתוכנן, וכתוצאה מכך לא בוצעה חבירה בינה לבין כוחות הקומנדו, ובעקבות כך, המשימה להשתלט על החוף המזרחי של המפרץ לא בוצעה כלל וכלל. חלק מאנשי הקומנדו נהרגו, חלק נשבו על ידי כוחותינו וחלק גדול מהם נאלץ לעבור מסע של כ-130 ק"מ ברגל לעבר ראש הגשר של ארמיה 3 בשטחים קשים, כדי להנצל.

סיכום של פסח מלובני

בנוגע לקרב הדבורים במרסא ת’למאת בלילה הראשון של המלחמה לא נמצא בחומרים האלה כל התיחסות, וכנראה  שקרב זה התרחש מבחינת המצרים, אחרי שכבר הבינו והחליטו שלא תתבצע ההנחתה הימית בשל הבעייה שהתגלתה עם הסירות, לכן כנראה לא הייתה לו חשיבות בעיניים מצריות. עם זאת, הם מציינים שפעילות הדבורים שלנו בגזרה הוגברה, כנראה בעקבות חשיפת ההכנות (או חלקן) למבצע על ידינו.

בכל מקרה, צריך לזכור כי גזרת מפרץ סואץ לא הייתה זירת הלחימה העיקרית של הצבא המצרי ושל צה"ל במלחמה זו, ולמרות זאת, מן הראוי להכיר גם אותה בשל ייחודיותה, והעובדה שבה לא הצליחו המצרים לממש את תכניותיהם, כפי שעשו בזירת התעלה.

אל"מ דימ' פסח מלובני

שאלות אלי רהב 4 ביולי 2018

א.ר. פסח הכתבה ממש הפתיעה אותי. אם הבנתי נכון מבצע ההנחתה למערב סיני תוכנן אושר וכבר החל להתבצע בתחילת הערב של ה-6 באוקטובר והוא נכשל בגלל שסירות הגומי לא החזיקו מעמד במצב הים והמנועים נרטבו?

פ.מ. נכון. רק החלק הימי שלו בוטל בשל איתור התקלה עם הסירות, החלק האווירי בוצע בהצלחה (לפי המצרים).

מהמידע לא ברור אם כל הסירות שהתקלקלו היו רק במרסה ת'למת, או שגם אלו שהיו בראס ע'ארב. לפי הנתונים, היו במרסא ת'למת 22 סירות ו-4 ספינות ברטראם. אלה כנראה היו הסירות והספינות שהגיעו מאלכסנדריה, ותוכננו להעביר שתי פלוגות קומנדו, האחת, לאבו זנימה, והשנייה, לראס מלעב. ואילו 11 הסירות ושתי ספינות הברטראם שהועברו לראס ע'ארב, הגיעו מבסיס ספאג'ה, ותוכננו להעביר את הפלוגה השלישית באותו עיתוי לראס סראתיב. סה"כ כלל הסד"כ הימי שהוקצה לטובת המבצע 33 סירות ו-6 ספינות ברטראם. 22 סירות ו-4 ספינות הגיעו מבסיס אלכסנדריה, ו-11 סירות ושתי ספינות היו בספאג'ה, והועברו לראס ע'ארב. תכנית ההנחתה הימית נעשתה בשיתוף פעולה עם הבסיס הימי בספאג'ה.

א.ר מוזכר שהסירות היו תוצרת 'זודיאק' האם ידוע מאיזה דגם? דגם 3 עם מנוע אחד ל-5 אנשים,  או דגם 5 עם שני מנועים שיכול לשאת 10 איש? האם ידוע איזה מנועים היו אלה?

פ.מ. לא, אין פירוט במקורות האלה לגבי נתוני הסירות. הכותבים הם לא אנשי חיל הים המצרי, וכנראה לא מתמצאים בפרטים כגון אלה. מאידך, מחומר ממקורות אחרים, העוסק בפעולות אנשי קומנדו במלחמת ההתשה, עולה כי היו להם סירות זודיאק מדגם 3 ומדגם 5, בהם עשו שימוש (באחד המקומות אף מוזכר כי נעשה שימוש בסירות סער זודיאק, האחת עם מנוע של 60 כוח סוס, והשנייה עם מנוע של 40 כוח סוס). בין השאר עשה קומנדו שימוש בסירות זודיאק במבצעיו בצפון סיני (בים התיכון) והשיט כוח מפורט פוא'ד לרומאנה; בחציית התעלה והאגמים המרים, בדרום סיני, והשיט כוח מאדביה לעיון מוסא.

כן בוצע שיט עם סירות מדגם 5 מע'רדקה לא-טור, בתנאי מזג אוויר לא נוחים (גלים בגובה 4-3 מ', כמתואר), ואף היתה מחשבה לבטל בשל כך את המבצע, אך המפקדים השתכנעו בסוף לבצעו, על בסיס הטעון שהעלו המבצעים, כי חיל הים הישראלי לא מצפה שכוח מצרי יבצע מבצע כלשהו בעיתוי שכזה, ובמזג אוויר שכזה, דבר שלדעתם יסייע לבצע את המשימה בקלות ובהצלחה. לכן, על בסיס נסיון מבצעי זה שנרכש במלחמת ההתשה, לא ברור מדוע נוצר הפעם הכשל בסירות, כפי שמתואר, אלא אם מישהו טעה או התרשל, או התנגד למבצע הימי. אין הסבר ברור לכך במקורות הנ"ל.

א.ר. בכל הכתבה לא מוזכרת כוונה להשתמש בסירות דיג. עם זאת נשלחו שני דבורים במטרה לפגוע בסירות גומי וסירות דיג. מאיפה הישראלים לקחו את הצורך לפגוע בסירות דיג?

