סרן יעקב בוגץ' יומן מלחמת יום הכיפורים -תחקיר מרסא תלמאת

0

נכתב ב-5 בינואר 2005

סגן יעקב בוגץ' יומן מלחמת יום הכיפורים – תחקיר הקרב במרסה תלמת

עם הגיעי לשארם, פגשתי את חברי המפקדים, עדיין נרעשים ממאורעות הימים האחרונים, התקיפה האוירית המצרית על שארם, נסיון החילוץ של חיילי מוצב המזח, וכמובן על מה שהתחולל במארסה תלמת. אני כהרגלי שוחחתי עם החיילים והקצינים שהשתתפו בקרב והבנתי שכמספר המספרים כך מספר הגרסאות למה שהתחולל שם. מתוך המכנה המשותף יכולתי להרכיב תמונה, די ברורה על מהלך התקרית. היה לי את הלוקסוס לראיין את מרבית הלוחמים, למעט הפצועים שנמצאו בבית החולים. כל השאר נשארו בבסיס שהיה סגור לתנועה.  באיזה שהוא יום סמוך לסיום המלחמה נערך כינוס בפלגה לניתוח הקרב והפקת הלקחים. הובא רשמקול, להקליט את המדובר כדי לעזור להיסטוריה.

המז"ר אמר את דברו ולאחר מכן תאר סגן צביקה שחק את מה שקרה ואחריו שאר המפקדים.  אני חיכיתי לתורי, והחלטתי לעלות נקודות למחשבה כדי לעורר את המשתתפים לדיון נוקב במהלכי הקרב ששמענו על מנת לסנן את ה"סיפורים" מהסיפור האמיתי.

מתוך לימוד הפרטים, רציתי להעביר מספר שאלות ונקודות למחשבה על מנת לשפוך אור על האירועים לשם הפקת לקחים, להלן השאלות:

א. אני מבין שבזירה,  בפתיחת המלחמה נמצאו שני כלי שיט בים.  בלבד. איך זה שלא נמסר להם שנפתחה מלחמה כוללת?

המז"ר חיכח בגרונו, ושאל את צביקה שחק "האם הייתה פועל אחרת לו ידעת שנפתחה מלחמה?" וצביקה ענה בקול בטוח "היתי פועל באותה דרך." בראיון שכוכבי העביר לאתר הפלגה, צביקה אומר את ההיפך, וניכר שהחכים עם השנים.

בשלב זה נתנה הוראה לכבות את הטייפ ופזרו את האסיפה. כל כך רצו להפיק לקחים…..

כיון שהזמן עצר מלכת וניתנה לי הזדמנות להביא את כל הרשימה (שאלות ונקודות למחשבה) שהכנתי, הרי היא במלואה.

מפרץ מרסא תלמאת בתקופה מאוחרת יותר

מפרץ מרסא תלמאת בתקופה מאוחרת יותר

ב. מדוע בכלל נכנסת למארסה תלמאת? האם לא ניתן היה להגיע לתוצאות משביעות רצון, מבלי להיכנס פנימה, לביצוע הפקודות כפי שנתנו מהמפקדה בת"א?

הסבר: גודל המרסה הוא כמייל וחצי ברוחב על מייל אורך, קצת יותר גדולה מהמעגן בשארם. המפות שהשתמשנו היו בקנה מידה גדול והמרסה לא הופיע בפירוט רב. לא היו נתונים אחרים בגלל סיבות שאביאם בהמשך. היום עם המפות הדיגיטאליות, ניתן לעשות זום על המרסה ולראות שהיא עמוקה יחסית, כ 12 מטר במרכז ושוניות חול לאורך החוף במרחק של כ- 0.2 מייל, כלומר נטו מייל על מייל אם לא מתקרבים לטווח 400 יארד לחוף. שוב אדגיש, נתונים אילה לא היו למפקד בזמנו.

 הדבור הוא כלי שיט וככזה יכול לבצע משימתו רק במצב ציפה.  האחריות "למצב ציפה" מוטלת על מפקד הספינה.

לא נראה לי הגיוני להיכנס למפרץ קטן שאין לי נתוני עומק לגביו, ועדין למלא את אחריותי למצב ציפה.

ניתן לעשות זאת לאט לאט, תוך כדי מעקב על מד העומק וטווחים לחוף, אך זאת לא ניתן לבצע באמצע קרב יריות  בלילה. אולי עם המפקד היה ממנה את סגנו לעשות אך ורק את המשימה הזאת ולהתעלם מכל השאר, ניתן היה למנוע את עלית הדבור על החוף.

כן הדבור עלה על החוף ולא על שרטון שלא מסומן במפות. בכל מקרה, ניתן היה לבצע את הירי מפתח המרסה, ולחולל את אותה המהומה מבלי לקחת סיכון מיותר לצוות והספינה. אם ניקח בחשבון שהכול בוצע בידיעה שזאת "תקרית מקומית" ולא היה את התווית "כאן מלחמה".

ג. מדוע לא נפתחו ארגזי התחמושת? לפני הכניסה ונוהל עמדות הקרב בוצע בחלקו. שוב לפי עדויות מחיילים כמה ימים לאחר מועד הקרב. – עדות החיילים הייתה שהים היה גבוה והיו "שפריצים" ולכן לא נפתחו ארגזי התחמושת. לאחר מכן לפני הכניסה כשהים כבר שקט בהשפעת קו החוף, כבר נשכח עניין ארגזי התחמושת.

ד. מה היו המניעים להדלקת הזרקור? עד היום איני מבין איך ולמה היה צריך להדליק זרקור. גם למצרי קשה לכוון בחושך את המקלע, אלא אם כן מדליקים אור ומאירים לו את המטרה. הזרקור של אז היה פנס 30 ס"מ, עם מנורה רגילה, לא משהוא שיכול לסנוור, כמו הקסנון. גם דבור מספר שניים הדליק, ומשך אליו את האש. התועלת בזרקור הייתה רק  במטרה להאיר את הרציף בזמן ההתקשרות בליילה או על סירת הדיג מקרוב לפני שעולים לבדוק אותה.

מסקנות שלי היו:

א בסה"כ לא נורתה אש בכמות רצינית ע"י כוחותינו. סגן דקל בסיפורו מתאר את השקט ששרר במקום. בניגוד לתאור של צביקה שאמר שהיה ירי כל הזמן. אני בדקתי את הנושא דרך המעקב אחרי דוחות השלמת התחמושת לאחר מכן והופתעתי מהכמות המעטה שנדרשה להשלים את החסר בנושא תחמושת – בין מחסנית אחת לשתים 20 מ"מ וארגז אחד מקלע 0.5, לכל ספינה. המצרים, כפי שהכרנו אותם מקרב הדה קסטרו, יורים כל הזמן שלא יורים עליהם. ברגע שנפתחת אש לעברם, הם מתחבאים.הירי בעוזי, ע"י סג"מ עמי שגב גם כן היה בסדר גודל של מחסנית אחת אולי שתיים. כששאלתי מה קרה, השיבו החיילים "כולם נשכבו וניסו לתפוס מחסה, חלקם היו כבר פצועים"

ספינת לחימה ברטראם בשירות חיל הים המצרי.

ספינת לחימה ברטראם בשירות חיל הים המצרי.

ב. לגבי טיבוע הברטראם היו חלוקי דעות, אף אחד לא אמר שהיה פיצוץ כמו בסרטים והכלי טבע. רובם ראו אור עמום דולק בברטראם ובאפלה אפשר היה להבחין שהוא נטה על צדו. הברטראם עשוי מפיברגלס וכל מי שראה מכונית סוסיטה בוערת יודע שאם היה בוער היה מאיר את כל המפרץ.

ג על סירות גומי במים דובר מעט מאד, כיון שבחושך לא ראו הרבה, מלבד מצרים ששחו במים ונראו די מסכנים. בכל מקרה לא היה ידוע אם הושמדו הסירות. לא היו פיצוצים או סמנים ברורים של פגיעות במטרות האויב.

ד. דבור 867 זכור לי שבשיחה עם סגן דקל בימים הראשונים להגעתי הוא אמר לי שסגן צביקה שחק אמר לו להכנס אך לא אמר לו שעלה על החוף.

סגן דקל הוסיף "החלטתי להכנס באותה דרך שהוא נכנס, כיון שאם הוא לא עלה על ריף גם אני לא אעלה" נקודה זאת חשובה להבנת פשר עלית הדבור השני על החוף.

עד כאן הנקודות והשאלות שרציתי להעלות בכנס הפקת הלקחים. ברור שכיבו את מכשיר ההקלטה ועוד יותר ברור שאף אחד לא רצה לשמוע את זה.

בבדיקה שעשיתי בימים אלה, מסתבר שהעליה על החול בחוף נעשתה סמוך לשיא השפל וחילוצו אירע בתחילת הגאות. אולי גם אלוהים עזר?

סרן מיל יעקב בוגץ'

סרן יעקב בוגץ' בשירות מילואים

סרן יעקב בוגץ' בשארם א-שייח' לאחר מלחמת יום הכיפורים

השלמות ותשובות לשאלות

מדוע לא היו מעוניינים בלקחים אמתיים?

כיון שכולם פישלו.

כשנפתחה המלחמה היו שני דבורים בים שיצאו מבסיס האם המאולתר בראס סודר.

כמה ימים לפני כן כשיצאו לסיור "מונטנה" כלומר עוד בשארם נערך תדריך שבו נאמר למפקדי הדבורים שיש מתיחות כיון שהמצרים עושים תרגיל גדול. לא נאמר כלום על ייתכנות למלחמה.

גם כשיצאו מראס סודר ביום תחילת המלחמה, לא ידעו על מלחמה שעומדת להיפתח. להזכירך לא שמעו שם את תחנות הרדיו (קול ישראל וגלי צה"ל) או אמצעי אחר לחדשות הכול הגיע דרך מערכת הקשר. זאב טוען בספרו שבבוקרו של אותו יום ידע שתפתח מלחמה וערך את בסיס שארם ועוד כל מיני סיפורים אבל שתי ספינות אלה לא קבלו שום התראה. כשהתחילו לראות פעילות באוויר ורשת הקשר בתג"ם התעוררה לדווח על התקפת הליקופטרים, צוותות שני הדבורים הבינו שיש איזה תקרית מקומית וקיוו עדין לצאת ביום שישי לחופשה הביתה.

איפה היה המז"ר?

איפה היה קצין המבצעים (בן שושן)?

איפה היה המפל"ג (פטשניק)?

כל אחד היה עסוק בעיניו ושני הדבורים נשכחו. טענתם שמערכת הקשר בבסיס נפגעה בהתקפה של המיגים, מכסה את השעות שאחרי פתיחת המלחמה אבל היו שעות קודם לכן שידוע היה שהמלחמה תפתח בחמש בערב (אבל נפתחה בשתיים אחר הצהרים). למה לא דווח על כך לכלי השיט אז. אני גם לא מקבל טענת חוסר הקשר זאת מכיון שמכשיר הת"ג לא נפגע כשפגעו בטרופו וניתן היה להעביר הוראות בת"ג.

איך נשלחו הדבורים למשימה?

לאחר פתיחת המלחמה התקבלה הודעה במלכוד ממח"י לצביקה שחק מוביל הזוג לגשת לראס זעפרנה ולהשמיד כלי שיט שנמצאים שם. (כלומר המז"ר לא היה מודע להפעלת הדבורים על ידי מח"י. גם לא היה לו קשר עם כלי השיט בשלב זה)

שחק שסייר ליד ראס סודר יצא לראס זעפרנה. הים היה סוער (כרגיל למקום זה) ולא נפתחו ארגזי התחמושת כדי שהתחמושת לא תירטב מה"שפריצים". בראס זעפרנה לא מצאו כלום ואז נזכר צביקה שחק בדו"ח המודיעין האחרון שקיבל לפני היציאה לסיור ה"מונטנה" שבו נאמר שלמצרים יש כוח ימי (ברטראם) במרסה תלמאת. בו במקום הוא החליט לצאת לבדוק את המקום הזה.

לא היה דווח לאחור לא למח"י ולא לראס סודר. הוא החליט ועשה. גם לאחר מכן לא נפתחו ארגזי התחמושת.

אני כאן לא אכנס בשלב זה לתיאור הקרב.

אם לא היה מצליח לרדת מהחוף? לא היה ידוע בוודאות לאף גורם איפה הוא ואיפה לחפש אותו.

האם גם בשלב זה היה למפקדת הזירה ידע על המשימה?

כנראה לא. המז"ר לא הוא זה ששלט בכלי השייט שתחת פיקודו ואפילו לא ידע מכלום.

גם המפקדה שנתנה משימה בסיכון גבוה עשתה זאת בצורה קצת מרושלת ללא הנחיה של דווחים לאחור או אפילו מיקום מדויק יותר לביצועה המשימה. מרסה תלמאת זה לא ראס זעפרנה ולא תמצא מקור אחד שיודה בבלבולת הזאת. לא אוסיף.

מה הייתה תצורת החימוש של הדבור?

בדבורים בשלב זה היו שני תותחים עשרים מילימטר חרטום וירכתיים לכל תותח שני ארגזי תחמושת בכל ארגז שלוש מחסניות. אחת הייתה מורכבת על התותח בעמדות קרב.

בצדי הגשר היו שני מקלעי 0.5 אחד בכל צד. בכתובים יש טענה שמקלעי ה 0.5 לא ירו בגלל תקלה.

לפי הטענות המקלעים (0.5) לא ירו בגלל שלא עברו איפוס כיאות. אני תוהה לאור העובדה שביציאה עורכים ניסוי קנים (זה בדם) ואם המקלעים יורים בניסוי הם יורים גם אחר כך.

או שלא עשו ניסוי קנים ואז היה מחדל שלא נזכר באותם כתובים.

או שהמקלעים היו מסוגלים  לירות אם היה מי שיפעיל אותם – (לפי העדויות כולם נשכבו ).

 מה היה תפקיד הזרקור?

מפעיל הזרקור היה בדרך כלל המוכ"ם כיוון שבשלב זה הסגן היה על המכ"ם. ככלל הזרקור תפקידו היה להאיר את המזח בגישת לילה או לצורך זיהוי סירת דיג, או אדם בים (רחמנא ליצלן). בתורת הלחימה המפקד מחויב לשמור על האפלה מלאה – לא היה תפקיד לזרקור.

לצערי במקרה שלנו השתתפו כולם בהצגה. לא קם אחד מהמשתתפים לומר את האמת.

לכן יהיה לך קשה לכתוב את הסיפור באופן שיהיה "חקר האמת".

יעקב בוגץ

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות