דריו ניצן על תערכות הנשק באנגליה 1982

0

הביקור המוזר בתערוכת הנשק בפורטסמות, אנגליה בשנת 1982

אירוע יוצע דופן שמעטים יודעים עליו

 מבוא – בשנת 1982 התקיימה תערוכת נשק בינלאומית בעיר פורטסמות ((Portsmouth שבדרום אנגליה. הימים היו ימים של אמברגו על משלוחי נשק למזרח התיכון בכלל ולישראל בפרט.

העיר Portsmouth מוכרת היטב לאנשי חיל הים במיוחד מתקופת רכש ושיפוץ הצוללות, לוויתן, דקר ודולפין.
אז מה הקשר בין קורס קציני תותחנות לבין תערוכת הנשק?

חמשת חניכי קורס קציני תותחנות

חמשת חניכי קורס קציני תותחנות 1967

נקדים ונציין כי אותה תערוכת נשק התקיימה ב Whale Island שבזמנו שימש את הבסיס HMS Excellentבאותה תקופה הוכשרו קצינים מהחיל בנושאי תותחנות ימית וטנ"צ (טורפדו ונגד צוללות). קורס התותחנות היה בהשתתפות קצינים ממדינות שונות ונשא את השם International Long Gunnery Course. בשנת 1967 היינו בקורס 5 קצינים מחיל הים. אברהם בכר, יעקב אלון, יחיאל אבשלום, יעקב ברק (גטניו) ז"ל ואנוכי, דוד ניצן (ונציה). הבסיס נקרא HMS Excellent והיה ממוקם על אי קטן בשם Whale Island

התרשלות הנספחות

ועכשיו לסיפורנו שהוא אחד המוזרים שקרו לי במהלך השירות בחיל הים

אני, דוד ניצן (בזמנו סא"ל) נשלחתי לתערוכה בדרכי חזרה מארה"ב, ומהארץ הצטרפו רס"ן אלי רונן (לימים, אל"מ ומנכ"ל משרד התשתיות ורס"ן מאיר מורג (לימים אל"מ ורמ"ח אלקטרוניקה).

לא היה בידנו שום מסמך או הזמנה שאותם היינו אמורים לקבל מנספחות צה"ל בלונדון. בשיחה טלפונית עם הנספח שמעתי כמה דברים מוזרים שאותם הדגיש בהחלטיות רבה והתבררו כלא נכונים:

א אין צורך בהזמנות "תגיעו למקום ותקבלו שם"

ב אין הזמנה לבית מלון"כולו פורטסמות תגיעו לשם ובטח תמצאו מלון ללא שום בעיה"

ג. אין אישור לרכב "תסתדרו לבד ברכבת ובתחבורה ציבורית"

 

הכרתי היטב את פורטסמות' וידעתי היכן לחפש מקום לינה, אבל בתנאים של אז בהעדר Booking.com  וטלפונים סלולריים, שיש לנו היום, ניאלץ פשוט לשוטט ממקום למקום, והשוטטות מחייבת שנהיה ממונעים.

לטובת העניין החלטתי לגייס רכב מקרוב משפחה עשיר מאוד שחי בעיר מנצ'סטר. נסעתי אליו מלונדון ברכבת, מרחק של 340 ק"מ. קיבלתי ממנו רכב  ואז הרגשתי מעט יותר בטוח שאוכל להתנייד בקלות.

קשה היה להאמין כמה גורלית היית החלטה זו.

מפת וייל איילנד פורטסמות אנגליה

מפת וייל איילנד פורטסמות אנגליה

אירוח מעודד  – אספתי את מאיר ואת אלי ונסענו ל  Portsmouth מרחק של 120 ק"מ. כמובן שהתחנה הראשונה הייתה Whale Island  מיקום התערוכה. הגענו בשעות אחר הצהריים שלא מתוך כוונה לשהות בתערוכה, רציתי רק להפגין נוכחות, הרי אני בוגר HMS Excellent מלפני 15 שנים ודי שאציין בגאווה ובביטחון את העובדה הזו בשער הכניסה על מנת לקבל יחס אוהד ומפנק.

חיפוש מלון בוודאי אתם מסננים לעצמכם, "איזה נאיבי הדריו הזה" אבל תתפלאו, קשה להאמין אבל כך היה. כששאלו בשער אם יש לנו הזמנות, השבנו שהן ממתינות לנו בקבלה, אבל החלק החשוב והמשפיע ביותר הייתה ההצהרה שאני בוגר  HMS Excellent. הצמידו לנו מלווה שלקח אותנו אחר כבוד לחדר אוכל VIP. לאחר תדרוך קצר נפרדנו לשלום ויצאנו לביצוע השלב הבא- חיפוש מקום לינה.

רכב ההצלה של הדוד ממנצ'סטר

רכב ההצלה של הדוד ממנצ'סטר

תוכלו  לדמיין את המעמד המביך של 3 קצינים מחיל הים שבסך הכול רצו להגיע לתערוכה. הזמנות-אין, מקום לינה- אין, העיקר שיש רכב מהדוד העשיר במנצ'סטר וכן קיבלו אותנו בסבר פנים יפות ואפילו נתנו לנו ארוחה באוהל VIP.עברנו עם הרכב ממלון למלון, מB&B  אחד למשנהו. בכולם קיבלנו תשובה מנומסת, Sorry, we are fully booked, no vacancy. וההסבר היה כמובן שכול זה בגלל התערוכה. רק הנספח שלנו בלונדון סבר שהכול פשוט ואין צורך לטרוח להזמין מקומות מראש.  לאחר שעתיים של שוטטות הבנו שהעסק הזה לא הולך להיות פשוט, וכך הרחבנו את מעגלי החיפוש ל 10 ו 20 ק"מ מהעיר, אבל ללא תוצאה.

 

השעה כבר 1100 בלילה, אין למי להתקשר, אין סלולריים, אין Booking.com וכך אנו מוצאים את עצמינו במבואות העיר Southampton,  מרחק של כ 50 ק"מ מ Portsmouth. בסביבות חצות הגענו למלון שלא אמרו לנו sorry. עם פנים מחייכות שאלו: אתם מהתערוכה???. קפצנו משמחה, בטח, בטח SURE. למזלכם, אמר פקיד הקבלה, הנציגים מבחריין לא הגיעו ולכן נשאר לנו חדר פנוי.

הא בחריין, אמרנו, כן הם חברים שלנו, אנחנו מאותו האזור. כן, התנצל פקיד הקבלה, אבל בחדר יש רק 2 מיטות ואתם  שלשה. זה בסדר גמור, אמרנו, ממש Perfect, רצפה בחדר יש? יש! אז זה מקום טוב בשביל אחד מאתנו.  עייפים מהיום הקשה שעברנו, הלכנו לישון, כאשר אנחנו דרוכים ומתוחים לקראת הבוקר שבו אמור להתחיל החלק העיקרי, ביקור התערוכה.

הדחייה המרגיזה – בבוקר שבעי רצון מהצלחתנו הכבירה עלינו לרכב של הדוד העשיר, Ford Cortina, וכאשר אנחנו מחויכים ומפויסים שמנו את פעמינו לכיוון העיר Portsmouth. הכינו עצמכם לפרק 4 בסיפור שעומד להיות מפתיע, מעניין ואפילו מעצבן. מוכנים?

עם הגיענו לשער, זכינו שוב לכבוד הראוי בדמות מלווה צמוד. התחנה הבאה הייתה "משודרגת יותר", הובלנו לשיחה עם מפקד התערוכה, קצין בדרגת גנרל 3 כוכבים.

שיחה, אמרנו, כנראה שלא הפעם. הועמדנו בשורה כמו במשפט צבאי וספגנו גערות ונזיפות בטונים צורמים שהיה קשה להבין את פשרן. נכון שהנספח לא צייד אותנו בהזמנות, הוא בסך הכול הניח שנקבל אותם במשרד הקבלה. מזה לעשות עניין כזה גדול.  אתם, גער הגנרל, בכלל לא רצויים כאן, ישראל לא רוכשת ציוד בבריטניה, שלחנו את ההזמנות מטעמי נימוס לנספחות אבל לא חשבנו שיגיעו קצינים מעבר לים (Over seas) ובכלל עצם הנוכחות שלכם גורמת לנו נזק ביחסנו עם המדינות שבאזור שלכם.

מפקד התערוכה השאיר לנו פתח צר מאוד, "אם יש חברות שאתם רוצים לפגוש והם יביעו את נכונותם לפגוש אתכם, לא נתנגד, אבל זה חייב להיעשות בהסתר ובחסיון מבלי לתת לכך פומבי ומבלי לתת שום ביטוי לכך שאתם מישראל. או כמו שהוא ניסח את זה, Beyond the carton. (מאחורי הפרגוד)

היינו בהלם מוחלט, בכול מצב אחר היינו אומרים, סליחה שנפגשנו יוצאים ונעלמים מבלי לחזור.  מאיר מורג שהפתיל שלו קצת יותר קצר משלי יעץ שנעזוב מיד ונחזור לארץ. לא הסכמתי אתו, נטישה הפגנתית לא הייתה משאירה שום רושם על אף אחד ובוודאי לא תביא שום תועלת. וחוץ מזה, סתם הסתובבנו 7 שעות בשביל למצוא מלון. דווקא נשאר ושיתאמצו קצת בשבילנו. המלווה אמר שהיום הזה הוא כבר יום אבוד וביקש שנכין רשימה שאתם הוא יבדוק את נכונותם להיפגש למחרת היום.  הבנו שאחרי החוויה הנסערת אצל מפקד התערוכה, רצוי שנתאוורר מעט בעיר פורטסמות.

הפגישה המפתיעה  – אלי ואני נשארנו יחד והלכנו לאחד ממרכזי הקניות. אלי רכש מספר צעצועים ובגדים לילדים וניגש לקופה. אני עומד מול הקופאי, מנסה לכבוש את הבעת ההפתעה ושואל בנימוס אנגלי.

סלח לי, אבל אני יכול לשאול אותך שאלה?

"כן, בוודאי" הוא עונה במבטא קוקני עמוק ולא מובן.

"Were you in tha Navy? " אני שואל היו מספר  שניות של שקט מוזר ומבטים קפואים ואז הוא התפרץ תוך כדי כך שהוא מצביע עלי, ובטון תקיף  אך שמח, אמר, "And you are from Israel"

האיש שעמד מאחורי הדלפק היה לא אחר מאשר מפקד הקורס שלנו, 15 שנה קודם לכן. רס"ן Wake. גם אז היה לנו קשה להבין את המבטא הכבד שלו. הוא התעניין בקשר לשאר הקצינים הישראליים ושאל אם כולם חיים.

בצער, סיפרתי לו, שאחד מחברנו, יעקב ברק, איננו בין החיים. הוא מצא את מותו בפיצוץ משאית התחמושת באילת, אחרי שהובילו ציוד מהפשיטה על האי שדואן.

סוף פסוק – חזרנו לישראל והדו"ח שכתבתי, למפקד חיל הים, הצביע על ליקויים חמורים בארגון הביקור ובמיוחד על חוסר אכפתיות, וחוסר רצון לעזור מצד נספחות צה"ל בלונדון.  הדוח הגיע לרמטכ"ל ואני מניח שהוא קיבל את ביטויו גם בצינורות הדיפלומטיים מול הבריטים.

העובדה המעודדת היא ששנתיים לאחר מכן הוזמן מפקד חיל הים, האלוף בן-שושן לבוא לבקר בתערוכה עם מלוויו, לא בהסתר, לא מאחורי הפרגוד אלה במדי ייצוג מלאים. הוא זכה לקבלת פנים שפצתה ולו במעט על עוגמת הנפש שלנו.

אל"מ דימ' דוד ניצן – דריו ונציה

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות