הגיע בדוא"ל 23 ינואר 2014
אלי שלום.
אני מעלה בכתב את כל מה שאני זוכר – אישית כמשתתף – בתדלוק הספינות.
הכל בעיני המתבונן והמבצע , היכולות שלו והרקע שלו.
מבצע 'נועה'.
א.מ. לאה – תדלוק ספינות שרבורג.
עם סיום לימודי בטכניון , בסוף 1969 , הוצבתי בפלגה טכנית ב"ח . מיועד לקבל תפקיד קצין מכונה ב"ח.
בדצמבר 1969 (בערך) קיבלתי מינוי : קצין מכונה בצוות של חיל הים בא.מ. לאה לתדלוק ספינות
שרבורג. מפקד הצוות – דב דווידי. אפסנאי – ישראל. צולל ציזלינג. אולי חיילים נוספים ששכחתי.
השלב הראשון בתפקיד היה לזחול בשיפוליים- Double bottom tank, שהיו מיכלי נטל – מי ים
(Ballast tank ) לאחר שניקו אותם ולאשר את המוכנות של המיכלים לקלוט הדלק לסטי"לים.
בנוסף למיכלי הנטל ( לא זוכר מספר המיכלים) , הוסב מיכל מים בחרטום למיכל דלק.
נדמה שזאת בנוסף לfore pick , שהיה מיכל מי שתיה.
טבלת קיבולת מיכלים באונייה א.מ. לאה.
ההכנות כללו גם אטימת /הפרדת הצנרת של המים (מי ים ומים מתוקים) – מקווי הדלק החדשים, באמצעות "אטם עיוור" – BLINDE FLUNGE .
אחד מצנורות המים המתוקים עבר דרך רצפת 'חדר המנוחה' – WARD ROOM ( בכניסה לאניה).
בדיעבד אני חושב שצינור זה היה 'אחראי' למעבר מים לדלק וההפך.
לאחר סיום ההכנות יצאנו לים לתרגול תדלוק סטילי"ם , כולל העבר צנור הדלק ו"ברך" בקצה, לחבור לסיפון הספינה.
כל הפעלת מערכת התדלוק בוצעה על ידי צוות האניה. כמו גם נווט האניה. זאת לפי תאום והוראות של דווידי ושלי.
דווידי לא 'לקח פיקוד' על האניה . רב החובל היה אמנון תדמור, ואני לא 'השתלטתי' על חדר המכונות . הצ'יף היה אשר (נדמה לי. לא זכור שם המשפחה).
לא זכור לי שבניסוי תדלוק היה ניסיון לתדלק יותר משתי ספינות במקביל. ( גם הזאבה של רומא הניקה רק שניים בו זמנית…….).
צנורות התדלוק היו כבדים (מאוד !). יום לפני ההפלגה הביאו לאניה צינורות קלים מאוד. אבל מאחר ולא היה זמן לניסוי עם הצנורות הקלים חשבנו שאסור 'להתגלח' בפעם ראשונה על רטוב, בים, מחוץ לגברלטר, ולכן בתדלוק השתמשנו בצנורות הכבדים (והבדוקים).
ה'דן', אותה הכינו לתדלוק בהמשך , תרגלה תדלוק עם הצנורות הקלים. ותדלקה איתם ליד מלטה בתדלוק השני במבצע,
נדמה לי שיצאנו מאשדוד (שם ביצענו TOPPING UP ) ב 20.12.2014 . בים, במשך 4 ימי ההפלגה ביצענו 'תרגול תדלוק' ובדיקת מערכות.
יומיים לפני המפגש עם הסטי"לים, הורגש ריח וטעם של דלק במי השתיה של האניה. סגרנו את מיכל המים המתוקים בחרטום ועברנו למיכל אחר. זה היה בדיעבד הסימן הראשון לחדירת מים מתוקים לדלק ולהפך. כנראה בגלל סדק בין המיכלים / או סדק בצנרת / או כישלון של 'אטם עיוור ,
פגשנו את חמשת הספינות בלילה/ לפנות בוקר של 25.12.1969 (אם אני לא טועה) .
קברניט א.מ. לאה רב חובל אמנון תדמור בגשר הפיקוד.
לאחר תחילת התדלוק דווח מהסטי"לים על מים בדלק (זכור לי דווח מאריה רינת ומאברהם נווה). מאחר והמיכל בחרטום היה המיכל הנקי ביותר לדעתי, הוריתי להתחיל את התדלוק ממנו. לאחר הדיווח על המצאות מים בדלק סגרנו את המיכל בחרטום ועברנו לתדלק ממיכלי הנטל שהוסבו לדלק.
כאשר עלתה השאלה אם נדרש להיכנס לגיברלטר לתדלוק, הייתי בטוח שיש מספיק דלק למרות 'נטרול' מיכל חרטום ואומנם כך היה . בזכות הרזרבה- העתודה שלקחנו, היה מספיק דלק עד התדלוק הבא עם ה'דן'.
בסיום התדלוק ירדתי בסירת גומי ל'חץ' . שם פגשתי את אריה רינת וגדעון אייל. מהם שמעתי ישירות על 'מבצע' ניקוז המים המתוקים ממכלי הדלק בספינה. עם החץ חזרתי לארץ.
התיאוריה אומרת שמי-ים בדלק יכולים לגרום להרס של משאבות ההזרקה. בעוד שמים מתוקים בדלק מדמימות המנוע (לפני כן יש פליטה של עשן לבן בצינור פליטה).
בהמשך פגשנו את ה'דן' ליד מלטה, לתדלוק השני והאחרון. התדלוק עבר ללא תקלות.
באח"י חץ, בסיום התדלוק , התגלה סדק בראש אחד המנועים (יצאו מים דרך ניקוז הביקורת).
המשכנו להפליג עם 3 מנועים, והוצאנו את מזרק הדלק (עם המשאבה), מהראש הסדוק , זאת על מנת לאפשר הפלגה עם המנוע בשעת דחק. (החשש היה שמנוע פועל עם סדק בראש יכול להעביר את האוויר בלחץ העבודה- לתוך מערכת המים ולהרוס את המנוע. לכן הוצאנו המזרק).
בהמשך ההפלגה , במקומות 'מועדים', נדרשנו להרים מהירות והפעלנו גם את המנוע הפגוע.
הפעלת המנוע עם ראש ללא מזרק הייתה מלווה ברעש איום (!).
הגענו בבייתה בשלום. כל הספינות היו כשירות למלחמת יום כיפור.
בברכה,
אלי קמה.
אלי קמה בתקופת הארועים
על הכותב
רקע אישי שלי, עד התדלוק : בוגר ביה"ס לקציני ים בעכו, בוגר קורס חובלים, קצין מכונה/צ'יף על סט"ר – פלגה 914 , מפקד נמ"כ בכנרת – פלגה 788 , קצין מכונה/צ'יף אח"י נוגה – ק 22 , מדריך בקורס חובלים – מפקד קורס קציני מכונה , טכניון – מהנדס מכונות.
בהמשך הייתי קצין מכונה ב"ח, מנחה מקצועי – מכונות במצ"ד, מפקד בתי"ס טכניים בבה"ד חיל הים, מפקד יחידת הניסויים של חיל הים. לאחר סיום השרות ניהלתי את מפעל אוסם ביוקנעם, מפעל שמשון לייצור צמיגים וגל מרין סניף אשדוד. כעת אני גימלאי.
אלי קמה
בתשובה לשאלות
מים בדלק היו בלי ספק 'גורם מעודד' לסדק, עקב פעולת מנוע לא תקינה. אבל לא זאת ה-סיבה לסדקים בראש מנוע מייבך.
ויש חיזוק לדברים שלי: הסופה קיבלה מים עם דלק מא.מ. לאה . הייתה הדממת מנוע – ולא נסדק ראש….
(בהמשך הייתי קצין מכונה ב"ח – ש/3 והסופה לא הובילה בסדיקת ראשים. אח"י סער דווקא כן. זה כנראה עקב בעית קוויות- ליין בציר מנוע 3 .
אבל אף אחד לא ער לזה.
אלי קמה
זיהוי סוג מים בדלק:
בזמנו מישהו בדק ואמר שההבדל בין מי-ים למים מתוקים מתגלה בסוג האמולסיה.
לוקחים שני בקבוקי דלק. לאחד מוסיפים מי-ים ולשני מים מתוקים. מנערים אותם ונותנים למים לשקוע. המים המתוקים יפרדו וישקעו מהר יותר.
מי-ים בדלק – הבועות ימשיכו לרחף זמן רב מאוד לפני שישקעו.
בכל מקרה לטעום על מנת להרגיש בהבדל זה כמו לסמוך על חוש ריח של תתרן.
אלי קמה
——-
התיאוריה אומרת שמי-ים בדלק יכולים לגרום להרס של מזרקים ומשאבות ההזרקה. בעוד שמים מתוקים בדלק מדמימים המנוע (לפני כן יש פליטה של עשן לבן בצינור פליטה).
המזל שלנו היה שב'לאה' היו אלה מים מתוקים .
אם היו עושים תחקיר רציני על 'ציפור עדן', היו אולי מתעכבים על הסדק שהיה בתחתית הכפולה בנט"ק אשר גרם לחדירת מי ים לדלק.
הנט"ק קירטע לנמל בדרום אפריקה וחיל הים הטיס לשם את רוני (נדמה לי) מבימ"ל מנועים עם מזרקים חדשים למנועים של הנט"ק.
יכול להיות שמשטר ההפלגה ב'ציפור עדן' עם מיכל דלק שקיעה ( SETTLING TANT ) היה יכול למנוע הנזק.
אלי קמה
