שאול חורב על תא"ל גדעון רז ז"ל

מאת תא"ל שאול חורב                                            דוא"ל 1 מרץ 2015

תא"ל (מיל.) גדעון רז ז"ל

הקדמה

לפני שבוע הלך לעולמו  תא"ל במיל. גדעון רז. הליכתו הייתה אבדה כבדה לכל חבריו, ידידיו ופקודיו לשעבר, אחת כמה על כמה לבני משפחתו הקרובים.

תא"ל מיל. אלי רהב בהספד שנשא על קיברו של גדעון הביע צער על כך שלא הצליח לשכנע את גדעון לכתוב את קורות חייו ובמיוחד את תרומתו לחיל הים וגורמים נוספים טרם פטירתו, וכמי שמסכים לצורך שהעלה אלי רהב, נעניתי ברצון לפנייתו של אלי, ואני מקווה שדברי יצליחו לשפוך אור מנקודת מבט אחת כדי להשלים את התמונה הכוללת.

נקודת מבט זו מציגה פרקים שונים במהלך היכרותנו, שתחילתה בשנות 1970 המוקדמות , והמשכה  – עד סמוך לפטירתו של גדעון ז"ל. אומנם עיקר הנושאים שיתוארו כוללים חוויות משותפות הקשורות לחיל הים, אך קיימים גם  מספר נושאים אחרים שניסינו לקדם במשותף בשנים האחרונות,  בניסיון לקדם ולשפר את התשתית הלאומית של מדינת ישראל השוכנת לחוף הים התיכון, אך חסרה עתודות קרקע סמוך לים לתשתיות חיוניות, דבר שהיה ניתן למצוא לו פתרון יצירתי באמצעות הקמת מספר איים מלאכותיים סמוך לחוף.

מפל"ג ספינות טילים

גדעון סיים את ביה"ס לקציני ים בעכו שמונה מחזורים לפני, ולכן שמעתי את שמעו עוד בהיותי קצין צעיר בחיל הים, וידעתי כי את עיקר שירותו הוא מבצע בשייטת הצוללות. ההיכרות העמוקה יותר שהפכה בהמשך לחברות התחילה בקיץ 1973 כאשר גדעון עבר לשייטת הסטילי"ם, יועד לתפקיד מפל"ג 33, אך כנהוג באותם ימים נקבע כי תפקיד זה יבוצע בתקופה הראשונה בנוסף להיותו גם מפקד סטי"ל. מכיוון ששייטת הסטילי"ם הצליחה לבנות קאדר של קצינים צעירים מקצועיים, המסר כלפיהם היה שקיימת גם חשיבות לפתוח ולהרחיב את האוכלוסיה ליוצאי יחידות אחרות, אך ההסבה תבוצע דרך הסמכה לפיקוד על סטי"ל והוכחה כי אכן קיימת התאמה לתפקיד בכיר יותר בשייטת הסטילי"ם כדוגמת מפל"ג, דרך מעבר מבחני הסמכה ופיקוד בפועל על סטי"ל.

כמפקד סטי"ל "וותיק" של אח"י סופה (סרן בדרגה ושנתיים בתפקיד…), עם צוות קצינים מקצועי ומנוסה (אבי שחף כק. נשק, ויעקב צוקרמן כק.גנ"ק), עמדה לי הזכות להכין מספר מתמחים למבחני ההסמכה, וגדעון היה אחד מהם.

גדעון הגיע לאח"י סופה כסא"ל לאחר פיקוד על אח"י דולפין הישנה והיה כבר בדרגת סא"ל. במפגשי הראשונים עם גדעון ולמרות הבדלי הדרגות שביננו, גדעון לא עשה לעצמו כל הנחות בתהליך הלימוד וההכשרה. גדעון היה ממוקד מאוד בלימודיו, ישיר בשאלותיו, ענייני מאוד בחלוקת זמנו, ומעל לכל השתדל לא להקשות  על ההתנהלות הרגילה של הסטי"ל. קציני המחלקות שהיו בדרך כלל עסוקים עד מעל לראש במשימות היום יומיות, שמחו להדריך את גדעון ובספטמבר 1973 עבר בהצלחה את מבחני ההסמכה לפיקוד וקיבל ממני את הפיקוד על אח"י סופה. בו בזמן גם החליף גדעון את סא"ל אלי לוי בתפקיד מפל"ג 33. טכס ההחלפה עצמו על אח"י סופה היה צנוע וכלל: העברת הפיקוד בגשר, יציאה עם הסטי"ל עד פתח הנמל והתקשרות חזרה לרציף. מאחר והוצבתי לשרת כסגן מפקד בי"ס חובלים, ניצלתי את משך הזמן שבין יציאת הספינה עד חזרתה לרציף, להעביר את חפצי האישים לבה"ד חיל הים, וחזרתי לספינה להחזיר את הרכב הספינתי.

עם כניסתי לבסיס חיפה והגעה לרציף בו עגנה אח"י סופה הבחנתי בתכונה חריגה שאת פישרה יצא לי להבין לאחר מספר דקות. ברציף עמדה רתכת ופועלי מספנה שעמדו על  Stage שהיה קשור לדופן הספינה בחרטום עסקו בריתוך והטלאת לוח פלדה על חור שנוצר כתוצאה מתמרון לא מוצלח של הספינה עם קשירתה לרציף. את גדעון מצאתי מן הסתם במצב רוח מדוכדך עקב נזקי התמרון הלא מוצלח, אך החלטי להמשיך לתפוס כוננות מיידית במהלך סוף השבוע לאחר שהתיקון יושלם.

בתוך חודש ימים מצא את עצמו גדעון כמפקד אח"י סופה ומפל"ג במלחמת יום הכיפורים בלחימה בזירה המצרית והסורית, כאשר הוא חווה מצד אחד את הניצחון הגדול של חיל הים מחד, אך גם מחלות ילדות של מענ"ש גבריאל בימי הלחימה הראשונים מאידך.

הדרכתי לפיקוד על שייטת הצוללות

מאז נשארנו בידידות אך דרכנו מן הסתם לא הצטלבו עד האירוע הבא שהתרחש בשנת 1978 בו סיימתי את הפיקוד על פלגה 45 בים סוף, ומפקד חיל הים דאז, האלוף יומי ברקאי ז"ל הציע לי לעבור לשייטת הצוללות ולבצע תהליך הסבה מלא שבסיומו אשרת כמפקד צוללת ובהמשך כמפקד שייטת הצוללות.

בשיחה עם יומי הוא הסביר לי שאני צפוי לקשיים בתהליך ההסבה משום שהגעתי לשייטת הצוללות איננה במסלול הפיתוח הטבעי, וכי "כמו כל גוף שעובר השתלה, עלול התהליך להיות מלווה בכוחות דחייה עד כדי אי הצלחה בהשתלה"….

גדעון ששימש כסגנו של יומי לקח על עצמו יחד עם המש"ט ידידי דורון עמיר את המעקב אחר התקדמותי, דרך קורס צוללן שביצעתי, עבור גם את  "ניקוי רעשי רקע" שליוו את התהליך עצמו. כאשר עלתה טענה שאני סובל מבעיות ראיה – דאג גדעון שקצין הרפואה של החיל ילווה אותי לביקורת של מומחה לנושא בתל השומר, ומדי פעם אף הפליג בצוללת כדי לבחון את התקדמותי.

לאחר שסיימתי יחד עם גיורא סער בחורף 1979 את קורס מפקדי הצוללות בחו"ל, נקבע לי מבחן מעשי בים, והיה זה אך טבעי שלמפקד "מושתל" גדעון ישמש כבוחן ללא כל הנחות…

את תפקיד מש"ט – 7 קיבלתי באפריל 1980, והיה ברור לי שהגורם העיקרי שניתן יהיה להיוועץ אתו באותה תקופה היה גדעון ששימש כסגנו של מפקד חיל הים האלוף זאב אלמוג. לזכותו של מפקד ב"ח באותה תקופה, תא"ל אלי רהב יאמר כי הוא הבין את חשיבות קשר זה, ואף עודד אותי לממשו מתוך ביטחון כי אדע להבחין נכונה בין הערוץ הפיקודי לבין הערוץ המקצועי.

צוללות גל

באותה תקופה סבלו צוללות גל מבעיות טכניות קשות הן במערכות החשמל, מערכות הנשק, וחלק גדול מהזמן הן נמצאו במספנות חיל הים בטיפולים מטיפולים שונים. קשה היה לקבל תיעדוף מתאים ממטה חיל הים בנושא, ורק הצעתו של גדעון למפקד חיל הים לאפשר למש"ט הצוללות לכתוב דו"ח חודשי ישירות אליו, ולקיים דיוני מעקב בראשותו בנושאים אלה – אפשרה לרתום את כלל גורמי חיל הים לתת לנושא זה עדיפות ולטפל בו.

מכיוון שמפקד חיל הים דאז הציב בפניו כמטרה מועדפת להוביל את קידום האפיון של סער – 5 מן הסתם לא נתן לנושא ה"דולפין" את העדיפות הראשונה, והצוות בראשותו של רמ"ח פיתוח דאז – אל"מ אקא התרסי, ובהשתתפות שמואל שלף, בירן משה ועבדכם הנאמן שעסק בנושא בקיץ 1980,  מצא מן הסתם אוזן קשבת ונכונות לקדם הנושא דווקא אצל גדעון כרמי"ם והן אצל רמצ"ד דאז תא"ל חנוך בן אליהו.

בקיץ 1981 יצא גדעון לאתנחתא של למודי תואר ראשון, וכהמתנה לקראת התמודדות עתידית על תפקיד מפקד חיל הים. במהלך מלחמת "שלום הגליל" התמנה גדעון לתפקיד ראש הצוות שתחקר את הפעילות העיקרית של חיל הים. פעילות הצוללות בפיקודם של גיורא סער וחיים קופרט הייתה מגוונת, ושמחתי מאוד שגדעון בנוסף לתפקידו הכללי, הקפיד להגיע לאחר חזרתן של הצוללות לנמל ולתחקר את המפקדים כחלק מתפקידו.

בסיומה של מלחמת לבנון ולאור ביצועי שייטת הצוללות בתקופה זו וגם לפניה, וההבנה כי סד"כ של 3 צוללות בחיל הים הוא קטן מדי, אישר הרמטכ"ל דאז, רא"ל רפאל איתן לצאת לחו"ל במגמה למצוא צוללת מדגם "גל" רביעית. רמצ"ד לשעבר חנוך בן אליהו "הגדיל ראש", והפך נסיעה זו לבחינה ראשונית היכן ניתן לבצע את פרויקט "דולפין". כחבר במשלחת זו שיצאה בחורף 1983 לביקור בגרמניה וארה"ב התייעצתי עם גדעון לגבי מה התעדופים שיש לתת בדרישות ביחס לצוללות שניבנו באותה עת במספנות השונות, ומה הם מאפייני האפיון אותם יש להדגיש בבואנו לשוחח עם המספנות השונות. חזרנו מנסיעה זו עם מסקנה ברורה שאושרה גם על ידי מפקד חיל הים דאז, שהעדיפות היא להתחיל את פרויקט "דולפין" מאשר לבנות צוללת "גל" רביעית. דיבורים מחד ועדיפות  מאידך, וגדעון לא הסתיר את דעתו לגבי העדיפות שיש לתת לפרויקט הצוללות על פני סער – 5, גם אם עשה זאת בסגנונו המאופק והבלתי מתלהם.

מציאת הצוללת דקר

הפעם הבאה בה איתרע מזלי לעבוד בצמידות עם גדעון היה כאשר שימשתי בתפקיד רמי"ם במפקדת חיל הים. האלוף אלכס טל שמונה למפקד חיל הים החליט שקיים צורך למנות ראש צוות חדש לחיפושי אח"י דקר כדי לנסות ולשנות את הפרדיגמה בה פעל חיל הים עד אז, והחליט למנות את גדעון לתפקיד.

היטיב עמנו המזל ומפקד חיל הים האמריקאי החדש אדמיראל בורדה הגיע לביקור בארץ. בורדה שטיפס לתפקידו כמפקד חיל הים שלא בדרך המקובלת לאחר ששירת בתפקיד נגד בצי האמריקאי היה איש של אנשים, ואין זה פלא שהביא אתו לביקור בישראל את הנגד הבכיר בצי ארה"ב. במפגש האישי שקיים אלכס עם האדמיראל בורדה במהלך הביקור בישראל, ביקש אלכס מבורדה (שהיה יהודי בדתו), לסייע לחיל הים הישראלי לנסות ולאתר את מיקום טביעתה של אח"י דקר, ולהביא את אנשי צוותה לקבר ישראל (דבר שרק מי שדתו יהודית מבין מצווה זאת). בורדה נענה לבקשתו של אלכס ושלח למטרה זו לישראל משלחת מומחים אמריקאית בראשותו של אדמיראל ג'וזף קרול, שתקבל את כל הנתונים שהיו בידי חיל הים, ותקיים הערכת מצב עצמאית בנושא. פגשתי את קרול שהיה צוללן בעברו עם הגעתו לישראל בראש צוות מומחים, ובארוחת ערב הכרתי לו את ראש הצוות הישראלי – גדעון רז. בין גדעון לאדמיראל קרול התפתחה מיד סוג של ידידות ואמון שנמשכו שנים רבות גם לאחר מכן כאשר קרול שהפך לעובד הוועדה לאנרגיה אטומית האמריקאית והאחראי על מצבי חירום פקד את ישראל.

הצוות הישראלי תואם על ידי יחיאל געש, איש 707 וילת"ם לשעבר, נפגש עם צוות המומחים האמריקאי ומסר בידיו את כל הנתונים שהיו בידי חיל הים לגבי נסיבות טביעתה של אח"י דקר. לאחר תקופה לא ארוכה בה הצוות ביצע הערכת מצב עצמאית בנושא, סיכם הצוות את עמדתו והציג אותה בפני מפקד חיל הים, גדעון ובפני. קרול טען טרם ההצגה כי חיל הים שבוי בקונספציה לגבי תרחיש הטביעה של הצוללת, וההתבססות על נתוני המצוף בקביעת מיקום הצוללת שגויה. הוא הציע תרחישים חליפיים לתרחישים שאומצו על ידי חיל הים, והציע מספר אזורים לחיפוש הצוללת כאשר האזור בו לדעתו סיכויי ההסתברות הגבוהים ביותר למצוא אותה נמצא על נתיב הצוללת בדרך לישראל.  כולנו הגבנו בפליאה על המלצות הצוות, אך זכורני שגדעון שהיה ריאליסט בהתנהגותו, שוכנע בנושא והמליץ בפני אלכס לאמץ את המלצות הצוות האמריקאי ולהתמקד בחיפושים באזור בעל ההסתברות הגבוהה לכך. לשמחתי מפקד חיל הים, האלוף אלכס טל קיבל המלצה זו ופנה בבקשה להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת מציאת הצוללת.

קבוצת המפקדים בעת חקירת שברי הצוללת דקר.

החיפושים חזרו והתמקדו בקטע שבו אבד הקשר, לאורך נתיבה המתוכנן של הצוללת לנמל חיפה. ב-28 במאי 1999, 31 שנים וארבעה חודשים לאחר היעלמה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי אוניית החיפוש של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בעומק 3 ק"מ על הנתיב לחיפה, במרחק 485 ק"מ מיעדה.

אין זה מפליא שביום בו הודיע צוות החיפושים על גילוי הדקר, בחר מפקד חיל הים להעמיד בראש הצוות שיבצע את האימות הסופי (בנוסף לדורון עמיר ז"ל וקיסרי מיכאל יבל"א) את גדעון. גדעון, דורון וקיסרי הגיעו לאוניית החיפושים ועל סמך תמונות שצלם רכב החיפוש אמתו כי אכן מדובר באח"י דקר.

כמנהגו, לא התהדר גדעון בחלקו במציאת אח"י דקר וטרח לשמור קשר עם מי שתרם לכך ובמיוחד ראש הצוות האמריקאי, אדמיראל קרול, שגם אם לא היה בצוות החיפוש, גרם לשינויי פרדיגמת החיפושים בחיל הים.

איים מלאכותיים

התחנה הרביעית בה הייתה לי הזכות לרתום את גדעון למשימה לאומית היה במסגרת ניסיון לקדם מיזם לאומי הקשור לבניית איים מלאכותיים לאורך חופי ישראל עבור אשכולות מתקני תשתית. פעילות זו התבצעה בשנים 2010 – 2014.

בעקבות שיחות ארוכות על יעדים אסטרטגיים של מדינת ישראל בתחום התשתיות עם ד"ר צבי מרום איש היי טק ויוצא חיל הים לשעבר (פלגה 45 אח"י קשת), הגענו למסקנה כי ישראל חייבת לחזור ולקדם מיזם שהתחיל כבר בשנת 1992, ולהקים איים מלאכותיים לאורך חופי ישראל כתשתית שתקלוט אשכולות של מתקנים שבמיקומם הנוכחי יוצרים בעיות (בטיחות, איכות סביבה וכ"ד) לאוכלוסייה האזרחית, ומחייבים המצאות בקרבת חופי ישראל.

מסמך הצורך שגובש עשרות שנים קודם לכן, הצביע על כך כי ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם, ריכוזי אוכלוסייה גדלים ומתרכזים במטרופוליטניים, קיימת סמיכות בין האזורים המיושבים למתקנים מסוכנים דבר המביא לפיתוח מתקני תשתית בשולי הערים ובאזורים כפריים על חשבון שטחי חקלאות או שטחים ירוקים.

המיזם בוצע בתחילת הדרך (1992 – 1995) בשיתוף עם ממשלת הולנד ובמימונה, ובשנת 1995 הוצג לממשלת ישראל. בשנת 1996 אף נחתם מכתב כוונה (LOI) בין ראש ממשלת ישראל מר שמעון פרס, לראש ממשלת הולנד קוק, דבר שלווה בבדיקת היתכנות משותפת שנערכה עד שנת 2000. כתוצאה מבדיקה זו, הותנע סקר השפעות והשלכות סביבתיות לנושא האיים המלאכותיים, ובשנת 2007 הושלם מסמך מדיניות לאיים מלאכותיים ולתשתיות על ידי משרד הפנים – מנהל התכנון.

המסקנות אליהן הגיעו העבודות השונות היו כי "קיימת כדאיות גבוהה להקמת איים קטנים בשטח של מספר מאות דונם עבור אשכולות מתקני תשתית (תחנות כוח, מסוף גט"ן, ומתקני התפלה). כמו כן נקבע כי קיימת כדאיות גבוהה להקמת איים גדולים (אלפי דונם) עבור מתקנים כמו שדות תעופה ונמלים ימיים).

ד"ר צבי מרום הידוע ביכולת היזמות שלו בנושאי תקשורת (באט"ם), ויחסיו הקרובים עם ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, הצליח לרתום את ראה"ם  ואותי לקדם בשנית נושא זה. באחת מפגישותיי עם ראש הממשלה, העביר לי ראש הממשלה פתק ובו כתב: "אני מבין כי אתה אמור להציג לי את "רעיון האי" הן מבחינת הכדאיות הכלכלית, והן מבחינת משפט הקיום הטכני. נא תאם ההצגה עם לוקר (אלוף לוקר יוחנן, המזכ"ץ).

פניתי לגדעון שידעתי כי הוא מנסה זה שנים לקדם נושא זה, ותוך זמן קצר הוא ריכז בהתנדבות עבודת מטה לאחר שטרח לזמן לפגישות משותפות שערכנו מספר גורמים טכניים שעסקו בנושא בעבר. את כל העבודה עשה גדעון בהתנדבות מתוך הבנה שהנושא חיוני ביותר למדינת ישראל. מהגדרת הצורך הכללית המליץ גדעון לתעדף הצרכים ל 3 קבוצות שבראשונה נכללו: תחנת כוח – גז, מסוף ואחסון גט"ן, מתקן ניסויים צבאי ותחנת כוח לשרפת פסולת.

גדעון גם הטיב לתאר את השתנות הנסיבות מהמועד בו בוצעו העבודות השונות בשנות ה 90 ועד שנות ה 2000 שעיקרן: גילוי הגז והעדר שטח חופי מספק לקליטתו, גידול בצפיפות האוכלוסין במישור החוף והצורך להמשך אחזקת תשתית באזור זה אך מבלי שהיא תשית סיכונים על הציבור, וכן את השינוי בעמדות הציבור בנושא איכות סביבה למול שיקולי ביטחון כפי שבאה לידי ביטוי בהתנגדות למתקן ההנזלה לגז LNG בחוף דור.

ההמלצות הוצגו על ידי לראה"ם כפי שביקש בפגישת עבודה שנערכה  ב 10 למרץ 2011 ועיקרן:

• לקדם בדיקת הייתכנות לאי לצרכי תעשייה ותשתית לאומית
• לצאת לבקשה לקבלת נתונים מחברות מובילות בעולם להקמת אי ראשון "צנוע" כפיילוט

מהיכרותי את נפלאות הבירוקרטיה הממשלתית, ביקשתי מראש הממשלה שיקבע אישית את השר והמסגרת הממשלתית שתמשיך לקדם את הנושא. ראש הממשלה קבע כי משרד המדע בראשות השר פרופסור דני הרשקוביץ יוביל את בדיקת ההיתכנות.

כדי לזקק את הדרישות בנושא, ביצע מר שמואל וייס חניך מהמכללה הלאומית לביטחון (מב"ל), בהנחייתו של פרופסור ארנון סופר, עבודה שבחנה בצורה רחבה יותר את כלל ההיבטים.

ביוני 2012 , התקבלה החלטת ממשלה (מס. 4776) להקמת צוות היגוי לבדיקת היתכנות להקמת איים מלאכותיים לצרכי אשכולות תשתיות, בראש צוות ההיגוי עמד מנכ"ל משרד המדע, מר מנחם גרינבלום, ובצוות היו חברים נציגים ממרבית משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, מנכ"ל משרד המדע מינה את גדעון למנהל פרויקט הבדיקה, לפרויקט הוקצו 3 מליון ש"ח וגדעון במקצועיותו ובנחישותו פעל ללא לאות ליצירת קשרים עם חברות בינלאומיות וחברות ישראליות לקבל הערכות מבוססות להתכנות הפרויקט, עבודתו של גדעון הושלמה לאחר  כשנה, (הזמן שהוקצא לפרויקט), אולם בשל "מאבקים" בין משרדי הממשלה השונים, נמנע פרסומה, העבודה אמנם הוצגה לראש הממשלה, אך לא זכתה למימוש כלשהו.

גדעון הועסק כיועץ של המשרד, השקיע שעות רבות בניסיונות לקדם את הוצאת הבקשה לחברה בינלאומית לקבלת נתונים, אך בקשיים שהוערמו בדרכו, ולמרות תמיכת משרד המדע בעבודה – לא הצליח להביא את העבודה לכלל סיום.

נושא זה לדעתי האישית, הוא רק סימפטום לבעיות איתן מתמודדת מדינת ישראל בכל הקשור לתכנון ארוך טווח בתחום התשתיות, ובמכשולים שמערימים גורמים שונים במשרדי הממשלה ואירגוניים אחרים מחוצה לה, המביאים לידי כך שגם אם גורמים בכירים כמו ראש הממשלה רוצים לקדם נושאי תשתית ארוכי טווח – הם נתקלים בחסמים הקיימים ברמה הבירוקראטית אשר גורמים לעצירת יזומות מסוג זה.

הדרך היחידה שעוד נותרה לקדם הנושא היא באמצעות סימפוזיונים וימי עיון שהאחרון שבהם נערך באוניברסיטת חיפה בשעה שגדעון כבר שכב על ערש דווי. רבים מהמציגים בכנס ניסו בעבר להיעזר בגדעון כדי לקדם נושא זה, והוא מתוך אמונתו בשיבות הנושא, ניסה בדרכו השקטה והיסודית לסייע להם.

יהי זכרו ברוך.

שאול חורב