שייטת 13 ימי בראשית הקיאק אוגוסט 2021
(הקיאק זכור לי בעיקר בגלל היבלות בישבן אמב"ץ).
כלי התובלה של לוחמי שייטת 13. בשנים הראשונות היו סירות גומי אמריקאיות ש6-8 איש היו צריכים להרים ולהכניס לים. סירות גומי עגולות שהיו סירות הצלה של מטוסים שחתירה איתם הייתה "חוויה מסתובבת".
בשנת 1953 נשלחו שני קצינים מהשייטת לקורס בקומנדו הימי האנגלי שכלי התובלה שלהם היו קיאקים. מאחר והם היו מיועדים לתקוף כלי שיט בנמלים שהיו בנהרות כמו נמל בורדו בצרפת או בפיורדים בנורבגיה. הקיק היה מתקרב לאוניה והלוחמים היו מדביקים מוקש אבל השיא היה פעולת קיאקים על נמל סינגפור במלחמת העולם השניה כאשר לוחמים אוסטרלים ואנגלים ביצעו 2 פעולות קלאסיות עם קיאקים על נמל סינגפור. הראשונה הצליחה והשניה שנגמרה ב"אסון" כל הלוחמים נתפסו. הקצינים שיצאו לקורס היו דב שפיר (ברלה) ובועז עצמון, ולמרות שהם לא היו רגילים לקור המים ולשיטות הפעולה גמרו את הקורס בהצטיינות וכאשר חזרו לשייטת החלה "עונת הקיאקים".
- בתחילה היו קיאקים מעץ שבנתה מספנת חיל הים. הקייקים היו "מפלצות" כבדות מאד ששני לוחמים היו צריכים עיסוי לכתפיים לאחר סחיבתם. על הקיאקים הותקנו מתקנים לנשיאת מכשירי הצלילה ומוקשים.
- קיאק מס' 2 היה קייק ספורטיבי (תוצרת גרמניה) "קליפר" מתקפל שהיה מורכב במהירות ו"השיא" הגה!! הלוחם שישב ראשון היה מפעיל אותו ברגליו. עוד הפתעה מפרש ו"חרב" לאיזון הקיאק (אנחנו ויתרנו על המפרש והחרב). אחר כך הוברר לנו ש"הקליפר" היה מיועד לשייט מפרשים באגמים
- קיאק מס' 3 היה קיאק צרפתי שהקומנדו הימי הצרפתי היה משתמש בו והוא הפך לקיאק שלנו. מאחר והיה יותר אמין. גם עליו היו מותקנים מנשאים למוקשים, ציוד צלילה, מכשירי קשר ועוד.
תורת הלחימה מאחר וקיאק בעל 2 כוחות סוס (2 לוחמים) היה איטי והיה ברור שבאים מבצעים פעולה על נמל אויב שעות החשכה לא יספיקו לבצע ולסגת לכלי השיט המוביל. ולכן תוכנן "בסיס חוף" (גם פטנט אנגלי). היה עלינו לעלות על החוף ולהסתתר במשך היום ולמחרת בלילה לצאת לעומק ולהיפגש עם כלי השיט. מי שמכיר את חופי הארץ יודע שאין הרבה מקומות מסתור לאורך חופיו.
ליד חיפה הייתה "חורשת היתושים" לא קיימת היום והיה מקום שזוגות באו להתבודד. ואזור דומה ליד קבוץ מעגן מיכאל ועוד. היינו עולים על החוף לפעמים גם מתהפכים על גלי החוף וגם מאבדים ציוד.
הרפתקאות חורשת היתושים – בתרגיל תקיפה על נמל חיפה בצענו בסיס חוף בחורשת היתושים. הגענו לפנות בוקר. העלינו את הקייק והסתתרנו בתוך החורשה. בצהריים, אחד מאתנו שהיה מעשן קיבל "אמוק" קם ועזב אותנו והתחיל לרוץ על החוף. לבסוף מצא דייג וקיבל ממנו 2 סיגריות. כאשר התחיל להחשיך הגיע פתאום זוג שהתחיל לעסוק באבהבים והפריעו לנו וכאשר ראו אותנו עם פנים שחורות נבהלו. הרגענו אותם, בקשנו מהם להתלבש, לשכוח אותנו ולהסתלק מהמקום, ואנחנו המשכנו.
מפרץ עתלית עלינו על החוף אני ובן זוגי חיים שהם (לימים ד"ר וכבר ז"ל), התהפכנו ואבד לנו העוגן. כל אחד מאיתנו שילם 3 לירות קנס על אובדן ציוד.
נכנסנו בין השיחים והמתנו ליציאה בלילה ולפתע הופיע זוג צעיר שנכנס לשטח ללא רשות. אנחנו "התנפלנו" עליהם ובנס לא קיבלו התקף לב ו"לקחנו אותם בשבי" עד הלילה כשהם קשורים אחד לשני. מאחר והם היו "אורחים" שלנו נתנו להם לאכול מאוכל שאחד מאיתנו "התפלח" לבסיס ו"גנב" אוכל מהמטבח. לפנות ערב הם שוחררו ולאחר כשנה קבלנו מהם הזמנה לחתונה. כך הפכנו ל"שדכנים".
מעגן מיכאל בלילה המשכנו בדרכנו עד מעגן מיכאל ושם היינו אמורים "לפוצץ" גשר תורכי עתיק. את חומר הנפץ קבלנו מקצין החבלה שהמתין לנו ומסר לנו את המטען. הנחנו את המטען הפעלנו והוא לא התפוצץ ואז קצין החבלה הניח לידו מטען נוסף ופוצץ גם חלק מהגשר.
פטנטים
- בשייטת היה מנוע חיצון קטן וה"פטנט" היה לחבר שני קיאקים וליצור "קטמרן" ולעלות את המנוע על החיבור באמצע. התוצאה: רק במזל הצלחנו לא להרוס שני קיאקים ולאבד מנוע חיצון.
- יום אחד הופיע מהנדס ממפקדת חיל הים והביא לנו מנוע חיצון עם ברך ארוכה (כמו הסירות בנהרות תאילנד) ואני ביליתי שעות רבות בים בניסוי המנוע. דווקא נהניתי וכדי לא להשתעמם גררתי חכה קצרה וגורג'רה, ותפשתי דגים. אך היו שתי בעיות: רעש המנוע נשמע למרחוק ואנו אמורים להגיע בשקט. הקיאק עמוס במכשירי צלילה מוקשים ועוד. היכן יהיה מיכל הדלק?
הצנחת קיאקים במסגרת התכנונים לפעולות נגד נמלי האויב עלה הרעיון להצנחת זוג קיאקים ממטוס התובלה של חיל האוויר ה"דקוטה". מטוס שהיה מסוגל לשאת ציוד מתחת לגחון ולהצניחו. הוקם צוות משותף של חיל האויר. יחידת הספקה בהטסה של ביה"ס לצניחה ומהנדסי ולוחמי שייטת 13. אני אישית השתתפתי יחד עם שאול זיו סגן אריה שחר ואחרים בתכנונים והכנות לצניחה. עד יציאתי לקורס חובלים בשנת 1955. הניסויים נמשכו והגיעו למצב של הצנחת 2 קיאקים ו-4 לוחמים לים.
במהלך אחד מניסויי ההצנחות המריא מטוס הדקוטה מתל-נוף עמוס ב-2 קיאקים בגחון וכאשר היה מעל שכון צבא קבע בצהלה, נלחץ בטעות כפתור ההצנחה. קיאק צנח לו בנחת עד שהגיע ליד ביתו של רא"ל משה דיין הרמטכ"ל. הסיפור אומר שהוא טילפן למפקד חיל הים – האלוף שמואל טנקוס ואמר לו "שמוליק, יש סירה שלך ליד ביתי"
מלחמת סיני "מבצע קדש" 1956
כאשר החלה מלחמת סיני סגרו אנגליה וצרפת את הים לכיוון מצרים לחיל הים הישראל. מש"ט 13 סא"ל איזי רהב חיפש פעילות בזירה הדרומית ים סוף. וכאשר נודע לו כי במפרץ שארם א-שייח' עוגנת פריגטה מצרית החליט איזי לפעול ולהטביע אותה.
שיטת הפעולה: הצנחת 2 קייקים ו-4 לוחמים ממטוס דקוטה ליד שארם א-שייח' והתקרבות בחתירה וצלילה אל הפריגטה והטבעתה. מפקדת חיל הים אשרה את המבצע והביצוע יצא לדרך.המבצעים היו: קיאק מס' 1 סגן הרצל לבון ובן זוגו יאיר שץ. קיאק מס' 2 סג"ם חיים שהם ובן זוגו שלמה יפה.
הלוחמים והקיאקים הוסעו לתל נוף ושם הועמסו הקיאקים והלוחמים התארגנו במטוס. ב-1 לנובמבר בשעה 20.00 המריאו לדרכם. הטייס לא הצליח לאתר את נקודת ההצנחה. כאשר נדלק האור הירוק ראה איזי רהב שהם נמצאים מעל סנטה-קטרינה וביטל את הצניחה. לאחר מעשה הוברר שהפריגטה כבר לא הייתה בשארם.
הקיאק הצרפתי – בהפלגת הסיום של קורס מפלג"ים לטולון בסתיו 1957 "נתקלנו" בין שאר הציודים והכלים של הצרפתים בקיאק שהם השתמשו בו. כמובן שקיאקים אלו הוזמנו והפכו לקיאקים שלנו. כאשר היינו במשלחת קצינים בראשות יוחאי בן נון, הראו לנו הצרפתים כי הם מנסים להצניח קיאקים ממטוס "נורד" מטוס תובלה צרפתי בעל דלת אחוריות שהיה גם בחיל האויר שלנו. המהנדס חיים שחל "קלט" אבל תיכנן הצנחת 2 קיאקים בבת אחת. מספנת השייטת ביצעה את העבודה ונערכנו לניסוי הראשון בים.
המשטחים והקיאקים הועמסו על משאיות ואנו בדרך לתל נוף. התחנה הראשונה הייתה ביחידה להטסה של ביה"ס לצניחה ושם נשקל המשטח ונקבעו לו שני המצנחים. שהיו מחוברים ביצורה מיוחדת שברגע הנגיעה בים המצנחים מתנתקים מהקיאקים על מנת לא לגרור אותם במים.
כמו כן חובר מצנח קטן יותר שתפקידו היה למשוך החוצה את המשטח והקיאקים עליו מהפתח האחורי של מטוס הנורד. הכל נבדק ואושר ואנו נוסעים לבסיס תל נוף ושם מועמס המטען על מטוס נורד. אנו העומדים לצנוח לים אחרי המטען חגרנו מצנחים ועלינו למטוס. הצניחה הייתה אמורה להיות בים מול עתלית. כאשר סירות האיסוף מצנחים ומשטחים ממתינות ליד מעגן מיכאל. המטוס טעה והצניחה אותנו כמעט על ראשיהם של סירות האיסוף שנאלצו "לברוח". פרט לכך הכל פעל כשורה. אנו נאלצנו לחתור מרחק הגון עד הבסיס בעתלית.
הצנחת לילה- גם הצנחת הלילה הייתה ליד עתלית אבל בשונה להצנחת היום חוברו לעריסות הקיאקים נורות מיוחדות. כאשר הבסיס של המנורה היה נרטב במי הים היה נדלק האור. את הנורות של משטח ראשון צבענו בירוק, ואת נורות משטח השני באדום.
ושוב אנו בדרך לתל נוף וממריאים לכיוון עתלית. הפעם המטוס הצניח אותנו במקום הנכון. אני ועוד 3 לוחמים שוחים לאורות הירוקים מארגנים את הקיאקים וחותרים לכיוון המחנה. זמן מה אחרינו מגיעים הקיאקים בעלי האור האדום ובקיאק אחד חותר רק לוחם אחד. מסתבר לנו שלוחם אחד חסר. סירות האיסוף נתקו את עצמם מגרירת המשטחים ויצאו לחפש את הלוחם החסר. לאחר כשעה נמצאה "האבידה" והסתבר שבמקום לשחות לכיוון האור האדום של הקיאק שלו שחה אחרי אור של אוניית סוחר שעברה לאורך החוף.
סוף תקופת הקיאקים לאחר המעבר לסירות גומי "זודיאק" עם מנוע עברנו להשתמש בסירות מרק 2 הקטנות ואחר כך במרק 3 הבינוניות לבסוף במרק 5 הגדולות. הקיאקים נזנחו ונשכחו והגיעו למזבלה. אבל במלחמת ההתשה באה להם עדנה חדשה. במלחמת ששת הימים כבש צה"ל את כל סיני. הוקמו מעוזים לכל אורך התעלה. המעוז הצפוני ביותר "פליקן" היה נתון במצור מאחר והמצרים שלטו על הדרך אליו שעברה בין תעלת סואץ מצד אחד וביצות מצד שני. המצרים היו תוקפים את השיירות של צה"ל בדרך למוצב.
אז נרתמה השייטת ל"עבודה". מהר מאד הגיעו למסקנה שבעזרת קיאקים ניתן להגיע דרך הביצות למעוז. הגומאי של השייטת צוקר "נרתם" לעבודה והצליח לשקם מספר קיאקים מהמזבלה ובעזרתם הוקם הקשר עם המעוז הנצור. לבסוף נסללה דרך על הביצות לעבר המעוז ולא היה צורך יותר בקיאקים.
סא"ל (דימ') אמנון בן ציון – אמב"ץ
פיתוח הקיאק כאמצעי תובלה של זוג צוללים
נחקר ונכתב על ידי סא"ל איתן ליפשיץ ורס"ר ערן להב
בשנות החמישים נעשה פיתוח מבצעי של שימוש בקיאק לתובלת זוג צוללים. הקיאק הורד מספינת אם הפליג בחתירה עד קרבת היעד, עגינת הקיאק שחיה \צלילה ליעד ונסיגה. במסגרת הפיתוח המבצעי היה דגש על תנועה למרחקים של עשרות קילומטרים. לדוגמה: סובב כינרת בשלשה לילות כל לילה כ- 20 קילומטר וביום הסתוות בסבך. באותו תרגיל חתרנו ברלה שהיה המפקד ואנוכי.
בשנות השישים בצענו תרגיל של צניחה עם קייקים ממטוס נורד. במים חיברנו שני קייקים באמצעות מתקן חיבור ובמרכזו חיברנו מנוע חיצון קטן 2.5 כח סוס ויצאנו ליעד.
תרגילים מבצעיים – בשנת 1957 במסגרת הקורס המתקדם ירדנו לאילת לביצוע תרגילים בים סוף. היורדים לאילת בפיקוד הרצל לבון, והמדריך איתן ליפשיץ, היו חניכי קורס מתקדם בדרגת סמל: עוזי וליש, יוסלה ארז, אריה צור, בועז גרין, ערן להב, שוקה שפירא, ראובן סלק, ועמנואל ספיבק. במסגרת אותה סידרה בוצעו שלשה תרגילים\מבצעים אותם נפרט.
המשימה הראשונה הייתה מציאת הטורפדו ששקע לעומק 50 מטר, שאבד לחיל הים. לפני שהגענו עסק בכך הלוחם חגי לזרוביץ שנפגע בדקומפרסיה. באותו זמן לא היה באילת תא לחץ וטיפלנו בו על ידי הורדתו לעומק 15 מטר כשהוא יושב על נדנדה למספר שעות. לאחר מכן בפיקודו של הרצל לבון שהיה ידוע ביכולתו לצלול לעומק גדול מצאנו את הטורפדו והעלינו אותו.
מבצע ראשון: איתור ואימות מחנה קדמי של אנשי צפרדע מצריים
באזור חקל בסעודיה דרומית לגבול עם ירדן. המטרה של המבצע הייתה לאתר בוודאות מחנה קדמי של יחידת אנשי צפרדע שהמצרים הקימו ליד עיירת הדייגים. הניסיונות לאתר את המצרים על ידי סיורי אויר לא צלחו. הפלגה העמיסה 5 קיאקים על נמ"כ (נחתת מכוניות) שהפליגה דרומה עד שנמצאה מערבית לכפר חקל. הקיאקים הורדו למים והחלו לנוע מזרחה לכוון חקל. במרחק של כשלשה קילומטר הכוח התפצל : שלשה קיאקים בפיקודו של הרצל נעו לכוון דרומית לחקל, כדי לנוע צפונה לאורך החוף.
מספר ערן להב: ״חתרנו לאורך החוף, הגענו מול הכפר והמשכנו צפונה למפרצון קטן, שם החבאנו את הקיאקים בין הסלעים. יצאנו שני זוגות לעבר המחנה. התקדמנו בשחייה ועל החוף בזחילה. ראינו מדורה דולקת וסביבה כעשרה חיילים במדים עושים על האש. שכבנו כ-20 מסרים מהחיילים הרחנו את הבשר הצלוי, זו הייתה ההוכחה הנדרשת שזה מחנה קדמי של היחידה המקבילה ממצרים. שחינו חזרה לקיאקים ואיתם חתרנו לנחתת.
מספר איתן ליפשיץ: ״יצאנו עם שני קיאקים לנקודה צפונית לחקל. הגענו לחוף והתחלנו לחתור דרומה, במרחק 50 מטר מהחוף. כאשר הגענו לקצה הצפוני של מפרץ חקל, שם הכביש מתעקל לכוון הים, כמעט והתגלינו כאשר פנסי מכונית נוסעת האירו את הקיאקים. אוטומטית קפאנו במקום והם לא הבחינו בנו. כעבור עוד 200 מטר קיבלנו בקשר הודעה שהמטרה הושגה וחזרנו אל הנחתת." כל הכוח חזר לאילת לאחר ביצוע מוצלח של המשימה.
מבצע שני – סיור לאורך חוף עקבה
במסגרת אימון סיור שקט בשטח אויב נערך המבצע, לא היה אישור מפקדה ולכן הרצל ביקש מעזרא קדם "כריש" לגבות את הביצוע עם טרפדת בים מול אילת. הפלגה בפיקודו של הרצל יצאה עם חמישה קיאקים מאילת והפליגה לאורך החוף, במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו. תנועת הקיאקים בטור עברה את כל החוף של עקבה כולל מתחת לארמון המלך חוסיין. כאשר הגיע הכוח לקרבת נמל עקבה פנה מערבה וחזר לבסיס חיל הים באילת.
מבצע שלישי – בסיס חוף בפיורד מפרץ אילת
במסגרת אימונים בשטח אויב יצאה הפלגה בפיקודו של איתן ליפשיץ לבצע בסיס חוף בפיורד הנמצא כ-20 קילומטר מדרום לאילת. הכוח כלל חמישה קיאקים הפליג דרומה במשך הלילה עד הגעה לפיורד לפני הזריחה.
הכוח עלה לחוף בצלע הצפונית של הפיורד הסווה את הקייקים. ועלה לראש הגבעה שם הסווה את עצמו. באור ראשון היו כבר כולם ממוקמים ומוסווים . במהלך היום נערכה תצפית על הכביש, שם נראו עוברים כלי רכב של האו״ם, שהוצבו בסיני לאחר מלחמת קדש.
לאחר רדת הלילה יצא הכוח לים בדרכו חזרה לאילת. הייתה רוח צפונית חזקה שהרימה ים גלי, ממש סערה. הקיאקים בקושי התקדמו והתמלאו מים. לאחר כשלש שעות חתירה מול הים הסוער החליט איתן לרדת לחוף המצרי ליום נוסף. הכוח עלה לחוף קבר את הקייקים והסתווה בואדי, הכוח לא הצליח ליצור קשר עם חיל הים. לקראת לילה עלו שניים לראש הגבעה כדי להשיג קשר עם חיל הים. בשלב מסוים נוצר הקשר ונחתת מכוניות נשלחה לאסוף את הכוח.
הקיאקים הוצאו מהחול, הכוח עלה לנחתת וחזר איתה לאילת.
סא"ל דימ' איתן ליפשיץ