פ.מ. ייתכן שזה מתקופת מלחמת ההתשה, במהלכה נהגו גורמי המודיעין המצרי להעביר אנשים בחשאי לחוף המזרחי, תוך שימוש בספינות/סירות אזרחיות, ובכללן סירות/ספינות דיג, כמסווה תמים.

א.ר. מי היו מפקדי הפעולה בצד המצרי?

פ.מ. מפקד הפיקוד היה לואא' (אלוף) אבראהים כאמל. מפקד המפקדה המשותפת, שהיתה אחראית על המבצע היה ראש מטה הפיקוד, עמיד (תא"ל) אבראהים רשיד. מפקד בסיס חיל הים בספאג'ה היה עמיד (תא"ל) ג'ומעה אבראהים. ראש המטה שלו, עמיד עלי ע'אנם, עמד בראש הקבוצה של חיל הים שהוצבה במפקדה המשותפת של המבצע. מפקד אגד הקומנדו 136 היה עקיד (אל"מ) כמאל עטיה.

א.ר. מתי ולמה התבטלה הנחיתה באופן סופי?

פ.מ. מאחר ולא היו סירות כשירות למבצע הוחלט לבצע זאת באמצעות מסוקים. הפיקוד הציע זאת על דעת חיל הים, ואגף המבצעים במפקדה הכללית אישר זאת, וחיל האוויר ביצע העברה של שתי פלוגות נוספות לחוף המזרחי של המפרץ באמצעות מסוקים בליל ה-8 באוקטובר. שתי פלוגות נוספות, שתוכננו להיות מועברות דרך הים, לא הועברו בסופו של דבר.

א.ר. אז איזה תועלת הביאו זוג הדבורים שתקפו את הברטרם וסירות הגומי בלילה הראשון במרסא תלמאת. ומתקפת  פלגת הדבורים ב-14 באוקטובר  ברס ע'ריב?

פ.מ. לפי התאור המצרי, שום דבר. ממילא המבצע הימי שהם תכננו בוטל. אבל המצרים הבינו שאנחנו עלינו על ההכנות, כמו שהם כותבים.

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

10 תגובות

  1. הפער בין

    1) בהתקפת הדבורים בראס כרב לא התגלו 2 ברטרמים או סירות גומי. מה ההסבר?
    2) הטענה כאילו פעולות הדבורים נגד המצרים ציננו את רצונם לבצע את החציה מוכחשת על ידי המצרים?!
    3) טענת כניסת מי ים למיכלי הדלק של סירות הגומי מוזרה מאחר וגם סירות הנשטפות במי ים לא אמורות להחשף לחדירת מי ים לדלק. לעשרות סירות? לא צויין פעילות ימית של הסירות כהכנה לצליחה, שודאי היתה מובחנת ע"י צה"ל. האם זו היתה אמתלה לרדת מתוכנית הצליחה היומרנית?
    4) המאמר מציין כי ההחלטה לבטל את הצליחה נלקחה עוד טרם פרוץ המלחמה? הגדוד שהיה אמור לרדת דרומה לאחר חציית התעלה ולחבור לכוחות הקומנדו , לא התכוון לרדת ולכן העילה היחידה להשטת כוח גדול מזרחה היתה תגבור ואספקה לכוחות הקומנדו שכבר נחתו בסיני. בכך ששתי הפעילויות (הימית והיבשתית) התבטלו, האם היה ערך ממשי (שאינו הטרדת האויב בעורפו) לתקיפת ספינות הדייג שאין מידע מודיעיני אמיתי על הכנתן (העמסתן וזיוודן) לקראת חציה?
    5) באתרים רשמיים של צה"ל וחיל הים בראיונות של מפקדים, בספרים שעסקו בחלקו של חיל הים בזירת ים סוף, מיוחסות משמעויות אסטרטגיות להתקפות על הסד"גים , כאלה שמנעו את צליחת המצרים ואספקת הכוח היורד לכוון אטור. במאמר מוכחשת משמעות זו. האם בכל זאת ראוי לשקול מחדש את המשמעות הרשמית שניתנה לפעילויות חיל הים (שהיתה מוצלחת וחשובה) מבלי לייחס לה שיקולי יוקרה שאינם נסמכים על מודיעין ולא על הערכות מודיעין, על הפער בין תכנית הזויה להעברת כוחות לא מוגנים הכוללים עשרות כלי שייט ובהם גם אזרחים, בים קשה וללא אבטחה של חופי נחיתה לסגים ורציפי פריקה לסד"גים? זהו מבצע בסגנון פינוי חיילי בריטניה מדנקורק…..

  2. מכל הנאמר כאן אני למד כי:
    לא היה לנו מידע מודיעיני על התכנית ובעיקר על ההתארגנות המסיבית לביצוע התכנית המצרית.
    בכל הסיפורים על ההתקפה על מרסה תלמאט מדובר על ברטראם אחד ולאחר זמן רב נוספו לסיפורים גם איזה זוג סירות גומי. בסיפורים שסופרו שנים לאחר מכן נוספו סד"גים. כעת ניתן להבין שסיפורו של נימרוד מדוייק יותר מסיפורים אחרים. הדבורים לא ממש נכנסו למארסה אלא נתקלו כבר בפתח בברטראם ועלו על החוף המערבי של המרסה בפיתחה.(ראה התרשים שמופיע בסיפורו של נימרוד.) ברור שלא נכנסו פנימה וראו את הברטראם השני ועוד עשרות סירות גומי. גם בדיקת המעגנה של ראס ערב, לפני כן, לא היתה מספיק יסודית כיון שגם שם היו שני ברטראמים וס"גים.
    סיפור סירות הדיג העמוסות בתחמושת ודלק שהיו שם לצורך אספקה לכוחות הנחיתה, היה סיפור טוב מבית היוצר של "מספר הסיפורים" והוסיף להעלאת המוראל של הלוחמים מהדבור. העובדה בשטח היתה שלמרות הירי בפגזי 20 מ"מ מטווח קרוב לא היו פיצוצים משניים כמו בסרטים.
    אלוהים שבשמיים עזר ל "שכמונו" ויצאנו כמעט בשלום למרות שלא ידענו כלום.

    • הי בוגץ. מזהירים אותי כי צריך להתייחס בזהירות למה שהמצרים אומרים. מצד שני , אין בידינו מידע אחר. אני בדיעה שמישהו לחץ עליהם לתכנן מבצע חציה של המפרץ ושהם מצאו מסיק תירוצים, ובצדק, לא להוציאו אל הפועל. שים לב שאם מקבלים את סיכום המאמר כי אז מתרוקן הבלון שייחס את " עצירת כוונות האויב" לחצות את המפרץ , עשרות ק"מ, חשוף להתקפות דבורים, ללא חופי נחיתה מסודרים, לשלוט בעשרות ספינות דייג במבנה….מבצע חילוץ חיילי בריטניה מדנקרק מחוויר לעומת מבצע זה….אין הדבר אומר כי התקפות הדבורים לא היו אפקטיביות כדי ליצור לחץ על עורף האויב, אולי למנוע ממנו מחשבות נוספות על פעולות מטופשות כמו תכנית חציית מפרץ סואץ שהתמוטטה בעצמה .

      • אכן צדקת.
        במאמר ניתן להבין בברור שהמצרים חששו יותר מסיורי הדבורים לאורך המפרץ, כגורם שיכול לשבש להם את התוכנית, מהתקפות על נקודות ההערכות.
        כמונו.
        גם חיל הים תקף את שני הסט"רים המצריים בצפון המפרץ לפני המבצעים של השייטת בעדביה מחשש שישבשו את המבצעים.
        בסופו של דבר הפעולה שיבשה את תכניות המצרים.
        א. הם יכולים היו לחשוב שידענו על התכניות שלהם, שהרי מיד בפרוץ העימות התקפנו את מפקדת המבצע.
        ב. היה להם פחות סירת ברטרם ושתי סירות גומי. וכמה חיילים רטובים.
        ג. דבורים באזור הנחיתה שלהם שזה בלבד סיבה לביטול התכנית.
        ד. סירות הדיג בנמל זה היו להעברת כוחות ולא תחמושת ודלק כפי שסופר לנו.
        ה. מפקדי הדבורים לא ידעו כלום על התוכנית המצרית, על מערך הכוחות, על מערך השליטה באזור ובמיוחד מפות ותאצ"ות שהיו בנמצא ולא שוחררו לידיעה.
        ו. לא ידעו שפרצה מלחמה.
        אם היו יודעים, ואפילו חלק מהמידע החסר? יתכן והתמונה הייתה נראית אחרת.

  3. הנתון שאותי הכי מעניין לשמוע מהמצרים הוא האם באמת הברטראם והסג"ים הושבתו/טבעו/נשרפו. אני משוכנע שיריתי על ברטראם צף שאינו בוער. למרות שמיוחסת לי הצתת הברטראם, העדות היחידה היא של עמי שגב את אמינותו צריך לבדוק כל פעם מחדש. תיאר שחק בתחקיר כי ראה את לזבזת הברטראם מתחת למים. מאחר והברטראם נפגע רק ממעט פגזים, ומטבעם הם פוגעים מעל קו המים, אין הגיון שבמהלך זמן קצר (עד עשרים דקות) נכנסים מים (אם בכלל) ומציפים אותו כמעט לחלוטין. זו תוצאה רצויה אך לא מציאותית. מנסיוני בירי מסיבי על מטרות הרבה פחות ניפחיות , הטבעתן לוקחת זמן ממושך. מה המצרים אומרים?

  4. גואטה שלמה ב

    להלן גרסה מעודכנת לתגובתי שהופצה לעיל אמש:
    לאחר שקראתי כמה תגובות לטקסט שפסח מלובני (אדם יקר ורב עשייה שאני מוקיר מאוד) תירגם עבורנו אודות התכנון והביצוע של יחידות הקומנדו המצריות במפרץ סואץ לקראת ובמהלך מלחמת יום הכיפורים, אני מבקש להעיר ולהאיר מספר הערות מנקודת מבט מודיעינית את הנקודות הבאות:
    א. מסמך זה איננו מחקר היסטורי אובייקטיבי אלא מסמך המשקף זווית ראייה סובייקטיבית של כותביו (המפקדים המצריים שפסח תרגם את דבריהם).
    ב. העובדה שבתיאור שלהם לא מופיעה התייחסות כלשהי אודות הפשיטה של זוג הדבורים למעגן מרסא ת'למת בליל 6/7 אוק' , אין בה כדי להעיד שהפעילות הזו לא התקיימה או שלא הייתה לה חשיבות. לא יתכן שכותבי המסמך לא היו מודעים לה. הרי נורתה אש עזה לעבר ספינות הדבור מכיוון החוף.
    ג. בתיאור שלהם לא מופיעים אירועים נוספים שהתרחשו בימי המלחמה במפרץ סואץ. אז מה זה אומר שהם לא התקיימו? אני מתכוון לדוגמא להטבעת סמ"ר דה-קסטרו בליל 8/9 אוק' בצפון מפרץ סואץ. אני מתכוון לפשיטה של ספינות דבור למעגן ראס ע'ריב ליל 14/15 כמדומני. הם לא מספרים על מבצעי החדירה של שייטת 13 לנמל ע'רדקה 4 פעמים כשב-2 ניסיונות הוטבעו 2 סטי"לים מדגם קומאר.
    לדעתי לא בכדי הם מתעלמים ונוח להם לציין בעיות טכניות , של מנועים שהוצפו במים כסיבה עיקרית לכך שמבצעי הנחיתה הימית כשלו. יתכן שהיו תקלות טכניות שכאלה , אולם להערכתי "התקלה" הכי מרכזית שלהם באותו לילה , נבעה מכך שחיל הים הפתיע אותם בבסיס היציאה מה שהעיד מבחינתם שההכנות שלהם נחשפו מבעוד מועד על ידי הישראלים. גם במאמר עצמו של פסח מלובני מועלית הערכה זו:
    "לפי החוקרים וההיסטוריונים, לא נערכו המצרים להגן על כוח ההנחתה הימית, במידה וזו הייתה מתבצעת, כנגד אפשרות של התערבות האויב לשיבושה. התברר להם (כנראה בדיעבד) כי הפעילות המצרית במפרץ וההכנות לביצוע הנחתה ימית בגזרה זו, נחשפו על ידי האויב, דבר שבא לידי ביטוי בהגברת פעילותו הימית בגזרה באופן בולט, על ידי שימוש שעשה בספינות הדבור החמושות שנמצאו ברשותו".
    ניכר שכותבי המסמך (המצרים) "מתנחמים" בכך שבדיעבד טוב שתקלות טכניות מנעו מהמצרים לבצע את התובלה הימית שאם לא כן, חיל הים הישראלי שהפעיל ספינות התקפיות היה מחסל את כוחות המושטים שלהם. כמצוטט מתוך המסמך שכתב מלובני
    "לדעת החוקרים וההיסטוריונים המצריים, היו (הכוחות המושטים-ש.ג) נתקלים בהתנגדות עזה מצד כוחות האויב, שהיה מוכן לקראתם בחוף שמנגד, ובכך היה מבצע זה נכשל מתחילתו. לטענתם, שיחק המזל במקרה הזה לכאורה לצד המצרי, שהתקלות בסירות מנעו מכוח הקומנדו שהיה אמור להיות מונחת מהים, גורל לא ידוע, כשכוחות האויב ערוכים על החוף וממתינים לחסלו."

    ד. מעניין לציין שגם מפקד הצי המצרי, פריק (רב אלוף) פואד' ד'כרי שסיכם בכנס שנערך ב-11 דצמ' 73 את פעילות הצי המצרי ומבצעיו במלחמת יוה"כ, איננו מזכיר ומציין עובדות שכנראה לא היו נוחות לו. למשל: במקרה שלנו, השמדת כוח קומנדו בפתח מעגן מרסא ת'למת בליל 6/7 אוק כולל טיבוע סמ"ר ברטרם (באופן אישי היה לי הכבוד, כראש חוליית רכש בשנים 71-72 ,להיות מבין אלו שאיתרו את מאמצי הרכש של אמצעים אלה יחד עם סירות דלקי) וזוג סירות גומי. כן לא מזכיר המפקד המצרי בסיכומו את הטבעת סמ"ר דה-קסטרו בצפון מפרץ סואץ בליל 8/9 אוק'. כמו כן לא מציין את השמדת כ-18 סד"גים מגויסים בראס ע'ריב ובכך שובשה כל הפעילות המתוכננת של תספוק באמצעות סד"גים מגויסים. לא ארחיב יותר אבל בנאומו לא הזכיר עוד אירועים לא סימפטיים מבחינתו כמו :הטבעת 2 סטי"לי קומאר בע'רדקה וכן לא את פעולת שייטת 13 בנמל פורט סעיד. הערה: סעיף ד' לעיל מצוטט מתוך מסמך מסכם אודות הזירה הימית במלחמת יוה"כ שהתפרסם בתחילת 1974.
    ה. מסקנה-כשקוראים תיעוד מפיהם של אנשי הצד השני צריך להתייחס לכך בזהירות רבה ובביקורתיות, שהרי אין המדובר בתורה למשה לסיני ודברי אלוקים חיים.
    ו. בהקשר לפעילות הקומנדו המצרי במפרץ סואץ בכלל ולמבצע ב-מרסא ת'למת בפרט שמעתי גם טיעונים והשגות על עצם קיומו של איום הייחוס. כלומר- האמנם הייתה באמת ובתמים כלל כוונה מצרית לבצע פשיטות של אנשי קומנדו בגדה המזרחית של מפרץ סואץ?. את הספק הזה הם מסיקים , בין השאר , משום שסאדאת החליט על תכנית מלחמה מצומצמת בחזית התעלה בלבד ולעומק של 10 ק"מ. גם כאן אומר בנחרצות: הטיעון הזה שגוי לחלוטין ואיננו עומד במבחן עובדות מוצקות כמו גם מחקרים רבים ומוסמכים. אולי ארחיב על כך באחד הניירות הבאים שאכתוב אולם גם במאמר זה עצמו מתוארים בהרחבה שלבי התכנון ושלבי ההכנות שקדמו לפרוץ המלחמה. אביא כאן קטעים מתוך המאמר להמחשה:

    העתק הדבק מתוך המסמך של פסח מלובני
    "כאשר אגף המבצעים המצרי הכין את תכנית המבצעים "גרניט 2 המשופרת" (שהפכה אחר כך לתכנית "בדר"), שעסקה בתקיפת חמש דיוויזיות חי"ר על תעלת סואץ, בחזית של 160 ק"מ, מפורט סעיד שבצפון ועד העיר סואץ שבדרום, הבקעת קו בר-לב והקמת אזור של ראשי גשר בעומק של 12-10 ק"מ ממזרח לתעלה, מוקדה תשומת הלב גם לאזור דרום סיני, או לחוף המזרחי של מפרץ סואץ, הנמשך כ-300 ק"מ מאזור השט בצפון ועד נמל א-טור בדרום, שנחשב כהמשך לחזית ההתקפה המצרית על תעלת סואץ."

    ההכנות למבצע ההתקפי

    "זירת המבצעים של פיקוד הים האדום הייתה כאמור בדרום סיני, והשתרעה מראס מוחמד שבדרום, הגובל בחוף המערבי של מפרץ עקבה/אילת, ועד חלקו הדרומי של מרכז סיני.

    הכוחות שנמצאו תחת פיקוד מפקדת הפיקוד כללו שתי חטיבות חי"ר עצמאיות, אגד קומנדו 132, שתי חטיבות הגנה אווירית, 3 גדודי מכוניות משמר הגבול, 3 גדודי ביטחון ואבטחה וגדוד טנקים עצמאי אחד. הפיקוד תוגבר לקראת המבצעים המתוכננים באגד קומנדו 136, שנועד לבצע את ההנחתות הימיות והאוויריות בסיני, על החוף המזרחי של מפרץ סואץ.

    מבצע ההנחתה היה משימה קשה ומסובכת, והיא הייתה שונה מהמבצעים האחרים של כוחות הקומנדו לאורך כל החזית. מעבר לעובדה שהיה זה מבצע מנותק ורחוק מהכוחות המצריים שבצד המערבי של המפרץ, שהוא עצמו מהווה מכשול מים שרחבו נע בין 50-25 ק"מ, הרי שהמבצע היה צריך להתבצע באזור שהוא בעל שטח קשה והררי, שהתאפיין בתנאי מחייה קשים, ולכן היה צורך בהכרה טובה של השטח ובהכנות רבות, דבר שחייב את הפיקוד ללמוד היטב את המשימה שקיבל במרס 1973, ואת אופן ביצועה, ובכלל זה את דרכי הפעולה הנבחרות והאמצעים הדרושים לכך. כן התעמק הפיקוד בנתוני המודיעין על גזרת הפעולה המתוכננת, ובבחירת אתרי הנחיתה למסוקים, נתיבי הטיסה שלהם, כך שלא יהיו ניתנים לאיתור על ידי מכ"מי האויב, ולא יחשפו ויהיו נתונים לפגיעה מאש האויב בעת טיסתם ליעד."

    תכנון ההנחתה הימית נעשה בשיתוף פעולה עם מפקדת הבסיס הימי שב-ספאגה, וכלל את בחירת אזורי הנחיתה שבחוף המזרחי של המפרץ ואת נתיבי השיט של הסירות אליהם. במסגרת ההכנות הוחלט כי מרכז הפיקוד המשותף יתמקם ב-מרסא ת'למת, שמדרום לזעפרנה, ונעשו הכנות הנדסיות בשטח כדי לאפשר את פעולתו, וגם נפרסו מערכות הקשר השונות הדרושות לתפקודו התקין, ולפיקוד על המבצע. כל אלה הסתיימו ב-11 בספטמבר 1973. כן הושלמו כל ההכנות באתרי היציאה של הכוחות למבצע, בדרך האוויר ובדרך הים, שנועדו להגן על הכוחות, ולקיום הקשר ביניהם לבין המפקדות בעורף שבשטח הפיקוד, כולל עם המפקדה המשותפת. כך הוקצו מה-27 בספטמבר כוחות חי"ר, ארטילריה ונ"מ כדי לאבטח את האתרים האלה.

    ב-29 בספטמבר הגיע אגד קומנדו 136 לפיקוד, ונערך בחלקו הצפוני של תלמאת. כן נערכה מפקדת השליטה המשותפת על המבצע בראשות ראש מטה הפיקוד, ובה נציגי אגד הקומנדו, נציגי בסיס חיל הים בספאג'ה, וכן קצין קישור של חיל האוויר. המפקדה תרגלה את הפעלתה עד סוף ספטמבר לקראת הביצוע".

    אגב, חלק מצעדי ההכנות (לא כולם) שננקטו מסוף ספט' 73 ובמהלך השבוע הראשון של אוק' אותרו על ידי המודיעין הימי והיוו חלק מרשימת הצעדים והסימנים המעידים שחלקם התפרשו במסגרת התמרון הגדול שהחל ב-1 אוק' , אולם באותה מידה התפרשו והיו עלולים לאפשר למצרים לעבור למבצעי אמת.(כפי שאכן היה בפועל).
    ארחיב על כך באחד הניירות הבאים שאכתוב

    • יואל צדיקביץ ב

      המבצע המוצלח ביותר של הצי המצרי במפרץ סואץ היה מבצע המיקוש שגרם לטביעת שני כלי שייט ולהסתבכות משמעותית עם הצי הסובייטי שהגיע לאזור לשלות את המוקשים. הגיע הזמן להודות בפה מלא שההישג הגדול ביותר של הצי המצרי היה מבצע המיקוש.. הישג זה היה גם הכשלון הגדול של מודיעין חיל הים ואמן.. והגיעה העת לפתוח ולפרט את הנושא שכן תגובתינו לכך דומה לחלוטין לתגובת המצרים לכשלונות מבצעי כוחות הים שלהם..

  5. שלמה גואטה ב

    יואל מפקדי ורעי הטוב, אכן המיקוש הימי של הצי המצרי במפרץ סואץ הפתיע את חיל הים ואת המודיעין הימי. תגובה מפורטת בנושא זה שלחתי אליך באימייל ישיר. מי שמעוניין להרחיב בנושא זה מוזמן לעיין בערך מספן מודיעין בויקיפדיה

  6. שלמה גואטה ב

    17.6.2019
    יד' סיון תשע"ט

    פעילות קומנדו מצרי ,כולל קומנדו ימי , במפרץ סואץ במלחמת יוה"כ
    השלמת איגרת של הח"מ מתאריך 2.6.2019

    בתגובה הקודמת שלי , מתאריך 2.6.2016 , למסמך המצרי שתורגם על ידי עמיתי פסח מלובני , הבטחתי להשלים סקירה נוספת אודות המידע שהיה ידוע לגורמי המודיעין בטרם פרוץ פעולות האיבה , בצהרי יום הכיפורים 6.10.1973.
    לאחר שנברתי והתרעננתי בחומר, בעיקר זה שהצטבר והיה ידוע לפני פרוץ המלחמה הנני לציין את עיקרי הדברים הבאים:
    א. במסגרת כוננות "כחול לבן" (אפריל-מאי) 1973 התפרסמו על ידי אמ"ן וכנגזרת מכך על ידי המודיעין הימי ומודיעין פד"ם , סיכומי מודיעין שונים שהתפרסמו והוצגו בפני מקבלי החלטות , אודות התכניות המבצעיות של מצרים וסוריה. באשר לצבא המצרי נכתב/נאמר כי המצרים יצלחו את התעלה בחזית רחבה של 5 דיוויזיות…. "בו בזמן כוח ממוכן שינוע מסואץ דרומה וכוחות חי"ר וקומנדו שיונחתו מכלי שייט ומסוקים וישתלטו על מרחב שלמה (מרש"ל)". ראה עמוד 41 בספרו של שמעון גולן-מלחמה ביום הכיפורים לרבות הערת שוליים 46.

    ב. במסמך אמ"ן מעודכן יותר ממאי 1973 יש חזרה על אותו מתווה של התקדמות חטיבה ממוכנת מאזור סואץ דרומה תוך שילוב מאמץ התקפי של כוחות לוחמה זעירה בציר החוף המערבי של דרום סיני (היינו הגדה המזרחית של מפרץ סואץ-ש.ג) בכוחות מושטים מונחתים ומוצנחים- לעיון נוסף ראה שוב את ספרו של שמעון גולן עמודים 111-113.

    ג.
    ד. מתמונת המודיעין האינטגרטיבית , שהייתה מוכרת , למקבלי ההחלטות אצלנו, אודות הפעילות הצבאית המצרית במפרץ סואץ בתקופת הכוננות של "כחול לבן", נעבור לתמונת המודיעין שהחלה להסתמן אודות הפעילות והנוכחות החריגה של כוחות לוחמה זעירא במרחב מפרץ סואץ, כביכול במסגרת התמרון הבין-זרועי "תחריר-41". להלן עיקרי הדברים עד פרוץ המלחמה:

    1. בים האדום החלו המצרים מסוף ספט' 1973 לגייס סד"גים לצורך התמרון כביכול. יצוין כי גיוס סד"גים בהקשר לשת"פ עם כוחות לו"ז היה מוכר גם בעבר. בהמשך, במהלך השבוע הראשון של אוק', הורחב תהליך גיוס הסדג"ים והללו רוכזו בשלושה מרכזי גיוס. מרסה ת'למת, ראס ע'ארב ו-ראס ג'מסה.

    2. החל מתאריך 2 אוק' החלו להצטבר רסיסי ידיעות על הגעת ציוד וגורמי קומנדו ימי למרחב מפרץ סואץ. לדוגמא פלוגת סיור ימי על ציודה (כ-40 לוחמים ו-סירות גומי) נערכה בראס ע'ארב ובמקביל הגיעו למרחב זעפרנה אנשי קומנדו ימי (מספר לא ידוע של לוחמים עם כ-20 סירות גומי וסמ"רים קלים מסוג ברטרם)

    3. ימים אחדים לפני המלחמה הוקם בראס ע'ארב מרכז שליטה משולב שנועד לתאם את פעילותן של היחידות שהיו עתידים לפעול במפרץ סואץ במלחמה. מרכז שליטה זה בראס ע'ארב היה גם אחראי על פרויקט גיוס הסדג"ים שתואר לעיל. מרכז
    השליטה המשולב בראס ע'ארב היה בכפיפות הן למפקדת פיקוד ים סוף היבשתי והן למפקדה הימית בים האדום

    4. בסקירה זו אינני מתייחס להיערכות , לפעילות ולהכנות של פוג'י הקומנדו היבשתי שהיו כפופים לפיקוד ים סוף היבשתי ואשר התרכזו בעיקר במרחב זעפרנה. הללו מופיעים בהרחבה בפרסומים רבים שנכתבו על ידי גורמים ברי סמכא ממני. לדוגמא בספרו של דני אשר "לשבור את הקונספציה" או אפילו במאמר המצרי שתורגם כאמור על ידי פסח מלובני.

    5. אשר על כן לא אכביר במילים , ואשתדל לסקור את תמונת המודיעין אודות יחידות הקומנדו הימי במרחב מפרץ סואץ, שהייתה ידועה לפני פרוץ המלחמה ולאחר שהחלה. אדגיש כי עיקרי הפעילות והנוכחות החריגה של גורמי הלוחמה הזעירה הימיים מצאו את ביטויים בפרסומי המודיעין העיתיים של המודיעין הימי , בימים שקדמו לפרוץ המלחמה כמו גם בתדרוכים בעל פה , בפורומים של הערכות מצב.

    6. בחלק מהימים שולבה תמונת מודיעין זו גם בפרסומי המודיעין האינטגרטיביים שהתפרסמו על ידי אמ"ן. לדוגמא: בסיכום יומי של אמ"ן שהתפרסם בצהרי ה-5 אוק' 73 (יממה לפני פרוץ המלחמה) נסקרו סימנים מעידים שאותרו עד אותה עת במצריים. בין השאר סימנים מעידים ופעילות חריגה בזירה הימית הן בזירת הים התיכון והן בזירת הים האדום. באשר לזירת הים האדום נכתב בין השאר תת הסעיף הבא: "באזור מפרץ סואץ אותר כוח של אנשי צפרדע, 22-28 סירות גומי ולפחות סירת ברטרם אחת (כך במקור). להערכתנו יעוד כוח זה הובלת כוחות קומנדו ב-2 סירות גומי (כך במקור). כזכור איתרנו באזור זה גם מחלקה מפלוגה 9 , סיור ימי"-ניסוח זה מופיע בספרו של הפרופ' אורי בר-יוסף הצופה שנרדם בעמוד 322.

    7. כאמור תת סעיף זה ,שאפשר להתווכח האם הוא נוסח באופן מיטבי, התפרסם כאמור יממה לפני פרוץ המלחמה!! יתכן שכל הקטע אודות הסימנים המעידים בתחום הימי הינו בחזקת "המבין יבין" . אולם ברמה העובדתית , היה בניסוח זה כדי להציף את הנתון לפיו במרחב מפרץ סואץ אותרה נוכחות ופעילות חריגה של גורמי לוחמה זעירה ימיים.

    ה. לאחר פרוץ המלחמה:

    8. ניכר שהדרג הפוקד, לרבות הרמטכ"ל הפנימו את עובדת ההיערכות החריגה במפרץ סואץ. הראיה ששעות ספורות לאחר שפרצה המלחמה ב-6 אוק' נערך בסביבות השעה 19:00 קד"ם הרמטכ"ל בסיכומו הנחה בין השאר ש: "חיל האוויר יתקוף ריכוזי קומנדו בזעפרנה ובראס ע'ארב אם אין שם אמ"ט". הנחייה דומה ניתנה באותו קד"ם לחיל הים:… "תקיפת ריכוז הקומנדו בזעפרנה ובראס ע'ארב תיערך רק לאחר שייוודע מיקומו המדויק של כוח האויב". –ראה בספרו של שמעון גולן עמוד 325.

    9. ואכן ביומן המבצעים של אג"ם מבצעים מופיעה השורה הבאה: "בנוגע לפעילות חיל הים נמסר בשעה 21:37 ששני דבורים יצאו מראס מלעב כדי לתקוף כלי שייט שעגנו או שטו באזור ראס זעפרנה". שמעון גולן עמוד 324.

    10. כנראה , שעקב מגבלת האמ"ט של חיל האוויר והצטברות מידע עדכני על איתור תכונה בקרב כוחות הקומנדו כולל הימיים במרחב זעפרנה המעידה על יציאה קרובה של כוח מושט, הוטלה משימת הסיכול על זוג ספינות הדבור שפעלו באותה עת באזור אבו-רודס.

    11. מבלי להיכנס לסוגיה מדוע הכוח הופנה לזעפרנה ולא למעגן מרסה ת'למת? אציין כי בסביבות השעה 0200 התחולל , במעגן ת'למת ,קרב עז בין זוג ספינות הדבור לכוח המצרי . הכוח המצרי הופתע והושמד בפתח מעגן מרסה ת'למת. לאחר חילופי ירי כבדים הושמדו זוג סירות גומי עמוסות לוחמים וסמ"ר ברטרם של הקומנדו הימי המצרי. הברטרם מצויד במכ"ם רדיו מארין וביכולתו לכוון את סירות הגומי לחוף הנחיתה המיועד בסוף סיני.

    12. במסמך המצרי , שתורגם על ידי פסח מלובני, אין אזכור כלל וכלל על ההתרחשויות בקרב זה למרות הקורבנות והאבדות בצד המצרי ולמרות חילופי הירי העזים. נטען על ידי כותבי המסמך המצריים כי הפעולה שתוכננה לצאת אל הפועל בליל 6-7 אוק' 73 השתבשה להם בגלל חדירת מים למנועי הסירות בשל מצב הים. לא מן הנמנע כי אכן תוכננה פעילות גדולה יותר שהשתבשה להם עקב העובדה שאכן חלק מהמנועים לא היו כשירים לפעילות מבצעית (ראה להלן תת סעיף 14) , אולם העובדה היא שאותן 2 סירות גומי גדולות ,שהושמדו , היו מותנעות בתוך המים כמו גם סירת הברטרם.

    13. בהקשר זה אציין כי לאחרונה נודע לי מחומר מצרי (שוב באדיבותו של מלובני) כי במלחמת ההתשה השתבשו למצרים 2 מבצעים עם סירות גומי בחוף סיני עקב מצב ים גבוה. בירור שלי מול אחד המפקדים מחיל הים שפעל באותו לילה באותו קרב נאמר לי על ידו כי מצב הים באותה עת היה כזה שלא הייתה מניעה לפעילות סירת זודיאק דגם 5.

    14. באשר לעניין התקלות במנועים מעיון חוזר בחומר שהצטבר באותם ימים, אכן הייתה אינדיקציה כי בחלק ממנועי סירות הגומי הייתה בעיה של כשירות טכנית/מבצעית וכנראה שזו הייתה הסיבה שמאוחר יותר , ב-13 אוק', הועברו בתחילה לראס ע'ארב כ-8 סירות פשיטה דל-קיי. אלו סירות מפיברגלס בסדר גודל של ס"ג והמודיעין העריך כי הבאתן הייתה בשל התקלות שהיו בחלק ממנועי הסג"ים.

    15. כדי לסיים את הסקירה אודות פעילות הקומנדו ממרחב זעפרנה/ת'למת אציין כי ב-7 אוק' בסביבות השעה 20:00 עמד להתבצע ניסיון יציאה נוסף ממעגן מרסה ת'למת אלא שתקיפת מטוסי חיל האוויר שיבשה גם ניסיון זה. דיווח של חיל האוויר מציין כי בכוח המצרי היו כ-20 סירות (מופיע בעמוד 435 אצל שמעון גולן).

    16. אי אפשר לסיים סקירה זו מבלי לייחד מספר מילים על המרכז השני בראס ע'ארב. שהיה גם נקודת היערכות של אנשי קומנדו ימים וציודם (כולל סירות דל-קיי שהובאו מאלכסנדריה כאמור ב-13 אוק') וגם נקודת היערכות של סד"גים. מגויסים. מעגן זה זכה אף הוא ל"טיפול" בליל 14-15 אוק' עת כוח של ספינות דבור חדר למעגן ב-2 מוקדים והשמיד כ-18 סד"גים.

    17. בליל 17-18 אוק' פעל שוב חיל הים באזור מעגן מרסה ת'למת הפעם הפגזה באמצעות ספינת נחיתה כשעליה נגמ"ש שעליו מרגמה 81 מ"מ. דבורים ביצעו מארב באזור כדי לפגוע בכלי שייט שינסו לברוח.

    18. ב-18 אוק' הוחזרו אנשי החטיבה של הכוחות המיוחדים לאלכסנדריה. המודיעין הימי העריך אז שזה היה במסגרת הכוונה של הצבא המצרי לשלב את אנשי הקומנדו הימי ואנשי הצפרדע בלחימה נגד הכוח הישראלי שפעל בגדה המערבית של תעלת סואץ. הוערך כי אנשי הצפרדע רוכזו כדי לפגוע בגשרים שהקימו כוחותינו על תעלת סואץ.

    19. ב-21 אוק' אותרו לראשונה אנשי צפרדע מצריים באזור התעלה. ב-22-23 עם הגעת כוחות צה"ל (כולל חיל הים) לאזור עדביה-סואץ, נפלו בשבי מספר אנשי צפרדע , ביניהם מפקד חטיבת היחידות המיוחדות של הצי קצין בדרגת עקיד (אל"מ) וקצינים בכירים נוספים ממפקדתו.

    לסיכום
    מאז התבוסה המצרית במלחמת ששת הימים, בשנת 1967, התגבשו בצבא המצרי מספר תכניות מלחמה החל מהתכנית השאפתנית שעמדה בתוקפה עד 1971 לכיבוש כל סיני (תכנית באדר 200) כשבהמשך גובשה תכנית מצומצמת יותר "גרניט-2" או "תכנית-41" שתכליתה כיבוש השטח עד מעברי ההרים של הגידי והמתלה, כ-40 עד 60 ק"מ מזרחית לתעלת סואץ. תכנית זו שעברה שינויים מעטים לקראת אפריל 73 וזכתה לכינוי "גרניט 2 משופרת". שתכליתה בשני שלבים, צליחת התעלה ובהמשך מימוש שלב ב' של הגעה למעברים. תכנית זו הייתה מוכרת בצבא המצרי והיוותה בסיס לדיונים ולתיאומים עם הסורים לקראת המלחמה.
    במקביל ובסודיות רבה הוטלה על הרמטכ"ל שאזלי בסוף 72 להכין תכנית עוד יותר מצומצמת שתכלול צליחת התעלה ללא מעבר לשלב השני של הגעה לאזור מעברי המתלה והגידי. תכנית זו שקיבלה את הכינוי "הצריחים הגבוהים" אושרה בצנעה בתחילת 73 והוסתרה כמובן מעיני הסורים (ראה בהקשר זה את ספרו של אורי בן יוסף "המלאך" עמודים 191-197 וכן בספרו של דני אשר "לשבור את הקונספציה" 129-145).
    מדוע אני מציין כל זאת? משום שבכל הגרסאות השונות שצוינו באשר למטרות המלחמה של הצבא המצרי , גם זו המכסימליסטית גם זו הבינונית וגם זו המוגבלת בהיקפה, ההיבטים והמהלכים האופרטיביים המתייחסים למרחב מפרץ סואץ ומרש"ל, לא היו שונים מהותית בכל אחת מהתכניות.
    הטענה , כאילו התמקדותו של סאדאת בחזית התעלה בלבד עד לעומק של כ-10 ק"מ יש בה כדי להעיד שחל שינוי בהתאמה גם במרחב ים סוף, אין לה על מה להתבסס. בנוסף לצורך לשבור את הקיפאון המדיני , המצרים ראו בעניים כלות כיצד ישראל מפיקה נפט במפרץ סואץ ומזרימה אותו דרך קו צינור הנפט באילת. הפעילות במפרץ סואץ ובמסדרון הנפט שם נועדה בראייתם למגר את החרפה. כמו כן , בפעילות לאורך המפרץ היה מבחינתם גם כדי למנוע הגעת תגבורת של צה"ל ממרחב מרש"ל למרחב התעלה.
    גם אם נניח שהחזית במרחב דרום סיני הייתה משנית מבחינת המצרים, הרי שלא היה ניתן מבחינתם שלא לממש אותה. ולו כדי שהסורים ישתכנעו מהדקה הראשונה של המלחמה שהמצרים עומדים בהבטחתם לממש את תכנית "גרניט 2 המעודכנת" . אילו לא היו מממשים אותה מתחילת המלחמה, היה הדבר מעורר את חשדם של הסורים (שהתעורר כידוע יומיים שלושה מתחילת המלחמה).

    ולסיום , אני רוצה לחזור שוב למסמך המצרי ולטענה שהועלתה לפיה המצרים אינם מתייחסים כלל לקרב שהתחולל בליל 6-7 במעגן מרסה ת'למת , למרות האבדות שספגו וחילופי האש העזים במהלך הקרב. לדעתי חדירת הכוח של חיל הים למעגן , באותו עיתוי ,הפתיעה אותם תוך שהבינו כי ההכנות שלהם נחשפו מבעוד מועד על ידי הישראלים. גם מאפייני הפעילות של ספינות הדבור, הפתיעה אותם. לא רק ספינת משמר לסיורי בטחון שוטף אלא גם סירת נשק הפועלת במאפיינים של פשיטה והסתערות לעבר מעגני הבית של האויב.

    אשר על כן אני סבור שהיה להם מניע להצניע את הקרב הזה ולזקוף את אי העשייה באותו לילה לתקלות טכניות במנועי הסירות.

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות