סיפור המיכלית סירנייה במפרץ סואץ בעת מלחמת יום הכיפורים

מפגש עם ר/ח יעקב הרצוג – עדכון 12 ביוני 2020

 קברניט המיכלית "סירנייה"  במלחמת יום הכיפורים

רקע כללי

רב חובל יעקב הרצוג  פיקד בתקופת מלחמת יום הכיפורים על המיכלית "סירנייה" שהובילה נפט משדה הנפט של ראס סודר שבצפון מפרץ סואץ  למסוף הנפט של אבו רודס שבמרכז מפרץ סואץ. ה"סירנייה" שימשה בקו זה כ"פידר" נוכח מגבלות המעגן בראס סודר שאיפשר כניסתן של מיכליות קטנות בלבד.

לאחר כניסת הפסקת האש במלחמת יום הכיפורים לתוקפה בתאריך 24 אוק' 1973 ,  במהלך אחת ההפלגות מראס סודר לאבו רודס, ומשם לאילת,  נפגעה בתאריך 10 נוב' 1973  (באופן קל יחסית ) המכלית סירניה מ-2 מוקשים שהופעלו בקרבתה בהיותה מול א-טור.

זאת, לאחר שכשבועיים קודם לכן (ב-26 אוק' 1973)   נכנסה  המיכלית "סיריס" לשדה מוקשים ימי ממש בכניסה ל מיצרי היובל (בתנועתה מדרום צפונה) . הפעילה   2 מוקשים ימיים רבי עוצמה שגרמו לפגיעה קשה והובילו לטביעתה לאחר שכל אנשי צוותה חולצו בשלום,.

פירוט נוסף אודות האירוע שבו הייתה הסירניה מעורבת יפורט בהמשך..

מהלך העדות

ביום 23 ליוני 2013 נפגשתי עם קפטן יעקב הרצוג המשמש מזה שנים רבות כנתב בנמל אשדוד, על מנת לשמוע את סיפורו האישי אודות האירוע שאמנם קבל חשיפה מועטה בעבר, אך לראשונה מדבר על האירוע קפטן האוניה.

בתחילת הראיון ערכתי עם קפטן יעקב הרצוג  "תיאום ציפיות" ובקשתי שבדבריו יתייחס בין היתר ל:

• הצגה אישית של "אבני דרך" בחייו עד לאירוע.
• תיאור עיקרי הפעילות טרם המלחמה.
• תיאור פרטי האירוע כפי שצרובים בזכרונו ובתודעתו.
• ה"תובנות" כפי שהתגבשו אצלו מתום האירוע ועד היום.

כאמור קפטן יעקב הרצוג  פיקד בתקופת מלחמת יום הכיפורים  וכשבועיים לאחריה, על המיכלית "סירנייה" .

מספר קפטן הרצוג:

"… אני בוגר מחזור י' בקציני ים עכו, מחזור "החיות" , הידוע כמחזור רב איכויות. (רבים מבני מחזור זה סיימו שירותם כקצינים בכירים בחיל הים)  לדברי הרצוג התוצאות הטובות הן ככל הנראה תוצאת הניפוי הגדול בקבלת התלמידים (כ 120 תלמידים) שערך מנהל בית הספר דאז האלוף (מיל.) טנקוס,  ואין ספק שהתוצאות היו טובות.

שרתתי בחה"י כשנתיים וחצי החל מ  1965,   בתחילה בחוליית חוף בפקודם של אריה הראל ומוסא לוי …לקראת המלחמה הועברתי לנמכ"ים של ש/11 …  וערב מלחמת ששת הימים ירדנו לזירת ים סוף ועם פרוץ המלחמה – ירדנו לשארם מלווים ע"י הטרפדות.

הייתי מפקד הנמ"כ הראשון שנחת בשארם … שעה לפני הגעת הצנחנים לשארם.

נציג משרד התחבורה מ\ר אביטל קריביצקי הגיע למחרת והובל על ידי, עם מחזיר הד מכ"ם , למיצרי טיראן, לגורדון ריף ,שם הצבנו את המחזיר  הראשון שאיפשר לעבור באופן בטוח את המיצרים בלילה.

אחרי המלחמה ואחרי השחרור, הצטרפתי לצי הסוחר. האוניה הראשונה בה הפלגתי, ה "נבו" – מיכלית שהובילה נפט מחיפה לצפון אירופה . רב החובל היה קפטן שטארק. כשחזרנו אחרי 3 שבועות קפטן שטארק מינה אותי להיות קצין שלישי !

כבר אחרי 3 שבועות… (כשנשאל ע"י דרגי המינהלה הכיצד אפשר למנות קדט אחרי 3 שבועות לקצין שלישי? ענה : "אם קפטן שטארק אומר שהוא יכול להיות קצין– אז הוא יכול "… !!!!

אגב, התקדמתי באופן מהיר מאוד באופן יחסי בכל הדרגות … בקיצור משמעותי מכפי שהיה נהוג …

הייתי 3  שנים קצין ראשון טרם קבלת פיקוד ראשון , בגיל 26 – הקפטן הצעיר ביותר מקרב אלה ששירתו בצה"ל. כך שתוך כ-5 וחצי שנים מרגע שחרורי ותחילת הפלגותי מוניתי לקפטן וקבלתי אוניה.

ב אפריל 1973 קבלתי  פיקוד על ה"סירנייה" ,דחי  3400 טון – הובילה 3100 טון דלק בכל סבב בו  הפליגה בין אבו רודס לראס סודר.

מאז פיקדתי במשך 28 שנים על כלי שייט: מיכליות, אוניות צובר, ומכולות (15 שנה).

סיפור קצר: בשנת 1974 כשהגעתי לראשונה לג'נובה, שחיף 54 קילו ,על אוניה של  330,000 טון …עלו נציגי הרשויות האיטלקים לאוניה, שאלו אותי מי הקפיטן ? עניתי  להם שאני … אמרו לי … לא לא הבנת…. מי ה ק פ י ט ן ? פשוט חשבו שלא הבנתי את השאלה… עד שלתדהמתם הבינו שזה  אני ,

הפלגתי 6 שנים בחברת "אל ים" ואח"כ 27  שנים אצל האחים עופר.

שמהם לאורך 5 שנים , בכל הפלגותי ב"איירין" (מיכלית 70,000 טון) הייתי  הצעיר ביותר בצוות.

בני משפחתי הצטרפו אלי, בני איתי בגיל 6 כבר הכיר את העולם … כיום משמש כקפטן על אוניות גדולות שאינן פוקדות את נמלי ישראל.

בחודש אפריל 1973 , קבלתי פיקוד על הסירנייה  ועבדתי בקו ראס סודר – אבו רודס. מביא מטען מראס סודר , פורק באבו רודס, נכנס למעגן אבו זניימה, מתקשר לרציף, ונוסע הביתה לשלהבת, אתר המגורים באבו רודס, כל המשפחות חיו שם עד המלחמה – "החיים הטובים" ….

אגב, את המיומנות ב"מנברות" (תמרון האוניה) רכשתי מנסיוני  באבו רודס.

כל הצוות שלי ב"סירנייה" היה פיליפיני, למעט קצין המכונה וקצין סיפון.

ועכשיו לתיאור האירוע:

עם פרוץ המלחמה ב-6 אוק' 1973 בשעה 1400 במטח הראשון שפגע במערך המכ"מים ובתקשורת (הפגיעה בטרופו בשארם וכו') , שהיתי עם המיכלית במרחב אבו רודס. דיווחתי על תופעת קבוצות המסוקים שנעו מהגדה המערבית לגדה המזרחית של מפרץ סואץ, במקומות שונים, לא תקפו אותי… כי הנפתי דגל זר.

לקחתי את הטלויזיה + הרדיו מהצוות שלא ידעו מה מתרחש… ספרתי להם שמתקיים תרגיל צבאי גדול ושלא יתרגשו…

הטלתי עוגן במרכז מפרץ אבו רודס והמתנתי להנחיות. (במהלך השיחה  שוחחנו על המפגש עם זוג הדבורים , שפעלו באזור, בפיקודו של צביקה שחק שנגשו לזהות אותו וכמעט התרחשה לדברי שחק טעות מבצעית שנמנעה בעקבות הדלקת זרקאור …)

בתוך כך, מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה , בסביבות 10 אוק' הפלגתה ממפרץ סואץ לאילת לשם הגעתי בסביבות 14 אוק' 1973

כאמור, בתאריך 26 אוקטובר 1973 המכלית סיריס הפעילה 2 מוקשים רבי עוצמה  במיצרי יובל וטבעה. באותה יממה הפלגתי מאילת למפרץ סואץ על מנת לחדש את משימת העברת הדלק  מאבו רודס וראס סודר לאילת. לאור אירוע המיקוש, קיבלתי ביום 27 לאוקטובר 1973  הנחיה לחזור לאילת.

ב 29 לאוקטובר , לאחר שחיל הים הסדיר תוואי הפלגה בטוח במעבר המילאן, לרבות  בדיקה ואימון נתבים , הפלגתי שוב מאילת למפרץ סואץ על מנת להמשיך במשימת הובלת הדלק.

מאחר וידעתי שר/ח דני נקדימון עלה  עם ה"סיריס" על מוקשים ימיים… הוריתי לאנשי המכונה שלא להימצא במכונה בכדי למזער נזקים ולמנוע  נפגעים במקרה של עליה על מוקש ימי.

לאחר שהייה של מספר יממות במרחב אבו רודס-ראס סודר, הפלגנו חזרה לכיוון מפרץ אילת.

בתאריך 10 נובמבר 1973 בעת שהפלגנו דרומה , בשעה 1100 בדיוק, עת הייתי מול א-טור… קצין משמרת בגשר הספיק להרים ראשו ע"מ לסמן מיקומנו…זעזוע חזק  ומסך המכ"ם התפוצץ. מאחר והמוקש כנראה האקוסטי התפוצץ בעומק רב יחסית מהשדרית, לא נפגע גוף האוניה. כעבור שניות התפוצץ מוקש שני.

הערה מקום הפיצוץ בערך  28:10:43.2 צפון ו33:27:22 מזרח. א.ר.

כל ה"פיולים" במכונה עפו מעוצמת הפיצוץ מעלה ….פגעו במיכל הדלק היומי …..שהיה מעל המנוע הראשי… חדר המכונות נדלק …

למזלי – לאור הנחייתי המפורשת שלא ימצא איש בחדר המכונות… ניצלו חיי אדם.

מערכות כיבוי אוטומטי הופעלו ובעזרת פעולת הצוות השתלטנו על האש תוך דקות.  הודעתי שנפגעתי מפיצוץ מוקשים ימיים… הטלתי עוגן במפרץ א-טור.. בדקנו נזקים …  נציגי חיל הים הגיעו ועלו לאוניה, תחקרו אותי ואת הצוות…

ואז קבלנו הוראה להמשיך  לאילת. הפעם דרך מעבר המילאן

בעת שהגענו למרחב מיצרי יובל ,  חיל האויר הטיל מעלי נורי תאורה, נאלצתי להפר את דממת האלחוט וקראתי לכל מי ששומע שיפסיקו להניר אותי, כי נורים ופצצות מבחינתי כמיכלית זה היינו הך… בצעתי תמרוני התחמקות מהנורים….

לסיום הודעתי לבעלי האוניה אייק אהרונוביץ וישראל אורבוך בגאווה רבה….שהאניה ניצלה מהמוקש הימי….ושאנו ממשיכים בהפלגה לאילת .

הגעתי חזרה לאילת  בליל 11/12 נובמבר 1973 והוחלפתי על ידי רב חובל אדיר כרמי.

מה קרה עם הסירנייה בהמשך?

הסירנייה זמן קצר אחרי המלחמה, קיבלה על עצמה להעביר את הגרוטאות מאבו זניימה למפרץ הפרסי .

את הפיקוד עליה קיבל קפטן פיליפ עירון ז"ל שנסע איתה לכוון המפרץ הפרסי.

מול חופי עומן – במקום המוכר כראס אל האד, לפני הכניסה למפרץ הפרסי, האוניה עלתה על שרטון. פיליפ ביקש מהצוות לדווח לרשויות שהקפטן נהרג. בחשיכה התגנב למחנה בריטי, לקח את הסיכון , נגש למפקד הבסיס, אמר לו שמפקיד הוא את חייו בידו ומבקש שיודיע דרך בריטניה לישראל שהוא חי ונמצא בתוך המחנה.

הבעלים לקחו על עצמם את המבצע , הטיסו מטוס פרטי למחנה וחלצו את פיליפ.

והסירנייה סיימה כך את חייה על השרטון…וקפטן פיליפ ז"ל טבע לאחר מכן ב"מינרל דמפייר" .

מה הרגשת בעת הפיצוץ?

בעת הפיצוץ הייתי בגשר… הייתי מוכן מנטלית לספוג פגיעה נוכח האירוע שחווה דני נקדימון עם הסיריס… יממה לפני ….

הייתי מוטרד מהשריפה בחדר מכונות  ועסוק בפעולות כיבוי והצלה ותקשורת לחיל הים.

אגב, את אות מלחמת יום הכיפורים לא זכיתי לקבל … אתה יכול לסדר לי … ?

תגיד, לא מגיע לי ? קפטן אוניה ישראלי שפועל בקו חזית , במלחמה,  למימוש אינטרסים חשובים למדינה ומסתכן, לא מגיע שיקבל את אות המלחמה ?

לסיכום, בני איתי המשיך בדרכי , שימש כרב חובל וכיום משמש כנתב בנמל חיפה.

זהו תקדים ראשוני של אב ובן , רבי חובלים בצי הסוחר הישראלי שהפכו לנתבים בנמלי ישראל.

מרואיין ר/ח יעקב הרצוג  מראיין ועדכן אל"מ מיל' כוכבי אזרן

——————–

 

 

 

תוספת של סא"ל שלו 13 ביוני 2016

סיפור המיכלית סירנייה במפרץ סואץ בעת מלחמת יום הכיפורים

בהמשך לכתבה המעניינת שהכין כוכבי אזרן, אני מבקש להוסיף עוד מספר פרטים שפורסמו בכתבה תחת הכותרת "נציגי חיל הים הגיעו ועלו לאוניה".

מי הם אנשי ח"י ? למה הם הגיעו" ? ומה הם עשו באוניה?

כפי שקורה בד"כ קשה למצוא סיפורים של המערך הטכנולוג סטי משולבים בצורה מפורטת בכתבות אודות פעילות ימית במורשת חיל הים.

החלטתי שהפעם אוסיף מידע על הפעילות שבוצעה בעת עלית המיכלית סירנייה על המוקשים הימיים במפרץ סואץ.

היה זה בצהרי היום כשפנה אלי מפל"ג טכני זירת ים סוף סא"ל חנוך בן אליהו,ואמר לי "המיכלית סירנייה עלתה על מוקש ואנחנו מפליגים אליה לראות מה קורה, ואתה בא איתי ". כמובן ששמחתי כשחנוך פנה אלי ,ואמרתי זה מעניין ומאתגר ,אני רוצה להגיע למיכלית ולבדוק מה קרה.

כך היה ,יצאנו עם סירת גומי למיכלית שעמדה בלב ים מיטלטלת על הגלים.

זכור לי שראיתי את הצוות נמצא על מרפסת גשר הפיקוד ,מנופפים לנו לשלום.

טיפסנו על סולם החבלים לאוניה,הקפטן (נדמה לי שהיה זה איק בעצמו) הסביר לחנוך מה קרה למיכלית במספר משפטים.

מבלי לבזבז זמן ירדתי עם חנוך לחדר המכונות ,עשינו בדיקה מפורטת בחדר המכונות ,ואמנם ראינו שמספר ציודים התנתקו מברגי הבסיס שלהם.

אני זוכר שהמדחס ,הגנרטור,משאבת מים,ספרטור ועוד מספר פריטים היו מנותקים עם ברגים גזורים .

החשש הגדול שלי היה מה מצב המנוע הראשי? האם ניתן להניע אותו ללא גרימת נזק גדול יותר ,שיכול להיות בלתי הפיך.

אמרתי לחנוך שאני הולך לבצע בדיקת לגל ארכובה ע"י תהליך שנקרא

Web Deflection שמשמעותו, בדיקת איזון וקוויות לגל הארכובה,

פעולה זו מתבצעת  תוך כדי סיבובו של המנוע ביד, לאחר התקנת שעון עוקצים בין הארכובות של כל אחד מארכובות  8 הצילינדרים במנוע. בעזרת  בדיקה זו ניתן ללמוד מהי הסטייה סיבובית הקיימת בגל הארכובה ,והאם היא מתאימה להוראות היצרן .

ואמנם כך היה ,ביצעתי את הבדיקה כשאיש צוות סייע לי ,והתוצאות התאימו להוראות היצרן.

השלמנו את החלפת בורגי המכלולים הפגומים ,והתחלנו בתהליך הנעת מערכות המכונה והמנוע הראשי בעזרת צוות המכונה. לא אכחיש שבכל זמן שהותנו על המיכלית חשבתי על האפשרות שמוקש ימי צף ,יפגוש את דופן האוניה כשאנחנו בחדר המכונות.

לסיכום הייתה זו חוויה מעניינת ומרגשת שיכולנו לבשר לקפטן שמבחינת חדר המכונות הוא יכול להניע ולפליג.היינו על האוניה מספר שעות ,ולבסוף חזרנו לחוף והאוניה המשיכה בהפלגתה לאילת.

שלו מרדכי (שילונציק)