פלגת דבורים בסערה במפרץ סואץ דוד בכר

למשמר המורשת הימית 16 בינואר 2018

אירוע "סערה דרומית" בראס סודר – ינואר 1974

כפי שמתואר ע"י אל"מ (אז סרן} דוד בכר – מפקד סיירת הדבורים של ראס סודר מפלגה 915

מלחמת יום הכיפורים

אני (דוד בכר) בוגר קורס חובלים מחזור י"ח . בסיום הקורס , בקיץ 1970, הוצבתי בזירת ים סוף כסגן מפקד נחתת טנקים פ-51 בבסיס שלמה שארם א-שיח. לקראת נובמבר אותה שנה מוניתי למפקד דבור 851 בפלגה 915 ובהמשך קיבלתי מינוי של מוביל זוג עד אוקטובר 1972 כשהוצבתי בבה"ד חיל הים בבית ספר לחובלים כמפקד קורס כ"ג.

ב- 6 לאוקטובר 1973 , לקראת פרוץ מלחמת יום כיפור, החל פזור הבה"ד והוצבתי במסגרת מינוי חרום, כמפקד נוסף לדבור בפלגה 914 בבסיס חיפה עליה פיקד סא"ל לשם, בנוסף לתפקידו כמפקד ש-7. עוד באותו לילה עם חזרתי מהים מפריסה במרחב מפרץ חיפה, התבקשתי לקבל את הפיקוד על דבור 866, שזה עתה הגיע לנמל חיפה על סיפון אניית הצובר "הר סיני". בסיוע מפקד סיירת 914, נבחר צוות לוחמים בהתאם למקצועות הנדרשים לאיוש הספינה, על טהרת לוחמים / צוללנים משייטת 7.

במהלך הלילה הורד הדבור למים, תודלק והושט לרציף מספנת חיל הים לצורך התקנת חצובות ומקלעי 0.5 אינץ' , חצובות ל 2 תותחי אורליקון 20 מ"מ , התקנת מכשירי קשר תג"מ, תא"ג ות"ג SSB והצטיידנו בנשק אישי . עם עלות השחר, 7 לאוקטובר 73, הפלגנו לאשדוד לצורך התארגנות להובלה יבשתית לאילת. בהגיעי לאשדוד, התקבלתי על ידי סגן מפקד הבסיס, רס"ן רפי אפל, שאירגן את הלוגיסטיקה והתאומים עם משטרת ישראל, משטרה צבאית , חברת חשמל ורשות הדואר לצורך ההובלה היבשתית לאילת. הדבור הועמס על עריסה באמצעות מנוף לאחר קיפול התורן והועלה על מוביל טנקים והשיירה יצאה לדרך לפנות ערב. להזכיר שמדובר ביום השני למלחמת יום כיפור, כבישים עמוסים בתנועת כלי רכב צבאיים וכלי רכב מגויסים ואנדרלמוסיה לא קטנה.

בהגיענו לבסיס חיל הים באילת לאחר נסיעת לילה שנמשכה כ 14 שעות, אנשי מספנת חיל הים אילת התקינו תותחי 20 מ"מ על החצובות, הצטיידנו במחסניות 20 מ"מ ותחמושת 0.5 ויצאנו לשארם בסביבות צהרי יום שני 8 לאוקטובר. בדרכנו לשארם לאחר מעבר מיצרי טיראן, היינו עדים למתקפה אווירית מצרית של מטוסי סוחוי לכוון בסיס חיל האוויר . נכנסנו למעגן חיל הים בשארם בסביבות 2100 כשהבסיס בהאפלה מוחלטת .

מפלג הדבורים היה סרן ישראל פטשניק כשמפלג העל במינוי חרום היה רס"ן עמי איילון.

היומיים הראשונים בשארם הוקדשו להתארגנות ביצוע אימוני היבנות זריזים והתקנה של חצובה מאולתרת לתול"ר "קרל גוסטב" 84 מ"מ. בהמשך השתתפתי בפעילות הגנתית כנגד תקיפות קומנדו מצרי באמצעות סירות דל קיי באזור ראס מוחמד כשלפחות פעם אחת מנענו ניסיון חדירה והנסת הכח המצרי תוך הפעלת אש, השתתפות עם דבור נוסף ככח סיוע וחילוץ לפעילות ש-13 בערדקה לטיבוע סטילי קומאר שפעלו משם והיוו איום מהותי לכח הנחיתה שבסיסו בשארם. ובהמשך לקראת השבוע השלישי , הפלגה צפונה עם דבור נוסף בפיקוד המפל"ג רס"ן עמי איילון על הדבור שלי.

בהתאם להנחיות ישירות בקשר ת"ג מפיקוד חיל הים בקריה נדרשנו להיכנס למעגן ראס סאדת בצפון מפרץ סואץ ולהניף שם דגל ישראל. תוך כדי כניסה למעגן, כשאחת מסירות הגומי שלנו עם קצין ו-3 לוחמים במים בדרך למזח העץ, טווחנו על ידי 2 טנקים טי-55 שהחלו לירות עלינו. כשנפילות הפגזים היו קרובות עד כדי סיכון הכח, הורה עמי לקיפול ונסיגה לאחר העלאת הסירה תוך כדי דווח למפקדת חיל הים איתה היינו בקשר רציף. בהמשך, קיבלנו הנחיה ישירה ממח"י להיכנס לעדבייה מרחק של כשעתיים הפלגה. דבור נוסף שהיה צפונית אלינו הונחה על ידי עמי איילון לקצר טווח לכוון עדבייה ולחסום או ליירט כלי שייט נסוגים.

תוך כדי כניסה למעגן עדבייה וחבירה עם הדבור הצפוני, זיהינו סט"ר כ-123 פגוע יושב על שרטון (נפגע מאש טנק ישראלי שהגיע למזח). נכנסנו לנמל עדבייה תוך כדי חילופי אש בנמל ובבסיס הצבאי הסמוך אליו, בין כח שריון ישראלי שנכנס מצפון לכח המצרי שהגן על הבסיס. יצרנו קשר מהיר עם מפקד כח השריון לצורך תאום והתארגנות לתפיסת הנמל. רס"ן עמי איילון קיבל הנחיה ממפקדת חיל הים להיכנס במהירות האפשרית למפקדת הבסיס על מנת לאסוף חומר מודיעיני רב ככל שימצא במקום.

עמי ארגן קצין נוסף מהדבורים ועוד 3 לוחמים הצטייד בקלצ'ניקוב ומספר מחסניות מאחד החיילים המצריים ההרוגים שהיו מוטלים על הרציף ורץ עם החוליה פנימה לתוך הבסיס. אני התארגנתי להגנה אזורית על כח הדבורים שנקשר לרציף בהמתנה תוך שמירת קשר רציף עם החוליה של של עמי, כשברקע ובסביבה הקרובה מתנהל קרב לכיבוש וחיסול ההתנגדות של המצרים בבסיס.

כעבור כשעה חזר רס"ן עמי איילון עם 6 קצינים מצריים שבויים כששניים מהם בדרגת אל"מ מפקד הבסיס וזירת ים סוף ומפקד בסיס ההדרכה באלכסנדריה שהוצב שם כמינוי חרום, כשהלוחמים נושאים מספר ארגזי קרטון עם חומר מודיעיני רב. הקצינים הוכנסו לדבור שלי ומוקמו ב"מס" עד להגעת מז"ר ים סוף אל"מ זאב אלמוג למחרת היום, בצוע חקירה ראשונית על ידו ומסירתם בהמשך לאנשי משטרה צבאית שהגיעו עם הנחתת אח"י אופיר לנמל עדבייה לאיסוף חיילי וקציני הבסיס שנלקחו בשבי ע"י כח השריון שהשלים מלאכתו בכיבוש הבסיס הימי.

בהמשך, השתתפתי בפעילות הבטחון השוטף, בסיורים בצפון המפרץ לחסימת אספקה לארמיה השלישית מכוון הים, ליווי מיכליות נפט מאבו רודס עד למעבר המילאן ועוד.

לקראת סוף נובמבר 1973 מוניתי למפקד סיירת הדבורים בשארם. בינואר 1974 עליתי עם הסיירת לבסיס ראס סודר (4 דבורים) לצורך רוטציה עם הסיירת שפעלה שם וירדה דרומה לא-טור.

באפריל 1974 מוניתי למפל"ג 915 בבסיס שארם אל שייך. הפלגה כללה 3 סיירות (שארם, א-טור וראס סודר.

ארוע סערה דרומית בראס סודר

שלושה דבורים צמודים לנחתת תרשיש ברס סודר 1973

כאמור, הגעתי עם סיירת דבורים משרם לראס סודר, במסגרת רוטציה בין סיירות הדבורים, בינואר 1974. מפקד הבסיס והזירה הצפונית היה רס"ן אברהם בכר (אחי הבכור) שהחליף את רס"ן עמי איילון בסוף נובמבר 1973.

אח"י תרשיש (נחתת טנקים גדולה) הונחתה ועוגנה באופן קבוע לחוף במעגן ראס סודר במהלך שנת 1973 לפני מלחמת יום כיפור על מנת לשמש כרציף לדבורים של הסיירת. צוותי הדבורים התגוררו בדבורים עצמם בזמן השהיה בבסיס. לי כמפקד הסיירת היה משרד ומגורים בבסיס כ – 1.5 ק"מ צפונית למעגן.

באותה תקופה פברואר-מרץ 1974 , קיבלנו תחזיות מטאורולוגיות באופן קבוע ממפקדת חיל הים ומידי פעם קיבלנו אתראות על רוחות דרומיות. על פי רוב התחזיות לא התממשו או שעוצמתן הייתה זניחה ולא מורגשת. אתראה על "סערה דרומית" במפרץ סואץ דורשת התייחסות מיוחדת, בניגוד לסערה צפונית, וזאת לאור העובדה שכמעט כל המעגנים והמפרצים הטבעיים לאורך המפרץ פונים לכוון דרום ולפיכך מוגנים מרוחות צפוניות , אך חשופים לרוחות וגלים מכוון דרום. הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם סערות דרומיות ושמירה על כלי השייט מנזקים היא פשוט יציאה לים ושהיה בו עד לשוך הסערה. מעגן ראס סודר היה פרוץ ופתוח לכוון דרום כמו שאר המעגנים במפרץ סואץ.

כדרך של שיגרה, קיבלנו אתראה על סערה דרומית הצפויה לפקוד את האזור תוך 24 שעות, צוותי הדבורים תודרכו בהתאם, אך תחת זאת קיבלנו מזג אוויר שקט וים חלק כמראה. למחרת היום מזג האוויר היה דומה, שקט וחלק. לקראת השעה 2300 טרם פרישתי לשינה בבסיס, ירדתי לביקורת בסיירת הדבורים הקשורים לתרשיש. עדיין אין טיפת רוח, ים שקט וחלק כמראה כשהים בשיא הגאות (הפרשים של 1.1 מטר בין גאות לשפל). שני דבורים היו קשורים ב"לונג סייד" בדופן הדרומית מזרחית של התרשיש ושניים נוספים היו קשורים בדופן הצפונית מערבית. מהחוף, בכניסה לתרשיש, ניתן היה לראות את התרנים עם מכמי הדקא ואנטנות הת"ג של זוג הדבורים הדרומי מזרחי, עדיין זקופים שקטים ודוממים.

גלי סערה במפרץ סואץ

לפתע, בעודי על החוף, אני מזהה נדנוד קל של תרניי זוג הדבורים הדרומי מזרחי, תופעה מוכרת כתוצאה של תנועת כלי שייט העובר בסמוך ומייצר שובל של גלים זעירים. מיד הוריתי לשומר להפעיל אזעקה לעמדות קרב ולהפעיל זרקור לכוון…. המחשבה הראשונה שעלתה במוחי שמדובר בפעילות חבלנית עוינת… בעודי מטפס במהירות בסולם מהנגר הנט"ק לסיפון, אני מתחיל להרגיש משב רוח ההולך ומתעצם, מבט נוסף לכוון דרום , נראית חזית של גלים מוקצפים בקצותיהם בתנועה לכוון צפון והדבורים הקשורים מדרום מתנדנדים באופן הולך ומתגבר…. הסערה הדרומית מתחילה.

הצוותים החלו לעלות במהירות לסיפון הדבורים. כנסתי את שלושת מפקדי הדבורים והוריתי להם לצאת במהירות האפשרית לים להתרחק לטווח של 2000 יארד לכוון מרכז המפרץ ולהמתין שם להוראות נוספות ממני. תפסתי את הפיקוד על הדבור הרביעי ,שצוותו היה בחופשה בצפון , ובתגבור של אנשי צוות משאר הדבורים יצאנו לים להתארגנות. הדבור שהיה צמוד לדופן התרשיש מדרום מזרח, נחבט באחד הטלטולים, בהמתנה לצאת הדבור שהיה קשור אליו מדרום וכתוצאה מאחת החבטות בפיתת ההתקשרות של אח"י תרשיש, נפער חור בדופן הספינה, באזור חדר המכונות כ- 70 ס"מ מעל קו המים.

הדבורים התנתקו במהירות, האחד אחר השני ממזח התרשיש והגיעו לאזור ההתכנסות. הוריתי על תנועה צפונה במהירות נמוכה, על מנת לנוע כשהגלים מגיעים מכיוון הירכתיים לצורך התארגנות, אבטחת הציוד ובקרת נזקים. הגלים החלו להתעצם והגיעו לגובה של כ–3-4 מטרים בהשפעת הרוח, שנשבה במהירות של כ – 50 קשר עם משבים של 70 קשר. השליטה בכוון תנועת הדבור כשהגלים בירכתיים הייתה קשה ומורכבת ודרשה הרמת מהירות מדי פעם לצורך ייצוב ושמירה על כוון התנועה, עם תנועת הגלים ומניעה של הגעה למצב בו נמצאים עם דופן לגל וסכנת התהפכות. בדבור עליו פיקדתי , מקבע מקלע 0.5" נקרע מהחצובה והמקלע ירד למצולות, מגלול ס"ג נעקר ואחת מאנטנות ה –VHF נתלשה ממקומה. שאר הדבורים דווחו על נזקים דומים שכללו איבוד אנטנות HF ואנטנות VHF. כאמור חור בגודל של כ – 50 ס"מ בדופן אחד הדבורים שכוסתה במזרון התנגשות עם תמיכה של לוחות עץ, תקלות במערכות מזוג אוויר, יציאה משימוש של ג'ירו אנשוץ וכדומה.

התנועה צפונה הייתה אפשרית עד קו הגבול הצפוני באזור ראס מעלב, טווח של 6 מייל בלבד מראס סודר. עם השלמת ההתארגנות התחלנו בתנועה דרומה למול הגלים שהוסיפו להתעצם ולמול הרוח הדרומית שהלכה והתחזקה. דווח מצב טכני של הדבורים בסיירת הועבר למפקד הבסיס. כמו כן, הודעתי לו על כוונתי להמשיך בתנועה איטית צפונה מתוך כוונה לאתר אפשרות עגינה או התקשרות, באבו זנימה או אחד המעגנים באזור אבו רודס או דרומה אליו, לקראת הבוקר. מפקד הבסיס רס"ן אברהם בכר, דווח לי שהוא במקביל מתארגן לצאת עם עלות השחר עם שיירה הכוללת מכלית דלק, מכלית מים וצוות טכני עם חלקי חלוף בהתאם לדווח התקלות שהועברו אליו מאתנו, לצורך תמיכה טכנית ולוגיסטית למקום אליו נגיע.

במהלך הלילה, קיימנו קו סיור בין ראס סודר לראס מטארמה הנמצא כ-12 מייל דרומית אליו, במסדר 1, כשהטווח בין הדבורים 800 יארד, מרחק בטחון שאפשר לי שליטה במיקום הדבורים במכ"מ כשהם מצויים מחוץ ל"קלטר" המכ"מ. התנועה דרומה למול הגלים התקיימה במהירות מינימלית על מנת להקטין את החבטות מהנפילה של הספינה מהגלים שגובהם כ 5-6 מטר ומסת המים הפוגעת במבנה הגשר, מהגל הבא אחריו. אורך הגלים היה קצר יחסית 60-70 מטר ומופע הגלים היה כ- 10 שניות. הדבור טיפס על הגל תוך השמעת נהימת מאמץ מהמנועים עד להגעה לשיאו, דעיכת רעש המנועים ונפילת החרטום לתחתית הגל תוך הפגנת רעידות תוך מפגש עם הגל הבא וחוזר חלילה. מדי פעם היינו פוגשים גל גדול יותר מהממוצע מה שהיה מעצים את גודל חווית הסערה. הצופה שעומד דרך קבע בהפלגות בגשר החיצוני, הוכנס פנימה וצפה מהחלון המסתובב בגשר הפנימי. הצוות שהיה במשמרת – הגאי, צופה, מוכם ואנוכי היו מכונסים ומרוכזים כל אחד במשימותיו כשהמטלה המשותפת לכולם הייתה אחיזה בעצמים יציבים ושמירה על עצמם מהמכות והחבטות של הספינה, כשמדי פעם גם היו מגיעות מכוונים בלתי צפויים.

דבור בים קצת גלי

כשהגענו לקצות אזור הסיור, הסיבוב צפונה או דרומה, חייב כניסת הצוות לעמדות קרב ומוכנות גבוהה מבחינה בטיחותית, על מנת למנוע מצב בו נקלע לסיכון כתוצאה מסיבוב ומעבר עם דופן לגלים בו היינו עשויים לחוות תנועות וזוויות טלטול קיצוניות. עם עלות השחר, הסערה הגיע לשיאה. כרבולות קצף לבן פרצו וניתזו קדימה מקצות הגלים מעוצמת הרוח העזה ומהירותה הגבוהה בהרבה ממהירות התקדמות הגלים. בתנועה צפונה, כשהגלים בירכתיים, הייתי עולה יחד עם הצופה לגשר העליון. מדי פעם יכולתי לראות את הדבור המפליג בעקבותיי במרחק של מספר גלים, כששני הדבורים היו מזדמנים לשיאי הגל התורן עליו רכבו. בשאר הזמן לא ניתן היה לקיים קשר עין אתו ולא עם שאר הספינות. שמירה על המבנה של סיירת הדבורים התאפשרה באמצעות המכם בלבד.

לקראת השעה 0700 , השיירה הלוגיסטית שנעה לאורך ציר החוף הגיע למעגן אבו זנימה. מצב הים והגלים הגבוהים לא אפשרו התקשרות למזח הבטון של אבו זנימה (כאמור מזח חשוף לסערות דרומיות). דווח תחזית מטאורולוגית מעודכן, שהגיע מאוחר יותר, בישר על החלשות הרוח לקראת הערב של אותו היום.

מסלול תנועת הדבורים בסערה

על אף התנועה האיטית של הדבורים, הערכת המצב שלי, בהיבט צריכה ומצב הדלק הייתה, שהסיכון בהישארות בים ללילה נוסף גדולה מדי ועשויה להסתיים במצב בו אחד או יותר מהדבורים עשוי להיכנס למצב ללא שליטה עקב הפסקת פעולת המנועים מחוסר בדלק. לפיכך, קיבלתי החלטה שבמידה ולא נמצא מעגן או מזח שניתן יהיה להתקשר אליו לצורך תספוק דלק עד הערב של אותו היום, אנוע דרומה למפרץ ראס אבו דורבה (כ 30 מייל דרומית לאבו רודס) ואבצע בו נחיתה על החוף החולי, לקראת אור אחרון, עם ארבעת הדבורים.

נחיתת דבור בחוף החולי באבו דורבה נוסתה בעבר על ידי במסגרת הסיורים הדקדקניים להכרת הזירה בהם השתתפתי בקדנציה הקודמת שלי בזירת ים סוף. החוף באבו דורבה הוא חולי ומאד תלול, כך שניתן להגיע לחוף ו"לנעוץ" בו את חרטום הספינה, מבלי לפגוע בתומכי הצירים, בצירים עצמם או במדחפים. בשמירה על מצב בו המנועים בהצמד קדימה ניתן יהיה לשהות במקום לפרק הזמן ככל שיידרש עד להגעת הסיוע הטכנולוגיסטי מהחוף. לחוף זה ניתן היה להגיע באמצעות המיכליות המשאיות לצורך תדלוק, אספקת מים וטיפול בתקלות מהותיות על ידי הכח הטכנולוגיסטי, אותו הוביל רס"ן אברהם בכר. הערכת המצב הזו הועברה לאברהם. סוכם איתו שהוא במקביל יבדוק את האפשרות לכניסת הדבורים למעגן נאזזת, במתחם חברת הנפט באבו רודס, ששימש את התקשרותן של הגוררות שפעלו למול שדה מגדלי שאיבת הנפט המצויים בים באזור זה.

מהיכרותי את מפרץ סואץ, ידעתי שמעגן נאזזת מוגן באופן יחסי לשאר המעגנים מסערות דרומיות, אלא שהכניסה אליו היא מאד מסוכנת וביחוד כשמצב הים סוער ורווי בגלים וקצף. אזור המעגן רווי בריפים ושוניות הנמצאים מתחת לפני המים. המפה הימית של האדמירליות הבריטית, שהייתה אז ברשותנו, לא הייתה מעודכנת עם כל אותן שוניות ומכשולי טבע תת מימיים ולא ניתן היה לסמוך עליה לצורך כניסה למעגן. יחד עם זאת ידעתי שרק הפיילוט של המעגן או אחד מהקפטנים של הגוררות יכול לכוון אותנו במסלול כניסה בטוח. תנאים נוספים לקבלת החלטה להיכנס למעגן היו בצוע סקר ובדיקה בזמן אמיתי לגבי האפשרות להתקשרות בטוחה למזח העץ הרעוע שהיה קיים שם בתנאי הים שהיו בסביבתו וקבלת רשות ממנהל המעגן לכניסת ארבעת הדבורים לחניית לילה.

זמן אחרון לסיום הבדיקה נקבע ל – 1630 על מנת להספיק להגיע עם אור אחרון למפרץ ראס אבו דורבה לצורך בצוע החפה, במידה והבדיקה של מעגן נאזזת תהיה שלילית. ואכן לקראת הזמן הזה התקבלה בקשר ההודעה מרס"ן אברהם בכר שהתנאים להתקשרות במזח נאזזת אפשריים. בצוע הכניסה יהיה בהכוונתו של פיילוט המעגן באמצעות הקשר וכך היה. הדבורים הורו להיכנס למסדר 1 בטווח של 100 יארד אחד מהשני ולנוע אחרי באותו נתיב כפי שהונחיתי בקשר על ידי הנתב.

בשעה 1900 התקשרנו לרציף העץ בנאזזת, לאחר 20 שעות של התמודדות עם הים הסוער והרוחות העזות של הסערה הדרומית. תדלקנו, תוספקנו וטופלנו על ידי הצוות הטכני של הבסיס שנע במקביל אלינו לאורך החוף. לקראת חצות הרוח החלה לרדת וכך גם הים. למחרת עם אור ראשון ושיפור מהותי במצב הים יצאנו בדרכנו חזרה לראס סודר, בסיס האם שלנו. הדבור עם החור בדופן, הועלה על "חמור", עריסת דבור על גלגלים ששימשה כמימשה הנגרר מתוך המים באמצעות כננת הרתומה למשאית זיל רוסית שמושכת את הכבל לאורך החוף. החור נאטם בריתוך פלטת אלומיניום באופן זמני ויצא בהפלגה בכוחות עצמו לטיפול במספנת אילת. שאר הדבורים בסיירת נכנסו לשגרת פעילות הבטחון השוטף.

ביום שלמחרת כניסתנו חזרה לראס סודר, התקשר אלי מפקד חיל הים האלוף ביני תלם והביע את הערכתו על פעילותי באירוע זה.

המשך שירות

מילאתי תפקיד מפל"ג 915 עד מאי 1975, מועד בו יצאתי ללימודים בטכניון.

עם סיום לימודי הנדסת חשמל בטכניון, הוצבתי ב- ש-13 כקצין אלקטרוניקה, בהמשך שרתתי במצ"ד ענף תקשורת כרמ"ד ובהמשך כרע"ן, בהמשך מפל"ג אלקטרוניקה במספנה, קצין מערכות הלחימה וראש הצוות הטכני בפרויקט סער-5 בארה"ב, ראש מנהלת פרויקט "משקל נגד" ומפקד בצ"ת, תפקידי האחרון בחיל הים ממנו פרשתי בדרגת אל"מ בקיץ 1996.

בברכה