מחזור חובלים ה' אלי לוי' הלל ירקוני

0

 אלי לוי והלל ירקוני         אוגוסט 2018

קורס חובלים ה'

"'קורס חובלים ה"" המחזור החמישי של קורס הקצינים בחיל הים החל ביולי 1955 והסתיים ב-5 בדצמבר 1957.  המיוחד בקורס שנערך בתקופה שחיל הים חידש את סדר הכוחות. קלט משחתות ובמהלכו התקיימה מלחמת סיני. הבוגרים הגיעו לתפקידי מפתח בחיל הים.

רקע

בעשור השנים הראשונות, לערך, ארכו קורסי החובלים כשנתיים. הקורסים הראשונים הפכו את המפקדים שהיו קצינים גם קודם לכן, ל"קציני צה"ל מן המנין". בחודשי הקורס הראשונים השתתפו חניכי הקורסים בקורס הקצינים הבסיסי שנערך בבה"ד 1 (רוב אותה עת במחנה 80 ליד פרדס חנה) ובהמשך בבה"ד חיל הים בשכונת בת-גלים בחיפה. הקורס שימש לאיחוד הכשרות קודמות לקצונה, במטרה  לתת צביון אחיד לקצין חיל הים הישראלי.

לקראת אמצע שנות ה-50 נוצר הצורך בהכשרת קצינים בצורה סדירה למגוון תפקידי פיקוד בחיל, ובפרט בשייטת 13 בה חסרו קצינים רבים. במקביל עמד לסיים את לימודיו מחזור א' של ביה"ס לקציני ים בעכו, ממשיכו של ביה"ס הימי בחיפה, ומסיימי המחזור עמדו להצטרף לקורס חובלים של החיל. כן עמדו להצטרף מסיימי לימודיהם בביה"ס לדיג מבואות-ים במכמורת. לאלה הצטרפו מתנדבים בודדים מיחידות החיל השונות.

בתחילתו כלל הקורס 26 צוערים, בהמשכו עלה ל-46 ובסיומו 42 בוגרים.  היה מורכב ממספר קבוצות:
שייטת 13 שלחה לקורס 13 לוחמים מוסמכים להכשרתם לקצונה, שנים מהם כבר נשאו דרגת קצונה: אלון (אלבחרי) דוד, אלמוג (ליכטנשטיין) זאב, אריאל (ארבספלד) זאב, בן-ציון אמנון, גבעתי (רוטנברג) צבי, גונן (קרטז) אהרון, דרור אברהם (איבן), לוי משה, מאור עמי, מאור אורי (מאירוביץ),  פלג משה (מלניק), רם (הוך ויזל) דב ותמיר (טפירו) אלי.

מבית הספר מבואות-ים הגיעו לקורס 6 בוגרים: ברקאי (בורסוק) מיכאל, דוידי יצחק (דוידוביץ), יוסף יוחנן, לביא (למסטר) אברהם, מירב (מורבקין) מרדכי ושחר (פרטוק) חיים.

חוגרים – 7 חוגרים מיחידות החיל: דרורי אלכס, הראל (הנדל) אריה, ירקוני (גרינברג) הלל – התנדב משרות כאלחוטאי במפקדת חיל הים, לוי אלי, התנדב ממילואי שייטת הנחתות, ניצן יעקב  (מינץ),  ניר יהודה  ושפירא גיל.

ביס קציני ים במחצית הקורס הצטרפו 20 בוגרי מחזור א של ביה"ס לקציני-ים עכו מהם: 11 בוגרי מגמת סיפון: אדניה מיכאל, אוריאלי יוסף, בן חורין אבינועם, גבע אריה, ישראלי אשר, כרמי אדיר, לב מיכאל, נוי (נויר) מאיר, עשת (קרוסט) אהרון, רהב אברהם (בוסידן) ושטראוס יואל.

ו– 9 בוגרי מגמת מכונה: בן-אליהו חנוך, בר-ים יורם, הרטמן יצחק,  התרסי אלחנן, וכהולדר איתן, יוכלמן יחזקאל, כהן הרצל, מרכס פנחס  ופאר (פלוצקר) אברהם

מדריכי קורס חובלים ה'

מפקד הקורס היה רס"ן חיים אילת (אלטבך), שהיה בשלבים האחרונים של שירותו ועזב כעבור חודשים ספורים. סגן מפקד הקורס, ומפקדו אחרי פרישת רס"ן אילת היה סגן [[רמי לונץ]] שקודם במהלך הקורס לדרגת סרן.
לונץ היה בוגר האקדמיה הימית הצרפתית (École Navale) ב-  Lanvéoc בקרבה ודרומית לברסט (Brest). שימש, בתחילה כסגן מפקד הקורס, אך למעשה פיקד עליו מתחילתו עד סיומו המוצלח. לונץ אף הדריך מספר מקצועות, ביניהם [[ניווט חופי]], [[ניווט אסטרונומי]] ו[[מטאורולוגיה]]. הוא עשה זאת בכישרון רב בהתחשב שלרוב החניכים היה זה חומר חדש לחלוטין. הידע היסודי שנרכש בזכותו שימש גם את אלו אשר בהמשך, עברו  ל[[צי הסוחר הישראלי]]. את שירותו סיים לונץ בדרגת תת-אלוף.

מהלך הקורס

בה"ד 1 – בסוף יולי 1955 התקבצו בבה"ד חיל הים החניכים המיועדים לקורס ויצאו לבה"ד 1 להשתתפות בקורס קצינים בסיסי. בביה"ס לקצינים של צה"ל היו באותה עת, בעיקר, שני קורסים. הראשון, קורס קציני חי"ר, שנמשך כשישה חודשים ובוגריו הוסמכו לקצונה. זה היה הקורס הבכיר. השני קורס קצינים בסיסי, שבוגריו ענדו סיכות מ"מ והמשיכו את הכשרתם בקורסים חיליים או מקצועיים טרם הסמכתם לקצונה.
עם הגעתנו למחנה 80 התברר כי הבה"ד 'עבר דירה' למחנה כפר סירקין, שהיה ש"ת צבאי בריטי בעבר. מפקד הבה"ד היה סא"ל ישראל טל (טליק), והמחלקה שאליה צורפו צוערי חיל הים השתייכה לפלוגה בת שתי מחלקות, אחת שהתחילה זמן קצר לפנינו הייתה מורכבת מאנשי העתודה האקדמאית שבטכניון בחיפה, והמחלקה שלנו שהורכבה מצוערי חיל הים וצוערי העתודה האקדמאית מביה"ס לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, ביניהם רופאים ידועי שם לימים יבואו.
ההשתלבות במחלקה אירעה במהירות והיחסים בתוכה היו של עזרה הדדית ושיתוף פעולה.

פיקוד המחלקה היה בידי המ"מ סרן אברהם בר-אורין, – חניך ביה"ס הימי בחיפה, ובהמשך מ"פ בחטיבת גולני שם זכה לעיטור העוז על תפקודו במבצע 'קדש' (מלחמת סיני, 1956). מבין שלושת מפקדי הכיתות היו שנים מבין לוחמי שייטת 13 שכבר היו קצינים, והצטרפו בהמשך כצוערים בקורס, אלה היו אלי טפירו, לימים תמיר, ומשה מלניק, לימים פלג. המד"כ השלישי היה בני שפלן, איש חיל תותחנים.

האימונים בבהד 1 נמשכו שלושה חודשים וכללו שש סדרות אימונים בשטח, בעיקר בסינדיאנה ליד זיכרון יעקב. ללוחמי שייטת 13 היו האימונים קלים אחרי אימוניהם בשייטת. עובדת היות לוחמים בעלי ניסיון מבצעי גרמה לכך שנוצר קשר מעבר לרגיל עם צוות מדריכי הבה"ד, ובשבתות נמצאו אלה תדיר במחיצתנו. היינו משהו קצת מיוחד ולא לגמרי ידעו 'לאכול אותנו'. מכל מקום האימונים היו יסודיים, ולקראת סיום תקופת האימונים, לאחר התקפה עם שחר בסדרה האחרונה, זכינו למחמאת המ"מ, "אחרי הביצוע היום, אני מוכן לצאת אתכם למלחמה ממש".

מצעד בירושלים – בשלהי שנת 1955 התפתח מצב ביטחוני מתוח, ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, החליט כי טכס הסיום של קורס קציני חי"ר שעמד להסתיים בקרוב, יהיה בירושלים, באצטדיון האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ובהמשכו יתבצע מצעד של כלל משתתפי הטכס דרך הרחובות הראשיים של ירושלים. לצורך זה היה על כל אנשי חיל הים למסור חליפת מדים לבנה לכביסה וגיהוץ מיוחדים, אלה הוחזרו מהכביסה על קולבים ולא מקופלים כרגיל.  בנסיעה באוטובוס למקום התחלת המצעד בבניני האומה, ניתן היה לראות, על מנת שלא לקמט את המדים, ספסלים ריקים  וכולם עומדים צפופים במעבר האוטובוס. אין צורך להוסיף שבעת המצעד זכו המדים הלבנים של חיל הים למירב התשואות ומחיאות הכפיים.

תמונת מחזור בה"ד 1

תמונת מחזור בה"ד 1

טקס סיום מוקדם – האירוע השני התחיל מבעיה. סיום קורס בבה"ד 1 וטכס הענקת סיכות המ"מ במסדר חגיגי, תדיר בהשתתפות אישיות ביטחונית בכירה ביותר, הוא שיא המאוויים של כל צוער. מחלקת צוערי הטכניון עמדה לסיים שלושה שבועות לפנינו, עמד להיערך טכס בהשתתפות סגן הרמטכ"ל, אלוף חיים לסקוב. לנו נאמר שבגלל סמיכות הזמנים בין סיום שתי המחלקות, לנו לא יערך טכס. עבורנו זה לא התקבל על הדעת ועמדנו על זכותנו לקבל את הסיכות במסדר חגיגי. זכינו והדבר הסתיים בפשרה: אנו נזכה לסיכות באותו מסדר עם מחלקת הטכניון, אבל, והיה ומישהו יודח במשך שלושת השבועות הנותרים, יהיה עליו להחזיר את הסיכה.כך קיבלנו את הסיכות באותו יום, ובהמשך הסתובבנו בבה"ד עם הסיכות כאשר עיני צוערי קורס קציני החי"ר יוצאות מחוריהן. יש לציין כי בר-אורין, המ"מ שלנו שהיה מחמיר בקטנות כבגדולות הדיח עד סוף הקורס חמישה צוערים, לא מאנשי חיל הים. החניך המצטיין המחלקתי בשלב זה  היה זאב ליכטנשטיין, לימים אלמוג, מש"ט 13 ומפקד חיל הים.

בה"ד חיל הים – מיד בתום בה"ד 1, התחיל קורס החובלים 'ברצינות'.  עוד לפני פתיחת הקורס התברר כי לחלק גדול מן הצוערים חסרה השכלה תיכונית שלמה, לפיכך הוכנסו לימודים תיכוניים לתכנית הלימודים של הקורס. תכונית הלימודים כללה, בין השאר, לימודי מתמטיקה ופיזיקה ברמה, שבמושגים של היום הייתה של 5 יחידות. בפועל היינו בבי"ס תיכון, למעט אימון גופני ששמר על כושרנו הפיזי.

המשחתות באותה עת הציעה בריטניה מכירת ארבע משחתות מדגם Z, שנבנו בשלהי מלחה"ע II, שתים לישראל ושתים למצרים. מפקד חיל הים דאז, האלוף שמואל טנקוס השכיל להבין שכניסת משחתות, לראשונה בחיל בעלות מי"ק (מרכז ידיעות קרבי) ובעלות מערכת בקרת אש לארבעת תותחי "4.5 של האונייה (הגם שהייתה אנלוגית) תהפוכנה את חיל הים לחיל של ממש. הרכישה הייתה חשובה לו ביותר, וביודעו שעם כניסתן של המשחתות לשרות, הן תחלפנה את הפריגטות המיושנות חסרות אותן מערכות, וכוח האדם המוקצה לפריגטות יעבור למשחתות. לכן מפקד החיל לא התעקש על תוספת תקני כ"א. אבל בינתיים הפריגטות היו בשרות מבצעי, ולכן זמנית חסר כ"א לאיוש המשחתות החדשות. מפקד החיל  החליט על השעיית כל הקורסים שהתקיימו באותה עת בבה"ד חיל הים, ופקד לשלוח כל חניכיהן לאיוש המשחתות באנגליה.

חובלים בסדר פסח באניה ירושלים

חובלים בסדר פסח באניה ירושלים

באותו זמן הייתה בתוקף הנחייתו של בן-גוריון כי כל אנשי צבא היוצאים לחו"ל חייבים לעבר את שם משפחתם. גם בקורס שלנו, היו חבר'ה חייבים לשנות את שם המשפחה מעכשיו לעכשיו, עם תוצאות מענינות.
כך קרה, שלקראת פסח בשנת 1956 הושעה גם קורס חובלים ה' וכולנו נשלחנו לאנגליה. הנסיעה לאנגליה נערכה על א/ק ירושלים, אניית הנוסעים הישנה של חברת צים שהביאה אותנו מחיפה לנמל מרסיי בצרפת. את ליל הסדר ערכנו בצוותא בעת ההפלגה.

השהות באנגליה 

עם ההגעה לנמל מרסיי העלו את כל אנשי חיל הים, מסיבות ביטחוניות, על מספר אוטובוסים והוציאו אותנו מן העיר. כך זכינו לטיול מהנה בריביירה הצרפתית. אחר חשיכה חזרנו ישירות לתחנת הרכבת שתוביל אותנו לפריז.

מפריז נמשכה הדרך ברכבת לנמל קאלה (Calais) בתעלה האנגלית, משם במעבורת לפורטסמות (Portsmouth) ושוב ברכבת ליעד הסופי.  תוך כדי נסיעה רואיינו ע"י מפקדי שתי המשחתות, סא"ל יוחאי בן-נון, גיבור ישראל ומפקד אחי יפו, וסא"ל מנחם כהן, מפקד אח"י אילת. חולקנו בין שתי המשחתות ולמחרת היום הגענו, החובלים של אח"י אילת לבסיס הצי המלכותי בפלימוט (Plymouth), ואנשי אח"י יפו ליברפול (Liverpool).

היינו, החובלים, עופות מוזרים באניות. טרם היינו קצינים, אך היינו בוגרי בה"ד 1 נושאי סיכות מ"מ. התוצאה הייתה משביעת רצון, קציני האניות קבלו אותנו כחלק מהם בעוד הצוות ראה בנו חלק מהם, לשמחת הכול. החובלים שובצו לכל תפקיד שהוא ומהר מאד הפכו חלק אינטגרלי של הצוות. באח"י יפו היה חק"ח (צוער, חניך קורס חובלים) אלי לוי חריג. ברגע שיוחאי שמע כי הוא בוגר בי"ס מקצועי לחשמלאות, צורף לצוות החשמלאים, בעוד שרס"ן אברהם תבור, סגן המפקד, שהכיר את לוי מן הימייה בירקון בת"א, מינה אותו לאחראי על אימוני החתירה בסירת ההצלה של המשחתת. הלל ירקוני, בהיותו לפני כן אלחוטאי, צורף למחלקת הגנ"ק.

אח"י יפו התעכבה במספנה בליברפול בגלל תאונה שהייתה לה והיה צורך בתיקונים, ולכן זכו החובלים שלה גם בביקור בליברפול.  בים מחוץ לנמל ליברפול יש כרית (תופעת הגאות והשפל) של בקרוב שמונה (8) מטרים. מסיבה זו סגורים כל המעגנים בנמל בבריכות סגורות. כל בריכה מחוברת לנהר המרסי (Mersey) באמצעות סכר. כלי שיט שעומד לצאת לנהר מגיע לסכר, זה נפתח וכלי השיט נכנס לבריכה. הסכר נסגר ואז מושווה גובה פני המים בבריכת הסכר לגובה המים באותה עת בנהר, שער שני נפתח וכלי השייט יוצא לדרכו בנהר. ללא קשר לכלי שיט, בעת שיא הגאות, כל 12 שעות בקרוב, נפתחים שני שערי הבריכה הגדולה והיא מתמלאת מים לגובה מרבי, ואז נסגרים שוב השערים, ויש מים לצורך המשך הפעילות.

עם סיום התיקונים עברה אח"י יפו, בפעם האחרונה, דרך שערי הסכר, יצאה לנהר המרסי, וממנו לים שבין איי בריטניה ואירלנד, בדרכה להצטרף לאח"י אילת בבסיס פלימות'.
הנימוס הנהוג והמחייב בין כלי שיט הוא הצדעה זה לזה ע"י הנמכת הדגל והעלאתו מחדש. היה חביב לראות אניות סוחר רבות מצדיעות לדגל חיל הים הישראלי.

בפלימות' החלו אימוני ה'התנערות' (shake down), אימוני ההיבנות הבסיסיים של צוותי המשחתות, ירי תותחים לסוגיהם, ירי טורפדו,  אימוני משותפים לשתי המשחתות, אימוני ימאות, העברת ציוד, העברת אדם ושאר התרגילים.

כאשר המדריכים הבריטים היו שבעי רצון מן הרמה שהושגה, הפליגו ה'אילת' וה-'יפו' לבסיס הצי המלכותי  בפורטלנד (Portland), קצת מזרחה מפלימות' בחוף האנגלי של תעלת למנש, שהוא בסיס האימונים של הצי הבריטי, ולעבור בבסיס זה אימוני היבנות (work up).  האימונים נמשכו שבועיים דחוסים ללא רחם, רמות ביצוע שהלכו והשתפרו.

בגמר האימונים הסתיימה תקופת שהייתנו בבריטניה. באמצע שנת 1956 הפלגנו בשתי המשחתות ארצה והתקבלנו בנמל חיפה בטכס חגיגי בנוכחות רוה"מ ושר הביטחון דוד בן-גוריון.

מבצע קדש – כעבור מספר ימים חזרנו לבסיס ההדרכה להמשך קורס החובלים. טרם חזרנו למסלול לימודים, הכשרה ואימונים, שוב הושעה הקורס. בפתח עמד 'מבצע קדש', ושייטת 13 נזקקה ללוחמיה, חניכי הקורס. הקורס פוזר וכל אחד הגיע ליחידה ממנה הגיע אל הקורס. את יכולתן הראו המשחתות מספר חודשים מועט אח"כ בעת מבצע "קדש" ושביית המשחתת המצרים איברהים אל-אואל, שהפכה לאח"י חיפה. גם מבצע זה עבר וחזרנו להתכנס להמשך הקורס.
הצטרפות בוגרי מחזור א' של ביה"ס לקציני ים  – זה היה הזמן בו הצטרפו לקורס בוגרי מחזור א' של עכו, אחרי שסיימו את קורס בה"ד 1.

מצעד יום העצמאות 1957 בתל אביב,

מצעד יום העצמאות 1957 בתל אביב,

מצעד יום העצמאות הקורס לא 'ברח' מחובות שהוטלו גם על חיל הים, והשתתף במצעד יום העצמאות  1957 בתל-אביב, הגם שהפריע ללימודים.
הפלגה לפיראוס – 
עתה היה חיל הים חיל ים של ממש, בשורותיו כלי שייט בעלי מערכות מי"ק, מערכות תותחים שיורים לטווחי 20 ק"מ ושאר מרעין בישין. את כל אלה למדנו, שיננו ותרגלנו. בשלב מסוים כללה תכנית אימוני הקורס הפלגת ביניים. הפלגה זו נערכה לנמל פיראוס שביוון.

הפלגת סיום הקורס

אחרי החזרה מן ההפלגה נמשכו הלימודים ובחצי השני של שנת 1957 התקרב מועד הסיום תוכננה הפלגה מסכמת לנמל טולון ( (Toulonבצרפת. ההפלגה אמורה הייתה להיערך ע"י שתי המשחתות, אילת ויפו, וכך אכן יצא הקורס לדרך. כפי שקורה תדיר במדינת ישראל, נוצר מצב ביטחוני שחייב את נוכחות חיל הים בבית. שהינו ימים ארוכים ליד חופי הארץ ובסכום החליט פיקוד החיל שרק משחתת אחת, אח"י אילת, בפיקודו של סא"ל מנחם כהן תפליג לצרפת. חזרנו לנמל, כל החובלים שהיו באח"י יפו עברו לאח"י אילת וזו יצאה לדרך. מגורי האונייה לא היו מתאימים לקבל מספר אנשים גדול נוסף, כולנו ישנו בצפיפות שלא תאמן. בים התעסקו החובלים בעיקר בניווט אסטרונומי. זה היה המקצוע שמפקדנו, בינתיים סרן, רמי לונץ שם עליו דגש.

בטולון , שהיה בסיס בו חיל הים ביקר לעתים קרובות, ובמיוחד שייטת 13, התארחנו ע"י אנשי חיל הים הצרפתי, באימונים מעטים ובאירוח. טיולים נערכו לריוויירה, למונטה קרלו ועוד.

ניס – מחווה נאה עשה מפקד אח"י אילת מנחם כהן בעגינה בנמל נִיס (Nice) כדי לאפשר לאנשי הקהילה היהודית לבקר בכלי שיט מלחמתי של היהודים, של ישראל. הם באו לבקר בהמוניהם חרף הגשם שירד אך לא הפריע להם

ליבורנו – בהמשך הפלגנו לנמל ליבורנו Livorno, מקום בו שוכן ביה"ס  לקציני הצי המלחמתי האיטלקי. ביקרנו באקדמיה הימית Accademia Navale di Livorno ונפגשנו עם הצוערים האיטלקיים. הם קיבלו אותנו בסבר פנים יפות. מהרגע הראשון בלט ההבדל שבין התנאים שלהם ושלנו. החל במדים וכלה באמצעי לימוד.  קיבלו אותנו במדי שרד (Monkey Jackets), מגוהצים למשעי. המדים שלנו, בגלל הצפיפות הרבה ששררה באנייה, לא תמיד היו מגוהצים. ביקרנו במגוריהם המסודרים והנוחים. אנחנו גרנו ולמדנו בצריפים אשר ירשנו מהבריטים. כיתות הלימוד המרווחות שלהם היו מצוידות בכל אמצעי הלימוד.  אנחנו עמדנו בתור לסקסטנט על מנת להתאמן בתצפית לשמש, ונווט אסטרונומי למדנו על סמך כושרו הציורי של מפקד הקורס. להם היה פלנטריום. את הביקור סיימנו במסיבת קוקטיל יחד עם הכיתה העליונה של בית הספר.

טקס סיום 7 בדצמבר 1957

טקס סיום 7 בדצמבר 1957

סיום הקורס – אחרי החזרה מן ההפלגה שוב נזקקו בשייטת 13 ללוחמיהם, סיום הקורס הושעה, והתקיים לבסוף ביום 7 בדצמבר 1957, כאשר את המסדר מקבל מפקד חיל הים, האלוף שמואל טנקוס. חניך מצטיין היה סג"מ אלי לוי, בין 'המכונאים' הצטיין סג"מ פנחס (פיני) מרכס בוגר קציני ים.

בערב אחרי טכס נערכה מסיבת הסיום, בעקבותיה נשמרה מסורת הקורס לאורך השנים, לרבות מפגשים למלאת יובל שנים לסיום הקורס ובעת חלוף 60 שנים מסיומו.

המשך שירות – מסיבות שאינן קשורות במישרין לקורס חובלים ה', בגלל הצורך  שנוצר  בחיל הים יכלו בוגרי הקורס להתקדם במהירות. בפועל 'החזיקו' בוגרי הקורס את פעילות והתקדמות החיל. השיגו ניצחונות בקרבות ימיים ובנו כלי שיט מדור חדש,  משך קרוב לעשרים שנים. ההישגים האישיים של בוגרי הקורס בשרותם מצורפים בנספח ג'. קיימים קורסים מעטים בצה"ל שהוציאו מספר כה גדול של מפקדים בדרגות הבכירות והבכירות ביותר. אלה שעברו לשרת בצי הסוחר הגיעו לעמדות רבי חובלים ומכונאים ראשיים.

תא"ל דימ' אלי לוי ורב חובל הלל ירקוני

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות