עוד על הפעלת צוללות בצי המצרי פסח מלובני 23 במרץ 2018
תולדות חטיבת הצוללות בצי המצרי
על רקע הגעת הצוללת החדשה לצי המצרי מגרמניה בשנת 2017 – הצוללת ה-41, יצאו אתרי האינטרנט במצרים בכתבות על תולדות חטיבת הצוללות בצי זה, מאז הקמתו. כך הוחלט להקים את כוח הצוללות של הצי בשנת 1955, ולצורך זה אורגנה משלחת, שכללה 34 קצינים, 29 נגדים ו-7 מש"קים, שיצאה מנמל אלכסנדריה בדצמבר 1955 לברית המועצות.
במרס 1957 הוקמה חטיבת הצוללות על בסיס האמל"ח שהגיע עד אז בעסקות הרכש עם ברית המועצות בתחום זה. אלה כללו בעיקר צוללות מדגם ויסקי (W), שתוגברו מ-1966 בצוללות מתקדמות מדגם רומאו (R, דגם מס' 633). בשנים 1984-1982 כללה חטיבת הצוללות גם 4 צוללות מתוצרת סין מדגם 33.
החטיבה נטלה חלק חשוב במלחמת ההתשה. אנשיה ביצעו, תוך הפגנת אומץ רב, רוח לחימה ונחישות, פעילות מבצעית מול חופי האויב, במשימות סיור ומודיעין, ומעקב אחר פעילות האויב, ואופן הגנתו על בסיסיו ונמליו. כן כללה הפעילות מעקב אחר פעילות יחידותיו הימיות, ואיתור מכ"מי החוף שלו.
פעילות זו היתה תוספת חשובה למודיעין המצרי, האסטרטגי והטקטי, בנוסף לניסיון שנרכש על ידי צוותי הצוללות בשיט במים עמוקים ובינלאומיים (high seas), כשהם שוברים את מחסום הפחד, ופועלים בתוך מימי האויב, ללא חשש מאמצעים נגד צוללות. היתה זו פעם ראשונה שמפקדת חיל הים המצרי עשתה שימוש בשיטה זו להדרכת הצוותים בביצוע משימות מודיעין. במלחמת אוקטובר 1973 הוטלו על הצוללות משימות של הנחת מוקשים בנתיבי השיט הימיים של האויב, ויחידותיו הימיות, באזורים שונים ומנגד לחופיו. כתוצאה מכך צומצם מאד היקף השיט של ספינות המסחר הישראליות בים התיכון. לצוללות מס' 22 ו-23 היה תפקיד מרכזי במלחמה זו בניתוק קווי התעבורה הימיים של האויב בים האדום, ובמצור שהטילו על מיצר באב אל-מנדב. כתוצאה מכך נפסק כליל השיט (הישראלי) באזור, ו-11 ספינות היו "כלואות" בנמל אילת, ואילו 12 ספינות אחרות נאלצו להקיף את יבשת אפריקה דרך כף התקווה הטובה. על מבצעיהן במלחמת ההתשה ומלחמת 1973 זכתה החטיבה בעיטורים גבוהים.
כך סייעו הצוללות המצריות ביישום תפיסת הפעלת כוחות ימיים, במטרה לקדם את הנושאים המדיניים באזור שהיו על הפרק, ולשבור את תפיסת הביטחון הבלתי מנוצחת של ישראל. הצטרפות הצוללת החדשה לצי המצרי, והכנת התשתיות החדשות לקליטתה, הם במסגרת התהליך המתמשך של המודרניזציה של הצי, כדי לסייע בהגנה על בטחון תעלת סואץ כנתיב מים מסחרי בינלאומי חשוב, וככוח מרתיע לשמירה על השלום מול האיומים והאתגרים השונים באזור, וכן במסגרת מאמצי הכוחות המזויינים לפתח את היכולות המבצעיות והטכנולוגיות של יחידות ועוצבות כל הזרועות, בהתאם למערכות החדישות בעולם.
סגל פיקוד הצי המצרי מצדיע לצוללת החדשה בנמל אלכסנדריה 19 באפריל 2017
הצוללת החדשה, מדגם 209, היא מתוצרת גרמניה. החוזה לבנייתה נחתם ב-12 בדצמבר 2011, והעבודות החלו ב-7 במרס 2012 בחברת TKMS (טיסנקרופ למערכות ימיות) בעיר קיל, ונמשכו 57 חודשים. הצוללת הושקה ב-10 בדצמבר 2015, הועברה לידי המצרים שהניפו עליה את דגל מצרים ב-12 בדצמבר 2016.
צוות הצוללת קיבל הדרכה תאורטית ומעשית בשיט בים, שנמשכה 90 יום, לפני שהצוללת יצאה לדרכה למצרים. הצוללת שטה מנמל קיל שבגרמניה בבוקר ה-28 במרס 2017 בלווית פריגטה מצרית, ועברה מרחק של 3,644 מיל במשך 22 יום. ב-18 באפריל 2017 ערכה הצוללת את משימתה המבצעית הראשונה, יחד עם יחידות אחרות של הצי המצרי מול חופי מצרים, וב-19 באפריל נכנסה לנמל אלכסנדריה.
ראיונות מפקד חטיבת הצוללות בחיל הים המצרי
בשנים האחרונות רואיין מפקד חטיבת הצוללות בחיל הים המצרי בעת מלחמת יום הכיפורים, לואא' (אלוף) יאקות חוסיין יאקות.
בראיון מ-6 באוקטובר 2015 אמר כלהלן:
צוללות הן אחד מסוגי כלי הנשק המסוכנים, מכיוון שהן פועלות מתחת למים וקשה לאתרן. הצוללות נחשבות נשק של המדינות העניות, מכיוון שמחירן אינו יקר כמו של המטוסים. הן גם לא זקוקות להגנה, מכיוון שיש להן הגנה טבעית של המים, ועם העלמותן, אף אחד לא יכול לאתרן ולקבוע את מיקומן. הן נשארות תחת המים עד שהן מגיעות ליעדן בנמל האויב.
עד 1956 לא היו למצרים צוללות, ואנשי חיל הים המצרי ראו צוללות רק בסרטים. הצוללת הראשונה נכנסה לשרות בחיל הים המצרי ב-1957, בעקבות עסקת הנשק עם הגוש המזרחי, אותה השיג הנשיא עבד אל-נאצר. העסקה היתה סודית וכך גם הדרכת הצוות של הצוללת שהתקיימה בפולין.
הצוללת נחשבה כאמל"ח בעל חשיבות אסטרטגית ולא טקטית, ולכן היה דרוש לה פיקוד איכותי, מכיוון שהיא פועלת מתחת למים, ופוגעת בכלי שיט על פי קול, מבלי שהיא רואה אותם. כך היא עשויה לפגוע בכלי שיט של מדינות נייטרליות, דבר שיכול לגרום למדינות, אליהן שייכים כלי השיט, להכנס למלחמה, כפי שקרה במלחמת העולם השנייה.
יאקות עצמו פיקד על הצוללת הראשונה שביצעה משימת מודיעין בחופי ישראל באפריל 1968, שנמשכה 22 ימים, מבלי שאיש יגלה זאת. הוא הצליח למלא את המשימה, אותה השווה "לנחיתה על פני הירח". מבצעים דומים התבצעו לאחר מכן במהלך מלחמת ההתשה.
במלחמת יוה"כ פעלו הצוללות בהתאם למשימות המקובלות בכל ציי העולם: מניעה מהאויב להפעיל את כוחותיו הימיים מחוץ לגבולותיו, אם על ידי הטלת מצור על ידי הצוללות, ואם על ידי הנחת מוקשים, כדי להגביל את תנועותיו הימיות. משימת הצוללות היתה לתקוף את נתיבי התחבורה המסחריים של האויב, ולתקוף את כלי השיט המסחריים שלו ולהטביעם, וכך למנוע ממנו הגעת אספקה אסטרטגית בזמן המלחמה.
הצוללות פעלו בשתי זירות המלחמה – בים התיכון ובים האדום, והמצרים הפעילו את כל סד"כ הצוללות שברשותם, שלא כפי שהיה מקובל (במלחמת העולם השנייה – פ.מ.) בציי רוסיה וגרמניה, שהפעילו רק שליש מהסד"כ בפעילות מבצעית, כאשר שליש אחר עסק באימונים ושליש נוסף היה בכוננות לקראת מבצעים נוספים, שיכלו להיות מוטלים עליהן בכל רגע. עם זאת, ניתן היה ליישם שיטה זאת ברוסיה ובגרמניה, מאחר והמלחמה שלהן היתה ממושכת, אך המלחמה ב-1973 היתה קצרה, ולכן הפעיל חיל הים המצרי את צוללותיו במהלכה במלוא הכוח.
במלחמת צוללות מודיעים חילות הים על אזורי מבצעים בים, שבהם קיים איסור שיט, וזאת בהתאם לתקנות הבינלאומיות. זאת, כדי להזהיר את כלי השיט הנייטרליים שלא להכנס אליהם. בשל כך, הפנתה ישראל את את כל נתיבי השיט המגיעים אליה ממערב אירופה, כך שיעקפו את כרתים וקפריסין. כתוצאה מכך ירד היקף השיט הרגיל אליה מ-100% ל-60%, למרות שהצי המצרי לא שיגר אפילו טורפדו אחד במהלך כל המלחמה.
כאשר פרצה המלחמה, נפסקה התעבורה הימית הישראלית לגמרי. מלחמת הצוללות נמשכה כחודש ימים, שכן הצוללות החלו במלחמה לפני כל הכוחות האחרים. סאדאת התייחס לכך כשאמר באחד מנאומיו, "שישנם אנשים בכוחות המזויינים שידעו על המלחמה 10 ימים לפני שהיא החלה, והתכוון בכך לחיל הים. זאת מאחר והחיל היה זקוק לזמן כדי לבצע מבצע של הנחת מוקשים ימיים בנמלי חיפה ואשדוד לדוגמא, הן כדי להכין את המוקשים והן כדי להגיע למקומות הנחתם, יום אחד לפני פרוץ המלחמה, וכל זאת באופן סודי. כן יש לקחת בחשבון את תנאי הנחת המוקשים, והגורמים שיכולים לשבש ולעכב את הפעולה, ולכן חייבים לדעת את מועד פרוץ המלחמה. הרמטכ"ל שאזלי מציין בספרו כי הצוללות יצאו לים כבר ב-1 באוקטובר, כדי להתמקם במקומות המתוכננים, ולהתכונן לקרב.
מלחמת ששת הימים -צוללת מצרית בהתרעה נגד מטוסים
בראיון בעיתון אל-אהראם, שהתפרסם ב-23 בספטמבר 2013, מספר לואא' יאקות חוסיין, כי המשימה המבצעית הראשונה שקיבל בהיותו מפקד צוללת היתה ב-25 ביוני 1967, כאשר נקרא אל מפקד חיל הים דאז. זה הטיל עליו משימה, שהיתה המוזרה ביותר, לדבריו, שהוטלה על צוללת בתולדות הצי המצרי. המשימה היתה לשמש בבחינת מכ"מ התרעה עבור ההגנה האווירית המצרית, אותה מכנה המרואיין כמשימת מודיעין אסטרטגי, וזאת מאחר וכל מערך המכ"מים המצריים במלחמת "ששת הימים", ולהגנה האווירית המצרית לא היתה כל יכולת לקבל התרעה על אפשרות של פעולה אווירית ישראלית נגד חיל האוויר המצרי.
ההוראה שקיבל היתה שיצא עם הצוללת (מנמל אלכסנדריה) בשעה 2100, וישוט לעבר פורט סעיד, יתמקם כ-40 מייל מצפון-מזרח לה, ויישאר על פני השטח כדי לבצע את משימת המודיעין/ההתרעה הזאת. באותה עת ניהלו כוחות קומנדו, שהיו ערוכים מזרחית לפורט סעיד, קרב עם כוחות האויב, שבאו כדי להשתלט על פורט סעיד, והצליחו להתגבר עליהם. בשל כך חששה המפקדה המצרית שהאויב יגיב נגדם בתקיפה אווירית, מאחר והכוחות המצרים ניהלו קרב עם כוחות האויב בראס אל-עיש[1]. מסיבה זו החליטה המפקדה שהצוללת תצא לשטח למשימה של הגנה אווירית, תפעיל את המכ"מ שלה, כדי שתוכל לאתר את המטוסים הבאים לתקוף, ותדווח עליהם, ואז יוכלו אמצעי ההגנה האווירית להתמודד מולם.
לדברי המרואיין, היתה זו משימת התאבדות, שכן עם גילוי המטוסים היה על הצוללת לצלול במהירות אל מתחת לפני המים. הצוללת אכן הגיעה למקום שנקבע והתמקמה בו, כשהיא נמצאת על פני המים. לדבריו, הדבר הפתיע את האויב הישראלי, שקיבל כמה דיווחים ממערכות המכ"מ שלו על צוללת המצויה במקום, שאינה זזה. כשישראל גילתה את התמקמות הצוללת, היא הורתה לכל כלי השיט המסחריים שלה להתרחק מהחוף המצרי למרחק של 40 מיל. למרות זאת, הוא מניח שישראל חשבה שבצוללת התגלתה תקלה, וכי אנשי צוותה עוסקים בתיקונה. עם זאת, הצוללת שהתה במקום במשך 10 ימים, ולא היה שום סימן שיעיד על פעילות תיקון התקלה בצוללת. ביום העשירי קלט מכ"מ הצוללת שספינה גדולה ושלוש ספינות קטנות שטות לכיוונה, במטרה לתקוף אותה. הספינה הגדולה היתה המשחתת "אילת", שיצאה פעם ראשונה למשימת מעקב אחר הצוללת. כאשר הצוללת דיווחה זאת למפקדת חיל הים, הוא הצטווה לחזור בהדרגה למקום (כנראה הכוונה לנמל הבית שלה – פ.מ.), לאחר שיסיים את המשימה כעבור 16 ימים.
תוך כדי החזרה, איתר מכ"מ הצוללת כי המשחתת "אילת" חודרת לתוך המים הטריטוריאליים המצריים, ואף העזה להכנס לגמרי לתוך אזור המים הטריטוריאליים, וזאת לאחר שגילתה שהצוללת יצאה ממקומה. משימה זו הפכה לפתיון לא מכוון, שהביא להשמדת המשחתת "אילת" על ידי טילי הסטי"לים המצריים.
מלחמת ההתשה – סיור מול חופי ישראל
על מבצע סיור הצוללת עליה פיקד מול חופי ישראל, סיפר יאקות בראיונות לאמצעי תקשורת שונים, בשנת 2013, כלהלן:
המבצע, שנערך באפריל 1968 היה מבצע סודי, ורק מעטים ידעו עליו בחיל הים המצרי, באותה עת. הצוללת, שהיתה פעילה באותה עת באימונים שונים, יצאה למשימה בשעות הלילה, כדי שאיש לא יבחין ביציאתה ובהעדרותה. הצוות, שמנה 15 קצינים ו-60 חיילים, לא ידע דבר על המשימה הצפויה, הופתע מאד כשנמסר לו מהי המשימה. מפקד הצוללת חיזק את רוחם בדבריו אליהם, והרגיע אותם לקראת ביצוע המשימה החשובה בשטח האויב.
היה זה יום שבת, הצוללת התקרבה לנמל אשדוד, שהיה מואר היטב, ונראה היה שהישראלים חוגגים, רוקדים ושרים. לדבריו, הצוללת החלה במשימתה, באיסוף נתונים על הנמל ועל מערכות ההגנה עליו, הקרובה והרחוקה. המשימה הוכתרה בהצלחה לאחר 22 ימי שהייה במקום, מבלי שהאויב חש בנוכחות הצוללת. לאורך כל התקופה הזאת היא עלתה על פני הים למשך 4 שעות, וזאת בשעות הלילה, כדי למלא את המצברים שלה.
במהלך כל התקופה הזאת שמר צוות הצוללת בהקפדה על כללי הביטחון הנהוגים במצבים כאלה, שנועדו למנוע את חשיפת המצאותה במקום, כגון: לא הפעילו אמצעים המוציאים קולות, לא פלטו ממנה חומרים העשויים להצביע על המצאותה במקום, ככתמי שמן או שאריות מזון. כן דאגו שפסולת אחרת תוכנס לתוך מתקנים מיוחדים, שנפלטו לים כשיש בהם משקולות כבדות, כדי שירדו לקרקעית הים, ולא יצופו למעלה, וכך יחשפו את המצאות הצוללת במקום.
במהלך ימי המבצע ביצעה הצוללת תצפיות לאורך החוף הישראלי כולו ומיפתה אותו, את מערכות ההגנה הנמצאות בו, וכן אספה נתונים הידרולוגיים שונים על מי הים שלאורכו, על מידת מליחותם, צפיפותם ועוד. התהליך כולו נמשך באיטיות רבה, והיה קשה מאוד, מכיוון שלא היה אז בנמצא הציוד המתקדם שקיים היום.
צוות הצוללת התרשם כי הם העריכו הערכת יתר את מערך ההגנה הישראלי לגילוי צוללות, וכי בעת שעלו על פני המים כדי להטעין את הסוללות, מפקד הצוות הרשה לאנשיו לעשן סיגריות על סיפונה, כאילו שהם נמצאים מול חוף אלכסנדריה. כדי לקיים את התקשורת עם המפקדה, בזמנים שנקבעו מראש, היתה הצוללת עולה על פני המים למספר דקות, מעלה את האנטנה, ומקיימת את הקשר. עם זאת, הצוללת שמרה בדרך כלל על דממת אלחוט, אותה היתה אמורה לשבור רק בשלושה מקרים: על פי דרישת מפקד החיל, במקרה של תקלה בצוללת המונעת את ביצוע המשימה, ואיתורה על ידי האויב. רק פעם אחת התקיימה תקשורת עם המפקדה במהלך המבצע. זה היה ביום ה-21 למבצע, כשהצוללת נמצאה באזור חיפה, היא קיבלה מברק, ממפקד חיל הים, שנקלט משובש, בו ביקש שמפקד הצוללת יתקשר בדחיפות. התברר כי במהלך שיוטה, כשהים היה סוער, היא איבדה את האנטנה שלה. מאחר והיא נמצאה באותה עת ב"לוע האויב", המשיכה הצוללת לשמור על דממת אלחוט, אחרת היתה חושפת את עצמה ואת נוכחותה במקום. כאשר היא סיימה את משימתה והגיעה לפורט סעיד, היא שידרה את הקוד המוסכם, וקיבלה תשובה מכל תחנות האלחוט שקלטו אותו, שברכו אותה על שובה בשלום. עם הגעתה לנמל אלכסנדריה, היא הופתעה שמפקד החיל נמצא בנמל ומחכה לקבל את פניה. בפגישה בינו לבין מפקד הצוללת סיפר לו מפקד החיל כי שלח לו מברק, אך מפקד הצוללת לא קיבל אותו. כך התברר כי המפקדה שלחה לצוללת מברקים, אותם היא לא קיבלה כלל בשל אבדן האנטנה, ולכן היא לא ענתה כלל עליהם. על רקע זה הם הורו לצוללת לחזור, אך היא לא הגיבה כלל.
כשאחד היועצים הרוסים שמע את מה שקרה, הגיב ואמר למפקד הצוללת, כי במקרה ודבר כזה קורה בצי הסובייטי, והצוללת לא עונה בטווח של שעתיים, היא מוכרזת כנעדרת. קצין קשר מצרי שכנע אותם להמתין עד לסיום המבצע לאחר 22 ימים. מסתבר כי כל 18 היועצים הרוסים של חטיבת הצוללות המצרית המתינו לשובם, שכן זה היה המבצע הראשון מסוגו שחיל הים ביצע מחוץ לשטח מצרים. בעקבות כך הועלה מפקד הצוללת לדרגת מוקדם (סא"ל) ונתמנה לתפקיד ראש מטה החטיבה.
יאקות סיפר גם על מבצע דומה, שנערך בספטמבר 1970, בו נטל חלק. לאחר שהצוללת ביצעה את משימתה באחד מנמלי האויב, ועמדה לחזור למצרים, הם שמעו קול של כלי שיט הפועלים בים. בתחילה חשבו שמדובר בפעילות תעבורה שגרתית, אך בהדרגה הם הבינו כי מדובר בכלי שיט המחפשים את הצוללת. להבנתם, האויב חשב שהם יברחו לעבר פורט סעיד, ולכן, הם חשבו לשוט בכיוון הנגדי, צפונה לעבר בירות. למרות זאת, החליט יאקות לצלול לעומק של 130 מ' ולשוט לפורט סעיד.
כאן מסביר הקצין המצרי תופעת טבע במקומות שונים בים, שהיא בעלת משמעות חשובה בעולם הצוללות, ובעולם התת-ימי, שהיא מסוכנת ומוזרה, הנקראת התנאים ההידרולוגיים של המים. לדבריו, אלה יוצרים שכבות מים שהן דומות לבטון מזויין, שניתן לשבת עליהן. כמו כן, ישנם לעתים מצבים בים, בהם מתהוות מעין מנהרות רדיו אלחוטי. כך לדוגמא, שניתן לשמוע באלכסנדריה ספינה ששטה למלטה או לקפריסין, בעוד שמי שנמצא בסמוך אליה, לא שומע דבר. בהתבסס על מד צפיפויות המים (הידרומטר) ניתן לאתר את אזורי "הבטון המזויין" האלה, אותם הקול לא יכול לחדור. בפועל התברר לו כי אזור זה נמצא בעומק 130 מ', אליו צללה הצוללת, ולכן הוריד הקצין את הצוללת אל מתחת לשכבה זו, ועל פי תאורו היא התקדמה בדרכה ליעד, כמי שהולך בתוך תעלה, עד שהגיעה לפורט סעיד.
אסף ותרגם פסח מלובני
[1] קרב ראס אל-עיש התנהל ב-1 וב-8 ביולי 1967 בין כוחות קומנדו מצריים לבין כוחות צה"ל בצפון הגדה המזרחית של תעלת סואץ.
