סא"ל אמנון בן ציון 12 באפריל 2018
יחידה 838 בסיס חיל הים בראס סודר
יחידה 838 הייתה יחידת חיל-הים במפרץ סואץ (ראס סודר). היחידה הוקמה בחודש ספטמבר 1968, ופורקה לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים ופינוי חצי האי סיני ע"י צה"ל.
רקע היסטורי
בגמר מלחמת 6 הימים הורה שר הביטחון משה דיין למפקד חיל הים אלוף שלמה אראל לקיים סיורי "הנפת הדגל" בתעלת סואץ, מפרץ סואץ וחופי סיני. סיורי התעלה בוצעו ע"י לוחמי שייטת 13 בסירות גומי. ובמפרץ אניית העזר "בת-גלים" נחתות של זירת ים סוף. וטרפדות 16 מטר אך לאחר טיבוע אח"י אילת בטילים מצרים בזמן סיור בים התיכון לאורך חופי סיני חששה מפקדת חיל הים מפגיעה קטלנית בכלי השייט הגדולים והחליטה על הקמת יחידת "צרעות" (ברט רמים) בראס סודר. ועליהם תוטל משימת הפגנת הנוכחות הישראלית בצפון מפרץ סואץ כבסיס היחידה נקבעה העיירה המצרית ראס-סודר שבה הופק הפט מקידוחים (שדה עסל) ע"י חברה איטלקית. ובה שכונת וילות של הצוות האיטלקי ושכונה נפרדת של העובדים המצריים ובה מגורים ובתי מלאכה. ומזח לכלי שייט.
ארגון היחידה
הקמת היחידה הוטלה על מפקד בסיס חיפה אל"מ יצחק גזית (סמברג) ושלאחר הקמתה וביסוסה יועבר הפיקוד למפקד זירת ים סוף סא"ל זאב אלמוג (אברוצקי ז"ל). לבסיס חיפה כבר הייתה יחידה של תצפיתנים לאורך תעלת סואץ, שהוצבו במעוזי צה"ל לאורך התעלה, וניידת מכ"ם בראס סודר. כבסיס ליחידה נבחרה שכונת הוילות של ראס-סודר. 3 חודשים שכן הבסיס במספר וילות: ללא שירותים ומקלחות, ללא גדר סביב הבסיס. התוכנית הייתה להקים בסיס מסודר ומגודר ובו כל השירותים הדרושים ליחידה צבאית. מאחר ולא היו מים מתוקים אלא רק עוקב נגרר שפעם בשבוע הייתה מגיעה מיכלית מים ומספקת מים ולכן נהגנו להתרחץ בים בסבון נקה 7 ולהישטף במים מתוקים מתחת לעוקב. ובישלנו צהרים לפי תור כי לא היה טבח בתקן.
כוח האדם –כמפקד היחידה ומקימה מוניתי רס"ן אמנון בן-ציון (אמב"ץ) משייטת 13. כל החיילים צוות טכני, עובדים כללים, וצוותי כלי השייט נאספו מיחידות חיל הים השונות.
יחידת הברטרמים כפי שנקראו אז "הצרעות" הוזמנו עבור שייטת 13 אך כאשר הגיעו הסתבר שאינן מתאימות לשייטת כי הותקנו לא נכון ולא הצליחו להפליג במהירות. מיכל דלק נאסף בירכתיים חדות 0.5 מברזל. ולכן הועברו למשימות אחרות. הסירה תוצרת ברטראם ארה"ב מונעת ע"י מנוע דיזל ומתחילה הסירה הייתה אומרה לגלוש ולהגיע למהירות של 30 קשר + אך בגלל טעות בהתקנות של מספנת ח"י (עודף משקל בירכתיים) לא גלשו הסירות ולא הגיעו למהירות המקסימלית.
חימוש – מקלע 0.5 בראונינג על חצובה בירכתיים ו-2 מקלעי מאג על הגג שמאל וימין.
הצוות כלל: מפקד, מוכ"ם, מנוען. 2 מקלעים.
מכשור: מכ"ם דקה 101, מכשיר קשר G.R.C, מכשיר קשר תא"ג יחיד בחיל הים לקשר עם המפקדת בחיפה שלא עבד. לאחר תקרית הפגזה במפרץ הוסיף לנו מפקד האוגדה אלוף שלמה להט, 4 מכשירי קשר חדשים V.R.C ואיתם דרך ממסרים הצלחנו לתקשר עם מפקדת זירת ים סוף, מפקדת חיל הים בחיפה ומפקדת האוגדה ברפידים.
הכשרה – פלגת הצרעות הורדה לאילת באוגוסט 1968 לשם אימונים והתארגנות והגיעה לראס-סודר בגמר ההתארגנות. לאחר הגעתם לראס-סודר התחלנו באימון מוגבר ובעיקר איך להתמודד עם ספינת המשמר המצרים הדה-קסטרו באם נתקל בה בים. נעזרתי בספר של חיל הים האמריקאי שהצלחתי "לגנוב" מספריית חיל-הים ועסק בקרבות בנהר המקונג בווייטנאם.
משימות יחידה 838
- הפגנת נוכחות בצפון מפרץ סואץ ע"י ביצוע סיורים של 2-3 ספינות ביום ובלילה מראס-סודר ועד האי גרין. בתחילה קיבלנו כל שבוע משימות סיור במברקים מים/3 אך לאחר זמן הסתבר לי כי אנו חוטאים בשגרה (ימים קבועים ושעות קבועות) דבר המזמין פיגוע או מארב מצרי. והצלחתי לשכנע את מפקד חיל הים אלוף בוצר לשנות את השיטה כדלקמן:
הסיורים יקבעו על ידינו וידווחו במברק לים/3. ומאז היו הסיורים מתבצעים ללא שגרה.
- מניעת הברחות וחדירות ואכן נתפסו מדי פעם סירות שהגיעו מהחוף המצרי ובהן סוכני מודיעין מצרים. וסירות עם מבריחי סמים.
- סיוע ליחידות חיל הים (שייטת 13 ו- 707) בביצוע פעולות וסיורים בחוף המצרי.
- חיפוש גופות טייסים שמטוסיהם הופלו באש מצרית
- הפיקוד על התצפיתנים לאורך תעלת סואץ הועבר אלינו. ונעשינו אחראים לביצוע תצפיות בתעלת סואץ.
- מעצר ספינות / סירות החוצות את קו האמצע במפרץ או גירושן.
סיירת השריון – יחד איתנו שכנה בעיירה פלוגת סיירת של חטיבות השריון 401 או 14 שתפקידה היה "לפתוח" כל בוקר את צירי התנועה מראס סודר דרומה וצפונה.
בניית הבסיס החדש -לאחר כ- 3 חודשים בתנאי שדה הושלמה בניית הבסיס במקומו החדש. וסוף סוף הגענו לבסיס מסודר מטבח, חדר אוכל, מקלחות, ושירותים ותאורה, תחנת מכ"ם חדשה ומי"ק והחשוב ביותר גדר היקפית סביב לבסיס ועמודי תאורה אך בעיית המים לא נפתרה.
מאחר ובעיר הנפט במחסנים היה מלאי גדול של צינורות החלטתי על הנחת קו מי גופרית מהמעיין שהיה על גבעה ליד הבסיס וצוות הבסיס כולו היה שותף במשימה הובלת הצינורות ריתוכים וחיבורם לבתים וסוף סוף יכולנו להתקלח במקלחות אבל מי הגופרית היו משאירים על הגוף שכבה שחורה (אבל בריאה). והנה הפתעה, קיבלנו צוות של 4 מוכ"מות שהתנדבו לשרת איתנו ב- 838.
הוצאת הסירות מהמים –עד בניית המתקן המיוחד להוצאת הסירות מהמים היו הסירות קשורות למצופים ואנשי צוות היו שוהים עליהן בתורנות 24 שעות. (ובעת סערה כל הצוות). במספנת חיל הים נבנה מתקן מיוחד "שער על גלגלים" ובעזרת מערכת גלגלות וכבלים היה המתקן מוכנס עם עריסה עם גלגלים לים ומעלה את סירה כאשר "ראש" גורר של משאית להובלת טנקים היה מושך את השער ובו הסירה אל מחוץ למים. (קיבלנו 2 ראשים ונהג).
כאשר החלה "מלחמת ההתשה" היינו חייבים להכין מחפורות על מנת להגן על הסירות אך מפקדת החיל לא הצליחה להשיג לנו שופל מאחר וכל הכלים היו מגויסים לבניית המעוזים בקו התעלה. לפתע הופיעה משאית ועליה שופל כשהמפעיל מציג לנו תעודת עבודה באבו-רודס. מאחר והמפעיל לא ידע היכן בדיוק הוא נמצא, שוכנע להוריד את השופל בבסיס. תוך חודש ימים הוא ביצע הרבה עבודות עפר עבור הבסיס מחפורות לסירות ליד המזח ובתוך הבסיס ועוד.
למרות שסיפחנו אותו מבלי לבקש רשות, הכול עבר בשלום והבסיס היה מוכן למלחמת ההתשה. המפעיל ביקש לצאת בשבתות לצפון קיבל לכך אישור תמורת בקבוק ויסקי כל שבוע והשארת המפתח לחייל שידע להפעיל את השופל.
השתתפות במבצעים – עם תחילת מלחמת ההתשה הפך הבסיס למרכז הפעילות של שייטת 13 ויחידה 707. עיירת הנפט המצרית ובעיקר הקולנוע הפכו לבסיס קבוע של שייטת 13 שהייתה יורדת לסיני עם "זנב" לוגיסטי גדול שכלל: חזירים סירות גומי וצוותי אחזקה ומטבח וכמובן הלוחמים.
חדר המי"ק של היחידה היה הופך לחפ"ק של המבצע שממנו הרמטכ"ל, מפקד חיל הים ומפקד השייטת ניהלו את המבצע. ופלגת הצרעות של היחידה הייתה שותפה נאמנה בעת הביצוע ע"י:
- א. גרירת חזירים לקרבת היעד
- ב. הובלת קצין תצפית קדמי ורופא
- ג. הובלת צוותי יחידה 707 לבדיקת חופים
- ד. סיורי הכנה ומודיעין לפני המבצעים
- ה. פינוי פצועים
המבצעים העיקריים היו:
- מבצע "בולמוס 5" 21 ביוני 1969
פשיטת לוחמי שייטת 13 על בסיס מכ"מ מצרי בחופי עדביה בתאריך 21 ביוני 1969. אך למרות הדיווח שלנו כי אין מכ"ם ביעד אלא רק זרקור גדול, נערכה הפשיטה שעברה בהצלחה והזרקור פוצץ.
- מבצע "בולמוס 6" הפשיטה על האי גרין.
במסגרת ההכנות נשלחה פלגת צרעות בפיקודי לערוך סיור קרוב לאי גרין. אחת המטלות הייתה למדוד את הזרם. המדידה נעשתה באופן "פרימיטיבי" נקשרנו למצוף מצרי וזרקנו קליפת בננה בחרטום ונמדד משך הזמן שהקליפה הגיעה לירכתיים. גילינו זרם דרומי, למרות שזו הייתה המשימה החלטתי להפליג גם מצדו השני של האי וגם שם נמדד הזרם אך הסתבר כי הזרם שם הפוך, צפוני. כאשר חזרנו שנית למצוף כדי למדוד שוב את הזרם נפתחה עלינו אש מתותחי 130 מ"מ המצרים מהסוללה בעתקה. למזלנו ירה רק תותח אחד, בשיטת טיווח "ארוך קצר אמצע". תוך בריחה היינו מפליגים לנפילה האחרונה דבר שהיה "משגע" להם את הטיווח עד שיצאנו ללא פגע מהטווח.
את הדיווחים על הזרמים השונים והמידע שאין מכ"ם על האי העברנו למפקד השייטת ולראש ענף מודיעין ימי. המידע לא הועבר לכוח של שייטת 13 שפשט על האי. גם לא הנתונים שאין על האי מכ"ם וגם לא תותחי נ"מ.
המבצע – כוח של שתי צרעות בפיקודי הפלגנו לכיוון האי גרין כדי לסייע:
- א. בגרירת ס"גים פגועים
- ב. לשמש בסיס לקצין תצפית קדמי של סוללת התותחים.
- ג. לסירה שלי צורף גם אל"מ אפרים חירם "פיחוטקה" – סגנו של רפול – והפקודה של רפול הייתה לשמור עליו מכל משמר היות שאינו יודע לשחות.
עם תחילת הקרב התקרבנו לאי גרין בהמתנה, עם הנסיגה החלה הפגזה מצרית על האי. הקת"ק לא היה מסוגל לתפקד בגלל מחלת ים ואז פיחוטקה החל בטיווח בנוהל קצין חי"ר מטווח. ופתאום בקשר אנו קולטים דיווח של אמנון סופר שהסירה שלו נפגעה והם שוחים במים. מיד התחלנו להפליג לכיוונם על מנת לחלצם אך לפני שהגענו הגיע המסוק ובחירוף נפש הצליח לשלוח אותם מהים.
בדרך חזרה לראס-סודר העלנו לצרעה את עמי אילון הפצוע יחד עם הרופא וגררנו סירות גומי לראס-סודר.
- "מבצע אסקורט" 7-8 בספטמבר 1969
לקראת "מבצע רביב" הוחלט להטביע את הסט"רים המצרים העוגנים בדרך קבע בעתקה על מנת לאבטח את הנחתות שלנו העלולות להיפגע ולטבוע מתקיפת טורפדו של הסט"רים. המשימה הוטלה על שייטת 13.
התוכנית– שני חזירים ועליהם 4 לוחמים בכל כלי: 2 אנשי צוות ו-2 צוללים רגליים. כאשר החזירים נגררים ע"י 2 צרעות מראס סודר לכיוון המעגן. בנקודת הפיצול החזירים ממשיכים בכוחות עצמם על למעגן לביצוע ההטבעה והצרעות חוזרות לראס סודר. נשארות בכוננות עד חזרת החזירים בכוחות עצמם לראס סודר.
ההכנות למבצע – ראש ענף מודיעין ימי סא"ל ראובן אשכנזי "בילה" שבוע ימים בחמ"ל ראס סודר ועקב אחר תנועות הסט"רים המצריים – תנאי מזג האוויר היו טובים והמכ"ם גילה כל תזוזה של הסט"רים המצרים.
הביצוע – בליל 5 בספטמבר 1969 הפליגו הצרעות הגוררות לכיוון עתקה כשהן גוררות כל אחת חזיר. אך לפני ניתוק החזירים התקבלה הוראה לחזור מאחר והסט"רים המצריים עזבו את המעגן.
בליל – 7 בספטמבר 1969 יצאו שוב כלי השיט לכיוון עתקה. הסט"רים המצרים היו במקומם בנמל. החזירים התנתקו מהצרעות והמשיכו לביצוע המשימה. המשימה בוצעה בהצלחה אך בדרך חזרה התפוצץ מוקש עלוקה בתוך חזיר ו-3 לוחמים נהרגו (רפי מילוא, עודד ניר ןשלמה אשל הי"ד) סמ"ר אריה יצחק הרביעי בחזיר נפצע. שחה ושמר על גופות שלושת חבריו לידו, עד הפינוי בעזרת מסוק.
- "מבצע רביב" 8-9בספטמבר 1969
המטה כללי החליט על ביצוע פשיטה משוריינת בחוף המצרי של מפרץ סואץ. ועל מנת להערים על המצרים הורכב הכוח המשוריין מטנקים ונגמ"שים מצרים (שלל). על יחידה 707 בפיקוד סא"ל שאול סלע הוטל לבצע בדיקות חופים בצד המצרי כדי להכין את חוף הנחיתה. המבצע שכונה "בלש".
בסיור הראשון – בלש 1– הפלגנו 2 צרעות בפיקודי כשאנו גוררים 2 סירות גומי עם לוחמי 707 בפיקוד סא"ל שאול סלע. אך בדיקת החוף לא בוצעה מאחר ובחוף המצרי היו גלי חוף חזקים שלא אפשרו את הביצוע. בדרך חזרה לראס-סודר שותקו המכ"מים בשתי הצרעות בגלל חדירת מים. בגלל אנומליה מגנטית במפרץ סואץ, לא יכולנו להיעזר במצפן המגנטי. כשהתקרבנו לחוף שלנו חששתי שנעלה על הסלעים בשרטונות מדרום לראס סודר. בקשתי בקשר להדליק את זרקורי מחלקת הטנקים שהופקדה על שמירת הבסיס. הם עשו זאת ואיתרנו את מקומנו. ממש בדקה האחרונה לפני עליה על הסלעים עצרנו, התרחקנו מהחוף והגענו לראס-סודר.
בלש 2 – למחרת יצאנו שוב לאחר טיפול במכ"מים והחזרתם לשמישות והפעם עברה בדיקת החוף בהצלחה.
הטעיית המוכ"מים המצרים –מבצע רביב היה מבוסס על 3 נחתות 36 מטר שהובילו את הטנקים והנגמשים וטענו אותם בראס סודר והיו אמורים להפליג בקו ישר לחוף הנחיתה. הצעתי לראש ענף מודיעין סא"ל ראובן אשכנזי לבצע תרגיל הטעייה: במשך חודש היו יוצאות שתי צרעות כל לילה לכיוון החוף המצרי ומדווחות למי"ק דיווחי סרק. אחרי שבועיים המוכ"מים המצרים הפסיקו להתייחס והפסיקו לדווח אחורה על ההפלגות האלו.
המבצע – שלושת הנחתות יצאו מראס סודר כאשר הצרעות צמודות לדופן הנחתות וגוררות את סירות הגומי של 707 כך שבמכ"ם המצרים הופיעו רק 3 מטרות. אחד המוכ"מים המצרים דיווח שעוד פעם "חולי הנפש" היהודים יצאו לים וסגר את המכשיר. כך לפי דיווחי ראש ענף מודיעין ימי. אף אחד בחוף המצרי לא התייחס לדיווח. לוחמי 707 תפסו ואבטחו את חוף הנחיתה שבוצעה בהצלחה וגם הפינוי. (ישנה סברה שנאצר קיבל התקף לב כאשר נודע לו על המבצע).
- "מבצע גנבת המכ"ם המצרי" תרנגול 53
ביום שבת 25 בדצמבר 1969 הייתי בחופשה בביתי בעתלית וקיבלתי הוראה לחזור מיד לבסיס. מטוס קל הטיס אותי משדה דב לראס סודר. הטיסה עד למעבר המיתלה עברה בשקט ופתאום צלל המטוס כמעט עד הקרקע. הסתבר שסוללת טילי נ"מ נעלה עליו ועמדה לשגר טיל להפילו. לבסוף הגענו בשלום לראס סודר ואז נודע לי כי עלינו לצאת בלילה לים ולהמתין במקום מסוים בכוננות הנצלה במקרה של ירוט המסוקים אך הכול עבר בשלום וקרון המכ"ם הגיע בשלום.
התצפיתנים בתעלת סואץ – לאחר הפלגת "הנפת הדגל" בתעלה הציב חיל הים תצפיתנים במספר מעוזים לאורך התעלה מקנטרה ועד מפרץ סואץ התצפיתנים היו תחת פיקוד בסיס חיפה. לאחר הקמת יחידה 838 הועברה יחידת התצפיתנים ת"פ שלנו.
לאחר מספר סיורים לאורך התעלה הסתבר לי כי אין כל צורך מבצעי ביחידה זו וגם לאחר שאחד התצפיתנים נהרג בזמן הפגזה על המעוז בו שירת וחיל הים פירק את היחידה. נשאר רק לתצפיתן במעוז המזח. חששתי מאוד לשלומו והוריתי לו לא לתפוס מחסה במחפורת רעועה שבה גם ישן. הוראה זו הצילה את חייו כי הפגזה רצינית על המעוז "קברה" את המחפורת. החלטתי להוציא אותו מהמעוז ולהעבירו לראס סודר ללא אישור המפקדה ולאחר זמן מה הוקמה נקודת התצפית ל"קרנטין" שבראס מסלה.
הגנת הבסיס
לאחר ירי התותחים המצרים על "הצרעות" הגיע לבסיס מפקד אוגדת סיני אלוף שלמה להט ולאחר שהשתתף הפלגה קצרה ערך בירור לגבי הגנת הבסיס. היו לנו אז רובים צ'כים ותמ"קי "עוזי". להט הודיע לי כי פרט למכשירי החדשים V.R.C שהוא נותן לנו הוא שולח לראס סודר מחלקת טנקים בת 3 טנקי מגח להגנת הבסיס. גם מפקד חיל הים אלוף בוצר תרם את חלקו, והציב להגנת הבסיס סוללת תותחי נ"מ 57 מ"מ (שלל מצרי) מאוישת בחיילי מילואים של חיל הים (שעברו אימון מזורז בחיל אויר), רופא צמוד לבסיס וחיילי מילואים לשמירה על מנת לשחרר את צוות הבסיס לעבודה באחזקת כלי השיט והבסיס.
סוללת טילי "הוק" – חיל האוויר הציב סוללת הוקים ליד הבסיס שתפקידה היה להגן על האזור בפני תקיפת מטוסים מצרים.
יחידת בקרה אווירית – כמו כן הוצבה ליד הבסיס יחידת בקרה אווירית ניידת. אשר רוב הצוות שלה היו נשים נשואות אמהות לילדים שגויסו בצו 8.
מינויי כמפקד כללי של ראס סודר – מפקד אוגדת סיני אלוף שלמה להט החליט ומינה אותי למפקד כל הכוחות שחנו בראס סודר. זאת למרות התנגדות חיל האוויר). בכך הפכתי להיות "ראש העיר" הראשון של ראס סודר.
תוספת תחמושת –הקצבת תחמושת למקלעי 0.5 למטרות אימונים ע"י חיל הים הייתה בצמצום רב. לא היה באפשרותנו להתאמן ברצינות. ממחסור בתחמושת והנה נפתח לנו "מקור" לא אכזב לתחמושת סיירת השריון שהייתה שותפה לנו בראס סודר התחלפה מדי 3 חודשים פעם סיירת חטיבה 14 ופעם סיירת חטיבה 401. בלילה שלפני החילופין היינו "פושטים" על הוילה שבה אוחסנו ארגזי התחמושת ומרוקנים את המחסן. תחמושת 0.5 7.62 ו- 9 מ"מ לשם תגבור האימונים.
מיקוש בדרכים סיירת השריון הייתה "פותחת" את הדרכים ובאחד הסיורים עלה הנגמ"ש על מוקש וסמל אבנר שמחוני ז"ל נהרג.
באחד מסיורי היום של הצרעות נתפסה סירה ובה 2 תושבי החוף המצרי של מפרץ סואץ אשר הטמינו מוקש על דרכו של הסיור. ההודעה הועברה בקשר וכל מאמצינו להודיע לסיור לא צלחו. עברה עלינו שעה מתוחה והנה הסיור חזר ללא פגיעה. הגשש הבדואי שישב בקדמת הנגמ"ש גילה את המוקש בזמן. הגשש פרץ לחדר בו נחקר המטמין וכמעט הרג אותו במכות. הנחקר "נשבר" רק לאחר שביימו "הוצאה להורג".
תחזית מזג האוויר – ביום לפני מבצע "רביב" נשלחתי ע"י מפקד החיל, אלוף אברהם בוצר, אל השייך הבדואי בכפר שמדרום לבסיס לשאול אותו מה יהיה מזג האוויר בלילה. הוא חזה מזג אוויר סביר וראה זה פלא התחזית הייתה מדויקת!.
הקשר עם הצפון – ציוד לבסיס הן אג"אי והן של חיל הים היה מגיע לבסיס ע"י טנדר שלל ירדני שברשותנו ונהגו רס"ר אורי קיסרי שהיה מבצע נסיעות שבועיות בין ראס סודר בסיס חיפה, מספנה ובסיס ציוד ותחזוקה של חיל הים בחיפה.
חופשות – קצינים ונגדים בשרות קבע יצאו פעם בשבועיים מיום חמישי עד יום ראשון. היו טיסות מאבו-רודס לשדה דב בתל אביב כאשר הם מוסעים אל השדה במשאית מדופנת בשקי חול כשהם מצוידים בנשק אישי. אחת לחודש היינו מבצעים תרגיל של עצירת המשאית, קפיצה והתגוננות ממארב. במקרים של הגעה בערב לאבו-רודס לא היו נוסעים בלילה אלא ממתינים עד הבוקר לפתיחת הציר. חיילי חובה היו יוצאים פעם בחודש לשבוע ימים למעט בעת כוננות.
תיקון משאית ע"י בדואי – באחת הנסיעות הללו לאבו-רודס ארע תקר ולא הצלחנו לפתוח את הגלגל לתיקון הצמיג הפגוע. והנה עוצר לידנו רכב ובו נהג בדואי וברכב שלו אוסף של כלי עבודה ועוזר לנו להחליף את הגלגל. רכבו של הבדואי היה "מעניין" מאוד מעין משאית רוסית קטנה ולה גלגלים של נגמש רוסי (ב.ט.ר) איך הצליח "השידוך" הזה לא ברור אבל הרכב נסע.
הלך המנוע של הטנדר לאחר שהטנדר שלנו מהשלל הירדני אסף קילומטרז' רציני "שבק" המנוע. ובמדינת ישראל אין חלקי חילוף למנועים אלו. דרומה לבסיס היה כפר בדואי על שפת הים ותושביו עסקו בהברחות. נציג של אחת מיחידות המודיעין של צה"ל ששירת באזור הציע לי לפנות לשייך ולשאול אותו באם הוא מוכן להביא מנוע ממצרים תמורת תשלום כמובן.
כעבור שבועיים קיבלנו תשובה יש מנוע ומחירו נקוב בדולרים. פניתי לראש ענף אפסנאות המטה והוא כעס מאוד וכמעט "ירה" בי. אך פתרון לא הביא ונשארנו "תקועים" חודש ימים עד קבלת רכב מתאים לנסיעות הארוכות.
שיפוץ המכ"מים בכוחות עצמנו – המכ"מים של הצרעות, סבלו קשות. הם היו מורכבים נמוך מאוד וחטפו התזות כאשר הים היה גלי. לטכנאי המכ"ם של הבסיס הייתה עבודה אין סופית לפרק את האנטנה ולשלוח לשיפוץ בצפון. יום אחד הציע לי לעשות שיפוץ יסודי למזלי הסכמתי והוא החל בעבודה והצליח לשפצם ביתר הצלחה מאשר במספנת חיל הים. באם היה נכשל בטח היינו שנינו עומדים לדין.
הרופא ותורמי הזרע – כאשר הוצבו רופאים ביחידה היו אלו רופאי מילואים בתורנות של חודש. יום אחד פנו אליי מספר חיילים והתלוננו על הרופא. בבדיקה הסתבר לי שהרופא היה אחראי על בנק הזרע בבית החולים בעפולה שבו עבד "והציק" לחיילים שיתנו לו תרומות זרע.
בישול וטבחים – עם הקמת הבסיס הקבוע ובו מטבח וחדר אוכל, עדיין לא היה תקן לטבח מקצועי. היינו מבשלים בתורנות ארוחות צהריים כולל אותי המפקד. האספקה הייתה מגיעה אלינו לבסיס מדי יומיים במשאית מבסיס מזון בצריפין. להגיד ששבענו מהאוכל המבושל תהיה הגזמה אבל "הסתדרנו".
עם הקמת הבסיס החדש קיבלנו טבח וסוף סוף התחלנו לאכול כמו בני אדם. הטבח הראשון היה מאוהב בכמון והיה מבשל מרק עם כמון, תפו"א עם כמון, בשר עם כמון ואפילו מרק פירות עם כמון, שהיה מביא מביתו בשקיות ענק. לאחר בקשות של החיילים ושלי להפסיק "לפטם: אותנו בכמון ביקש הטבח לעזוב את הבסיס. הטבח הבא שהגיע היה טבח מעולה אבל לא אהב לשמור על הניקיון. ולמרות פניות ואזהרות שלי זה לא עזר התחלתי לבעוט בו בישבן לפי אישור מיוחד שהיה לי ממפקד חיל הים – וראה זה פלא זה עזר. אנו חברים עד היום.
משמעת
מסדר בוקר – כל בוקר בשעה 08:00 התקיים מסדר בוקר והנפת הדגל כולל בדיקת נשק אישי.
מסדר יום שישי – בדיקת ניקיון החדרים, סידור מיטות והשטח סביב לבניין.
משפטים ועונשים -העונשים המקובלים בחוקת השיפוט לא התאימו לחיים במדבר. לשלוח חייל לכלא זו הייתה קייטנה עבורו. ולכן העונש הקשה ביותר שהיה מוטל על עברות קשות היה ריתוק ל- 28 יום שהיה מוטל על הנאשם יום לפני יציאתו לחופשה של שבוע. במשך תקופת פיקודי הטלתי כן את העונש הזה רק פעם אחת. במלחמת ההתשה הקמנו עמדת תצפית ונ"מ על גג המפקדה על מנת להתריע בפני התקפות אוויר. ואחד החיילים שהיה בתצפית ישן ליד המקלע על הרצפה. לאחר ריצוי העונש דרשתי לסלק אותו מהיחידה.
עונשים אחרים היו: תורנות מטבח (שטיפת כלים), תורנות שמירה נוספת ועל צוותי הצרעות אי יציאה לים
בעיטות – מפקד חיל הים אלוף בוצר הרשה לי לבעוט בחיילים!! וזאת לאחר שהגיע לבסיס והש"ג לא הצדיע לו בשיחה איתי דרש לשפוט אותו למאסר!. המפקד שוכנע ע"י שזו קייטנה ושאל מה אתה מציע? תשובתי הייתה המפקד אני מבקש אישור לבעוט בחיילים. קיבלתי אישור "בתנאי שזה יהיה עם נעלי פלדיום".
נשק מלוכלך -מי שבמסדר בוקר היה עם נשק מלוכלך קיבל עונש לנקות את כל נשקים של הבסיס במחסן נשק.
נעליים לא מצוחצחות – העונש היה צחצוח נעליים של 20 איש.
אי גילוח – ניקוי שירותים או ניקוי הבסיס.
נושאים נוספים
החפ"ק – בכל המבצעים של שייטת 13 ויחידה 707 ומבצע רביב הפך המי"ק של 838 לחפ"ק של המבצע.מפקד חיל הים אלוף בוצר היה נוכח בכל המבצעים יחד עם ראש ענף מודיעין ראובן אשכנזי וקצינים נוספים. מש"ט 13 היה מנהל את המבצעים למעט הפשיטה על האי גרין שהשתתף בה. במבצע זה היה החפ"ק בתחילה בראס-מסלה אך לאחר שהחלה הפגזה בתותחי 130 המצרים עברו אנשי החפ"ק לראס-סודר ומשם המשיכו..
הויסקי – במבצע "אסקורט" (טיבוע הסט"רים) המצרים ע"י שייטת 13) לפנות בוקר נשמע פיצוץ מכוון צפון המפרץ. וכל הנוכחים החליטו שזה הפיצוץ של הסט"רים. הרמטכ"ל בר לב "דרש" ויסקי כדי להרים כוסית להצלחת המבצע. ברשותי היה רק קוניאק (פטישים) ובקבוק ריק של ויסקי. מפקד חיל הים מזג את הקוניאק לבקבוק הויסקי ומזג אותו לכל הקצינים בחפ"ק אף אחד לא הרגיש שזה קוניאק. לדאבון לבנו הפיצוץ שנשמע לא היה פיצוץ הסט"רים המצרים אלא הפיצוץ בחזיר ששלנו, ממנו נהרגו 3 מלוחמי שייטת 13.
כלבת הבסיס – יום אחד פנה אליי חייל שאביו היה רס"ר בקצין העיר חיפה. וסופר לי כי קצין העיר קיבל "תרומה" של כלבת זאב ושאל באם אני רוצה אותה, הסכמתי והטסנו אותה לאבו-רודס ומשם במשאית לבסיס. במשך שבוע הייתה "בהלם" מבית בעיר.
בידור
במילה בידור אני כולל הופעות של להקות צבאיות, אמנים בודדים וסרטים. בתקופתי הופיעו: להקת חיל הים להקת פיקוד דרום ואמנים נוספים
להקת פיקוד דרום לאחר ההופעה פנה אליי מתי כספי וביקש אישור להשאר בבסיס כדי לצפות בהופעת להקת חיל הים למחרת. לא הפסדנו!! מתי ישב אתנו במועדון ולילה שלם סיפר בדיחות.
להקת חיל הים הגיעה אחר הצהריים וביקשה מיד לערוך את ההופעה. מפקדת הלהקה לא הייתה מוכנה להופיע בלילה כאשר כל החיילים ובעיקר צוותי "הצרעות" שהיו בים יהיו נוכחים. פניתי למפקד הסיירת (שריון) שהיה אתנו בבסיס והוא "סגר" את הכביש ולא אפשר להם לצאת בתירוץ שרכב עלה על מוקש והכביש סגור.
למחרת בבוקר ירדתי למזח ושמעתי שירה ונגני גיטרה. על מיכל דלק ענק ישב מתי כספי עם חברת להקת חיל הים וערכו לעצמם תכנית שירה.
חופני בא להגיש תכנית שירה אך בתחילת הופעתו הצטרד ולא יכול לשיר. והחליט לשבת איתנו ולספר בדיחות ערב מדהים.
שולי נתן – בעת ביקור של מפקד האוגדה "ציף" (האלוף להט) בשעות אחה"צ הופיע לפתע ג'יפ ובו סמל תרבות ואיתו הזמרת שולי נתן. ושוב חוזר הסיפור של הופעה אחה"צ כאשר 2 צרעות בים בסיור ותוך כדי ויכוח שלחתי חייל להסתיר את הגיטרה של שולי נתן. ציף התערב בויכוח ופקד על הסמל להשאר בלילה בראס-סודר. ושולי הופיע בפני כל החיילים.
העברת הפיקוד
במלאת שנה לשירותי מונה מחליף שקיבל את הפיקוד סרן שמיל. נערכה ספירת מלאי הציוד לקראת מסירת הפיקוד ואז הוברר לי כי ליחידה 838 יש קרוב ל- 10 מכ"מים. האפסנאי הגיש טופס אבדן ציוד ומונה קצין בודק שגילה כי כל 9 המכ"מים שייכות לניידת מכ"ם שהיו שייכות לבסיס חיפה.
סא"ל דימ' אמנון בן ציון – אמבץ
הדפסה: אלמה בלסיאנו רהב