סיפורו של קצין המודיעין – סא"ל בני אהרון

0

מורשת                                                                                      1 דצמבר 2013

סיפורו של קצין המודיעין הזירתי  סא"ל בני אהרון

המלחמה תפסה אותי בטיול בשטוטגרט בגרמניה[1]. בתחילת השבוע חשתי במתח הבטחוני והתקשרתי למפקדת הזירה לשאול אם אני צריך לחזור. נאמר לי כי אפשר להשאר  בחו"ל.

הגעתי לשארם 36 שעות לאחר פרוץ הקרבות נחתנו בשדה תעופה לוד, ישראל אלשטיין ואנוכי, אחרי שהצגנו את עצמנו בפתח המטוס, בציריך, כקציני שריון.

פגישה עם אלוף בוצר

אלוף בוצר במילואים כמפקד  זירת ים סוף במהלך מלחמת יום הכיפורים

אלוף בוצר במילואים כמפקד זירת ים סוף במהלך מלחמת יום הכיפורים

הגעתי לזירה בצהרי ה-8 לאוקטובר. הדלת הצדדית של לשכת המז"ר לכוון החמ"ל הייתה פתוחה –  מה שבדרך כלל סגורה. "צ'יטה" ראה אותי קם וניגש לחמ"ל.  לחץ יד תוך חיבוק ואמירה "אני שמח שאתה פה ירדה לי אבן מהלב". צ'יטה הכיר אותי בהיותו מפקד חיל הים מעשרות מבצעים בהם הייתי צמוד אליו כקצין המודיעין בחפ"ק. חלקנו רגעי מתח רבים יחד.

בוצר ישב בלשכת המז"ר על כסא המז"ר תמונה שמאוד הפתיעה אותי זה עורר בי חשש שאולי היה ארוע קשה ואלמוג חלילה נפגע.  נרגעתי שזאב אלמוג הגיע והנחה אותי לתת שרותי מודיעין לכולם. לשאלתי מה עם מבצע "אור ירוק" ענה שאם יתבצע זה בפיקודו.

התחלתי להתארגן ולהתעדכן מודיעינית ומבצעית מה קרה ביומיים הראשונים התעדכנתי מ"בסיס יעקב". הובהר לי שאני קמ"ן עם מספר כובעים, לבוצר מפקד הזירה, לאלמוג מפקד מבצע הנחיתה "אור ירוק". ואתן שירותי מודיעין לכוחות השייטת ככל שידרש כי הקמ"ן שלהם יהיה עסוק בפעילות של השייטת בזירה אחרת .

מאוחר יותר תודרכתי על ידי אלמוג שהודיע לי שאני כקמ"ן הזירה אתן שירותי מודיעין לשייטת.  וכאשר יתבצע אור ירוק אהיה הקמן של מבצע זה שהוא יהיה מפקדו הימי.  בוצר ישב בכל התקופה בראש השולחן והוא היה הפוסק האחרון בכל דבר. ניכר היה שאלמוג די סובל מהמצב הוא קיטר הרבה לביני  תלם.

האלוף יוחאי בן נון היה במצב אחר הוא הגיע כלוחם במכנסי ג'ינס ללא דרגות. התמקם חלק גדול מהזמן בקמ"ניה תוך דגש על לימוד המודיעין ע'רדקה וספאג'ה.  יזם פעולות לש 13 והעריך מאוד את הסיוע המודיעיני שקיבלו כוחות ש 13 מאתנו..

דבר אחד הורגש היטב בזירה בימים המדוברים היה לחץ חזק לפעילות ולתוקפנות בכל הזירה ועם כל היחידות וזה בא מבוצר. אני הרגשתי שהזירה פועלת כיחידה עצמאית וההחלטות הן של בוצר והאשראי ממפקד החיל היה גדול.

ב-17 לאוקטובר כשכבר כמעט היה ברור שלא יהיה מבצע צליחת המפרץ בהובלת חיל הים.  והצליחה היא בתעלת סואץ על גשרים של חיל הנדסה, נפרד בוצר ועלה צפונה. ש-13 נשארים בכוחות מצומצמים.  הפעילות היא של יחידות זי"ס בתוספת דבורים שהובאו לאילת מהצפון. איתם הגיע רס"ן אברהם בן-זאב "זאבו".

אז חשתי בברור שאלמוג השתחרר מהלחץ. הוא היה מלווה רוב הזמן על ידי העיתונאי אלכס גלעדי – לימים נשיא כבוד של הועד האולימפי הישראלי לכל החיים.

פעילות הדבורים

התפיסה החילית לדעתי לגבי ספינות הזירה היתה בט"ש  תוך הפגנת נוכחות ימית במיצרי טירן והאיים סנפיר וטירן .לא זכור לי כל תרגיל המדמה תקיפת בתוך מעגנים לפני המלחמה. לעומת זאת היו הרבה תרגילים שדימו תקיפת כלים בים. החימוש של הדבורים לא התאים לתקיפת מעגנים. כלקח מהקרב הראשון חומשו במטולי קרגו.

קרב מרסה תלמאת ארע כשהייתי בדרך מחו"ל. השתתפתי בתחקיר בו טען צביקה שחק שלא הודיעו לו על פתיחת המלחמה וכי הוא לא ידע מהמודיעין  את סד"כ האויב שהיה שם. לגבי ההודעה על תחילת המלחמה ברור שמי ששלח אותו היה צריך להודיע לו איני יודע איך לא הודיעו. אך לגבי סד"כ האויב איך לא ידע? כל חודש קיימתי בזירה מבחן מודיעין למפקדי כלי השייט ולקציני הים.

בקרב מרסה תלאמת המבצעים כולם היו גיבורים כולל המפקדים הקצינים והחיילים.  יש לי קשר טוב איתם ועד היום הרוחות לא נרגעו. חלקם עדיין בסערת הקרב או בגלי הגיבוע שאחרי הסערה. בעיקר בגלל שאין הסכמה כללית לעיטורים שנתנו לחלק מהלוחמים.

ספינת משמר מצרית דגם דה-קסטרו במפרץ סואץ

ספינת משמר מצרית דגם דה-קסטרו במפרץ סואץ

קרב הדה קסטרו כשלושה חודשים לפני המלחמה הסקנו כי הדה קסטרו חמוש בתותח 4 קני 23 מ"מ וכך לימדתי את לוחמי הברטרם והדבורים. ביני תלם פסל את דברי כדי לא להפחיד את החיילים. קצת כעסתי לקחתי מצלמה עם טלסקופ הגעתי למוצב המזח והתמקמתי על סירת דייג קטנה. כל פעם שהדקסטרו יצא מהמעגן לסיבוב, שיפרתי עמדה לצילום. עד שהצלחתי לצלם מספיק ברור תותח 4 קני. אך אלמוג לא היה מוכן להשאיר לי את הכיף להניח את התמונות על שולחנו של מח"י. הוא לקח אליו בעצמו את התמונות וחזר עם תשובה שמח"י מודה בטעותו.[2]

הקרב כולו לזכותו של מפקד הדבורים עמי אילון   המודיעין ידע שזה דה קסטרו למיטב זכרוני בוצר אף דיבר עם רמי לונץ. עמי קיבל מייד פקודת תקיפה נערך מצפון ופתח באש. כך הפתיע את הדה קסטרו שלא ידע מי יורה עליו.  שמענו את צעקותיו בקשר "מישהו יורה עלי. מי זה?"

לגבי הירי המדוייק של התותחנים המצריים על הדבורים, צריך לזכור שתנאי הראות היו מצוינים ירח מלא בכיוון דרום וים חלק בצפון המפרץ.  בצפון המפרץ סוללה 130 מ"מ מכוונת מכ"ם שירתה אש מדויקת. ולאורך קו החוף המצרי הוצבו תותחי שדה  105 מ"מ בצפיפות לפי התפיסה הרוסית הקווית והיו לכך תוצאות לא נעימות.   סוללות תותחי החוף לא הותקפו על ידינו במהלך המלחמה.

תקיפת מעגן רס ע'ארב – פלגת הדבורים פעלה בלילות בהגנה על מבואות הדרומיים של מפרץ סואץ. אני כקמ"ן יצאתי לגיחות סיור אויר לאיזור ראס עארב. כדי לנסות לאתר ריכוזי כלי שייט מצריים שנחשדו כתוקפנים. איתרתי קבוצה גדולה בפיזור מצפון ומדרום לראס עריב.  ואכן בשעות הערב הותקפו על ידי 2 תתי פלגות דבורים.  בפיקוד עמי איילון וישראל פטשניק שהחליף את עמי בפיקוד על פלגה 915 חודש וקצת לפני פרוץ המלחמה.

עליתי עם גיחת סיור אויר למחרת התקיפה של הדבורים וראיתי היטב את הפגיעות הקשות שנפגעו הסדגים המצרים בראס ע'ארב.

הדבורים פעלו בלילות באיזור האי שדואן והמעברים. סרן ישראל פטשניק הוביל את הדבורים בצורת הפלגה כאילו מניחים מוקשים. המטרה להטעות את המצרים. ואכן לאחר יום או יומיים אנחנו מקבלים ידיעה כי כלי שייט מצרי, המזוהה כמקשת  T43, מבצע סיור החופף את הסיור של הדבורים בלילות הקודמים.  ההרגשה שלנו הייתה שההטעיה עבדה. והמסקנות היו שהמצרים ערניים מאוד.

קומנדו מצרי – היו דיווחים על גילוי סירות מהירות בלילות ואחר כך נעלמו. לפי הניתוח שלנו היו אלה מטרות שווא כמו להקות ציפורים או ראשי גלים. מודיעין לא היה על פשיטות כאלה. הדבורים וכל כלי השיט של הזירה היו כל העת בכוננות לכך.

כוחות שייטת 13

הזירה שוקקת פעילות ש-13 בלילות תוקפת בע'רדקה תוך הצלחה יפה. המצרים לחוצים ומבינים שהם פגיעים. למרות שהיתה מחשבה שאולי התוקפנות של ש13 תוליד תוקפנות מצד המצרים.  שבמקום להמתין יעדיפו להוציא כלי שיט מחוץ לנמלים. אך למעשה לא השתנה דבר משגרת הפעילות שלהם.

במסגרת איסוף המודיעין המשכנו עם פעילות סיורי האויר בצפון מפרץ סואץ וצפונית לראס סודר.  עד שהופל מטוס הסיור ששרת את הקמ"נים של זי"ס ומרש"ל. הסתבר שמסמכים הקשורים למבצע הנחיתה "אור ירוק" נפלו עם המטוס.  מפה ימית הקשורה למבצע נמצאה בעדביה אחרי שנכבשה על ידי כוחותינו.

פעילות אנשי 707: הגעתי לשארם בצהרי ה8/10/73 מגרמניה הייתי עדיין על בגדים אזרחיים שמעתי ש707 יצאו למיקוש ציר החוף המצרי. כאשר חזרו נשלחו  לחילוץ הלוחמים הנצורים במעוז המזח. מאוד רציתי להצטרף  למרות החששות. בסמוך למלחמה ישבתי כחודשיים במוצב המזח כדי לצלם את הדה קסטרו ולהוכיח לביני תלם שהוא חמוש בתותח 4 קני.  וכך למדתי כל מטר מרובע במוצב המזח וסביבתו. האמת, כשנודע לי על הסגת 707 מהביצוע נשמתי לרווחה.

הנחתות

תרגיל נחיתת לילה  במפרץ אילת 1972

תרגיל נחיתת לילה במפרץ אילת 1972

לכל הטוענים שכאילו הזירה לא היתה מוכנה  למלחמה כמו בים התיכון אומר כך: – לזירת ים סוף היה יעוד אחד חשוב ואליו היא התכוננה והתאמנה  באותן שנים. הזירה התאמנה כדי לעמוד במשימות הנחתת כח שריון במפרץ סואץ כשתדרש. כל כוח ידע היטב את תפקידו. להערכתי  אם היתה הנחיתה יוצאת לפועל היא הייתה מתבצעת באופן מוצלח לפחות כמו ההצלחה של הסטי"לים בקרבות הטילים בים תיכון.

היו הרבה תרגילים  שהנחיתו כוחות שריון. הדגש הרציני ביותר שהושם בזירה היה תרגול נחיתות העמסות שריון.  במטכ"ל היה ברור שקבלן ביצוע ההובלות הוא חיל הים – זירת ים סוף. כל נטל  איתור חופי העמסה ונחיתה הוטל למעשה עלי כקמ"ן הזירה, כאשר לוחמי 707 היו פועלי המדידות והם עשו זאת מצוין. מפקדי הכוחות היבשתיים שיועדו להשתתף בנחיתה היו מגיעים לזירה ומצטרפים אלי להכיר את חופי ההעמסה/נחיתה,

בתכנונים לפני המלחמה בפיקוד דרום היה ברור שהמכ"מ באי שדואן יחוסל לפני תחילת הביצוע.  זה הועלה אצל שרון  כשהיה אלוף הפיקוד. כאשר ב-22 אוקטובר 73 החל שלב ריכוז כוחות שריון ועליה לנחתות, דרש מפקד האוגדה מטריה אווירית.  התשובה הייתה שלילית, כי חיל אויר היה קצר בכוחות לכן הקצאת הכוחות שלו הייתה  מוגבלת. היה ברור שמבצע נחיתה אם יתקיים יעשה בתנאים כלל לא אידיאלים.  הפסקת האש ב 24 אוקטובר עצרה את הביצוע כשהנחתות כבר היו עמוסות.

הפגזת מרגמה מנחתת באחד הימים לאחר שהזירה חזרה לשגרת מלחמה ואלמוג חזר לפקד עליה. העלה המז"ר רעיון להציב מרגמה 80 מ"מעל נטק 36 מטר. ולהפגיז באיזור ראס אבו דרג', שהיה ידוע כבסיס חוף מצרי מאובטח בתותחי שדה 105מ"מ.  המגמה ליצירת הערכה אצל המצרים שכאילו תוקפים אותם מדרום.  אולי זה יביא אותם להחלטה לשלוח כוחות דרומה, דבר שיקל על כוחות היבשה הנלחמים בתעלה.

הרעיון כולו נראה לי אפילו מצא חן בעיני ואף הצטרפתי לביצוע שהיה טוב.  אך בגלל שנעשה רק פעם אחת לא נתן את התוצאות המקוות. תותחי ה105 המ"מ ירו על הנחתת בקצב אש גבוה אך לא מדויק.

כיבוש עדביה

איסוף שבויים מצריים בעדביה 24 באוקטובר 1973.

איסוף שבויים מצריים בעדביה 24 באוקטובר 1973.

בסוף המלחמה כאשר צהל הגיע לעדביה והחלו להתאסף הרבה שבויים מצרים בנמל.  2 נחתות אבו נפחות נשלחו להובלת השבויים.  המז"ר אלמוג עם העיתונאי החצר אלכס גלעדי והמטה הגיעו לעדביה. שם  נפגשנו עם דן שומרון וחיים גורי והשתתפנו בתחקור מפקד האזור המצרי שנשבה עם כוחותיו. המפקד המצרי השבוי היה מאוד מסויג ולא אהב את הצילומים של התקשורת. כנראה פחד מהצורה שזה יתקבל במצרים. רק חיים גורי הצליח לדובב אותו לשיחה אישית

 

 

מיקוש המצרי

סיפור המיקוש המצרי התגלה מאוחר להערכתי המוקש שממנו נפגעה המכלית סיריס ב26/10/73 אולי נסחף מהצד המצרי.  הערכתי שהמיקוש של מצרי יובל היה תרגיל הטעיה. מודיעין חיל הים לא ידע על מיקוש. ועד היום איני בטוח שזה מה שקרה.

המיכלית סיריס במהלך טביעתה 26 באוקטובר 1973

המיכלית סיריס במהלך טביעתה 26 באוקטובר 1973

מפקדת הזירה נהרה רובה ככולה לחגיגות הניצחון בעדביה. חידוש תנועת המיכליות לאבו רודיס נעשה בהחלטת מפקדת חיל הים ללא תיאום עם הזירה. להערכתי אם היה נעשה תיאום היתה הזירה מבקשת למנוע תנועת המיכלית במיצר יובל. אף כי לא הייתה ידיעה על מיקוש. מפקד פלגת מעגן סרן אפרים סלע שנשאר בבסיס שלמה  לא ראה מקום להתנגד.[3]

הודעת יציאת הסיריס מנמל אילת  252300 שהופצה למפקדת זירת ים סוף זמן רב לפני הגעת המיכלית לאזור הממוקש.

הודעת יציאת הסיריס מנמל אילת 252300 שהופצה למפקדת זירת ים סוף זמן רב לפני הגעת המיכלית לאזור הממוקש.

יצא לי מיד אחרי המלחמה לסייר באיזור המיצר עם סנוניות ולבצע צילומי מכם קרוב מאוד לחוף המצרי לא היה שום תמרורי נתיב למעבר בשדות מוקשים. ולא  סימן הקל ביותר על אפשרות מיקוש.

התארגנות אחרי המלחמה

יחידות הזירה החלו להיכנס לשגרת פעילות של אחרי המלחמה: מי לסיורים, מי לאבטחה, מי לתחזוקה.  תוך כדי רכשתי על גוררת מצרית במצב טוב מאוד שנקראה "באהר" בחרתי מנוען מבין השבויים והבאנו אותה לאבו רודס.  לימים קיבלה הגוררת את השם "מיכל".

היות ובראס סודר לא היה מזח לעגינת כלי שיט, הועלה הרעיון להחף את הנחתת "אח"י תרשיש" ולהשתמש בה כמזח. הוטל עלי לאתר את הנקודה המתאימה ביותר בקטע שנבחר ואכן התרשיש הפכה למין מזח ששירת היטב את הדבורים והברטרמים.

סא"ל מיל בני אהרון

רקע על הכותב

בני אהרון שירת  כקמ"ן הזירה 1970 עד 1974 בדרגת  סרן ומספר על עצמו

התחלתי את השירות הצבאי  תפקידי מוכם במשחתות יפו ואילת. לאחר מלחמת ששת הימים עברתי במסגרת מודיעין ים להקים חוליה עצמאית לנושא צוותי האזנה ימיים אלינט וקומינט.  ההתמחות שלי היתה בכל מה שקשור בזיהו כלי שייט לפי המכ"ם שלהם. ציוד לגילוי שידורי המכ"ם היה מותקן במשחתות והצוות שלי היינו מצטרפים להפלגות מבצעיות.

באוקטובר 1967 יצאתי עם אח"י יפו לסיור במערב סיני וקלטנו פעילות חריגה במכ"ם של קומאר. מסרנו את המידע ומפקד האניה הרחיק אותה מהנמל. שבוע מאוחר יותר יצאה אח"י אילת לסיור אך צוות הפעלת מגלה שידורי המכ"ם שלנו לא הוזמן להפלגה והתוצאות טיבוע אח"י אילת.

במלחמת ההתשה הושאלתי ליחידה 8200. שירתי בגזרת  בתעלה בביצוע האזנות ומעקב מכ"מים של מערך הגנת טילי קרקע אויר מצריים.   בספטמבר 1969 עם כניסת הפסקת האש לתוקפה יצאתי לקורס קצינים וקורס קמ"נים. בשנת 1970 הגעתי לזירה כקמ"ן.  הגעתי  לזירה כקמ"ן של אל"מ עזרא קדם "כריש".  המשכתי אצל זאב אלמוג קצין האג"ם היה יחזקאלי ונוצרה סביבת עבודה מאוד טובה במטה הזירה.

כ-6 חודשים אחרי מלחמת יום הכיפורים, התבקשתי להקים קמניה בבסיס אשדוד. זה נמשך 4 חודשים עד שיתפנה תקן קמ"ן בשייטת 13.  תפקיד בו שרתי עד  תחילת שנת  1975.  החלטתי להשתחרר ולעבור להתיישב בבקעת הירדן.

בשנת 1979 חזרתי לשרות בשייטת 13 לתפקיד קצין אג"מ. אחרי שסיימתי תפקיד קצין אג"מ ש 13 אצל עמי אילון עוזי ליבנת סגנו,[4] חזרתי לגדל עזים שחורות בהרי הגליל תוך השתלטות חוזרת על אדמות המדינה שנשדדו על ידי בדואים ואחרים.

ב1982 חזרתי לצה"ל יצאתי מיד לפו"מ יבשה אתי היה גם אורי טאיץ ז"ל. ב 1983 עברתי ללבנון פיקדתי על צידון, גזין וגזרת טייבה באזור הביטחון.  הוצבתי בצידון במסגרת יחידת הקישור ללבנון  והעברתי את הפיקוד על צידון[5] למחט 12 הלבנוני ועברתי לפקד על גזין.

ב1985 כשהוחלט להקים את איזור הביטחון בדרום לבנון קבלתי פיקוד על הגזרה השיעית.  "גזרת טייבה" השתרעה ממרג' עיון עד בינת ג'בייל. כל התקופה הייתי מטרה מועדפת לחיסול ע"י חיזבאללה בהתהוות הצבאית שלו.  בעיקר בגלל ההצלחה המודיעינית שלנו בחיסול חוליות מחבלים ומצבורי אמל"ח.

כורזים

כורזים

בשנת 1988 היה ברור לי ששעון החופש מצלצל. למרות שהוצע לי תפקיד חונך מח"ט צד"ל או מפקד הגיזרה המערבית בדרום לבנון. החלטתי לפרוש. לצערי הרב מאוד מחליפי אל"מ יצחק רחימוב  נהרג ממחבלים  כחודש וחצי אחרי כניסתו לתפקיד.

כיום אני חי בכפר כורזים ועושה למען יהוד הגליל. בשלב התחלתי של מיזם חקלאי תיירותי.

בני אהרון

[1] עיר בגרמניה המערבית שלפני איחוד הגרמניות

[2] עקשנותי נמשכה כחודשיים בזמן הזה אמנון ליפקין-שחק שהיה מגד 890 וגדודו תפס את הקו היה מתחרה בי בדיג חכות. אציין שהוא הצליח ללכוד כריש בינוני.

[3] אפרים סלע לאחר שהואשם ע"י המז"ר בהתרשלות טרח ומצא עותק מברק על תנועת המיכלית חתום ע"י המז"ר.

[4]  שקבל את  הפיקוד על שייטת 13 אחרי הדחתו השערורייתית של חנינא עמישב.

[5] יחד עם אל"מ פרקש מפקד חטיבת  גולני דאז.

בני אהרון הלך לעולמו בקיץ 2018 לאחר מחלה קשה. לבקשתו פוזר עפרו בים עתלית. יהי זכרו ברוך. א.ר.

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות