מכתבו של אדמירל ג'ין לאקאיי מהצי הצרפתי מ- 30 לינואר 1996
בתרגום של אל"מ מיל משה אורון ועמנואל כרמי
סיפור סואץ 1956 –שולות המוקשים
המתואר בהמשך אינו מהווה הסטוריה. הזכרונות שאני מפרט למטה הינם זכרונות בלבד של סג"מ צעיר, שנכתבו כ 40 שנים מאוחר יותר.
יתר על כן איו תחת ידי שום מסמך ושום מכתבים מהתקופה הזו. לא תהיה שום הפניה למקור מדויק: יהיה צורך בהמשך לאמת עם מסמכים רשמיים, יומני גשר, דו"ח מבצעי, וכוי.
על כן טון הסיפור בהחלט"בלתי רשמי".
הקדמה
המחבר ג'אן לקאי במדי עבודה
סיימתי את קורס הקצינים בברסט הוצבתי מהסיירת "ז'אן דארק" ביוני 1956" לשייטת שולות המוקשים בביזרטה. זה היה מינוי ראשון שלי כקצין.
תחילה עליתי על ה"פבוט" (מפקד סא"ל ל.ב הירונימוס), מצאתי עצמי קצת מיותר. היינו 7 קצינים על תקן של 4 . אכן הייתה זו עדיין התקופה של "הנקראים חזרה" ו"מעוקבי השחרור", במה שהיה עדיין השירות הצבאי לפני החלת שירות החובה בצרפת.
מסוף יוני עד סוף אוגוסט, 1956 עסקנו במשימות שונות: קצת אימון בשלית מוקשים אך בעיקר משימות סיור ימי במפרץ גבס או בסביבות כף בון במטרה למניעת הברחות נשק וניסיונות ליירוט של כלי שייט הנושאים אמצעי לחימה למורדים האלגיריים דרך טוניס.
בסוף אוגוסט מגיעה שייטת של שולות מוקשים לביזרטה -6 על פי זכרוני-כולל ספינת פיקוד ותמיכה לשלית מוקשים , "האדמירל מושז" (מפקד סא"ל ס.פ פאול. שהפסיד מינוי מענין במחלקה המשפטית במטה הכללי.
הם אינם היחידים כמובן, ביזרטה הופכת במהרה למעגן הצפוף ביותר של צרפת: ספינות ליווי, נחתות מכל הסוגים,LCT ,LST , (ספינת נחיתה נושאת טנקים, אניית נחיתה נושאת טנקים) וכדומה, ניצולות מבצעי 1944/5 והודו-סין, שהוכפפו תחת פיקודו של קצין שהתפרסם מאוחר יותר מסיבות רבות. סגן אלוף שיצר, דברים שהיו ידועים כבר מזמן ב מטה הכללי, תכונותיו ויתרונותיו כימאי ולוחם, כסיבה למתן אחריות כל כך מוזרה!
היו גם אניות סוחר מגויסות, נושאת גייסות, אנית בית חולים, ספינת-מספנה "סידי עבדלה", כאשר שירותי העזר של הצי במלא עוצמתם.
ברמה שלי כסגן מפקד של שולת מוקשים חופית, לא מבחינים בבירור מה מתרקם. כמובן ישנן שמועות, האזנות סמויות מזדמנות לקשר; חושבים כמובן על נאצר שהכרחי "להענישו". אך היכן? מתי? ואיך? תעלומה!
הרבה פעילות, התיעצויות, מפגשים עם חברים מהמחזור המגיעים מטולון, אך הסוד נשמר היטב.
בהיבט שלית המוקשים, סדר הכוחות הינו כדלקמן: 4 שולות מוקשים אוקינויות, 16 שולות מוקשים חופיות, מהן 6 מטולון, 10 מביזרטה. מתוכן 4 הוצאו משימור וחומשו במהירות, ספינת פיקוד ותמיכה, מפקדה ראשית לכוח המשימה, שהוכפפה בצורה אופורטונית, לא לממונה הקבוע בביזרטה, ה, אלא ל תת אלוף פאול שבהחלט מוסמך יותר!
מערכה ראשונה – הכנות
המקשת הצרפתית "קמליה"
חודש ספטמבר 1956 מוקדש לאימונים מסוגים שונים ובעיקר לחידוש הפוטנציאל המבצעי שלנו "בשלית מוקשים". מאחר ויש להודות שהשינויים בצוותים ובעיקר בפעילויותינו הקודמות בסיור ימי, גרמו לנו למחסור בניסיון (בשלית מוקשים)! ראוי לציון ששולות המוקשים הינן אניות סימפטיות כאשר לא עוסקים בשליה!
תחילה אימון אינדיוידואלי: פרישת ציוד השליה המגנטיים (אה- נזכרתי ב"תענוג" של גרירת כבלי מערכת השליה, בדיקת מצב הספינות בציוד מערכות הקטנת החתימה המגנטית (שאני חייב לציין שהוזנחו מעט), הצטיידות בחומרי "מלחמה" וכוי.
ואחר כך, תרגילים בקבוצות באזור ביזרטה, תמרון במבנים, יציאת שולות המוקשים, חזרה במבנים, (אה-שמחת מערכות השליה המסתבכות, תפסנים הבורחים).
ולבסוף תרגיל כולל באור יום ובלילה, בהשתתפות 2 השייטות מטולון וביזרטה שנערך בדרום, במפרץ גבס. מסלול די ארוך המסתיים בשני זרועות של האות Y (מועתק ללא ספק מהתכנית שתבוצע בעתיד בפורט סעיד?)
לימוד תהליכי השליה כמובן, אך גם אימות, וזיהוי בעת מלחמה. שינון מסמכי נאטו:APP וכוי…, ולבסוף משמעת אלחוט וכל הקשור בשליטה על כל האניות הנוטות לעצמאות, על מנת להפכן לקבוצות משימה בעת מלחמה.
חזרה לביזרטה בסוף החודש לטיפול בתקלות של 15 ימי האימון האינטנסיבי, השלמת ההצטיידות, "והמתנה לפקודות".
בהזדמנות זו אני משנה הצבה ושם את הקיט-בג שלי ב "קמליה", הפעם כסגן בפועל, תחת פיקודו של ל.ב דמרליאק. אדם בעל ניסיון – צוללות של כיס בלורינט ב 1945, ומספר תקופות שירות בהודו-סין.- ובעל תרבות רחבה. לרווחתי הרבה כסגן, הוא בילה יותר זמן בחדרו. בשיפור וטיפוח הידע שלו בשפה המנדרינית. (כפתור מירקן או מצדף?), מאשר בפיקוח מפורט של פעילותיי.
האמון ההדדי היה דו כיווני: האין זה העיקר?
לרוע המזל אחד המנועים הראשיים של ה"קמליה" החזיר את נשמתו. נאלצנו לבקש את שירותיה של אנית המספנה סידי עבדלה להחלפתו.
בינתיים החברה מפליגים לכיוון…אין לדעת….אך קצת מנחשים? (תאריך מדויק לא זכור לי)
מערכה שניה – הצטרפות לפורט סעיד
לא הייתה ביכולתי לספר את השמחות של ההפלגה והפחדים וההתלהבות של חבריי בשולות המוקשים בזמן פעולות הנחיתה בכוח בפורט סעיד. הגם שתיאוריהם היו כל כך מלאי חיים, כל כך מדויקים, שלעיתים יש לי את הרושם שגם אני השתתפתי בהם!
באשר לתפקידנו, ב"קמליה" – נשכחים במעמקי המעגן, תחילה מקבלים פקודה לעזוב את ה"קמליה", על מנת להכשיר בזריזות שולת מוקשים חופית אחרת שהייתה בשימור. בו בזמן אנחנו מצליחים להתקדם עם תיקון המנוע ב"קמליה" כך שלבסוף אנחנו מצליחים להפליג באיחור של 10 ימים ביחס לכוח העיקרי.
מה לומר על הפלגת המעבר העצמאי? מלבד שהצלחנו להשיג מספר קבוצות של כלי שייט ללוגיסטיקה. שהיו תחת ליווי צרפתי או בריטי, הזדמנות להתאמן באיתות אור ובשאר תהליכי הזיהוי, אימות וכוי.
מזג האוויר? המטאורולוגיה? – ככל שאני זוכר, עכורים, אך מבלי שיגרמו לקשיים משמעותיים לשולת מוקשים בסדר גודל שלנו, בעלת תכונות ימיות מפתיעות.
כלי הנחיתה הבריטיים והצרפתיים בנמל פורט סעיד, בצד שמאל של התמונה כלי שייט טבועים וחוסמים את התעלה.
הגענו לאיזור העגינה של פורט סעיד…….מוקדם בבוקר. מחזה די מרשים לסג"מ צעיר: ספינות מכל הגדלים, מכל טיפוס, עוגנות או בדרכן, אנית המערכה "ג'אן ברט" ,אחד או שני ספינות סיור, סיירות ,ספינות ליווי, פריגטות, אניות משא, אוניות תדלוק צרפתיות ואנגליות.
ושולות המוקשים בכל הארמדה הזו? בהסתננות ותוך הימנעות מלהיתקל באניות שטובעו במבואות הנמל בזמן המבצעים. אנחנו מצליחים להצטרף מחוץ לנמל הדייג (בדיוק ימינה לכניסה לתעלה, מתחת לפסל פ. לספס).
במקום זה עוגנות אוסף בל יאמן של ספינות נחיתה בינוניות או קטנות מכל הגדלים. בקיצור אוסף שונה ומשונה של כל מה שקדם ובעת הנחיתה…
התמרונים לקראת הרמת עוגן או להתקשרות בצידי כלי שייט אחר…..!
הפעילות שלנו לאחר מכן פשוטה למידי. על פי סבב קבוע, מתחלקים עם הבריטים במשמרות מכ"ם. להבטחת איזור העגינה, מחוץ למבואות פורט סעיד.
סיורים של 2/3 ימים, זיהוי כל אניה הנכנסת לאיזור העגינה, העברת הדואר מספינת הפיקוד, הסיירת "ז'ורז' ליג", שעוגנת בכניסה של מבוא הנמל.
יתרת הזמן: פעילות שגרתית של ספינה בעגינה: תחזוקה, הנחיות, החלפות עם ספינות סמוכות, בעיקר עם ידידנו הבריטיים.
עד כדי כך שמדלית הזכרון של מבצע סואז נקראית לפעמים"SCOTCH CROSS" (גם אצלם כפי שבדקתי מאוחר יותר), לעדות על טבע ואופי והחום של היחסים ששררו בינינו.
בשדה התיירות היוצא דופן "ביקורים מאורגנים" בעיר פורט סעיד בגיפים, בהדרכת הצנחנים הצרפתיים שהשתתפו בכיבושה. מחזה די מסנקרן, של ראשוני הקסדות הכחולות, של הדנים, הטובלים בים בחוף סמוך. גדולים וורודים ובלונדיניים. אך שוחים עם קסדות!!!! (לעולם אינך בטוח לחלוטין!)
ביקור מאורגן בחנויות חברת התעלה, על מנת להחליף ציוד בשימוש שגרתי חיוני לחלוטין לשמישות המבצעית.
אה- החמדנות של האפסנאים, הבוסן, המכונאים, החשמלאים. בכלל הצי הביא לביזרטה גוררת עגינה, שנקשרה על סיפון ה"קמליה". הגוררת נוצלה כראוי לאחר מכן בצי הצרפתי, שבסופו של דבר רשויות התעלה המצריים דרשו והצליחו לקבלה בחזרה לפורט סעיד במצב תקין!
בהמשך לא אשכח את האספקטים הלוגיסטיים של הדברים, לרבות, לספינה צרפתית "נורמלית", לשפר מעט את השגרה! (עושים חיים!).
תודה לאל, מספר חברות, שומרות-סוד, מגיעות על סיפון ה"באייז": שבצעה נסיעות לקפריסין וחזרה (לימסול). וגם אנית בית החולים "מרסייז", פתחו לפנינו אפשרויות מסוימות!
לבסוף, לא אשכח לציין את הביקורים של קציני המטה הכללי. שלמרבה הפלא לא היו לחוצים או שחצנים לשום דבר. האם דברים השתנו? אציין במיוחד את הנציב הראשי דה-להיי, שהיה אחראי במשך כל ההכנות של המבצע ובזמן ביצועו לכל הבעיות של הדוקומנטציה הסודית ביותר. ואחר כך של הלוגיסטיקה!
התיאור מעורר התיאבון. מה שמוכיח היטב מה יכול להיות יעיל ורציני ביותר…מבלי שיראה כך!
מערכה שלישית – "משימה סודית ביותר"
מידע משלים בספרו של שמשון עדן אנשי הברזל בספינות העץ ע' 203-198
מפקד הטרפדת שמשון עדן וכיתת הסיירים במדים צרפתיים בפורט סעיד לפני פינוים במקשת הצרפתית.
בתום אחד מסיורי האבטחה, אחר הצהריים המאוחרים, במקום לחזור לעגינה במקומנו הקבוע, במעגן הדייג, קבלנו הוראה להיצמד לסיירת "ז'ורזי ליג'" אנית הפיקוד. גישה בתמרון עדין, התקשרות "אנגלית", ובכוננות להפלגה מידית. המפקד הלך למוקד המבצעים בסיירת, לקבל הוראות וחזר כעבור שעתיים, עם הבעת פנים מעט נבוכה.
מטרת המשימה: העברה סודית ביותר של כוח אדם מיוחד בדרגות קצונה ולהם אמצעים מסוכנים אותם יש לאבטח היטב בסיפון האחורי, בכוננות להוריד לים בזריזות.
האורחים שלנו מגיעים קרוב לחצות: 12 בחורים צעירים, חסונים, פניהם מעט עייפות, בבגדי חאקי , ללא סימני דרגה. נראה שאינם מאפשרים השערות או ספקולציות לגבי לאומיותם, מוצאם או דרגותיהם האישיות.
הציוד – 3 חביות בנפח 200 ליטר, אטומות לחלוטין- נקשר ואובטח לסיפון והאנשים עלו ונכנסו לספינה. עמדות התקשרות יוצאים לכיוון צפון, צפון מזרח. על פי הוראות המפקד ללא פרטים נוספים. רוח צפונית חזקה, ים גבוה. ה"קמליה" מתנהגת למופת, כאילו השינוי משגרת הסיורים מוצא חן בעיניה.
מיד עם יציאה מהמעגן והמבואות, המפקד מגלה לי מספר "פרטים". יעד ההפלגה חיפה בישראל. שם הורדת ה"אורחים" וציודם. וחזרה מידית לפורט סעיד. למעט רק אם תהיה תחזית מטאורולוגית גרועה אז נוכל להשאר קצת.
הנחיה נוספת: להימנע ממפגש עם חברינו מהצי הבריטי.
מסלול ההפלגה אם כן, לוחך את תוואי החוף, מבלי להיכנס למים טריטוריאליים.
כמובן לאחר שעה של הפלגה:"הסגן! יש דרישה לזיהוי מימין לחרטום!"
הייתי צריך לצפות זאת .
WHAT SHIP המסורתי, בליווי החלפת קודי הזהוי שבתוקף. שמקורם לא מספינה צרפתית, אלא פשוט מכלי שיט אנגלי במשימה בגזרה!
למרבה המזל לא יותר מדי סקרנות מצידו ותשובתי המקוצרת "בדרך לאיזור הסיור שלי" מתאימה לו. ואנחנו מתרחקים באיחולים הדדיים "דרך צליחה", בהמעטה –עובדה.
בבטן הספינה המצב לא היה כה פשוט. שיכון והזנת 12 "המוזמנים", בשולת מוקשים עם צוות של 35 איש. תנאי ים גלגול של 25 עד 35 מעלות, אינה פשוטה.
לבסוף על ידי פיזור ערסלים בכל מקום אפשרי. כולל בחדר מכונות ובתא ההגה, הצליח רב המלחים לשכן את כולם. ביחס לארוחת הערב…למזלנו חלק מן האורחים סרבו בנימוס להזמנתנו לאכול. הם העדיפו להיחשף לאוויר הצח או לנוח….
כך חלף הלילה ללא המולה מיותרת, תוך כדי הצצה מודאגת מדי פעם על החביות בנפח של 200 הליטר. שלמרבה המזל לא זזו ממקומם. נכנסנו ללא נזקים לנמל חיפה סביב השעה 1300.
מקום עגינתנו מאחורי המשחתת המפורסמת "איברהים אל-אוול", – אח"י חיפה…, שנשבתה על ידי הישראלים בעזרת המשחתת הצרפתית "קרסינט" כפי שסופר לנו מאוחר יותר.
אוף! ביצוע משימה בהצלחה! מנוחה וערסל. החזרת הסדר בספינה לפני ביקור המארחים הישראלים שלנו. לרווחתינו תחזית מזג האוויר היתה גרועה. דחינו את חזרתנו ב 24 שעות.
ואיזה 24 שעות! מבלי לצאת מתחומי הנמל -דיסקרטיות מחייבת- הייתה זו חגיגה לכולם! "אורחינו" נעלמו על ציודם המיוחד, מיד עם ההתקשרות לרציף .(אני מניח בפשטות שהמיכלים הכילו ניטרוגליצרין או חומר אחר שיש להתיחס אליו בעדינות).
אך עמיתיהם מבסיס חיפה דאגו לנו במהירות, קצינים כבעלי דרגות אחרות. החל מהשעה 1700 עד לשעות הקטנות של הלילה, היתה תנועה בלתי פוסקת, הלוך ושוב, מספינתנו לספינות האחרות של הצי הישראלי.
במיוחד אני זוכר את האירוע על סיפון ה"איברהים אל-אוול" חדר אוכל קצינים מאוד פעיל, אחיות מאוד" טיפוליות". ושני חורי הפגזים (כנראה של תותחי ה 127 מ"מ של הקריסנט, שחדרו בשעת ארוחת הצהריים של קציניה המצריים, ככל הנראה, המסביר את האירועים בהמשך (כנראה שצוות הספינה לא היה בעמדות קרב!).
לכל שמחה יש סוף. למחרת באמצע הבוקר היה הכרח להסכים, שמזג האוויר השתפר לאין שעור ואנו חייבים להפליג!
חזרה ללא אירועים מיוחדים וללא מפגשים סוערים. 24 שעות של ניווט שקט. שאיפשר לכל אחד להתאושש ולחזור לפעילות השגרתית עם כניסתנו לפורט סעיד.
פינלה
סגן מפקד המקשת ג'אן לקאיי בתאו.
לא ארחיב על הסיבות של הנהגתנו הפוליטית והצבאית לשים קץ למבצעים. זה כבר שייך להיסטוריה. סיפורי אינו אלא אוסף – 40 שנה מאוחר יותר- של זיכרונות של סג"מ צעיר. כמעט בתחתית הסולם וללא אינפורמציה מיוחדת של התקופה. גם לא לשכוח שמה שאנחנו מכנים היום "מדיה"- אז הייתה חסרת כוח או מושתקת היטב!
בעצם מאזורי העגינה שלנו או הסיור, ראינו כמעט את כל הצי בקבוצות קטנות, מפליגים בכיוון צפונה/צפון מערבה. כנראה לביזרטה, טולון, גיברלטר, פורטסמות, מה אני יודע?
נותרנו לבסוף קומץ של ספינות ליווי, אחד או שני LST, אחת נחתת רגלים LSIL וה"קמליה"!
ובערב יפה של חודש דצמבר 1956 ,השיירה האחרונה הרימה עוגן גם היא. לאחר מספר גיחות לפורט פואד. תצוגת זיקוקין די נור של ה"ברבר", לכיסוי יציאתנו וניתוק המגע.
ההפלגה חזרה ללא אירועי מזג אוויר גרוע במיוחד. שגרם בוודאי סבל לקופסות הסבון מסוג LST. ל OTC ול LST אחד מטולון הייתה החוצפה לשאול אם הים אינו חזק מדי עברנו!
תשובתינו: "אם נאט, זה יהיה על מנת לא להשיג ולעבור אותכם."!!!!!
פרידה בין הטולונים והביזרטים באיזור כף בון. וכניסה בחזרה ב LA PECHERIE על מנת לחדש את חיינו הקטנים עם שולות מוקשים\סיור של השייטת הרביעית…אך זה כבר סיפור אחר!
האם כהצבה ראשונה, לא הייתה זו התנסות אדירה?
אדמירל ז'אן לקאיי 1996
