קצינת הח"ן של זירת ים סוף במלחמה

0

סא"ל דימ' דיטה ניב (ארליך)                                                                   27 ספטמבר 2018

מלחמת יום כיפור בזירת ים סוף

"תמונות" מזכרונותיה של קצינת ח"ן וחינוך בזירה

כשאמנון בן ציון (אמב"צ) פנה אלי בבקשה, לכתוב על מלחמת יום כיפור בזי"ס, "מנקודת מבט של קצינת ח"ן" , נעניתי ברצון.  רק כשהתיישבתי לכתוב, הבנתי עד כמה הזיכרון מתעתע, באוקטובר הקרוב, ימלאו 45 שנה למלחמה הקשה הזאת – המון זמן, שהשכיח חלק גדול מהפרטים – ואולי טוב שכך. אני זוכרת בחדות: תמונות, פנים, מצבים ובעיקר תחושות ומחשבות, מאז. אבל, שמות וסדר אירועים – הרבה פחות… לכן, הטקסט הזה יהיה אסוציאטיבי בעיקרו.

הגעתי לחיל הים , לאחר שירות כחיילת וכקצינה בדרגת סג"מ בפיקוד הדרום, בסוף חודש אוגוסט, 1973, לתפקיד עוזרת ק' ח"ן חילית, במפקדת החיל, בקריה בת"א.

תמונה ראשונה – יום כיפור, שבת 5.10.1973, שעות הבוקר המאוחרות, אני "תופסת שמש" על גג הבניין, בו גרתי עם משפחתי, ברחוב תרס"ט (סמוך לדיזנגוף) בתל אביב. השקט של יום כיפור הופר ע"י רעש הולך וגובר של כלי רכב. הצצה מעבר למעקה, "גילתה" רכבים צבאיים מסוגים שונים,  נוסעים מהר – לקריה. אבי –שהוא חילוני שומר יום כיפור – שמע גם את רעש התנועה, הבין שקורה משהו חריג, פתח רדיו ושמע בתחנה זרה, שיש עימותים קשים בגבול ישראל מצרים.  מעט אח"כ, פרצו שידורי קול ישראל… טלפון לחברי (ואישי עד היום) רון ניב קצין צעיר בגולני, ותוך דקות שנינו עם מדים רצים למפקדת ח"י. רון מתקשר לברר היכן להתייצב, ו-נפרדים לשבועות ארוכים ללא קשר, עד לאחר המלחמה והקרב על החרמון.

תמונה שנייה – במפקדה חדשות רעות רודפות זו את זו, מנסים להבין מה באמת קורה והמתח רב.  קצינת ח"ן חיילית – אסתר זוטא – מגיעה מאחת הישיבות, ומספרת שבזי"ס כמה עשרות חיילות, ללא קצינת ח"ן. הוחלט שאני ארד לשם.  סיכמנו שאגיד להורי, שאיעדר למשך כשבוע (אצלנו מלחמה נמשכת 6 ימים, לא?) וש "…צריך לבקר המוכמות בתחנות המכ"מ בים התיכון ולא תהיה אפשרות להתקשר… הקשר יהיה באמצעות אסתר…"

תמונה שלישית – בוקר יום ראשון, שדה דב, מטוס נורד, עם כמה עשרות חיילי מילואים ושתי נשים: אזרחית עובדת צה"ל מחיל הים שלצערי שמה לא זכור לי – ואני.  ממריאים, שקט במטוס, מדברים בלחש, מתח והרבה סימני שאלה: מה נמצא שם?…

תמונה רביעית – נחתנו, נסענו – ואני לראשונה בחיי בשארם – בזי"ס, מקום זר וחדש. נפגשתי עם אמנון – אמב"צ –  מפלג המפקדה, שסיפר לי בקצרה על הבסיס, מה קרה בליל אמש, מצב החיילות ועוד. והכל בשלווה, עם הומור דק וציניות בריאה, אבל לזה אחזור בהמשך… שמתי החפצים בחדרי במגורי חיילות ונשלחתי עם אחד הקצינים, לסיור היכרות בבסיס.

תמונה חמישית – בצפרא. הגבעה עליה תחנת מכ"מ של ח"י ותחנות תצפית בקרה ומודיעין של ח"א וחמ"ן – שנפגעה בליל אמש בהפצצה של מטוסים מצריים. אז ראיתי לראשונה חייל במצב פוסט טראומה.  המוכמות שלנו, עשו את הלילה בבסיס למטה ולא נפגעו.

אנטנות הקשר למפקדה לאחר שנפגעו בתקיפת המטוסים 6 באוקטובר 1973

אנטנות הקשר למפקדה לאחר שנפגעו בתקיפת המטוסים 6 באוקטובר 1973

תמונה שישית (בהמשכים) – נפגשת עם החיילות במגורים, שסביב ה"ווירנדה" – מקום המפגש החביב על כולם בבסיס. שיחות היכרות ושיחות הרגעה.  ניסיון לבנות, במציאות הזויה, סוג של שגרה, עד כמה שניתן, בין: אזעקות, ריצה למקלט הקטן מהכיל את כולם (עדיפות לחיילות), וחשש מהתקפה כימית. היו "ידיעות מוסמכות" על נשק כימי בידי המצרים – זה שעשו בו שימוש בתימן. דאגה ללוחמי כלי השיט וגם לחברים ולאחים בצבא, וגעגועים למשפחות בצפון. בימים הראשונים – ניתוק התקשורת הקווית – האנטנות נפגעו בליל המלחמה הראשון – העצימה את תחושת הנתק והלחץ.

תמונה שביעית – הקשר הקווי תוקן ואפשר לדבר עם הבית. אני מרגיעה את הורי שהבינו שאני רחוקה מהים התיכון ולעומת זאת חששו, שהלוחמים הסודנים – שהגיעו לאבו רודס – אוטוטו בשער הבסיס (במפה באטלס, זה נראה, מרחק של 2 אצבעות רזות – משארם…)

היטלתי עליהם משימה – סיירת עוגות: בגזרת תל אביב – אמי ושאול – חבר עתודאי שלא שובץ.  ברמת אביב – בת דודתי (דליה עליה השלום) והמורה לגיאוגרפיה. תוך יומיים, נאספו עשרות עוגות מאפה בית. הן נארזו ב –6 ארגזים והוטסו לשארם. היה צריך משאית להעביר הכבודה לבסיס וטרקטור – מלגזה  כדי לפרוק הארגזים ולהביא את כל המתוק הזה לחיילי הבסיס.   ו-כן – הגיעה גם עוגת הכושי הפרטית שלי…

תמונה שמינית – משלוחים של: קוסמטיקה, סבוני יוקרה, בגדים תחתונים וגם חזיות, סוודרים כחולים "אמריקאיים"  ומה לא. ריכזנו הכל בחדר גדול. כדי לשמור על חלוקה צודקת, אמב"צ הכין טבלה מסודרת, עם פרוט כל היחידות בבסיס. נציגיהן הגיעו, קבלו, חתמו (סדר צריך להיות…) וחילקו לחיילים.

תמונה תשיעית – סוכות, חג, אזעקה,  החיילות ומקצת החיילים במקלט, אמב"צ ואני יושבים בכניסה ומפנטזים ומספרים איך מציינים את החג בבית, על האוכל על האווירה. אני מתארת את הגעפילטע פיש הנהדרים של אמי (כמובן – עם סוכר – כמקובל בעדת הפולנים, אבל עם הרבה פלפל…) ואנחנו מריירים ומבטיחים שאחרי המלחמה ניפגש בבית הורי על הגעפילטע של אמא. ואכן מימשנו זאת, כחודש אחרי המלחמה.

הזמר הקנדי לאונרד כהן תמונה משנת 1988

הזמר הקנדי לאונרד כהן
תמונה משנת 1988

תמונות עשירית ועוד כמה – הופעות של אומנים שיהודית קנל – ק' חינוך חיילית – בעזרת ענף הווי ובידור של צה"ל, שלחה לנו: הדודאים, מירי אלוני,  כמה מיוצאי להקת הנח"ל (חברי "כוורת" שנולדה לא מכבר) וגולת הכותרת: ליאונרד כהן!! כולם הופיעו באמפי הפתוח של זי"ס.

חתונה – וגם חגגנו את חתונתם של צ'ומפי וחנה חברתו – על הים. המשפחות היגיעו מהצפון, החופה היתה על אחת הספינות, ובמקום השטיח – סירות גומי  והמוסיקה ברקע – צפירת הספינות… ועוד זיכרון עם לחלוחית של שפיות ונורמליות – החברה ארגנו ארוחת לוקוס ענק (מישהו העלה בצילצלו מהמעמקים). את הטעם הנהדר, הבייתי כל כך  – לא אשכח.

כה לחי והכל לח"ן

סא"ל דימ' דיטה ניב (אז – דיטה ארליך)

דיטה ארליך ניב קצינת ח"ן 1977

דיטה ארליך ניב קצינת ח"ן 1977

 

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות