פסח מלובני – הלחימה במפרץ סואץ מהיבט מצרי

3

3 ביולי 2018

פיקוד הים האדום המצרי במלחמת יום הכיפורים

תרגם ועיבד: אל"מ (בדימוס) פסח מלובני

המקורות: לואא' (אלוף) ג'מאל חמאד: הקרבות המלחמתיים בחזית המצרית, פרק 12. פריק (רב אלוף) עבד אל-מונעים ואצל (מפקד ארמיה 3 במלחמה): הסכסוך הערבי-הישראלי, חלק 5, פרק 2.

מקורות הכתבה סיפורי הגנרלים ואצל וחאמד

מקורות הכתבה סיפורי הגנרלים ואצל וחאמד

פיקוד הים האדום, ומשימותיו במלחמה

מערך הכוחות המצרי מול חצי האי סיני, כלל, בנוסף לארמיות 2 ו-3, שהיו ערוכות מול תעלת סואץ, גם את הכוחות שהוקצו לפיקוד הים האדום. פיקוד זה השתרע לאורך צידו המערבי של מפרץ סואץ, מדרום לעיר סואץ בצפון, ועד כ-800 ק"מ מדרום לה (המחוז עצמו השתרע עד הגבול המצרי עם סודאן בדרום, מרחק של כ-1080 ק"מ). מפקדת הפיקוד היתה ממוקמת בעיר ע'רדקה. בשל גודל שטחו, חולק מרחב הפיקוד לחמש גזרות משנה: הגזרה הצפונית, גזרת ראס ע'ארב, הגזרה התיכונה, גזרת ספאגה וגזרת ואדי קינא.

עיקר משימת הפיקוד היתה הגנתית, להגן על בארות הנפט המצויות בתחומו, במספר אתרים הנמצאים בעיקר לאורך החוף, המהווים אוצרות לאומיים, וכן על המשך ייצור הנפט, שהוא בעל חשיבות רבה לכלכלת המדינה. ההגנה היתה אמורה להתבצע כנגד כוחות אויב העשויים להגיע למרחב הפיקוד בעיקר בדרך של החפה מהים, ו/או הנחתה או הצנחה מהאוויר.

פני השטח מקשים על הקמת מערכי הגנה מתאימים, וכך גם האיים הרבים הנמצאים לאורך החוף, זאת בנוסף לגודל השטח, המקשה על הקצאת כוחות עבור היעדים השונים. לפיכך נקבע כי ההגנה תתבצע על פי העקרונות הבאים:

ריכוז ההגנה על היעדים החיוניים, תוך השארת פערים גדולים ריקים בין "איי" ההגנה.

החזקת עתודות קלות תנועה, שניתן יהיה לשגר לעבר כוחות האויב, במידה ואלה יצליחו לחדור לפערים אלה, בין "איי" ההגנה, במטרה להשתלט עליהם.

הכנת התנאים לשיגורן המהיר של העתודות, על ידי בחירת הדרכים המתאימות, והקצאת אמצעי התובלה המתאימים, בין אם יבשתיים, או אוויריים, כדי שיתאפשר לכוחות להגיע בזמן הנכון למקומות המאוימים. כן יש צורך לספק אמצעים לקיום קשר רצוף, כדי לשלוט על הכוחות. בנוסף, יש להעלות את היכולת העצמית מבחינת אספקה, מים, תחמושת, ציוד הנדסי ורפואי.

כן יש צורך בקיום מערך הגנה אווירית מלא בפיקוד, על ידי מתן אמצעי התראה שונים, כאמצעי תצפית, ותחנות מכ"מ למרחקים, כך שלא ישארו פערים שאינם מכוסים על ידי גילוי מכ"מי. כן יימצאו כוחות הגנה אווירית בעלי יכולת גבוהה, כתותחי נ"מ וטילי קרקע-אוויר מדגם SAM), כדי לפעול מול המטוסים התוקפים.

כאשר אגף המבצעים המצרי הכין את תכנית המבצעים "גרניט 2 המשופרת" (שהפכה אחר כך לתכנית "בדר"), שעסקה בתקיפת חמש דיוויזיות חי"ר על תעלת סואץ, בחזית של 160 ק"מ, מפורט סעיד שבצפון ועד העיר סואץ שבדרום, הבקעת קו ברלב והקמת אזור של ראשי גשר בעומק של 12-10 ק"מ ממזרח לתעלה, מוקדה תשומת הלב גם לאזור דרום סיני, או לחוף המזרחי של מפרץ סואץ, הנמשך כ-300 ק"מ מאזור השט בצפון ועד נמל א-טור בדרום, שנחשב כהמשך לחזית ההתקפה המצרית על תעלת סואץ.

היה צורך לתכנן מבצעים לגבי חלק חשוב זה של זירת המבצעים, להגנה על האגף הימני של הכוחות המצריים שממזרח לתעלה, ולהקלת הלחץ על ראשי הגשר המצריים ממזרח, על ידי משיכת עתודות של האויב דרומה, בכיוון שלא היה מתוכנן מקודם.

כדי להשיג יעדים אלה, קבעו הוראות המבצעים שיצאו לפיקוד הים האדום במרס 1973, את המשימות הבאות:

  1. הגנת החוף – עם תחילת ההתקפה על התעלה, יהיו כוחות פיקוד הים האדום, בשיתוף פעולה עם הבסיס הימי בספאג'ה, כוחות ההגנה האווירית וכוחות חיל האוויר, מוכנים לבצע משימות הגנה במפרץ סואץ וחוף הים האדום, ולאבטח את היעדים החיוניים שבמרחב הפיקוד, נגד פעולות הנחתה ימית ואווירית של האויב.
  2. הנחתה ימית ואווירית – הפיקוד יתחיל לבצע, החל מהלילה הראשון של ההתקפה, בשיתוף פעולה עם חילות הים והאוויר, מבצעי הנחתה ימית ואווירית, בהם יונחת כוח של שני גדודי קומנדו על החוף המזרחי של המפרץ, באזורי סראתיב-אבו רודס-אבו זנימה, שמשימתם היא להשמיד את היעדים החיוניים של האויב, לנתק את קווי הקשר שלו עם אזורים אלה, לשבש את תנועת עתודותיו, ולאבטח את המיצרים שבדרום סיני, במטרה להשיג שליטה על החוף המזרחי של מפרץ סואץ, שבין אבו רודס וראס סדר.
  3. שטיפה מצפון – כן תוקצה חטיבת חי"ר ממוכן 1, מדיוויזיה חי"ר ממוכנת 6, מסד"כ ארמיה 3, שתתקדם מאזור התעלה לעבר ראס מסלה (כ-17 ק"מ מדרום לו), כדי להשתלט עליה. אחר כך תתפתח ההתקפה בכיוון אבו רודס כדי להשתלט על החוף המזרחי של המפרץ, וזאת בשיתוף פעולה עם יחידות הקומנדו, שתונחתנה עוד קודם לכן בדרום סיני, ושתשתלטנה על אבו רודס כמשימה ישירה. האזור כולו יוצב תחת פיקוד פיקוד הים האדום. לביצוע ההנחתה הימית והאווירית על ידי כוחות הקומנדו הוקצו 30 סירות זודיאק ו-12 מסוקי מי-8 בשני סבבים.
  4. מתקפה עוקבת – לאחר המתנה טקטית, יפתחו כוחות פיקוד הים האדום – חטיבת חי"ר ממוכן 1, יחד עם כוחות הקומנדו וחיל הים – בהתקפה דרומה מאבו רודס, לאורך חוף המפרץ, לכיוון א-טור, כדי להשתלט על אזור א-טור, כמשימה סופית. לאחר מכן ינועו הכוחות כדי להגן על האזור, ולאבטח את החוף המזרחי של המפרץ.
  5. הפיקוד ינהל את המבצע כולו באמצעות מפקדה משולבת בראשות רמ"ט הפיקוד, שתכלול קבוצות מבצעים מחיל הים ומהקומנדו, וכן קציני קישור מחיל האוויר. מפקדה זו תדלג לאחר מכן לחוף המזרחי של התעלה, כדי לנהל משם את לחימת הכוחות.

ההכנות למבצע ההתקפי

זירת המבצעים של פיקוד הים האדום היתה כאמור בדרום סיני, והשתרעה מראס מוחמד שבדרום, הגובל בחוף המערבי של מפרץ עקבה/אילת, ועד חלקו הדרומי של מרכז סיני.

הכוחות שנמצאו תחת פיקוד מפקדת הפיקוד כללו שתי חטיבות חי"ר עצמאיות, אגד קומנדו 132, שתי חטיבות הגנה אווירית, 3 גדודי מכוניות משמר הגבול, 3 גדודי ביטחון ואבטחה וגדוד טנקים עצמאי אחד. הפיקוד תוגבר לקראת המבצעים המתוכננים באגד קומנדו 136, שנועד לבצע את ההנחתות הימיות והאוויריות בסיני, על החוף המזרחי של מפרץ סואץ.

מבצע ההנחתה היה משימה קשה ומסובכת, והיא הייתה שונה מהמבצעים האחרים של כוחות הקומנדו לאורך כל החזית. מעבר לעובדה שהיה זה מבצע מנותק ורחוק מהכוחות המצריים שבצד המערבי של המפרץ, שהוא עצמו מהווה מכשול מים שרחבו נע בין 50-25 ק"מ, הרי שהמבצע היה צריך להתבצע באזור שהוא בעל שטח קשה והררי, שהתאפיין בתנאי מחייה קשים, ולכן היה צורך בהכרה טובה של השטח ובהכנות רבות, דבר שחייב את הפיקוד ללמוד היטב את המשימה שקיבל במרס 1973, ואת אופן ביצועה, ובכלל זה את דרכי הפעולה הנבחרות והאמצעים הדרושים לכך. כן התעמק הפיקוד בנתוני המודיעין על גזרת הפעולה המתוכננת, ובבחירת אתרי הנחיתה למסוקים, נתיבי הטיסה שלהם, כך שלא יהיו ניתנים לאיתור על ידי מכ"מי האויב, ולא יחשפו ויהיו נתונים לפגיעה מאש האויב בעת טיסתם ליעד.

תכנון ההנחתה הימית נעשה בשיתוף פעולה עם מפקדת הבסיס הימי שבספאג'ה, וכלל את בחירת אזורי הנחיתה שבחוף המזרחי של המפרץ ואת נתיבי השיט של הסירות אליהם. במסגרת ההכנות הוחלט כי מרכז הפיקוד המשותף יתמקם במרסא ת'למת, שמדרום לזעפרנה, ונעשו הכנות הנדסיות בשטח כדי לאפשר את פעולתו, וגם נפרסו מערכות הקשר השונות הדרושות לתפקודו התקין, ולפיקוד על המבצע. כל אלה הסתיימו ב-11 בספטמבר 1973. כן הושלמו כל ההכנות באתרי היציאה של הכוחות למבצע, בדרך האוויר ובדרך הים, שנועדו להגן על הכוחות, ולקיום הקשר ביניהם לבין המפקדות בעורף שבשטח הפיקוד, כולל עם המפקדה המשותפת. כך הוקצו מה-27 בספטמבר כוחות חי"ר, ארטילריה ונ"מ כדי לאבטח את האתרים האלה.

ב-29 בספטמבר הגיע אגד קומנדו 136 לפיקוד, ונערך בחלקו הצפוני של תל'מאת. כן נערכה מפקדת השליטה המשותפת על המבצע בראשות ראש מטה הפיקוד, ובה נציגי אגד הקומנדו, נציגי בסיס חיל הים בספאג'ה, וכן קצין קישור של חיל האוויר. המפקדה תרגלה את הפעלתה עד סוף ספטמבר לקראת הביצוע.

הצלחת המבצע כולו היתה מבוססת בעיקר על השגת הפתעה, ולכן היה חשוב שבשלב ההכנות תשמר הסודיות המלאה לגביו. לצורך זה נאסר על שימוש באמצעי הקשר הצבאיים של הגורמים השונים, והקשר כולו נעשה באמצעי הקשר האזרחיים שפעלו במרחב הפיקוד, וזאת עד לפרוץ המלחמה ב-5 באוקטובר.

המעבר לשלב ההתקפי

סירת ברטרם חמושה לאבטחת תנועת סירות הגומי

סירת ברטרם חמושה לאבטחת תנועת סירות הגומי

כוננות – בהתאם להוראות המפקדה הכללית הועלתה ב-28 בספטמבר הכוננות בפיקוד למוגברת וב-1 באוקטובר לכוננות עליונה. החלה ההערכות למבצע ברמות הגדוד, הפלוגה והמחלקה, עד ה-2 באוקטובר. ב-3 באוקטובר הגיעו לבסיס ספאג'ה מאלכסנדריה 22 סירות גומי מדגם זודיאק ו-4 ספינות ברטראם, 11 סירות זודיאק ושתי ספינות ברטראם הועברו לראס ע'ארב, עבור מבצע ההחפה הימי.

המפקדה המשותפת – בימים 5-4 באוקטובר הגיעה נציגות חיל הים למפקדה המשותפת שבמארסא ת'למת, כ-7 ק"מ מדרום לזעפרנה. המפקדה היתה ממוקמת באזור ההררי, במרחק של כ-3 ק"מ ממערב למעגן הימי. הכנתה והפעלתה נעשו בסודיות רבה, דבר שמנע מהאויב הישראלי לאתרה עד סוף המלחמה. בימים 5-4 באוקטובר בשלב הזה הוצגה תכנית המבצע בפני מפקדי הכוחות, ובוצעו כל התאומים הדרושים בין הגורמים השונים הנוטלים חלק במבצע. כן הושלמו כל ההכנות הלוגיסטיות לקראת המבצע והמלחמה. בערב ה-5 באוקטובר מסר מפקד הפיקוד למפקדה זו את שעת ה-ש לפתיחת המלחמה, ובהתאם לכך היא העבירה לכל הכוחות את לוחות הזמנים הסופיים לביצוע ההנחתות השונות.

מבצעי ההנחתה

התכנית להנחית שני גדודי קומנדו מאגד 136 על החוף המזרחי של מפרץ סואץ קבעה ששתי פלוגות תונחתנה בהנחתה אווירית ו-4 פלוגות בהנחתה דרך הים.

ההנחתה האווירית היתה אמורה להתבצע בשני גלים: האחד של 8 מסוקים שינחיתו פלוגת קומנדו, מתוגברת במחלקת נ"ט ובכיתת הגנה אווירית של טילי כתף 7-SA. הכוח ימריא משדה התעופה בתלימאת בליל 7-6 באוקטובר, וינחת מצפון לאבו רודס. הגל השני יכלול את פלוגת הקומנדו השנייה, מתוגברת במחלקת נ"ט, וזאת על ידי 5 מסוקים, שימריאו מאותו שדה ובאותו לילה, וינחתו ממזרח לואדי פיראן.

ההנחתה הימית תוכננה להתבצע בשני שלבים:

סירות גומי (ישראליות) על חוף סיני  לקראת מנבצע נחתה

סירות גומי (ישראליות) על חוף סיני לקראת מנבצע נחתה

בשלב הראשון תתבצע הנחתה של 3 פלוגות בליל 7-6 באוקטובר: פלוגה אחת תצא מראס רחומי באמצעות 11 סירות זודיאק ושתי ספינות ברטראם, שתאבטחנה את האזור שמצפון לראס סראתיב, מרחק של 33 ק"מ מהחוף המערבי של המפרץ. שתי פלוגות נוספות תצאנה ממרסא ת'למת, כל אחת באמצעות 11 סירות זודיאק וספינת ברטראם אחת לאבטחה. האחת לאזור אבו זנימה, במרחק של כ-40 ק"מ, והשנייה לאזור שמדרום לראס מלעב – ג'בל חמאם פרעון, במרחק של 25 ק"מ.

פלוגת הקומנדו הרביעית תונחת בליל ה-8-7 באוקטובר, באמצעות 11 סירות זודיאק וספינת ברטראם אחת לאבטחה, באזור שמצפון לראס מלעב – ראס לג'יה, שבמרחק 23 ק"מ. כן תונחת באותו לילה מחלקת נ"ט כתגבור לפלוגה שהונחתה באבו זנימה, וזאת באמצעות 6 סירות זודיאק, וספינת ברטראם לאבטחה.

הביצוע

בפועל בוצעה ההנחתה האווירית, כאשר פלוגת קומנדו אחת הוטסה על ידי 5 מסוקי מי-8 בערב ה-6 באוקטובר לאזור שמצפון לאבו רודס. כן הונחתה מחלקת סיור/מודיעין באזור ראס סראתיב על ידי מסוק אחד. חמשת המסוקים חזרו, אך מפקד היחידה האווירית טען שלא ניתן לבצע את ההנחתה הנוספת באזור אבו רודס, שכן הכוח שהונחת שם נמצא תחת לחץ של האויב. למרות זאת, הונחתה הפלוגה השנייה באותו ערב באזור ראס סראתיב על ידי 5 מסוקים.

באור אחרון של ה-6 באוקטובר התברר כי לא ניתן יהיה לבצע את ההנחתה הימית של ארבעת פלוגות הקומנדו כפי שתוכנן, שכן התברר שמרבית סירות הגומי מדגם זודיאק נמצאו לא כשירות למבצע, וזאת למרות המאמצים שנעשו כדי להתגבר על התקלות הטכניות שנתגלו בהן. רק 5 סירות היו כשירות מתוך סך של 33 שהוכנו למבצע. לכן החליט מפקד מפקדת המבצעים המשותפת לשנות את אמצעי ההנחתה של הכוחות האלה, ולבצע זאת בהנחתה אווירית באמצעות מסוקים. שינוי זה בתכנית אושר על ידי אגף המבצעים במפקדה הכללית בקהיר וגרר בעקבותיו שינויים בתכנית ההנחתה כולה.

אחד המסוקים שביצעו הנחתת כח באזור אבו רודס והופל ליד חוף הים

אחד המסוקים שביצעו הנחתת כח באזור אבו רודס והופל ליד חוף הים

מבצע הנחתה זה התבצע בליל ה-8 באוקטובר, במהלכו הועברה פלוגה אחת לאזור שמדרום לאבו זנימה על ידי 8 מסוקים, ולקראת חצות הועברה פלוגה שנייה לאזור שמצפון לאל-ג'יה באמצעות 6 מסוקים. כך הועברו סך הכל ארבע פלוגות קומנדו (במקום שש פלוגות, כפי שתוכנן) ומחלקות הסיוע שלהן לחוף המזרחי של מפרץ סואץ באמצעות מסוקים בלבד. כל המבצע הסתיים בהצלחה, למעט נפילת שני מסוקים בדרכם חזרה לבסיסם במצרים, לאחר שהנחיתו את הכוחות שנשאו, האחד ב-6 באוקטובר, והשני ב-8 בו.

בדיקה  הועדה הטכנית שהוקמה לאחר הפסקת האש על ידי הבסיס הימי בספאג'ה, במטרה לבדוק את נושא התקלות בסירות, שהיו אמורות לפעול בים בדרגה 2, מצאה כי מרבית התקלות נבעו כתוצאה ממהילה של מי הים בבנזין, דבר שגרם להשבתת מנועיהן, וזה כנראה קרה כאשר כאשר עוצמת הים עלתה על דרגה 2, שכן אז כיסו מי הים לגמרי את חלקן האחורי של הסירות. על פי החוקרים וההסטוריונים המצריים היתה זו כנראה טעות של אגף המבצעים שתכנן מלכתחילה להשתמש בסירות אלה במבצע הזה למרחקים שבין 40-25 ק"מ, שכן הן לא התאימו למשימה זו בשל צריכת הדלק הגבוהה שלהן. הן התאימו למבצעים לטווחים קצרים בלבד, ובים שעוצמתו לא עולה על דרגה 2. הדברים האלה היו צריכים להלקח בחשבון לפני ההחלטה לשלבן במבצע זה, כדי שהדבר לא יפגע בכל מבצע הנחתת הכוחות מההתחלה, כפי שאכן קרה.

הערכה – לפי החוקרים וההיסטוריונים, לא נערכו המצרים להגן על כוח ההנחתה הימית, במידה וזו היתה מתבצעת, כנגד אפשרות של התערבות האויב לשיבושה. התברר להם (כנראה בדיעבד) כי הפעילות המצרית במפרץ וההכנות לביצוע הנחתה ימית בגזרה זו, נחשפו על ידי האויב, דבר שבא לידי ביטוי בהגברת פעילותו הימית בגזרה באופן בולט, על ידי שימוש שעשה בספינות הדבור החמושות שנמצאו ברשותו.

כן קיבל הדבר ביטוי בתגבור המהיר של כוחות, שביצע האויב בחוף המזרחי של המפרץ, באבו רודס ואבו זנימה, לאחר שחשף את ההכנות המצריות לביצוע ההנחתה הימית. למצרים לא היה כל מידע על האויב, עוצמתו ופעילותו בחוף שמנגד, ואם מבצע ההנחתה לא היה מתבטל בשל התקלות הטכניות בסירות, היו כוחות הקומנדו האלה, לדעת החוקרים וההסטוריונים המצריים, נתקלים בהתנגדות עזה מצד כוחות האויב, שהיה מוכן לקראתם בחוף שמנגד, ובכך היה מבצע זה נכשל מתחילתו. לטענתם, שיחק המזל במקרה הזה לכאורה לצד המצרי, שהתקלות בסירות מנעו מכוח הקומנדו שהיה אמור להיות מונחת מהים, גורל לא ידוע, כשכוחות האויב ערוכים על החוף וממתינים לחסלו.

כך התנהל גם סיפור הלחימה הלא מוצלח של הכוחות המצריים ביבשה בחוף המזרחי של מפרץ סואץ, שהביאה לכשלון המבצע כולו, כשחלק מהסיבות נעוצות בתכנון לא נכון, וחלק בקשיים שנבעו במהלך הביצוע, ובכללם הכשלון לבצע את ההנחתה הימית, כפי שתוכנן. בפועל "נתקעה" חטיבה ממוכנת 1 מדרום לעיון מוסא, כמעט מתחילת תנועתה דרומה, שהחלה באיחור מכפי שתוכנן, וכתוצאה מכך לא בוצעה חבירה בינה לבין כוחות הקומנדו, ובעקבות כך, המשימה להשתלט על החוף המזרחי של המפרץ לא בוצעה כלל וכלל. חלק מאנשי הקומנדו נהרגו, חלק נשבו על ידי כוחותינו וחלק גדול מהם נאלץ לעבור מסע של כ-130 ק"מ ברגל לעבר ראש הגשר של ארמיה 3 בשטחים קשים, כדי להנצל.

סיכום של פסח מלובני

בנוגע לקרב הדבורים במרסא ת’למאת בלילה הראשון של המלחמה לא נמצא בחומרים האלה כל התיחסות, וכנראה  שקרב זה התרחש מבחינת המצרים, אחרי שכבר הבינו והחליטו שלא תתבצע ההנחתה הימית בשל הבעייה שהתגלתה עם הסירות, לכן כנראה לא הייתה לו חשיבות בעיניים מצריות. עם זאת, הם מציינים שפעילות הדבורים שלנו בגזרה הוגברה, כנראה בעקבות חשיפת ההכנות (או חלקן) למבצע על ידינו.

בכל מקרה, צריך לזכור כי גזרת מפרץ סואץ לא הייתה זירת הלחימה העיקרית של הצבא המצרי ושל צה"ל במלחמה זו, ולמרות זאת, מן הראוי להכיר גם אותה בשל ייחודיותה, והעובדה שבה לא הצליחו המצרים לממש את תכניותיהם, כפי שעשו בזירת התעלה.

אל"מ דימ' פסח מלובני

שאלות אלי רהב 4 ביולי 2018

א.ר. פסח הכתבה ממש הפתיעה אותי. אם הבנתי נכון מבצע ההנחתה למערב סיני תוכנן אושר וכבר החל להתבצע בתחילת הערב של ה-6 באוקטובר והוא נכשל בגלל שסירות הגומי לא החזיקו מעמד במצב הים והמנועים נרטבו?

פ.מ. נכון. רק החלק הימי שלו בוטל בשל איתור התקלה עם הסירות, החלק האווירי בוצע בהצלחה (לפי המצרים).

מהמידע לא ברור אם כל הסירות שהתקלקלו היו רק במרסה ת'למת, או שגם אלו שהיו בראס ע'ארב. לפי הנתונים, היו במרסא ת'למת 22 סירות ו-4 ספינות ברטראם. אלה כנראה היו הסירות והספינות שהגיעו מאלכסנדריה, ותוכננו להעביר שתי פלוגות קומנדו, האחת, לאבו זנימה, והשנייה, לראס מלעב. ואילו 11 הסירות ושתי ספינות הברטראם שהועברו לראס ע'ארב, הגיעו מבסיס ספאג'ה, ותוכננו להעביר את הפלוגה השלישית באותו עיתוי לראס סראתיב. סה"כ כלל הסד"כ הימי שהוקצה לטובת המבצע 33 סירות ו-6 ספינות ברטראם. 22 סירות ו-4 ספינות הגיעו מבסיס אלכסנדריה, ו-11 סירות ושתי ספינות היו בספאג'ה, והועברו לראס ע'ארב. תכנית ההנחתה הימית נעשתה בשיתוף פעולה עם הבסיס הימי בספאג'ה.

א.ר מוזכר שהסירות היו תוצרת 'זודיאק' האם ידוע מאיזה דגם? דגם 3 עם מנוע אחד ל-5 אנשים,  או דגם 5 עם שני מנועים שיכול לשאת 10 איש? האם ידוע איזה מנועים היו אלה?

פ.מ. לא, אין פירוט במקורות האלה לגבי נתוני הסירות. הכותבים הם לא אנשי חיל הים המצרי, וכנראה לא מתמצאים בפרטים כגון אלה. מאידך, מחומר ממקורות אחרים, העוסק בפעולות אנשי קומנדו במלחמת ההתשה, עולה כי היו להם סירות זודיאק מדגם 3 ומדגם 5, בהם עשו שימוש (באחד המקומות אף מוזכר כי נעשה שימוש בסירות סער זודיאק, האחת עם מנוע של 60 כוח סוס, והשנייה עם מנוע של 40 כוח סוס). בין השאר עשה קומנדו שימוש בסירות זודיאק במבצעיו בצפון סיני (בים התיכון) והשיט כוח מפורט פוא'ד לרומאנה; בחציית התעלה והאגמים המרים, בדרום סיני, והשיט כוח מאדביה לעיון מוסא.

כן בוצע שיט עם סירות מדגם 5 מע'רדקה לא-טור, בתנאי מזג אוויר לא נוחים (גלים בגובה 4-3 מ', כמתואר), ואף היתה מחשבה לבטל בשל כך את המבצע, אך המפקדים השתכנעו בסוף לבצעו, על בסיס הטעון שהעלו המבצעים, כי חיל הים הישראלי לא מצפה שכוח מצרי יבצע מבצע כלשהו בעיתוי שכזה, ובמזג אוויר שכזה, דבר שלדעתם יסייע לבצע את המשימה בקלות ובהצלחה. לכן, על בסיס נסיון מבצעי זה שנרכש במלחמת ההתשה, לא ברור מדוע נוצר הפעם הכשל בסירות, כפי שמתואר, אלא אם מישהו טעה או התרשל, או התנגד למבצע הימי. אין הסבר ברור לכך במקורות הנ"ל.

א.ר. בכל הכתבה לא מוזכרת כוונה להשתמש בסירות דיג. עם זאת נשלחו שני דבורים במטרה לפגוע בסירות גומי וסירות דיג. מאיפה הישראלים לקחו את הצורך לפגוע בסירות דיג?

פ.מ. ייתכן שזה מתקופת מלחמת ההתשה, במהלכה נהגו גורמי המודיעין המצרי להעביר אנשים בחשאי לחוף המזרחי, תוך שימוש בספינות/סירות אזרחיות, ובכללן סירות/ספינות דיג, כמסווה תמים.

א.ר. מי היו מפקדי הפעולה בצד המצרי?

פ.מ. מפקד הפיקוד היה לואא' (אלוף) אבראהים כאמל. מפקד המפקדה המשותפת, שהיתה אחראית על המבצע היה ראש מטה הפיקוד, עמיד (תא"ל) אבראהים רשיד. מפקד בסיס חיל הים בספאג'ה היה עמיד (תא"ל) ג'ומעה אבראהים. ראש המטה שלו, עמיד עלי ע'אנם, עמד בראש הקבוצה של חיל הים שהוצבה במפקדה המשותפת של המבצע. מפקד אגד הקומנדו 136 היה עקיד (אל"מ) כמאל עטיה.

א.ר. מתי ולמה התבטלה הנחיתה באופן סופי?

פ.מ. מאחר ולא היו סירות כשירות למבצע הוחלט לבצע זאת באמצעות מסוקים. הפיקוד הציע זאת על דעת חיל הים, ואגף המבצעים במפקדה הכללית אישר זאת, וחיל האוויר ביצע העברה של שתי פלוגות נוספות לחוף המזרחי של המפרץ באמצעות מסוקים בליל ה-8 באוקטובר. שתי פלוגות נוספות, שתוכננו להיות מועברות דרך הים, לא הועברו בסופו של דבר.

א.ר. אז איזה תועלת הביאו זוג הדבורים שתקפו את הברטרם וסירות הגומי בלילה הראשון במרסא תלמאת. ומתקפת  פלגת הדבורים ב-14 באוקטובר  ברס ע'ריב?

פ.מ. לפי התאור המצרי, שום דבר. ממילא המבצע הימי שהם תכננו בוטל. אבל המצרים הבינו שאנחנו עלינו על ההכנות, כמו שהם כותבים.

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

3 תגובות

  1. הפער בין

    1) בהתקפת הדבורים בראס כרב לא התגלו 2 ברטרמים או סירות גומי. מה ההסבר?
    2) הטענה כאילו פעולות הדבורים נגד המצרים ציננו את רצונם לבצע את החציה מוכחשת על ידי המצרים?!
    3) טענת כניסת מי ים למיכלי הדלק של סירות הגומי מוזרה מאחר וגם סירות הנשטפות במי ים לא אמורות להחשף לחדירת מי ים לדלק. לעשרות סירות? לא צויין פעילות ימית של הסירות כהכנה לצליחה, שודאי היתה מובחנת ע"י צה"ל. האם זו היתה אמתלה לרדת מתוכנית הצליחה היומרנית?
    4) המאמר מציין כי ההחלטה לבטל את הצליחה נלקחה עוד טרם פרוץ המלחמה? הגדוד שהיה אמור לרדת דרומה לאחר חציית התעלה ולחבור לכוחות הקומנדו , לא התכוון לרדת ולכן העילה היחידה להשטת כוח גדול מזרחה היתה תגבור ואספקה לכוחות הקומנדו שכבר נחתו בסיני. בכך ששתי הפעילויות (הימית והיבשתית) התבטלו, האם היה ערך ממשי (שאינו הטרדת האויב בעורפו) לתקיפת ספינות הדייג שאין מידע מודיעיני אמיתי על הכנתן (העמסתן וזיוודן) לקראת חציה?
    5) באתרים רשמיים של צה"ל וחיל הים בראיונות של מפקדים, בספרים שעסקו בחלקו של חיל הים בזירת ים סוף, מיוחסות משמעויות אסטרטגיות להתקפות על הסד"גים , כאלה שמנעו את צליחת המצרים ואספקת הכוח היורד לכוון אטור. במאמר מוכחשת משמעות זו. האם בכל זאת ראוי לשקול מחדש את המשמעות הרשמית שניתנה לפעילויות חיל הים (שהיתה מוצלחת וחשובה) מבלי לייחס לה שיקולי יוקרה שאינם נסמכים על מודיעין ולא על הערכות מודיעין, על הפער בין תכנית הזויה להעברת כוחות לא מוגנים הכוללים עשרות כלי שייט ובהם גם אזרחים, בים קשה וללא אבטחה של חופי נחיתה לסגים ורציפי פריקה לסד"גים? זהו מבצע בסגנון פינוי חיילי בריטניה מדנקורק…..

  2. מכל הנאמר כאן אני למד כי:
    לא היה לנו מידע מודיעיני על התכנית ובעיקר על ההתארגנות המסיבית לביצוע התכנית המצרית.
    בכל הסיפורים על ההתקפה על מרסה תלמאט מדובר על ברטראם אחד ולאחר זמן רב נוספו לסיפורים גם איזה זוג סירות גומי. בסיפורים שסופרו שנים לאחר מכן נוספו סד"גים. כעת ניתן להבין שסיפורו של נימרוד מדוייק יותר מסיפורים אחרים. הדבורים לא ממש נכנסו למארסה אלא נתקלו כבר בפתח בברטראם ועלו על החוף המערבי של המרסה בפיתחה.(ראה התרשים שמופיע בסיפורו של נימרוד.) ברור שלא נכנסו פנימה וראו את הברטראם השני ועוד עשרות סירות גומי. גם בדיקת המעגנה של ראס ערב, לפני כן, לא היתה מספיק יסודית כיון שגם שם היו שני ברטראמים וס"גים.
    סיפור סירות הדיג העמוסות בתחמושת ודלק שהיו שם לצורך אספקה לכוחות הנחיתה, היה סיפור טוב מבית היוצר של "מספר הסיפורים" והוסיף להעלאת המוראל של הלוחמים מהדבור. העובדה בשטח היתה שלמרות הירי בפגזי 20 מ"מ מטווח קרוב לא היו פיצוצים משניים כמו בסרטים.
    אלוהים שבשמיים עזר ל "שכמונו" ויצאנו כמעט בשלום למרות שלא ידענו כלום.

    • הי בוגץ. מזהירים אותי כי צריך להתייחס בזהירות למה שהמצרים אומרים. מצד שני , אין בידינו מידע אחר. אני בדיעה שמישהו לחץ עליהם לתכנן מבצע חציה של המפרץ ושהם מצאו מסיק תירוצים, ובצדק, לא להוציאו אל הפועל. שים לב שאם מקבלים את סיכום המאמר כי אז מתרוקן הבלון שייחס את " עצירת כוונות האויב" לחצות את המפרץ , עשרות ק"מ, חשוף להתקפות דבורים, ללא חופי נחיתה מסודרים, לשלוט בעשרות ספינות דייג במבנה….מבצע חילוץ חיילי בריטניה מדנקרק מחוויר לעומת מבצע זה….אין הדבר אומר כי התקפות הדבורים לא היו אפקטיביות כדי ליצור לחץ על עורף האויב, אולי למנוע ממנו מחשבות נוספות על פעולות מטופשות כמו תכנית חציית מפרץ סואץ שהתמוטטה בעצמה .

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות