מקס הלר – מכונאי בצוללת הגרמנית שהיה לסגן אלוף בחיל הים הישראלי
מאת : איתן לביא (לָבּו)
הקדמה
"שני המנועים בעצור", נערכנו לצלילה. מיד עם הירידה מתחת למים ניתנה הפקודה "הכן טורפדו לשיגור" ולאחר מכן "שימו לב – שגר !" לאחר כמה שניות של ציפייה מתוחה שמענו את הטורפדו מתפוצץ. הוא פגע באוניה פגיעה ישירה !
עלינו על פני השטח לראות מה קורה. סירות הצלה הורדו מאוניית הקיטור בה פגענו. אחת הסירות התקרבה אלינו ורב החובל של האונייה הפגועה מסר לידנו את מסמכי האוניה ORONSAY אשר הייתה עמוסה ב-4,000 טון כותנה. התותח שלנו ירה על האוניה עוד 24 פגזים לפני שהיא החלה לשקוע לאיטה כשהיא נוטה על צידה.
זהו ציטוט מתוך יומנו של מקס הלר, מכונאי וימאי יהודי ששירת כאיש צוות בצוללת הגרמנית U.C 22 משנת 1916 ועד לסיום מלחמת העולם הראשונה.
לימים, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עבר הלר עם משפחתו לפלשתינה ועם קום המדינה התנדב לשרת בחיל הים הישראלי. הלר זכה להגיע עד לדרגת סגן אלוף וניצל את הניסיון והידע שרכש בגרמניה על מנת לתרום להתפתחותו והתמקצעותו של חיל הים הישראלי.
גרמניה
מקס (מאיר) נולד ב-5.3.1892 בן למשפחה דתית בעיירה היינאו שבאזור שלזיה. אביו היה חזן בבית כנסת ומורה דת. לימודיו הביאו אותו להמבורג בה השתלם, במשך שלוש שנים, בתחום המקצועי שבו בחר, מכונאות ימית ובניית אוניות. בשנת 1911 הצטרף לצי הסוחר הגרמני והפליג באוניות שונות עד שנת 1913, השנה שבה גויס, במסגרת גיוס חובה, לחיל הים הקיסרי והוצב לשירות, בין 743 אנשי צוות, על אוניית הקרב "פרוסיה".
בשנת 1916 החליט מקס להתנדב ולעבור לשרת בשייטת הצוללות. לאחר תקופת הכשרה מתאימה, הוצב כאיש צוות בצוללת U.C 22 בתפקיד מכונאי. הצוללת, שייעודה היה הנחת מוקשים ימיים, פעלה במרכז הים התיכון ועד סוף המלחמה, הטביעה 23 אוניות.
הערה : בדרך כלל פעלו מפקדי הצוללות הגרמניות על פי נהלים ברורים ומוכתבים.. עוצרים את אוניית הסוחר, בודקים את מסמכיה, ואם הייתה זו מטרה לגיטימית מורים לצוותה לנטוש את האונייה ומנחים אותם לכיוון היבשה הקרובה. רק לאחר מכן היו מטביעים את האונייה, בדרך כלל באש תותחי הצוללת.
במהלך המלחמה הוענקו למקס הלר מספר עיטורים, מדליות ואותות מ"מעצמות המרכז". הקיסרות האוסטרו-הונגרית העניקה לו את מדליית הגבורה, האימפריה העות'מאנית העניקה לו את מדליית "כוכב גליפולי" ומדלייה נוספת על הצטיינות במלחמה. הקיסרות הגרמנית העניקה לו פעמיים את צלב הברזל וכן את תג הצוללן במלחמה.
לאחר סיום המלחמה ושחרורו מהצי, עבד מקס בתור מנהל תפעול במפעל לייצור מכונות בברלין. בשנת 1921 התחתן עם קטרינה ולזוג נולדו שתי בנות, גולדי ודינה.
בשנת 1930 החליט מקס להיות עצמאי ופתח חנות למוצרי חשמל ומכשירי רדיו בברלין. מיד עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוכרז יום חרם כנגד עסקים של יהודים (1 באפריל 1933). בחלק מהמקומות, החרם לווה גם בהטרדות, ניפוץ חלונות ראווה ובביזה. הלר החליט להציג במקום בולט בחלון הראווה של החנות את המדליות שקיבל במהלך שירותו הצבאי במלחמה. הדבר עזר, השאיר רושם על אנשי ה-SA ובריוני המפלגה הנאצית וחנותו לא נפגעה. הלר היה נבון דיו בכדי להבין את המצב ולהבחין בסימנים מבשרי הרעות והחליט להגר לפלשתינה יחד עם משפחתו.
בראשית ספטמבר 1933 עזבו מקס הלר ומשפחתו את גרמניה בדרכם לפלשתינה כשברשותו כל המסמכים והתעודות המעידות על הכשרתו המקצועית וגם אישור על היותו חבר ב"איגוד לבנייה הטכנית של פלשתינה" שהוקם בברלין על ידי מהנדסים יהודים.
בארץ ישראל
בשנת 1933 הצטרף הלר לצי הסוחר ועד 1941 הפליג מקס על מספר אוניות סוחר, תחילה כמכונאי ולאחר שעבר בהצלחה את מבחני ההסמכה הבריטים, כקצין מכונות. אחת מהאוניות עליהן הפליג הייתה אוניית הסוחר "עתיד".
באותן שנים, סייע הלר, במסגרת העלייה הבלתי לגאלית, ובחלק מההפלגות היה שותף להסתרת יהודים באונייה ולהבאתם לחוף מבטחים בארץ.
בין השנים 1941 ועד 1946 עבד בשירות האדמירליות הבריטית ונשלח לשמש בתור מנהל טכני וקצין חימוש בבסיס תחמושת של חיל הים המלכותי באיסמעיליה, מצרים. לאחר חזרתו ממצרים עבד כמהנדס מכונות בכיר במשרד לתחבורה ימית בחיפה.
מדינת ישראל
לאחר קום המדינה, כשהוא כבר בן 56, החליט מקס שעדיין יש ביכולתו לתרום והתנדב לעזור בהקמתו של חיל הים הישראלי. הלר התגייס ביולי 1948 ומספרו האישי בצבא היה 136132.
במשך שנתיים שירת כקצין מכונה ראשי על כלי שייט של החייל. תחילה נשא דרגת חובל ראשון (סרן) וביולי 1949 קודם לדרגת רב-חובל (רב סרן). מרבית שירותו הימי היה על אח"י מעוז ק-24 (בן הכט) שבה השתתף במבצע בה הוטבעה אוניית הצי המצרי "האמיר פארוק" וכן בקרב כנגד כלי השייט המצריים שהתרחש מול חופי תל אביב בינואר 1949. לאחר מכן שימש בתפקידי חוף ומטה בתחום תחזוקה וכשירות של כלי השייט.
בסוף חודש אוגוסט 1948 ביקר ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון באוניות חיל הים בנמל חיפה. במהלך הביקור שוחח עם חלק מאנשי הצוות וביניהם גם מקס הלר. עיתונאי מעיתון "הבוקר" שהתלווה לביקור כתב את הדברים הבאים (עם אי דיוקים בחלק מהעובדות) במאמר שכותרתו "בן גוריון קורא להגדלת הצי הישראלי" –
מקס הלר השתחרר מחיל הים בדרגת סגן אלוף, בחודש אוגוסט 1953. הוא הצטרף לצי הסוחר הישראלי בתפקיד של קצין מכונה ראשי (Chief Engineer). הלר שירת על האוניות "השלושה", "אתרוג", "אשקלון" ו"תמר". במסגרת זו אף נשלח לגרמניה כחלק מן הצוות המפקח על בניית אוניות סוחר אשר נבנו שם עבור ישראל במסגרת הסכם השילומים.
בשנת 1957, בעקבות מחלת אשתו, נאלץ הלר לחזור עם משפחתו לגרמניה. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1960, נפטר הלר בגיל 68 ונקבר בברלין. לפני מספר שנים הועלו שרידיו ארצה ונטמנו בבית הקברות ברחובות.
סיכום
כמאה אלף יהודים שירתו בצבא הקיסרי הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה ולפחות 12,000 חיילים יהודים נפלו בקרבות או שהוכרזו כנעדרים. רק מעט שירתו בחיל הים ומכיוון שאין בידי נתונים מדויקים, אני מניח שמקס הלר היה היחיד או בין בודדים בלבד שהתנדבו לשירות בצוללות.
לאחר שהיגר עם משפחתו ועם קום המדינה, הנכונות להתנדב לא עזבה אותו והלר הצטרף, בגיל מבוגר, לחיל הים ותרם מניסיונו הימי המבצעי ומהידע המקצועי הרב אותו רכש בתחום הטכני לטובת החיל שבהקמה. ועל כך שמור לו מקום מכובד בתולדות ובמורשת חיל הים.
תודות – בראש ובראשונה לדינה הלר, הבת של מקס, אשר חיה כיום בבריטניה וסייעה לי באיסוף החומר. ממרום שנותיה ובצלילות נפלאה סיפרה לי את קורות חייו של אביה ומשפחתה.
דינה הלר שירתה כקצינה בצה"ל ובשירות המילואים שלה הייתה קצינת חימוש בחיל הים.
תודה עמוקה מגיעה למר Aubrey Pomerance מנהל הארכיון של המוזיאון היהודי בברלין אשר בזכותו התוודעתי לסיפור חייו של מקס הלר ותודתי על כך שעזר לי ואיפשר להשתמש בחומר כתוב ומצולם מתוך האוסף שברשות המוזיאון.
איתן לביא amdaid1@yahoo.com
כתבה מעניינת .
לא לשכוח עוד נקודות מעניינות בהקמת חיל הים,
למשל הקמת שייטת 13.
שייטת 13 בתחילת דרכה, עברה הדרכה ע"י לוחם קומנדו מהשייטת העשירית הקלה האיטלקית אשר שיתפה פעולה עם הנאצים בתקופת מלחמת העולם השניה.
שמו: פיורנזו קפריוטי.
המדריך אשר הוגנב לארץ בזהות בדויה ותרם את נסיונו הרב בלוחמת קומנדו בהדרכה בטיבוע של אוניית הדגל של הצי המצרי "האמיר פארוק" מול חופי עזה.
האמל"ח אשר הוברח לארץ- סירות נפץ, במקור פיתוח של אותה יחידה בצי האיטלקי הפשיסטי !
"זאב הים" (וולודיה איצקוביץ) שהיה אחד מראשוני החובלים של התקומה הציונית – גם הוא תרם רבות להברחת סירות הנפץ לארץ.
הכותב, לוחם ימי בעל נסיון מבצעי לשעבר