פירוק חבלה בתעלת סואץ – ישראל רוט

0

מאת רס"ן דימ' ישראל רוט                                                 25 ביוני 2018

פירוק מלכודת בתעלת סואץ

בשיחה שהיתה לי עם אלי רהב ואמנון בן ציון נזכרתי שהייתי גם קצין חבלה של השייטת בין השנים 1965-1971.

תפקיד קצין החבלה באותם ימים כלל הדרכת מחזורים חדשים בתורת החבלה היבשתית והימית.

את הכשרתי קיבלתי כשעברתי אימוני חבלה במסגרת הסמכתי כלוחם, וכאשר הודיעו לי לקבל את מח' החבלה מיפה שלמה ז"ל. שלמה יפה חברי מזה שנים וגמרנו יחד קורס לוחמים 1953-1955 והוא כלל גם קורס מ"כים בגולני.

מחלקת החבלה בשייטת הסתמכה על לימוד כל אמצעי החבלה הרלבנטיים של שייטת 13 שכלל סירות ב-10, מוקשים ימיים, מנגנונים שונים ומשונים, שיטות הכנת מטענים לחבלות יבשתיות במסגרת פשיטות עתידיות ולא ייצור אמצעים לפעולות באפיונים שונים ומשונים, פעולות חי"ר תוך שחייה ואטימת המטענים.

מספנת השייטת : מסגריה וגומאות יצרו מדי פעם אמצעים חדשים לגמרה: רק אמרנו מה רוצים ומה צריכים ומהנדס ובעלי מקצוע היו מייצרים.

בהמשך מח' החבלה היינו מנסים דגמים במים ובתנאי לחץ והתאמתם לתנאי שטח וים.

היו לנו המוקשים הייעודיים שיוצרו ע"י התעשייה הצבאית ותפקידי החבלה היה לחמש אותם לקראת פעולות מידיות ועם ביטול המשימה מפרקים מהחימוש. עבודת החימוש היתה מסובכת ומסוכנת ולמטרה זו נכתבו נוהלים מדוקדקים כדי שיובנו היטב ע"י החבלנים.

אחד התפקידים של מח' החבלה שכל לוחם בשייטת 13 יפעיל מוקש ימי חי במי המפרץ.

כשאני מדבר על מוקשים אני מתכוון גם לסירות ב-10.

לסיכום דף זה אציין כי כל זמן שירותי בחבלה לא קרתה כל תקלה ואיש לא התפוצץ בכל הקשור לאמצעי זהירות וכללי עבודה.

כשפרצה מלחמת ששת הימים עם תקופת ההמתנה הייתי קצין צעיר בן 33 בדרגת סגן נשוי לרבקה מזה עשר שנים.

לקראת פריצת הקרבות ברלה חזר מלימודים בצרפת וקיבל מינוי ופיקוד מחדש על השייטת, הוא התעדכן כמו שרק הוא ידע לדוגמא: כשאני שואל תן לי תשובה לא בעיה! תן פתרונות לא ברבורים. ואת זה אני ראיתי ביום החמישי של המלחמה יצאה משלחת של לוחמים מתוסכלים לשארם א-שייח' ואני כתרגולת דאגנית, לקחתי שני ארגזים של אמצעי לחימה מכל סוג כדי שאוכל לענות תשובה מבצעית לכל בעיה שתבוא.

בסוף הקרבות חזרנו לשייטת לתחקירים וקביעת דרך להמשך שיטות לחימה: מתי תפעל השייטת, שעת הש' וכו'.

באותו זמן ברלה חיפש במטכ"ל תעסוקה ללוחמים כדי להוציאם מתסכולי המלחמה האחרונה.  בשבילי זה הגיע מהר מן הצפוי. לא זכור לי התאריך המדויק אך לא יותר מ-10 ימים. ברלה תדרך אותי עם הסיפור הבא:

שר הביטחון משה דיין סייר בעיירה קנטרה בגדה המזרחית של תעלת סואץ וראה דוברה גדולה קשורה כ-20 מ' מהחוף של הגדה המזרחית ועליה מתנשא דגל מצרים וממנה יוצא פתיל לבן (פתיל רועם) לכוון הגדה המערבית.

המשימה שלי: יש לנטרל את הדוברה מאמצעי החבלה שעליה, לזרוק אותם למים, להוריד את דגל מצרים ולתלות דגל ישראל. ובהמשך להצמיד את הדוברה לגדה. עניתי מיד שאני יכול לעשות את זה עם עוד חבלן מהמחלקה. ברלה שאל מתי אהיה מוכן ועניתי לו שאני תמיד מוכן וארגזי הכלי והאמצעים מוכנים.

כעבור שעתיים העמסתי את עצמי, הציוד ואת פריימן כחבלן נוסף, ונסענו עם ברלה לפיקוד דרום בבאר שבע. כשהגענו לבאר שבע ברלה נכנס לתדרוך ואני והשאר חיכינו בחדר. לא אגיד שלא חששתי מהבאות: לא ידעתי אם המטען ממולכד ובאזור התעלה עוד היו יריות.  אבל אני טיפוס אופטימי. מאוחר יותר יצאנו אני ברלה ופריימן לכיוון קנטרה ונעצרנו כ-5 ק"מ במדבר לפני תעלת סואץ.

בינתיים ברלה שידך לי את שאול סלע, שהיה אז רסן מפקד יחידה 707,  כדי שיעזור עם חומרי הנפץ ותפקידו של שאול גם למשוך את הדוברה לחוף לאחר שאני מנטרל אותה מחומרי הנפץ.

תכנית – למחרת התקרבתי באור יום לגדה המזרחית היכן שניתן לצפות במשקפת על הדוברה. מהצפייה חשבתי שהפתיל שנכנס לתא כנראה הוא חלק ממלכוד. תכננתי  באלו אמצעים אני ארים את מכסה הפתח לפי כך אני אצטייד בסכין קומנדו, צבת חבלנים, פנסים, ומכשיר קשר שאקבל מקבוצת האבטחה של השריונרים שעל החוף. קבוצת  חיילים עם מקלע כלשהוא ונשק אישי.

ביצוע – עם הגיע הערב נסענו ללא אורות התקרבנו לחוף אני והחבלן שלי המצויד במכשיר קשר. שאול סלע עם עוד חייל משכו את הדוברה למים רדודים אני עליתי לבד על הדוברה, התקרבתי לפתח שציינתי והתחלתי להעביר את להב הסכין כדי לוודא שאין תיל ממעיד בין המכסה לבסיס הפתח ופתאום המכסה נפל.  לא קרה כלום, רק קפאתי במקום ולא קרה כלום. התעשתי מהר הארתי עם פנס מהפתח אל חלל הדוברה. ראיתי ערמה גדולה של כ- 100 ק"ג חומר נפץ של מכרות מסוג דינמיט.

בהמשך חתכתי את הפתיל בשתי נקודות היכן שיוצא לכוון מצרים וגם את זה שנכנס לחומר הנפץ. יצאתי מהחלל שבו חומרי הנפץ יחד עם החבלן שלי והוצאנו חומרי נפץ ושאול סלע עם חייל שלו זרקו את זה לים. ידוע לכל חבלן שחנ"מ מסוג דינמיט גורם לבחילות וכאבי ראש חזקים בדיוק כך קרה לנו.

שאול סלע הוריד את הדגל מצרים ושם במקומו את דגל ישראל, הדוברה נקשרה לחוף ותפקידנו נגמר.

ישראל רוט מוביל ושאול סלע אחריו בעתלית 1967

ישראל רוט מוביל ושאול סלע אחריו בעתלית 1967

ברלה ושאול סלע הלכו לתחקיר אצל אל"מ גורודיש אני לא הוזמנתי לתחקיר כמו שלא נכחתי בתדרוך רק עשיתי את העבודה.  אני מציין זאת כשגיאה וחובבנות לא רק שלי אלא גם של הדרג שמעלי.

בתום התחקיר חזר ברלה ואמר לי ששאול סלע סיפר שהוא עשה את העבודה והוא גנב לי את "הגלורי" ואני עניתי לברלה "ואיפה אתה היית כמפקדי!!"

אני עשיתי את עבודתי בזהירות ובשקדנות שלא על מנת לקבל פרס. מעולם דבר זה לא הציק לי אך תמיד אגיד את האמת שלי וכך מצליחים אחרי שנים לישון טוב בלילות. ועם שאול סלע נשארנו חברים.

ישראל רוט – חיפה

הדפסה: אלמה בלסיאנו רהב

 

נושא אחר –כלבים בשייטת 13  8 ביולי 2018

הקדמה

בסיס השייטת הינו פנינת טבע המשתרעת לאורך שפת הים אי שם בצפון. בשמורת טבע זו צומחים מינים שונים של פרחים לדוגמא: צבעונים, רקפות, פרגים בעיקר בעונת הסתיו והחורף. בלילות מסתובבות בשטח ארנבות בר חופשיות בין גבעות הכורכר.
בתקופה ההיא בשייטת הסתובבו בשטח הבסיס מספר כלבים, בין שלוחם או חניך הביא לו מהבית כלב שישמש לו כחבר אמיתי בשעות נפשיות קשות. אני זוכר את שמות הכלבים שהיו: דיצה, סנוקי, דוקסי, קוקי, מיקי ומיקית.

הכלב סנוקי (מזכרונותיו של רוט ישראל לנכדו, אביתר)

סנוקי מוביל קבוצת חיל הים בצעדת ארבעת הימים 1958

סנוקי מוביל קבוצת חיל הים בצעדת ארבעת הימים 1958

סנוקי היה כלב מסוג זאב גרמני מעורב ,בצבע חום ג'ינג'י שחי איתנו בשייטת בין השנים 1956-1967 (אולי יותר). סנוקי היה כלב גדול ממדים. סנוקי התחבר לחניכי הקורסים ובמיוחד אליי ואין ספק שזה היה הדדי. סנוקי נדבק אליי מהרגע שהגעתי לבסיס ועד לרגע שנסעתי הביתה. הוא היה מלווה אותי לחדר-האוכל ולאימונים בים, בלילות היה נשכב לישון למרגלות מיטתי ותמיד נבח כשמישהו התקרב לחדרי. בתרגילי לילה בים או בניווטים רגליים בהרי הכרמל הוא צעד לצידי או לצד קבוצת לוחמים אחרים.  כמידי שנה, השתתפה השייטת בצעדת 4 ימים לירושלים. סנוקי הכלב השתתף אתנו בצעדה וקיבל תעודת משתתף על שמו.
שני דברים  סנוקי לא אהב: חתולים וקולות ירי. אחרי חתולים הוא רדף ומקול היריות הוא ברח. זכור לי המקרה בו סירה של השייטת טבעה מול מחנה בת גלים – אני וקבוצת לוחמים נסענו למחרת המקרה למקום בו טבעה הסירה עם סנוקי הכלב כדי לנסות ולמשות אותה מהמים. סנוקי היה שחיין מצטיין וגם הפעם עזר לנו במשימה. באותו הזמן, חלק מהחיילים התאמנו במקום בתותח נגד מטוסים. סנוקי שמע את קול היריות מהתותח – יצא בבהלה מהמים והחל לברוח כל עוד נפשו בו מבלי לעצור לרגע. לאחר שסיימנו את משימתנו יצאנו חזרה לבסיס השייטת כשאין שום זכר וסימן מסנוקי. הלוחמים ואני היינו מאד מודאגים ועצובים מהעובדה שסנוקי שלנו לא נמצא בשום מקום ולא ידענו מה יעלה בגורלו והאם נמצא אותו.
כאשר הגענו לבסיס חיכתה לנו הפתעה מדהימה. סנוקי חיכה לנו, כהרגלו, בכניסה לחדר-האוכל, מקשקש בזנבו הגדול ושמח מאד לראות אותנו. נכנסנו לחדר-האוכל כשסנוקי מלווה אותנו וכמובן שפינקנו אותו בסעודת מלכים.

תעודת משתף שהונפקה לסנוקי בצעדה  אחרת

תעודת משתף שהונפקה לסנוקי בצעדה אחרת

לעולם לא נשכח את סנוקי הכלב הלוחם שלנו שהיה חלק מאיתנו וליווה אותנו בהווי השייטת ופעולותיה לאורך שנים רבות ( למעלה מעשר שנים).

ישראל רוט

אך איפה איפה הם הימים ההם עם הצעדות והפסטיבלים התמימים. א.ר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות