מצרים מפתחת תשתיות כמעצמה ימית – אליהו דקל דוליצקי

0

מצרים  מפתחת תשתיות לקראת הפיכתה למעצמה ימית

אלי דקל-דליצקי

14 ינואר 2020

הקדמה

במאי 2019 פורסם באתר זה מאמר של סא"ל (בדימוס) אלי דקל בנושא. "פיתוח עשרה נמלים צבאיים ואזרחיים במצרים". מאז התגלו ממצאים חדשים ודקל כתב גרסה עדכנית המופיעה להלן. גרסה זו ומאמרים רבים אחרים העוסקים בנושא פיתוח תשתיות כלכליות וצבאיות במצרים תוכלו למצוא באתר האינטרנט "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור   www.dekelegypt.co.il

כמו כן דקל הקים ערוץ יוטיוב בשם StrategicAnalysisOfEgyp .  הערוץ נועד לרכז הרצאות של מרצים שונים העוסקים בחקר תשתיות ובמתרחש במצרים. בקישור:

www.youtube.com/channel/UCUN7-rVplJuwiprS4RaO-ag?view

מבוא

בשנת 2015, לאחר שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון במצרים, הוא יצא ב"תוכנית לפיתוח מצרים". זוהי תוכנית גרנדיוזית שכללה פיתוח מרחב תעלת סואץ, כריית נתיב שיט נוסף על התעלה באורך 35 קילומטר ("מעקף איסמעליה"), כריית שבע מנהרות מתחת לתעלת סואץ, בניית עיר בירה חדשה שתחליף את קהיר, פיתוח סיני ועוד.

פרק נכבד בתוכנית הוא פיתוח חמישה נמלים, שלושה מתוכם בסיני ושני הנותרים בצפון מפרץ סואץ. ארבע  שנים לאחר פרסום התוכנית, "יצאתי לשטח"[[1]] לבדוק מה מתבצע ובאיזה קצב. החלק הראשון של הבדיקה כלל את הנמלים בסיני ופורסם בדצמבר 2018.[[2]] בדברים הבאים אחזור על מה שפרסמתי אודות הנמלים בסיני ואפרט על אודות שני הנמלים האזרחיים המיועדים לפיתוח בצפון מפרץ סואץ.

במהלך בדיקתי התברר כי נושא פיתוח הנמלים האזרחיים הוא רק חלק קטן ממהלך גדול, שבמרכזו עומדים הקמה ופיתוח של ששה נמלים צבאיים. יוצא אם כן , שהמצרים עוסקים כיום  במקביל בפיתוח אחד עשר! נמלים. מאמר זה מסכם את כלל עבודות פיתוח הנמלים הצבאיים והאזרחיים במצרים. כדי להבין את הדברים לאשורם, נלך אחורה כמה שנים.

חיל הים המצרי ניסה לחסום את השיט לישראל במלחמת יום הכיפורים

להלן קטע מטיוטת סקירה היסטורית אודות הצי המצרי, הנכתבת בימים אלה על ידי אל"ם (בדימוס) ג.ש[[3]], וכן השלמות לאחר שיחות שקיימתי אתו:

  • בזיכרונותיו של  הגנראל מוחמד עבד על ע'ני אל־גמאסי, שהיה אחד המתכננים הראשיים של מלחמת יום הכיפורים, הוא מתאר דו"ח אסטרטגי שהוגש בינואר 73 שקבע כי אחד מיעדי המערכה העתידית עם ישראל, הוא ניתוק נתיבי התעבורה הימיים שלה בים התיכון ובים האדום.
  • באשר לזירת הים האדום מצין גמאסי כי: "הנימה ששלטה בישראל היתה שהנוכחות בשארם א-שיח' מבטיחה לה את חופש השיט לים סוף. היה עלינו להפחית בערך הנוכחות הישראלית שם על־ידי נוכחות ימית מצרית במקום רחוק יותר – במצרי באב־אל־מנדב – אשר בדרום ים סוף, כדי להתנכל לקווי התחבורה הימיים של הספנות הישראלית וכך למנוע את אספקת הנפט לישראל שהגיע מאיראן".
  • פעילות נוספת אותה נקט הצי המצרי, היתה  מיקוש ימי במצרי יובל על מנת למנוע העברת נפט גולמי משדות הנפט באבו רודס למסוף הדלק באילת.
  • נראה כי ההחלטה האסטרטגית לנתק את נתיבי השיט לישראל בים התיכון ובים האדום  הינה הסיבה להחלטה המצרית לפרוס מאז המחצית הראשונה של שנת 73 כלי שיט (בין השאר משחתת וצוללת) בנמל לובי, כמו גם תיאומים מדיניים מול סודאן ודרום תימן על מנת שתתאפשר בעתיד פריסה של כלים מצריים (זוג משחתות וזוג צוללות) במרכז הים האדום ובדרומו.
  • ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה נודע על שיגור משחתת מצרית לנמל לובי. כדי לתגבר את זו הקיימת או כדי להחליף אותה. ייתכן שלמפקדה ניתנו הוראות מבצע מעודכנות.  כך או כך, משימת חסימת השיט בים התיכון הוטלה על כוח הצוללות ועל כלי שיט הגדולים שהוצבו בלוב מבעוד מועד.
  • הצוללות נפרסו בים, אך לא הצליחו לאתר כל אניית סוחר בדרכה ארצה. משחתת מדגם "סקורי" ניסתה אף היא להשתלב בפעילות החסימה, בהתבסס על ההנחה שטווח הפעולה של ספינות הטילים הישראליות אינו מגיע עד כדי 2000 ק"מ מבסיסם. כשהתחוורה למצרים, לאחר הפסקת האש, על פעילות של ספינת סער 4 (הגדולה יותר) במרכז הים התיכון (לרבות נוכחות ליד האי מלטה), הונחתה המשחתת המוצבת בלוב להפסיק את סיוריה.

בנוסף לאמור בסקירה של אל"ם ג.ש שלעיל, התירה הצנזורה בישראל בספטמבר 2018 לפרסם את דו"ח התחקיר של סוכן הצמרת הישראלי, ד"ר אשרף מרואן ("חותל"; "המלאך") שהתקיים בלונדון בתאריך 05.10.1973. מדו"ח זה ומפרטים אחרים שפורסמו על פרשה זו מצטיירת התמונה הבאה:

ב־02.10.1973 שלח הנשיא סאדאת את ד"ר אשרף מרואן ללוב, על מנת לתאם שליחתו של כוח ימי נוסף לתגבור הכוח המצרי ששהה בלוב כבר מראשית השנה. אשרף, אחרי שמילא את שליחותו, נסע ב־04.10.1973 לפריז ונפגש עם מפעיליו הישראלים. בפגישה הוא סיפר להם על המלחמה הקרבה ובאה וביקש להיפגש עם ראש המוסד, צבי זמיר. בפגישה זו, שהתקיימה ערב המלחמה (05.10.1973) בלונדון, הוא מסר פרטים רבים על המלחמה, ובין השאר "…על פי התוכנית היה על חלק מאניות חיל הים המצרי לעזוב את נמלי מצרים ולצאת לטוברוק [לוב], 36 שעות לפני פתיחת המתקפה. דבר זה הוצא לפועל וכמה משחתות מצריות וכלי שיט אחרים הגיעו כבר לטוברוק".

בספר "ניצחון בסבירות נמוכה"[[4]] כותב תא"ל (מיל') אלי רהב את הדברים הבאים: "…בשלהי מלחמת יום הכיפורים הנשיא סאדאת החליט לפעול נגד הרכבת הימית לישראל. חיל הים הישראלי ביצע פעולות חסימה במבואות נמלי האויב. אחר כך קודמו כוחות מערבה, כאשר: ספינת "סער 4" פעלה במרכז הים התיכון וספינות "סער 2" ו"סער 4" פעלו באגן המזרחי של הים התיכון פחות או יותר עד האי כרתים. הספינות תודלקו בלב ים גם על־ידי שימוש באוניות סוחר. ב-22 באוקטובר נוצרה הזדמנות לפגוע במשחתת מצרית מדגם "סקורי", אך עקב העובדה שהתקרב מועד הסכם הפסקת האש, הוחלט לא לפגוע הספינה המצרית. המצרים הבינו זאת והסירו את האיום על השיט לישראל" בזירת הים האדום. חיל הים המצרי מיקש את מצרי יובל (כאמור לעיל על־ידי ג.ש), ושיגר כמה פצצות טורפדו לעבר מכלית הנפט הישראלית "שמשון". הטורפדו אמנם לא פגע במכלית, אבל ממשלת ישראל הבינה את הרמז והפסיקה את השיט לישראל בים האדום.

מתוך כל האמור לעיל עולה כי כבר לפני 46 שנה חיל הים המצרי תיכנן ופעל כדי לפגוע בנתיבי השיט לישראל הן בים התיכון, והן בים האדום.

הנמלים בסיני לאחר מלחמת יום הכיפורים

חצי האי סיני משופע בחופים המשתרעים לאורך של כ- 700 ק"מ.  כאשר צה"ל החזיר את סיני לידי המצרים, היו בסיני שני נמלים קטנים. האחד, באל־עריש, שימש בעיקר לצרכי דיג, והשני בשארם א־שיח ששימש את חיל הים הישראלי. בנוסף, היו עוד מספר מעגנים קטנים לאורך החוף שבין שארם א־שיח ובין צפון מפרץ סואץ, למשל המעגן של מפעל המנגן באבו זנימה, שהיה בו מזח גדול יחסית למעגנים האחרים. המעגנים שימשו הן לצרכי צה"ל והן לצורך הפקת הנפט משדות הנפט באבו רודיס ובלעים. את תושבי דרום סיני שימש המעגן לדייגים בעיר א-טור.

בימיו של הנשיא מובארכ יצאה מצרים בתוכנית כלכלית גדולה לפיתוח אזור תעלת סואץ כאזור סחר בינלאומי. כאחד ממרכיבי התוכנית נבנה נמל בינלאומי גדול למכולות ולמטענים בסיני,  בשטח המלחה אשר שממזרח לעיר פורט פואד. לצורך בניית הנמל נחפרה זרוע נוספת לתעלת סואץ אשר קישרה את הנמל הגדול עם תעלת סואץ.  כאמור, הנמל נבנה בשטח סיני וכדי לאפשר תנועת סחורות למצרים ולנמלים שבמפרץ סואץ, נסללה מסילת ברזל לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ. המסילה חצתה את תעלת סואץ בק"מ ה-68 בפירדאן בגשר חדש, שבנייתו הסתיימה ב־2001 בעלות של כ־380 מיליון לירות מצריות (כ־100 מיליון דולר). מקו מסילת הברזל שקישר את הנמל למצרים החלו המצרים לסלול קו מסילת ברזל לעבר העיר אל־עריש. כך זכו תושבי סיני להתחבר שוב למצרים באמצעות רכבת.

רקע היסטורי לנמלים במצרים לאחר מלחמת יום הכיפורים

למצרים חופים לאורך של כ־1,800 קילומטר (לא כולל סיני), בהם למעלה מ־10 נמלים גדולים לסחר בין־לאומי ולהחזקת חיל הים המצרי הגדול (השישי בגודלו בעולם) ועוד כמה עשרות נמלים קטנים ומעגנים המשמשים לדיג, לתחנות כוח ולתעשיית הנפט.

בימיו של הנשיא מובארכ יצאה מצרים בתוכנית כלכלית גדולה לפיתוח אזור תעלת סואץ כאזור סחר בין־לאומי. אחד ממרכיבי התוכנית היה לפתח גם את האזור שמדרום לנמל סואץ, הכולל את נמל עדביה ואת אזור עין סוחנה, הנמצא כ־40 ק"מ מדרום לסואץ. בעת ההיא היה בו, עוד מתקופת הנשיא סאדאת, נמל גדול לנפט המיועד להידחף בצינורות לכיוון אלכסנדריה.[[5]]

בין השנים 2007-2010 חלה במצרים תפנית חדה ביחסה לישראל[[6]], והוחלט על שורה של צעדים להגדלת עוצמתו של צבא מצרים. צעדים אלו כללו, בין השאר, הכפלת המערך הלוגיסטי – בעיקר בסיני ושורה של צעדים נוספים לשיפור המוכנות הצבאית ולהכשרת זירת הלחימה מול ישראל בסיני[[7]]. במסגרת זו הוחלט, כפי הנראה, גם על הרחבה משמעותית של מספר נמלים צבאיים במצרים (ראה טבלה להלן). שלטונו של מובארכ הופל בפברואר 2011 והוא לא זכה להגשים את תכניותיו בתחום זה. אחריו עלה לשלטון, בינואר 2012, הנשיא מוחמד מורסי. זמן קצר לאחר היבחרו הוא יצא בתוכנית פיתוח מקיפה שכללה, בין היתר, את המשך פיתוח הנמלים מדרום לסואץ, ובניית נמל מודרני באל־עריש. באוקטובר 2012 זכה הנשיא מורסי לראות את ראשית עבודות הפיתוח בנמל זה.

באוגוסט 2012 מינה הנשיא מורסי את עבד אל־פתח א־סיסי, לשר ההגנה ולמפקד העליון של צבא מצרים. סיסי המשיך בפיתוח תוכניותיו של הנשיא מובארכ בתחום הנמלים הצבאיים ואף החל לבצע את התוכניות ההרחבה של הנמלים הצבאיים בספאג'ה, אבו קיר וראס אל טין. בתקופה זו, ככל הנראה, החל גם תכנון של שלושה נמלים צבאיים חדשים בא-נגיילה, פורט פואד וראס בנאס.

התוכנית האזרחית לפיתוח הנמלים במצרים[[8]]

ימיו של הנשיא מורסי בשלטון לא ארכו ושר ההגנה שלו, עבד אל־פתח א־סיסי, תפס את השלטון באוגוסט 2014. סיסי, בהודעת הממשלה בפני בית הנבחרים ב־3 במרס 2016, יצא בהכרזה על  "מגה תוכניות לפיתוח מצרים". בהכרזה זו נמסרו גם התוכניות לפיתוח חמישה נמלים אזרחיים, (שלושה בסיני ושני נמלים במצרים),כדלהלן:

  • המשך העבודות לפיתוח נמל אל־עריש (שהחלו בשנת 2012 בימי שלטונו של הנשיא מוחמד מורסי). נמל זה מיועד לשמש כנמל מטענים כללי.
  • הרחבת נמל א־טור, הבירה המנהלית של דרום סיני, לנמל מטענים כללי.
  • בניית נמל למכליות הנפט בצמוד לנמל המטענים והמכולות במזרח פורט פואד (סיני).
  • הרחבת נמל הדשנים באל־עדביה (מצרים).
  • הרחבת נמל הנפט בעין סח'נה (מצרים).

ומה קורה היום – כארבע שנים לאחר פרסום התוכניות?

הרחבת נמל אל־עריש. נכון לנובמבר 2019, נראה כי שובר הגלים בנמל שהיה באורך של כ־200 מטר הוארך בכ־1,150 מטר נוספים. כמו כן מבוצעות עבודות עפר לייבוש הים ולבניית מזח שאורכו מגיע כיום ל-420 מטר. העבודות לבניית המזח נמשכות בקצב איטי.

בשנת 2012, בעת שהחלה הרחבת נמל אל־עריש ע"י הנשיא מוחמד מורסי, שימשה אל־עריש כנמל וכעורף הכלכלי של רצועת עזה. עקב הסגר הימי של צה"ל על רצועת עזה, הפכה אל־עריש לצינור האספקה העיקרי שלה: החל מסחורות "כשרות" שעברו במעבר הגבול ברפיח, וכלה בשפע של נשק וציוד צבאי אחר, שעבר בעשרות המנהרות אשר מתחת למעבר רפיח. לא אופתע לשמוע כי סירות הדיג בנמל אל־עריש נטלו חלק פעיל ב"חגיגת" ההברחות. אם ברצועת עזה יש כיום עשרות אלפי כלי נשק מיובאים, סביר להניח שמרביתם עברו את אל עריש.

המצב כיום שונה: שלטונו של א-סיסי הוא הראשון שנלחם באמת[[9]] בתופעת הברחות הנשק לרצועה, על־ידי  החרבת המנהרות. גם את מעבר הגבול "הכשר" בין מצרים לרצועת עזה הוא סוגר לעיתים מזומנות, בהתאם ליחסיו המורכבים עם הנהגת החמאס ברצועה, כך שהצורך בהרחבת נמל אל־עריש הצטמצם מאוד.

למצרים אין כיום תוכניות לפיתוח החלק המזרחי של סיני, כך שמאליה עולה השאלה מדוע מצרים ממשיכה לפתח את הנמל באל־עריש? אין בידי תשובה חד משמעית, אך יתכן שהעובדה שמאז פברואר 2014 מתנהלות העבודות לאיטן מצביעה על כך שהשלטון המצרי הנוכחי לא רואה כל צורך דחוף לסיים את העבודות.

כפי שעולה ממאמרים רבים שפרסמתי, מצרים בונה בקדחתנות תשתית צבאית בסיני המכוונת לעימות צבאי אפשרי עם ישראל. סביר שחיל הים המצרי משולב בתוכניות אלה, והרחבת הנמל באל־עריש תשרת גם את צרכי חיל הים המצרי ותתרום להגברת יכולותיו במערכה העתידית.

תשובה לתהיות שלי בסעיפים שלעיל ניתנה ביולי 2019, עת פורסם צו נשיאותי של נשיא מצרים[[10]] המפקיע את הנמל לטובת צבא מצרים. בכתבה שפורסמה בערוץ הטלוויזיה הערבי "אל גז'ירה"[[11]] תחת הכותרת "עקירה חדשה של תושבי סיני על ידי סיסי", נמסר כי נשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי פירסם החלטה פומבית להעביר את השליטה בנמל אל־עריש לכוחות המזוינים, ותושבי סיני רואים בכך "עקירה חדשה". בדברי הפרשנות בכתבה נאמר כי עקירה זו של תושבי סיני מאדמתם היא חלק ממהלך כולל שבו צבא מצרים מנשל את התושבים מאדמתם. בין היתר נושלו גם תושבי פתחת רפיח ותושבי סובב שדה התעופה באל־עריש[[12]] שבתיהם נהרסו עד היסוד ללא תמורה.

ניתוח צילום לוויין מיוני 2019 מעלה כי עשרות הסירות וספינות הדיג שעגנו בנמל אל־עריש זה למעלה ממאה שנה עזבו את המקום, ככל הנראה בגלל הצו הנשיאותי המפקיע את הנמל וסביבתו לטובת הצבא המצרי.

התוכנית כוללת בין היתר:

  • קביעה כי "נמל אל־עריש שבצפון סיני וכל המתקנים שלו, וכן כל קרקע או מתקנים אחרים הנדרשים על ידו, ייחשבו ככלי עזר ציבורי, למעט אתרים צבאיים המנוצלים להגנת המדינה".
  • "העברת התלות בנמל אל־עריש, והקצאה מחדש של כל האדמות הסובבות את הנמל עבור עבודות הפיתוח של הכוחות המזוינים, בשטח של 371 דונם".
  • קביעה כי הרשות הכללית של האזור הכלכלי של תעלת סואץ (הממשלה) תממן ותנהל את הפיתוח, הניהול וההפעלה של נמל אל־עריש, ומשרד הביטחון ימלא את חובותיו של אזור הנמל.

בצילום לוויין מנובמבר 2019 נראה  כי הדייגים שבו לנמל, יתכן בעקבות לחץ על המושל הצבאי ששינה דעתו. תפיסת הנמל בידי הצבא לא גרמה בשלב זה להאצת עבודות הבניה והן ממשיכות להתנהל בעצלתיים. להערכתי בנמל הגדול המתוכנן לקום במקום יהיה די מקום גם לצבא וגם למערכת הסחר האזרחית.

נמל אל עריש

נמל אל עריש

פרוט עבודות פיתוח הנמלים האזרחיים ב: נמל א-טור, נמל הנפט בפורט פואד, הרחבת נמל הדשנים באל־עדביה והרחבת נמל הנפט בעין ס'חנה ראו להלן נספח א'

בניה או הרחבה של נמלים עבור הצי המצרי

מאז שתפס נשיא מצרים, עבד אל פתח א־סיסי, את השלטון במצרים, החל צבא מצרים במסע רכש אמצעי לחימה, ובמרכזו עומד הצי המצרי. הצי כולל כיום למעלה מ־260 כלי שיט מסוגים שונים (לעומת 65 כלי שיט בצי הישראלי) וביניהם שתי נושאות מסוקים, צוללות חדישות ועוד[[13]].

כחלק מהתעצמות הצי המצרי נבנים כיום שלושה נמלים חדשים בעלי מתאר אדריכלי זהה: שנים בים התיכון (א־נגיילה ופורט פואד) ואחד בים האדום (ראס בנאס). כפי שנאמר לעיל, בשנת 2019 השתלט הצבא המצרי על הנמל האזרחי הגדול ההולך ומוקם באל עריש. להערכתי בתום עבודות הבניה, הנמל ישמש הן את הצבא והן הספנות האזרחית. כמו כן מבוצעות פעולות הרחבה משמעותיות בעוד שלושה נמלים נוספים. יש לזכור כי בשעת חירום, הצי המצרי יכול לעשות שימוש גם בנמלים האזרחיים הרבים הפרושׂים לאורך חופי מצרים.

מבנים מיוחדים בנמלים החדשים

מבנים מיוחדים בנמלים החדשים

פירוט הנמלים הנבנים או המורחבים במצרים ראו נספח ב'.

 סיכום

טבלת הנמלים הצבאיים

טבלת הנמלים הצבאיים

פיתוח אחד עשר הנמלים הצבאיים והאזרחיים במצרים הוא, ככל הנראה, מיזם הפיתוח הגדול ביותר המבוצע כיום במצרים. מיזם זה והרכש הרב של הצי המצרי, מצעידים  את מצרים לקראת הפיכתה למעצמה ימית. אני מעריך כי מדובר בהשקעה של עשרות מיליארדי דולרים. רובו של החלק האזרחי במיזם, למעט פיתוח נמל א־טור, קשור קשר הדוק למיזם הגדול לפיתוח פרוזדור תעלת סואץ. הכוונה במיזם זה להפוך את מרחב תעלת סואץ כמרכז סחר עולמי ולאבן הראשה בכלכלת מצרים. יחסית לקצב עבודות הפיתוח של הנמלים הצבאיים, נראה כי עבודות הפיתוח בנמלים האזרחיים מתנהלות לאיטן. כך, למשל, העבודות לפיתוח נמל הנפט הגדול בפורט פואד נמצאות בראשיתן והעבודות בנמל הדשנים באדביה "נסחבות" גם הן. אין בידי לוחות הזמנים לביצוע פיתוח הנמלים, אך להערכתי העבודות מתקדמות בקצב איטי. כך או כך, אין לדעת מתי יסתיימו והאם התקוות שמתכנני המיזם הגדול הזה יתגשמו ויחול מפנה בכלכלה הרעועה של מצרים.

מה שברור הוא שעיקר המשאבים מופנה לבנייה ולהרחבה משמעותית של שבעה נמלים צבאיים, המהווים גידול של כ־78% לעומת הנמלים הצבאיים עד לשנת 2010. המצרים עומדים לסיים את מרביתם, וארבעה מתוכם כבר פעילים חלקית. אני עומד משתאה אל מול הקצב והיקף העבודות לפיתוח הנמלים הצבאיים. לעומת הקצב האיטי שבו מתקדמות העבודות לפיתוח הנמלים האזרחיים. אינני מכיר עוד מדינות שבזמן שלום מקימות במקביל שבעה נמלים צבאיים הכוללים מתקני חוף רבים. מאליה עולה השאלה מדוע מדינה עניה, חסרת אויבים משמעותיים המאיימים עליה מבחינה צבאית, מוציאה הון עתק של עשרות מיליארדי דולרים על בניית תשתיות רכש אמצעי לחימה ועל פיתוח של תשתיות ענק עבור צבאה.

עבודות פיתוח משנת 2010

עבודות פיתוח משנת 2010

מזה שנים אני עוקב אחר פיתוח תשתיות צבאיות ואזרחיות במצרים ומצביע על החידושים וההתפתחויות. אני ממעיט לעסוק בשאלה מהם הגורמים שהביאו לקבלת ההחלטה לביצוע מיזם כזה או אחר. ואני מתמקד בעיקר במעקב אחר פיתוח היכולות. מיעוט העיסוק בשאלת הכוונות, אינו נובע מהסיבה שאין לי דעה בנושא, אלא מתוך הכרה שכדי לענות על שאלה זו יש להישען גם על תחומי מחקר נוספים ועל מקורות מידע  חסויים שאינם עומדים לרשותי. מן המפורסמות הוא שארגוני מודיעין גדולים, בעלי שם טוב בקהילת המודיעין העולמית, כושלים פעם אחר פעם כאשר הם מנסים להעריך כוונות. לכן המלצתי לכל המשתמש בניתוחי כוונות, שינהג בהם בזהירות רבה ובמידה גדולה של ספקנות.

בשל החשיבות שאני מייחס לנושא ההתעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים בתחום הימי, אביע הפעם את הערכתי מדוע מצרים משקיעה משאבים רבים בהתעצמות הצי המצרי. בהנחה שצבא מצרים עסק בהפקת לקחים על ביצועיו במלחמת יום הכיפורים, סביר להניח כי הוא הגיע למסקנה כי זרוע הים שלו, למרות גודלה מול חיל הים הישראלי, לא סיפקה את הסחורה ולא מילאה את המשימה שהוטלה עליה לחסום בים התיכון את נתיבי השיט לישראל. גם בים האדום הביצועים היו דלים, למרות שמשימת חסימת השיט לישראל בוצעה. מסיבה זו הוחלט, כפי הנראה, לתת עדיפות לחיל הים בנושא הרכש ובניית התשתיות. ואכן, אחרי מלחמת יום הכיפורים עבר הצי המצרי "מתיחת פנים" ע"י שדרוג כלים ישנים ורכש כלי מלחמה, רובם "יד שניה" של צבאות שונים.

כאמור לעיל, בין השנים 2007-2010, בתקופתו של הנשיא מובארכ, חלה תפנית בצבא מצרים. והוחלט להעצים את המוכנות הצבאית למלחמה עם ישראל. בתקופה זו נפלה, ככל הנראה, ההחלטה להרחיב בצורה משמעותית שלושה נמלים הצבאיים בספאג'ה, אבו קיר וראס אל טין. הנשיא מובארכ הודח ושר ההגנה של הנשיא מורסי, מיודענו עבד אל־פתח א־סיסי, החל בצורה נמרצת להגשים את התוכנית להרחבת הנמלים ולהוסיף עליה נדבך נוסף בדמות תכנון שלושה נמלים חדשים בא-נגיילה, בפורט פואד ובראס בנאס.

מאז יוני 2014, עת  סיסי תפס את השלטון במצרים הוא עמל ללא לאות בפיתוח צבאו ובבניית תשתיות צבאיות שרובן נבנה בסיני ובחזית קהיר – תעלת סואץ. בתחום הים הוא פעל לבניית הנמלים ואף קיבל החלטה אסטרטגית לפיה הוא רוכש עבור חיל הים (כמו ביתר החילות) אמצעי לחימה חדישים, ולא עוד כלים ישנים משופצים.

  • מניתוח מועדי קבלת ההחלטות להתעצמות חיל הים המצרי, עולה בבירור כי האיום העיקרי אליו נערך הצבא המצרי הוא ישראל. רוב האיומים האחרים – הגנה על שדות הגז הגדולים או לוחמה אפשרית מול טורקיה או אירן "נולדו" שנים לאחר קבלת ההחלטות להתעצמות. אני מעריך שמשימות חיל הים המצרי הן:
  • להיות מוכנים למלחמה מול ישראל ולהיערך לניתוק נתיבי השיט אליה במרכז הים התיכון.
  • להגן על המים הכלכליים של מצרים מפני כל מי שינסה לצמצם את שטחם.
  • לאפשר למצרים לשלוט בים האדום, כדי להגן על נתיב השייט בתעלת סואץ

בשונה או בניגוד להערכתי זו, יש חוקרים המסבירים את התעצמות הצי המצרי והפיתוח המואץ של תשתיות הנמלים בהסברים אחרים:

  • אלוף (מיל') דוד בן בעש"ט[[14]] טוען כי "התעצמות הצי המצרי אינה לקח ממלחמת יום הכיפורים, הצי המצרי מתעצם משום שהוא רוצה להקרין כוח של מעצמה על מדינות ערב"[[15]]
  • אל"ם בדימוס ג.ש סבור:.."ההתפתחות הימית במצרים, בשנים האחרונות, גם בהיבט של בניית נמלים חדשים וגם מבחינת התעצמותו של הצי המצרי, איננה קשורה בהכרח רק למוכנות מול ישראל, אלא יש לראות בה גם חלק ממכלול אזורי רחב יותר.

בתקופה הנוכחית יש למצרים אתגרים ואיומים נוספים גם בזירת הים האדום (בדגש על       חשש משיבוש השיט מ/אל תעלת סואץ)  וגם בזירת הים התיכון מפני איומים על "המים הכלכליים" של מצרים במזרח הים התיכון , מצד מדינות כמו תורכיה ולוב. איום שהומחש בימים האחרונים (דצמבר 2019) כשהתורכים וממשלת מערב לוב חתמו על הסכם בעניין 'מים כלכליים'  משותפים ביניהן"…

איני יודע מהם מקורות המידע עליהם נשענים אלה החולקים עלי, ואני מפקפק במידת בקיאותם במתרחש בצבא המצרי בשנים האחרונות. כמו כן אני מוטרד מאוד מכך שהם קובעים את דעתם בפסקנות ולא טורחים להזכיר כלל את היריבות  עם ישראל כגורם המשפיע על השיקולים המצריים. למרבה הצער, אין כיום מי שמתריע בפני מדינת ישראל על האיום הנשקף לשיט הישראלי בים התיכון, ומפיתוח היכולות של מצרים לחסום בזמן חרום את נתיני האספקה בים התיכון לישראל. מובן מאליו כי מאז הסכם השלום ושליטת צבא מצרים על נתיב השיט במפרץ אילת, לישראל אין כל יכולת ימית להגן על נתיב השיט שלה העובר בים האדום.

סא"ל (בדימוס) אליהו דקל-דליצקי

סא"ל (בדימוס) אליהו דקל-דליצקי

אני מתרשם כי בשנים האחרונות גבר מאוד שיתוף הפעולה בין חיל הים לבין חיל האוויר. אני ממליץ שמומחים לזרועות אלו יפגשו ויבחנו את הנושא.

הערה לסיכום

מכיוון שהידע שלי בנושא ים מוגבל, העברתי את טיוטת מאמר זה לעיונו של תא"ל (בדימוס) אלי רהב. תא"ל רהב שימש במגוון תפקידים בחיל הים, פיקד על טרפדות וספינות טילים. במלחמת של"ג שימש כראש מספן ים. מאז שפרש לגמלאות, עוסק רהב בפעילות מקפת לשימור המורשת הימית.

לכבוד סא"ל (בדימוס) אליהו דקל                                                23 בדצמבר , 2019

נמלים במצרים

טיוטת מאמרך  מ-23.12.2019

קראתי את טיוטת מאמרך  מ-23.12.2019 והחכמתי, ולהלן התייחסותי.

אני מציע לראות את בניית הנמלים כחלק מהתפיסה המצרית הרואה את מצרים כמעצמה ימית, וכמיצוי לקחים ממצבים קודמים. הבנייה וההתעצמות אינן בהכרח מכוונות נגדנו, אך לעוצמה א־סימטרית בים יכולה להיות משמעות רבה בעתיד.

מצרים יושבת על חופים ארוכים בים התיכון ובים האדום. היא מחזיקה ומפעילה בין הימים נתיב מעבר בעל משמעות כלכלית ברמה עולמית. בניית הנמלים מספקת פרנסה ומשפרת את מצב הקיום למיליוני מצרים. הצי המצרי הוא הגדול ביותר בים התיכון. הוא בונה את עצמו כך שיוכל לבצע את מרבית המשימות שעשויות להיות מוטלות על צי מלחמה – להגן על חופי מצרים ועל השיט אליה. ביכולתו למנוע מציים אחרים, וישראל בכלל זה, שימוש בים. ביכולתו להפעיל כוח פשיטה לנחיתה באיגוף ימי.

הערכת האיום שהמצרים רואים מצד ישראל נותנת משקל מועט לכוח הימי הישראלי. היתרון האיכותי שהפגין חיל הים הישראלי במלחמת יום הכיפורים היה תופעה מקרית. הצי המצרי כיום מפעיל חימוש מזרחי ומערבי באיכות מהמעלה הראשונה. בצי המצרי עלתה כמות כלי הלחימה, ואילו בחיל הים הישראלי קטנה משמעותית. גם מהירות ההפלגה של הספינות הישראליות קטנה. חימוש הצוללות המצריות בטילי הרפון אמריקאים נותן להן יכולת תקיפה משמעותית ביותר. הנמלים הצבאיים מהווים מכפיל כוח ומאפשרים תדלוק, תספוק וגיחה חוזרת. בניית הבסיסים משפרת את יכולת אבטחת חופי מצרים בים התיכון. בניית בסיסים מבוצרים רחוקים מישראל מקטינה את האיום הנשקף מחיל האוויר הישראלי. ההשקעה בנמלים המרוחקים מחזקת את היכולת להפעיל סגר ימי.

הצי המצרי מרגיש ביטחון בשיטת פעולה זאת לאור הצלחתו במלחמת יום הכיפורים להפסיק את השיט לישראל בים האדום. ההיערכות בים האדום מאפשרת לחזור על ההצלחה. הנמל הצבאי באל נגיילה מקל על הגישה לנתיבי השיט לישראל וממנה בים התיכון.

לסיכום, מצרים הינה מעצמה ימית הנמצאת בהתחזקות. ישראל נראית כמוותרת על צי הסוחר ומחלישה את זרוע הים נמצאת בסיכון.

בכל עימות בעתיד תמצא ישראל את עצמה חסומה גם בים התיכון – הלוואי ואתבדה.

בברכה

תא"ל (בדימוס) אלי רהב

נספח א' – פרוט הפיתוח בנמלים אזרחיים במצרים

  • הרחבת נמל א־טור. בפבר' 2016 הוחל בעבודות לייבוש הים ולבניית רציף חדש באורך של כ־400 מטר. עבודות העפר לייבוש הים טרם הסתיימו (נכון ליולי 2018). – ראה צילום להלן. לא מובן כלל הצורך הכלכלי בבניית הרציף החדש. למיטב ידיעתי, למצרים אין כל תוכנית לפיתוח חבל ארץ זה המצריכה את הרחבת הנמל שבמקום. מצרים בונה לאורך הגדה המערבית של הים האדום שורה של נמלים עבור חיל הים המצרי[[16]], אשר בשנים האחרונות – מאז שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון במצרים – מתעצם בקצב מואץ. יתכן שבניית הרציף החדש בנמל א־טור קשורה לתוכנית המצרית להגברת הנוכחות של הצי המצרי בים האדום.
  • מזח חדש בא-טור

    מזח חדש בא-טור

  • נמל מיכליות הנפט, מזרח פורט פואד. המצרים עוסקים כיום בכריית התעלה שתאפשר לאוניות המיכל הגדולות להגיע לנמל החדש. הנמל ייבנה קרוב לוודאי על הגדה המזרחית של התעלה החדשה. עד עתה נחפרה תעלה באורך של כ-4.7 ק"מ וברוחב מתוכנן לכ־550 מטר. רק חלק מהתעלה החדשה מגיע כבר לרוחב הסופי והמצרים עוסקים כיום, אוקטובר 2019, בהרחבת החלק הנותר. לא ברור לי מה בדיוק עומדים המצרים לעשות בנמל זה. האם יהיה רק רציף לתחזוקה של אוניות המיכל או מקום סחר בנפט  בו תפרוקנה מכליות הענק את תכולתן למכלים שייבנו בחוף, ומשם יועבר/יימכר הנפט לאוניות מיכל קטנות יותר. כך או כך, היעדר רכבת המגיעה למקום יפגע בבניית האתר ובתפעולו.

מקור מצרי[[17]] מציין כי בכוונת המצרים להניח קו צינורות נפט גולמי בקוטר של 12 אינץ' מפורט סעיד (פורט פואד?) לעבר התקני הנזלת הגז[[18]] שממערב לפורט סעיד. הכוונה היא להשתמש בקו הגז המונזל המחבר את מתקן ההנזלה עם בית הזיקוק הגדול לנפט במוסטרוד אשר נמצא בצפון קהיר. קו הגז אינו מנוצל במלוא תפוקתו כך שאפשר יהיה לנצל את הצינור גם להעברת נפט גולמי[[19]].

פורט פואד מזרח

פורט פואד מזרח

  • הרחבת נמל דשנים באל־עדביה. באל־עדביה אשר מדרום לסואץ ישנם כיום ארבעה נמלים (מצפון לדרום): נמל דיג ומטענים כלליים, הנמל החדש לדשנים ולמוצרים פטרו־כימיים, נמל הדשנים והמוצרים הפטרו־כימיים הישן והנמל הצבאי. עוד בשנת 2011, בעת שלטונו של הנשיא מובארכ, החלו המצרים בעבודות להרחבת נמל הדשנים, ובבניית הרציף הצפוני החדש. ארבע שנים לאחר מכן החלו בבניית הרציף הדרומי. באוקטובר 2019 הסתיימה בניית הרציף הצפוני והמצרים עוסקים בבניית הרציף הדרומי.

אני משער כי התוספת הנכבדה של הרציפים המוקצים לטובת הדשנים תאפשר למצרים חלוקה מחדש של הרציפים בין נמל הדשנים הישן לבין הנמל הצבאי, לצורך הגדלת הנמל הצבאי. השערתי זו מבוססת על ההנחה שהתעצמות הגדולה של חיל הים המצרי מחייבת גם את הגדלת הרציפים, ותעשיית הדשנים באזור יכולה להרשות לעצמה לוותר על חלק מרציף הדשנים הישן לטובת חיל הים המצרי.

נמל חדש בעדביה

נמל חדש בעדביה

  • הרחבת נמל הנפט בעין סח'נה. עוד לפני שנת 2005 (אין תאריך מדויק יותר), בנה הנשיא מובארכ בעין סוח'נה (כ־39 ק"מ מדרום לסואץ) נמל גדול ובו שני מעגנים. המעגן הצפוני נועד למטענים כלליים ולמכולות, והוא משמש גם את מפעל הסוכר הנמצא בסמוך. המעגן הדרומי משמש לטעינת דלק ולפריקתו. לאחר אפריל 2016 הוחל בעבודות להכפלת מעגן הנפט (ראו צילום להלן). נכון לאוגוסט 2019 נראה שהעבודות לבניית המעגן הימי הסתיימו, וכיום המצרים עוסקים בבניית מתקני החוף, ובהם מיכלי אגירה ומבני מנהלה.
  • עין סחנה

    עין סחנה

נספח ב' – פרוט הפיתוח בנמלים הצבאיים במצרים

  • נמל חדש באל־נגיילה. מצפון לעיירה אל־נגיילה El Negaila)) – הנמצאת כ־70 ק"מ ממערב למרסה מטרוח וכ־135 ק"מ ממזרח לגבול מצרים-לוב – הולך ונבנה נמל גדול. במקביל, על החוף, נבנה מחנה צבאי המשתרע על שטח של 2X4 ק"מ לפחות. המחנה בשלבי בניה ראשוניים וכבר כיום הוא כולל כ־12 מבני מגורים לחיילים, ארבע קומות בכל אחד, מבני משרדים גדולים, מסגד, מחסני תחמושת ואגף גדול לאחסון רכב וציוד. להערכתי, הנמל החדש ישמש כבסיס עבור הצי המצרי ויאפשר לו שליטה טובה יותר על נתיבי השיט במרכז הים התיכון. הנמל צולם לאחרונה בדצמבר 2018, ואיני יודע מה מצב העבודות כיום.

ריחוקו היחסי של הבסיס החדש משדות הגז הגדולים של מצרים בים התיכון וקרבתו היחסית לגבול הלובי מעידה, לדעתי, כי פני הצי המצרי לשליטה בנתיבי השיט בים התיכון. בניית הנמל במקום זה, מהווה תחליף לנמלים בלוב ששימשו את חיל הים המצרי לחסימת נתיבי השיט לישראל במלחמת יום הכיפורים. הגנת מתקני הגז בים תוטל, כנראה, על כוחות הצי הערוכים בנמלי הצי הקיימים זה מכבר בים התיכון.

נמל חדש באל נגיילה

נמל חדש באל נגיילה

  • נמל חדש בפורט פואד מזרח. במוצא הצפוני של תעלת סואץ ממזרח לעיר פורט פואד מוקם מאז יוני 2016 הנמל השלישי בסדרת הנמלים החדשים במצרים. בנמל נבנים שני מזחים: האחד על שפת הים התיכון והשני בגדה המזרחית של תעלת סואץ. המזחים הם באורך של כ־900 מטר כל אחד. העבודות מבוצעות בקצב מזורז. יוזכר כי כשבעה ק"מ ממערב לנמל החדש קיים מזה שנים רבות בסיס גדול לצי המצרי בפורט סעיד.
  • הבסיס בפורט פואד

    הבסיס בפורט פואד

  • א.      מעגנים חדשים בבסיס הצי המצרי אבו קיר. מעיון בצילום לוויין מדצמבר 2018, עולה כי בבסיס הצי המצרי באבו קיר, כ־24 ק"מ ממזרח למרכז אלכסנדריה, מתקדמות העבודות לבנייתם של שני מעגנים חדשים. אף שהעבודות לבניית מתקני החוף טרם הסתיימו, עוגנת במעגן הצפוני אחת משתי נושאות המסוקים מדגם "מיסטרל" שנרכשו מצרפת. זהו, לדעתי, הבסיס הגדול ביותר של הצי המצרי ובמעגניו הרבים עוגנות אוניות מלחמה רבות מסוגים שונים. בין מחנות הצבא הרבים באבו קיר נמצאת גם האקדמיה לקצינים של חיל הים המצרי.

  • נמל אבו קיר

    נמל אבו קיר

  • מעגן מקורה לצוללות בנמל ראס א־טין – אלכסנדריה. באוקטובר 2017 חנך הנשיא א־סיסי את המעגן המקורה לצוללות בנמל הצבאי ראס אל טין באלכסנדריה. המיזם כולל שיפוץ נמל הצוללות הישן המשתרע על שטח של כ־85X90 מטר. מעל כל שטח הנמל נבנה גג עם מתקני שינוע, המאפשר "שליפת" רכיבים מהצוללת והסעתם למבנה תחזוקה חדש המשתרע על שטח של 105X116 מטר.

  • המעגן המקורה לצוללות

    המעגן המקורה לצוללות

  • בסיס הצי המצרי בספאג'ה. ספאג'ה משמשת עוד מימי הנשיא סאדאת כבסיס המרכזי של הצי המצרי בים האדום, וככל הנראה שם ממוקמת מפקדת זירת ים סוף. בשנים האחרונות מבוצעות שם פעולות נרחבות לבניית תשתית צבאית, הכוללת הרחבת המעגנים הצבאיים ובניית מתקנים על החוף המשמשים במישרין או בעקיפין את הצי המצרי, כדלקמן:
  1. כחמישה ק"מ מדרום לבסיס הצי הישן בספאג'ה היה מזח באורך 520 מטר. לאחר שנת 2011 החלו המצרים בבניית שני מזחים: האחד באורך של כ־240 מטר והאחר, הסמוך אליו, באורך של כ־370 מטר. בניית הרציפים הסתיימה כבר בשנת 2015, ונראה כי לפחות אחד מהרציפים משמש את הצי המצרי.
  2. ממזרח לרציפים נמצא זה מכבר אחד משני המרכזים הלוגיסטיים של הצי. בבסיס זה מבוצעות בשנים האחרונות פעולות הרחבה שונות, הכוללות בין היתר, בניית מחסני תחמושת תת־קרקעיים ומאגרי דלק נוספים. ככל הנראה המזחים החדשים שנבנו ישמשו להטענה/פריקת של אפסניה עבור הצי.
  3. הוכפל מחנה הקבע של הצי בספאג'ה, שבו שוכנת ככל הנראה מפקדת חיל הים המצרי בים האדום.
  4. בזמן כלשהו אחרי 15 במרס 2013 הוחל על שפת הים האדום בבניית מחנה צבאי השוכן כ־ 17 ק"מ מצפון לבסיס הצי. בניית המחנה הסתיימה בפברואר 2017. להערכתי, בסבירות של 60%, ישמש הבסיס מחנה קבע ליחידת קומנדו ימי בהיקף של כגדוד.
  5. בסוף שנת 2016 הוחל לבנות בספאג'ה מאגר דלק אסטרטגי תת־קרקעי בקיבולת משוערת של כ־120 מיליון ליטר דלק. מאגר זה, שבנייתו הסתיימה באוגוסט 2017, מתווסף על מאגר בקיבולת משוערת של כ־60 מיליון ליטר דלק שנבנה בשנת 1972. המאגר הישן נבנה על ידי הנשיא סאדאת, כחלק מהכנותיו למלחמת יום הכיפורים. מאגרי הדלק האסטרטגיים נועדו לשמש את כלל צורכי הדלק של מצרים בשעת חירום. בניית המאגרים בסאפג'ה דווקא מצביעה על החשיבות שהמצרים מייחסים לבסיס הצי במקום.
  • נמל חדש בראס בנאס. בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים נבנה נמל צבאי בראס בנאס, השוכנת על חוף הים האדום, כ־92 ק"מ מצפון לגבול מצרים-סודן. הנמל היווה חלק ממערך צבאי לשמירה על גבולה הדרומי של מצרים ולשליטה על נתיבי השיט העוברים בים האדום והוא כולל בין היתר: מאגר דלק תת־קרקעי בקיבולת של כשישה מיליון ליטר, בסיס תחמושת גדול שמיועד לשמש ככל הנראה את חיל הים, שדה תעופה צבאי, בסיסי טילי קרקע-אוויר, מתקן תחזוקה מרחבי לטילי קרקע-אוויר ובו מחסנים לטילים ומחנות צבא לכוחות יבשה בסדר גודל של חטיבה.

במלחמת יום הכיפורים שלח חיל הים המצרי ספינות מלחמה לעבר מיצרי באב אל מנדב. המיכלית הישראלית "שמשון" שחצתה את המיצרים, הותקפה על ידי טורפדו מצרי, לא נפגעה, אך ניסיון הפיגוע בה גרם להפסקת השיט הישראלי לאילת ולקשיים רבים באספקת נפט למדינת ישראל.

לאחר פברואר 2016 (לא ידוע מתי בדיוק), הוחל בבניית נמל חדש בראס בנאס עבור הצי המצרי. הנמל החדש נמצא כ־8 ק"מ ממזרח לנמל החדש. מדובר בנמל גדול, זהה לנמלים החדשים הנבנים עבור הצי המצרי בא־נגיילה ובפורט פואד שבים התיכון. אורכו של המזח בנמל מגיע לכ־900 מטר ועל החוף נבנים מבני מגורים ומתקני הדרכה ואחזקה של הצי. בנייתו של הנמל הסתימה והוא נחנך ב־15.01.2020

בד בבד עם בניית הנמל החדש בראס בנאס מבוצעות עבודות להרחבת שדה התעופה שם.  גם בשדה התעופה ביר אל חמה-סולום, הנמצא כ־110 ק"מ דרומית מערבית לנמל הנבנה בא־נגיילה, מתבצעות עבודות להרחבת השדה. לדעתי, ארבעת שדות התעופה הצבאיים הקיימים זה כבר במערב מצרים די בהם כדי לטפל בזליגת מחבלים ואמצעי לחימה מכיוון לוב, ולכן הפרשנות שלי קושרת את הרחבת שדות התעופה במערב מצרים ובראס בנאס עם העובדה שבאזורים נבנים בסיסים חדשים וגדולים עבור הצי המצרי.

ראס בנאס

ראס בנאס

הנמל הצבאי בראש בנאס

הנמל הצבאי בראש בנאס

  • על הנמלים הללו יש להוסיף את פיתוח נמל אל עריש שהחל כנמל אזרחי וצבא מצרים השתלט עליו כמפורט לעיל בפסקה "התוכנית האזרחית לפיתוח הנמלים במצרים".

הערות

[1]. באמצעות סריקת צילומי לוויין. זוהי ,לדעתי, הדרך האמינה והזולה ביותר לבדיקה מסוג זה.

[2].  דקל, א'. פיתוח תשתיות אזרחיות במצרים. פרק שני – פיתוח הנמלים בסיני.

[3]. ג.ש, שירת במלחמת יום הכיפורים במפקדת חיל הים ובהמשך בצוות המודיעין של זירת ים סוף. לאחר מכן שימש בתפקידי מודיעין שונים במפקדת חיל הים. כיום הוא חוקר נלווה במרכז למדיניות ואסטרטגיה ימית בחיפה.

[4]. "ניצחון בסבירות נמוכה", ד"ר מיכאל ברונשטיין, עמוד 421, הוצאת שרידות,  רמת גן, 2017

[5]. קו צינורות הנפט עין סוחנה-סידי כריר שממערב לאלכסנדריה (קו סומ"ד).

[6]. קיימות השערות מספר מדוע חלה תפנית זו, כולן לא מבוססות. בסקירה זו אני נמנע מלנתח נושא זה

[7]. האזינו להרצאתי בנושא " פיתוח מואץ של תשתיות צבאיות במצרים" בקישור:

https://youtu.be/VEkK6X_n2X0

[8]. מבוסס בעיקר על המאמר "מגה פרויקטים לפיתוח מצרים" מאת ד"ר אחמד אבו אל־חסן זראד מיום 03.04.2016

http://www.sis.gov.eg/section/337/4683?lang=en-us

[9]. כל הנשיאים שקדמו לו הרבו בהצהרות ובצעדי ראווה שונים. הנשיא א־סיסי היה הראשון שהחריב את כל המבנים  של רפיח המערבית (המצרית) ובכך גדע כל אפשרות ליצירת פתחי מנהרות המוסתרות במבני מגורים.

[10]. 17.07.2019  https://nziv.net/26434/

[11]. 2019 http://mubasher.aljazeera.net/news/%D8%AA%D9%87%D8%AC%D9%8A%D8%B1-%D8%AC%D8%AF%D9%8A%D8%AF-%D9%84%D8%B3%D9%83%D8%A7%D9%86-%D8%B3%D9%8A%D9%86%D8%A7%D8%A1-%D8%A8%D9%82%D8%B1%D8%A7%D8%B1-%D9%85%D9%86-%D8%A7%D9%84%D8%B3%D9%8A%D8%B3%D9%8A

[12]. ראו מאמרי, "חצי האי סיני: מחיקת כפרים סביב שדה תעופה אל־עריש" 14.05.2019 https://nziv.net/23633/

[13]. לפרטים, ראו מאמרי "פרק 13 – מצרים זרוע הים, סקירה כללית וסיכום תוכניות רכש" מאפריל 2018.

[14]. מפקד חיל הים בשנים 2004-2007.

[15]. הדברים נאמרו על ידו ביום עיון בנושא "הים כמשאב לאומי" שהתקיים בספריה העירונית "לדורות" בלוד  ב־22.03.2018

[16]. בים האדום נבנים/מורחבים שני בסיסים של הצי המצרי

[17]. https://egyptoil-gas.com/news/mashreq-petroleum-to-establish-pipeline-to-transport-oil-from-port-said-to-the-mostorod-refinery

[18]. גז שהופך לנוזל בתהליך דחיסה

[19]. התוכנית (בעלות של 12 מיליון דולר)  נועדה לאפשר העברת  10 מיליון חביות דלק גולמי בשנה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] באמצעות סריקת צילומי לוויין. זוהי ,לדעתי, הדרך האמינה והזולה ביותר לבדיקה מסוג זה.

[2] דקל, א'. פיתוח תשתיות אזרחיות במצרים. פרק שני – פיתוח הנמלים בסיני.

[3] ג.ש, שירת במלחמת יום הכיפורים במפקדת חיל הים ובהמשך בצוות המודיעין של זירת ים סוף. לאחר מכן שימש בתפקידי מודיעין שונים במפקדת חיל הים. כיום הוא חוקר נלווה במרכז למדיניות ואסטרטגיה ימית בחיפה.

[4] "ניצחון בסבירות נמוכה", ד"ר מיכאל ברונשטיין, עמוד 421, הוצאת שרידות,  רמת גן, 2017

 

[5] קו צינורות הנפט עין סוחנה-סידי כריר שממערב לאלכסנדריה (קו סומ"ד).

[6] קיימות השערות מספר מדוע חלה תפנית זו, כולן לא מבוססות. בסקירה זו אני נמנע מלנתח נושא זה

[7] האזינו להרצאתי בנושא " פיתוח מואץ של תשתיות צבאיות במצרים" בקישור:

https://youtu.be/VEkK6X_n2X0

[8] מבוסס בעיקר על המאמר "מגה פרויקטים לפיתוח מצרים" מאת ד"ר אחמד אבו אל־חסן זראד מיום 03.04.2016

http://www.sis.gov.eg/section/337/4683?lang=en-us

[9] כל הנשיאים שקדמו לו הרבו בהצהרות ובצעדי ראווה שונים. הנשיא א־סיסי היה הראשון שהחריב את כל המבנים  של רפיח המערבית (המצרית) ובכך גדע כל אפשרות ליצירת פתחי מנהרות המוסתרות במבני מגורים.

[10] 17.07.2019  https://nziv.net/26434/

[11] 2019 http://mubasher.aljazeera.net/news/%D8%AA%D9%87%D8%AC%D9%8A%D8%B1-%D8%AC%D8%AF%D9%8A%D8%AF-%D9%84%D8%B3%D9%83%D8%A7%D9%86-%D8%B3%D9%8A%D9%86%D8%A7%D8%A1-%D8%A8%D9%82%D8%B1%D8%A7%D8%B1-%D9%85%D9%86-%D8%A7%D9%84%D8%B3%D9%8A%D8%B3%D9%8A

[12] ראו מאמרי, "חצי האי סיני: מחיקת כפרים סביב שדה תעופה אל־עריש" 14.05.2019 https://nziv.net/23633/

[13] לפרטים, ראו מאמרי "פרק 13 – מצרים זרוע הים, סקירה כללית וסיכום תוכניות רכש" מאפריל 2018.

[14] מפקד חיל הים בשנים 2004-2007.

[15] הדברים נאמרו על ידו ביום עיון בנושא "הים כמשאב לאומי" שהתקיים בספריה העירונית "לדורות" בלוד

ב־22.03.2018

[16] בים האדום נבנים/מורחבים שני בסיסים של הצי המצרי

[17]  https://egyptoil-gas.com/news/mashreq-petroleum-to-establish-pipeline-to-transport-oil-from-port-said-to-the-mostorod-refinery/

[18] גז שהופך לנוזל בתהליך דחיסה

[19] התוכנית (בעלות של 12 מיליון דולר)  נועדה לאפשר העברת  10 מיליון חביות דלק גולמי בשנה.

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות