שירות חיילות באח"י נגה

אל"מ מיל'  עמי שר אל                      25 בפברואר 2021

ניסוי שרות חיילות באוניית ההדרכה של חיל הים אח"י נגה

בשנת 1976 מפקד חיל הים יומי  ברקאי בשיתוף עם קצינת ח"ן ראשית סא"ל דליה רז קבלו החלטה לקיים ניסוי ראשוני של הצבת חיילות לשרות על כלי שייט בחיל הים, במקרה זה נבחרה אניית ההדרכה אח"י נגה. כמפקד האונייה דאז נתבקשתי לסייע בעניין ככל שניתן להצלחת הניסוי.

המקצועות שנבחרו עבור החיילות לצורך זה היו:- אלחוטאיות, מוכמו"ת, וקשר ימי כאשר מעליהם מפקחת קצינת ח"ן.  לצורך איוש זה הוסב אחד ממדורי מגורי חיילים למגורי החיילות כולל התקנת מקלחת עבורן. עבורי כמפקד האונייה היה ניסוי זה ללא ספק אתגר ועשיתי ככל יכולתי שאכן הוא יצליח.

אחד מאתגרי הניסוי היה  השילוב של  חיילות על האונייה מהפן החברתי והמגדרי והיחסים האישיים. טבעי הדבר שיתעוררו  בעיות ושאלות שונות שאני כמפקד האונייה הייתי מחויב לגבש לגביהם  גבולות הוראות ונהלים, בד בבד עם תפקוד שוטף של אנייה בנמל ובלב ים.

לשם כך נעזרתי בקצינת ח"ן  שצוותה  לאונייה לתפקיד מוגדר זה (לפחות כך היה בתחילת הדרך)  שהגיעה להשגיח  ולפקח. בנוסף, להסברה ותדרוך הצוות מה מותר ומה אסור, נעזרתי בקציני ונגדי האונייה לפקח בספינה במניעת תרחישים שיכלו להוות בעיה  בתפקוד משולב של חיילים וחיילות. יודגש כי היינו בניסוי כשגם לי כמפקד עצם המצאות חיילות על כלי שייט הווה נושא חדש.

בעניין זה לא הגבלתי התפתחות  טבעית של היוצרות זוגות בקרב הצוות (כבכל בסיס סגור אחר בצה"ל) רק שבאונייה מטבע הדברים כמקום קטן הייתי ער שבעתיים  שלא נגרר למצבים של קנאה  וכיו"ב בקרב הצוות שיגרום לבעיות  בתפקוד הספינה ובמשימותיה.

מעבר לביצוע משמרות הים: מכ"ם, אלחוט וקשר ימי כולל הדרכת חניכי קורס חובלים וצוערי בתי הספר הימיים –  בצעו החיילות ובמוטיבציה מאוד גבוהה וללא כל הנחה את כל מטלות העבודה הפיזיות של צרכי האחזקה השוטפת של האונייה בזהה למה שהחיילים בצעו כגון: ניקיון, צביעה, גירוד חלודה, עבודות מטבח, משמרות שמירה וכיו"ב.

לסיכום אציין שבתקופתי הייתה אוירה ויחסי גומלין טובים מאוד בין החיילים והחיילות. החיילים קבלו את הצטרפותם לצוות ברצון וסייעו להם הן בשלב הקליטה והן בשגרת הפעילות לאורך השרות דבר שהוסיף הרבה למורל הצוות. הן בשהיות חוף והן בהפלגות ניווט וימאות, עם קורס חובלים ובתי

הספר הימיים, לאורך חופי הארץ ובהפלגות לחו"ל.  ביקרנו בפיראוס, סלוניקי, קטניה, נפולי וקורפו.  שם היינו יוצאים יחדיו לטיולים משותפים, וכן מעורבות פעילה בתרגילים עם שייטת 13.

שילוב החיילות באח"י נגה היה ללא ספק מוצלח והווה פריצת דרך לשרות נשים על כלי שייט בחיל הים. הן הוכיחו שחיילת יכולה לעשות הכול בדומה לחייל ובמבט של ימינו ההוכחה לכך שחובלות מתפקדות כמפקדות על דבורות וטייסות במטוסי הקרב והתובלה בחיל האוויר.

הקשר החברי שלי עם חלק מהצוות ובינם לבין עצמם  נמשך היום גם אחרי 45 שנה, אנחנו בקבוצת ווטסאפ משותפת ונפגשים כמה פעמים בשנה בחנות היין של גדי באור עקיבא ונזכרים באותם חוויות יפות של שרות משותף.

אל"מ מיל' עמי שר אל– מפקד אח"י נגה שנים 1976-7

 

 

 

 

 

 

 

 

התייחסות סגן מפקד אח"י נגה- עמנואל דרור

במהלך שירותי בחיל הים זכיתי בהפלגות באח"י נגה כמפקד שלב יסודות של קורס חובלים וכסגן מפקד האונייה במשך 4 שנים. בתקופת שירותי כמפקד האונייה יותר מאוחר לא הוצבו כבר חיילות וקצינות.

היכרותי עם הקצינות והחיילות הייתה בתקופת שירותי כמדריך בקורס חובלים וכסגן המפקד אנייה. החיילות והקצינות היו שוות יכולת לגבר ואף יותר, הן השתלבו באופן שוויוני בכל התפקידים באונייה, תפקידי ניווט, הפעלת נשק קל, שמירה מכ"ם, אלחוט, ימאות ומשמרות בגשר האונייה.

בהפלגות מילאו את כל התפקידים הנדרשים בתפעול האונייה ובהדרכת צוערים וקדטים תוך התמודדות עם כל תנאי הים, הן גילו אחריות ומסירות במילוי כל תפקיד שהוטל עליהן.

סא"ל מיל עמנואל דרור

—-

חמדה גולדשטיין                                                      21 בפברואר 2021

זיכרונות ומסקנות משירות באח"י נגה   כאלחוטאית 1976-1977

עובדות –  התגייסתי לצה"ל בפברואר 1976 לחיל הים, מתוך בקשה מפורשת שלי. שובצתי לקורס אלחוטאיות מורס שערך ארבע וחצי חודשים בבה"ד חיל הים חיפה. בסיום הקורס הוצבתי לשרת במברקה בבור מפקדת חיל הים  בקריה תחת פיקודו של  סא"ל חיים גבע ז"ל.

במהלך שנת  1976 הגה מפקד חיל הים  אלוף מיכאל (יומי) ברקאי  לקיים ניסוי ולחדש שירות נשים על כלי שייט במקצועות ימיים של אלחוט ומוכמות  ומאוחר יותר גם כקצינות גנ"ק, על כלי שייט. קדם לכך טריילר שכלל הפלגה של קצינת ח"ן ראשית תא"ל דליה רז באונייה.

באוגוסט 1976 הגעתי כחיילת להשתתף בניסוי ולשרת כאלחוטאית באחי נגה. השרות נמשך שנה וארבעה חודשים והסתיים עבורי בדצמבר 1977 . השרות על הספינה הצריך חתימה על טופס התנדבות.

מפקדי בתקופת השירות בספינה היו: סא"ל עמי שר אל, סא"ל אלי רגב. הניסוי נמשך 3 שנים והסתיים באוגוסט 1979.

לאורך 3 שנות הניסוי השתתפו 13 חיילות תחת פיקוחם של 3 קצינות ח"ן: סגן מיכל ברוקמן, סגן מיכל כשר וסגן דליה להב. בתחילה ללא תפקיד  ימי מוגדר  ועד לאחריות כקצינת סיפון על משמרת גשר. במעמד של קצינה שעברה קורס חובלים חלקי.

היום 45 שנה אחרי השירות אני נמצאת בקשר עם מרבית החיילים והחיילות שהיו אתי בשרות באחי נגה. בשנת 2017  התקיים במוזיאון חיל הים מפגש אח"י נגה לדורותיה.   במפגש נכחו מרבית משרתי הספינה לדורותיה.

אח"י נגה – אוניית מטען כללי שנבנתה בהולנד בשנת 1959, תחת השם צ'יטה, האונייה הגיעה לארץ בשנת 1971 ובפברואר 1972 נכנסה לשרות לאחר שבוצעו בה שינויים.

נתונים טכניים –  אורך: 65 מטר ,רוחב: 9.5 מטר , גובה תורן: 20.5 מטר, דחי מקסימלי: 1327 טון, שוקע: 3.85 מטר, מנוע דיזל 1060 כ"ס (8 צילינדרים), מהירות: כ- 10 קשרים, כושר הובלה: כ – 100  מפליגים.

סגל הספינה  בתקופתי  – מפקדים היו: סא"ל עמי שראל ,סא"ל אלי רגב. סגן מפקד הספינה: סרן דרור עמנואל. מכונאי ראשי סרן דב זיגלמן.  קציני גנ"ק : סגן יובל לחמן, סגן ירי דה לנגה. קציני סיפון: סגן בועז. רס"ר ספינה: שחורי, אלי ניסני. נגד גנ"ק:  אריה רובין.

מבט אישי על שירותי, ושרות הבנות באח"י נגה.

המבט והזיכרון לאחריי 45 שנה לפעמים נוטה להיות דרך משקפים ורודים  ומרוככים  יותר, לכן אנסה להיצמד לעובדות ולשתף בחוויות ומסקנות אישיות שלי מהשרות והניסוי.

בסיום קורס האלחוטאיות הוצבתי לשרת במברקה בקריה .לאחר כמספר חודשים נקראתי ללשכתו של מפקד  הבור סא"ל  גבע ז"ל  ששאל  האם אני רוצה לשרת על כלי שייט? הסכמתי מיד ללא היסוס מכיוון שזה היה הגשמה של חלום…..לקורס אלחוטאיות הלכתי מתוך כוונה לעשות שימוש  בידע  כשהשתחרר מצה"ל  ואוכל להיות אלחוטאית בצי הסוחר. באותו ראיון התבקשתי גם  להמליץ מי לדעתי מתאימה  לשרות בספינה ,המלצתי על חברתי לאה סולמני  שאכן לימים הגיעה. בראיון שני נאמר לי שאני מוצבת בספינה…. ציטוט מדברי גבע. "מעבר לכישורים המקצועיים….את מספיק גדולה….שאף אחד לא ינסה  להתעסק אתך…..".וכך בעצם התחיל הניסוי והדרך שנסללה בשנים הבאות לשרות חיילות במקומות ולימים גם מקצועות  שהיו עד אז מאוישים ע"י חיילים בלבד.

זמן הגעתי לספינה באוגוסט 1976 היה מבחינת הספינה זמן תפר שבו הרבה חיילים השתחררו ממירב המחלקות בספינה. דבר שלדעתי עזר מאוד להשתלבות מהירה יותר של החיילות. 2  חדרים + שירותים סמוך בקומת הכניסה בספינה הוסבו למגורי בנות. זה היה גם זמן הגעתו של מפקד חדש אז בדרגת רב סרן עמי שר אל שלאחר זמן הועלה לדרגת סא"ל.

הוותיקים בספינה  בתחילה לא ידעו "איך לאכול אותנו"…אך מהר מאוד הם הבינו שבאנו לשרת בדיוק כמותם ומה שהם יכולים לעשות אנחנו יכולות לעשות טוב לא פחות… מהר מאוד הפכנו לצוות אחד…שאוי לספינות אחרות או לחיילים מחוץ לספינה ללגלג עלינו…הפכנו ליחידה אחת.

בהתאם לחוקים והתקנות בצה"ל, לא ניתן לחיילות לשרת לבד ללא קצינת חן. משכך קיבלתי קצינה אישית – סגן מיכל ברוקמן שאתה חלקתי חדר משותף במגורים. בהדרגה גדלה המחלקה בהגעתן של לאה, מיכל, שירי ונוספות. כולן שובצו במחלקת גנ"ק. אלחוטאיות, מו"כמות וקשריות ימיות.

הוסבר לנו שיעודה של אח"י נגה הוא לקיים הפלגות הדרכה לחניכים מבי"ס לקצינים של חיל-הים ותלמידי בתי הספר הימים. כולל ביצוע  הפלגות לאורך חופי הארץ ולנמלים בים התיכון. וכן גם  אוניית אספקה לספינות סער, אוניית מטרה לאימוני צוללות, הפלגות אימונים לשייטת 13 ולוגיסטיקה למבצעים מיוחדים.

בהגעתי לספינה התבקשתי לחתום על טופס התנדבות לשרות על כלי שייט. כך גם  יתר החיילות שהגיעו לאחר מכן. לי אישית, בשונה מהחיילות שהגיעו מאוחר יותר  נוף האונייה (ספינה/גיגית באורך 65 מטר) לא היה זר זאת לא הייתה הפלגתי הראשונה, כבת  למשפחת ימאים שהקימו את הספנות העברית ולימים הישראלית ידעתי למה לצפות  ומשכך , השתלבתי מהר מאוד הן בהוואי והן בתפקיד שהיה מאתגר מעניין ומלהיב לפחות בעיני חיילת צעירה שהרגישה שזו הזמנה להתמודדות ולהוכחת היכולת שאני עושה משהו משמעותי בשרות .

למי שמגיע מהיבשה עולם הספינה השפה המושגים וניהול היום יום  הוא עולם מוזר ושונה. החל מהמושגים והסלנג הימי: פיתה…ציפינג…תורן …חרטום…ירכתיים…עמדות – קרב…נטישה ….גשר…פנטרי…סלופצ'ס….צד-תורן….מנברה….תרגול הגה – חירום… פלאט… 

זמני משמרות שחולקו בעיקר בהתאם לוותק: 4-8 לוותיקים 12-4 לחדשים  8-12  למעמד הביניים. אז לכל אלה התרגלו החיילות מהר מאוד מתוקף זה שנכנסנו מיד לאחר חפיפה קצרה עם החיילים שאותם החלפנו והיינו מצוותות למשמרות, הן בים והן בנמל, בהתאם לצד התורן, לשמירות ולפעילות היום יומית. הנחות לא קיבלנו וכל משימה שהוטלה על חיילים בספינה הוטלה גם עלינו.

במסגרת השרות בספינה  עסקנו  בתפקיד שלשמו הוגדרנו וכן באחזקה של הספינה שזה אומר ניקיון צביעה משמרות מטבח צד תורן הרמת אספקה וכ"ו. לא היו לנו הנחות או בקשות או קיטורים שבגלל שאנחנו נשים אנחנו לא יכולות. להיפך כל הבנות ללא יוצא דופן  עשו מעל ומעבר למען לא יגידו שאנחנו הנשים לא יכולות. כל המפקדים שלקחו חלק בניסוי לא עשו אבחנה בין חייל לחיילת מבחינת הדרישות ועמידה במשימות היום יומיות בספינה הן בהפלגות והן בנמלים.

זכור לי תרגיל עם שייטת 13 שבו תרגלנו העמסת סירות מהירות (זודיאק) לסיפון הספינה שבו אני ועוד כמה בנות פעלנו בסיפון מושכות חבלים להעלאת הסירות וקשירתם  לסיפון. מפקד החייל היה בגשר ועמי שראל מפקד הספינה  הציג בגאווה  את היכולות הפיסיות שלנו בתרגיל. מיותר לציין שחיילי שייטת 13 לא הבינו בדיוק מה אנחנו עושות על הסיפון ובספינה.

הכלל- וותק בספינה בשונה מצי הסוחר, היה שם המשחק.  לסמכות מרות תנאים ובכלל. למרות שהיינו בצבא תחת משמעת צבאית דרגות מחלקות ותפקידים. כאשר היה לך וותק בספינה  מעמדך השתפר וגזירת הקופון וההטבות היה משמעותי.

ולמה כל הקדמה זו? לי כחיילת  היה קשה לקבל מרות. או לבלוע עוולות אולי בגלל זה בחרתי במקצועי הנוכחי. משכך לימים שילמתי מחיר בספינה. הועמדתי למשפט צבאי בגין ניסיון למרד בספינה. ואומר לזכותו של מפקדי   סא"ל עמי שר אל  שלא העיף אותי מהספינה בגלל אישום חמור זה.

העובדות–  היו בספינה קיטורים בנושאים שונים (איני זוכרת למה) .כאדם פרקטי ומעשי  אספתי את כל צוות האוניה לחדר תרבות. זימנתי את כל הקצונה למחלקותיהם וכן את מפקד הספינה, על מנת שיקשיבו וינסו לפתור בעיות שעלו על הפרק בזמנו. כולם נאספו, רק שאף אחד משום מה לא התלונן, חוץ ממני. פחדו לומר בפניו של המפקד דבר. משכך על זה אני נשפטתי  בפני קצינת החן החיילית  שלה הייתה הסמכות.

סא"ל עמי שר אל המפקד הראשון שהוטל עליו הניסוי לשלב חיילים וחילות על כלי שייט . פעל בצורה מקצועית, סמכותית, מעוררת השראה וכבוד. מעבר להיותו ימאי ואיש ים  מקצועי מנקודת מבטי כבת לאיש ים. לא זכורה לי גישה שונה שלו כלפי חיילות בספינה מחיילים.  נדרשנו לעמוד בדרישות יום יומיות ובהקפדה על משמעת מתוך תחושה של אחווה וגאוות יחידה. נוצרו חברויות ויחסים אישיים  כבכל בסיס אבל כולם ידעו שזה לא בא על חשבון מילוי תפקיד או זלזול במרות. לראיה  יש לנו זוג קצין הסיפון ג'ימי עם שולי האלחוטאית  שהתחתנו  בסיום השרות בספינה, והיום לאחר 40 שנות נשואים סבא וסבתא לנכדים.

בזכותו של עמי הוכשרנו בקורס מדריכים, כל אחד במסגרת תפקידו וקיבלנו שרוך הדרכה אדום, כמקובל בבה"ד חיל הים. בכך הצלחנו להעביר בצורה מקצועית את התכנים הנדרשים במסגרת ההפלגות לאורך החופים וההפלגות לחו"ל למצטרפים שהיו בתי ספר ימיים וקורסי חובלים.

סא"ל עמי שראל הנהיג משמעת ודרש שנהיה בכושר גופני  טוב. ומשכך חובה התעמלות-בוקר על הסיפון מדי יום ביומו כשהיינו בנמל או כשעגנו בכניסה לנמל חיפה.

מתוקף תפקידי באלחוט היה באחריותי  להביא דואר וחומרים סודיים מבסיס חיפה לשם כך קיבלתי את רכב המפקד. באחד הימים קרתה לי תאונה בחנייה, העמוד הפריע לי. ומה שעשיתי זה הלכתי למוסך אזרחי לתקן לפני שהמפקד ירגיש. אז את המכה הוא לא הרגיש. אבל לאן נעלמתי שעות הרגיש גם הרגיש וחטפתי ריתוק.

סא"ל אלי רגב מפקדי השני באחי נגה  הגיע לפקד על הספינה באוגוסט שנת 1977 עד יולי 1978 ,כאשר מבחינת הניסוי היו כל התפקידים בגנ"ק מאוישים במשותף חיילים וחיילות כלומר: 2 אלחוטאיות, 4 מוכמות וקצינת חן , סה"כ  7 חיילות.

סא"ל אלי רגב הגיע לספינה כאשר חבלי הלידה של אינטגרציה בין  נשים וגברים כבר היו בילד- אין, טבעי לספינה. מה שנותר לו לעשות זה לנהל ולהתנהל לתוך זה.

סא"ל אלי רגב  פיקד בצורה מקצועית וסמכותית איש ים אמיתי. באופן אישי  כחיילת יצא לי לשרת תחתיו חודשים ספורים לאחר 2 הפלגות הועפתי. נשפטתי עקב בעיות משמעת ועברתי  לשרת בבה"ד חיל הים. היום ממבט של שנים  מובנת לי הסיטואציה שבגינה נשפטתי. (טוב חיילת ממושמעת לא בדיוק הייתי).

נשפטתי על  שעזבתי את חדר האלחוט ללא רשות בזמן שהיית הספינה בנמל בחו"ל. הגרסה שלי למען ההיסטוריה היא: בזמן פיקודו של עמי שראל, וכלל נהוג בצי הסוחר שבזמן שהיית אוניית סוחר בנמל (וכך היינו מסווגים  כספינת- סוחר בחו"ל) חדר האלחוט סגור. אסור שיהיה פתוח מאחר ואנחנו נמצאים במדינה זרה ולכן יש להשתמש בשירותי אותה מדינה. וכך נהגנו בהגיענו לנמל זר סגרנו את המשדרים וחדר האלחוט.  מבקשת לתקן הערה של דדי לפיד האלחוטן  בזמן היותנו בנמל הינו בהאזנה לפסל בועז.

סא"ל אלי רגב לא היה כנראה מודע לנוהל ימי זה שהונהג בתקופתו של סא"ל עמי שראל ואנו אנשי האלחוט התנהלנו לפי הוראות אלה, ולכן הופתע לגלות שחדר האלחוט סגור ואני לא נמצאתי בתחנה בזמן עגינה בנמל קורפו  ועל זה נשפטתי.

לזכותו של סא"ל אלי רגב שבפיקודו גדלו הזרעים של הניסוי, ולימים לאחר היותו מפקד בית ספר קציני ים בעכו פתח את דלתות בית הספר לקבלת חניכות ללימוד מקצועות הימאות וראה בשרות נשים בכלי שיט חלק בלתי נפרד מעולם הימאות. העמיד דורות של בנות חיילות קצינות שבחלוף 40 שנה הינם חלק טבעי בנוף הימי בחיל הים ,ובצי הסוחר. ועל כך אני מצדיעה ומודה לו.

מסקנות אישיות  – הניסוי התקיים במחצית השנייה של שנות ה 70 כאשר העולם המגדרי היה ברור וידוע. קל וחומר בעולם הימאות אמונה כי השטת נשים באונייה מביאה מזל רע, פוטנציאל להסחת דעת או הרגזת אלי הים שיגרמו לים סוער…..גם אם היו כמה סנוניות בצי הסוחר הם היו נדירות בנוף הגברי .הניסוי החל באווירה זו.

בחירת הבנות לשרות בכלי שייט  לפחות בזמני הייתה מוצלחת מתוך פרספקטיבה של העבר. אני אישית מאוד רציתי שהניסוי יצליח ויוכיח  שנשים יכולות לעשות כל דבר הן בתחום המקצועי ,והן בתחום הגופני מנטלי. ועמדנו במשימה זו.

הגעת חיילות מרקעים שונים של חינוך עיר, קיבוץ, מושב (מתירני מנגד שמרני) לדעתי גרם לבעיות לפחות בתחילת הניסוי כאשר הכללים והחוקים עדין לא גובשו. אופי המפקדים  והראש הפתוח  להתנסויות חדשות בסיטואציות של ניסוי חדשני בצבא ובחיל הים בפרט  תרם רבות להצלחת הניסוי . לדעתי שיקול דעת מוטעה גרם להפסקת הניסוי ,ונבע מתוך מבט צר של אגו גברי בזמנו.

סוף דבר – לשבת ולכתוב זיכרונות מסקנות ורגשות מתקופת השרות הצבאי שעבורי היה הגשמה של חלום ילדות להיות בתפקיד על אונייה כאישה. לא כבתו של…או אשתו של….אלא בזכות עצמי! וחיל הים אפשר לי זאת אם ביד המקרה או שנפלתי במקום ובזמן הנכון.

מעבר לחוויה וחברות שהולכת איתי כל השנים זיכרון השרות הצבאי ממלא אותי גאווה ותחושת שליחות. כל כתבה או מאמר / סרט שבו מופיעות חיילות נשים פורצות מסגרות במקומות חדשים בענפים ומקצועות שהיו נחלת הגברים…גורם לי אישית סיפוק עצום וגאווה  שהזרעים שנטעו בשנות ה 70 בשרות על אח"י נגה פורחים ופורצים קדימה. מעבר לתקופה שהשתנתה וללקחים שנלמדו לאורך השנים היום העולם פתוח למה שבזמנו נראה מוזר.

אני אישית הרווחתי חברים מופלאים שגם בחלוף 45 שנה אנחנו בקשר כאשר החוויות מהספינה מגבשות אותנו כחבורה ייחודית לאורך השנים.

האישור להצלחת הניסוי של שילוב החיילות לחלק טבעי בנוף הספינה ,הוא דברי חברי לשרות מוטי אילם איש הסיפון  שאמר לי "אתך לא הרגשנו שאנחנו צריכים לשמור על הפה. היית חלק מאתנו."

תם ולא נשלם. חוויות רבות לא נכתבו בהם הפעילות שלנו כיחידה המשימות וההפלגות לחו"ל החברים: פליקס, גישגוש ,ביטון, לאה, מיכל,   מוטי,שולי, ברוקס, פסטרנק ז"ל, דדי, יהודה לוי ,הסגן בספינה סרן דרור עמנואל שהיה דמות אב לכולנו ועוד ועוד, שחקוקים לי בראש  לשם לכך היה נדרש לכתוב ספר שלם.

מבחינתי אח"י נגה חוויה של פעם בחיים שמלווה אותי כל החיים!

חמדה גולדשטיין (יוהנה).

 

 

—- 

התייחסות אלי רגב- מפקד הנגה שנים 1977-8

בתקופתי שרתו 6 חיילות וקצינה/ רמתן האישית הייתה גבוהה עם רצון גבוה לשרת ולתרום/ נטלו חלק בכל המטלות האונייה השגרתיות. בתקופת פיקודי היו 2 הפלגות מיוחדות עם חובלות לחו"ל.  מפקד חיל הים האלוף יומי ברקאי רצה מאוד בהצלחת שרות החובלות והקפיד להגיע לתדרוך האחרון לפני ההפלגות וכן לתחקיר אחרי ההפלגות. אם היה זה ניסוי אז מוצלח מאד.

—-

 שירות חיילות באח"י נגה – נקודת מבט רס"ר האנייה  16 בפברואר 2021

שמי אלי ניסני, במסגרת תפקידי כרס"ר האנייה אח"י נגה, דווח לי ע"י מפקד האנייה, רס"ן עמי שראל, על כך, שחיילות ישרתו באנייה כניסיון.

החיילות יגיעו לאחר שייבנו להן מגורים ומקלחות נפרדות. חשבתי לעצמי, איך בנות ישרתו בתפקיד של גברים, זוהי עבודה פיזית, חבלים, גירוד חלודה, צביעה וכו'. ואודה על האמת שקצת התרגזתי על כך שהורידו אותי מהמגורים בסיפון העליון עם חלונות לקידמת האנייה, לסיפון התחתון לחדר קטן יותר ללא אור וחלונות לסיפון. אך פקודות צריך למלא וזה מה שעשיתי כמובן.

ישנה גם הבעיה של בחורים צעירים ובנות צעירות במקום סגור וצפוף שעדיין לא היה בצה"ל.

בהנחייתו של מפקד האנייה עמי שר אל, הורדו הנחיות ופקודות לצוות על כך, שאין לחיילים להיכנס למגורי בנות ולהיפך. הייתה משמעת ברזל בנושא הזה בפיקודו של עמי שר אל, וכמובן כרס"ר האונייה הקפדתי על כך.

הגיעו לאנייה שתי חיילות וקצינת חן. ולאחר כשנה הגיעו  עוד בנות וקצינת חן חדשה. במשך הזמן, נוצרו מספר זוגות באנייה. אך היה ברור שבאנייה יש הפרדה חזקה, וכל מגע אשר יהיה אסור. במשך הזמן גם אני נקשרתי לקצינת החן והפכנו לזוג.

בהפלגות היה פשוט לשמור על ההנחיות, אך בחוף, יש צד תורן ופיקוד האנייה לא נמצא. באחת השבתות הגעתי לאנייה לבקר, וראיתי בחדר של הבנים זוג במיטה. ביום ראשון עמדו למשפט אצל מפקד האנייה והופסקה שירותם באנייה.

הבנות הוכיחו את עצמם בעבודה הפיזית ואת המטלות שהוטלו עליהן, הן ביצעו על הצד הטוב ביותר. כשהצוות ירד לחוף בחו"ל, היו אמורים לרדת בנים ובנות כקבוצה, ולא כזוגות. כך בפיקודו של עמי שר אל שמרנו לרוב על ההפרדה.

כאשר היתה משמעת מים באונייה, הבנות יכלו להתקלח והבנים לא. רובם קיבלו זאת בהבנה.

כרס"ר האנייה, מכרתי את המוצרים בדיוטי פרי. נוספו למוצרים פתאום, קרם גוף ובשמים למיניהם (זכור לי בושם אחד בשם צ'רלי, שמיועד לחיילת יוהנה חמדה).

לפני ההפלגה האחרונה שלי באנייה, מפקד האנייה עמי שר אל עזב את האנייה והחליף אותו רס"ן אלי רגב. בהפלגה האחרונה עם אלי רגב, עשיתי חפיפה עם רס"ל ששוני וירדתי לקורס חובלים.

ב ב ר כ ה,     אלי ניסני

 

 

 

—-

יהודה לוי אלחוטן ראשי                                                               פבר' 2021

אח"י נוגה – שירות החיילות מנקודת מבטי הרבה סיפורים סופרו על אח"י נוגה בגילגוליה השונים, זכרונות ותמונות הועלו ברשת. לכל הסיפורים, הזכרונות והתמונות היה מכנה משותף אחד – השירות באח"י נוגה היה בעל מאפיינים ייחודיים בהשוואה לכל יחידה או ספינה אחרת בחיל.  מבין המאפיינים הייחודיים הללו, אין ספק שהבולט ביותר היה הפיילוט של שילוב הבנות בספינה.

במנהרת הזמן (45 שנה לאחור) היה זה בעיני ניסוי מוצלח ומאתגר מאוד. מרבית החיילים והקצינים סיפרו אז כיצד נתרמו מכך ששירתו לצד חיילות שהגיעו עם מוטיבציה גבוהה, דבקות במטרה, נכונות לתרום, לקבל סיפוק ומשמעות משירותן הצבאי, אנרגיות שהצליחו לייצר  אווירה טובה ולחזק את ה-Esprit de Corp של הצוות.

מעבר למספר אירועים חברתיים בולטים שחלקם נצרב בזכרוני עד היום: מסיבת פורים במועדון האנייה, טיולים משותפים  ועוד. (על כך מעידות התמונות שהופצו בקבוצה), יש עוד הרבה פרטים ואירועים שנוגעים יותר לאופי השירות בספינה, לשגרת היום-יום לצד בנות חיילות, פרטים שהם חלק מפאזל גדול שרוב החלקים בו מרכיבים יחד תמונה כמעט אידילית.

החיילות בתקופתי היו בעלות משמעת למופת, חרוצות, לוקחות אחריות ונותנות דוגמא אישית. הן הוסיפו הרבה מאוד צבע ללוק הצבאי החד-גוני שהיה לפני הגעתן, מיתנו מאוד את הטון והסגנון הגברי המחוספס.

הגם שבראי ההיסטוריה יש נטייה לזכור רק את הדברים הטובים, הניסוי בכללותו היה מלווה בהרבה חששות של מובילי המהלך ומפקדי הספינה, חששות שנבעו בעיקר מההנחה לפיה הסיטואציה המיוחדת הזו לא תצליח לדכא תופעה טבעית ששמה – מתח מיני  בין שני המינים על הספינה. נדמה לי (אלא אם כן מודרתי מהפיקנטריה), שבסה"כ הפאזל המיוחד הזה הצליח ליצור מערכות יחסים כמעט משפחתיות מהן נעדרו  המרכיבים הבעייתיים,  או לפחות לא באו לידי ביטוי בצורה בולטת.

המפקדים בתקופתי, בדגש על עמי שר אל, קיימו המון שיחות של תמיכה וחיזוק, תמכו בהן  וחיזקו אותן מרגע הגעתן לספינה, הם השפיעו מאוד לטובה על התהליך שלא מעט ניבאו לו כישלון מוחלט.

הקצינה באותה תקופה – מיכל ברוקמן שריכזה את קבוצת הבנות, פעלה כדמות סמכותית, איכפתית מאוד שהעניקה להן כלים שעזרו להן לחוש כ"שוות בין שווים" , להרגיש שייכות ולהיות כמו שאר החיילים האיכותיים.

תובנות מסכמות  –  סיפורי השירות הצבאי על הנוגה  מציגים חיילים וחיילות שנדרשו להתמודד עם מציאות מיוחדת שהיו בצידה אתגרים רבים אך גם קווים אדומים ועם הזמן, מציאות זו  הצליחה לגבש צוות איכותי, משימתי, ממושמע, ששומר על קשרים בין-אישיים גם עשרות שנים לאחר השירות.

בברכה יהודה לוי

      

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יהודה לוי

פבר' 2021

אח"י נוגה – שירות החיילות מנקודת מבטי (יהודה לוי)

 

הרבה סיפורים סופרו על אח"י נוגה בגילגוליה השונים, זכרונות ותמונות הועלו ברשת. לכל הסיפורים, הזכרונות והתמונות היה מכנה משותף אחד – השירות באח"י נוגה היה בעל מאפיינים ייחודיים בהשוואה לכל יחידה או ספינה אחרת בחיל.  מבין המאפיינים הייחודיים הללו, אין ספק שהבולט ביותר היה הפיילוט של שילוב הבנות בספינה.

במנהרת הזמן (45 שנה לאחור) היה זה בעיני ניסוי מוצלח ומאתגר מאוד. מרבית החיילים והקצינים סיפרו אז כיצד נתרמו מכך ששירתו לצד חיילות שהגיעו עם מוטיבציה גבוהה, דבקות במטרה, נכונות לתרום, לקבל סיפוק ומשמעות משירותן הצבאי, אנרגיות שהצליחו לייצר  אווירה טובה ולחזק את ה-Esprit de Corp של הצוות.

מעבר למספר אירועים חברתיים בולטים שחלקם נצרב בזכרוני עד היום (מסיבת פורים במועדון האנייה, טיולים משותפים  ועוד..על כך מעידות התמונות שהופצו בקבוצה), יש עוד הרבה פרטים ואירועים שנוגעים יותר לאופי השירות בספינה, לשגרת היום-יום לצד בנות חיילות, פרטים שהם חלק מפאזל גדול שרוב החלקים בו מרכיבים יחד תמונה כמעט אידילית.

החיילות בתקופתי היו בעלות משמעת למופת, חרוצות, לוקחות אחריות ונותנות דוגמא אישית. הן הוסיפו הרבה מאוד צבע ללוק הצבאי החד-גוני שהיה לפני הגעתן, מיתנו מאוד את הטון והסגנון הגברי המחוספס.

הגם שבראי ההיסטוריה יש נטייה לזכור רק את הדברים הטובים, הניסוי בכללותו היה מלווה בהרבה חששות של מובילי המהלך ומפקדי הספינה, חששות שנבעו בעיקר מההנחה לפיה הסיטואציה המיוחדת הזו לא תצליח לדכא תופעה טבעית ששמה – מתח מיני  בין שני המינים על הספינה. נדמה לי (אלא אם כן מודרתי מהפיקנטריה), שבסה"כ הפאזל המיוחד הזה הצליח ליצור מערכות יחסים כמעט משפחתיות מהן נעדרו  המרכיבים הבעייתיים,  או לפחות לא באו לידי ביטוי בצורה בולטת.

המפקדים בתקופתי (בדגש על עמי שראל) קיימו המון שיחות של תמיכה וחיזוק, תמכו בהן  וחיזקו אותן מרגע הגעתן לספינה, הם השפיעו מאוד לטובה על התהליך שלא מעט ניבאו לו כישלון מוחלט.

הקצינה באותה תקופה (מיכל) שריכזה את קבוצת הבנות, פעלה כדמות סמכותית, איכפתית מאוד שהעניקה להן כלים שעזרו להן לחוש כ"שוות בין שווים" , להרגיש שייכות ולהיות כמו שאר החיילים האיכותיים.

 

תובנות מסכמות

סיפורי השירות הצבאי על הנוגה  מציגים חיילים וחיילות שנדרשו להתמודד עם מציאות מיוחדת שהיו בצידה אתגרים רבים אך גם קווים אדומים ועם הזמן, מציאות זו  הצליחה לגבש צוות איכותי, משימתי, ממושמע, ששומר על קשרים בין-אישיים גם עשרות שנים לאחר השירות.

 

 

 

 

 

 

 

 

דני ברוקס

להעלות על הכתב זיכרונות ותחושות מלפני 40+ שנים זה לא פשוט-

בעיקר שהזיכרון לא משהו ללא קשר לגיל..

התגייסתי ב 8.74.

למרות שביקשתי לשרת בחיל הים קצין המיון החליט על גולני,

ואחרי מאמצים הצלחתי לאחר כחודש של טירונות קשה לעבור לחיל הים-

ישירות לקורס אלחוטנים- ל 5 ח' לא פשוטים שעיקרם מורס וצופן

ושובצתי עם חבר נוסף מהקורס- יהודה לוי- באח"י נוגה.

 

שרתתי בספינה כ 2.5 שנים, עד 7.77-

כשבשלהי התקופה ביצעתי "הצרחה" עם אלחוטן מהקריה-

וחוויתי 3 ח' של משמרות במפקדת חיל הים כשהוא טעם חווית הים.

 

שירות מגוון שרובו שעות ים-

הפלגות חוף- בט"ש משולב בהדרכת חניכי חובלים ובתי"ס ימיים,

וכ 30 הפלגות עם חניכי קורס חובלים ליוון ואיטליה- 5 ימי הפלגה לכל כיוון וסופ"ש בחוף.

 

השתתפנו בפעילויות מבצעיות-

הנחתת כוחות ש.13, בלבנון, אספקת נשק לנוצרים,

והספינה אף היוותה מקום למפגש בכירים ישראלים ונוצרים מול נמל ג'וניה.

באחת הפעולות אף נפתחה כלפינו אש לא מדויקת מהחוף.

 

שילוב בנות ביחידות קרביות "לא היה אישיו" ולא בכותרות באותה תקופה.

לאחת ההפלגות הארוכות הצטרפה קצינה בכירה-

למיטב זיכרוני קצינת הח"ן של חיל הים-דליה רז- לימים קצינת חן ראשית.

ההפלגה קשה- ים גלי- וכמעט ולא ראינו את פניה..

 

לאחר מס' ח' החלו שיפוצים בספינה-  2-3 חדרים סמוך לכניסה הוסבו למגורי בנות.

בערך ב 8.76 הסתיים השיפוץ והגיעו בהדרגה החיילות:

חמדה האלחוטנית-שקיבלה בהמשך קצינה אישית- מיכל,

ובהדרגה המחלקה גדלה בהגעתן של לאה מיכל שירי ונוספות.

כולן שובצו במחלקת גנ"ק- אלחוטנית, מו"כמות ואתתיות.

 

ראוי לציין לטובה את רמתן האישית טובה, וכולן היו נעימות וקואופרטיביות.

הן תפקדו היטב וסיום ההכשרה והכנסתן למשמרות "עבר חלק" למיטב ידיעתי.

 

בזווית הראיה שלי שינוי מרענן- דמות נשית מגיעה בחצות למשמרת בחשכת הגשר,

ריח עדין קבוע של בושם בחדר האלחוט הקטן וסגור,

ושיחות קצרות ונעימות בדרך לשנת הלילה.

 

גם הביקורים בחו"ל השתנו משהו-

סיורים רגליים באזרחי בערי נמל בקבוצה מעורבת של נשים ובעיקר גברים צעירים,

ואף בילוי משותף במועדון דיסקו יפיפה ביוון.

 

בראייתי מהלך מאוד חיובי וראוי-

שתרם את חלקו לשיבוץ נשים בתפקידים מגוונים בצה"ל,

הוסיף לחוויות השירות ולנוסטלגיה למול התמונות מהתקופה,

שהופסק לצערי לאחר שנים ספורות- לדעתי שלא בצדק

 

 

שרות באח"י נוגה

מיכל רונאל, שלזינגר בזמן השירות

אל השירות בנוגה הגעתי לגמרי במקרה בשנת 1976, לאחר קורס מוכמות חוף ושירות קצר בתחנת חוף באשדוד. הגעתי למיונים לקורס חובלות. לא התקבלתי לקורס אבל לאחר ראיון שערכו לי הציעו לי לשרת בכלי שיט. בהתחלה לא התלהבתי מהנושא מכיוון שלא הכרתי את האפשרות הזאת אבל אחרי שיחה עם ידיד ששרת בחיל הים שמחתי לנסות.
עברתי את רוב שרותי הצבאי בנוגה וסיימתי אותו בדרגת סמל. הייתי החיילת הראשונה שהגיעה לדרגת סמל על הספינה. עברתי מבחני שלב והכשרה לסמל צד תורן, אבל השתחררתי לפני שהתחלתי לשרת בתפקיד. את ההכשרה למוכמת ימית עברתי על הספינה, בעזרת קצין מחלקת גנ"ק ותרגולים של סגן מפקד הספינה.

השירות בספינה זכור לי כרצף חוויות מגוונות וייחודיות החל מתפקידי כפנטרי, כמלח משמרת, שמירה וזקיפות וכלה בצ'יפינג, צביעה ואין סוף מסדרי ניקיון. כמובן שבזמן ההפלגות שימשתי בעיקר כמוכמת ימית וכמדריכה של החובלים בשימוש במי"ק. ההפלגות לאורך חופי הארץ, וההפלגות לחו"ל, בכל פעם עם קבוצת חובלים אחרת או קבוצת תלמידי בתי ספר ימיים, היו מעניינות וכיפיות.

לבנות היו מגורים נפרדים מאלה של הבנים, אבל כל המטלות לתחזוקת הספינה התחלקו בין הבנים לבנות במחלקה במידה שווה. לא קיבלנו הנחות ולא ביקשנו אותן. תרגלו אותנו בבקרת נזקים, במשמרות רבות בזמן שהותנו בחוף. במשך ההספנות נשלחתי עם  מוכמת נוספת לעזור בתחנת החוף בחיפה.

 

 

פיני סטולרסקי

נושא שירות בנות אח"י נוגה.

שירתי בנוגה החל מתחילת שנת 78' עד אמצע שנת 80'.

בעת הגעתי לספינה כבר היו בה 4 בנות וקצינה אשר גרו במגורי נגדים בסיפון העילי באיזור נפרד משאר הצוות.

הבנות שימשו בתפקידי מוכ"מ ,קשר ואלחוט ושותפו בכלל המשמרות ועבודות הספינה ככלל הצוות לרבות תפקידי שמירה זקיפות נקיון ואפילו תחזוקת הספינה בהתאם להשתייכותן המחלקתית.

בהמשך לקראת שנת 80 גדל התקן וצורפו עוד 2 בנות כך שבשיא שירות הבנות היו 6 מהן ועוד קצינה. הקצינה האחרונה בספינה היתה סגן דליה להב .

יחסי הבנות והצוות הגברי בתקופה לעיל היו די חבריים תוך כבוד הדדי . לא זכורים לי מתחים מיוחדים בתוך הצוות בנושא הבין מגדרי .

כן הייתה תרעומת בצוות כאשר נוצרו זוגות, כאשר עיקר התרעומת הייתה בנוגע להסתופפות והסתודדות ואפילו התגופפות בגלוי בעת עבודה ועל חשבון העבודה שהתעכבה  והשפיעה על  הצוות.

בתחילת שנת 78' מונה למפקד הספינה רס"ן עמי שגב אשר בתחילת כהונתו "זרם" עם היות הבנות בספינה כל עוד לא הייתה בעייתיות עם הכשירות המבצעית של הספינה אשר המשיכה בפעילות מבצעית בתחומים רבים ותוך שת"ף עם יחידות שונות של חיל הים.

אי שם באמצע שנת 79' מישהו במטה חיל הים התעורר וגרם לכך שנס השירות המבצעי ניטל מהספינה  ,לא יכלו לסבול במטה שבעת פעילות מבצעית תהייה נוכחות של נשים על הספינה מסיבות שונות ולדעתי לא עינייניות כי לא היה לקוי בתפקוד הבנות לא בשגרה ולא במבצעית.

וכך איבדה הספינה כל השתתפות בהפלגות מבצעיות בשת"פ יחידות מבצעיות בדגש על שכנתנו הצפונית.(לא לפרסום – היה מקרה בו חדרה סירת מחבלים בלילה מצפון והתקיים מרדף ע"י הדבורים לכוון עכו חיפה, הנוגה היתה באיזור ומכיוון שלא נחשדה ע"י המחבלים כאוניה עם נשק סירת המחבלים בחרה נתיב קרוב מאוד לנוגה כאשר כל התותחים ומכונות היריה מאויישות מכוונות לסירה ומחכות רק להוראת פתיחה באש זאת בעוד הדבורים רחוקים מלהשיג את סירת המחבלים .רגע לפני הפתיחה באש התקבלה הוראה ממפקדת חיל הים לא לירות ולעזוב את המקום. את צריכה לתאר את הצרחות והצעקות של עמי שגב…)

איבוד המבצעיות של הספינה הייתה כאמור לצנינים בעיניו והלך מחשבתו של עמי שגב שלא פעם נתן גם ביטוי מילולי לחוסר שביעותו זו.

מאז ,בתחילה ,אמנם עמי שגב פעל בכל המישורים הפיקודיים ע"מ לשנות את ההחלטה אך משהבין ששינוי החלטה לא ינתן עוד בימיו החליט שהוא יעשה הכל ע"מ לגרום לכך שהבנות ירדו מהספינה בתואנות שונות עד כדי שכנוע כלל הגורמים שהניסוי לא הצליח או יצליח וכדאי שהבנות ירדו מהספינה ככל המוקדם כן ייטב והספינה תחזור למבצעיות.

בסופו של עניין הצליח עמי לשכנע שקיימת חשיבות רבה יותר לנוגה ופעילותה המבצעית מאשר הצלחת ניסוי שירות בנות בכלי שיט בחיל הים.

פיני סטולרסקי

 

 

 

 

 

 

[i] פיני סטולרסקי  ראה עמוד 9